Genesis Chapter 13

ויעל אברם וגו' הנגבה AND ABRAM WENT UP [OUT OF EGYPT] …TOWARDS THE NEGEB — He went up to proceed to the Southern part of the land of Israel — as it is said above (Genesis 12:9) “going on more and more to the Negeb” — to the Mount Moriah. Still, when one goes from Egypt to the land of Canaan, one proceeds from South to North, because Egypt is to the South of the land of Israel, as may be proved from the account of the journeys that the Israelites made in the wilderness and from the description of the boundaries of the land of Israel (see Numbers 33 and Numbers 34).

כבד מאד VERY RICH (literally, very heavy) — heavily laden with burdens.

וילך למסעיו AND HE WENT ON HIS JOURNEYS — When he returned from Egypt to the land of Canaan he went and lodged in the same inns as he had stayed when he travelled to Egypt. This teaches you good manners: that one should not change his inn (Arachin 16b); (where the reason is given that one who does this constantly brings discredit on himself and on others). Another interpretation: on his return he paid the debts he had previously incurred (Genesis Rabbah 41:3). (In both these comments emphasis is placed on “his” — he went on his journeys i.e. the routes he had taken before.)

מנגב FROM THE SOUTH — the land of Egypt lies to the South of the land of Canaan.

אשר עשה שם בראשונה [UNTO THE PLACE OF THE ALTAR] WHICH HE HAD MADE THERE AT THE FIRST and WHERE ABRAM HAD CALLED [UPON THE NAME OF THE LORD] (that is, ויקרא does not introduce a further action of Abram done at that time, but refers to a former one when he had called upon the Name of the Lord); but it may also be explained that it means that Abram now called there upon the Name of the Lord.

ההלך את אברם WHO WENT WITH ABRAM — What brought it about that he possessed all this? The fact that he was accompanying Abram (Genesis Rabbah 41:3; Pesikta Rabbati, שמיני).

ולא נשא אתם AND THE LAND WAS NOT ABLE TO BEAR THEM — It could not provide sufficient pasture for their cattle. The phrase is elliptical and a word must be supplied, for instance: the pasturage (מרעה) of the land was not able to bear them — for this reason the word נשא (masculine) is used (to agree in gender with מרעה; the suggestion is that נשא cannot have הארץ as subject since that noun is feminine).

ויהי ריב AND THERE WAS A QUARREL because Lot’s shepherds were wicked men and grazed their cattle in other people’s fields. Abram's shepherds rebuked them for this act of robbery, but they replied, “The land has been given to Abram, and since he has no son as heir, Lot will be his heir: consequently this is not robbery”. Scripture, however, states: “The Canaanite and the Perizzite abode then in the land”, so that Abram was not yet entitled to possession (Genesis Rabbah 41:5).

אנשים אחים BROTHERS — i. e. kinsmen. The Midrashic explanation is: that they resembled each other in their facial features (Genesis Rabbah 41:6).

אם השמאל ואימינה IF THOU WILT TAKE THE LEFT HAND, THAN I WILL GO TO THE RIGHT —Wherever you settle down I will not go far from you and I will stand by you as a shield and as a helper. Ultimately, indeed, he (Lot) was really in need of him, as it is said, (Genesis 14:14) “And Abram heard that his brother was taken captive etc.”

ואימינה I WILL GO TO THE RIGHT — The word means “I will direct myself towards the right”, just as ואשמאילה means “I will direct myself towards the left.” If you say that it should be punctuated וְאַיְמִינָה (the regular Hiphil form) I answer that in another place also we find this form, (2 Samuel 14:19) אם יש לְהֵמִין “none can turn to the right hand”, where the punctuation is not לְהַיְמִין.

כי כלה משקה THAT IT WAS WELL WATERED — a land of water-streams.

לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה BEFORE THE LORD DESTROYED SODOM AND GOMORRAHH that land was

'כגן ה LIKE THE GARDEN OF GOD in respect of trees,

כארץ מצרים LIKE THE LAND OF EGYPT in respect of seed (vegetables) (Genesis Rabbah 41:7).

באכה צער means AS THOU GOEST עד צוער to Zoar — The Midrashic explanation (Horayot 10b; Genesis Rabbah 41:7) explains it to Lot’s discredit — just because they (the people of Sodom and Gomorrah) were addicted to lewdness did Lot choose their locality.

ככר The word means “a plain” as the Targum translates it.

מקדם FROM THE EAST — He removed from Abram and went westward of Abram — consequently he travelled from the East to the West. A Midrashic explanation is: He wandered away from the Originator (מקדמונו) of the Universe, saying, “I want neither Abram nor his God” (Genesis Rabbah 41:7).

ויאהל means he pitched tents for his shepherds and cattle עד סדום throughout the whole district extending AS FAR AS SODOM.

ואנשי סדום רעים BUT THE MEN OF SODOM WERE WICKED, and yet Lot did not refrain from living with them. Our Rabbis learned from here how the text (Proverbs 10:11) “and the name of the wicked shall rot” should be applied (Yoma 38b).

רעים WICKED in their persons

וחטאים AND SINNERS with their wealth (Sanhedrin 109a)

לה' מאד BEFORE THE LORD, EXCEEDINGLY — They knew their Master and yet intentionally rebelled against Him (Sifra, Bechukotai, Section 2 2).

אחרי הפרד לוט AFTER LOT WAS SEPARATED FROM HIM — So long as the wicked (Lot) was with him the word of God kept away from him (i. e. God had no communion with Abraham) (Midrash Tanchuma, Vayetzei 10).

אשר אם יוכל איש SO THAT IF A MAN IS ABLE [TO COUNT] —just as it is impossible for the dust to be counted, so, too, your seed shall not be counted.

ממרא MAMRE — the name of a man.

ויעל וכו' ואברם וכו' — ה' שלח מלאכו לפניו לשמרו בדרך שהיה מסוכן בעת ההיא עת רעב ומלחמה, הגם שהיה כבד מאד במקנה וכו' שזה יעיר תשוקת האורבים לשלול שלל ולבוז בז, ואמר ולוט עמו שעתה לא היה טפל לאברהם כמ"ש תחלה ולוט אתו, כי גם הוא היה עשיר ולא היה סר עוד למשמעת אברהם, כמ"ש פסוק (ה ח), כמ"ש בהבדל שבין אתו ובין עמו בפי' התו"ה קדושים (סי' מא) שעמו מורה השווי:

וילך למסעיו, ר"ל שתכלית הליכתו לא היה לשכון במקום מיוחד רק לנסוע ממקום למקום לאסוף אנשי המקום ולדרוש לפניהם יחוד ה' ופנות האמונה, ומ"ש מנגב אין פירושו שהלך מדרום לצפון, כי הדרך ממצרים לא"י הוא מצפון לדרום, רק פי' שהלך ממערב למזרח בדרומה של א"י ברצועה שהי' שייך אח"כ לשבט יהודה, עד שבא לבית אל, ומבית אל הלך עד המקום שהיה שם אהלו בתחלה, שהיה מזרחית לבית אל כמ"ש בית אל מים:

אל — ומגמת פניו היה אל מקום המזבח אשר עשה שם במקום ההוא, שהגם שכבר עשה מזבח בשכם, קורא מזבח זה בשם ראשונה, מצד שקרא שם בשם ה' לפרסם אלהותו ברבים, שזה לא עשה בשכם שהיה רק מזבח מצד שנראה אליו ולא קרא שם ה' בפרסום, ולא תקע שם אהלו ימים רבים, שעז"א אשר היה שם אהלו בתחלה, ובאהל לא יצדק לשון ראשונה כמ"ש בבאורי לישעיה :

וגם ללוט מצד שהלך את אברם היה לו צאן ובקר ורכוש בפ"ע בזכות אברהם, ובכ"ז לא שם זאת על לבו כמו שיבאר:

שאלות — למה כפל ולא נשא אותם הארץ, ולא יכלו לשבת יחדו, למה אמר והכנעני והפרזי אז יושב בארץ. היל"ל בקצור ויבחר לוט את ככר הירדן וישב בערי הככר. מ"ש כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה כבר הבטיח לו בראשונה. ולמה אמר קום התהלך בארץ:

ולא נשא אותם הארץ, וזה היה משני טעמים א] כי היה רכושם רב וצר להם המקום ב] ולא יכלו לשבת יחדו, כי לוט התחיל להתפרד מדעות אברהם וממנהגיו, וזה עורר שנאה ביניהם בלב, וכמ"ש שנאה תעורר מדנים, כי האחים והקרובים ימחלו זל"ז על נזקי שכנים ולא ירע בעיניהם זב"ז, רק אם יש שנאה ביניהם תצמיח ריב ומדון, וכן היה פה שע"י שנעשה קצת שנאה ביניהם צר להם המקום והקפידו זע"ז, ועי"כ,

ויהי ריב בין רועי מקנה, שכאשר חדלה האהבה בין האחים, עשה זה פרי בין עבדיהם, וחז"ל בארו שהיה הריב על שרועי לוט היו מרעין בשדות אחרים, כי היו משרתיו רשעים כאדוניהם שנטה מארחות אברהם שמאס בבצע מעשקות. והכנעני והפרזי תחלה כתיב והכנעני אז בארץ שאז נכנס הכנעני והיה לוחם וכובש בשכם, ובעת ששב אברהם ממצרים נתוסף עליו פרזי וכבר כבשו גם בבית אל, והתישבו שם כי נכנעו העמים לפניהם, ועז"א אז יושב בארץ, וספר זה משני טעמים. האחד, שמצד זה היה בנקל שריב הזה יעש באושים, כי יגיע דברי ריבותם באזני שכניהם, ויכניסו א"ע בתגר זה כאדוני הארץ ושופטיה, ובשגם לחז"ל שהיה הריב ע"י שרועי לוט היו מרעים בשדות אחרים כמ"ש עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ בכנעני ובפרזי וכו', זאת שנית היא הצעה לתוכחת אברם אל לוט:

ויאמר אברם אל לוט, א"ל ראה הנה שני אומות מפורדות כנעני ופרזי יושב בארץ בשלום ובשלוה ולא יקנאו זא"ז, ואיך תהיה מריבה ביני ובינך שאנחנו אחים, ויש הבדל בין ריב ובין מריבה, שמריבה מציין הענין הגורם את הריב, ר"ל הלא המריבה [שהוא הסבה הגורם את הריב] ביני ובינך הוא מה שאנשים אחים אנחנו, שאם לא היינו אחים, הנה הארץ רחבת ידים לפנינו, וכל אחד היה מוצא מקום למקנה, ורק מצד שאנשים אחים אנחנו, ומתחברים לשבת יחדו במקום אחד מצומצם זה הוא סבת המריבה:

הלא כל הארץ לפניך, כשאמר ה' לאברהם בפעם הראשון לזרעך אתן את הארץ הזאת חשב שכוון רק על הפלך הזה ששוכן שם הכנעני (וכמו שמבואר בפ' יד יז) ולכן שכן רק בפלך הזה שאמר לו ה', אבל אתה הלא כל הארץ לפניך ורשות לך לגור במקום אחר לכן הפרד אתה, ואם תפרד לצד שמאל אשאר אני בימינך, ואם לצד ימין אשאר בשמאלך להיות לך לעזר תמיד, ובמליצה יאמר, אנחנו שנינו כגוף אחד שי"ל שתי ידים, ואם תהיה אתה יד השמאלית והחלושה אהיה אנכי הימנית והחזקה, או בהפך:

וירא את כל ככר הירדן, הנה הירדן נופל בצד צפונו אל ים המלח, וים המלח הוא ימה של סדום, ולא היה שם בתחלה, רק אחר שנהפכו ערי הככר פתחה הארץ את פיה ויהי שם עמק גדול, אשר נפלו לתוכה מי הירדן, והמים נעשו מלוחים מסבת התהום שמלא מלח ואין ראוי לחיות שום בריה, ובתחלה שלא היה להירדן ים לפול אל תוכו, עת עלה על גדותיו שטף על כל הככר, כמו הנילוס בעת ימלא מים ישקה את כל ארץ מצרים, ואחר מהפכת סדום שנעשה העמק והים הזה בעת שמתמלא הירדן מימיו נשפכים אל הים הזה, והגם שנשפכים לשם מים רבים אינו מתמלא לעולם, כי המים נבלעים בתהומות כמ"ש חוקרי הארץ, אמנם לפני שחת ה' את סדום ואת עמורה היה הירדן עובר את גדותיו כנהר נילוס ומשקה את כל הככר שהולך יותר משלשים פרסאות, ושם ככר מיוחד בכ"מ רק לככר הירדן (ולא נמצא רק בנחמיה מן הככר סביבות ירושלים] ואמר כגן ה' כארץ מצרים, כי גם בגן עדן כתיב ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ופי' חז"ל במדרש כגן ה' לאילנות וכארץ מצרים לזרעים, כי בג"ע הצמיח ה' כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל, ובמצרים כתיב לא כא"מ היא אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק, כי האילנות דלים וקטנים במצרים כנודע וככר הירדן היה בו בין אילנות טובים בין זרעים, ולא היה צריך למי גשמים וככר זה נמשך עד צוער. ולכן,

ויבחר לו לוט את כל ככר הירדן ששם מרעה טוב וארץ פוריה, ולא הגיע עדיין אל ערי הככר רק ישב בככר הרחק מאדם העיר ואז לא נפרד עדיין מאברהם לגמרי, ועדיין היה אחדות ביניהם מרחוק, אבל אח"כ ויסע לוט מקדם, נסע מצד מזרח א"י ששם התחלת הככר לצד מערבו ששם ערי הככר, וגם רומז שנסע מהנהגתו הקודמת שהלך בדרכי אברהם, ובמד' שנסע מקדמונו של עולם, ואז ויפרדו איש מעל אחיו הפרדה גמורה, וכמ"ש במד' הבדל אכ"כ אלא הפרד מה הפרדה הזו אינה קולטת זרע וכו':

אברם, כי אברם נשאר יושב בארץ כנען, ולא נתישב בעיר בין אנשים רעים, ולוט ישב בערי הככר תחת שישב עד עתה בארץ הככר לבדו, התישב בהערים, ובחר אחר כך ליטע אהלו עד סדום. ואנשי סדום היו רעים בין אדם לחברו וחטאים בין אדם למקום, והתחיל ללמוד ממעשיהם:

וה' אמר אחרי הפרד לוט מעמו — שתחלה לא רצה שישתתף לוט במתנת הארץ עד שנפרד לוט, אמר לו, שא נא עיניך, כי ממה שא"ל תחלה לזרעך אתן את הארץ הזאת, חשב שכוונתו רק על פלך זה, ולכן לא התהלך בארץ לכל צד, א"ל ה' כי כל הארץ אשר אתה רואה (ונתן כח בעיניו שיראה את כל הארץ) לך אתננה:

ושמתי — ובל תשאל, הלא אני יחיד וגם אם אלד בן, איך יירש איש אחד ארץ גדולה כזאת, א"ל שזרעו יהיו רבים כעפר הארץ, וע"כ,

קום התהלך בארץ, וא"צ שתשב במקום אחד, ואמר לארכה ולרחבה, שכן בניו ירשו תחלה כל אורך א"י מן הירדן ועד הים בצד הנגב, ואת הרוחב שהוא צד הצפון לא כבשו עד אחר ימים רבים:

ויאהל — ע"י דבור הזה עקר אהלו ממקום זה והתישב בחברון כיון שניתן לו רשות להתישב בכ"מ: