ישעיה פרק נ״א

אל צור חוצבתם — ממנו:

ואל מקבת בור — שנוקבין וחוצבין בה את הבורות אשר נוקרתם בה:

נוקרתם — ל' נקרת הצור (שמות ל״ג:כ״ב) יקרוה עורבי נחל (משלי ל׳:י״ז) ומי הוא הצור הוא אברהם אביכם ומי היא המקבת היא שרה אשר חוללתכם אשר ילדתכם ל' כי חלה גם ילדה (לקמן סו):

תחוללכם — אשר תלד אתכ':

כי אחד קראתיו — כי אחד היה יחידי בארץ כנען אשר הגליתיו שם מארצו וממולדתו, קראתיו רביתיו וגדלתיו לשון קריאי העדה (במדבר א) וכשם שהוא היה יחיד וגדלתיו כן אגדל אתכם שאתם יחידים לי:

וערבתה — אף הוא ל' מדבר כמו בארץ ערבה ושוחה (ירמיהו ב׳:ו׳) אלא שהערבה כבר היה בה ישוב והוחרבה:

תודה — קול הודייה:

כי תורה מאתי תצא — דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמי' אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני:

ארגיע — אניח:

ישפוטו — ייסרו יושטיצ"א בלע"ז:

שמים כעשן נמלחו — שרי צבאות האומות שבשמים:

נמלחו — נתבלו כמו (ירמיהו ל״ח:י״א) בלויי הסחבות והמלחי', בגד הנשחת, ל"א נמלחו נתבלבלו ל' מלחי הים שמבלבלין המים במשוטות מנהיגי הספינה וכן ממולח טהור קדש (שמות לה):

והארץ — שלטוני הארץ:

ויושביה — שאר העם:

וישועתי — לעמי לעולם תהיה ד"א שמים וארץ ממש וכן פתרונו שאו עיניכם והביטו אל השמים ואל הארץ וראו כמה הם חזקים ובריאים ואע"פ כן יבלו וצדקתי וישועתי יהיו לעולם הרי שצדקתי בריאה וחזקה יותר מהם:

עש — וסס מיני תולעים הם:

עורי עורי — תפילת הנביא היא:

רהב — מצרים שכתוב בה רהב הם שבת (לעיל ל):

מחוללת — לשון הרג חלל:

תנין — פרעה:

ופדויי ה' ישובון — לשון תפלה ומוסב על עורי עורי:

מי את — בת צדיקים כמותך מלאה זכיו' למה תיראי מאנוש אשר סופו למות:

ותשכח ה' עושך — ולא נשענת עליו:

המציק — מושלי אומות העולם המשעבדים בכם:

כאשר כונן — נזדמן:

ואיה חמת המציק — מחר בא ואיננו:

מהר צועה להפתח — אפי' נקבין קשין עליו וצריך הוא להפתח בהילוך המעים כדי שלא ימות לשחת וכיון שמיהר להפתח צריך הוא למזונות רבים שאם יחסר לחמו אף הוא ימות:

צועה — ל' דבר העומד להיו' נירוק כמו שאומר במואב שדימהו הנבי' ליין (ירמיהו מ״ח:י״א) השקט אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ונא' שם ושלחתי לו צועים וצעהו וכליו יריקו, ד"א מהר צועה אותו האויב המציק שהוא עכשיו חגור מתני' חלוץ כח ימהר להפתח ולהיות חלש:

צועה — חוגר כמו (לקמן סג) צועה ברוב כחו

ולא ימות המסור בידו לשחת אבל הלשון ראשון מדר' אגד' הוא בפסיקת' רבתי:

רוגע הים — לשון עורי רגע (איוב ז׳:ה׳) פרונצ"א בלע"ז:

לנטוע שמים — לקיימא עמא דאמיר עליהון דיסגון ככוכבי שמיא:

וליסוד ארץ — ולשכללא כנישתא דאמיר עליהון דיסגון כעפרא דארעא:

קבעת — ת"י פילי והוא שם כוס ולי נראה קבעת אלו השמרים הקבועים בתחתית הכלי ומצית יורה עליו כמה שנאמר שמריה ימצו (תהלים עה):

התרעלה — הוא משקה המטמטם ומתיש כח האדם כאסור וקשור ומעוטף כמו הברושים הרעלו (נחום ב׳:ד׳) והשרות והרעלות שהוא לשון עיטוף ובמס' שבת מדיות רעולו' מין סרבל נאה להתעטף בו

תרעלה אינטומישמנ"ט בלע"ז:

מצית — אגושטי"ר בלע"ז:

שתים הנה קראתיך — צרות כפולות שתים שתים:

מי אנחמך — מי אביא לך לנחמך ולומר אף אומה פלונית היא לקתה דוגמתך:

עולפו — לשון עייפות כמו (עמוס ח׳:י״ג) תתעלפנה הבתולות בצמא פשמי"ר בלע"ז:

כתוא מכמר — הפקר כתוא זה שנפל למכמר, תוא כמו ותאו וזמר (דברי' יד):

ושכורת ולא מיין — שכורת מדבר אחר שלא מיין:

יריב עמו — אשר ידין דין עמו:

מוגיך — מניעיך ומטלטליך כמו והנה ההמון נמוג (שמואל א י״ד:ט״ז) קרושלי"ר בלע"ז

שחי ונעבורה על גביך: