Genesis Chapter 39

ויוסף הורד AND JOSEPH WAS BROUGHT DOWN — It (Scripture) now reverts to the original subject (and consequently it states ויוסף הורד “Joseph had been brought down to Egypt” before the events last mentioned); it interrupted it only in order to connect the account of the degradation of Judah (Genesis 38:1) with that of the sale of Joseph, thus suggesting that it was on account of him (i.e. Joseph — Judah’s part in the sale of Joseph — ) that they (his brothers) degraded him from his high position. A further reason why this narrative of Judah and Tamar is interpolated here is to place in juxtaposition the story of Potiphar’s wife and the story of Tamar, suggesting that just as this woman (Tamar) acted out of pure motives so also the other (Potiphar’s wife) acted out of pure motives, for she foresaw by her astrological speculations that she was destined to be the ancestress of children by him (Joseph) — but she did not know whether these children were to be hers or her daughter’s (Genesis Rabbah 85:2).

כי ה‘ אתו THAT THE LORD WAS WITH HIM — the name of God was a familiar word in his mouth (Midrash Tanchuma, Vayeshev 8).

וכל יש לו AND ALL THAT HE HAD — This is an elliptical phrase — the word אשר is omitted after.

AND HE KNEW NOT AUGHT HE HAD — he paid no attention to anything.

כי אם הלחם SAVE THE BREAD — this means his wife, but Scripture uses here a euphemism (Genesis Rabbah 86:6) (cf. Joseph’s own words in Genesis 39:9).

ויהי יוסף יפה תאר AND JOSEPH WAS OF BEAUTIFUL FORM — As soon as he saw that he was ruler (in the house) he began to eat and drink and curl his hair. The Holy One, blessed be He, said to him, “Your father is mourning and you curl your hair! I will let a bear loose against you” (Midrash Tanchuma, Vayeshev 8). Immediately.

ותשא אשת אדניו HIS LORD’S WIFE LIFTED UP HER EYES etc — — wherever אחר is used and not אחרי it means immediately after (Genesis Rabbah 44:5).

וחטאתי לאלהים AND SIN AGAINST GOD — The “Sons of Noah” (בני נח) were subject to the command which forbade immorality (Sanhedrin 56b).

לשכב אצלה TO LIE BY HER — even without sinning (Genesis Rabbah 87:6).

להיות עמה TO BE WITH HER, in the world to come (Gehinnom) (Genesis Rabbah 87:6).

ויהי כהיום הזה AND IT CAME TO PASS ON A CERTAIN DAY — This means as much as “and it came to pass when a certain distinguished day arrived” — a day of merriment, a day of their sacred feast when they all went to the temple of their idols, — she said), “I shall find no day fitting to associate with Joseph as this day”. She therefore told her attendants I am sick and cannot go to the temple (Sotah 36b).

לעשות מלאכתו TO DO HIS WORK — Rab and Samuel differ as to what this means. One holds that it means, his actual house-work; the other that it means to associate with her, but a vision of his father’s face appeared to him and he resisted temptation and did not sin as is stated in Treatise Sotah 36b.

ראו הביא לנו SEE, HE HATH BROUGHT IN UNTO US — This is an elliptical phrase: “he hath brought in to us” without stating plainly who brought him in She was referring to her husband.

עברי A HEBREW — is one who came from the other side (עבר) of the river Euphrates, being at the same time of the sons of Eber (אדניו).

אדניו HIS MASTER — Joseph’s master (not the master or owner of the garment).

בא אלי —The sentence means — the Hebrew servant whom thou hast brought unto us came to me to have his sport with me.

ויהי כשמע אדניו AND IT CAME TO PASS WHEN HIS LORD HEARD etc. — She said this when he was alone with her, caressing her. This is what she meant by כדברים האלה “things like these did thy servant do to me” — caresses such as these.

ויט אליו חסד AND CAUSED HIM TO FIND FAVOUR — so that he was liked by all who saw him. We have the expression חסד in a like sense in the Mishna (Baraitha): “a handsome bride liked by all (חסודה)” (Ketubot 17a).

הוא היה עושה HE WAS THE DOER OF IT — understand this as the Targum does: it was done at his command.

באשר ה' אתו — means BECAUSE THE LORD WAS WITH HIM (i.e. באשר means because).

ויוסף הורד מצרימה — כבר כתבתי שמה שאמר שהמדנים מכרו אותו אל מצרים, היינו באמצעות הישמעאלים, היינו שמסרוהו להישמעאלים שימכרו אותו שם וע"כ באר פה שכן היה שהורד מצרימה והיה מהשגחת ה' שיקנהו פוטיפר שהיה שר וגדול, והוא קנהו מיד הישמעאלים שהם היו המורידין אותו:

ויהי ה' — ספר שני דברים. א] שהיה ה' את יוסף והיה לו הצלחה השגחיית למעלה מן הטבע. ב] שהיה איש מצליח גם הצלחה טבעיית, והגם שהיו שני מונעים להצלחות אלה. א] ויהי בבית אדניו, וזה מונע להצלחה טבעיית של המערכת שהיא לא תחול רק על מי שהוא ברשות עצמו לא על מי שהוא תחת רשות אחר, שהצלחתו היא הצלחת אדוניו לא של עצמו. ב] נגד ההצלחה ההשגחיית היה מונע מה שהוא בבית המצרי:

וירא אדניו — על ההצלחה הטבעיית לא שם לב רק על הצלחה ההשגחיית, מה שראה שה' אתו. ויש סימן להכיר בין שני מיני הצלחות האלה, שההצלחה הטבעיית תזמין אל המוצלח תמיד ענינים מוצלחים בטבע, למשל שיסחר דבר שיש בו ריוח וילך בדרך מוצלח, אבל לא תועיל לו אם בחר בבחירתו דבר בלתי מצליח, אבל ההצלחה ההשגחיית תהיה בהפך, שאם הוא בלתי מצליח מצד המזל ובוחר בדברים רעים ובלתי מצליחים, בכ"ז תהפך אותם ההשגחה לטוב נגד הטבע, וביוסף שהיה בו ב' מיני ההצלחות, ע"י הטבע וע"י ההשגחה, הכיר אדניו כי ה' אתו, ע"י שראה שכל אשר הוא עושה, אף שיעשה דבר שאינו מוצלח עפ"י טבע, בכ"ז ה' מצליח בידו, נהפך להצלחה בעת שהוא בידו ע"י ה' והשגחתו:

וימצא — עי"כ מצא יוסף חן בעיניו, ומאז וישרת אתו, לא הי' עוד עבד שעושה עבודות קשות רק משרת שגדרו שעושה שירות קל, ולא משרת לבני הבית רק וישרת אותו, ואח"כ ויפקדהו על ביתו, ויש על הבית שני פקידים. א] על ההכנסה. ב] על ההוצאה, והדרך הוא שיהיו שתי פקודות אלה ת"י שני אנשים, שבזה הוא בטוח מגנבה, אבל את יוסף הפקיד על ביתו, להוציא הוצאות הבית, וגם כל יש לו שהוא ההכנסה והאוצרות נתן בידו :

ויהי מאז הפקיד וכו', היה נחשב כאלו הכל ביד יוסף, ואז ויברך ה' את בית המצרי, הגם שהיה בית מצרי שבלתי ראוי לברכה השגחיית, ברכו ה' בגלל יוסף, כי נחשב כאלו הוא בית יוסף אחר שהוא פקיד עליו, ולא לבד שחל הברכה על מעשהו עתה, רק ויהי ברכת ה' בכל אשר יש לו, גם על רכושו שיש לו מקודם, בין בבית שהוא ההוצאה, ובין בשדה ההכנסה:

ויעזב — כי עד עתה היה חושב אחריו, אבל אח"כ עזב הכל ביד יוסף, עד שלא ידע אתו מאומה רק הלחם, שלא היה ת"י כי לא יוכלון המצריים לאכול את העברים לחם כמ"ש הראב"ע. ויהי יוסף יפה תאר, הוא הקדמה אל הספור הבא, שעי"כ נשאה עיניה אליו:

ויהי אחר הדברים האלה — תחלה לא עלה על לבה לזנות עם עבד בזוי, אבל אחר שראתה מעלתו בבית אדוניו נשאה עיניה אל יוסף:

וימאן — יש הבדל בין מאן ובין לא אבה, שלא אבה הוא בלב, וימאן הוא בפה, שהגם שאבה בלב כבש את יצרו. הן אדני. אמר איך אהיה כפוי טובה. א] מצד הנאמנות שנתן לי שאינו חושב אחרי, כמ"ש הן אדני לא ידע אתי מה בבית ההוצאה, וכל יש לו נתן בידי ההכנסה :

איננו — ב] הכבוד שחלק לי שאיננו גדול ממני, ובפרט שאותך בפרט חשך ממני באשר את אשתו, ועוד טעם שאיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים, והוא חטא נגד אדוני ונגד ה':

ויהי כדברה — בקשה אח"כ שעכ"פ ישכב אצלה לא עמה דרך זנות, ואח"כ בקשה להיות עמה בבית אחד ולא שמע אליה:

ויהי — אחר שהיה נזהר שלא ליכנס בחדרה כלל, קרה יום שבא הביתה, לבית הגדול ששם נמצאים אנשי הבית, ששם היה עושה מלאכתו, ובאותו היום אין איש מאנשי הבית שם בבית, וכמו שפירשו חז"ל שהיה יום חג שלהם והלכו כלם:

ויהי כראותה — התיראה שעתה יתגלה הדבר, כי ישאלוהו כלם למה הולך ערום וע"כ קראה לאנשי בית שלה שפחותיה:

ראו הביא לנו וגו' לצחק בנו — הסיתה אותן כאלו לכלן עושה כן, כ"ש מהגבירה כי אחר שבא אלי כ"ש שיעשה זאת לכן, ומה שנמצא בגדו בידה אמרה שזה מפני שבא לשכב עמי וכבר פשט בגדו, וע"י שהרימותי קולי נשאר בגדו שפשט אצלי, ובאמת עזב בגדו בידה לא אצלה, כי היא תפשה בגדו והיא אמרה שעזב אצלה על המטה, כי כבר פשט את בגדו לעשות המזמתה:

ויהי כשמע אדניו — ר"ל אדוניו הבין אמתת הדברים, כי דברה אליו משמעות שכבר שכב עמה כמ"ש בא אלי ואמרה שכבר פשט בגדו, והבין שהוא שקר שהעבד לא יערב לבו לעשות כן, ועז"א עשה לי עבדך משמע שכבר עשה מעשה, ויחר אפו, לא אמר שחרה אפו על יוסף שא"כ היה הורג אותו, רק על הענין חרה אפו כי הבין הדבר לאמתו רק לא יכול להחזיק עוד את יוסף בביתו:

ויקח — לקחו בעצמו לא ע"י שוטרי בית הסוהר רק לקחו באהבה מצד שהוא אדוני יוסף, ויכול להפקיד אותו שיעשה עבודתו בבית הסוהר, ויתנהו אל בית הסוהר שיעבוד עבודתו שם, ויען היה מקום בבית הסוהר ששם ישבו הפחותים אומר שנתנו אל צד הזה ששם אסורים אסירי המלך השרים והפרתמים. ומבואר שהוא לא היה אסור רק היה שם חפשי עובד עבודתו, ועז"א ויהי שם בבית הסוהר, כי בית הסוהר היה שייך לבית פוטיפר והיה צריך עבדים גם שם, והיה יכול לתתו שם גם בלי פשע:

ויהי ה' — גם שם היה ה' עמו, ויט אליו חסד, שהתחסד עמו להחזיק אותו כאיש נקי מפשע ואח"כ נתן חנו, הגם ששר בית הסוהר אכזרי ע"פ ההרגל:

ויתן — אח"כ נתן כל האסירים תחת פקודתו והיה הוא במקום שר הסוהר, והוא סדר להם את כל אשר יעשו, בענין שכל מה שעושים שם נחשב על שמו שהוא עשה כי נעשה עפ"י דבורו:

אין שר — גם לא לקח מאתו חשבון. א] באשר ראה שה' אתו והוא צדיק ואיש אמונים. ב] באשר מצליח ע"י השגחת ה':