ישעיה פרק י״ח

הוי ארץ צלצל כנפים — ת"י דאתן לה בספינון מארעא רחיקא וקלעיהון פריסן כנשרא דטאיס בכנפוהי, אני אומר לפי שהן שרוין במזרח והארץ חמה העופות נאספים שם והיא מצולצלת בכנפי עופות ונבואה זו על אוכלוסי גוג ומגוג כענין שנא' (ביחזקאל ל״ח:ה׳) פרס כוש ופוט אתם:

לכו מלאכים קלים — לראות אם אמת הוא שחזרו ישראל למקומ' אשר הוא ה' גוי ממושך וממורט אל עם אשר הוא היה נורא בחזקתו:

מן הוא והלאה — מן היום אשר נבחר לעם והלאה:

גוי קו קו — שנפרע בו בעונו מדה במדה וניתן למבוסה, ד"א קו קו ל' קיא סחי ומאוס (איכה ג):

נהרים — מושלי כוש ונוף:

כל יושבי תבל וגו' — אינכם צריכים לשלוח צירים על כך כי כנשוא נס הרים תראו בהקבץ הגליות וכתקוע שופר תשמעו:

אשקטה — מתשלום שכרו של גוג אפנה מכל עסקי ואביטה במכוני להטיב לו:

כחום צח עלי אור — יאיר ויבהיק לו כחם השמש צח על ירק כמו ללקט אורות (מלכים ב ד׳:ל״ט):

כעב טל — שהקוצרים מתאוים לו להשיב נפש בחם קציר:

כי לפני — בישול קצירו של עמלק ושל גוג טרם תמלא תאותו וסברו שהוא זומם לכלות את אחיו:

כתם פרח — שלו ויתקרב להתבשל תבואה במלילותיה ולהיות פגי נצה של גפנה בוסר וגומל נגמל להיות גסים כפול הלבן, הוא בוסר הוא גירוע:

וכרת — הכורת את זלזלי הגפן הם הזמורות והשריגים:

במזמרות — שרפ"ש בלע"ז:

ואת הנטישות — הם עיקרי הגפנים שקורין ציפ"ש בלע"ז:

התז — כרת וקצץ כלומ' יהרוג השרים והשליטים של גוג וחיילותיו ועוזריו:

יעזבו יחדו — פגריהם:

לעיט הרים — לעוף הרים:

וקץ עליו — כל ימות הקיץ:

תחרף — כל ימות החורף מכאן אמרו משפט גוג לעתיד לבוא שנים עשר חדש: