ישעיה פרק כ״ז

על לויתן נחש בריח וגו' — ת"י על מלכא דאתרברב כפרעה מלכא קדמאה ועל מלכא דאתגאי כסנחרב מלכא תנינא, בריח ל' פשוט כבריח הזה לפי שהוא ראשון:

עקלתון — לשון כפול לפי שהוא שני ואומר אני לפי שאלו שלש אומות חשובות מצרים ואשור ואדום לכך אמר על אלו כמו שאמר בסוף הענין ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים:

לויתן נחש בריח — הוא מצרים:

לויתן נחש עקלתון — הוא אשור:

והרג את התנין אשר בים — היא יושבת בלב ימים וכן כתיים קרויים איי הים:

ביום ההוא — בעת הגאולה ישירו לישראל זו היא כרם חמר הוציאה יינה הטוב, חמר וינוש בלע"ז:

אני ה' נוצרה — בעת הגלות:

לרגעים אשקנה — מעט מעט אני משקה אותה כוס פורענות הבאה עליה פן אפקד עליה בבת אחת ואכלנה לכך לילה ויום אני מתבונן בה ויונתן תירגם אם לא שאני פוקד עליהם עונות שהם מרגילים לפני לילה ויום הייתי מגין עליהם:

חמה אין לי — אין לי פה להגביר חמתי על העכו"ם לפי שאף ישראל חוטאין ומדת הדין מקטרגת:

מי יתנני שמיר שית במלחמה — בבני מלחמתי והוא ישמעאל מי יתנני ואוכל לפקוד עליהם ולא תוכל מדת הדין למחות שישובו ישראל בתשובה והיא נותנת אותי שמיר ושית בבני מלחמה אפסע פסיעה על מדת הדין ואפקוד עליהם אף יתרון ונוספות על עונם ואציתם יחד כן ת"י על האומו' ורז"ל פירשו על ישראל והוא מוסב על הכר' חמה אין לי בכל הכעסים שהכעסני הכרם הזאת לא אוכל לשפוך חמתי לבערה מפני השבועה שנשבעתי לאבותיהם מי יתנני כימים שעברו לולי השבועה הייתי שמיר ושית ופושע בכרם ואציתנה יחד:

או יחזק במעוזי — או ל' אם כמו או נודע כי שור נגח הוא (שמות כ״א:ל״ו) או יחזיק עמי במעוזי שלא יבקש מעוז אלא מעוזי אז יעשה שלום לי להניח דעתי ואפי שמתקשקשת בי על שאיני נוקם בצרי ואנקם בהם:

שלום יעשה לי — ממדת הדין שלא יוכל לקטרג ולומר מה נשתנו אלו מאלו:

הבאים ישרש יעקב — הלא ידעתם מה עשיתי בראשונה הבאים למצרים אשר השריש יעקב צצו ופרחו שם עד (אשר) מלאו פני תבל תנובה:

הכמכת מכהו הכהו — הראיתם בגבורתי שכמכת המכה יעקב הכתיו הם טבעום במים ואני טבעתים במים יש תמיהות שהם מתקיימות כגון זו וכגון (שמואל א ב׳:כ״ז) הנגלה נגלתי אל בית אביך (יחזקאל ח׳:ו׳) הרואה אתה מה המה עושים:

אם כהרג — ישראל שהיו הרוגין של פרעה הורג פרעה ועמו:

בסאסאה — באותה מדה:

בשלחה תריבנה — כששילחה מצרים את ישראל תריבנה המדה בסאה שלה:

הגה ברוחו הקשה — הגה דבר בדבורו הקשה:

ביום קדים — ביום ויולך ה' את הים ברוח קדים עזה (שמות י״ד:כ״א):

לכן — גם עתה בזאת היה מתכפר עון יעקב לזכות להגאל כמאז:

וזה כל פרי — הטוב לו להסיר חטאתו אם ישים כל אבני מזבחות במותיו כאבני גיר מנופצות מדוקרות וכן (תהילים קל״ז:ט׳) ונפץ את עולליך וכן (ירמיהו י״ג:י״ד) ונפצתים איש אל אחיו, גיר מין צבע הוא:

לא יקומו אשרים וחמנים — למען לא יקימו להם עכו"ם:

כי עיר בצורה בדד — כי בעשותם זאת עיר בצורה של ישמעאל תהיה בדד והנוה יהיה משולח ונעזב כמדבר:

שם ירעה עגל — אפרים ירשנו שקרוי עגל שנא' (ירמיהו ל״א:י״ח) כעגל לא לומד:

וכלה סעיפיה — ענפיה:

ביבש קצירה — קצירי שרשיה כמו תשלח קצירה (תהילים פ׳:י״ב) ועשה קציר (איוב י״ד:ט׳) כלומר כשתכלה זכות מעט שכיבד את אביו אז תשברנה סעיפיה:

נשים באות מאירות אותה — עם חלש כנשים ידליקום כך ת"י, מאירות כמו (מלאכי א׳:י׳) ולא תאירו מזבחי חנם וכן פתר דונש מחמת שהעצים יהיו יבשים יהיו נוחים להדליק אבל מנחם פתר מלקטות כמו אריתי מורי (שיר השירים ה׳:א׳) וארוה כל עוברי דרך (תהילים פ׳:י״ג) השיב לו דונש והלא כתיב ביבש קצירה ובענפים יבשים אין מלקטין פרי וכן רבותינו שאסרו לקבל מהן צדקה מפני הטעם הזה שאמרו בבא בתרא פ"'ק (דף י') לית ליה ביבש קצירה תשברנה:

יחבט ה' — ת"י יתרמון קטילין ואני אומר ב' לשונות הללו חיבוט ולקיטה נופלין זה על זה כחובט זיתיו וחזור ומלקטן ואחרים מלקטין אותו מן הארץ כך הקב"ה יתחיל האסיפה כמו שנאמר יתקע בשופר גדול:

משבולת הנהר — הם האובדים בארץ אשור:

עד נחל מצרים — הם הנדחים בארץ מצרים:

הנהר — פרת, הם בני אשור היושבים על פרת:

עד נחל מצרים — הם יושבי מצרים יחבוט אותם כחובט זיתים:

ואתם תלוקטו — מן הגליות:

לאחד אחד — המוצא אחד מכם יביאהו מנחה:

האובדים בארץ אשור — לפי שנפוצו בארץ רחוקה לפנים מן הנהר סמבטיון קראם אובדים: