מסכת מועד קטן דף כ״ח עמוד א׳

אלא חיה שמתה מחמת וולד שהיא שופעת:

מת פתאום שלא חלה:

מחמשים שנה ולמעלה:

והאי דלא חשיב ליה בהדי כרת:

כרת דיומי שמא ימות מיתה חטופה:

פלגא דמכרת דשני מיהא פלטי לי:

מנמנם גוסס:

א"ל רבא לרב שעורים:

מה פרה אדומה מכפרת פירוש על מעשה העגל וכדאמרינן במדרש משל לבן השפחה שטינף פלטירין של מלך אומר המלך תבא אמו וכו':

מיתת אהרן לבגדי כהונה דכתיב (במדבר כ׳:כ״ו) והפשט את אהרן את בגדיו ואהרן יאסף ומת שם וכן פי' בקונטרס ואין לפרש מיתת בני אהרן לבגדי קדש ילבש לפי שאינו סמוך כ"כ:

מה בגדי כהונה מכפרין בזבחים כו' (דף פח:):

חטופה ודחופה לא ידענא מאי שנא הוא ומנא ליה:

ואדבר אל העם בבקר פי' וחלתה ומתה:

הן קרבו וכו' לאו דוקא דלא אשכחנא דמשה היה חולה וביום מותו כתב הרבה (סוטה יג:) ופסע כמה פסיעות בבת אחת כדפירש בפירוש חומש:

מת בחמשים זו היא מיתת כרת בירושלמי (פ"ב דביכורים) דייק מאל תכריתו שבט הקהתי (במדבר ד׳:ג׳) ועבודתם עד חמשים דכתיב (שם ח) מבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ועוד מימי שנותיו ע' שנה דל עשרין דלא איענש עליהן נשתיירו חמשים (כדאי' שבת פט:) ותימה לפי' דהא משמע בשמעתין דבחמשים משנולד קאמר ועוד יהא חמשים לאחר שנתחייב כרת והוא מיתת כל אדם:

ומיתה בידי שמים בששים בירושלמי מפיק ממתי מדבר דאמרינן לא מת אחד מהן פחות מבן ששים ומיתה דהכא משמע זו היא מיתה בידי שמים וכרת בחמשים עד ששים ולא ששים בכלל וזהו שזרעו נכרת וי"מ דחמשים היא מיתה שבידי שמים וכי איתא בהדי זרעו הוי כרת וששים מיתת כל אדם ובשבת פרק שני (כה. בד"ה כרת) ובריש יבמות (ב. בד"ה אשת אחיו) הארכתי:

אמרי נהרדעי לא שנו אלא חיה דשכיח טינוף אבל של שאר נשים מניחין ר' אלעזר אומר אפילו של שאר נשים אין מניחין שנאמר ותמת שם מרים ותקבר שם תיכף למיתה קבורה א"ר אלעזר אף מרים בנשיקה מתה.

אתיא שם שם כתיב הכא ותמת שם מרים וכתיב וימת שם משה עבד ה' מה משה בנשיקה אף מרים בנשיקה. ומפני מה לא נאמר במיתת מרים על פי ה' מפני שגנאי הדבר לאומרו באשה.

א"ר אמי למה נסמכה מיתת מרים לפרשת פרה אדומה מה פרה זו מטהרת חטאים ונקראת חטאת וכל חטאת מכפרת עון כך מיתתן של נשים צדקניות מטהרת ומכפרת עונותיהן של ישראל. וכ"ש מיתתן של צדיקים שמכפרת: ירושלמי בתחלת יוה"כ א"ר יודן בר שלום למה נסמכה מיתת אהרן לשבירת הלוחות ללמדך שמיתתן של צדיקים קשה לפני הקב"ה כשבירת הלוחו' כתיב ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה שם מת אהרן. וכי אהרן במוסרה מת והלא בהור ההר מת. אלא כיון שמת אהרן נסתלקו ענני הכבוד וכו' ובקשו ישראל לחזור למצרים וחזרו ח' מסעות ורץ שבט לוי והרג מהן ח' משפחות וגם הם הרגו מן הלוים ד' משפחות לעמרמי ליצהרי לחברוני לעוזיאלי כו'. אמרו על מה אירע לנו זה על שלא נתעסקנו בהספדו של צדיק כראוי. מיד ישבו במוסרה והספידו וגמלו לו חסד בהספד כראוי והעלה להן הכתוב כאילו במוסרה מת כו'. א"ר אלעזר למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה לומר לך מה בגדי כהונה מכפרין כדגרסינן (בזבחים דף פ"ח:) אף מיתת אהרן מכפרת:

ת"ר מת פתאום זו מיתה חטופה חלה יום אחד ומת זו מיתה דחופה. ר' חנינא בן גמליאל אומר זו מיתת מגפה שנאמר בן אדם הנני לוקח את מחמד עיניך במגפה וכתיב ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב.

חלה יומים ומת זו מיתה דחויה חלה ג' ומת זו מיתת גערה חלה ד' ומת זו היא מיתת נזיפה. חלה ה' ימים ומת זו היא מיתת כל אדם. שמעינן לה מהאי קרא ויאמר ה' אל משה הן קרבו ימיך למות.

קרבו תרי ימיך תרי הן חד הרי ה' ימים. ואח"כ כתיב למות. מי שמת בן חמשים זו היא מיתת כרת.

בן נ"ב זו היא מיתתו של שמואל הרמתי בן ששים זו היא מיתת כל אדם. א"ר זירא מהאי קרא תבא בכלח אלי קבר.

בכל"ח בגימטריא שיתין הוו.

מאי קראה הן קרבו ימיך למות כו' תמיהה לי מילתא דהא מרע"ה לא חלה ולא כהתה עינו וביום מותו עלה אל הר העברי' ונ"ל דחולה מ"ט כדי שיהא התראתו לפקוד בעניניו ולצוות על ביתו וחמשה ימי חולי הוא דבר הגון ויש לו פנאי ומצינו במרע"ה שהודיעו הב"ה יום מיתה ה' ימים מקודם:

חיי ברי ומזוני פי' תלת מיני נינהו או חיי או ברי או מזוני כדמוכח שמעתי' להדיא שהביא ראיה על שלשתן אריכות ימי חייו ושיהו לו בנים ושיהו לו מזונות:

לאו בזכות' תליא מילתא פי' חס ושלו' שיהא תלוי במזל לגמרי דקיימא לן אין מזל ליש' ובטלת ברכות וקללות של תורה כי חיי ובני ומזוני כללים הם לכל טובות העולם אלא ה"ק דלאו בזכות' תליא לגמרי דמזלא נמי איכא אלא שזכות גדולה מבטלת המזל וכ"ע לא חזו להכי אלא צדיק גמור שהוא למעלה ולפי' תרי צדיקי לא דמו בהא להדדי כדמפ' ואזיל דמסייעא ליה מזלו. ומאן דאית ליה מזלא כיון דהוי בינוני שלא יפסיד מזלו סגי ליה בהכי ומאן דלית ליה מזלא צריך זכיות גדולות:

לעולם יהרהר אדם בעצמו יום המיתה וענינו כדי שידאג ויפשפש במעשיו ויבין לאחריתו דרשו רבותינו ז"ל והחי יתן אל לבו דברים של מיתה דיספד יספודוניה דלואי ילווניה דטען יטענוניה ויותר במיתת החכמים שדי במיתתם תוכחת לעם והערה למתעוררים והוא שאמרו עליה שמכפרת כקרבנות או כיום הכפורים וכל שכן בראותו שנוי המיתות כמיתה הפתאומית וכיוצא בה שיתעורר עליהן שהכל דרך גמול ועונש מאתו יתברך אשר אפני משפטו נעלמים ממנו ולעולם אל ימנע עצמו מן הרחמים ומן התפלה ויבין וידע שהתפלות והצדקות יכריחו המזל ומערכת התולדה בכל דבר ואל יחוש למה שאמרו כאן חיי בני ומזוני לאו בזכותא תליא מילתא אלא במזלא כי הוא מאמר יחיד לא יסבלוהו דרכי הדת בשום פנים ויתבאר לך חולשת המאמר ממה שגלו בכאן הסבה שהביאתהו לומר כן והוא מה שראה רבה ורב חסדא שהיו שקולים אצלו רב חסדא חיה שתין שנין ורבה חיה ארבעין שנין בי רב חסדא שתין הלולי ברבה שתין תיכלי בי רב חסדא נהינא סמידא לכלבי בי רבה נהמא דשערי ולא משתכח הנה שלא הביאו לזה אלא מה שראה מהעדר הסדור והיא הסבה שהביאה רבים לפקפק על האמת כמו שנודע למבינים:

גמרא מאן חשיב מאן ספין מאן כו' כ"ה בערוך וק"ל:

תוס' בד"ה מיתת אהרן כו' וכן פי' בקונט' ואין לפרש מיתת בני אהרן לבגדי קודש ילבש לפי כו' כצ"ל:

בד"ה ומיתה בידי כו' ולא ס' בכלל וזהו שזרעו נכרת כו' עכ"ל ר"ל דזהו שזרעו נכרת נמי מקרי כרת וק"ל:

בד"ה מאן רקיע כו' ונעלות בלות ומטולאות תרגום כו' כצ"ל:

מַה פָּרָה אֲדֻמָּה מְכַפֶּרֶת, אַף מִיתָתָן שֶׁל צַדִיקִים מְכַפֶּרֶת נראה לי בס"ד הדמיון על הטעם רצונו לומר כמו שהטעם של פרה אדומה משום 'תבא אמו ותקנח' כן מיתת הצדיקים מכפרת מטעם תבא אמו ותקנח כי הם נקראים אֵם לכללות ישראל כמו שאמרו על פי בְּנֵי אִמִּי נִחֲרוּ בִי (שיר השירים א, ו). והדמיון של בגדי כהונה הוא על הכפרה כמו שבגדי כהונה מכפרים על כמה עונות כן הצדיקים מכפרים על כמה מיני עונות ולהכי הוצרך שני סמיכות אחת ללמד הטעם ואחת ללמד על עצם הכפרה ותוקפה.

בֵּי רַב חִסְדָּא, שִׁיתִּין הִלּוּלֵי עיין תוספות. ואפשר הילולי ממש ואין כולם בניו אלא בניו ובנותיו וזרעם וזרע זרעם וכן של אחיו ואחיותיו וזרעם וזרע זרעם דכולם בכלל בני ביתו הם.

חוֹכְמְתֵיהּ דְּרַב הוּנָא וְעוּתְרֵיהּ דְּרַב חִסְדָּא יְהָבוּ לִי פירש רש"י ז"ל דאמרינן לעיל שרבץ תורה בישראל. נראה לי כונתו דקשיא ליה והלא רב חסדא היה חכם גדול ומפורסם בחכמה יותר מחכמי דורו דאמרו בגמרא דעירובין (עירובין סז.) דרב ששת הוה מרתע כולי גופיה מפלפולו של רב חסדא ובשבת (שבת פב.) אמר לו רב הונא לרבה בריה מאי טעמא לא שכיחת קמיה רב חסדא דמחדדין שמעתתיה נמצא רב הונא עצמו הוה משתבח בחכמתו של רב חסדא ואמאי לא שאל רבא חוכמתיה דרב חסדא כמו ששאל עותריה לכך פירש ששאל על ריבוץ תורה שזכה להרביץ בחכמתו. ובני ידידי כבוד הרב יעקב נר"ו פירש שהוקשה לו והלא החכמה גזורה מעת יצירת הולד שהקדוש ברוך הוא גוזר על הטיפה חכם או טפש ואם כן איך יבקש רבא רחמי על חדשות אחר שגדל לכך פירש ששאל על ריבוץ תורה שזכה בו רב הונא עד כאן דבריו נר"ו. ועדיין קשא איך יבקש על עושר של רב חסדא דגם זה כבר נגזר בתחלה על הטיפה עשיר או עני? ונראה לי בס"ד דאין נגזר שיעור לעושר כי אם רק יהיה עשיר והוא גם כן היה עשיר מתחילתו אך בקש על תוספת עושר שיגיע לשיעור עושר רב חסדא וכונתו כדי להרבות צדקות וגמילות חסדים. אי נמי כונתו שיתן לו מדת הסתפקות שיהיה שמח בחלקו כי אפשר דרב חסדא היה לו טבע זה שהיה שמח בחלקו כל ימיו וכבר אמר התנא (משנה אבות ד, א) אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ ולכך קרי ליה עושר בסתם. אי נמי בקש עושר רב חסדא שבא לו פתאום בלי ביטול תורה.

מַאן חָשִׁיב? וּמַאן סַפִין? וּמַאן רַקִּיעַ נקיט תלת לישני מאן חשיב מצד השררה כי היה אבית דין וחתן הנשיא ומאן ספין מצד חכמה ומאן רקיע מצד המעשים.

חֲלִיפָא לֵיהּ שַׁעְתָּא קשא ממה נפשך אם שלמו קצבת חייו איך חי עוד דמנא ליה חיים ואם לא שלמו עדיין איך בא אליו מנא הני מילי ליטול נשמתו קודם הזמן? ונראה דלעולם שלמו וניתן לו חיים מאותם הנספים בלא משפט כדאיתא בגמרא (חגיגה ה.) בעובדא דמרים מגדלא נשיא דאמר לה מלאך המוות אי חזינן צורבא מרבנן מעביר במיליה יהבינן ליה אותם חיים של הנספה. ועוד נראה לי בס"ד דנשלם תיקון הנפש לגמרי ונסתלקה ובא הרוח במקומה ויקצוב לו הקדוש ברוך הוא שנים חדשים וזה נקרא גלגול בחיים כמו שכתב רבינו האר"י ז"ל בשער הגלגולים.

דְּקָא דָּחַקְתְּ רַגְלֵיהּ דְּבַר נָתָן, וְאֵין מַלְכוּת נוֹגַעַת בַּחֲבֶרְתָּהּ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא. קשא אם כן איך הרחיב לו תחלה זמן שלושים יום ואם בפעם ראשונה עדיין לא הגיע הזמן איך בא אצלו קודם הזמן? ונראה לי בס"ד גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שיאמר רב אשי כך לחזור על לימודו ולכך שלחו קודם הזמן וצוהו שיעשה רצונו. אי נמי הא דאין מלכות נוגעת בחברתה כמלא נימא זהו דוקא מלכות ממש כענין דוד ושלמה אבל כאן אין זו מלכות ממש לכך אין קפידא על ימים מועטים.