ישעיה פרק נ״ג

מי האמין לשמועתינו — כן יאמרו העכו"ם איש לרעהו אילו היינו שומעים מפי אחרים מה שאנו רואים אין להאמין:

וזרוע ה' — כזאת בגדולה והוד על מי נגלת' עד הנה:

ויעל כיונק לפניו — העם הזה לפני בא לו הגדולה הזאת עם שפל היה מאד ועלה מאליו כיונק מיונקת האילנות:

וכשורש — עלה מארץ ציה:

לא תאר — היה לו מתחלה ולא הדר:

ונראהו ולא מראה ונחמדהו — וכשראינוהו מתחלה באין מראה היאך נחמדהו, ונחמדהו תמוה הוא:

נבזה וחדל אישים — היה, כן דרך הנביא הזה מזכיר כל ישראל כאיש אחד אל תירא עבדי יעקב ואף כאן הנה ישכיל עבדי בבית יעקב אמר ישכיל ל' הצלחה הוא כמו ויהי דוד לכל דרכיו משכיל (שמואל א י״ח:י״ד):

וכמסתיר פנים ממנו — מרוב בשתם ושפלותם היו כמסתיר פנים ממנו חבושי פנים בטמון כדי שלא נראה אותם כאדם מנוגע שמסתיר פניו וירא מהביט:

אכן חליינו הוא נשא — אכן ל' אבל בכל מקום אבל עתה אנו רואים שלא מחמ' שפלותו בא לו אלא מיוסר היה ביסורין:

ואנחנו חשבנוהו — אנו היינו סבורים שהוא שנאוי למקום והוא לא היה כן אלא מחולל היה מפשעינו ומדוכא מעונותינו:

מוסר שלומינו עליו — באו עליו יסורי השלום שהיה לנו שהוא היה מיוסר להיות שלום לכל העולם:

כולנו כצאן תעינו — עתה נגלה:

הפגיע בו — נעתר על ידו ונתרצה על עון כולנו שלא החרי' עולמו, הפגיע אשפריאי"ר בלע"ז ל' תחינה:

נגש והוא נענה — נגש הנה בנוגשים ודוחקים:

והוא נענה — באונאת דברים שורפרלרי"ן בלע"ז:

לא יפתח פיו — סובל היה ושותק כמו השה אשר לטבח יובל וכרחל אשר לפני גוזזי' נאלמה:

לא יפתח פיו — מוסב על שה לטבח יובל:

מעוצר וממשפט לוקח — הנביא מבשר ואומר כי זאת יאמרו העכו"ם באחרית הימים כשיראו כשנלקח מן העוצר שהיה עצור ביד' וממשפ' היסורין שסבל עד עתה:

ואת דורו — שנים שעברו עליו:

מי ישוחח — את התלאות אשר מצאוהו כי נגזר היה מתחילה וגולה מארץ חיים היא ארץ ישראל אשר מפשע עמי בא הנגע הזה לצדיקים שבהם:

ויתן את רשעים קברו — מסר את עצמו להקבר ככל אשר יגזרו עליו רשעי האומות שהיו קונסין עליהם הריגה וקבורת חמורים במעי הכלבים:

את רשעים — לדעת הרשעים נתרצה ליקבר ולא יכפור באלהי' חיים:

ואת עשיר במותיו — ולדעת המושל מסר עצמו בכל מיני מות שגזר עליו על לא רצה לקבל עליו כפירה לעשות רעה ולחמוס חמס ככל הגוים אשר היה גר ביניהם:

ולא מרמה בפיו — לקבל עליו עבודת כו"ם.

וה' חפץ דכאו החלי — הקב"ה חפץ לדכאו ולהחזירו למוטב לפיכך החלה אותו:

אם תשים אשם נפשו וגו' — אמר הקב"ה אראה אם תהא נפשו נותנת ונמסרת בקדושתי להשיבה לי אשם על כל אשר מעל אגמל לו גמולו ויראה זרע וגו' אשם זה לשון כופר שנותן אדם למי שחטא לו אמינד"א בלע"ז כענין שנא' בפלשתים אל תשיבו אותו ריקם כי השב תשיבו לו אשם:

מעמל נפשו — היה אוכל ושבע לא היה גוזל וחומס:

בדעתו יצדיק צדיק — היה שופט עבדי משפט אמת לכל הבאים לדין לפניו:

ועונותם — היה סובל כדרך כל הצדיקים שנא' אתה ובניך תשאו את עון המקדש (במדבר יח):

לכן — על עשותו זאת אחלק לו נחלה וגורל ברבים עם האבות הראשונים:

הערה למות נפשו — לשון ותער כדה (בראשית כד):

ואת פושעים נמנה — סבל יסורין כאלו חטא ופשע והוא בשביל אחרים נשא חטא הרבים:

ולפושעים יפגיע — על ידי יסורין שבאת על ידו טובה לעולם: