Genesis Chapter 14

אמרפל AMRAPHEL — He is identical with Nimrod who said (אמר) to Abraham, “Plunge (פול) into the fiery furnace” (Eruvin 53a).

מלך גוים KING OF GOIIM (nations) — There was a place that was called Goiim because people from many nations and localities gathered there and proclaimed as their king a man named Tidal (Genesis Rabbah 42:4).

ברע BERA —Evil (רע) towards God and evil towards mankind (Midrash Tanchuma, Lech Lecha 8).

ברשע BIRSHA — Because he rose by means of wickedness (רָשַׁע) (Midrash Tanchuma, Lech Lecha 8)).

שנאב SHINAB — He hated (שנא) his Father (אב) in heaven (Midrash Tanchuma, Lech Lecha 8)).

שמאבר SHEMEBER — He set his wings (שם אבר) to fly, flapping them to rebel against the Holy One, blessed be He (Midrash Tanchuma, Lech Lecha 8)).

בלע BELA is the name of this king’s city (but the king’s own name is not mentioned here).

עמק השדים VALE OF SIDDIM — So it was named because it contained many fields (שדות)

There are many Midrashic explanations of this name — הוא ים המלח THE SAME IS THE SALT SEA — After some time the sea flowed into it (the vale) and thus the Salt Sea came into existence. The Midrashic explanation states that the rocks that surrounded it had cracked and streams thus flowed into it (Genesis Rabbah 42:5).

שתים עשרה שנה עבדו TWELVE YEARS DID THEY i — e. these five kings SERVE Chedorlaomer.

ובארבע עשרה שנה AND IN THE FOURTEENTH YEAR of their rebellion

בא כדרלעמר CHEDORLAOMER CAME — Because the matter concerned him mostly, “he bore the heavier side of the beam" (Genesis Rabbah 42:6).

והמלכים AND THE KINGS [THAT WERE WITH HIM] — These are the other three kings.

הזוזים These are the Zamzumim (see Deuteronomy 2:10 and Deuteronomy 2:20).

בהררם means IN THEIR MOUNT (i — e. הרר is a form of הר — really an earlier form — with pronominal suffix ָ מ ;cf. הררי קדש etc.)

איל פארן EL-PARAN — As it is translated in the Targum: Plain of Paran. But I hold that איל does not signify a plain in general but that the lowland of Paran bore the name of El, and that of Mamre was named Elone; that of the Jordan was called Kikkar, whilst that of Shittim was called Abel — Abel-Shittim — and so, too, the lowland of [Baal] Gad was named Baal. All these are translated in the Targum by מישור, but each really had its own particular name.

על המדבר BY THE WILDERNESS — next to the wilderness; a similar use of על is (Numbers 2:20) “and next unto him (עליו) shall be the tribe of Manasseh’’.

עין משפט היא קדש EN-MISHPAT, THE SAME IS KADESH — It is here named EN-MISHPAT (“the well of judgment’’) in reference to what would happen there in the future — where Moses and Aaron would once be judged because of what occurred at that fountain. It is identical with “the waters of Meribah” (cf. Numbers 20:1 and Numbers 20:13) (Midrash Tanchuma, Lech Lecha 8). Onkelos, however, translates it according to its plain sense: the plain where the people of the district used to gather for every lawsuit.

שדה העמלקי THE COUNTRY OF THE AMALEKITES — Amalek, it is true, was not yet born, but it is here named in reference to the name it would bear in the future (Genesis Rabbah 42:7).

בחצצון תמר IN HAZEZON-TAMAR — This is En-Gedi: so a text plainly states in Chronicles (2 Chronicles 20:2) in the history of Jehoshaphat.

'ארבעה מלכים וגו FOUR KINGS [AGAINST THE FIVE]— and yet the fewer were victorious; this statement is expressly made to tell you how powerful they were, and yet Abraham did not refrain from pursuing them.

בארת בארת חמר FULL OF BITUMEN PITS — There were many pits there from which they took earth as clay for building purposes. The Midrashic explanation is that the clay was closely kneaded together in them (was very sticky) so that it was only because a miracle was performed for the king of Sodom that he escaped from them. For amongst those nations there were some who did not believe that Abraham had been delivered from Ur-Kasdim — from the fiery furnace — but as soon as this one escaped from the slime they corrected their past disbelief regarding what had happened to Abraham (literally, they believed retrospectively in Abraham) (Genesis Rabbah 42:7).

הרה נסו means THEY FLED TO A MOUNTAIN — The word הרה is the same as לְהַר. When a word requires a ל as a prefix one may put instead a ה as a suffix. There is a difference between הֶרָה and הָהָרָה, for the ה at the end takes the place of a לְ (with Shewa) prefixed (another version has: for the ה at the end does not take the place of a prefixed ל with Patach which would mean to “the”) so that הֶרָה is equal to לְהַר or to אֶל הַר to “a” mountain, without explaining which mountain — so that the meaning here is that each person fled to the first mountain he came across. When, however, a ה is prefixed to a word having this ה suffix so that it reads e. g., הָהרה or הַמדברה, it is the same as אל הָהר or לְהָהר (to “the” mount) signifying that mount which is well-known and has been definitely mentioned in the passage.

והוא ישב בסדם FOR HE DWELT IN SODOM — What made this happen to him? The fact that he was dwelling in Sodom (Genesis Rabbah 42:7).

ויבא הפליט AND THERE CAME THE ONE WHO ESCAPED — According to the real meaning this was Og who had escaped from the battle with the Rephaim (see Genesis 5:5) and it is to this that the text refers (Deuteronomy 3:11) “For only Og king of Bashan was left of the remnant of the Rephaim”, and this is what is meant by נשאר “left”, for Amraphel and his allies did not kill him when they smote the Rephaim in Ashteroth Karnaim. So is the statement in the Tanchuma 4:6:25 (Chukat). But according to the Midrash Genesis Rabbah (Genesis Rabbah 42:8) it refers to Og in allusion to him as the only one of the generation of the Flood who escaped that catastrophe, and this is what is meant (Deuteronomy 3:11) “of the remnant of the Rephaim”, for it is said. (Genesis 6:4) “The Nephilim (= Rephaim cf. Genesis Rabbah 26) were in the earth etc.” His intention in telling Abraham that his nephew was captured was that Abraham should wage war against the kings and that he should be killed so that he, himself, might marry Sarah.

העברי THE HEBREW — the one who came from the other side (עבר) of the River (Euphrates) (Genesis Rabbah 42:8).

בעלי ברית אברם CONFEDERATE WITH ABRAM (literally, owners of a covenant with Abram) — They had entered into a covenant with him. Other versions of Rashi have: another explanation is, they advised him to circumcise himself (to keep the [ברית] covenant), as is explained in another place (cf. Rashi on Genesis 18:1).

וירק Its meaning is as the Targum takes it — “he girded”. Similar are (Leviticus 24:33) “And I will gird myself (והריקותי) with the sword against you", and (Exodus 15:9) “I will gird on (אריק) my sword”, and (Psalms 35:3) “Gird thyself (הרק) with the spear and battle axe”.

חניכיו HIS TRAINED SERVANTS — The word is written without a י (after the כ) so it may be read חניכו “his trained one”, referring to Eliezer whom he had trained to the observance of religious duties. The word חנך signifies introducing a person or a thing, for the first time, to some particular occupation in which it is intended that he should remain (i. e. to dedicate or devote to some particular purpose). It has a similar sense in (Proverbs 22:6) “Train up (חנוך) a child”, and in (Numbers 7:84) חנוכת המזבח “the dedication of the altar”, and (Psalms 30:1) “The dedication (חנוכת) of the house” In old French enseigner; English: to teach, instruct.

'שמנה עשר וגו THREE HUNDRED AND EIGHTEEN — Our Rabbis said, “It was Eliezer alone whom he armed and it (318) is the numerical value of his name” (Nedarim 32a).

עד דן AS FAR AS DAN — There his strength failed him for he saw prophetically that at some future time his descendants would there erect a calf (Sanhedrin 96a).

ויחלק עליהם AND HE DIVIDED HIMSELF AGAINST THEM — In accordance with its plain sense you must invert the order of the words of the verse: “And he divided himself, he and his servants, against them, at night”, as is the manner of those who pursue their enemies — they divide themselves up to follow after those of whom they are in pursuit when these flee in different directions.

לילה BY NIGHT, meaning, even after it became dark they did not give up pursuing them. According to the Midrashic explanation, it was the night that was divided): during its first half a miracle was wrought for him, and the second half was kept in reserve for the miracle of the midnight in Egypt (Genesis Rabbah 43:3).

עד חובה UNTO HOBAH — There is no place bearing the name Hobah, but the city Dan is called Hobah (guilty city) on account of the idolatry which would once be practised there (Midrash Tanchuma, Lech Lecha 13).

עמק שוה THE VALLEY OF SHAVEH— So was its name; but the Targum translates it, “to the empty plain” — clear of trees and all impediments.

עמק המלך THE KINGS VALE Onkelos translates it by the king’s race-course — a hippodrome that was thirty “kona” (measuring rods) and was set apart for the king’s sport. The Midrashic explanation is that it was the valley where all the nations unanimously agreed (הושוו) in appointing Abraham as prince and leader over them (Genesis Rabbah 43:5).

ומלכי צדק AND MELCHIZEDEK — A Midrashic explanation is that he is identical with Shem, son of Noah (Nedarim 32b).

לחם ויין BREAD AND WINE — Thus is done for those wearied through battle. He showed him (Abraham) that he bore him no malice for killing his descendants. The Midrashic explanation is that he (Melchizedek) thereby gave an intimation to him (Abraham) of the meal-offerings and libations which his descendants would offer there (in Salem which is Jeru-salem) (Genesis Rabbah 43:6).

קנה שמים וארץ MAKER, or POSSESSOR OF HEAVEN AND EARTH — similar to (Psalms 134:3) עשה שמים וארץ “Maker of heaven and earth”: through His having made them He acquired them as His possession.

אשר מגן WHO HATH DELIVERED [THY ENEMIES INTO THY HANDS] — מגן means who has handed over or surrendered, as (Hosea 11:8) “How shall I give thee over, (אמגנך) Israel”

ויתן לו AND HE — Abraham — GAVE HIM מעשר מכל A TITHE OF EVERYTHING that he had, because he was a priest.

תן לי הנפש GIVE ME THE PERSONS — Of that which was captured of mine and which you have rescued give me back the people only.

הרמתי ידי I HAVE LIFTED UP MY HAND — An expression signifying an oath: I lift up my hand to the Most High God (not, I have lifted up). Similarly, (Genesis 22:16) בי נשבעתי which means “By myself do I swear” and similarly, (Genesis 23:13) נתתי כסף השדה קח ממני which means “I give the price of the field, take it from me”.)

אם מחוט ועד שרוך נעל NOT ANYTHING FROM A THREAD EVEN TO A SANDAL TIE shall I retain for myself from the spoil.

ואם אקח מכל אשר לך NOR ANYTHING THAT IS THINE WILL I TAKE — And if you say that you will reward me from your own treasures I will still not accept anything

'ולא תאמר וגו SO THAT THOU SHOULDST NOT SAY etc — — For the Holy One, blessed be He, has promised to give me riches, as it is said, (Genesis 12:2) “And I will bless thee” (see Rashi on this passage, where the blessing is explained to consist in ממון “wealth”).

הנערים THE LADS — My servants who went with me. Then, again, the others ANER, ESHCOL AND MAMRE [THEY MAY TAKE THEIR PORTION ] — Although my servants took part in the battle as it is said (Genesis 14:15) “he and his servants and smote them” — whilst Aner and his friends remained with the baggage to guard it yet they may take their share. From him (Abraham) David took a lesson when he said, (1 Samuel 30:24) “But as his part is that goeth down to the battle, so shall his part be that tarrieth by the stuff: they shall share alike”; therefore it goes on to say (1 Samuel 30:25), “And this had been so from that day — ומעלה — and had been so from former times: therefore he (David) made it a statute and an ordinance” — it does not state והלאה “and henceforward”, for the statute had already been ordained) in the days of Abram (Genesis Rabbah 43:9).

שאלות — למה האריך בספור מלחמות המלכים זה עם זה. וספור מה שהכו את רפאים וכו' שכ"ז אין צורך לספרם בתורה האלהית:

ויהי בימי אמרפל — ארבעה מלכים אלה התחברו לכבוש ארצות ולהרגיז הארץ. ולדעת חז"ל אמרפל זה נמרוד, שמלך שנער הראשון היה נמרוד ואחר שכבש מלכות אשור כמ"ש מן הארץ ההיא יצא אשור כנה שמו אמרפל שמלכי אשור נקראים בשם פול, ובימי אמרפל כבר היו עוד ג' מלכים כובשי ארצות והיה כריתת ברית ביניהם שימלכו ארבעתם בכפה, ולתכלית זה עשו מלחמה את ברע מלך סדום וכו' ונצחום במלחמה.

כל אלה חברו — ואז נתחברו כולם ועשו שלום ביניהם, והיה ההתחברות על אופן שחמשה מלכים המנוצחים יעבדו את כדרלעומר, כי הארצות האלה נפלו לחלקו, וספר שהמקום ששם חברו לעשות שלום היה בעמק השדים, שמשם חפרו סיד לבנין, ועתה הוא ים המלח, כמ"ש למעלה (י"ג י') שים המלח נתחדש אחרי שחת אלהים את ערי הככר ותחלה היה שם עמק השדים ואין בו מים:

שתים — ועפ"י התחברות הזה עבדו את כדרלעומר שתים עשרה שנה, ובשלש עשרה מרדו ולא נתנו לו מס, או שהמרד נמשך שלש עשרה שנה:

ובארבע, ובשנת הארבע עשרה בא כדרלעומר והמלכים אשר אתו, כי היו מקושרים שיעזור כ"א לחברו נגד המורדים, ויכו את רפאים באשר בצד הדרומי לארץ כנען קרוב לסדום ישבו עמים רבים גבורים, על הארץ שאח"כ ישב שם עוג מלך הבשן ובצדו עמון ובצדו מואב ובצדו שעיר, כמו שתראה שישראל בהליכתן ממערב למזרח על מצר הדרומי לא"י עברו ארץ אדום ומואב ועמון עד עוג, והתיראו המלכים פן יתחברו כולם לעזר למלכי ערי הככר, לכן הכו את כ"א בפ"ע, ועשתרות קרנים הוא היה אח"כ ארץ עוג אשר הוא לבדו נשאר מיתר הרפאים, ר"ל מן המוכים בימי אמרפל, ואת הזוזים שם היו אח"כ ארץ בני עמון כמ"ש (דברים ב׳:כ׳) רפאים ישבו בה והעמונים יקראו להם זמזומים, ואת האימים בשוה קריתים שם היה אח"כ ארץ מואב, שקריתים נחשב בין ערי מואב וכמ"ש האמים לפנים ישבו בה:

ואת החורי — שאח"כ היה שם ארץ אדום כנודע, עד איל פארן שישב שם ישמעאל שהיה קרוב לגבול מצרים, ואגב מלמדנו כי אז כבר נכבשו הארצות לפני בני אדום ובני לוט, שהיה בהשגחת ה', כמ"ש כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר (שם ב ו) וכן שם (י יא, ושם כא כב) שה' השמיד הענקים ע"י ארבעה מלכים אלה, כדי שיוכלו בני עשו ובני לוט להתישב שם:

וישובו, אח"כ שבו ממערב למזרח ובאו עד קדש שהוא שבקצה גבול אדום, ואז היה שמה עין משפט, ושם הכו כל שדה העמלקי, ר"ל שאח"כ בימי משה נתישבו שם בני עמלק כמ"ש עמלק יושב בארץ הנגב, וגם את האמורי היושב בחצצן תמר והיה קרוב לסדום כמו שנראה (ביחזקאל מ"ז י"ט), שלעתיד יהיה שם גבול א"י בצד דרום, כמ"ש בפירושי שם:

ויצא, ואז כשנשברו כל עוזריהם יצאו החמשה מלכים לבדם אל עמק השדים ששם עשו שלום ביניהם תחלה:

ועמק, ואז לא היה שם ים המלח רק בארות חמר, וכשנצחו הד' מלכים אז מלך סדום ועמורה נסו והפילו א"ע באחת הבורות להסתתר שם, והנשארים נסו אל ההר שאחר צוער:

שאלות — היל"ל ויקחו את לוט בן אחי אברם ואת רכושו. ולמה ספר שאברם שכן באלוני ממרא שכבר נאמר זה בפ' הקודמת: למה הפסיק בספור מלכי צדק וברכתו. שאחר שאמר ויצא מלך סדום לקראתו היל"ל ויאמר מלך סדום תן לי הנפש בסמוך לו. ולמה הקדים מלכי צדק ברכת אברהם לברכת ה'. ומ"ש ולא תאמר אני העשרתי את אברם הם דברי חדודים. והלא באמת הגיע השלל לאברהם שהוא הצילו אחרי יאוש בעלים. ולמה חלק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים. שמשמע שהנערים אינם האנשים:

ויקחו את כל רכוש — כי היו הערים עזובות, וגם לקחו את לוט ואת רכושו שהיה לו מצד שהוא בן אחי אברם, ולא התיראו מפני אברם דודו, הגם שלוט לא התגרה עמהם מלחמה כי הוא נשאר יושב בסדום ולא התערב במלחמה ההיא, והוליכו אותו בשביה שלא כמשפט:

ויבא הפליט, ממ"ש הפליט בה"א הידיעה הוכיחו חז"ל שהוא עוג שנמלט מן הרפאים שהוכו במלחמה הזאת, והוא הנודע כמ"ש כי הוא לבדו נשאר מיתר הרפאים, וקראו אברם העברי כי הפליט לא ידע שלוט הוא בן אחיו רק ידע שהוא עברי מעבר הנהר, וחשב שעי"כ יתעורר אברם במה שנעשה לאיש מארצו, והוא שוכן שאם היה אברם במקום אחר לא היה יכול לעזוב את ביתו ורכושו מפחד השוללים שרבו בעת ההיא בארץ, רק אז היה שוכן באלוני ממרא שהיו לו עבדים רבים, וכן אחיו אשכל וענר היו להם אנשי חיל, והם כולם היו בעלי ברית אברם שכרתו ברית ביניהם, לעזור זה את זה בעת צר ומלחמה, ועי"כ היה יכול ללכת עם אנשיו לרדוף ולהציל:

וישמע אברם — ספר איך התרגש לבו מאהבת הקרובים הגם שלוט התרחק מאתו ולא היה מתעורר אם היו לוקחים את רכושו, רק על מה שנשבה אחיו, וכבר כתב המורה כי האיש אשר רוח ה' תלבשהו, ילבש רוח עצה וגבורה עד שיעמוד לפעמים נגד מחנה גדולה וילבש עוז וגבורה בלי פחד, וכמו שהיה ביהונתן בן שאול שנצח לבדו את מחנה פלשתים, וכן לא בקש אברם מבעלי בריתו שיעזרוהו במלחמה רק הריק את חניכיו ואת ילידי ביתו. חניכיו הם תלמידיו נערים שבאו אצלו להתחנך בעבודת ה' וללמוד אצלו, וילידי ביתו הם עבדיו שנולדו בביתו, ופי' וירק שזיין אותם בכלי זיין, וכולם היו שמונה עשר ושלש מאות, והגם שהיו רק שי"ח אנשים נגד ארבע מחנות אדירים רדף עד דן שהוא בקצה א"י השני:

ויחלק, בדן מצא את מחנה האויב, והמתין עד הלילה, וחלק מחנהו לשני ראשים ליפול עליהם מכל עבר להבהילם, כמו שעשה דוד במחנה עמלק וכן גדעון, ופי' שהוא ועבדיו שהם ילידי ביתו נתחלקו לצד אחד וחניכיו שהם תלמידיו היו בצד האחר, ויכם ששם הוכו לפניו והתחילו לברוח ורדף אחריהם להשיב מהם את השלל, וזה היה עד חובה שבצפון דמשק, לפ"ז רדף מן דן עד קצה מזרח צפון של א"י:

וישב, תחלה השיב את הרכוש שהשליכו אותו להקל משאם, ואח"כ הציל גם את לוט שהוליכו אותו בברחם עמהם, וגם את הנשים ואת העם, שזה עשה מצד חסדו גנון והציל פסוח והמליט:

ויצא, בשובו נח להנפש עם אנשיו סמוך לירושלים בעמק שנקרא עמק המלך [כמ"ש (ש"ב יח יח) את מצבת אשר בעמק המלך ויקרא לה יד אבשלום] ויצא מלכי צדק מלך ירושלים והוציא לחם ויין להעם העיף, ומלכי צדק [שלדעת חז"ל הוא שם בן נח] היה כהן לאל עליון ועובד את ה':

ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון, הודיע בזה שיש ה' אל עליון שהוא סבת הסבות ואלהי האלהים, ולא זאת לבד כי הוא קונה שמים וארץ, שהשמים והארץ הם קנינו, שהקנין הוא ברשות הקונה ואין מושל עליו זולתו, כן הוא המנהיג הנהגה העליונה של המערכת ואף ההנהגה התחתונה של הארץ, ולא שקנה שמים וארץ בעבר בעת הבריאה רק שקונה תמיד, כי מחדש בכל יום מעשה בראשית ומשגיח בהשגחה תמידית מופלאת בכל רגע, וכ"ז מבואר ממה שברוך אברם, מה שאברם הוא מקבל הברכה מאתו. ועשה עמו נסים למעלה מן הטבע ע"י ברכת ה' עליו, שמזה מבואר שה' משגיח על כל פרטי המעשים:

וברוך אל עליון, וע"י שברוך אברהם עי"ז ברוך אל עליון וכמו שבארתי בפי' תהלים בפסוק הנה ברכו את ה', שה' ערך סדרי ההנהגה שתרד ברכתו והשפעתו לפי הכנת המקבלים, וכשיש צדיק בארץ אשר הכין א"ע להיות כלי מוכן לקבל הברכה, אז יריק עליו שפע הברכה, וה' ברוך ר"ל מלא ברכה להשפיע, ואם אין איש בארץ מוכן לקבל הברכה אז מעין נרפש ומקור חתום וסתום ואין ברכה למעלה, וע"ז אמר שע"י שברוך אברם לאל עליון שהוא מוכן לקבל ברכת ה', עי"כ ברוך אל עליון. הוא מריק הברכה במה שמגן צריך בידך שזה נס ופלא ע"י ברכת ה', ויתן לו מעשר מכל, שהמעשר הוא המריק ברכת אלוה ממעל במ"ש הביאו את כל המעשר אל בית האוצר וכו' והריקותי לכם ברכה עד בלי די:

ויאמר מלך סדום — אחר שראה מלך סדום כי אברם נתן מעשר מכל כי מחזיק השלל בקנין כספו, שאין נותנים מעשר משל אחרים, בקש שיתן לו עכ"פ הנפש בחזרה, וכבר המליצו חז"ל ענין זה במ"ש האומר שלי שלי ושלך שלך זו מדה בינונית וי"א זו מדת סדום, ופרשתי בס' ארצות השלום שיצויר באם איש אחד הציל את של חברו מן הנהר ומן הלסטים, שמן הדין יכול לומר לעצמי הצלתי, ואם הוא אומר שלך שלך ואינו רוצה לקחתו ומשיבו לחברו זה מדה טובה, וזה היה מדתו של אברהם שהחזיר את השלל למלך סדום, אבל אם חברו טוען שישיבהו לידו נאמר שנוהג כמדת מלך סדום שבקש מאברהם תן לי הנפש, מה שבאמת היה מגיע לאברהם, כי הבעלים כבר נתיאשו ממנו:

ויאמר אברם — כבר בארתי זאת באה"ש דרוש א', כי השלם כשיגיע לידו מעשה גדולה ופעולה טובה ראוי להתהלל, תהיה הפעולה הזאת בעצמה יקרה בעיניו מכל הון יקר ולא יצוייר כלל שיעשה המעשה ההוא בעבור שכר או ריוח, כי הפעולה בעצמה גדולה מכל שכר וריוח, ואחר שכל מגמת פני אברהם ומסעיו היה כדי לקרוא בשם ה' ולפרסם אמונתו והשגחתו לכל באי עולם. וע"י נצוח המלכים הכירו כל באי עולם שה' אל עליון ושהוא משגיח על יראיו ומפליא עמהם פלאות, א"כ זה השכר היותר גדול בעיניו, ולא יצוייר שיקבל עם זה עוד שכר אחר, וז"ש הלא הרמותי ידי זאת הנוצחת אל ה' אל עליון, שעי"ז נודע שהוא אל עליון ושהוא קונה שמים וארץ וזה השכר היותר גדול אצלי, וא"כ אם מחוט ועד שרוך נעל, וכל מה שאקח ידמה שאקח מאשר לך, כי כבר קבלתי שכרי די והותר. אולם לפי דרכנו עתה, הנה אברהם ראה ויוכח כי לא ידיו עשו את החיל הזה, ולא בכח ידו ובגבורתו נצח ארבעה מלכים אדירים כאלה, רק ה' הוא היה הלוחם והמנצח ואיך יקח מן השלל מאומה, שהגם שמן הדין השלל מגיע להמנצח את המלחמה, אבל הוא לא נצח ולא עשה מאומה, רק ה' לחם ונצח, וז"ש הרימותי ידי. ר"ל ידי זאת הלוחמת והנוצחת הרימותי אל ה' שהוא נצח ולחם בידי, וידי לא היתה רק כחרב ביד ה' שהוא אל עליון וקונה שמים, וא"כ אחר שאני לא לחמתי ולא עשיתי מאומה, "אם [אקח] מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח", ר"ל כל מה שאקח הלא אקח מכל אשר לך כי אין השלל שלי, ולא תאמר אני העשרתי את אברם, פעל תאמר הוא נסתר לנקבה, ומוסב על היד שאמר הרימותי ידי [כי יד בא בלשון נקבה תמיד], אמר אם אקח מהשלל דבר כאלו ידי נצחה ועשתה חיל, אז תאמר ידי אלי לאמר אני העשרתי את אברם כמ"ש ואמרת בלבך כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל, ואיך תאמר ידי שהיא העשירה אותי אם ה' פעל כל זאת ולא ידי יד כהה:

בלעדי — ר"ל הכל נעשה בלעדי, אני לא עשיתי במלחמה זאת מאומה, רק אני לא אקח מאומה וכן הנערים, שהם עבדיו ילידי ביתו שהיו ברשות אברהם ג"כ לא יקחו חלק מהשלל, רק מה שאכלו מן האוכל בדרך, רק חלק האנשים אשר הלכו אתי שהם חניכיו שלא היו עבדיו רק תלמידיו ולא יכול לותר את חלקם, וכן ענר אשכל וממרא שהם לא הלכו אבל הם ישבו אל הכלים ושמרו בית אברהם, ומגיע להם חלק, כמ"ש (ש"א ב) כי כחלק ההולך למלחמה וכחלק היושב על הכלים, ואמר שם וישימו לחק ומשפט מהיום ההוא ומעלה, ופי' חז"ל שלמד כן מאברהם שנתן חלק לענר אשכול וממרא שישבו על הכלים והם יקחו חלקם : וכבר חזו רבותינו במד' שכל מה שקרה להאבות היה סימן לבניהם, שכמו שירד אברם מצרים ותוקח האשה בית פרעה והוכה בנגעים ואברם יצא ברכוש גדול, כן ירדו בניו מצרימה ופרעה הוכה בנגעים והם יצאו ברכוש, וכשם שהתעוררו ארבעה מלכים ואברהם נצח את כולם והרים ידו לה' אל עליון, כן עתידים בניו להשתעבד בד' מלכיות, ולבסוף יצמח קרן ישועה וימין ה' רוממה; כי אם הבנים לא היה בכחם לפתוח מעיני הישועה, כבר נפתחו המקורות לפני האבות שהיה זכותם גדול וכחם רב, והבנים דלה דלו מים חיים ממקור נפתח, שכן כל מה שעשה ה' בימי קדם, נשאר קים לדור אחרון, כי כל אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם, והאיתנים מוסדי ארץ בכחם הגדול הכינו ברכה לדורות יבאו אחריהם, אשר לא יוכלו לברוא חדשות כאלה בכחם ובזכותם: