Talmud Builders

    Beitzah 30a

    Back to index

    English translation — Beitzah 30a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1from the pile of straw, although he did not designate the pile for this purpose the day before; but one may not begin to take from the wood in the wood storage, a small yard behind the house where people store various items that they do not intend to use in the near future.

    2GEMARA: A tanna taught in a baraita : If it is impossible to modify the manner in which one carries a vessel, whether due to the vessel or due to time constraints, it is permitted to act in the typical weekday manner.

    3The Gemara relates that Rava instituted the following in his city, Meḥoza: One who usually carries his burden with difficulty on a weekday should modify his habit on a Festival and carry it on a pitchfork. One who usually carries it on a pitchfork should carry it on a carrying pole held by two people on their shoulders. One who carries it on a carrying pole held by two people on their shoulders should carry it on a carrying pole in his hands, although he is not thereby making it easier for himself. One who carries burdens on a carrying pole in his hands should spread a scarf [ sudara ] over it. And if it is not possible to make these modifications due to time constraints, it is permitted to proceed in the usual manner, as the Master said above: If it is impossible to modify, it is permitted.

    4Rav Ḥanan bar Rava said to Rav Ashi: The Sages said: As much as it is possible to modify the weekday manner, one should modify on a Festival. A question was asked of Rav Ashi: But don’t those women fill their jugs with water on a Festival without modifying, and we say nothing to them by way of protest; why do we not instruct them to alter their usual manner?

    5He said to him: It is because it is not possible for them to fill their jugs any other way. How should they act? She who is accustomed to filling a large jug, should she instead fill a small jug? Won’t this mean that she increases her walking, since she has to make more than one trip to bring home more than one jug, and she will thereby perform unnecessary labor on the Festival?

    6If one were to suggest the opposite, that one who fills a small jug should fill a large jug, won’t this mean that she increases her load? Furthermore, if one were to suggest that she should cover the jug with a wooden cover, sometimes it falls and she might come to bring it by hand, in the manner of a burden. Should she tie the cover to the jug, the rope might occasionally break, and she might come to tie it, a prohibited labor. Finally, should she spread a scarf over it, it occasionally falls off and becomes soaked in water, and she might come to transgress the prohibition against squeezing. Therefore, it is not possible to make a modification, and those women may act in the regular manner.

    7Rava bar Rav Ḥanin said to Abaye: We learned in a mishna: The Rabbis decreed that one may not clap, nor strike a hand on his thigh, nor dance on a Festival, lest he come to repair musical instruments. But nowadays we see that women do so, and yet we do not say anything to them.

    8He said to him: And according to your reasoning, how do you explain that which Rava said: A person should not sit at the entrance to an alleyway, next to the side post that has been placed at the edge of an alleyway in order for it to be considered a private domain, as perhaps an object will roll away from him and he will come to carry it four cubits in the public domain, thereby transgressing a biblical prohibition? But don’t these women take their jugs, and go, and sit at the entrance to an alleyway, and we do not say anything to them?

    9Rather, the accepted principle is: Leave the Jews alone; it is better that they be unwitting sinners and not be intentional sinners. If people engage in a certain behavior that cannot be corrected, it is better not to reprove them, as they are likely to continue regardless of the reproof, and then they will be sinning intentionally. It is therefore preferable for them to be unaware that they are violating a prohibition and remain merely unwitting sinners. Here, too, with regard to clapping and dancing, leave the Jews alone; it is better that they be unwitting sinners and not be intentional sinners.

    10The Gemara comments: There were those who understood that this principle applies only to rabbinic prohibitions but not to Torah prohibitions, with regard to which the transgressors must be reprimanded. However, this is not so; it is no different whether the prohibition is by Torah law or whether it is by rabbinic law, we do not say anything to them. For example, on the eve of Yom Kippur, there is an obligation that one begin the fast while it is still day, before sunset, as the extension of Yom Kippur. During this time, one must observe all the halakhot . This mitzva of extending Yom Kippur is by Torah law, and yet people eat and drink until darkness falls but we do not say anything to them, as we know they will pay no attention.

    11It is taught in the mishna: And one may begin taking straw from the pile of straw. Rav Kahana said: That is to say that one may begin removing items from a storeroom on a Festival ab initio . Although the items in this storeroom are designated for other purposes, it is not assumed that one put them out of his mind. If so, in accordance with whose opinion is this mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon, who is not of the opinion that there is a prohibition of set-aside [ muktze ]. According to him, on Shabbat and Festivals it is not prohibited to handle items that one has removed from his mind.

    12The Gemara challenges: Say the latter clause of the same mishna as follows: But not wood in the wood storage. If so, we have come to the opinion of Rabbi Yehuda, who is of the opinion that there is a prohibition of muktze . The Gemara answers: Here, we are dealing with wood of cedars and firs, which are expensive and used only in the construction of important buildings, not for kindling; the wood storage is therefore considered muktze due to potential monetary loss. With regard to an item that one removes from his mind due to the financial loss he might suffer were he to use it, but not due to any prohibition involved, even Rabbi Shimon concedes that it may not be handled due to the prohibition of muktze .

    13There are those who taught the statement of Rav Kahana as referring to the latter clause of the mishna, as follows: But not wood from the wood storage area. Rav Kahana said: That is to say that one may not begin removing items from a storeroom ab initio . If so, in accordance with whose opinion is the mishna? It is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who maintains that there is a prohibition of muktze . The Gemara challenges: Say the first clause of the mishna, which states that one may begin taking from the pile of straw. If so, we have come to the opinion of Rabbi Shimon, who is not of the opinion that there is a prohibition of muktze . The Gemara answers: There, in the first clause of the mishna, it is dealing with straw that has rotted and become rancid. Since it is no longer fit as animal fodder, even Rabbi Yehuda concedes that it will be used for kindling and is not muktze .

    14The Gemara asks: Isn’t rancid straw fit for clay in the making of bricks; why can one assume that it will be used as fuel? The Gemara answers: The mishna is referring to straw that has thorns, which cannot be kneaded into clay. It will certainly be used only for kindling.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ומתחילין בערמת התבןלהסק ואע"פ שלא זמנה מבע"י ולא היה רגיל להסיק ממנה והשתא משמע דלית ליה מוקצה:

    אבל לא בעצים שבמוקצהרחבה שאחורי הבתים קרויה מוקצה על שם שהיא מוקצה לאחור ואין נכנסים ויוצאין בה תדיר ושם נותנין עצים וכל דבר שאין דעתו ליטול עד זמן מרובה ובגמרא פריך סיפא לרישא דהשתא משמע דאית ליה מוקצה:

    גמ' ואם אי אפשר לשנותכגון שזמן אורחים הרבה וצריך להביא הרבה ביחד מותר:

    דדרו בדוחקאמשאוי שאדם יחיד נושא על כתפו בחול בטורח אם בא לשאת אותו בי"ט לצורך י"ט כגון חבית או שק מלא פירות ישאנו בי"ט ברגלא עתר שקורין פורק"א כדרכי נושאי מלח למכור מפני שצריך לשנות וכשהוא משנה ישנה להקל משאו ולא להרבות טורח בי"ט ועתר זה נוח הוא לשאת בו משא כבד וכשנושא בו חבית הנשאת בכתף משנה להקל הוא:

    דדרו ברגלאמשוי חבית גדולה שרגילין לשאת אותה ברגלא:

    לדרו באגראישאוה בי"ט בשני בני אדם במוט על כתפיהם דהיינו נמי שנוי להקל:

    דדרו באגראבמוט על כתפיהם לדרו בי"ט לאותו משוי באכפא במוט בידיהם משום שנוי ואע"פ שאינו להקל מ"מ שנוי הוא ואינו מרבה טורח בשנויו:

    נפרוס סודראקל הוא ואינו מכביד ושנוי הוא בעלמא ולהצנע:

    ואם אי אפשר לשנותשאין לו סודר לכסותו:

    מליין מיאשואבות מים מן הנהר:

    תכסייה בנכתמאכסוי של עץ העשוי לכדין:

    זמנין דמפסיקשצריך לקושרו שלא יפול בדרך וזמנין דמפסיק בהליכתו ואתי למקשריה וקשר העשוי להתקין אב מלאכה הוא:

    דמטמיש במיאשנשרה במים:

    אין מטפחיןמשום שיר או משום אבל:

    מטפחיןידיו זו לזו:

    מספקיןכף על ירך:

    מרקדיןברגל וכולם נאסרו משום שבות גזרה שמא יתקן כלי שיר בפרק משילין (לקמן ביצה דף לו:):

    אפומא דלחיאלחי המתיר במבוי בשבת:

    דלמא מגנדר ליה חפץברה"ר חוץ ללחי:

    ואתי לאתויימתוך שאינו במבוי מקורה להכיר שזה רה"ר וזה רה"י ומביאו: וקא מגנדר חצבייהו ומייתי להו לא גרסי':

    ולא אמרינן להו ולא מידיואע"ג דעברן אדרבנן דאמור לא ליתיב ואינהו יתבן:

    הנח להםבדבר שהרגילו בו ולא יחזרו בהם:

    מוטב שיעשו שוגגין ואל יעשו מזידיןלעבור כשידעו ולא יניחו בכך:

    והני מילידהנח להם לישראל:

    בדרבנןהיכא דארגילו למעבר אדרבנן כי הנך דמטפחין והנך דיתבן אפומא דלחיא:

    תוספת יום הכפוריםשצריך להתחיל ולהתענות מבעוד יום דאורייתא היא דנפקא לן (יומא דף פא:) מועניתם את נפשותיכם בתשעה:

    ואכלי ושתו עד שחשכהגרס ולא גרס משחשכה:

    באוצרבדבר האצור שהיה מוקצה לאוצרו לזמן ארוך כהאי גוונא דסתמא אוצרין אותו לבהמה:

    ארזי ואשוחיאין אדם מסיק אותן דעומדין לבנין:

    אשוחיארז נקבה:

    דמוקצה מחמת חסרון כיס נינהושדמיה יקרין:

    דמתני להלדרב כהנא:

    תבנא סריאנרקב ומסריח שאין ראוי למאכל בהמה וסתמיה לעצים ולא לאכילה והיינו לאוצר:

    לטינאלטיט ללבון לבנים:

    דאית ביה קוציםואין יכול לגבלו בידיו וברגליו:

    ביצה 30 עמוד א

    1בערמת התבן, אבל לא בעצים שבמוקצה.

    Gemara

    2תנא: אם אי אפשר לשנות מותר.

    3אתקין רבא במחוזא: דדרו בדוחקא לדרו ברגלא. דדרו ברגלא לדרו באגרא. דדרו באגרא לדרו באכפא. דדרו באכפא נפרוס סודרא עלויה, ואם לא אפשר שרי. דאמר מר: אם א"א לשנות מותר.

    4אמר ליה רב חנן בר רבא לרב אשי: אמור רבנן כמה דאפשר לשנויי משנינן ביומא טבא. והא הני נשי דקא מליין חצבייהו מיא ביומא טבא, ולא קא משניין, ולא אמרינן להו ולא מידי!

    5אמר ליה: משום דלא אפשר. היכא ליעבד? דמליא בחצבא רבה תמלי בחצבא זוטא קא מפשא בהלוכא.

    6דמליא בחצבא זוטא תמלי בחצבא רבה קא מפשי במשוי. תכסייה בנכתמא זמנין דנפיל ואתי לאתויי. תקטריה זמנין דמפסיק ואתי למקטריה. תפרוס סודרא עלויה זמנין דמטמיש במיא ואתי לידי סחיטה. הלכך לא אפשר.

    7א"ל רבא בר רב חנין לאביי, תנן: אין מטפחין ואין מספקין ואין מרקדין, והאידנא דקא חזינן דעבדן הכי, ולא אמרינן להו ולא מידי?

    8אמר ליה: ולטעמך הא דאמר (רבא): לא ליתיב איניש אפומא דלחיא, דלמא מגנדר ליה חפץ ואתי לאתויי (ד' אמות ברה"ר) והא הני נשי דשקלן חצבייהו, ואזלן ויתבן אפומא דמבואה, ולא אמרינן להו ולא מידי!

    9אלא: הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין. הכא נמי: הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין.

    10והני מילי בדרבנן, אבל בדאורייתא לא. ולא היא, לא שנא בדאורייתא ולא שנא בדרבנן, לא אמרינן להו ולא מידי, דהא תוספת יום הכפורים דאורייתא הוא, ואכלי ושתו עד שחשכה, ולא אמרינן להו ולא מידי.

    11ומתחילין בערמת התבן. אמר רב כהנא: זאת אומרת, מתחילין באוצר תחלה. מני ר' שמעון היא, דלית ליה מוקצה.

    12אימא סיפא: אבל לא בעצים שבמוקצה. אתאן לר' יהודה, דאית ליה מוקצה! הכא בארזי ואשוחי עסקינן, דמוקצה מחמת חסרון כיס, ואפילו רבי שמעון מודה.

    13איכא דמתני לה אסיפא: אבל לא בעצים שבמוקצה. אמר רב כהנא: זאת אומרת, אין מתחילין באוצר תחלה. מני רבי יהודה היא, דאית ליה מוקצה. אימא רישא: מתחילין בערמת התבן, אתאן לר"ש דלית ליה מוקצה! התם בתבנא סריא.

    14תבנא סריא, הא חזי לטינא! דאית ביה קוצים.

    Tosafot

    דדרו ברגלאפי' בעתר שקורים פורק"א ועשוי כמין רגל לדרו באגרא בין שנים במוט על כתפיהם דהיינו שנוי והוי להקל כפ"ה וקשה דבסוף פ' האומנין (ב"מ דף פג.) משמע דמשאו כבד נושאין בקל ברגלא מבאגרא אלא נראה דאפילו מכביד יותר מכל מקום לא חיישינן כיון דמשנה מדרך חול וכן נמי פירש הקונטרס גבי דדרו באגרא לדרו באכפא. ואפילו נמי אין להקל מכל מקום שנוי הוא:

    דמליא בחצבא רבה תמלי בחצבא זוטא הא קא מפשא בהלוכאוא"ת מאי פריך והא מפשא בהלוכא והא אמרינן לעיל דאפושי בהלוכא שפיר דמי כשיעשה דרך שנוי ויש לומר דהא מפיש בהלוכא ושנוי נמי ליכא דבחול נמי עבדינן הכי:

    זמנין דמטמיש בהו מיא ואתי לידי סחיטהוא"ת והא אמר נפרוס סודרא עלויה ולא חיישינן לידי סחיטה וי"ל דלעיל מיירי בחבית שסתום כולו ופיו צר ולכך לא חיישינן לסחיטה ועי"ל דהכא מיירי בסחיטת מים דאסורה משום לבון וא"כ כי נפל בגוויה מיא אתי לידי סחיטה אבל התם מיירי ביין דסחיטה שלו אסורה משום דש וא"כ כי נפיל. לארעא הולך לאבוד ולא חיישינן לסחיטה:

    תנן אין מטפחין ואין מרקדיןפרש"י שמא יתקן כלי שיר ומיהו לדידן שרי דדוקא בימיהן שהיו בקיאין לעשות כלי שיר שייך למגזר אבל לדידן אין אנו בקיאין לעשות כלי שיר ולא שייך למגזר:

    אין מטפחיןפ"ה משום שיר או משום אבל ולא נהירא דתפוק ליה דאסור משום צער ואפי' בחול המועד כדאיתא בפ' ואלו מגלחין (מו"ק דף כח:) ולקמיה (דף לו.) מפרש שמא יתקן כלי שיר:

    דהא תוספת יוה"כ דאורייתא היא ואכלי ושתו עד חשכה כו'משמע דיש שיעור לתוספת יוה"כ מדהצריך להפסיק מבעוד יום דהא ודאי לא היו אוכלים ממש עד חשכה דעבדי איסורא מדאורייתא ואעפ"כ קאמר מוטב שיהיו ישראל שוגגין ואל יהיו מזידין ובפי' התוספת לא הוברר השעור ולכך יש ליזהר ולהפסיק מבע"י:

    התם בתבנא סריא דאית ביה קוציםוגם אינו ראוי למאכל בהמה וקאי להסקה ואפילו רבי יהודה מודה וא"ת מאי שנא מעצים שבמוקצה דקא אסר רבי יהודה אע"ג דחזיין להסקה וי"ל דלא דמי דדוקא גבי אוצר של תבן לא הקצה דעתו למה שראוי עתה דלא הקצה דעתו כי אם ממאכל בהמה ועתה הוא ראוי להסקה ומזה לא הקצה דעתו אבל אוצר של עצים הקצה דעתו ממה שראוי עתה:

    License: CC0

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    הדרן עלך אין צדין המביא כדי יין ממקום כו' לא יביאם בסל ובקופה אבל מביא הוא על כתפו לפניו. המוליך תבן לא יפשול הקופה לאחוריו אבל נוטלה בידו.

    תנא אם אי אפשר לו לשנות מותר לעשות כדרכו.

    התקין רבא במחוזא הכתפין הנושאים את הקנקנים בדוחקא יעמסו אותן בשינוי הווסת וכי אי אפשר לשנות מותר.

    א"ל רבה בר רב חנן לאביי [אמור רבנן] כל היכא דאפשר לשנויי משנינן והא הני נשי ממלאות מים בלא שנוי א"ל מי שדרכה למלאות בכלי גדול תמלא בקטן מרבה בשאיבה שצריכה לשאוב כמה פעמים כדי סיפוקה אם היתה שואבת בכלי הגדול פעם אחת מי שדרכה למלאות בקטן תמלא בגדול מרבה בכובד משאוי תכסהו פעמים שיפול הכיסוי וצריכה לעמסו תקשרהו פעמים שיחתוך וצריכא לקשר תכסהו בסודר פעמים שיגשר [הסודר] במים ותסחיטהו ביו"ט הלכך לא אפשר ולפיכך שרי. תוב א"ל תנן אין מטפחין ואין מספקין ואין מרקדין פי' מספקין סיפוק שבא בחמתו כדכתיב ויספוק את כפיו טיפוח לרצונו והאידנא קא חזינן להו דקא עבדי ולא אמרי' להו ולא מידי א"ל וליטעמיך הא דאמר רבה לא ישב אדם בפי הלחי של מבוי דלמא מיגנדר ליה חפץ חוץ למבוי ואתי לאיתויי והאידנא חזינן דיתבי אפומא דליחיא ולא אמרינן להו ולא מידי אלא הנח להן לישראל שיהו שוגגין ואל יהו מזידין והני מילי בדרבנן אבל בדאורייתא לא שבקינן להו. נוסחא אחרינא ל"ש בדרבנן ול"ש בדאורייתא דהא תוספת יוה"כ דאורייתא הוא וקא אכלו וקא שתו עד חשיכה ולא אמרי להו ולא מידי.

    מתחילין בערימת התבן אוקמה רב כהנא לר' שמעון דלית ליה מוקצה וסיפא דקתני אבל לא בעצים שבמוקצה.

    Babylonian Talmud · folio map

    Beitzah 30a

    Beitzah 30a. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 323 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ומתחילין בערמת התבן להסק ואע"פ שלא זמנה מבע"י ולא היה רגיל להסיק ממנה והשתא משמע דלית ליה מוקצה:

    אבל לא בעצים שבמוקצה רחבה שאחורי הבתים קרויה מוקצה על שם שהיא מוקצה לאחור ואין נכנסים ויוצאין בה תדיר ושם נותנין עצים וכל דבר שאין דעתו ליטול עד זמן מרובה ובגמרא פריך סיפא לרישא דהשתא משמע דאית ליה מוקצה:

    גמ' ואם אי אפשר לשנות כגון שזמן אורחים הרבה וצריך להביא הרבה ביחד מותר:

    דדרו בדוחקא משאוי שאדם יחיד נושא על כתפו בחול בטורח אם בא לשאת אותו בי"ט לצורך י"ט כגון חבית או שק מלא פירות ישאנו בי"ט ברגלא עתר שקורין פורק"א כדרכי נושאי מלח למכור מפני שצריך לשנות וכשהוא משנה ישנה להקל משאו ולא להרבות טורח בי"ט ועתר זה נוח הוא לשאת בו משא כבד וכשנושא בו חבית הנשאת בכתף משנה להקל הוא:

    דדרו ברגלא משוי חבית גדולה שרגילין לשאת אותה ברגלא:

    לדרו באגרא ישאוה בי"ט בשני בני אדם במוט על כתפיהם דהיינו נמי שנוי להקל:

    דדרו באגרא במוט על כתפיהם לדרו בי"ט לאותו משוי באכפא במוט בידיהם משום שנוי ואע"פ שאינו להקל מ"מ שנוי הוא ואינו מרבה טורח בשנויו:

    נפרוס סודרא קל הוא ואינו מכביד ושנוי הוא בעלמא ולהצנע:

    27 more comments on this page.

    Rashi on Beitzah 30a · Sefaria

    Tosafot

    דדרו ברגלא פי' בעתר שקורים פורק"א ועשוי כמין רגל לדרו באגרא בין שנים במוט על כתפיהם דהיינו שנוי והוי להקל כפ"ה וקשה דבסוף פ' האומנין (ב"מ דף פג.) משמע דמשאו כבד נושאין בקל ברגלא מבאגרא אלא נראה דאפילו מכביד יותר מכל מקום לא חיישינן כיון דמשנה מדרך חול וכן נמי פירש הקונטרס גבי דדרו באגרא לדרו באכפא. ואפילו נמי אין להקל מכל מקום שנוי הוא:

    דמליא בחצבא רבה תמלי בחצבא זוטא הא קא מפשא בהלוכא וא"ת מאי פריך והא מפשא בהלוכא והא אמרינן לעיל דאפושי בהלוכא שפיר דמי כשיעשה דרך שנוי ויש לומר דהא מפיש בהלוכא ושנוי נמי ליכא דבחול נמי עבדינן הכי:

    זמנין דמטמיש בהו מיא ואתי לידי סחיטה וא"ת והא אמר נפרוס סודרא עלויה ולא חיישינן לידי סחיטה וי"ל דלעיל מיירי בחבית שסתום כולו ופיו צר ולכך לא חיישינן לסחיטה ועי"ל דהכא מיירי בסחיטת מים דאסורה משום לבון וא"כ כי נפל בגוויה מיא אתי לידי סחיטה אבל התם מיירי ביין דסחיטה שלו אסורה משום דש וא"כ כי נפיל. לארעא הולך לאבוד ולא חיישינן לסחיטה:

    תנן אין מטפחין ואין מרקדין פרש"י שמא יתקן כלי שיר ומיהו לדידן שרי דדוקא בימיהן שהיו בקיאין לעשות כלי שיר שייך למגזר אבל לדידן אין אנו בקיאין לעשות כלי שיר ולא שייך למגזר:

    אין מטפחין פ"ה משום שיר או משום אבל ולא נהירא דתפוק ליה דאסור משום צער ואפי' בחול המועד כדאיתא בפ' ואלו מגלחין (מו"ק דף כח:) ולקמיה (דף לו.) מפרש שמא יתקן כלי שיר:

    דהא תוספת יוה"כ דאורייתא היא ואכלי ושתו עד חשכה כו' משמע דיש שיעור לתוספת יוה"כ מדהצריך להפסיק מבעוד יום דהא ודאי לא היו אוכלים ממש עד חשכה דעבדי איסורא מדאורייתא ואעפ"כ קאמר מוטב שיהיו ישראל שוגגין ואל יהיו מזידין ובפי' התוספת לא הוברר השעור ולכך יש ליזהר ולהפסיק מבע"י:

    התם בתבנא סריא דאית ביה קוצים וגם אינו ראוי למאכל בהמה וקאי להסקה ואפילו רבי יהודה מודה וא"ת מאי שנא מעצים שבמוקצה דקא אסר רבי יהודה אע"ג דחזיין להסקה וי"ל דלא דמי דדוקא גבי אוצר של תבן לא הקצה דעתו למה שראוי עתה דלא הקצה דעתו כי אם ממאכל בהמה ועתה הוא ראוי להסקה ומזה לא הקצה דעתו אבל אוצר של עצים הקצה דעתו ממה שראוי עתה:

    Tosafot on Beitzah 30a · Sefaria · CC0

    Rabbeinu Chananel

    הדרן עלך אין צדין המביא כדי יין ממקום כו' לא יביאם בסל ובקופה אבל מביא הוא על כתפו לפניו. המוליך תבן לא יפשול הקופה לאחוריו אבל נוטלה בידו.

    תנא אם אי אפשר לו לשנות מותר לעשות כדרכו.

    התקין רבא במחוזא הכתפין הנושאים את הקנקנים בדוחקא יעמסו אותן בשינוי הווסת וכי אי אפשר לשנות מותר.

    א"ל רבה בר רב חנן לאביי [אמור רבנן] כל היכא דאפשר לשנויי משנינן והא הני נשי ממלאות מים בלא שנוי א"ל מי שדרכה למלאות בכלי גדול תמלא בקטן מרבה בשאיבה שצריכה לשאוב כמה פעמים כדי סיפוקה אם היתה שואבת בכלי הגדול פעם אחת מי שדרכה למלאות בקטן תמלא בגדול מרבה בכובד משאוי תכסהו פעמים שיפול הכיסוי וצריכה לעמסו תקשרהו פעמים שיחתוך וצריכא לקשר תכסהו בסודר פעמים שיגשר [הסודר] במים ותסחיטהו ביו"ט הלכך לא אפשר ולפיכך שרי. תוב א"ל תנן אין מטפחין ואין מספקין ואין מרקדין פי' מספקין סיפוק שבא בחמתו כדכתיב ויספוק את כפיו טיפוח לרצונו והאידנא קא חזינן להו דקא עבדי ולא אמרי' להו ולא מידי א"ל וליטעמיך הא דאמר רבה לא ישב אדם בפי הלחי של מבוי דלמא מיגנדר ליה חפץ חוץ למבוי ואתי לאיתויי והאידנא חזינן דיתבי אפומא דליחיא ולא אמרינן להו ולא מידי אלא הנח להן לישראל שיהו שוגגין ואל יהו מזידין והני מילי בדרבנן אבל בדאורייתא לא שבקינן להו. נוסחא אחרינא ל"ש בדרבנן ול"ש בדאורייתא דהא תוספת יוה"כ דאורייתא הוא וקא אכלו וקא שתו עד חשיכה ולא אמרי להו ולא מידי.

    מתחילין בערימת התבן אוקמה רב כהנא לר' שמעון דלית ליה מוקצה וסיפא דקתני אבל לא בעצים שבמוקצה.

    Rabbeinu Chananel on Beitzah 30a · Sefaria

    Rashba

    גמרא דדרו בדוחקא לידרו ברגלא. פירש רש"י ז"ל וכלהו להקל [משאו], אבל בתוספות אמרו בין להקל בין להכביד דמסתמא כי דרו באכפא מכבידין, אלא כל שמשנה מותר דשנוי בעינן דלא ליחזי כעובדין דחול.

    דמליא בחצבא זוטא תמלא בחצבא רבה כל שכן דמפשא במשוי תימא (לימא) [אמאי] כל שכן, דהא ממעט בהליכה טפי עדיף, ועוד דהא אמר דמליא בחצבא רבה תמלי בחצבא זוטא (ו)קא מפשה בהלוכא אלמא אפושי במשוי וממעט בהלוכא טפי עדיף, ונראה דמשום (דעלמא תניא אתיא) [דבעלמא תני הכי] וכמתניתין לא יביאם בסל ובקופה דאלמא לא מפשינן במשוי אמר הכא כל שכן.

    וקא אכלי ושתו עד שחשכה גרסינן, ול"ג משחשכה דמסתמא אין לך אחד שטועה לאכול לאחר שחשכה, ועוד דבכי האי ודאי אמרינן להו ומחינן בידייהו דעד כאן לא אמרו אלא במה שאינו מבואר מן התורה אלא אתי מדרשא כי הכא דדרשינן תוספות (או ומערב עד הערב תענו את נפשותיכם) [מועניתם את נפשותיכם בתשעה] והא לא משמע להו לאינשי וקיל להו ושוגגין ולא מזידין אבל אלו אכלן משחשכה אמרינן ומחינן ומרטי', אלא עד שחשכה לא גרסינן וכן פירש רש"י ז"ל. [וכ"ת א"כ] מאי קא עבדי ומאי אמרינן להו דהא מוסיפים קצת דאי אפשר דאוכלים עד שחשכה ממש דהא אי אפשר לצמצם וכיון שכן כבר הוסיפו קצת, ונראה מכאן דתוספת עינוי של יוה"כ יש לו שיעור ולא ידעינן ליה.

    מתני' הא ד תנן אין מספקין. פירש רש"י ז"ל על ירך וכן כתוב (ירמיה לא) ספקתי על ירך, ובירושלמי (פ"ה ה"ב) אמרו אין מספקים כמד"א ויחר אף בלק ויספוק את כפיו, ובין לזה ובין לפירושו של רש"י ז"ל האי מספקים לאבל ולצער היא. ואי אפשר לפרש כן לפי מה שפירשו עליו בגמרא לקמן במקומה בפרק משילין (ביצה לו, ב) דהתם אמרו מאי טעמא גזירה שמא יתקן כלי שיר, ועוד דמתניתין ביו"ט אמרו ואי ספוק לאבל אפילו בחולו של מועד היה אסור וכדתנן (מו"ק כח, ב) נשים במועד מענות אבל לא מטפחות, ויש טפוח וספוק לאבל ויש בשמחה כל העמים תקעו כף (תהלים מז), וכל עצי השדה ימחאו כף (ישעיה נה), ויש חלילין למת ויש לכלה (ב"מ עה, ב עי"ש).

    נפרוס סודרא עילויה זמנין דמטמיש במיא ואתי למסחט ואם תאמר והא אמרינן לעיל דדרו באגרא נפרוס סודרא עלויה. יש לומר דהתם בפירות יבשים דליכא מידי למיגזר, אי נמי תירץ רבינו יעקב ז"ל דהתם בשאר משקים דליכא משום סחיטה, דסחיטה משום לבון ושאר משקים מלכלכין ולא מלבנין ולפיכך ליכא למיגזר וכדתנן (שבת קלט, ב) מסננין את היין בסודרין, והכא במים שמכבסין.

    התם בתבנא סריא כלומר: דסריא טובא דשוב אינה (יכולה) [ראויה] למאכל בהמה אלא לשריפת אש, ואינו כתבנא סריא דבפרק מי שהחשיך (שבת קנה, ב) דתנן מפרכין תבן ואספסתא לפני בהמה ואוקים בתיבנא סריא אלא דההוא סריא ולא סריא [ממש שראויה] לבהמה.

    Rashba on Beitzah 30a · Sefaria

    Meiri

    מה שהצריכו במשנה זו שנוי להבאת כדי יין לא נאמרו הדברים אלא בשאפשר לו אבל אם אי אפשר לו כגון שזימן אורחים הרבה ואין הבאת כתפו או ידיו מספקת מותר להביא בסל ובקופה ומ"מ ישנה אדם בכל מה שאפשר לו ושנוי זה שאנו מצריכין צריך שתדע שכל מה שאפשר לו לשנות בהקל המשא צריך לעשות כן ובלבד שלא יתגלגל לו טורח אחר על ידי הקל המשא המשל בזה שמי שצריך לשני כדים אין אומרין יביא אחד ויחזור ויביא אחר ולא יביא שניהם ביחד כדי שיקל משאו שאם תאמר כן הרי מה שהרויח בהקל המשאוי הוא מפסיד ברבוי הדרך אלא אם יכול לשנות בהקל המשא שלא בהארכת הדרך עושה ואם לאו משנה בצדדין אחרים אע"פ שאינו מיקל באותו שנוי ובלבד שלא יכביד משאו הא כל שאפשר לו בהקל המשא עושה כיצד היה דרך אותו דבר לינשא על כתפו בטורח ובדוחק ישאהו במקל ועל זה אמרו דדרו בדוחקא לידרו בדיגלא ודיגלא הוא מקל ארוך וראשו מתפשט לשני צדדין כעין אותו שזורין בו התבואה בגורן ומכניס ראשו באגני הקופה וראש המקל בידו והמשאוי מאחוריו היה רגיל לנשאו במקל ישאהו בשני מקלות אגודים בראשיהם כדרך שהכתפים עושין וזהו שאמרו דדרו בדיגלא לידרו באגדא והוא שאוגד שני מקלות ארוכים בראשיהם ומניח המשאוי על אותם ראשים הנאגדים וראשי המטות השניים אוחזם אחד בידו אחת ואחד בידו האחרת היה רגיל לישא בכך ישאוהו במוט בשנים על כפיהם ועל זו אמרו לידרו באכפא היה רגיל בכך ואין כאן שנוי עוד להקל יפרוס עליהן בגד לצניעות בעלמא ואם אין לו בגד ואי אפשר לו לשנות בשום ענין נושא כדרכו ואם אי אפשר לו לשנות אף שלא בהקל הואיל ואינו מכביד בכך משנה היה אפשר לו לשנות אלא שיש באותו שנוי הכבדה אינו משנה וזהו שלא החליפו בשמועה זו לומר דדרו באכפא לידרו בדיגלא וכו' שכל אלו אחרון אחרון קל במשאוי ובהפך הוא מכביד במשאו הא כל שאינו מכביד אע"פ שאינו מיקל ישנה אחר שאין לו צד בהקל ומ"מ כל שיש בשנויו חשש שמא יבא לידי עברה נוח לו שלא ישנה ולא יכניס עצמו לידי ספק הילכך נשים היוצאות לשאוב אינן משנות שאם תאמר לשנות מכד גדול לקטן אם מספקת בכך ודאי כך הוא אבל אם אינה מספקת הרי מרבה את הדרך ואם מקטן לגדול הרי מרבות במשאוי וא"ת לכסותו במגופה פעמים שהמגופה נופלת ומביאה לה בידה ואע"פ שהותרה הוצאה הרי מכל מקום מרבה במשאוי וא"ת שתקשרהו בבית יד של חבית ואין בו הרבאת משאוי אחר שהוא על הכד שמא תפסק קשירתה ותבא לקשרה קשר של קיימא וא"ת שתפרוס עליו הבגד שמא יטובל במים ויבא לידי סחיטה:

    מעתה עליך לשאול למעלה בכדי יין שהצרכנו בהם לפרוס עליהם בגד בשאי אפשר לו לשנות בצד אחר נחוש שמא יטמש ביין ויבא לידי סחיטה יש מתרצים שלמעלה לא נאמרה אלא בפירות ואם על כל פנים אתה מפרשה ביין מכח דבר הלמד מענינו אתה מפרשה בחביות סתומות וי"מ אותה בסודר שאינו קפיד עליו או בחבית שאינה מליאה או שהם שנים והאחד מוחה בחברו ודברים אלו כלם אע"פ שצופים אמרום אינם כלום ועקר הדברים בזה הוא שתדע שאין חשש סחיטה של בגד השרוי במים דומה לסחיטה של בגד השרוי ביין או בשאר משקין שבגד הבלוע במים יש בו איסור סחיטה גמורה האסורה מתורת מכבס ומלבן שהוא אב מלאכה וכל שעסקו בבגד עם מים חוששין לסחיטה זו כענין האמור כאן וכענין מה שאמרו בפרק שני לדעת אחת שאין מטבילין כלים בשבת משום סחיטה ואע"פ שאף בבגד עם מים התירו לפעמים כל אחד ואחד תשובתו בצדו והוא שאם התירו במסכת שבת פרק שרצים ק"ט א' ליתן יין צלול או מים צלולים לתוך המשמרת ואין חוששין לסחיטה אין הדברים אמורים אלא במשמרת שדרכה בכך ואינו קפיד עליה ומה שהתירו בהולך להקביל פני רבו לעבור במים עד צוארו ולא גזרו לסחיטת בגדיו הטעם מפני שבמצוה הוא עוסק וכן הנדה טובלת בבגדיה אם אין לה בגדים להחליף מטעם זה או שמא כמו שנזכר בה הטעם בפרק שני מתוך שלא הותרה אלא על ידי מלבוש זכורה היא ואם תשיבנו הא מ"מ אע"פ שאין סחיטה יאסרו מטעם שרייתו זהו כבוסו תדע שלא נאמר שרייתו זהו כבוסו אלא במי שמטיל בגדים למים או מים על הבגד להדיא לכונת נקיות הבגד וזהו שאנו מתירין לקנח את הידים במפה וכן ספוג אלונתית שמקנח כל גופו בסדין לאחר רחיצה בשבת אבל סחיטה האמורה ביין ושמן ושכר ובסחיטת פירות אינה מתורת כבוס ולבון אלא מתולדת דש שכמו שהדש מפרק האוכל מן התבן כך זה (מביא) [מוציא] היין והשמן והשכר מן הבגד או המשקה מן הפירות ונהנה מאותו משקה היוצא מכח סחיטתו כשהוא נופל במקום שאין הולך בו לאיבוד וזהו מה שאסרו במגופה של בגד הנתונה על פי חבית הנקראת בלשון תלמוד מסוביתא דנזיאתא שאסור להדקה ואע"פ שאין מתכוין להוציא השכר מן המגופה הואיל ופסיק רישיה הוא והוא הטעם שהתירו הגאונים בהדוק זה כל זמן שיהא הולך לאיבוד שאינו כעין דישה אחר שהולך לאיבוד ועל דרך זה אסרו במסכת שבת להדק בגד רך על פי החבית והוא שאמרו בפרק תולין קמ"א ב' לא ליהדק אודדא אפומא דשיישא וסחיטה זו אין דרך לעשותה לכונת סחיטה גופה אלא כשהוא צריך להדק מצד אחר וסחיטה מאליה היא באה אבל אין חוששין שיקח הבגד ויסחטנו לכונת הוצאת יין כמו שאנו חוששין בעסק בגד עם מים שיקח הבגד עצמו ויסחטנו לכונת כבוס ומתוך כך הותר למעלה לפרוס בגד על חבית של יין והוא ענין מה שהתירו במסכת שבת פרק תולין שמסננין את היין בסודרין וי"מ במסוביתא דנזייאתא שלא משום סחיטה הוא אלא שהיה נקב בחביותיהם והיא היתה סותמת אותו הנקב וכשמהדקה הוא עצמו דופן לכלי ויש בשאלה זו תירוצים אחרים ועקר הדברים כמו שכתבנו:

    דבר שלא נכתב איסורו בתורה בהדיא אלא שחכמים הביאו איסורו מן התורה כגון תוספת יום הכפורים שהוציאוהו מדכתיב בתשעה לחדש בערב והוא מדברים שאין איסורם מפורסם להמון והיו הנשים נוהגות בו היתר אין מוחין בידם הנח להן לבנות ישראל מוטב שיהיו שוגגות ואל יהיו מזידות וכל שכן בדבר שאין איסורו אלא מדברי סופרים מכל וכל כגון טפוח יד על יד או ספוק כף על ירך או רקוד ברגל ושאר משמיעי קול וכן מה שאסרו לישב על שפת המבוי שהלחי קבוע לשם שמא יתגלגל לו חפץ שבידו חוץ למבוי ויטלנו ויכניסנו תוך המבוי וכן כל כיוצא בזה ומ"מ נראה לי שאין כל האיסורין שוין בענין זה והוא שרמזתי באמרי מדברים שאין איסורם מפורסם להמון ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ותוספת יום הכפורים עצמו חוכך אני לומר שאינו אלא מדברי סופרים וקרא אסמכתא בעלמא ואע"פ שאמרו כאן תוספת יום הכפורים דאוריתא פירושו שיש לעקר שלו סרך מן התורה וכן אמרו במסכת מועד קטן במלאכת המועד חולו של מועד דאוריתא וכן הרבה ובפירוש מצאתיה באחרון של ראש שנה במה שאמרו ולא עולין באילן וכו' ושאלו השתא דרבנן אמרת לא מן התורה מיבעיא ותירץ זו ואין צריך לומר זו קתני ודאי עלייה באילן אינו אלא מדברי סופרים שמא יעלה ויתלוש אלא שפירושו בדבר שיש בו חשש לבא לידי איסור תורה מיבעיא למדת שכל שאסרוהו מחשש איסור תורה הן קורין אותו לפעמים מן התורה וכן כל שיש לעקר האיסור סרך לאיסור מן התורה כמלאכת המועד שעקר איסורו והוא היו"ט מן התורה הא כל שכתוב בתורה בהדיא או שאיסורו מפורסם לכל ודאי מוחין בידם:

    Meiri on Beitzah 30a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא זימנין דנפיל ואתי לאתויי תקטרי' כו' בסוגיא דר"פ שואל ליתא וכן נראה מפרש"י:

    תוספות בד"ה דהא תוס' יה"כ כו' ולא הוי אוכלין ממש עד חשיכה דהוי איסור דאורייתא ואעפ"כ קאמר מוטב כו' כצ"ל וכ"ה בתוס' ישנים:

    Chidushei Halachot on Beitzah 30a · Sefaria

    Maharam

    בגמ' זימנין דנפיל ואתי לאתויי נ"ל דל"ג זה בגמ' דלשון זה לא שייך כ"א גבי שבת דאסור ד' אמות ברה"ר משא"כ בי"מ וכן בספרים אחרים אינו וגם רש"י לא הזכירו:

    ברש"י ד"ה תבנא סריא וכו' עד וסתמיה לעצים ולא לאכילה והיינו לאו לאוצר כצ"ל:

    בתוס' ד"ה זימנין דמטמיש בהו מיא וכו' עד הולך לאיבוד וכו' ר"ל דאיסור דיין שהוא אסור משום תולדה דדש לא שייך כ"א בשסוחט היין לתוך הכלי אבל כשסוחטו לארץ והולך לאיבוד אין בו איסור סחיטה:

    ד"ה דהא תוס' יה"כ וכו' לשון התוס' הוא מגומגם ונ"ל לגרוס כן משמע דיש שיעור לתוס' יה"כ דהא ודאי לא היו אוכלין ממש וכו' עד ואל יהיו מזידין ותוס' זה לא הוברר השיעור ולכך יש ליזהר ולהפסיק מבעוד יום ר"ל קודם בין השמשות ועיין בדברי הרא"ש פרק בתרא דיומא ובטור א"ח סימן תר"ח:

    Maharam on Beitzah 30a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    גמרא ואי לא אפשר שרי פירש רש"י כגון שאין לו סודר. ויש מפרשים ואי לא אפשר כגון שהוא מים ולא יין ולא שמן ולא פירות דאיכא למיחש לליבון או דברים הצובעים שרי בלא סודר. ואמרו בתוס' דמהכא שמעינן דאסור לשרות בגד במים דשרייתו זהו כבוסו. והכי אסיקנא בשבת כר שיש עליו לשלשת מקנחה בסמרטוטין משום דשרייתו זהו כבוסו. ודוקא בדבר מלוכלך אסור לשרות במים אבל בדבר נקי לא מיקרי כבוס עד שיסחוט דהא מערמת אשה וטובלת בבגדיה. והלכך אם טינף קטן על בגדיו אסור ליתן מים עליו אלא מקנחו בסמרטוט עד כאן.

    כל שכן דמפשה במשוי פירש הרשב"א דהא דאמר כל שכן אמתניתין סמיך דתניא לא יביאם בסל ובקופה דמשמע דטפי עדיף אפושי בהלוכה מלאפושי במשוי. והקשה מורי נר"ו דמאי האי דאמר דמליא בחצבא רבה תמלי בחצבא זוטא קא מפשה בהלוכא. ואי אמתניתין סמיך מה בכך דהא תנן המביא כדי יין לא יביאם בסל ובקופה אלא על כתפו ואף על פי שמרבה בהלוכא. ונראה שאין כל הדברים שווין שהמביא כדי יין בקופה נראה כעובדין דחול ביותר וטוב לו להרבות במהלך ולהביאן על כתפו ולא שיביאם בקופה דנראה כעובדין דחול ויש לחוש על זה הרבה. אבל חצבא רבה אין ראוי לחוש לעובדין דחול כל כך וטוב לו שיביא בחצבה רבה כחול ולא ירבה בהלוכא. וכן לאידך גיסא. עד כאן לשונו.

    תכסייא בנכתמא כתב מורי נר"ו דמתוך לשון רש"י ז"ל נראה שאינו גורס זמנין דנפיל ואתי לאתויי. ואזיל לטעמיה שפירש בפרק קמא דמדאורייתא כל הוצאה מותרת משום מתוך וכן בהעברת ארבע אמות ברשות הרבים. ואף על פי שחכמים אסרו דבר שאינו צורך היום אפילו הכי לא מצי אמר זמנין דנפיל ואתי לאיתויי דהיא גופא דרבנן ואנן ניגזור ביה. אבל לפי שיטת הגאונים שפירשו דכל שאינו צורך היום אסור מן התורה אתי שפיר עד כאן. וגם הריטב"א ז"ל לא גריס ליה משום דכל שהוא שלם מותר להוליכו ביום טוב במה שירצה ואין החשש בכאן אלא שמא ישובר ויוליך השברים בידו שהם נולד והא אפילו בטלטול כל דהוא אסור. והכי גרסינן בנוסחי דוקני זמנין דמתבר ואתי לאתויי.

    תנן אין מספקין. פירוש ביום טוב משום שמחה גזרה שמא יתקן כלי שיר. ולא מיירי באבל דאלו באבל אפילו בחולו של מועד אסור ואין צריך לומר ביום טוב כדאיתא התם.

    גרסת רש"י ז"ל והני נשי דשקלן חצבייהו ואזלן ויתבן אפומא דמבואה ולא אמרינן להו ולא מידי כו'. ולא גריס וקא מיגנדר חצביהו וקא מתיאן להו משום דאילו עבדי הכי הא קא עבדי איסור דאורייתא ואם כן אמאי אמרינן הני מילי בדרבנן כו'. ובתוס' אמרו דגרסינן ליה וכגון דלאו אדעתייהו דלית ביה איסורא דאורייתא. ולא נהיר. ועוד אמרו בתוספות דמכאן יש לאסור לישב על אסקופות הבית בשבת אלא או כולו חוץ או כולו פנים דאיכא למיחש שמא ירוק לחוץ או מטלטל חפץ ומביאו או מוציאו.

    אלא הנח להן לישראל וכו' ודוקא במידי דקים לן דעבדי בשוגג דבכי הא אין אנו נתפסין בעון משום דלא מהני בהו מחאה. אבל במלתא דקים לן דידעי דאיסורא הוא ועבדין במזיד ליתיה להאי טעמא ואי לא מחינן בהו מתפשינן עלייהו דהא ישראל ערבים זה לזה כן אמר הריטב"א ז"ל.

    ולא היא לא שנא דאורייתא ולא שנא דרבנן ואף על גב דהתם בשבת אסיקנא דוקא בדרבנן כאוקמתא קמייתא דהכא איכא למימר דפליגן אוקמתי אהדדי וקיימא לן כההיא דהתם לחומרא. ויש מפרשים דלא פליגן דהא דאמרינן הכא דאפילו בדאורייתא לא מחינן לאו דאורייתא ממש אלא כל דאתי מדרשא דקרא כגון תוספת. והתם דקאמר דרבנן לישנא קלילא נקט דכל דאתי מדרשא כיון דאיסוריה קיל כגון תוספת דליכא אלא עשה קרי ליה דרבנן כלומר כעין דרבנן והוא הנכון. והעיד הריטב"א ז"ל בשם רב גדול מאשכנזים שהעיד בשם רבותיו הצרפתים ובכללם ר"י והר"ם מרוטנבורק שלא נאמרו דברים הללו אלא לדורותם אבל בדור הזה שמקילין בכמה דברים ראוי לעשות סייג לתורה ואפילו בדרבנן מחינן וקנסינן להו עד דלא לעברו לא בשוגג ולא במזיד ושכן הוא במדרש ירושלמי. והדבר נראה לי נכון. ועוד איכא למימר דאפילו לדידהו דלא מחי היינו דוקא בדקים לן בגווייהו דלא מקבלי. אבל אי מספקא לן אי מקבלי אם לאו ודאי מחינן. והכי מוכח פרק במה אשה דאמרי התם בשעה שגלו ישראל היו אויבים הורגין כו' אמר להם הללו נמי רשעים הם שהיה בידם למחות ולא מיחו כו' כדאיתא התם. וכן אמרו בתוספות. וא"ת ובתוספת אמאי נשים חייבות דהא מצות עשה שהזמן גרמא היא. וי"ל דבסוכה מרבינן מהאזרח לרבות את הנשים וודאי לתוספת מרבינן דאי לעיקר היום הא איכא כרת והשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה. והא דאמרינן וקא אכלי ושתו עד שחשכה אמרו בתוס' דמהכא שמעינן דתוספת יש לו שיעור. ואומר ר"י ז"ל דהוא כחצי שעה והוא הדין לתוספת שבת. ואם תאמר אם כן מאי האי דאמרינן ספק חשכה ספק אינה חשכה אין מדליקין את הנרות דמשמע הא אינה חשכה ודאי מדליקין והא תוספת היום הוא ואסור. וי"ל דהכי קאמר ספק חשכה אין מדליקין את הנרות ואפילו לומר לנכרי להדליק אסור. אבל אינה חשכה ודאי הוא אינו מדליק אבל הנכרי מדליק משום דשבות בתוספת שריא.

    Shita Mekubetzet on Beitzah 30a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמ' דהא תוספת יה"כ דאורייתא הוא ואכלו ושתו עד שחשיכה וכו' בל' הש"ע משמע דבנשים איירי וכן נראה מל' הרא"ש ז"ל שכתב וחזינן להו משמע דאהני נשי דלעיל קאי אלא שיש לי לדקדק דאם כן אמאי אמרינן הכא דתוספ' יה"כ דאורייתא ופירש"י דנפקא לן מועניתם את נפשותיכם בתשעה וא"כ לפ"ז לא הוי אלא מצות עשה והא ק"ל מ"ע שהז"ג נשים פטורות ונהי דבעיקר עינוי דיה"כ עצמו ודאי הושוו נשים לאנשים לכל עונשין שבתורה משא"כ תוספת יה"כ דליכא עונש וא"כ מנ"ל דאסורות. )עיין בסוכה כ"ח ע"ב סותר לדבריו אלה(. ויש ליישב דאע"ג דבל' עשה כתיב מ"מ כיון דהוי שב ואל תעשה דלא תאכל ולא תשתה לא הוי בכלל מ"ע שהז"ג והיינו דוקא בעשה גמור שהיא בקום עשה וכיוצא בזה כתבתי גבי שריפת קדשים לענין דנשים אסורות להדליק בשמן שריפה. ועוד דכיון דאיצטריך קרא ביומא בפרק יה"כ למעוטי תוספת מאיסור עונש כרת אם כן ממילא משמע דלאו מיהו איכא אלא משום דבעינוי לא שייך לשון לאו משו"ה כתבו בלשון עשה כדאיתא התם דף פ"א ע"ש:

    Penei Yehoshua on Beitzah 30a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Beitzah, daf 30, Amud Aleph, about 323 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 16 words

      Opens “בערמת התבן, אבל לא בעצים שבמוקצה.…”

    2. Segment 27 words

      Opens “גמ׳ תנא: אם אי אפשר לשנות מותר.…”

    3. Segment 330 words

      Opens “אתקין רבא במחוזא: דדרו בדוחקא לדרו ברגלא.…”

      Named: רבא.

    4. Segment 433 words

      Opens “אמר ליה רב חנן בר רבא לרב…”

      Named: רב חנן בר רבא, רב אשי, רבא.

    5. Segment 516 words

      Opens “אמר ליה: משום דלא אפשר. היכא ליעבד?…”

      Named: רבה.

    6. Segment 632 words

      Opens “דמליא בחצבא זוטא תמלי בחצבא רבה קא…”

      Named: רבה.

    7. Segment 723 words

      Opens “א"ל רבא בר רב חנין לאביי, תנן:…”

      Named: רב חנין, רבא, אביי.

    8. Segment 834 words

      Opens “אמר ליה: ולטעמך הא דאמר (רבא): לא…”

      Named: רבא.

    9. Segment 921 words

      Opens “אלא: הנח להם לישראל, מוטב שיהיו שוגגין…”

    10. Segment 1034 words

      Opens “והני מילי בדרבנן, אבל בדאורייתא לא. ולא…”

    11. Segment 1118 words

      Opens “ומתחילין בערמת התבן. אמר רב כהנא: זאת…”

      Named: רב כהנא.

    12. Segment 1224 words

      Opens “אימא סיפא: אבל לא בעצים שבמוקצה. אתאן…”

      Named: רבי שמעון.

    13. Segment 1337 words

      Opens “איכא דמתני לה אסיפא: אבל לא בעצים…”

      Named: רב כהנא, רבי יהודה.

    14. Segment 148 words

      Opens “תבנא סריא, הא חזי לטינא! דאית ביה…”

    Sages named on this page

    • Rav Kahana [the Second] · Amoraim · First Generation Amoraim

      Rav Kahana was a preeminent student of Rav and Shmuel.

      Source: Beitzah 30a · Segment 11 — “…בערמת התבן. אמר רב כהנא: זאת אומרת, מתחילין באוצר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Beitzah 30a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026