Genesis Chapter 31

עשה HE HATH MADE — i.e. gathered, as (1 Samuel 14:48) “And he gathered (ויעש) troops and smote the Amalekites”.

שוב אל ארץ אבותיך RETURN UNTO THE LAND OF THY FATHERS — and there I will be with thee; but as long as you are associated with the unclean Laban it is impossible to make my Divine Presence (Shechina) rest upon you (Midrash Tanchuma, Vayetzei 10).

ויקרא לרחל וללאה AND HE CALLED RACHEL AND LEAH — First Rachel and afterwards Leah for she was the chief wife of the house for whose sake Jacob had entered into relations with Laban. Even the descendants of Leah admitted this (that Rachel was the principal wife), for Boaz and his Law-Court who were of the Tribe of Judah (Leah’s son) said (Ruth 4:11) “like Rachel and like Leah which two did build etc.”, mentioning Rachel before Leah (Genesis Rabbah 71:2).

עשרת מנים TEN TIMES — The word מנים never means less than ten (Ruth 4:11).

מנים signifies sum — the total of enumeration — these are tens: we may infer, therefore, that he changed the conditions of his hire one hundred times (Genesis Rabbah 74:3).

והנה העתדים BEHOLD THE RAMS — Although Laban had separated all these so that the sheep should not give birth to young marked similar to them, angels brought them from the flock which had been placed in charge of Laban’s sons to the flock in Jacob’s charge (Genesis Rabbah 73:10).

וברדים GRISLED — Explain it as the Targum renders it: פציחין open; old French faissie, checquered. There was a white stripe going right round the body, the spots of which it was composed being open and running from one end to the other. But I can bring no evidence from Scripture that this is the meaning.

האל בית אל is the same as אל בית אל the ה of האל being redundant. It is customary for Scripture to speak thus, e. g. (Numbers 34:2) “When ye come into the land of Canaan הארץ כנען (instead of ארץ כנען).

משחת שם WHERE THOU ANOINTEDST [A PILLAR] — This denotes distinction and eminence just as when one is anointed king one is raised to eminence: thus, too (Genesis 28:18) “and he poured oil upon the top of it (the stone)” that it might be anointed to be an altar (thus being distinguished among other stones).

אשר נדרת לי WHERE THOU VOWEDST A VOW UNTO ME —and you are bound to fulfill it, for you said (Genesis 28:22) “it shall be God’s house”, signifying that you would offer sacrifice there.

העוד לנו IS THERE YET ANY FOR US? — Why should we prevent you from returning? Can we at all hope to inherit anything belonging to our father together with his sons?

הלא נכריות נחשבנו לו ARE WE NOT THOUGHT ALIENS BY HIM? — Even at a time when it is customary for people to give a dowry to their daughters — at the time of their marriage — he treated us as strangers for he sold us to you in return for your labour during fourteen years

את כספנו [HAS EATEN] OUR MONEY — for he kept for himself the money for the wages of your labour during the next six years.

כי כל העשר FOR ALL THE RICHES — The word כי here means but; as much as to say: of our father’s property we have nothing at all; but what The Holy One, blessed be He, has taken away from our father, that is ours.

הציל means separated (or taken away) — Similarly all forms from the Hiphil of this root occuring in Scripture (usually translated by “to deliver”, “to rescue“) mean taking away, for one who rescues a person takes him away from the misfortune or from the enemy.

את בניו ואת נשיו HIS SONS AND HIS WIVES — He took the males before the females whereas Esau took the females before the males, as it is said (Genesis 36:6) “And Esau took his wives and his sons etc.” (Genesis Rabbah 74:5)

מקנה קנינו means — what he had purchased by means of קנינו his own property i.e. his sheep, viz., menservants, maidservants, camels and asses (Genesis Rabbah 74:5; cf. Rashi on Genesis 30:43).

לגזז את צאנו TO SHEAR HIS FLOCK which he had given into the charge of his sons at a distance of three days’ journey between himself and Jacob.

ותגגב רחל את התרפים AND RACHEL STOLE THE TERAPHIM — her intention was to wean her father from idol-worship (Genesis Rabbah 74:5).

ביום השלישי ON THE THIRD DAY—for there was a journey of three days between them.

את אחיו HIS BRETHREN — i.e. his kinsmen.

דרך שבעת ימים SEVEN DAY’S JOURNEY — During all the three days during which the messenger had gone to tell Laban Jacob had proceeded on his journey. Consequently Jacob was then six days distance from Laban. On the seventh day i.e. on the day when Jacob covered that stretch of ground which made him seven days distant from Laban’s starting point Laban overtook him. We may infer, therefore, that all the distance that Jacob would have taken seven days to cover Laban covered in one day. And thus it states: “and he pursued after him seven day’s journey” and it does not say “and he pursued after him for seven days” (Genesis Rabbah 74:6).

מטוב עד רע EITHER GOOD OR EVIL — why should he not speak good? Because all the good that the wicked do to the righteous is evil in the opinion of the righteous (Yevamot 103b).

כשביות חרב AS CAPTIVES TAKEN BY THE SWORD — an army going to war is termed “sword”.

ותגנב אתי — means thou didst steal away my mind (as in Genesis 5:26).

יש לאל ידי means MY HAND HAS THE STRENGTH AND THE POWER — to do you hurt (אל therefore means strength and יש לאל ידי is equivalent to יש אל לידי). Wherever אל is used as a Divine Name it is because it signifies strength and abundance of power.

נכספתה means THOU DIDST LONG—It occurs many times in Scripture — (Psalms 89:3) “My soul yearneth (נכספה) yea, pineth”; (Job 14:15) “Thou wouldst have a desire (תכסוף) to the work of hands”.

כי יראתי BECAUSE I FEARED — He answered his first question first, for he had asked him (Genesis 31:26) “[what hast thou done…] that thou hast carried away my daughters etc.” (this being the first of all Laban’s questions).

לא יחיה LET HIM NOT LIVE — In consequence of this curse Rachel died on the journey (Genesis Rabbah 74:9).

מה עמדי WHAT IS WITH ME that belongs to you.

באהל יעקב INTO JACOB’S TENT — This was Rachel’s tent also, for Jacob was constantly with her. For the same reason Scripture says (46:19) “the sons of Rachel Jacob’s wife”, whilst in the case of the other wives it does not state “Jacob’s wife” (Genesis Rabbah 74:9).

ויבא באהל רחל AND HE CAME INTO RACHEL’S TENT — When he left Leah’s tent he returned again to Rachel’s tent before he searched the tent of the two maid-servants. Why did he feel compelled to do all this? Because he knew full well that she was meddlesome (Genesis Rabbah 74:9).

בכר הגמל IN THE CAMEL’S SADDLE-PILLOW — כר has the same meaning as in the Talmudic phrase "pillows (כרים) and bolsters”. Explain it as the Targum renders it: “in the עביטא of the camel”. This is a packsaddle made like a pillow. In Erubin (Eruvin 16a) we find, "they enclosed it with עביטין” by which is meant the saddles of camels. old French bast, bat; English packsaddle.

דלקת means THOU HAST PURSUED — as in (Lamentations 4:19) “They chased us (דלקנו) upon the mountains”, and (1 Samuel 17:53) ‘‘from chasing (מדלק) after the Philistines”.

ויוכיחו — means that they may decide who is right. old French eprouver; English prove.

לא שכלו means HAVE NOT MISCARRIED — Similar are: (Hosea 9:14) ‘‘a miscarrying (משכיל) womb”; (Job 21:10) “his cow calveth and casteth (תשכל) not her calf”.

ואילי צאנך AND THE RAMS OF THY FLOCK — From this phrase they (the Rabbis) inferred (Bava Kamma 65b) that a male sheep even when one day old is called a ram; for if this be not so, how was this creditable to him? Did he mean that he had not eaten rams (i. e. the larger animals), but that he had eaten the smaller sheep? If so, he was a thief! (39).

טרפה THAT WHICH WAS TORN by a lion or a wolf.

אנכי אחטנה I BARE THE LOSS OF IT — It has the same meaning as the verb in (Judges 20:16) “sling stones at a hair-breadth and not miss (יחטא)”, and (1 Kings 1:21) “that I and my son Solomon shall suffer the loss of it (חטאים)” i.e. shall be lacking in authority. The sense therefore is: “I” was short of it; if it was missing, it was missing to me because you required it of my hand.

אנכי אחטנה In the Targum it is translated by דהות שגיא ממנינא which means that which was missing and deficient from the number of the animals. The words (Numbers 31:49) “There is missing (נפקד) not one man of us”, is rendered in the Targum by ולא שגיא

גנבתי יום וגנבתי לילה WHETHER STOLEN BY DAY OR STOLEN BY NIGHT — everything I paid back.

גנבתי As regards the suffix י it is similar to the י in (Lamentations 1:1) “great (רבתי) among the nations, princess (שרתי) among the provinces”; (Isaiah 1:21) “that was full of (מלאתי) justice”; (Hosea 10:11) “that loveth (אהבתי) to thresh”.

אכלני חרב THE DROUGHT CONSUMED ME — the same metaphor as (Deuteronomy 4:24) אש אכלה “a consuming fire”.

וקרח THE FROST — as (Psalms 147:17) “He casteth forth his ice (קרחו)”. In the Targum it is rendered by גלידא “hoar-frost”.

שנתי means MY SLEEP.

ותחלף את משכרתי AND THOU HAST CHANGED MY HIRE — You have altered the agreement regarding my hire between us from speckled to spotted and from streaked to grisled.

ופחד יצחק AND THE DREAD OF ISAAC — He did not like to say “God of Isaac” because God does not associate His name with the righteous whilst they are alive. And although He (God) said, when he (Jacob) was departing from Beer-Sheba, (Genesis 28:13) “I am the Lord, the God of Abraham thy father and the God of Isaac”, this was because his (Isaac’s) eyes were dim and he might therefore be regarded as dead (Midrash Tanchuma, Toldot 7) — Jacob, however, feared to say “God of Isaac” and said “the Dread”.

ויוכח The word here has the meaning of reproof (“and he reproved thee”; cf. Genesis 5:24) and not of deciding (as in Genesis 5:37).

מה אעשה לאלה WHAT CAN I DO UNTO THEM — How could it enter my mind injure them, my daughters!

והיה לעד means and LET GOD BE FOR A WITNESS.

לאחיו UNTO HIS BRETHREN — really his sons, who were like brothers to him since they were standing by him in trouble and in battle (Genesis Rabbah 74:13).

יגר שהדותא This is the Aramaic of גלעד.

גלעד — is really two words — גל עד heap of testimony.

והמצפה אשר אמר AND MIZPAH (literally, the Mizpah); BECAUSE HE SAID etc — — The word והמצפה and the Mizpah must refer to some well-known place bearing this name (for there are several places named Mizpah) it refers to the Mizpah which is in Mount Gilead — as it is written (Judges 11:29) “and he passed over Mizpah of Gilead”. Why was it also called Mizpah? Because each of them said to the other, “The Lord watch (יצף) between me and thee that thou shouldst not violate this covenant”.

כי נסתר WHEN WE ARE ABSENT, and shall not see (be able to watch) one another.

בנתי... — בנתי The word is written twice, referring once to Leah and Rachel and the second time to the handmaids, because Bilhah and Zilpah were also his daughters from a concubine (Genesis Rabbah 74:13).

אם תענה את בנתי IF THOU SHALT AFFLICT MY DAUGHTERS by refusing them thy companionship (Yoma 77b).

יריתי I HAVE SET UP (by casting stones down); the word has the same meaning as (Exodus 15:4) “He cast (ירה) into the sea”. Laban speaks like a person who casts (יורה) one arrow (Midrash Rabbah has “one spear”) and boasts of his prowess.

אם אני THAT I WILL NOT — Here the word אם is used in the sense of אשר “that”, as (Genesis 24:33) “until that (אם) I have spoken my words”.

לרעה FOR EVIL — For evil you may not pass, but for trading purposes (as e. g., with a caravan) you may pass (Genesis Rabbah 74:16).

אלהי אברהם GOD OF ABRAHAM — Here the word אלהים is holy (i.e. it is the Divine Name). (Genesis Rabbah 74:17)

אלהי נחור THE GOD OF NAHOR — Here the name is non-holy (i.e. it is a designation for an idol) (Genesis Rabbah 74:17).

אלהי אביהם THE GOD OF THEIR FATHER — Here the name is non-holy (Genesis Rabbah 74:17).

ויזבח יעקב זבח AND JACOB OFFERED A SACRIFICE — he slaughtered cattle for the feast

לאחיו HIS BRETHREN — those of his friends who were with Laban (cf Targum Jonathan)

לאכל לחם TO EAT BREAD — Any article of food is termed לחם bread, as (Daniel 5:1) “made a great feast (לחם רב)”, and (Jeremiah 11:19) “Let us destroy the tree with the fruit thereof (בלחמו)".

למה כפל לקח יעקב וכו' ומאשר לאבינו וכו' ואיך אמרו כן ויעקב עבד ולקח שכרו:

מ"ש ואלהי אבי היה עמדי אין לו ענין פה רק בפסוק י' שספר מענין החלום, מ"ש ואביכן התל בי וכו', הלא ישאלו למה נשאר אצלו כל הזמן ההוא, ולמה הראה לו מלאך האלהים העתודים העולים על הצאן, שזה יחייב שלא יצא משם אחר שה' אתו ומעשיו מצליחים ותשובת הנשים העוד לנו חלק ונחלה אינו מענין מה שאמר להן, ולמה כפל חלק ונחלה:

וישמע — כ"ז שהיה גזרת ה' ורצונו שיהיה יעקב בבית לבן, לא אנה אליו כל רע וימצא שם חן בעיני הכל, ועתה שהגיע העת שישוב לביתו, שמע כי בני לבן יתחילו לחשוד אתו ומתרעמים עליו בד' דברים. א] לקח יעקב, כאלו לקח בגזלה ואין מגיע לו שכירות. ב] אמרו שלקח את כל, ולא השאיר ללבן מאומה, ג] שלקח כל אשר לאבינו, שגזל גם חלק לבן אף מן הצאן שאין נקודים וטלואים מכר בגנבה. ד] אמרו שעלה הגזלה לסך רב, כי מאשר לאבינו עשה את כל הכבוד הזה, מה שקנה עבדים ושפחות הוא מה שהחליף מחלק לבן הבלתי נקודים בעד שוה כסף:

וירא — זאת שנית ראה יעקב, שפני לבן זועף עליו וזה סימן שגם לבן חושד אותו:

ויאמר ה' אל יעקב — הודיעו שזה בעבור שבא העת שיצא מבית לבן וישוב, אם בעבור שהוא ארצו הקדושה, אם בעבור שהוא מולדתו ושם בית אביו, ושם יהיה ה' עמו, ולכן כלתה השגחת ה' עליו פה וכולם מתנגדים לו:

וישלח — לכן שלח לקרוא את נשיו להתיעץ עמהן, וקרא לרחל תחלה שהיא עקרת הבית, וקראם השדה, שלא ירגיש שום אדם בדבר:

ויאמר להן — ערך לפניהם שני טענות, א] רואה אני את פני אביכן והנה איננו אלי כתמול שלשום, ויען שיצויר שיהיה בכעס עליו מפני ארבע סבות, ברר להן שאין כל סבה שתגרום כעסו. א] י"ל שכעס לבן עליו הוא השגחיי, מפני שחטא איזה חטא, שע"כ סרה מעליו ההשגחה, עז"א ואלהי אבי היה עמדי. ב] י"לשכעס עליו מפני שלא עבד עבודתו כראוי, עז"א ואתנה ידעתן כי בכל כחי עבדתי את אביכן. ג] י"ל שכעס עליו מפני שלקח שכר יותר מן הראוי מדי העבודה אשרעשה, עז"א כי לא כן הוא, כי,

ואביכן התל בי — שתיכף בעת התחלת השכירות התל בי ושנה בו בג' דברים כנ"ל (סי' ל' פ' ל"ה ופ' ל"ו), ואח"כ החלף את משכרתי עשרת מנים, ד] י"ל שכעס עליו מפני שנצח אותו ע"י תחבולת המקלות שבזה בטל כל ערמת לבן, וזה חרה לו. עז"א שזה לא נהיה ע"י תחבולות רק שלא נתנו אלהים להרע עמדי, שכ"ז היה ענין השגחיי, כי,

אם כה יאמר — שלבן היה ממתין תמיד עד שהגיע עת לידת הצאן, ואז החליף את משכרתו פעם לעקודים ופעם לנקודים, ואז הלא כבר היו הצאן כעצמים בבטן המלאה, וה' שנה את צבע הצאן כפי מה שבחר לבן בעת הלידה לתת בשכרו. ועז"א אם כה יאמר בלשון עתיד, אם עתיד לאמר עקודים יהיה שכרך ילדו כל הצאן עקודים, באופן שנראה בעליל שהציל ה' את מקנה אביכם ויתן לי, כי טרם שגמר אומר ששכר יעקב עקודים היו העקודים ללבן, ואחר שגמר אומר שיהיו עקודים נהפך שיהיו ליעקב, לפ"ז אין לו להתרעם שעשיתי זאת בתחבולות, כי זה נעשה ע"י נס:

ויהי — עתה הודיע להן טענה שניה שצריך לצאת מפני דבר ה', וספר להם החלום הנבואיי שראה, שבעת יחם הצאן ראיתי את כל העתודים וכו' ויאמר אלי מלאך האלהים לשום לב על זאת:

ויאמר — והודיע לי שלכן נצטיירו העתודים באלה הג' גוונים, כי ראיתי את כל אשר לבן עשה לך, ר"ל שראיתי מה שעתיד לעשות לך, שישנה עתה משכרתך שלשה פעמים מעקודים לנקודים ומן נקודים לברודים, לכן הכין המלאך צורת המולידים תיכף על שלשה גוונים אלה, כדי שכפי מה שישנה לבן כן תהיה הלידה, וכל מה שיאמר להיות חלקו של יעקב כן יולדו הצאן, ומצד זה העירני המלאך שלא אתעכב עוד אצל לבן, שלא אצטרך תמיד למעשה נסים ולשמירה השגחיית:

אנכי האל של בית אל — אשר הבטחתיך שם על השמירה ושאשיב אותך לארץ ישראל, ואתה משחת שם מצבה ונדרת נדר על תנאי אם ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים, ושניהם צריכים עתה להתקיים ולכן צא מן הארץ הזאת:

ותען רחל ולאה וגו' העוד לנו חלק ר"ל מה נתעכב כאן ומה נקוה פה, כי יש אב שמשיא בנותיו בלא נדן, אבל אז יש להן תקוה שאחר מותו יהיה להם חלק בנחלה כאחד הבנים, ויש שנותן להם מתנות ונדן בחייו, ואז אין להן תקוה על הירושה, כי כבר לקחו חלקם בחייו, אבל יש להן תקוה שעוד יתן להן מתנות בחייו, אחר שדרכו לחלק נכסיו בחייו, אמנם אם אביהן לא נתן להן נדן ומתנות, ועוד גזל את שלהן, שאז אין להם תקוה לקבל מתנות בחייו, ואח"כ קרה להן מקרה שבאו לידן נכסי אביהן בחייו שלא ברצונו, וא"כ אין להן לקוות על ירושה ג"כ, כי כבר הגיע חלקם לידן, א"כ אין להם עוד שום תקוה לא למתנות ולא לירושה. וז"ש העוד לנו חלק [היינו שיחלק מתנות בחייו], או נחלה, שנירש אותו אחר מותו, ומפרש העוד לנו חלק:

הלוא נכריות נחשבנו לו, שלא לבד שלא נתן לנו נדן ומהר ומתן, עוד מכרנו, ומעות שלקח בעד המכירה לא נתן לנו, רק ויאכל גם אכול את כספנו, וגם אין לנו תקוה על ירושה:

כי כל העשר אשר הציל אלהים וגו' לנו הוא ולבנינו, וכבר הגיע לידנו העושר הראוי לנו מאבינו, ואחר שאין לנו לקוות ממנו מאומה, כל אשר אמר אלהים אליך עשה:

ויקם יעקב — יספר איך עשה יעקב בחכמה, שלא ירגיש שום אדם שהוא בורח שלא מדעת לבן ושלא יגלה שום אדם את אוזן לבן כי בורח הוא, וזה בארבעה פנים. א] כי דרך הבורח שישלח תחלה את רכושו בהחבא ואח"כ יברח עם הנפשות לבדו, והוא לקח את בניו ואת נשיו תחלה ואח"כ נהג את מקנהו, ב] דרך הבורח לצאת בהחבא והוא הרכיבן על הגמלים:

וינהג — ג] דרך הבורח למכור צאנו ובהמותיו ולצרור הכסף בידו בצנעה שלא יודע לאיש, והוא נהג את מקנהו, שהם הצאן, ו את רכושו, כלי בית ומטלטלין, מקנה קנינו, הם העבדים והגמלים שקנה מקנינו, ר"ל מהצאן. ד] שאמר לכל בפרהסיא שהולך כדי לבוא אל יצחק אביו ארצה כנען. ועי"כ האמינו כלם שהולך מדעת לבן, אחר שהולך בפרהסיא, ועי"כ לא שלחו להודיע אל לבן:

ולבן — ויעקב כוון העת שלבן לא היה בביתו, כי הלך לגזוז צאנו, ורחל גנבה את התרפים, שלא ינחש ע"י התרפים הדרך שהלך שם יעקב, וזאת עשתה שלא מדעת יעקב:

שאלות — מ"ש ויגנוב יעקב את לב לבן נתקשו כלם בבאורו, וכי הי"ל להגיד שהוא בורח הלא אז לא יקרא בורח: מ"ש מה עשית, הלא ידע מה שעשה שרוצה לצאת אל בית אביו, ולמה כפל מה עשית למה נחבאת, ואמר ותגנוב את לבבי ותגנוב אותי, וסיים עתה הסכלת עשו ואם עשה זה בסכלות י"ל התנצלות. ואיך אחר השאלות מה עשית אמר ועתה הלוך הלכת לבית אביך שזה מישב כל הקושיות שאינו בורח רק הולך לבית אביו, ולמה הקדים לזה מה שיש לאל ידו לעשות עמו רע:

ויגנב — ר"ל וע"י התחבולות האלה גנב את לב לבן, על שע"י תחבולות האלה שלא נשמר משום אדם ועשה א"ע כהולך מדעת לבן ולא כבורח, עי"ז לא נמצא איש אחד שיגיד ללבן כי בורח הוא, כי לא עלה על לב שום אדם שהוא בורח, ועי"כ:

ויברח הוא וכל אשר לו, ושום אדם לא עכב אותו, ואחר שעבר את הנהר עקם את דרכו ושם פניו ללכת אל הר הגלעד, ולא הוגד ללבן עד יום השלישי כי היה דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב (כנ"ל ל לו):

וידבק אותו — שם הכיר מהלכו שימצאהו בהר הגלעד, כי עד עתה עקבותיו לא נודעו:

פן תדבר עם יעקב מטוב עד רע — פי' רי"א שהזהירהו שבדברו עמו לא יתחיל בטוב ויסיים ברע, למשל כך וכך טובות עשיתי עמך ואתה שלמת רע תחת טוב, ולכן אנקמה ממך, אבל יוכל לדבר אליו מרע ועד טוב, היינו אתה עשית לי רע ולא נטשתני לנשק בני ובנותי, ובכ"ז אעשה עמך רק טוב ואשלחך בשלום ובכריתת ברית, כי כן דבר עמו באמת:

וישג לבן — אח"כ השיגו ממש, ואז תקע יעקב את אהלו לצאת אל לבן לבדו, וכן לבן תקע את אחיו, שישארו בהר הגלעד, כי הלך אליו לבדו כפי מה שהוזהר מה' שלא ירע לו:

ויאמר לבן מה עשית, טען עליו משני צדדים — א] מצד היושר והצדק, שעז"א מה עשית, הלא עולה גדולה, אם נגדי, במה שגנבת את לבבי, אם נגד בנותי ותנהג את בנתי כשביות חרב, ואף אם חשבת שלא אניח אותך ללכת לא היה לך רשות ללכת בלא דעתי:

למה נחבאת לברח — עתה טען נגדו מצד שעשה מעשה סכלות, כי אחר שהיה מניח אותו ללכת בטוב והיה משלח אותו בשמחה, וא"כ הבריחה בלא דעתו היה סכלות, ועז"א מלת למה, שר"ל שלא היית צריך לזה. והגם שלפ"ז לא גנבת את לבבי, כי לבבי מסכים לזה, למה הוצרכת לזה מה שנחבאת ותגנב אותי, כי עוד הייתי שמח בלכתך ואשלחך בשמחה ובשירים, ולמה לא נטשתני לנשק לבני ולבנתי, כי הייתי משלחם בשמחה ובאהבה, וא"כ הסכלת עשו. ולפ"ז בראשון טען שאין להשיג דבר ע"י אמצעים מגונים, אף אם לא יוכל להשיגו באופן אחר, ועז"א מה עשית. ובשני טען שמי שיכול להשיג דבר בדרך טוב ובוחר אמצעים מגונים הוא סכלות, ועז"א למה נחבאת. ועתה יוסיף עוד שמי שיכול להשיג דבר בדרך טוב ובוחר דרך רע, שעי"כ עוד יקלקל עד שלא ישיג את המבוקש א"כ הסכלות גדול יותר, וז"ש הלא עי"כ

יש לאל ידי לעשות עמכם רע, כמו שעושים אל הגנב והבורח, והראיה שאוכל לעשות עמכם רע, הוא ממה שאלהי אביכם אמר אלי השמר וכו', שמזה מבואר שאוכל לעשות עמכם רע, שלכן הזהיר אלהים אותי מעשות זאת:

ועתה — מוסיף לאמר, הנה עתה שנזהרתי מה' שלא להרע עמך, לא אזכור עוד לומר לך שברחת או שגנבת את לבבי, רק אומר כי הלך הלכת ואקראהו בשם הליכה לא בשם בריחה, כי נכסף נכספתה לבית אביך, ולא היה בריחה ממני רק הליכה אל מה שאליו, אמנם לפ"ז אשאלך שאלה אחרת, למה גנבת את אלהי, הלא בבית אביך אין עובדים ע"ז, והתרפים הם תועבה בבית הזה, ולמה גנבת אותם, וע"כ שיש אתך גנבות אחרות, ויראת שיודע לי ע"י התרפים מה שגנבת מביתי, וע"כ לקחת אותם, כדי שלא אוכל לידע ע"י את החסר לי מכלי ביתי:

ויען יעקב — השיב לו מה שאמרת שהסכלתי עשו, כי היית מניח אותי ללכת, והיית משלחני בשמחה, כי יראתי, ומה שאמרת שעשיתי עולה מה שהלכתי שלא ברשות, משיב שהיראה היתה פן תגזל את בנותיך מעמי, שבנותיך הם שלי, ואם היית מעכבם היה זה גזלה, כי עבדתיך בעדם, וממילא לא עשיתי עולה שלקחתי את שלי; ומה שאמרת שגנבתי את התרפים,

עם אשר תמצא את אלהיך לא יחיה — ומה שאתה חושב שלכן גנבתי את התרפים, שלא יודע לך על ידם מה שגנבתי מכלי ביתך, נגד אחינו הכר לך מה עמדי וקח לך, ר"ל תוכל לחפש אם תמצא מאומה, ולא ידע יעקב, שאם היה יודע לא היה מקלל את גונב התרפים:

ויבא לבן — לבן חפש ג"כ אולי ימצא גנבה אחרת, ולכן כתב סתם ולא מצא, ומשמע שמאהל יעקב היה יוצא לאהל לאה ומשם לאהל ב' האמהות, ומשם הוצרך לחזור דרך אהל לאה והיה יוצא לאהל רחל שהיה לו פתח בפ"ע. ולפ"ז חפש באהל לאה וב' האמהות שתי פעמים גנבה אחרת ואח"כ את התרפים:

שאלות — למה אמר וימשש ולא מצא ויחפש ולא מצא את התרפים שהוא כפל בשנוי לשון:

וכוח יעקב יש בו אריכות גדול וכפל זה עשרים שנה אנכי עמך זה לי עשרים שנה בביתך, וכפל אנכי אחטנה מידי תבקשנה:

וימשש לבן וכו' ויחפש, גם באהל רחל חפש ב"פ, ותחלה משש בידו על גנבות אחרות ולא מצא ואח"כ ויחפש אחר התרפים, כי חפוש הוא על דבר המבוקש, ולא מצאו את התרפים:

ויחר ליעקב — אחר שראה שממשש על גנבות אחרות וראה שגם התרפים לא נמצאו, מבואר שמחפש עלילות, ע"כ וירב בלבן ויאמר מה פשעי, ר"ל שהרודף אחר שכירו יהיה באחד מארבעה פנים. א] אם חטא נגדו איזה פשע גדול, או עכ"פ חטא קטן ורוצה להנקם ממנו, עז"א מה פשעי ומה חטאתי:

כי מששת, ב] שירדוף אחריו מפני שגנב מכלי ביתו, עז"א כי מששת את כל כלי, שמן המשוש מבואר שאתה חושד אותי באיזה גנבה מה מצאת מכל כלי ביתך:

זה עשרים שנה, ג] יצויר שרודף אחריו על אודות דמי השכירות, וזה בשתי פנים, או שלקח יותר מן הראוי ומבקש שיחזיר לו, או שלקח פחות מן הראוי והוא רודף אחריו למלאות לו הטעות, ועז"א על הצד הראשון שתחשוב שלקחתי יותר מן המגיע לי, עז"א זה עשרים שנה אנכי עמך, ר"ל חשוב מצדך, הנה יוכל לאמר שהיה השכירות יתר על הראוי ושמגיע לך דברים ממני בארבעה פנים. א] אם לא עשיתי עבודתי כראוי בשמירת הצאן, ועי"כ שכלו את הולדות מחסרון השגחה כראוי לרועה נאמן אשר בזרועו יקבץ טלאים עלות ינהל. עז"א רחליך ועזיך לא שכלו. ב] אם אכל מצאנו יותר כפי הקצוב לפועל, לקחת למאכל ביתו. עז"א ואילי צאנך לא אכלתי, שלא אכל כלל אף מה שהותר לפועל לאכול כפי המנהג:

טרפה — ג] אם לא שמר הצאן מטריפת זאבים, עז"א טרפה לא הבאתי אליך, אף הטרפה שהיה מוטל עליך כפי הדין, כי החזרתי אותה משלי. ד] אם לא שמר מגנבה ואבדה שחייב כדין שומר שכר. עז"א אנכי אחטנה גנבתי יום מידי תבקשנה וגנבתי לילה, שהנגנב ביום הייתי אנכי החייב ושלמתי בעצמי כדין שומר שכיר, וגם הנגנב בלילה בשעה שאין דרך הרועה לשמרם בכ"ז אתה תבקשנה מידי על שלא לנתי אצל הצאן, עד שהייתי מוכרח להיות אצל הצאן ביום ובלילה וביום אכלני חרב וקרח בלילה, ומכ"ז ברר לו שאין לו שום טענה שירדוף אחריו מצד שלקח שכירות יותר מן המגיע לו. אולם ד] על הצד האחר שתאמר שרדפת אחרי מפני שמגיע לי עוד שכירות ממך וטעות בחשבון ואתה רוצה להחזיר לי, עז"א:

זה לי עשרים שנה בביתך — ר"ל אולי עלה בלבך טובתי, יען שהייתי עשרים שנה בביתך ולא נהגת עמי כראוי לשלם לפועל נאמן בית שעבד באמונה עשרים שנה. ועז"א זה לי, ר"ל מה שנוגע לי לטובתי, וגם ע"ז אראך חשבון ברור העול שעשית לי, הנה עבדתיך ארבע עשרה שנה בלא שום שכר, רק בשתי בנותיך, וזה עולה אחת מהרמאות שעשה שנתן לו לאה עד שהוצרך לעבוד י"ד שנה בחנם, [עולה שניה] כי רק שש שנים עבדתי בצאנך ותחלף את משכרתי עשרת מנים, ואיך תאמר שבאת אלי להשלים שכרי הלא היה בהפך, והראיה לזה. כי,

לולי וגו' אלהי אברהם וגו' היה לי כי עתה ריקם שלחתני — הרי מבואר שהיה בדעתך להרע לי ולקחת כל אשר לי, רק שיראת מאלהי אברהם, ופחדת מיצחק אבי שהוא שר וגדול. ומה שהוכחת ממה שאמר לך אלהים השמר לך מדבר עם יעקב מטוב ועד רע, שמזה מבואר שיש לך טענות להרע לי, שע"כ הזהיר אלהים אותך, מזה ראיה להפך, כי את עניי ואת יגיע כפי ראה אלהים ויוכח אמש, שאלהים הוכיח שאני הצדיק בריבי ועשה משפט לעשוקים וע"כ הזהיר אותך:

ויען לבן — השיב לו שלא רדף אחריו לעשות לו רעה רק מטעם אחר, שאחר שהבנות והבנים הם בנותי ובני, וכל אשר י"ל הוא משלי, שהרוחת אצלי, ואני ירא שתקח נשים אחרות על בנותי, ויגיעי וכספי יסוב לזרים, שהם הבנים שתוליד מנשים אחרות. לכן רדפתי אחריך לכרות עמך ברית ע"ז, שלא תבגוד בנשיך לקחת צרות עליהן:

שאלות — למה היה צריך שני אותות גל ומצבה, למה העמיד יעקב את המצבה ובני לבן את הגל, שם יגר שהדותא אינו העתק של גל עד, שתרגום עד בארמית הוא סהדא ושהדותא הוא תרגום של עדות, לא למלת עד, ולמה אמר לבן הגל הזה עד ביני ובינך היום שהוא מיותר, ומה דייק במלת היום ואמר שנית ע"כ קרא שמו גלעד, הלא לבן קרא שם יגר שהדותא, ומ"ש והמצפה אשר אמר וכו' נלחצו בו המפרשים. מ"ש עוד ויאמר לבן הנה הגל הזה והנה המצבה וכו' לא ידענו מה רצה בדברי מותר האלה ולמה במ"ש אם אני לא אעבור אמר רק את הגל לבד, ואם אתה לא תעבור אמר את הגל ואת המצבה. ולמה לקח לעדות אלהי אברהם ואלהי נחור:

ויקח יעקב אבן — הנה כריתת ברית שיכרתו שני אנשים ברית בל ירע אחד לחברו, יהיה על אחד משני פנים. א] שלא ירע עמו בגלוי. ב] שלא יעשה לו רע בסתר, וכשמזמינים עדים על כריתת הברית, אם היה כריתת הברית שלא ירע לו בגלוי, יזמינו אנשים שיהיו עדי הברית, ואם היה הברית שלא יעשה לו רע בסתר, יזמינו לעד את ה' הצופה נסתרות, ואם יעשו אות וסימן שבו יזכרו העדים את הברית שנעשה לפניהם, אז אם היה הברית בפני אנשים על דברים שבגלוי, יקימו גל אבנים גדול שבו יזכרו העדים את הברית שנעשה לפניהם, ואם היה הברית לפני ה' היודע נסתרות על הדברים שבסתר, יקימו מצבה שהיתה קדושה בימים ההם, שבה יזכר ה' ויהיה לעד על הברית הנעשה. ויש הבדל בלשון בין עד ובין עדות, שעד שהוא שם התואר, ונופל על כל מי שהוא עד בדבר אף לפי שעה בעוד שיעיד על הדבר נקרא עד. אבל שם עדות הוא שם המפשט של העדות בעצמה, ונופל על העדות המתקיים ימים רבים (כמו עדות ה' נאמנה, ויקם עדות ביעקב). ועפ"ז נבא אל הבאור. הנה היה הבדל בין לבן ובין יעקב בכריתת הברית הזה בשני דברים. א] שיעקב התירא מלבן שלא יעשה עמו רע בגלוי, ולבן התירא מיעקב שלא יעשה רע לבנותיו בסתר, כמ"ש אם תענה את בנותי אין איש עמנו, וא"כ יעקב היה צריך להזמין את ה' היודע תעלומות לעד, כמ"ש אין איש עמנו, ראה אלהים עד ביני ובינך, וא"כ היה צריך להקים מצבה. וז"ש ויקח יעקב אבן וירימה מצבה, ולבן שהתחייב א"ע שלא יעשה רע בגלוי, היה צריך להזמין אנשים לעדים והיה צריך להקים גל אבנים. וע"ז ויאמר יעקב לאחיו של לבן או לבני לבן, לקטו אבנים ויעשו גל :

ויקרא — [הבדל השני] שיעקב לא התירא מלבן רק לפי שעה, שלא ירע לו עתה בהיותו עמו, אבל אחר שיתרחק מאתו ויהיה בבית אביו, לא יוכל לעשות לו מאומה, אבל המורא שהתירא לבן אם תענה את בנותי הוא קיים לעולם. ולפ"ז הגל שהעמיד לבן לאות על מה שהתחייב נגד יעקב, היה צריך שיקרא לו גל עד, לא גל עדות, כי הוא רק עד לפי שעה, שאח"כ א"צ לברית הזה, אבל המצבה שהעמיד יעקב לאות הכריתת ברית מה שהתחייב נגד לבן, היה צריך שיקרא לו יגר שהדותא שהוא תרגום של גל עדות, [כי תרגום של עד הוא סהדא ותרגום של עדות הוא סהדותא], ולפ"ז קרא כל אחד שם להאות שהעמיד חברו, לבן קרא להמצבה שהעמיד יעקב בשם יגר שהדותא, ר"ל שהמצבה היא עדות הקיים ומתמיד לעולם, ויעקב קרא לו להגל שהעמיד לבן גל עד, שהוא רק עד לפי שעה ואינו קיים לעולם:

ויאמר לבן — לבן פירש הדברים והתנה שהוא אינו מתקשר בשבועתו רק לפי שעה. וז"ש הגל הזה עד ביני ובינך היום, ר"ל הגל אינו עדות קיים לעולם כי הוא רק עד היום, לא למחר כי מחר יהיה כל אחד בביתו ולא אוכל לעשות לך רע וא"צ לעדות הזה, על כן קרא שמו גל עד, ר"ל לכן לא נקרא בשם גל עדות, שמורה על שיהיה עד לעולם, רק בשם גל עד כי הוא רק עד לפי שעה:

והמצפה — ר"ל אבל המצפה שהיא עשויה לסימן שיצף ה'. וז"ש אשר אמר יצף ה' ביני ובינך, שע"ז לקחנו את ה' הצופה נסתרות לעד, וזה יהיה עדות קיים תמיד, אף כי נסתר איש מרעהו, כי:

אם תענה את בנתי אין איש עמנו, שהוא דברים שבסתר, רק ראה אלהים עד ביני ובינך, ולכן צריך המצבה שתהיה לזכרון לפני ה' תמיד, וצריך לקראה בשם יגר שהדותא, שמורה על עדות הקיים כל ימי חייך:

ויאמר לבן — עתה הוסיף לבן דבר חדש, ויאמר הנה אני מצדי א"צ שאתחייב בכריתת ברית הזה רק לבל ארע לך עתה בגלוי בעוד שאתה עמי, ואיני צריך להתקשר נגדך רק בהוראת הגל לבד, שהוא עד על דברים שבגלוי ורק לפי שעה, אבל אתה, כמו שאתה ירא ממני, שלא אעשה לך רע בגלוי עתה, כן אני ירא ממך שלא תעשה לי רע בגלוי עתה, כי גם יעקב היו לו עבדים ואנשי חיל למלחמה, ויכול להרע ללבן, וכן שלא יקח דברים מרכוש לבן, וצריך אתה להתקשר נגדי בין עם הגל, שלא תרע לי עתה בגלוי, בין עם המצבה, שלא תרע לבנותי בעתיד בסתר. וז"ש הנה הגל הזה והנה המצבה, ושניהם עדים כ"א על ענין מיוחד. שעז"א עד הגל הזה ועדה המצבה, אבל יש חלוק בהתחייבות הזה ביני ובינך, אם אני איני מתחייב, רק שלא אעבור אליך את הגל הזה לרעה, אבל אתה תתחייב שלא תעבור אלי לא את הגל הזה להרע לי עתה בגלוי ולא המצבה להרע לבנותי בסתר:

אלהי אברהם — הוסיף שמלבד עדות האנשים הוא מזמין לשופטים את אלהי אברהם, היודע תעלומות שישפוט על דברים בסתר, ואת אלהי נחור, שמנהיג לפי דעתו הטבע הגלויה שישפוט על דברים שבגלוי, וא"ל שלא ירע בעיניו שמזמין אלהי נחור כי הוא אלהי אביהם, שתרח אבי אברהם ונחור עבד אותו והוא מחזיק באמונת אבי אביו, אולם יעקב לא רצה לשבע על אופן זה שמשתף ש"ש ודבר אחר, וישבע יעקב בפחד אביו יצחק, היינו במצות כבוד אב ומורא שי"ל מאביו יצחק ונשבע במורא אביו:

ויקרא לאחיו — כי ללבן לא הוצרך לקרוא שהיה עמו, וכאלו הוא בעל הסעודה ויעקב שלוחו להזמין כלם: