דף ביאור

מסכת יומא דף פ״ג עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת יומא דף פ״ג עמוד ב׳

מסכת יומא דף פ״ג עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־561 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

אפשר בחולין פשיטא דמתקנינן ליה:

לא צריכא בשבת שאפי' הוא שבת שאסור להפריש תרומה ומעשר יפרישוה ולא יאכילוהו טבלים:

בעציץ שאינו נקוב דטבל שלו מדרבנן ושבות דהפרשת מעשרות בשבת דרבנן אשמועינן שידחה השבות ולא יאכילוהו טבל דרבנן דאתו למשרי נמי טבל דאורייתא כי האי גוונא:

לימא תנאי היא הך דרבה דאמר בדאפשר בחולין מתקנינן ליה ודחינן שבות דהפרשת תרומה בשבת מקמי אכילת טבל דעציץ שאינו נקוב דרבנן:

קורין לו רופא בשבת:

וקורעין לו תרנגולת לתת על המכה שזו היא רפואתו:

וגוזזין לו כרישין מן המחובר להאכילו:

כרישין כרתי:

ועוד 21 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Yoma 83b · Sefaria

רבנו חננאל

נימא כתנאי מי שנשכו נחש קורין אותו רופא ממקום למקום וקורעין לו תרנגולת וגוזזין לו כרישין ומאכילין אותו ואין צריך לעשר דברי רבי ר' אלעזר ב"ר שמעון אומר לא יאכל עד שיעשר ומסקנא ה"מ במעשר ירק דהוא מדרבנן.

אבל מעשר דאורייתא דברי הכל עד שיעשר:

ת"ר מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש וכל מיני מתיקה שכל מיני מתיקה מאירין את העינים כו'.

אמר אביי לא שנו אלא אחר אכילה אבל קודם אכילה מיגרר גריר שנא' וימצאו איש מצרי בשדה ויקראו אותו אל דוד ויתנו לו לחם [לאכול] וישקוהו מים ויתנו לו פלח דבלה ושני צמוקין ויאכל ותשב רוחו אליו.

ר' יוחנן אחזיה בולמוס ורץ למזרחה של תאנה ואכל כו' וקרא והחכמה תחיה בעליה.

ר' יוסי אחזיה בולמוס וקיפח הרועה כלומר אכל כל מה שהיה לו ירושלמי רב הונא עשרים וארבעה עשרונות שאכל לרעבון אכלן ר' יהודה קיפח את כל העיר.

ר' מאיר הוה דאיק בשמא כו' ואיקלעו בגברא דשמיה כידור ובההוא דהוה שמיה [בלה] וכו':

מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ור' מתיא בן חרש מתיר: ת"ר ה' דברים נאמרו בכלב שוטה פי' פתוח כו'. ממאי הוי רב אמר נשים כשפניות משחקות בו שמואל אמר רוח חזזית שורה עליו וכשהורגין אותו אין הורגין אלא בדבר הנזרק ותניא כוותיה דשמואל.

Rabbeinu Chananel on Yoma 83b · Sefaria

מאירי

זה שאנו מתירין לעצמנו לתקן לחולה את האיסור כדי להאכילו היתר לא סוף דבר בשאיסור האכילה חמור מאיסור התיקון אלא אף כשהם שוים שהרי התירו כאן תיקון הפרשה שהיא איסור חכמים כדי שלא להאכילו טבל של סופרים כגון עציץ שאינו נקוב ויש חולקים לומר דוקא כשאיסור האכילה חמור וזו האמורה בטבל של עציץ שאינו נקוב הוא מפני שהטבל כללו מן התורה ואע"פ שזה מדברי סופרים שמא יבאו לטעות על ידו בשל תורה והוא שאמרו בסוגיא זו בשמועת מי שנשכו נחש וגוזזים לו כרישים ואין צריך לעשר [דברי רבי] ראב"ש אומר לא יאכל עד שיעשר ופירשו בה לא אמר רבי אין צריך לעשר אלא במעשר ירק שאם יאכלנו אין לטעות בשל תורה אבל דגן אף בעציץ שאינו נקוב הואיל ויש בו לטעות בשל תורה לא יאכל עד שיעשר אלמא כל שאיסור התיקון והאכילה שוים ואין חשש באיסור אכילתו לבא להקל באיסור תורה מוטב יאכל את האיסור ולא נהא אנו עוברים על תקונו ואין לנו היתר תיקון אלא בשאיסור האכילה חמור מן התיקון או שיש בו חשש לבא לידי איסור חמור ודברים אלו אי אפשר לישבם ולא עוד אלא שעל כרחנו אף בשאסור התיקון חמור מאסור האכילה מוטב לנו לתקנו שאם לא כן היאך שוחטין לחולה במקום שהנבילה מצויה והלא הנבילה אינה לחולה אלא באיסור לאו והשחיטה לשוחט באיסור סקילה אלא כשאמרו מאכילין אותו מן הקל פירושו בקל דידיה שכל לענין חולה שיש בו סכנה חול גמור הוא אלא שאם יש בתיקונים שלנו קלים וחמורים מחזרים אחר הקלים על הדרך שביארנו וזו של רבי אנו מפרשים בה לא אמר רבי אלא בירק שאינו טבול אלא מדברי סופרים אבל מה שהוא טבול מן התורה ודאי טבל חמור שאינו ראוי לא לכהן ולא לישראל ואף זו אינה אלא דחיה בעלמא ואין הלכה כן:

Meiri on Yoma 83b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

גמרא לימא תנאי היא וכו' נימא ראב"ש היא ולא רבי כו' כפרש"י לימא הא דרבה כו' דהיינו באפשר בחולין ובשבת וק"ק דהמ"ל דהא דרבה לאו תנאי היא אלא דפליגי בדלא אפשר בחולין ובפלוגתא דהני תנאי דלעיל וי"ל וק"ל:

Chidushei Halachot on Yoma 83b · Sefaria

גליון הש"ס

גמ' פשיטא טלטול מדרבנן וכן הוא יבמות דף צג ע"א וצע"ג:

Gilyon HaShas on Yoma 83b · Sefaria

בן יהוידע

אָמְרוּ לֵיהּ מַה שִּׁמְךָ? אָמַר לְהוּ : ' כִּידוֹר '. אָמַר : שְׁמַע מִינָהּ : אָדָם רָשָׁע הוּא, דִּכְתִיב : " כִּי דּוֹר תַּהְפֻּכוֹת הֵמָּה ". קשה אם כן איך נכנס לביתו כיון דבדק בשמא דהא לא רצו ליכנס בבית גברא דשמיה 'בָּלָה'? ונראה לי בס"ד דרבי מאיר הוכרח ליכנס עמהם דאם לא נכנס מוכרח שישאלוהו הטעם ויהיה מוכרח להשיב הטעם ואינו רוצה להוציא מפיו דבר להחזיקו ברשע ולכך הוכרח ליכנס עמהם. אי נמי מאת ה' היה הדבר שלא יבדוק בשמו קודם כניסתו אלא אחר כך וכיון שנכנס קשה לצאת ולברוח משם והוא כבר עשה תיקון להמעות להטמינם בבית הקברות והא דהטמינם שם מפני שאין שם אדם עובר כדי שיראהו מרחוק שהוא מטמין דבר.

אִיתְחָזֵי לֵיהּ אֲבוּהָ בְּחֶלְמָא נראה כח הטומאה שבמקום הקבר נראה לו בחלום בדמות אביו ומן השמים נתגלגל הדבר הזה כדי לעורר את רבי יהודה ורבי יוסי להיות בדקי בשמא כרבי מאיר. והא דאתא לקמיה דרבי מאיר ולא קמיה רבי יהודה ורבי יוסי חדא שראה שהוא גדול שבהם מסב בראש ונכנס ויוצא בראש ועוד כיון דהם הפקידו כיסם אצלו והוא רוצה לכפור בו לא רצה לדבר עמהם בענין כיס ולא להזכיר שם כיס בפניהם. או יתכן חשב שמא רבי מאיר הטמין כיסו שם לכך סיפר לו החלום ויביט בפניו אם ראה איזה שינוי בפניו וסימן של פחד ילך ויחפור ויוציאו בשבת כי לא חש פן יקדים רבי מאיר בשבת לחפור ולהוציא הכיס אך רבי מאיר חכם גדול והרגיש בזה ונתאמץ שלא יהיה לו שום שינוי בפניו וסימן של פחד ומורא בדברו עמו ואז זה נכנסו דברים אלו בלבו ולא הלך.

מַשְׁכוּהָ וְעַיְלוּהוּ לַחֲנוּתָא נראה הוא הקדים לצאת מביתו בבוקר השכם קודם תפלה שלא רצה שיתבעו אותו בעודם בביתו ויכפור, והם הלכו לשוק לתבעו וכיון שכפר לא האריכו עמו בדין ודברים אלא שתקו כי חשבו להביאו לחנות של יין לשכרו אולי אחר שישתכר יוציא מפיו איזה דברים שיהיו בידם לסימן, ברם אחר ששתה ב' ושלש כוסות והיה מקנח שפמו אחר שתיה נראו ב' ושלש עדשים שהיו טמונים בפנים בין שערות שפמו כי על ידי קנוח יתפזרו השערות אנה ואנה ואז לקחו מהם סימן לאשתו, והסימן היה חזק אצל אשתו כי הוא כיון שרצה לצאת בבוקר השכם קודם זריחת השמש הוכרח לומר לאשתו בחצות לילה שתמהר לבשל לו עדשים כדי שיאכל בחושך בעמוד השחר ולכן שום אדם לא ראהו אוכל עדשים מאחר שהיתה אכילתו בסוף הלילה ואין איש נכנס ויוצא ואיך ידעו שאכל עדשים והם דנו בדעתם שהעדשים אכל בעוד לילה מאחר שיצא מהר ולכן אמרו לאשתו סימן שאכלו עדשים באשמורת הבוקר ובזה נתחזק אצלה הסימן וסמכה עליו למסור הכיסים בידם, ואחר כך אָזַל וְקָטְלָה לְאִתְּתֵיהּ כי עבירה גוררת עבירה. ובודאי אין דבר זה נחשב בכלל מה שאמר צמח צדק בתשובה סימן וא"ו בשם באר שבע ומהרי"ו ז"ל ועיין פתח עינים על סנהדרין דף צ"ה מה שאמר בשם נודע ביהודה ז"ל.

Ben Yehoyada on Yoma 83b · Sefaria

תוספות

אין פירוש שמור לדף זה — לא נמצא נוסח בדפוסים האמינים שבידינו.

לשון המקור

קטע 1

אֶפְשָׁר בְּחוּלִּין — פְּשִׁיטָא? לָא צְרִיכָא, בְּשַׁבָּת.

קטע 2

בְּשַׁבָּת נָמֵי, פְּשִׁיטָא — טִלְטוּל מִדְּרַבָּנַן הוּא! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן — בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב, דְּרַבָּנַן.

קטע 3

מָר סָבַר טֶבֶל חָמוּר, וּמַר סָבַר תְּרוּמָה חֲמוּרָה.

קטע 4

לֵימָא תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא: מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ נָחָשׁ — קוֹרִין לוֹ רוֹפֵא מִמָּקוֹם לְמָקוֹם, וּמְקָרְעִין לוֹ אֶת הַתַּרְנְגוֹלֶת, וְגוֹזְזִין לוֹ אֶת הַכְּרֵישִׁין, וּמַאֲכִילִין אוֹתוֹ, וְאֵין צָרִיךְ לְעַשֵּׂר, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא יֹאכַל עַד שֶׁיְּעַשֵּׂר.

קטע 5

נֵימָא רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא, וְלָא רַבִּי!

קטע 6

אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי, עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי הָתָם — אֶלָּא לְעִנְיַן מַעְשַׂר יָרָק דְּרַבָּנַן, אֲבָל בְּמַעְשַׂר דָּגָן דְּטֶבֶל דְּאוֹרָיְיתָא הוּא, אֲפִילּוּ רַבִּי מוֹדֶה, דְּאִי שָׁרֵית לֵיהּ בְּעָצִיץ שֶׁאֵינוֹ נָקוּב — אָתֵי לְמֵיכַל בְּעָצִיץ שֶׁהוּא נָקוּב.

קטע 7

תָּנוּ רַבָּנַן מִי: שֶׁאֲחָזוֹ בּוּלְמוּס — מַאֲכִילִין אוֹתוֹ דְּבַשׁ וְכׇל מִינֵי מְתִיקָה, שֶׁהַדְּבַשׁ וְכׇל מִינֵי מְתִיקָה מְאִירִין מְאוֹר עֵינָיו שֶׁל אָדָם. וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר, זֵכֶר לַדָּבָר: ״רְאוּ נָא כִּי אוֹרוּ עֵינַי כִּי טָעַמְתִּי מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה״.

קטע 8

וּמַאי: ״אַף עַל פִּי שֶׁאֵין רְאָיָה לַדָּבָר״! דְּהָתָם לָאו בּוּלְמוּס אַחְזֵיה.

קטע 9

אָמַר אַבָּיֵי: לֹא שָׁנוּ, אֶלָּא לְאַחַר אֲכִילָה, אֲבָל קוֹדֶם אֲכִילָה מִגְרָר גָּרֵיר, דִּכְתִיב: ״וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מִצְרִי בַּשָּׂדֶה וַיִּקְחוּ אוֹתוֹ אֶל דָּוִד וַיִּתְּנוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל וַיַּשְׁקוּהוּ מָיִם. וַיִּתְּנוּ לוֹ פֶלַח דְּבֵילָה וּשְׁנֵי צִמּוּקִים וַיֹּאכַל וַתָּשׇׁב רוּחוֹ אֵלָיו כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם וְלֹא שָׁתָה מַיִם שְׁלֹשָׁה יָמִים וּשְׁלֹשָׁה לֵילוֹת״.

קטע 10

אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: מִי שֶׁאֲחָזוֹ בּוּלְמוּס — מַאֲכִילִין אוֹתוֹ אַלְיָה בִּדְבַשׁ. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ אָמַר: אַף סוֹלֶת נְקִיָּה בִּדְבַשׁ. רַב פָּפָּא אָמַר: אֲפִילּוּ קִמְחָא דִשְׂעָרֵי בְּדוּבְשָׁא. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: פַּעַם אַחַת אֲחָזַנִי בּוּלְמוּס וְרַצְתִּי לְמִזְרָחָהּ שֶׁל תְּאֵנָה, וְקִיַּימְתִּי בְּעַצְמִי: ״הַחׇכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ״. דְּתָנֵי רַב יוֹסֵף: הָרוֹצֶה לִטְעוֹם טַעַם תְּאֵנָה — יִפְנֶה לְמִזְרָחָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וּמִמֶּגֶד תְּבוּאוֹת שָׁמֶשׁ״.

קטע 11

רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי הֲווֹ קָא אָזְלִי בְּאוֹרְחָא. אַחְזֵיה בּוּלְמוּס לְרַבִּי יְהוּדָה, קַפְּחֵיהּ לְרוֹעֶה אַכְלֵיהּ לְרִיפְתָּא. אָמַר לֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי: קִפַּחְתָּ אֶת הָרוֹעֶה. כִּי מְטוֹ לְמָתָא, אַחְזֵיה בּוּלְמוּס לְרַבִּי יוֹסֵי. אַהְדְּרוּהוּ בְּלָגֵי וְצָעֵי, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוּדָה: אֲנִי קִפַּחְתִּי אֶת הָרוֹעֶה, וְאַתָּה קִפַּחְתָּ אֶת הָעִיר כּוּלָּהּ.

קטע 12

וְתוּ: רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי הֲווֹ קָא אָזְלִי בְּאוֹרְחָא, רַבִּי מֵאִיר הֲוָה דָּיֵיק בִּשְׁמָא, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי לָא הֲווֹ דָּיְיקִי בִּשְׁמָא. כִּי מְטוֹ לְהָהוּא דּוּכְתָּא, בְּעוֹ אוּשְׁפִּיזָא. יְהַבוּ לְהוּ. אֲמַרוּ לֵיהּ: מָה שְׁמָךְ? אֲמַר לְהוּ: ״כִּידוֹר״. אֲמַר: שְׁמַע מִינַּהּ אָדָם רָשָׁע הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי דוֹר תַּהְפּוּכוֹת הֵמָּה״. רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי יוֹסֵי אַשְׁלִימוּ לֵיהּ כִּיסַיְיהוּ. רַבִּי מֵאִיר לָא אַשְׁלֵים לֵיהּ כִּיסֵיהּ, אֲזַל אוֹתְבֵיהּ בֵּי קִיבְרֵיהּ דַּאֲבוּהּ.

קטע 13

אִתְחֲזִי לֵיהּ בְּחֶלְמֵיהּ: תָּא שְׁקֵיל כִּיסָא דְּמַנַּח אַרֵישָׁא דְּהָהוּא גַּבְרָא. לִמְחַר אֲמַר לְהוּ: הָכִי אִתְחֲזִי לִי בְּחֶלְמַאי. אָמְרִי לֵיהּ: חֶלְמָא דְּבֵי שִׁמְשֵׁי לֵית בְּהוּ מַמָּשָׁא, אֲזַל רַבִּי מֵאִיר וְנַטְרֵיהּ כּוּלֵּי יוֹמָא וְאַיְּיתְיֵהּ.

קטע 14

לִמְחַר אֲמַרוּ לֵיהּ: הַב לַן כִּיסַן. אֲמַר לְהוּ: לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם. אֲמַר לְהוּ רַבִּי מֵאִיר: אַמַּאי לָא דָּיְיקִיתוּ בִּשְׁמָא? אֲמַרוּ לֵיהּ: אַמַּאי לָא אֲמַרְתְּ לַן מָר? אֲמַר לְהוּ: אֵימַר דַּאֲמַרִי אֲנָא חֲשָׁשָׁא, אַחְזוֹקֵי מִי אֲמַרִי?

קטע 15

מַשְׁכוּהוּ וְעַיְּילוּהוּ לַחֲנוּתָא, חֲזוֹ טְלָפְחֵי אַשְּׂפָמֵיהּ, אֲזַלוּ וִיהַבוּ סִימָנָא לִדְבֵיתְהוּ וְשַׁקְלוּהּ לְכִיסַיְיהוּ וְאַיְיתוֹ. אֲזַל אִיהוּ וְקַטְלֵיהּ לְאִיתְּתֵיהּ.

קטע 16

הַיְינוּ (דִּתְנַן): מַיִם רִאשׁוֹנִים הֶאֱכִילוּ בְּשַׂר חֲזִיר. מַיִם אַחֲרוֹנִים הָרְגוּ אֶת הַנֶּפֶשׁ.

קטע 17

וּלְבַסּוֹף הֲווֹ דָּיְיקִי בִּשְׁמָא. כִּי מְטוֹ לְהָהוּא בֵּיתָא דִּשְׁמֵיהּ ״בָּלָה״, לָא עֲיַילוּ לְגַבֵּיהּ. אָמְרִי: שְׁמַע מִינַּהּ רָשָׁע הוּא. דִּכְתִיב: ״וָאֹמַר לַבָּלָה נִאוּפִים״, (כְּמוֹ: ״אַחֲרֵי בְלוֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה״, כְּלוֹמַר: זָקְנָה בְּנִאוּפִים).

קטע 18

מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶּלֶב שׁוֹטֶה וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן, חֲמִשָּׁה דְּבָרִים נֶאֶמְרוּ בְּכֶלֶב שׁוֹטֶה: פִּיו פָּתוּחַ, וְרִירוֹ נוֹטֵף, וְאׇזְנָיו סְרוּחוֹת, וּזְנָבוֹ מוּנָּח עַל יַרְכוֹתָיו, וּמְהַלֵּךְ בְּצִידֵּי דְּרָכִים. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף נוֹבֵחַ וְאֵין קוֹלוֹ נִשְׁמָע. מִמַּאי הָוֵי? רַב אָמַר: נָשִׁים כַּשְׁפָנִיּוֹת מְשַׂחֲקוֹת בּוֹ, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: רוּחַ רָעָה שׁוֹרָה עָלָיו.

קטע 19

מַאי בֵּינַיְיהוּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ

מסכת יומא דף פ״ג עמוד ב׳

מסכת יומא דף פ״ג עמוד ב׳

רש"י

רבנו חננאל

מאירי

מהרש"א — חידושי הלכות

גליון הש"ס

בן יהוידע

תוספות

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

ערכי חכמים המצטטים דף זה

לשון המקור