ישעיה פרק ס״ד

כקדוח אש — את דבר הנימס מלפניו וכאשר המים תבעה האש כשתתן גחלת או מתכת במים יעלו המים אבעבועות כל זה עשית במצרי' ויהי ברד ואש מתלקחת בתוכה (שמות ט׳:כ״ד) אבל י"ת כקדוח אש המסים על אליהו בהר הכרמל שנאמ' בו גם המים אשר בתעלה לחכה (מלכים א טו):

להודיע שמך לצריך — כענין שנא' באותה מכה ואולם בעבור זאת העמדתיך וגו' (שם) לו עשית עתה כן אז מפניך גוים ירגזו:

בעשותך — במצרים ובכל האויבים נוראות אשר לא היינו מקוים שתעשה לנו כל אותן נוראות שלא היינו הגונים לכך:

ירדת — להר סיני אז מפניך הרים נזולו כך פי' דונש בן לברט:

ומעולם לא שמעו — כאותן נוראות שנעשות לאחת מכל העכו"ם לפני כן וגם עין לא ראתה אלהים אחר זולתך אשר יעשה האלהים למחכה לו מה שעשית אתה למחכה לך כך שמעתי מר' יוסי והנאני, אבל רבותינו שאמרו כל הנביאים כולם לא נתנבאו אלא לימות המשיח אבל לעולם הבא עין לא ראתה וגו' משמעו עין שום נביא לא ראתה את אשר יעשה הקב"ה למחכה לו זולתי עיניך אתה אלהים:

פגעת את שש ועושה צדק — כמו ויפגע בו וימת (שם א ב) סילקת ממנו והרגת את הצדיקים שהיו ששים לעשות צדק לדרכי רחמיך היו מזכירים אותך בתפלתם:

הן אתה — כשקצפת עלינו על כל אשר היינו חוטאים בהם מעולם נושענו בתפלתם נושענו מעולם:

ונושע — לשון הווה:

ונהי כטמא — מאחר שנסתלקו הצדיקים ממנו:

וכבגד עדים — וכלבוש מרחק כבגד מאוס שהכל אומרים הסר, עדים תרגום של הסרה:

ונבל כעלה — ונכמוש כעלה פליישט"ר בלעז:

ועוננו כרוח ישאנו — ובחובנא כרוחא איתנטילנ':

מתעורר — כמו מתגבר על יצרו:

ותמוגנו — ותניענו:

תחשה ותעננו — תחריש על העשוי לנו עד כאן תפלת הנביא ותחלתה חסדי ה' אזכיר: