Genesis Chapter 30

ותקנא רחל באחתה RACHEL ENVIED HER SISTER — She was envious of her because of her good deeds, thinking, “Unless she were more righteous than I am she would not have been privileged to bear children (Genesis Rabbah 71:6).”

הבה לי GIVE ME [CHILDREN ] — Did, then, your father act so towards your mother? Did he not pray on her behalf (Genesis Rabbah 71:6).

מתה אנכי I AM A DEAD WOMAN — One may infer from this that he who is childless may be regarded as dead (Genesis Rabbah 71:6).

התחת means AM I IN HIS STEAD?

אשר מנע ממך WHO HATH WITHHELD FROM THEE —You say that I should do as my father did; but I am not circumstanced as my father was. My father had no children at all, I, however, have children. From you He has withheld children and not from me (Genesis Rabbah 71:7).

על ברכי UPON MY KNEES — as the Targum takes it: she will bear children and I will rear them.

ואבנה גם אנכי AND I ALSO MAY HAVE CHILDREN — What force has “also”? She said to him, “Your grandfather, Abraham, had children from Hagar and yet he girded up his loins (actively interceded) for Sarah and she afterwards was blessed with a child”. He replied, “But my grandmother brought an associate wife unto her house”. She retorted, “If that is what prevents me being blessed with children, הנה אמתי BEHOLD MY HANDMAID” etc.

ואבנה נם אנכי AND I ALSO MAY HAVE CHILDREN through her as Sarah was built up through her handmaid (Genesis Rabbah 71:7).

דנני אלהים GOD HATH PRONOUNCED JUDGMENT UPON ME — He judged me and found me guilty; he judged me again and found me guiltless (Genesis Rabbah 71:7).

נפתולי אלהים WRESTLINGS OF GOD — Menachem ben Seruk explains in his Machbereth (Dictionary) that the word נפתולי is of the same root as פתיל in (Numbers 19:15) “a covering (פתיל) closely bound upon it”, so that the words here mean: By bonds from God have I been joined to my sister (made equal to her) to merit the privilege of having children. I, however, explain it in the same sense as (Deuteronomy 32:5) “perverse and crooked (עקש ופתלתול)”. I have been persistent and have made many importunities and wrestlings with God that I may become like my sister.

גם יכלתי AND I HAVE PREVAILED — He has yielded to my importunities. Onkelos translated it in the sense of prayer (תפלה), in this way: נפתולי אלהים נפתלתי means prayers that were pleasing to God I offered and I was accepted and was answered like my sister.

נפתלתי means my prayer was accepted — There are many Midrashic explanations in the manner of Notaricon (i.e. making the letters of the word the initial letters of phrases having reference to the matter in question) (Genesis Rabbah 71:8).

ותלד זלפה AND ZILPAH BARE — In the case of all Jacob’s wives there is mention of their having been with child (i. e. Scripture states ותהר) except in the case of Zilpah. This was because she was the youngest of all and quite a child in age so that her being with child was not noticeable (Genesis Rabbah 71:9) Laban had given her to Leah in order to deceive Jacob — that he might not perceive that they were bringing Leah to him in marriage — for thus was the custom: to give the elder handmaid to the elder daughter, and the younger handmaid to the younger daughter.

בא גד FOR MY HAPPINESS! — Good luck has come, as (Shabbat 67b) “Be lucky, my luck (גד גדי) and tire not”. Similar, also, is (Isaiah 65:11) “That prepare a table for fortune (גד)”. The Midrashic explanation is that he was born with the sign of the covenant upon him. It would then be like (Daniel 4:11) “cut down (גדו) the tree”. I do not know why it (בגד) is written as one word. Another comment on בגד is: why is it read as one word? It may be connected with the root בגד which denotes faithless as though Leah said to Jacob, “You proved faithless to me when you married my handmaid”, like a man who is faithless (בגד) to the wife of his youth).

בימי קציר חטים IN THE DAYS OF WHEAT HARVEST — This is stated in praise of the tribes (שבטים a common term for Jacob’s twelve sons, the ancestors of the Tribes of Israel): it was harvest-time, yet he (Reuben) did not put forth his hand upon private property (literally, that which is stolen) by bringing home wheat or barley, but he brought home only ownerless things (such as were free for all to take) about which no one is particular (Genesis Rabbah 72:2).

דודאים are violets — it is a plant. In Arabic it is called Jasmin.

Is it a small matter that thou hast taken my husband and that thou wouldst do this in addition — TO TAKE MY SON’S MANDRAKES ALSO? It should therefore be translated in the Targum by ולמיטב, the infinitive like the Hebrew infinitive ולקחת “and to take.”

לכן ישכב עמך הלילה THEREFORE SHALL HE BE WITH THEE TONIGHT —He should have stayed this night with me but I cede it to you in return for your son’s mandrakes. Because she thought lightly of companionship with so righteous a man she was not privileged to be buried together with him (Genesis Rabbah 72:3).

שכר שכרתיך FOR SURELY I HAVE HIRED THEE — I have given Rachel the hire she demanded.

בלילה הוא THAT NIGHT — With God’s help Isaachar was born (Niddah 31a, and cf. Genesis Rabbah 99).

וישמע אלהים אל לאה AND GOD HEARKENED UNTO LEAH —for she eagerly desired and sought means to increase the number of the tribes (Genesis Rabbah 72:5).

זבד טוב A GOOD DOWRY — explain it as the Targum renders it: a good portion.

יזבלני WILL RESIDE WITH ME — It has the same meaning as (1 Kings 8:13) “a house for dwelling (זבול)”. In old French herbergerie, a dwelling house. Leah meant: From now on his real home will be with me since I have as many children as all his other wives together.

דינה DINAH (Judgment) — Our Rabbis explained, that Leah set herself up as judge (דנה) against herself saying: “If this be a son, my sister Rachel cannot be even the equal of any of the handmaids”. She, therefore, offered prayer regarding it, and its sex was changed (Berakhot 60a).

ויזכר אלהים את רחל AND GOD REMEMBERED RACHEL — He remembered it to her as a merit that she had transmitted the secret signs to her sister and that she was greatly troubled lest she should fall to Esau’s lot if Jacob were to divorce her because she was childless. Indeed, this had entered Esau’s mind when he heard that she was childless (Genesis Rabbah 73:4). The poet refers to this in his Composition (for the First Day of the New Year) “When the Ruddy One (Esau) perceived that she did not travail with child, he hoped to take her for himself and she became terrified”.

אסף [GOD] HATH TAKEN AWAY [MY DISGRACE] — He has laid it up somewhere where it cannot be seen. Similar examples are (Isaiah 4:1) “Take thou away (אסוף) our reproach”; (Exodus 9:19) “and shall not have been taken away (יאסף) into the house “; (Joel 4:13) “withdraw (אספו) their shining”; (Isaiah 60:20) “neither shall thy moon withdraw itself (יאסף) — meaning shall not hide itself.

חרפתי DISGRACE — because I had become an object of reproach as I was barren for people said about me that I would fall to the lot of Esau, the wicked. A Midrashic explanation is (Genesis Rabbah 73:5): So long as a woman has no child she has no-one to blame for her faults; when, however, she has a child, she puts it on him. “Who broke this vessel?” “Your son!” “Who ate those figs?” “Your son!”

יסף ה' לי בן אחר THE ETERNAL WILL ADD TO ME ANOTHER SON — She knew prophetically that Jacob would rear only twelve tribes. She therefore prayed: “May it be God’s will that the tribe which he is yet destined to rear may issue from me”. For this reason she prayed only for one other son (Genesis Rabbah 72:6).

כאשר ילדה רחל את יוסף WHEN RACHEL HAD BORN JOSEPH — after the birth of him who was to become Esau’s adversary (Genesis Rabbah 73:7) — as it is said (Obadiah 1:18) “And the house of Jacob shall be a fire, and the house of Joseph a flame and the house of Esau for stubble“. Fire (Jacob) that has no flame (Joseph) has no effect at a distance. Therefore, when Joseph was born Jacob put his trust in the Holy One, blessed be He, and wished to return home (Obadiah 1:18).

תנה את נשי וגו GIVE ME MY WIVES etc — — I have no wish to go away except with your permission.

נחשתי I HAVE DIVINED — He was a diviner. “I have discovered by my art of divination that through you a blessing has come to me. When you first came here I had no sons” — for it is said (29:6) “And, behold, Rachel his daughter is coming with the flock”: is it possible if he had sons that he would have let his daughter go among the shepherds? — now, however, he had sons, as it is said (31:1) “And he heard the words of Laban’s sons”.

נקבה— Explain it as the Targum renders it — state plainly thy wage.

ואת אשר היה מקנך אתי AND WHAT THY CATTLE HATH BECOME WITH ME — You know the number of your few cattle that were entrusted to me at first — how small their number was.

לרגלי SINCE MY COMING — The word is the same as עם רגלי “with my coming” (lit, with my foot)— on account of my coming has the blessing come to you (Genesis Rabbah 73:8). Similar is (Exodus 11:8) “And all the people that come with thee (ברגלך)”, and (Judges 8:5) “and the people that are ברגלי” — ie. that are coming with me.

גם אנכי לביתי WHEN SHALL I PROVIDE FOR MINE OWN HOUSE ALSO? — לביתי means for the needs of my household. At present my sons alone provide for my needs, but I, also, ought to work together with them, to assist them. This is the force of the word גם also.

נקוד SPECKLED — marked with small specks like dots old French pointure; English points.

וטלוא AND SPOTTED — The word has the same meaning as טלאים “patches” — wide spots.

חום BROWN — dark, somewhat reddish, old French rouge. In the language of the Mishna (Bava Batra 5:6): “If he sells it as reddish-dark coloured (שחמתית) and it is found to be white”—a statement made in reference to grain.

והיה שכרי AND THEY SHALL BE MY HIRE — those which from now on will be born speckled and spotted among the goats and the brownish ones amongst the sheep shall belong to me. Those that are at present such set them apart and place them in charge of your sons, so that you may not be able to say to me about those that will be born in the future spotted and speckled and brownish. “These were there originally”. And a further reason why these should be set apart is, in order that you may not be able to say to me, “Because of the male animals that are speckled and spotted the females will give birth from now onwards to offspring of their own kind” (i.e., speckled etc.).

'וענתה בי וגו AND MY RIGHTEOUSNESS SHALL ANSWER FOR ME etc — — Should you suspect me of taking any animals that are yours my righteousness will answer for me, — for my righteousness will come and bear witness before thee as to my hire that you will find in my herd only speckled and spotted ones. Whatever, however, you find amongst them (amongst the animals) that is not speckled or spotted or brownish it will be certain that I have stolen it from your flocks and that it is in my possession by way of theft.

הן WELL! — an expression denoting agreement with a statement.

לו יהי כדברך I WOULD IT MIGHT BE ACCORDING TO THY WORD — Would that you will remain satisfied with this!

ויסר AND HE REMOVED i.e., Laban removed ביום ההוא ON THAT DAY

את התישים i.e — THE HE-GOATS.

כל אשר לבן בו EVERY ONE THAT HAD WHITE IN IT — all that had a white spot.

ויתן AND HE i.e — Laban, GAVE THEM ביד בניו INTO THE HAND OF HIS SONS.

הנותרות [THE FLOCK OF LABAN] THAT WAS LEFT — The defective animals amongst them, the sickly and the barren, which were nothing but the leavings — these he (Laban) handed over to him (Genesis Rabbah 73:9).

מקל לבנה STICKS OF לבנה — a tree that is called לבנה — just as you say (Hosea 4:13) “Under oaks and poplars (ולבנה)” I think it is what is called in old French tremble; English trembling-poplar, which is white.

לח FRESH — He took it when it was moist.

לוז ALMOND — He also took rods of לוז, a tree upon which small nuts growold French coudre; English hazel.

וערמון is old French chastenier, English chestnut.

פצלות STREAKS — many peelings so that he gave it the appearence of being striped.

מחשוף הלבן MAKING BARE THE WHITE — there was thus an uncovering of the white part of the rod: when he peeled it the white in it became uncovered and visible in the places where it was peeled.

ויצג AND HE SET — In the Targum it is rendered by ודעיץ which signifies in the Aramaic language sticking in and inserting. It occurs many times in the Talmud: (Shabbat 50b) “if he stuck it in (דצה) and pulled it out”; (Chullin 93b) “he stuck (דץ) something into it”, where דצה is the same as דעצה, being really a contracted form of it.

ברהטים IN THE GUTTERS — in the currents (מרוצות) of water running in the trenches made in the ground to water the sheep there (רהט is the Aramaic of רוץ).

אשר תבאנה WHERE THE FLOCKS COME TO DRINK etc — — In the currents whither the sheep come to drink, there did he set the rods in front of the sheep.

ויחמנה AND THEY CONCEIVED — The female animal saw the rods, it was startled at the sight of them and recoiled; its mate then pairing with it, it afterwards gave birth to young marked similar to the rods (Genesis Rabbah 73:10).

אל המקלות means at the sight of the rods.

עקודים RING-STRAKED — the word is connected with the root עקד “to bind” — differently coloured at that place where they are bound, viz., the ankles of the forelegs and hindlegs.

והכשבים הפריד יעקב AND JACOB PARTED THE LAMBS — Those sheep that were thus born spotted on the ankles and speckled he separated and set apart by themselves, thus forming them into a separate flock. He led that spotted flock in front of ordinary sheep so that the faces of the sheep that followed behind them were gazing at them. This is what Scripture means in saying, “He set the faces of the flocks towards the spotted” — that the faces of the sheep were directed towards the spotted animals and towards all that were brownish which he found amongst Laban’s sheep (i. e., amongst the sickly sheep which Laban had left him; cf. Genesis 5:36).

וישת לו עדרים means he formed them into a separate flock as I have already explained.

המקשרות THE STRONGER—Explain it as the Targum renders it — הבכירות the early-bearing sheep; but I have no evidence in the Scripture (i.e. I have no other example of the use of this word) to prove that this is its meaning. Menachem classifies it under the same root as (2 Samuel 15:31) “Ahitophel is among the conspirators (בקשרים)”, and as (2 Samuel 15:12) “And the conspiracy (הקשר) was strong” — so that the meaning would be those sheep that banded themselves together (mated) in order to accelerate their pregnancy (i.e. in order that they might become בכירות, early-bearing sheep).

ובהעטיף WHEN THE FLOCKS WERE FEEBLE — the word has the meaning of “being late”, as the Targum renders it בלקישות the late-bearing ones (cf. מלקוש the “latter” rain). Menachem classifies it under the same root as (Isaiah 3:22) “the aprons and the mantelets (המעטפות)”, so that it has the meaning of wrapping oneself in a garment, and the word denotes those animals that are well wrapped up in their skin and fur so that they do not desire to be warmed by the males.

צאן רבות MANY SHEEP — sheep that multiplied and were fruitful more than other sheep (Genesis Rabbah 73:11).

ושפחות ועבדים AND HANDMAIDS, AND MEN-SERVANTS — he used to sell his sheep at a high price and he bought for himself all these (Tanchuma Yashan 1:7:24).

ותרא רחל — רחל חשבה שמה שלא ילדה אינו בסבתה רק בסבת יעקב, עז"א כי לא ילדה ליעקב, שכבר כתבו חכמי הטבע שהאהבה היתירה תמנע ההולדה לפעמים, או שחשבה כפי מ"ש למעלה שהוא ענין השגחיי מסובב ג"כ מרוב האהבה, כמ"ש וירא ה' כי שנואה לאה ויפתח את רחמה, ולכן ותקנא רחל באחתה, כי חשבה טוב היה לה שתהיה היא השנואה בלבד שתלד בנים, וע"כ אמרה ליעקב הבה לי בנים כי בו הדבר תלוי:

התחת אלהים אנכי — ר"ל המונע ממך פרי בטן הוא אלהים, ולא אני הסבה לזה רק אלהים מנע, ולא מסבתי רק ממך, וא"כ איך תעמיד אותי תחת אלהים להתרעם עלי התרעומות שיש לך על אלהים:

ותאמר — רצתה עכ"פ שתלד אמתה, אם לבטל הוראת המזל, אם שהבן יחשב על שמה כנ"ל אצל הגר, וע"ז קרא מעתה בשם שפחה שהיא יותר מאמה, שמצד זה יחשבו הבנים ע"ש גברתה:

ותלד ליעקב בן — כן נכתב תמיד אצל בני השפחות ללמד שיעקב קבלו כבן גמור המיוחס לו לא כבן שפחה, כי הוציאה לחירות, ובכ"מ יקדים מה שהוא עקר, וע"כ אמר ליעקב בן, משא"כ בפעם השני אמר בן שני ליעקב, שעקר החדוש שהיה בן שני, וכן יאמר בכל אחת מן השפחות:

דנני אלהים — ר"ל מדה"ד שפטני ועצרני מלדת, ובכ"ז זכני קצת במה ששמע קול תפלתי במקצת ויתן לי בן:

נפתולי אלהים — מלשון צמיד פתיל שהוא מענין כסוי וחותם, ר"ל הענינים שביני ובין אחותי מדוע ילדה היא ולא אנכי, יש בזה נפתולי אלהים היינו סודות אלהים ודברים נעלמים מכוסים מעין בשר אשר בם נפתל ונתכסה עניני כי מי יעמוד בסוד ה', גם יכלתי ואסבול אותם בשמחה, כי צדיק ה' וישר משפטיו:

בגד — שב שנית מזלי ואקוה שאוליד עוד:

ב אשרי — יש הבדל בין אושר ובין הצלחה. שההצלחה היא בעניני העולם, והאושר היא באושר הנפש, אמרה הגם שאיני מצלחת כי אישי לא יאהב אותי אני מאושרת, כי אשרוני בנות, הכל חושבים אותי למאושרת ובת עוה"ב ומאשרים את מעשי, ובזכות זה זכיתי לכך:

וילך ראובן — יספר ראשונה צדקת ראובן שהלך בימי קציר חטים שאז השדות מלאים כל מגדים וכל טוב ולא לקח מאומה רק דודאים, ולא דודאי גנה שאינם הפקר רק דודאי שדה שהם הפקר, זאת שנית שהביא אותם אל לאה אמו, שהדודאים מסוגלים להולדה, ורצה שאמו תוליד עוד בנים הפך דרך העולם שירצו שיהיה יחיד לאמו, והוא רצה בתועלתה, שמטעם זה בלבל אח"כ יצועי אביו כמו שנפרש במקומו, עתה יספר ענין שתי האמהות, ואיך שלם ה' לכל אחת כמפעלה, שלאה לא בטחה בסגולת הדודאים רק אל ה', ורחל שעד עתה לא התפללה חשבה שע"י סגולת הדודאים תתעבר ותלד, ולכן אמרה תני נא לי מדודאי בנך :

ותאמר לה המעט קחתך את אישי — שבמה שתשתדל שאישך יהיה אצלך בתמידות, כי יעקב נטע אהלו אצלה בקביעות, וזה פשע נגדי שמגרע העונה שמחויב לי, וגם שזה מורה שתבטח על הטבע שמרוב הבעילות תפקד בבנים, וזה מעט בעיניך כי תוסיף תחבולות טבעיות וסגולות לקחת גם את דודאי בני, ומן ה' יסור לבך שטוב שתתפלל אליו ולא לבטוח על ענינים טבעיים, ורחל הבינה הדברים כפשטן ואמרה לכן ישכב עמך:

ויבא יעקב — מגיד צדקת יעקב, שעבד באמונה ולא בא לביתו עד הערב. ותצא לאה לקראתו, פי' ברי"א שהיה דרכו שבבואו היה סר אל אהל האשה שישכב עמה בלילה, והיה סועד שם, לכן יצאה לקראתו טרם שיכנס באהל רחל. ותאמר אלי תבא, וזה מורה שהיתה כוונתה לש"ש ולכן לא בושה לומר כן, כי לא עלה על לבה דבר תאוה, שאז היתה בושה מזה, והיה ענינה כאדם קודם החטא שהיו ערומים ולא יתבוששו. כי שכר שכרתיך, ר"ל בשכר שלא בטחתי על דודאים רק על ה' יהיה שכרי שאוליד, וישכב עמה בלילה הוא, ר"ל שנחה דעתו מזה והוא בעצמו וברצונו שכב עמה לא כאנוס ממנה:

וישמע אלהים — כי התפללה ע"ז, ותאמר נתן אלהים שכרי, ר"ל שרחל נתנה שפחתה בבטחה על סגולות טבעיות, ולכן לא הועיל לה, ואני שאיני סומך על הטבע כמו שהראיתי מענין הדודאים ונתתי שפחתי לטובתה לא בדרך סגולה נתן אלהים שכרי:

זבדני — זה אינו בעבור שכר שפחתי, רק אותי בעצמי זבד זבד טוב, ועתה יקחני אישי אל זבולו ואהלו, כי אהלי צר מהכיל אותי כי ילדתי לו ששה בנים :

ויזכר — את מעשיה הטובים, וישמע אליה, כי עתה התפללה:

שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי — ששם מקומי כי שם אבי ואמי, ושם ארץ מולדתי, ופה אני גר, ואם הייתי רוצה לצאת אל ארץ אחרת היית יכול לעכב בידי, אבל אחר ששם מקומי וארצי, לכן:

תנה את נשי ואת ילדי — ואם היית נותן לי את בנותיך בחנם, היית יכול לאמר לא נתתים לך אדעתא דהכי שתוציאם מארצם, אבל הלא עבדתי אותך בהן, ודינם כקנין כספי שרשות בידי להוליכם לכל מקום אשר אחפוץ, ולבל תאמר שלא עבדתי אותך באמונה כפי התנאי, וע"כ תוכל לשנות את דבריך ולעכב את נשי, ועז"א כי אתה ידעת את אשר עבדתיך, וא"כ הם שכר עבודתי ואוכל ללכת עמהם כרצוני:

ויאמר אליו לבן — לבן השיב שתי תשובות, תחלה השיב כפי שטתו, שהעבודה היתה בשביל הבנות, שעפ"ז טוען יעקב שנשותיו המה כקנין כספו שיכול להוציאם אל ארץ אחרת, עז"א נחשתי ויברכני ה' בגללך, ר"ל ראיתי שכל ברכתי היא רק בגללך, ואם תצא מפה אשוב להיות דל ורש כבתחלה ויתגלה למפרע שלא עבדת לי מאומה, כי כל פרי העבודה ומה שהרוחתי עי"ז יהיה כאין בצאתך, ואדעתא דהכי לא נתתי לך בנותי, שזה דומה כמי שקנה שדה מחבירו בעד מעות ואח"כ חזר הקונה והשליך את המעות לים שמתבטל הקנין:

שאלות — למה אמר שנית ויאמר, תחלה אמר נקבה שכרך, ואח"כ אמר לשון מה אתן לך, ולמה לא אמר יעקב תיכף את השכר שמבקש, וא"ל אתה ידעת את אשר עבדתיך וכו' שכ"ז דברים מיותרים, ומ"ש לא תתן לי מאומה משמע שאינו מבקש כלום, ובקש הרבה:

ויאמר — עוד אמירה שניה, להכחיש הנחת יעקב ויסודו, שמה שאתה אומר שבנותי נתנו לך בשכר עבודה והם כקנין כספך, הוא שקר, כי בנותי נתתי לך בחנם, כמ"ש לבן טוב תתי אותה לך מתתי אותה לאיש אחר, שאמר בפירוש נותן אותם בחנם כמש"פ שם, ומה שעבדת אותי י"ד שנה מגיע לך ע"ז שכר ותשלומין, ונקבה שכרך עלי, כמה מגיע בעד ארבע עשרה שני העבודה, ואתנה, וא"כ שבנותי אינם כקנין כסף אצלך אין לך רשות להוציאם למדינה אחרת:

ויאמר אליו — השיב לו, מה שאתה אומר נקבה שכרך עלי שאתה רוצה לשלם כפי שכר המגיע לשכיר שנה בעד ארבע עשרה שנים כמנהג המדינה, הוא טעות, כי אם תרצה לשלם לי שכר בעד העבודה לא די בשתתן כפי שכר שכיר הרגיל, כי לי מגיע חוץ מן השכר מתנות גדולות בעד ארבעה דברים. א] בעד העבודה עצמה, שלא עבדתי עבודת שכיר הרגילה רק עבדתי ביום ובלילה, וכמו שאמר יעקב הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה, וע"ז מגיע שכר ביחוד, ועז"א אתה ידעת את אשר עבדתיך. ב] שהעבד העובד באמונה עד שצאן אדוניו חשובים אצלו כצאן שלו וחס עליהם כשלו, כמ"ש רחליך ועזיך לא שכלו וכו', ע"ז מגיע לו מתנות רבות ביחוד. וזה שאמר ואת אשר היה מקנך אתי, שהגם שהיו מקנך היו אתי, כאלו הם שלי, כמ"ש כרועה עדרו ירעה כמש"פ שם:

כי מעט, ג] שהעבד שעשה את אדוניו לעשיר גדול שבבואו לביתו היה אדוניו דל ורש וע"י חריצותו ובקיאותו נתעשר בעושר גדול, הלא יחויב שיתן לו בעבור זה מתנות גדולות ביחוד, וז"ש כי מעט אשר היה לך לפני ויפרץ לרוב. ד] עבד שהיה צדיק ואיש אלהים, וע"י צדקתו חל ברכת ה' על בית אדוניו בכלל, ונתברך מה' בכל אשר לו בברכה שלמעלה מן הטבע, הלא ראוי בעבור זה למתנות רבות וגדולות, וז"ש ויברך ה' אתך לרגלי, ולפ"ז מה שאתה אומר שתשלם לי שכר כמ"ש נקבה שכרך, שהוא רק שכר הרגיל, אינו צודק, כי לי מגיע מתנות גדולות והון רב חוץ משכר הקצוב ושכר שכיר, וכ"ז על העבר ומה שנוגע על העתיד שאתה רוצה שאשאר עוד בעבודתך, שעז"א ועתה, ר"ל מכאן ולהבא, אני משיב לך שא"א שאשאר אצלך, כי מתי אעשה גם אנכי לביתי, הלא עתה בניתי לי בית אשה ובנים וצריך אני לדאוג בעבור ביתי:

ויאמר מה אתן לך — השיב לו אני מודה לך שבעד העבר לא יצדק שכר לבד, רק שאני מחויב ליתן לך מתנות גדולות בעד כל ארבעה דברים שאמרת, ואני מוכן לתת לך מתנות כדברך, אמור מה אתן לך. ויאמר יעקב, בעד העבר, לא תתן לי מאומה, כי לא עבדתי בעד שכר ומתנות רק בעד שתי בנותיך וכפי התנאי שבינינו, ובנותיך הם קניני שקניתים ממך בשכר עבודה, וי"ל רשות להוציאם לארץ מולדתי, ועל העתיד אם תרצה שאשאר עוד אצלך, אם תעשה לי הדבר הזה אשובה ארעה :

שאלות — מ"ש אעבר בכל צאנך היל"ל תעבור, אחר שלבן הוא המסיר את הנקודים ולקחם לעצמו לא יעקב, ומ"ש והיה שכרי משמע שהמוסרים הם שכרו שאל"כ היל"ל שמה שיולדו מהיום והלאה יהיה שכרו - הנה בתנאי של יעקב לא הזכיר עקודים כלל רק טלוא ונקוד בעזים שכולל זכרים ונקבות, ולמה הסיר לבן מן התישים את העקודים ומן העזים הנקבות את הנקודות, וכן יפלא מ"ש אח"כ אם כה יאמר עקודים יהיה שכרך ואם כה יאמר נקודים יהיה שכרך איך יכול לאמר עקודים שלא נדבר בתנאי כלל, והשאלה החמורה אחר שלפי התנאי שביניהם לקח לבן מן הצאן את כל אשר לבן בו וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב שלא ימצא בין הצאן מה שיביטו עליהם ללדת כמוהם. ואיך עשה יעקב הערמה של המקלות שהם נגד התנאי ורמה את לבן נגד היושר והצדק:

אעבר בכל צאנך היום — הנה כל המפ' יפרשו שמ"ש הסר משם כל שה נקוד וטלוא, היינו שלבן יסיר את הנקודים והטלואים הנמצאים מכבר ויקחם לעצמו, ושהנקודים והטלואים שיולדו מהיום והלאה יהיו ליעקב בשכרו, ולפ"ז מה ששם יעקב את המקלות היה מרמה ועול נגד התנאי שהתנה שלא ימצאו בעדרו נקודים וטלואים, וזה בלתי נכון, שא"כ היל"ל תעבור בכל צאנך היום, כיון שלבן הוא העובר והמסיר לקחתם לעצמו, לכן האמת שכוונת יעקב היה שיעקב יעבור בכל הצאן להסיר את העקודים והטלואים הנמצאים והיה שכרי, ר"ל שבין הנקודים והטלואים שנמצאים מכבר ובין הנקודים והטלואים שיולדו מהיום והלאה שייכים לשכרו, וזה מדויק בדבר שאמר אעבור כדי שאסיר משם כל שה נקוד וכו' והיה שכרי, ר"ל כל הנקודים שאסיר יהיה בעד שכרי על העתיד, והנה התנה שמן הכבשים בין מן הזכרים בין מן הנקבות יסיר ג' מינים, שהם נקוד וטלוא וחום שהוא מראה אדומה, ומן העזים בין מן הזכרים בין מן הנקבות יסיר שני מינים, שהם נקוד וטלוא, ואלה הנמצאים בעדר יהיה שכרי תיכף:

וענתה בי — ר"ל ואם תשאל הלא הנקודים והטלואים הנמצאים בעדר מכבר נוכל לספור אותם ולראות כמה הם, ותקח לך אחרים תמורתן, וכן למה בחרתי דוקא בנקודים וטלואים, ע"ז משיב שבאמת הנקודים והטלואים הנמצאים היום מספרם ידוע ואין שייך חשד, אבל אני רוצה שתענה בי צדקתי ביום מחר, ר"ל בזמן העתיד, אם תבא לבדוק את שכרי, אם לא גנבתי דבר משלך, ולעתיד אין מספר הנולדים ידוע, לכן בחרתי שכל הנקודים והטלואים הנמצאים בין הצאן יהיה שלי, ובזה תתברר צדקתי, כי כל אשר איננו נקד וטלוא גנוב הוא אתי, וגם אמר לו שבזה תתברר צדקתי, כי ודאי הכל נעשה בהשגחה, כי לבן בעצמו הודה שברכתו היא השגחיית מה' ושהיא בגלל יעקב, ובודאי לא יולדו נקודים וטלואים רק כפי שיהיה קצוב מהשגחת ה' שמגיע לי בשכרי, ואם יהיו נקודים וטלואים רבים, יודע שה' ראה צדקתי שעבדתי באמונה וקצב לי שכר הרבה:

ויאמר לבן הן — הסכים על התנאים האלה ואמר לו יהי כדברך, שיולדו לך נקודים וטלואים הרבה וענתה בך צדקתך לפני ה':

ויסר — לבן שנה תיכף את התנאי והיה השנוי בג' דברים. א] שיעקב התנה שכל הנקודים והטלואים הנמצאים בעדר מכבר שייכים אל יעקב, ולבן פירש פירוש אחר בדברי יעקב, שמ"ש הסר משם כל שה נקוד וטלוא היינו שלבן יסירם ויקחם לעצמו. ומ"ש והיה שכרי, היינו מכאן ולהבא יהיה זה שכרי, וכמו שפי' המפרשים את דברי יעקב, וע"כ הסיר את הנקודים ויתנם ביד בניו, וזה נגד התנאי שיעקב יקח אותם. ב] שלפי כוונת יעקב שהוא יקחם היה התנאי מפורש שימצא בעדר שתחת יד יעקב נקודים וטלואים שיביטו הצאן עליהם ויולידו כדמותם, ולבן הסירם ויתנם ביד בניו וישם דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב, שלא ימצא בעדר כל אשר לבן בו שיביטו הצאן עליהם, שלכן הוכרח יעקב לתחבולת המקלות, ובזה שנה לבן את התנאי לא יעקב. ג] עשה ערמה ורמאות גדולה, שעי"כ יוכל להחליף תמיד משכורת יעקב, כמ"ש אם כה יאמר עקודים יהיה שכרך ואם כה יאמר נקודים יהיה שכרך, שיפלא באיזה אופן היה יכול לשנות בכל זמן את השכר מעקודים לנקודים, ועוד הלא בתנאים של יעקב לא נזכר רק נקודים וטלואים, ולא הזכיר כלל מן עקודים, ואיך היה יכול לחדש לו עקודים, רק שלבן עשה בערמה והניח יסוד שעליו יבנה טענותיו תמיד, כי יעקב התנה שיסיר מן הכבשים ומן העזים כל נקוד וטלוא, וזה כולל בין מן הזכרים בין מן הנקבות, ולבן שרצה להחליף תמיד את משכורתו מעקודים לנקודים הסיר מן התישים שהם העזים הזכרים גם את העקודים [חוץ מן הנקודים שבודאי הסיר כפי התנאי], ומן העזים שהיינו הנקבות הסיר הנקודות והטלואות, ומן הכשבים הסיר גם כל חום [חוץ מן הנקודים והטלואים], ובזה מצא תמיד מקום לטענה, כי מה שהסיר הי' סי' שזה יהי' שייך מכאן והלאה ליעקב, שלכן הסירם כדי שאותם שיולדו מכאן ולהבא יהיו נכרים שהם של יעקב, וא"כ אם רצה היה אומר עקודים יהיה שכרך, והביא ראיה ממה שמן התישים שהם זכרי העזים הסיר את העקודים מפני שהם של יעקב, ומזה מוכח ששכרו הוא עקודים, ואם רצה היה אומר נקודים יהיה שכרך, והביא ראיה מן העזים הנקבות שמהם הסיר את הנקודות, ואף שיעקב היה יכול לדחות בכל טענה להפך, שאם לבן הביא ראיה מן התישים ששכרו עקודים היה ליעקב ראיה מן הנקבות ששכרו נקודים, כבר היה ספק בדבר והיה לבן המוחזק ולא נתן לו רק כפי מה שרצה:

ויקח לו יעקב — הנה לפי מה שכתבתי נתתי אמת ליעקב, שלא שקר באמונתו, כי בפירוש התנה שימצא בעדר נקודים וטלואים שיביטו הצאן עליהם, ולבן עשה נגדו עולה בזה, וע"כ עשה המקלות שיהיה במקום הנקודים שהתנה שימצאו בין הצאן:

ויצג את המקלות — הנה אין דרך הצאן להתפעל מן צבע המקלות רק מן צבע הצאן, והיה התחבולה שהצאן שבאו לשתות מן הרהטים באו משני צדדים של הרהטים ועמדו אלה נוכח אלה, ויצג את המקלות באמצע הרהטים, וכאשר ראו הצאן שמצד זה על הצאן שמצד השני והמקלות באמצע נדמה להם שצבע המקלות הוא על הצאן, שהצאן הם נקודים, ונתפס בכח המצייר שלהם כך. וז"ש אשר תבאן הצאן לשתות לנכח הצאן ששעורו אשר תבאנה הצאן לנוכח הצאן, צאן מול צאן, וספר כי זה היה רק הכנה טבעיית לעזר אל הנס, שבאמת היה הכל דרך נס כמי שהראהו המלאך בחלום שזה נעשה ע"י מלאכי ה' עושי דברו, כמ"ש כ"פ כי צריך אל הנס קצת ענין טבעי, ויאמר שהיה הנס הזה בג' דברים. א] ויחמנה בבאן לשתות, שבעת בואן לשתות אז נעשה חמום של הזווג:

ויחמו — ב] שהחמו אל המקלות, לא אל יתר הצאן שלא היו נקודים. ג] ותלדן הצאן, שצורה זו פעל על הצאן בדרך נס ונולדו גם עקודים כדי שאם ישנה לבן מנקודים לעקודים יהיה ליעקב העקודים:

והכשבים — שמפני שבכשבים היה ליעקב גם חום שהוא מראה הנוטה לאדום, שזה לא עשה ע"י המקלות, הפריד את הכשבים מן העזים, [שכן נראה מלשנא דכשב שמורה תמיד הבדל המינים, כמ"ש בס' התו"ה ויקרא סי' קעח] ויתן פני הצאן אל עקד וכל חום שמצא בצאן לבן, כי מן הצאן לא הסיר לבן לא עקוד ולא חום, כי חום לא הסיר כלל ועקוד לא הסיר רק מן התישים כנ"ל. וישת לו, אולם מן אלה שנולדו לו נקודים וטלואים שם לו עדרים לבדו:

והיה בכל יחם פי' המפרשים שהמקושרות הם המבכרות בחדש ניסן, או הבריאות שתאות הזכרים רבה, לכן שם את המקלות כי בהם פעל תחבולות המקלות ובהעטיף הצאן המאוחרות שאין תאותם רבה כ"כ לא שם: