Genesis Chapter 19

שני TWO — One to destroy Sodom, the other to rescue Lot — it was he who had come to heal Abraham — whilst the third, who had come to make the announcement to Sarah, had departed as soon as he had carried out his mission (Midrash Tanchuma, Vayera 8).

המלאכים ANGELS — But elsewhere (Genesis 18:2) Scripture calls them men! When the Divine Presence was with them, it speaks of them as men. Another explanation is: in connection with Abraham whose power to receive heavenly visitors was great and whom angels visited as regularly as men, it calls them men, but in connection with Lot it calls them angels (Genesis Rabbah 50:2).

בערב AT EVENTIDE — Did it, however, take the angels such a long time to travel from Hebron to Sodom? But they were angels of mercy and so they tarried — perhaps Abraham would succeed in his advocacy for them (Genesis Rabbah 50:1).

ולוט ישב בשער סדום AND LOT WAS SITTING IN THE GATE OF SODOM — The word is written without a ו so that it may be read יָשַׁב (he sat) — because that day they had appointed him as their judge (Genesis Rabbah 50:3).

'וירא לוט וגו AND LOT SAW THEM etc — — From the practice in Abraham’s house he had learned to look out for strangers (Genesis Rabbah 50:4).

רנה נא אדני BEHOLD NOW, MY LORDS — Behold now you are my lords since you have passed by me. Another explanation is: Behold now you should be careful with respect to these wicked people that they should not observe you, and, therefore this is the good advice that I give you, viz.:

סורו נא—take a circuitous route to my house — a round-about way, that people should not notice you entering it. For this reason he said: סורו turn aside (Genesis Rabbah 50:4).

ולינו ורחצו רגליכם AND LODGE OVER NIGHT AND LAVE YOUR FEET — Is it then customary for people first to tarry all night and then to wash? Furthermore, Abraham began by saying to them, “Wash your feet”! —But this is what Lot thought: If when the men of Sodom come they see that they have already washed their feet, they will make a charge against me saying, “Two or three days have already elapsed since these come to your house and you did not report it to us” — consequently he said: it is better that they should stay here with the dust on their feet so that they would seem to have just arrived. On this account he first said to them, “Lodge over night”, and afterwards “Wash [your feet]” (Genesis Rabbah 50:4).

ויאמרו לא AND THEY SAID, NAY — But to Abraham they had said, “So do [as thou hast said]”! Hence we may infer that one may readily decline an invitation from an inferior but one should not so readily decline an invitation from a superior (Genesis Rabbah 50:4).

כי ברחוב נלין BUT WE WILL ABIDE IN THE STREET — Here כי is used in the sense of but; they said: We will not turn aside into your house but we will abide in the street of the city all night.

ויסרו אליו AND THEY TURNED ASIDE UNTO HIM — They took a circuitous route towards his house (Genesis Rabbah 50:4).

ומצות אפה AND HE BAKED UNLEAVENED BREAD —It was Passover (Genesis Rabbah 48:12).

טרם ישכבו ואנשי העיר אנשי סדום The following explanation is given in Genesis Rabbah 50:5: Before they lay down, the men of the city were a topic of conversation (literally, were in the mouths of the angels), for they asked Lot about their character and doings, and the latter replied that most of them were wicked. They were still speaking about them, 'ואנשי סדום וגו “when the men of Sodom etc.” However the real sense of the text is: The men of the city, wicked men, compassed the house. Because they were wicked he designates them as “men of Sodom”, just as Scripture said, (Genesis 13:13) “And the men of Sodom were wicked and sinners”.

כל העם מקצה ALL THE PEOPLE FROM EVERY QUARTER — from one end of the city to the other end, and no-one protested, for there was not even one righteous person amongst them (Genesis Rabbah 50:5).

האל is the same as האלה THESE.

כי על כן באו FOR AS MUCH AS THEY HAVE COME — For (כי) this kindness please do out of respect to me because that (על כן) they have come בצל קורתי UNDER THE SHADOW OF MY ROOF. — In the Targum this is given by בטלל שרותי: the Targum (Aramaic) for קורה (a beam) is שרותא.

ויאמרו גש הלאה AND THEY SAID, STEP BACK — Get you away over there — as much as to say, Take yourself aside and keep away from us. Similarly wherever the word הלאה occurs in Scripture it has the meaning of further away. For example: (Numbers 17:2) “Scatter (הלאה) yonder”; (1 Samuel 20:22) “Behold the arrows are beyond thee (הלאה)” Thus גש הלאה signifies, withdraw yourself further away (old French Retire-toi de nous). It is an expression of contempt, signifying, “we do not take any notice of you!” Of a similar character are: (Isaiah 65:5) “Stand by thyself (אל תגש בי) come not near unto me”, and (Isaiah 49:20) גשה לי “Give place to me that I may dwell” which means “withdraw aside for my sake (לי) that I may dwell where you are now”. — They really meant to say to Lot: “You intercede for these strangers; how dare you!” In reply to what he had said to them regarding his daughters they answered: “Get out of the way” — a somewhat gentle expression — whilst with regard to his advocacy for the strangers they retorted, האחד בא לגור THIS MAN CAME TO SOJOURN — You are the only strange man amongst us, for you have come to sojourn here, וישפוט שפוט and you make yourself a Reprover of us!

הדלת THE DOOR — This term דלת signifies the wooden frame-work which swings round on hinges to close and open the entrance (cf. Verse 11).

פתח THE DOOR (literally, opening) — This means the hollow space (opening) through which people go in and out.

בסנורים This is an attack of blindness (cf — Yoma 28b)

מקטן ועד גדול FROM SMALL TO GREAT — The small had begun this wrongdoing — as it is said, (Genesis 19:4) “both young and old” — therefore the punishment started with them (Genesis Rabbah 50:8).

עד מי לך פה WHOM HAST THOU YET HERE — The evident sense of the verse is: whom else have you in this city besides thy wife and daughters who are at home with you.

חתן ובניך ובנותיך SON-IN-LAW, THY SONS AND THY DAUGHTERS — If you have a son-in-law, sons or daughters take them out of this place.

ובניך THY SONS means the sons of your married daughters — The Midrashic explanation of עוד YET is: since they have perpetrated so disgraceful an act, can you yet be so bold (more literally, “can you yet open your mouth”) to speak in defence of them? — for the whole night through he had been talking in favor of them. To obtain this explanation you must read: עוד מי לך פֶּה Have you yet a mouth! (instead of פֹּה here) (Genesis Rabbah 50:5).

חתניו SONS- IN-LAW — he had two married daughters in the city (Genesis Rabbah 50:9).

לוקחי בנותיו THOSE WHO WERE MARRYING HIS DAUGHTERS — those to whom his daughters at home were betrothed (Genesis Rabbah 50:9).

ויאיצו THEY URGED [LOT] — as the Targum takes it, “they pressed” — i.e. they hurried him.

הנמצאות WHO ARE HERE (literally, who can be found) — who are ready at hand in the house to be rescued. There is a Midrashic explanation also, but this is the proper way to explain the text.

תספה means [LEST] THOU BE MADE AN END OF — The words (Deuteronomy 2:14) עד תום כל הדור “until all the generation were completely ended” are translated by Onkelos: עד דסף כל דרא (the same root סף as in our text).

ויתמהמה BUT HE LINGERED in order to save his property.

ויחזיקו AND THE MEN LAID HOLD [UPON HIS HAND]— One of these was commissioned to rescue him whilst his fellow was to overthrow Sodom; that is why it is stated (v. 17) “And he said, escape”, and it is not stated “And they said” (Genesis Rabbah 50:11).

המלט על נפשך ESCAPE FOR THY LIFE — Let it suffice you to save your lives; do not give a thought to your possessions.

אל תבט אחריך LOOK NOT BEHIND THEE — You sinned with them but art saved through the merit of Abraham. It is not fitting that you should witness their doom whilst you yourself are escaping (Genesis Rabbah 50:11).

בכל הככר IN ALL THE PLAIN — the plain of the Jordan (cf. Genesis 13:11).

ההרה המלט ESCAPE TO THE MOUNTAIN — Flee to Abraham who is dwelling in the mountain — as it is said, (Genesis 12:8) “And he removed his tent thence unto the mountain”. He was still dwelling there, as it is said, (Genesis 13:3) “[And he went unto] … the place where his tent had been at first”, and although it is stated (Genesis 13:18) “And Abraham moved his tent etc.”, he had many tents and they stretched as far as Hebron.

המלט ESCAPE — it means “slipping away” and similarly wherever this root מלט occurs in the Scriptures; in old French émisser. Examples are: (Isaiah 66:7) “she was delivered of (המליטה) a man child” i. e. the embryo slipped out of the womb; (Psalms 124:7) “[Our soul] is escaped (נמלטה) like a bird”; and (Isaiah 46:2) “They could not deliver (מלט) the burden”, i.e. discharge (make slip out) the burden of excrement in their bowel-passages.

אל נא אדני OH NOT SO, MY LORD — Our Rabbis said, that this name (Lord) is holy (i. e. refers to God; Shevuot 35b), since it is said regarding him (i.e. regarding the one who was addressed by this name) (v. 19) “[and thou hast magnified thy mercy …] in keeping alive my soul”. Therefore it must refer to Him who has the power to kill or keep alive. Indeed the Targum renders it, “I beg of thee, O Lord)”

אל נא OH NOT SO — do not tell me to escape to the mountain.

נא — This word is used when a request is being made.

פן תדבקני הרעה [I CANNOT ESCAPE TO THE MOUNTAIN,] LEST SOME EVIL CLEAVE UNTO ME — Whilst I was with the people of Sodom the Holy One, blessed be He, compared my deeds with the deeds of the people of my city and I seemed to be righteous and deserving to be saved. When, however, I come to the righteous man (i.e. Abraham whom Rashi v. 17 stated to be dwelling in the mountain) I must be regarded as wicked. Thus, too, did the woman of Zarefath say to Elijah, (1 Kings 17:18) “Art thou come to bring my sin in remembrance?” Before you came to me the Holy One, blessed be He, compared my doings with the doings of my people and I was regarded as a righteous woman amongst them, but now that you have come to me, in comparison with your deeds, I am wicked (Genesis Rabbah 50:11).

העיר הזאת קרובה THIS CITY IS NEAR — Its settlement as a city is near in point of time — it has been populated quite recently and therefore its measure is not yet filled (Shabbat 10b). And how recent was its settlement? It dated from the generation of the Dispersal of Nations, when mankind was scattered and men began to settle down each in his own place. This took place in the year when Peleg died, and from that time until now was fifty-two years, because Peleg died when Abraham was 48 years old. How is this? Peleg lived after he begat Reu 209 years (11:19): deduct from this number the 32 years that Reu was old when Serug was born (v. 22) and the 30 from the birth of Serug until the birth of Nahor (v. 22) giving 62, and from the birth of Nahor until Terah was born (v. 24) 29, giving 91, and from then until Abraham’s birth 70, giving a total of 161. Add 48 years of Abraham’s life and you have the 209. That was the year of the Dispersion. When Sodom was destroyed Abraham was 99 years old, so that from the Generation of the Dispersal (in the 48th year of Abraham’s life) until this time was 52 years. The colonisation of Zoar took place one year later than that of Sodom and its sister cities. To this fact reference is made in the words אמלטה נא “let me escape נא” i.e. let me escape to the city which is (נ''א (51 in numerical value.

הלא מצער הוא IS IT NOT SMALL?— Are not its sins but few, so that you can let it alone.

ותחי נפשי SO THAT MY SOUL MAY LIVE? This is the Midrashic explanation (Shabbat 10b). The real meaning of the verse is: It is a small city with few inhabitants; you therefore need not be particular about leaving it alone, so that my soul may live in it.

גם לדבר הזה CONCERNING THIS THING ALSO — Not only will you be saved, but I will also save the whole city for Your sake.

הפכי means I OVERTHROW, just as (48:5) “until I come (בואי), and (16:13) “after I have seen (רואי)” and (Jeremiah 31:19) “whenever I speak (דברי) of him)”.

כי לא אוכל לעשות FOR I CANNOT DO [ANY THING]—This admission of their powerlessness was the angels’ punishment for having said, (v. 13) “For we will destroy the city”, attributing the act to themselves; therefore they could not go away from there (i. e., the incident could not close) until they were compelled to admit that the thing was not in their power) (Genesis Rabbah 50:9).

כי לא אוכל FOR I CANNOT DO ANY THING — The pronoun is singular number. This proves that one was to overthrow the city and the other to deliver, for two angels are not sent on the same mission.

על כן קרא שם העיר צוער THEREFORE THE NAME OF THE CITY WAS CALLED ZOAR, with reference to Lot’s words (v. 20) “And it is (מצער) a little one”.

וה' המטיר AND THE LORD CAUSED TO RAIN — Wherever it is said 'וה “And the Lord”, it means He and His Celestial Court (Genesis Rabbah 51:2).

המטיר על סדום HE CAUSED IT TO RAIN ON SODOM — When the morning broke), as it is said, (v. 15) “And when the morning dawned”, i. e. the time when the moon is in the sky together with the sun. As some of them worshipped the sun and others the moon, the Holy One, blessed be He, said, “If I punish them by day, the moon-worshippers may say, “If it had taken place at night when the moon rules we would not have been destroyed.” And if I punish them by night the sun-worshippers may say, “If it had taken place at day time when the sun rules we would not have been destroyed.” For this reason it is written, “And when the morning dawned” — He punished them at that time when both moon and sun are ruling (Genesis Rabbah 50:12).

המטיר גפרית ואש HE RAINED BRIMSTONE AND FIRE — At first it was rain (מטר) to see whether they would repent and this was then turned into brimstone and fire (Midrash Tanchuma, Beshalach 15).

'מאת ה FROM THE LORD — This is the Scriptural way of speaking (the Lord rained … from the Lord); e. g., (4:23) “Ye wives of Lamech” and he did not say “my wives”. Thus, too, did David say, (1 Kings 1:33) “Take with you the servants of your lord” and he did not say, “my servants” and so, too, did Ahasuerus say, (Ester 8:8) “in the king’s name” and did not say, “in my name”. So, also, here: “From the Lord” and He did not say, “from Him” (Genesis Rabbah 51:2).

מן השמים FROM HEAVEN — The text (Job 36:31) refers to this: “For by them (the heavens; see the preceding verses) He judges the peoples etc.” When God is about to punish mankind He brings upon them fire from heaven, just as He did to Sodom (cf. 5:32 of the same chapter); and when he caused the Manna to fall it was also from heaven (cf. the second half of 5:31) as it is said, (Exodus 16:4) “Behold I will rain bread from heaven for you” (Midrash Tanchuma, Vayera 10).

'ויהפוך את הערים וגו AND HE OVERTHREW [THOSE CITIES] etc — — The four cities were situated on one rock and He turned them upside down, as it is said, (Job 28:9) “He putteth forth His hand upon the flinty rock [and overturneth the mountains by the roots]” (Genesis Rabbah 51:4).

ותבט אשתו מאחריו AND HIS WIFE LOOKED BACK FROM BEHIND HIM —behind Lot.

ותהי נציב מלח AND SHE BECAME A PILLAR OF SALT — By salt had she sinned and by salt was she punished. He (Lot) said to her once: “Give a little salt to these strangers” and she answered him, “Do you mean to introduce this bad custom, also, into our city?” (Genesis Rabbah 50:4).

קיטר signifies a column of smoke — old French torche; English torch.

הכבשן A FURNACE — an excavation in which they burn stone to lime. This is the meaning of כבשן wherever it occurs in the Torah.

ויזכר אלהים את אברהם GOD REMEMBERED ABRAHAM — What bearing has God’s remembering Abraham upon the rescue of Lot? He remembered that Lot knew that Sarah was Abraham’s wife and that when he heard that Abraham said in Egypt regarding Sarah, “She is my sister”, he did not betray him because he had sympathy with him. For this reason God had mercy upon him (Lot) (Genesis Rabbah 51:6).

כי ירא לשבת בצוער FOR HE FEARED TO DWELL IN ZOAR, because it was near to Sodom.

אבינו זקן OUR FATHER IS OLD — And if not now, when? He may die or may cease to beget children.

ואיש אין בארץ AND THERE IS NOT A MAN IN THE EARTH — They thought that the whole world had been destroyed as in the time of the generation of the Flood. (Genesis Rabbah 51:8).

'ותשקין וגו AND THEY MADE THEIR FATHER DRINK [WINE] etc — — Wine was at hand for them in the cave out of a set purpose that they might bring forth two nations (Midrash Tanchuma, Beshalach 12).

ותשכב את אביה AND SHE LAY WITH HER FATHER — In the case of the younger daughter it is written (Genesis 19:35) “and she lay with him”, and it does not state “she lay with her father”. But because the younger did not originate this unchaste conduct but her sister taught it to her, Scripture glosses over her sin and does not explicitly make mention of her shame; but since the elder originated this unchaste conduct Scripture exposes her fully (Numbers Rabbah 20:23).

ובקומה NOR WHEN SHE AROSE — This word where it occurs with reference to the elder sister (Genesis 19:33) has dots above it (as though it is not written at all), implying that when she arose, he (Lot) was aware of it, and yet he did not take care on the second night to abstain from wine. (Horayot 10b.) R. Levi said, Whoever is inflamed by sexual desire will, in the end, be made to eat his own flesh (Genesis Rabbah 51:9).

מואב MOAB — This daughter who was immodest openly proclaimed that the son was born of her father (מֵאָב) but the younger named her child in a euphemistic fashion and was rewarded for this at the time of Moses, as it is said regarding the children of Ammon, (Deuteronomy 2:19) “Do not contend with them” — in any manner at all — whereas in reference to Moab it (Scripture) only forbade waging war against them but permitted them (the Israelites) to vex them (Genesis Rabbah 51:11).

שאלות — למה האריך בספור איך באו אל בית לוט שהיה ע"י הפצרה. מה ההבדל בין חטאת סדום ובין חטאת אנשי הגבעה שהיה כמעשה זו ממש. מ"ש כי על כן באו בצל קורתי מלת על כן לא יצדק פה. מ"ש האחד בא לגור וישפט שפוט הלא לא שפט רק התחנן אליהם:

ויבאו — כבר בארתי בפ' שופטים סי' י"ט מטעם חקרי לב, ההבדל שבין בעלי הגבעה ובין אנשי סדום, שאנשי הגבעה לא היה זה אצלם לנימוס ולחק שלא יעבור זר בעירם, רק מה שלא אספו את האורח הביתה היה מפני שהיו כילים וצרי עין, ומה שרצו לבעול אותו היה מפני תאותם לבד, אבל אנשי סדום חקקו להם חוקי און והיה זה אצלם לנימוס קבוע, שמי שיחונן עני ואביון או דלתו לאדם יפתח ענוש יענש, והאורח העובר דרך ארצם יענו אותו דרך עונש כדי לכלא רגל זרים מארצם, בענין שחטאם היה מצד השכל כי חקקו להם חקים לא טובים ומשפטים בל יחיו בהם חיי המדינית, וקבלו אותם עליהם ועל זרעם כחקים טובים ומשפטים צדיקים, עד ששכלם היה במעל הזה וחוטא כזה לא ירפא לעולם, וספר פה כי בשלוח ה' מלאכיו לדקדק על שרש חטאם, באו סדומה בערב, כי אם היו באים ביום היה להם טענה עליהם שעברו על חוקי סדום שלא ילין גר בעירם, אבל כשבאו בלילה עוברים דרך העיר לנסוע הלאה והלילה עכבם מלכת לא עברו חק כי אנוסים הם. ב] כי לוט היה יושב בשער סדום שהיה שופט עליהם, שהשופט היה יושב בשער העיר, ואחר שהשופט קבלם אל ביתו לא עברו חק, כי הממונה על חוקי המדינה הוא התיר להם לינה זאת. ג] שהם לא התקרבו אל לוט שיראה כאלו מבקשים שיתן להם אכסניא, רק הוא ראה אותם מרחוק ויקם לקראתם :

ויאמר — ד] שלא הולכים בשוקים וברחובות כפורץ גדר המדינה בפרהסיא, רק אמר סורו נא אל בית עבדכם, ובמדרש עקמו את הדרך לעבור באפלה במקום אין רואים. ה] שאמר שילינו ואח"כ ירחצו רגלם באופן שיהיו מזומנים לדרך באבק רגליהם ולא ירחצו רק בהליכתם, שיחשב כאלו עודם בדרך (וכוונת לוט היה להעלים מבני העיר ושבאם יראום יאמר שזה מקרוב באו). ו] שהתנה שילכו לדרכם בהשכמה. ז] שהם לא רצו לסור אל ביתו ויאמרו כי ברחוב נלין בל יעברו את חוקי המדינה:

ויפצר — ולא סרו אל ביתו עד אחר ההפצרה, לפ"ז לא חטאו האורחים מאומה, וכן מה שעשה להם משתה זה היה אחר שהיו בביתו שאז היו מוכרחים לאכול, שכל מה שיאמר בע"ה עשה, ואנשי סדום לא נודע להם שהאכיל אותם כמ"ש:

טרם ישכבו — שלא באו לשם בעת האוכל רק לפני שכיבתם, ולא ידעו כלל שעברו על תקנתם לאכול שם. ח] ואנשי העיר אנשי סדום מה שנסבו את הבית היה מפני שהם אנשי סדום ובאו לעשות נקמה על שעברו על נימוסי סדום לעבור דרך עירם. ט] נסבו על הבית בפלגש בגבעה כתיב נסבו את הבית, ופה כתיב על הבית שמורה שבאו דרך מצור ומלחמה. י] שם כתיב ואנשי העיר אנשי בליעל נסבו את הבית שרק אנשי בליעל עשו זאת ופה כתיב מנער ועד זקן, שלא נשאר איש בעיר שלא השתתף בנבלה ההיא, כמ"ש כל העם מקצה, בענין שלא נמצא אף צדיק א' שיהיה צדיק עכ"פ בערך אנשי סדום:

ויקראו — יא] מה שקראו אל לוט שיוציאם לתועבה הזאת ולא עשו זה מתאוה רק להבזות האנשים וכמו שיבאר:

ויצא — והדלת סגר אחריו גם בזה נבדל ממעשה הגבעה ששם יצא בעה"ב אליהם ולא סגר הדלת, אבל לוט ידע כי באו דרך רצח, ושם אמר להם אל תעשו את דבר הנבלה הזאת, כי היה שכלם שלם לדעת שהיא נבלה רק תאותם גברה על שכלם, לא כן בסדום שלא עשו זה מצד התאוה:

ויאמר — אמר להם אם כונתכם להרע לאנשים אבקש אל תרעו להם, ואם כונתכם מצד התאוה הנה נא לי שתי בנות וכו' רק לאנשים האל אל תעשו דבר כי על כן באו בצל קורתי, אמר להם שמה שבאו לביתי הוא בשביל שרוצים לקחת בנותי לנשים, וא"כ במה שתבזו את בנותי המיועדות להם לנשים די להם עונש:

ויאמרו גש הלאה — לא התרצו בכך כי לא היה זה מצד תאותם רק מצד נמוסיהם הנשחתות שלא כמו בגבעה שהיה רק מצד התאוה ונתרצו בפלגשו, ויאמרו האחד בא לגור, אמרו לו, הנה הגר שמניחים אותו לגור במדינה והוא עובר על חוקי המדינה ענשו יותר גדול מן האזרח העובר על חוקי הארץ, בפרט במקום שאין מניחים לשום גר להתאחז בתוכם ואחד השיג רשיון לגור בתוכם ועבר חק ונימוס שענשו כבד יותר, וז"ש האחד בא לגור. זאת שנית השופט העובר על נמוסי המדינה ענשו יותר קשה מן ההדיוט העובר, כי הוא ממונה להשגיח על החקים בל יפרו, וכ"ש אתה שאתה הגר האחד שהשיג רשיון לגור, וגם אתה שופט כמ"ש וישפוט שפוט, ועתה נרע לך מהם, כי מגיע לך עונש כבד, וע"כ ויפצרו באיש בלוט, התחילו להפציר דברים על לוט ולא היה עוד בעיניהם כשר ושופט רק כאיש הדיוט, שעז"א באיש בלוט, וגם דחפוהו ממקומו שעמד אצל הדלת ויגשו לשבור הדלת :

וישלחו — אז הביאו את לוט הביתה להצילו מרעתם וסגרו הדלת, והכו את האנשים בסנורים, אינו עורון רק חולי של ערבוב שראות עינו לא יראה כראוי, למשל הפתח שהיה בצד צפון ראוהו כאלו הוא בצד דרום, וכל מי שקרב אל הפתח הוכה בסנורים והלך משם ואז קרבו האחרים והוכו גם הם עד שהוכו מקטן ועד גדול, כי הם באו מנער ועד זקן ועמדו הנערים סמוך אל הבית והוכו תחלה וכשהלכו קרבו הזקנים והוכו גם הם, ומזה נודע כי כלם השתתפו במעשה זו אחר שכלם לקו בסנורים:

עוד מי לך פה — כי חוץ משתי בנותיו היו לו בנות נשואות שכבר היו להם בנים ובנות, ואמרו לו שיוכל להציל חתניו ובני בנותיו שהם כבניו ובנותיו הנשואות ובנותיהם וצוו שיוציאם מן המקום:

כי משחיתים אנחנו — אמרו לשון הוה שדומה כאלו אנו עוסקים כבר בהשחתה. כי א"א כלל שתשונה הגזרה, שזה לא יצוייר רק בא' משתי פנים. א] אם עדיין לא נחתם הג"ד. ב] אפי' אחר גמ"ד יצוייר שינחם ה' על הרעה בעבירות שבין אדם למקום, אבל במקום שעושה משפט לעשוקים שהנעשקים זעקו אל ה' וה' שמע בקולם וחתם גז"ד א"א לחזור כי צעקת הנעשקים מעכב, וז"ש א] כי גדלה צעקתם את פני ה' והיינו מה שצועקים עליהם (כי הכינוי יבא עם הפועל והפעול כמו ושמחתים בבית תפלתי, ואני תפלתי לך ה'). ב] וישלחנו ה' לשחתה שכבר נחתם גז"ד וא"א כלל שתשונה הגזרה, ומ"ש משחיתים אנחנו אף למ"ש חז"ל שרק מלאך אחד היה שליח להפך את סדום, כבר כתב הר"ן שהמסיר דבר המעכב הפעולה יחשב כעושה הפעולה, כמו המסיר העמודים שהבית נשען עליהם נקרא שהפיל את הבית, וכיון שהצלת לוט היתה מעכבת ההשחתה, המלאך המציל את לוט נקרא ג"כ משחית העיר:

וידבר אל חתניו לקחי בנותיו — ר"ל שדבר עליהם מצד שהם לוקחי בנותיו, וכשלא יצאו מן העיר גם בנותיו לא יצאו, והיה חס על בנותיו ונכדיו:

וכמו השחר עלה — אז הגיע העת המוגבל להשחית את העיר, ולכן האיצו ודחקו עליו שיציל בנותיו הנמצאות בביתו, והנשואות יאבדו שאל"כ יספה בעון העיר, וכשהתמהמה עוד היה ראוי שיאבד עם אנשי העיר כי הגיע עת ההשחתה, והחזיקו האנשים בידו והוציאוהו בדרך הפלא עד שברגע היה חוץ לעיר, וזה היה בחמלת ה' עליו, כי לא היה ראוי לנס זה:

שאלות — ממ"ש כי לא אוכל לעשות דבר עד בואך שמה משמע שלא הוחל הנגף עד בואו לצוער, וא"כ למה אמר אל תביט אחריך ולמה נעשית אשתו נציב מלח, ולמה הזכיר שהשכים אברהם שמשמע שבעת ההיא כבר היה לוט בצוער דהא ראה שעלה קיטור הארץ, וא"כ לא ניצול לוט ע"י תפלת אברהם, ולמה אומר ויזכור אלהים את אברהם:

ויהי כהוציאם אותם החוצה — אז התחילה מהפכת הערים וירידת אש וגפרית על העיר, רק שבמקום שהלך לוט לא היה המהפכה, לכן א"ל המלאך המציל (לבד, כי המלאך השני שנשלח להשחית כבר היה עוסק בשליחותו), שימלט על נפשו כי הרעה הולכת אחריו, ולכן צוה לו. א] אל תביט אחריך, וזה או כהרמב"ן שהמביט על הדבר והנגף יוזק כענין המצורע ונשוכי כלב שוטה, או כחז"ל שיען שלא ניצול בזכותו אין לו להביט בשלומת רשעים, ואל תעמד בכל הככר כי הרעה הולכת אחריו וכשיעמוד תדבקהו רעה, ומכ"ז מבואר שלא כדעת המפרשים שלא התחילה המהפכה עד שבא לוט לצוער, כי עיר סדום נהפכה תיכף כשיצא משם, וכ"ה בזהר שהתחיל תיכף רק שבדרך שהלך לוט הלך הנגף אחריו ולא השיגתהו. ההרה המלט כי שם תעמוד שלא תגיע המהפכה לשם:

ויאמר אל נא אדני — אמר כן דרך תפלה לה' (ששם זה קדש) הנה מצא עבדך חן, ר"ל אני אינני ראוי מצד מעשי רק ע"י מציאת חן וחנינה. וחוץ מזה ותגדל חסדך עמדי להחיות את נפשי, שמה שיצאתי כרגע מן העיר היה בנס ע"י המלאך (כמ"ש בפסוק טז) וזה נקרא חסד שמציין הנס כמ"ש בפי' תהלות (סי' פט) ובכ"מ. ואנכי לא אוכל להמלט ההרה, באשר הדרך לההר רחוק וכחי חלוש, ופן תדבקני הרעה, כי הרעה הולכת אחרי עקבי:

הנה נא העיר הזאת קרובה והיא מצער, שיש בה מעט אנשים וגם אינה עתיקה בשנים ועוד לא נתמלאה סאתה, והגם שנגזר עליה להשחת עם כלל הככר, כשאמלט שמה תועיל זכות הצלתי שתנצל העיר הזאת לפי שעה עד שאוכל לצאת משם בכלות הנגף:

ויאמר הנה נשאתי פניך וכו', רק מהר המלט שמה, כי הנגף העתיק א"ע ממקום למקום אחרי עקבות לוט, וכשהיה הולך אל ההר כפי מהלך אדם בינוני לא היה הנגף משיגו שהעתקת הנגף ולכתו היה ג"כ כשעור מהלך אדם בינוני, אבל צוער עמדה מן הצד, ועד שהגיע לוט אל הצד במהלך בינוני, כבר יהי' שם הנגף, שהוא הלך בכל השטח מצפון לדרום, וצוער הי' מן הצד במזרח או במערב, ועל כן צריך שתמהר מהלכך יותר משיעור מהלך אדם בינוני כדי שתגיע לשם קודם הגעת הנגף, וכן פירשו חז"ל בירושלמי פ"ק דברכות שהשעור מסדום לצוער היה יותר מן השעור שילך אדם בינוני מעלות השחר עד הנץ החמה, ועז"א מהר המלט שמה, ולא תאמר שהלא אוכל לעכב את ההשחתה מן עיר צוער אף קודם שתגיע לשם ולא תצטרך לרוץ במהירות, עז"א כי לא אוכל לעשות דבר, ר"ל דבר זה שלא יהיה הנגף וההשחתה בצוער, זאת לא אוכל לעשות עד בואך שמה, שאם תבא שמה קודם שתגיע שם המהפכה, אז אוכל לעכב את המהפכה שלא תשלוט בצוער אחר שאתה שם, אבל אם לא תמהר מהלכך ותגיע המהפכה במהלכה עד צוער קודם שתהיה שם, לא אוכל לעשות דבר זה לעכב אותה, כי הגזרה נגזרה על כל הככר וצוער בכלל, ואיני יכול לעכב ההשחתה רק ממקום שאתה נמצא שם. על כן קרא שם העיר צוער, כי שמה תחלה היה בלע כמ"ש ומלך בלע היא צוער:

השמש יצא, בעת שבא לוט לצוער יצא השמש על הארץ — וזה האות שהלך במרצה שלא כדרך הרגיל וכמ"ש חז"ל, וה' המטיר ר"ל וכבר המטיר ה', כי מעת שעלה השחר שאז הוציאו את לוט ויניחהו מחוץ לעיר התחיל המהפכה בסדום (והתבאר אצלי בפי' התנ"ך בכ"מ שבמאמר המסודר יקדים הפעל אל השם, וכ"מ שהקדים את השם אל הפעל מורה שהיה המעשה הזו קודם לכן, כמ"ש רש"י והאדם ידע קודם לכן, וה' פקד את שרה קודם לכן, וכן במקומות הרבה, וכן ממה שלא אמר וימטר ה' וכתיב וה' המטיר, ר"ל וכבר המטיר ה' גפרית ואש, ר"ל קודם שעלה השמש, כי תיכף שהוציאו את לוט מן העיר התחילה המהפכה) ובאר שלא היה מכה טבעיית שלפעמים יתקבצו עננים שיש בתוכם חלקי גפרית ואדים אשיים, כי השמש היה אז על הארץ, ועננים גפריתים עפרורים כאלה הם עבים שחורים מאפילים אור השמש, וכן לא היה איזה שנוי בהאויר שהרה חלקים זרים כאלה בקרבו, כי לוט בא צערה, ואויר רע ומופסד כזה א"א לבע"ח לעבור בו, ולא תאמר שהיה זה מן האדמה כמו שיקרה שיעלו אדים כאלה מן האדמה המלאה גפרית או ע"י הרים הפותחים את לועם ויריקו גפרית וזפת בוערה, כי וה' המטיר, שהיה מטר היורד מלמעלה למטה, ומזה מבואר שהיה מאת ה' מן השמים, שלא היה ענין טבעיי רק השגחיי:

ויהפך, וחוץ ממה שהמטיר מלמעלה גפרית ועליו אש, שזה לא היה רק על סדום ועמורה לבד, חוץ מזה נעשה רעש הארץ, ארץ ממנה יצא לחם תחתיה נהפך כמו אש, שלח בחלמיש ידו הפך משורש ערים, ואז שקעה הארץ שהיה שם עמק השדים לתחת, ומי הירדן שהיה דרכו להשקות אל כל הככר כמו נהר נילוס שמשקה את מצרים, והי' אז מלא על כל גדותיו כי היה בחג הפסח, ירדו אל העמק ההוא שתחתיה אש בוערת תמיד מתחתיות ארץ, ונעשה ממנו ים המלח שהוא מלא זפת והים מלא עשן לעתים ומימיו מלוחים במלח סדומית, שאי אפשר לטעום ממנו אפילו טפה אחת, ושום בעל חי לא יתקיים בו, וסביבותיו מלא מלח מעשן הים, כמו שיעידו הנוסעים עד היום, ועל זה אמר ויהפך את הערים האל ואת כל הככר, ושלט בין בדומם שעל זה אמר את הערים, בין בבעלי חיים ומדבר שעל זה אמר ואת כל יושבי הערים, בין בצומח שע"ז אמר וצמח האדמה,

ותבט, ואשתו של לוט שהלכה מאחריו של לוט, לא האמינה לדברי המלאך שאמר אל תביט אחריך, והביטה לראות את המהפכה, ונדבק בה הנגף וגופה נהפך לנציב מלח להיות לאות על רשעתה, כי היו מעשיה כמעשה אנשי סדום כמ"ש חז"ל:

וישכם אברהם — ספר כי לוט לא היה ראוי להצלה. שאחר שהתמהמה עד זמן שהוחל הנגף היה ראוי שתשיגנו הרעה בדרכו שהלך עד צוער, רק שבעת ההיא השכים אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם להתפלל תפלת שחרית, והיה מתפלל תמיד עם הנץ החמה, ועתה השכים תיכף כעלות שחר, וראה שעלה קיטור הארץ, כי בעת ההיא הוחלה המהפכה, ועז"א:

ויהי, ר"ל והשכמת אברהם היה בשחת אלהים את ערי הככר, ר"ל אחר עלות השחר שאז כבר התחיל לשחת את ערי הככר שסדום ועמורה נשחתו תיכף בעלות השחר, הגם שהככר עצמו לא נשחת תיכף, ואז התפלל. אברהם על הצלת לוט, וה' זכר חסדי אברהם וישלח את לוט בהפוך את הערים, הגם שכבר התחיל אז הפיכת הערים שלוט ישב בהן, והיה ראוי שיושחת גם הוא שלא היה ראוי מצד עצמו, לא היה ראוי להצלה רק אם היה בורח באמצע הלילה תיכף כשאמר לו המלאך שאז לא התחילה המהפכה, לא כן אחר שהתמהמה עד שהוחל הפיכת הערים, שניצל ע"י נסים גלוים וצוער נצולה בשבילו, לזה לא היה ראוי רק שזה נעשה ע"י תפלת אברהם וזכותו:

ויעל לוט מצוער, כי חשב שצוער לא נצולה רק לפי שעה כי גם היא היתה בכלל הגזרה, ואפשר שאנשי צוער מתו בדבר, ולכן ישב בהר, ובאשר לא היה לו אהל למחסה ולמסתור, ישב במערה שמצא שם, ואמר שנית הוא ושתי בנותיו, שע"י שישבו כאחד במערה ואין איש אתם באו לידי כך, וכמ"ש במדרש שלוט נתאוה לבנותיו:

ותאמר הבכירה אבינו זקן, ולא יוכל ללכת אל מדינה אחרת לגור שם, וגם אנחנו א"י לעזבו מפני זקנתו, ופה אין איש לבוא עלינו, ובזה חששו שיכחד שם אביהן ע"י שלא יהיו לו בנים וילך ערירי וכמ"ש חז"ל שלש"ש נתכונו, וכ"ש למפרשים שחשבו שנעשה כליה בכל העולם והיה כונתם להקים מוסדות תבל:

לכה נשקה את אבינו יין, שהביאו עמהם מצוער או שמצאו במערה כדברי חז"ל, ונשכבה עמו כי ע"פ דין ב"נ מותר בבתו כמ"ש הרמב"ם בה' מלכים:

ותשקין את אביהן יין בלילה הוא, ואחר כך כתיב ותשקין גם בלילה ההוא את אביהן יין, שכלל אצלי שדרך בעל הלשון להקדים את מה שהוא עקר בכוונתו (כמ"ש באילת השחר פרק כב), ובלילה הראשונה היה העקר להשקות את אביהן יין ולא קפדו על הזמן באיזה לילה יהיה. וע"כ. כתיב בלילה הוא בלא ה"א הידיעה, ר"ל באיזה לילה שנזדמן להם. והקדים שהשקו אותו יין, אבל בלילה השניה היה נקל להם להשקותו כיון שכבר התחיל בזה, רק היה העקר בעיניהם שיהיה בלילה ההוא דווקא, כדי שיתעברו בבת אחת ושיהיה טרם שירגיש ע"י עבורה מה שעשו, וע"ז כתב בלילה ההוא בה"א הידיעה, והקדים בלילה ההוא שזה העקר בכוונתם: והנה בבכירה כתיב ותשכב את אביה ובצעירה כתיב ותשכב עמו, וכן בבכירה כתיב ותבא ותשכב ובצעירה כתיב ותקם ותשכב, שכבר בארתי בספרי התו"ה מצורע סי' קס"ו) שיש הבדל בין שכב אותה ובין שכב עמה, ששכב אותה מציין רק שכיבה כדרכה, ושכב עמה כולל אף שכיבה שלא כדרכה, ובכ"מ שמדבר דרך צניעות יאמר שכב עם עיי"ש באורך, ולכן בבכירה שהיא חדשה זאת ואצלה לא היה בדבר הזה שום בושה כי קראה שם הילד בגלוי ע"ש אביה, לזה כתוב ותבא כאשה הבאה אל אישה, וכתיב ותשכב את אביה שלא העלימה הדבר מלבה כלל, אבל הצעירה שבושה בדבר, שע"כ כסתה הדבר, בקריאת שם הילד בן עמי, כתיב ותקם וכתיב עמו, כי היה בהסתר וכנגד טבעה:

ותאמר הבכירה, למ"ש שהיה עקר כוונתם להעמיד תולדות לקיום העולם היה כוונתה טובה גם בזה מה שהסיתה גם את הצעירה למעשה זו, כי ב"נ מותר בבתו ולוט היה מותר בשתיהן, אבל ב"נ אסור באמו ובאחותו מן האב, וא"כ אם לא היה שוכב רק עם הבכירה אף שיולד לה בן ובת לא יוכלו לישא זה את זה כי יהיה אחותו מן האם, וא"ת שהבן הנולד לה יקח את הצעירה, חששה שעד שיגדל תהיה הצעירה זקנה ולא תהיה בת בנים, אבל אם תתעברנה שתיהן וא' תוליד בן וא' בת, יוכלו לישא זא"ז. כי אחותו מן האב מותר לב"נ, ועז"א ונחיה מאבינו זרע, שהעיקר שיוכל להיות זרע בעתיד:

ותהרין — הנה הריון זה היה כנגד הטבע שקלטו הריון מביאה ראשונה, ובפרט למ"ש חכמי הטבע שבעת שכרון א"א שיתעברו, רק שהיה בהשגחה מפני שהיה עתיד לצאת מהן שתי אומות גדולות, וז"ש שלכן נתעברו מפני שהוא אבי מואב אומה שקיימת עד היום :

והצעירה, יספר שלא היה כמחשבתן שאחת תוליד בן והשניה בת וישאו זא"ז, כי הצעירה גם היא ילדה בן לא בת, וע"כ קראה שמו בן עמי לא מואב, כי הוא למותר שלא יקים לאב זרע, והכתוב אומר כי עקר ההשגחה בהריון זה היה מפני ש הוא אבי בני עמון שיצא ממנו אומה גדולה שקיימת עד היום, וכן לא נתקיים כמחשבתן שיקראו ע"ש לוט, כבני עשו שנקראו בשם עשו או אדום. והם נקראו בשמות בפ"ע מואב ועמון, ונקראו בשם בני לוט לא בשם לוט, כי היו אומות מפורדות בשם פרטי בפ"ע: