Talmud Builders

    Beitzah 27a

    Back to index

    English translation — Beitzah 27a

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1And then when their cooking is finished, they once again become fit for eating. This demonstrates that even food that had temporarily been set aside because it had become inedible does not remain prohibited for the entire day.

    2Abaye said to him: And according to your reasoning that foods are temporarily considered muktze while being cooked, cooked dishes in general present a difficulty for you on Shabbat as well. As ordinary cooked dishes in general are still bubbling at twilight and not yet edible, and yet we partake of them later in the evening. This demonstrates that although the food was considered muktze at the critical moment of twilight, it is not prohibited for the duration of Shabbat.

    3Rather, it must be that we have no dilemma with regard to a food whose completion, which brings it to its finished and edible form, is entirely in the hands of a person, e.g., beans and lentils. Such foods are certainly not considered as muktze for all of Shabbat simply because they had become temporarily unfit for eating. Where we have a dilemma is with regard to an item whose completion is in the hands of Heaven, such as figs and grapes, which dry by the heat of the sun. This dilemma remains unresolved.

    4§ The Gemara returns to the issue of permitting firstborn animals. Rabbi Yehuda Nesia had a firstborn animal that acquired a blemish on a Festival, and he wished to serve it to priests staying at his house. He sent it to be presented before Rabbi Ami for examination, and Rabbi Ami thought that he should not examine it, in accordance with the opinion of Rabbi Shimon. Rabbi Zerika said to him, and some say it was Rabbi Yirmeya: The principle is that in cases of dispute between Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, who in this case permits examination of the firstborn. Rabbi Yehuda Nesia then sent the firstborn to be presented before Rabbi Yitzḥak Nappaḥa, who likewise thought that he should not examine it. Rabbi Yirmeya said to him, and some say it was Rabbi Zerika: The principle is that in cases where Rabbi Yehuda and Rabbi Shimon disagree, the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda.

    5Rabbi Abba said to Rabbi Yirmeya: What is the reason that you did not allow the Sages to act in accordance with the opinion of Rabbi Shimon? He said to him: And you, what do you have? Do you have a tradition that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon? Rabbi Abba said to him that Rabbi Zeira said as follows: The halakha in this case is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.

    6The Gemara relates that a certain unidentified person in Babylonia said: May it be His will that I merit to go up there to Eretz Yisrael, and that I learn this teaching from the mouth of its Master; I will ask Rabbi Zeira himself for his opinion on this matter. When he went up there to Eretz Yisrael, he found Rabbi Zeira and said to him: Did the Master say that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Shimon? Rabbi Zeira said to him: No, that is not what I said; rather, I said: It stands to reason that this is so. It is reasonable to rule in accordance with Rabbi Shimon on this issue, although I do not have a definitive tradition to this effect.

    7Rabbi Zeira explains: Why do I think so? From the fact that it teaches in the mishna that Rabbi Shimon says: Any firstborn animal whose blemish is not perceptible while it is still day is not considered to be among the animals prepared prior to the Festival for use on the Festival. And a baraita taught the same ruling in the name of the Sages, indicating that this is the majority opinion. One should therefore learn from this that it stands to reason that the halakha is ruled in accordance with the opinion of Rabbi Shimon.

    8The Gemara asks: In the final analysis, what conclusion was reached about this matter? Whose opinion does the halakha follow? Rav Yosef said: Come and hear, as this matter hangs on great trees, meaning it is the subject of a dispute among the early Sages. As Rabbi Shimon ben Pazi said that Rabbi Yehoshua ben Levi said that Rabbi Yosei ben Shaul said that Rabbi Yehuda HaNasi said in the name of the holy community in Jerusalem: Rabbi Shimon ben Menasya and his colleagues said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

    9The Gemara wonders at the wording of this report: How could the holy community in Jerusalem have reported that Rabbi Shimon ben Menasya and his colleagues said that the halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Meir? Aren’t they much older than he? Why, then, would they have reported a halakha in his name? The Gemara answers: Rather, the holy community in Jerusalem said the following: Rabbi Shimon ben Menasya and his colleagues, who said that one may not examine blemishes on a Festival, spoke in accordance with the opinion of Rabbi Meir.

    10To which teaching of Rabbi Meir is the Gemara referring? It is as we learned in a mishna ( Bekhorot 28a): If one slaughtered a firstborn before it was shown to a Sage and deemed permitted, and afterward he showed its blemish to a Sage, who confirmed that it was indeed a permanent blemish that permitted the animal to be slaughtered, Rabbi Yehuda permits it, as it had been established that the animal was blemished. And Rabbi Meir says: Since it was slaughtered without the permission of an expert, it is prohibited. Apparently Rabbi Meir holds that the examination of a firstborn is not as simple a process as the examination of a tereifa , since it involves more than a mere examination of the body of the animal. The examination of a firstborn must be conducted when the animal is alive, whereas the examination of a tereifa may be performed even after slaughtering.

    11And from this Rabbi Shimon ben Menasya and his colleagues inferred that the examination of a tereifa , which consists merely of clarifying the facts of the animal’s physical state, may be done even on a Festival. On the other hand, the more stringent examination of a firstborn, which can be likened to the rendering of a judgment, a process with principles of its own, must be performed on the eve of the Festival.

    12Abaye said to Rav Yosef: Is that to say that there, in that mishna, Rabbi Yehuda and Rabbi Meir disagree about whether or not one may examine blemishes on a Festival? That was not their dispute; rather, they disagree with regard to the question of whether or not there is a penalty for one who acted improperly. As Rabba bar bar Ḥana said that Rabbi Yoḥanan said: If the blemish was in the eyelids, e.g., if a fissure developed there that disqualifies the animal, everyone, including Rabbi Meir, agrees that the animal is prohibited, because such a blemish changes its appearance after the slaughter. It is possible that after slaughter what was a temporary blemish will then look like a permanent one, and the animal will incorrectly be permitted retroactively.

    13When they disagree is in a case of blemishes in the body, e.g., if an ear had been cut off or a foreleg broken, which are prominent blemishes whose appearance does not change after death. Rabbi Meir holds that we issue a decree that blemishes in the body are prohibited due to blemishes in the eye, and Rabbi Yehuda holds that we do not issue such a decree.

    14Rav Naḥman bar Yitzḥak said: The wording of the mishna in tractate Bekhorot is also precise according to this explanation, as it teaches that Rabbi Meir says: Since it was slaughtered without the permission of an expert who confirmed that this is a permanent blemish, it is prohibited. Learn from this that this is a penalty that Rabbi Meir imposes and nothing else. The Gemara concludes: Indeed, learn from this that this is the correct understanding of the mishna.

    15§ The Gemara relates that Ami of Vardina was the examiner of firstborns in the household of the Nasi . On Festivals he would not examine firstborn blemishes. They came and told Rabbi Ami about this. He said to them: He does well not to examine them. The Gemara raises an objection: Is that so? But didn’t Rabbi Ami himself examine firstborns for blemishes on a Festival? The Gemara answers: When Rabbi Ami would examine the blemishes of firstborns, it was on the day before the Festival that he would examine them, to see whether the blemishes were permanent or temporary.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    גמר להו בשולייהואשתרו ולא אמרינן שעה אחת היו מוקצות וידחו:

    ולטעמיךדמשוית להו לרתיחתן תורת מוקצה וילפת מינה דאין מוקצה לחצי שבת:

    תקשי לךמהשתא דלא תוכל לתרץ היאך אנו אוכלים שום קדרות בלילי שבתות דעל כרחך המוקצה לבין השמשות מוקצה לכולי יומא והרי בין השמשות כל הקדרות מסולקות מרותחות מן הכירה ואכלינן מנייהו לאורתא:

    אלא מידי דגמרו בידי אדם לא קא מבעיא לןדכיון דבידו לתקנו בו ביום לא מקצה ליה מדעתיה מפני דחייתו הלכך פולין ועדשים אינם ראייה לכאן ומהאי טעמא נמי שרינן קדרות של בין השמשות:

    כי קא מבעיא לן גמרו בידי שמיםע"י חמה דכיון שאין בידו לתקנו מסח דעתיה מניה:

    הוה ליה ההוא בוכראוהיו לו בביתו כהנים סמוכין על שלחנו ואוכלין בכורות:

    רבי יהודה ור' שמעון הלכה כרבי יהודההכי כיילינן להו בעירובין (דף מו:):

    אמר ליה ר' זריקאלר' אבא:

    ואת מה בידךדשבקת לרבי יהודה ובעית למעבד כר' שמעון ממי שמעת דהלכה כר' שמעון בזו:

    אמר מאן דהואאחד מן התלמידים מי שהוא ולא נודע שמו:

    אזכי ואסקיהי רצון שאזכה לעלות לארץ ישראל למקום שרבי זירא שם דהוא מרה דשמעתא דאמרי משמיה הלכה כר' שמעון ואגמרה לשמעתא מפומיה:

    אנא מסתברא אמריכן אמרת דמסתברא כרבי שמעון אבל לא שמעתי שהוקבעה הלכה למעשה כמותו:

    בלשון חכמיםדקתני לעיל אתא ואייתי מתניתא בידיה בין שנולד בו מום מעי"ט בין שנולד בו מום בי"ט חכמים אומרים כו' ור' שמעון הוא דקאמר הכי וקרי ליה חכמים:

    באשלי רברביבחבלים גדולים וגסים שקשין לינתק כלומר חכמים גדולים אמרוה ואין נוחין לבטל דבריהם:

    ר' שמעון בן מנסיא וחביריואותן שאמר עליהן הרי אמרו אין רואין מומין בי"ט:

    אמרו הלכה כר' מאירבבכורות השתא משמע שמעידין קהלא קדישא על ר' שמעון בן מנסיא שאומר עוד דבר זה ומפרש רב יוסף אמרו בתמיה וכי אפשר שקהלא קדישא אומרים דבר זה על ר' שמעון בן מנסיא וחביריו אמרו הלכה כר' מאיר ועבדינן כותייהו:

    והא אינהו קדימי וקשישי מיניה טובאקהלא קדישא דאמרה רבי להא שמעתא משמייהו קשישי מר' שמעון בן מנסיא טובא דהא ר' שמעון בן מנסיא בימי רבי ובניו היה כדתנן באבות [פ"ו] אמר ר' שמעון בן מנסיא אלו שבע מדות שמנו חכמים בתלמידים כלן נתקיימו ברבי ובבניו ולעיל נמי אפלוג בהדיה והיכי אמרו ההוא קהלא קדישא הלכה משמיה דר' שמעון בן מנסיא דקתני ר' שמעון וחביריו אמרו הלכה כר' מאיר:

    אלאהכי אמור קהלא קדישא ר' שמעון בן מנסיא וחבריו שאמרו אין רואין מומין בשיטת ר' מאיר אמרוה וכן אפשר שהזקנים נתנו דעתם על דברי הבחורים ואמרו דברי פלוני נוטין אחר דברי ר' פלוני שהיה לפניו:

    השוחט את הבכורקודם שהתירו חכם ואח"כ הראה את מומו לחכם:

    אלמא קסבר ר' מאיר ראיית בכוראינה קלה כראיית טרפה דאחשבוה רבנן וכל עצמה של התרת בכור תלויה בה שאף שחיטתו אסורה קודם שיראנו ואינו דומה לראיית טרפה שהתירו לבדקה אחר שחיטה:

    ומינהוממנה למדו ר' שמעון בן מנסיא וחביריו ואמרו כיון דחשיבא כולי האי הוה ליה כמתקן וכדן דין ואסור לראותו בי"ט ואע"פ שהטרפה נבדקת בי"ט והיינו תליא באשלי רברבי שאמרו קהלא קדישא דהא דר' שמעון כר"מ אזלא וקמו להו ר' שמעון בן יוחי ור' מאיר בחדא שיטתא וה"ל ר' יהודה יחיד ואין דבריו של אחד במקום שנים:

    אמר ליה אביילרב יוסף:

    אטוההיא דר"מ דבכור ברואין מומין לאחר שחיטה פליגי ומשום טעמא דחשיבותא אמרה ר"מ למלתיה והא קנסא קניס כדמפרש ואזיל ואלו אדם אחר שחטו וכסבור שהוא ניתר מפי מומחה אפילו ר"מ מודה דרואין:

    בדוקיןטייל"א כמו הנוטה כדוק שמים (ישעיהו מ׳:כ״ב) אם מום זה דוק שבעין:

    כולי עלמאאפילו ר' יהודה מודה דאסור מפני שמשתנה לאחר המיתה ויש דוק שנראה לאחר שחיטה מום קבוע שאלו ראהו לפני שחיטה היה נראה עובר:

    במומין שבגוףכגון נקצצה אזנו נשברה ידו דלא נשתנה בשביל השחיטה:

    מתני'דבכורות נמי דיקא דמשום גזרה קאסר ליה וקנסא קניס כדי שלא ירגיל עוד מדלא קתני ר"מ אוסר דנהוי משמע דאסורו תלוי בגופו שאין ראייתו לאחר שחיטה כלום אלא הואיל ועבר ושחטו שמע מינה זהו טעמו של דבר מפני שהקיל לשחטו ותלה ר"מ הדבר ברשעו של כהן זה שהקיל בו:

    אמי ורדינאהנאה היה ועל שם ורדים היה נקרא ולי נראה מאותו מקום ששמו ורדינה כדאמרינן בעירובין (דף מט.) שנקרא מאנשי ורדינה ואנשים זקנים וצרי עין בממונן היו:

    מאתמול הוה חזיאם קבוע אם עובר:

    ביצה 27 עמוד א

    1גמר בשולייהו חזו להו.

    2אמר ליה אביי: ולטעמיך, תקשי לך קדרות דעלמא, דהא סתם קדרות דעלמא בין השמשות רותחות הן, ולאורתא אכלינן מינייהו!

    3אלא גמרו בידי אדם לא קא מבעיא לן. כי קא מבעיא לן גמרו בידי שמים.

    4ר' יהודה נשיאה הוה ליה ההוא בוכרא. שדריה לקמיה דר' אמי, סבר דלא למחזייה. א"ל רבי זריקא ואיתימא רבי ירמיה: ר' יהודה ור' שמעון הלכה כר' יהודה. הדר שדריה לקמיה דרבי יצחק נפחא, סבר דלא למחזייה. א"ל ר' ירמיה ואיתימא ר' זריקא: ר' יהודה ור' שמעון הלכה כר' יהודה.

    5א"ל רבי אבא: מאי טעמא לא שבקתינהו לרבנן למעבד עובדא כר' שמעון? א"ל ואת מה בידך? א"ל הכי אמר ר' זירא: הלכה כר' שמעון.

    6אמר מאן דהוא: אזכי ואסק להתם, ואגמרה לשמעתא מפומיה דמרה. כי סליק להתם, אשכחיה לר' זירא, א"ל אמר מר הלכה כרבי שמעון? א"ל לא, אנא ״מסתברא״ אמרי.

    7מדקתני במתניתין: ר' שמעון אומר כל שאין מומו ניכר מבעוד יום אין זה מן המוכן, וקתני לה בברייתא בלשון חכמים ש"מ מסתברא כוותיה.

    8מאי הוי עלה? אמר רב יוסף: ת"ש דתליא באשלי רברבי. דאמר רבי שמעון בן פזי א"ר יהושע בן לוי א"ר יוסי בן שאול אמר רבי משום קהלא קדישא דבירושלים: ר' שמעון וחבריו אמרו הלכה כרבי מאיר.

    9אמרו? והא אינהו קשישי מניה טובא! אלא: בשיטת ר' מאיר אמרוה.

    10דתנן: השוחט את הבכור ואחר כך הראה את מומו ר' יהודה מתיר. ורבי מאיר אומר: הואיל ונשחט שלא על פי מומחה אסור. אלמא קסבר ר' מאיר: ראיית בכור לאו כראיית טרפה, ראיית בכור מחיים, ראיית טרפה לאחר שחיטה.

    11ומינה: ראיית טרפה אפילו בי"ט ראיית בכור מערב י"ט׃

    12א"ל אביי: אטו התם, ברואין מומין פליגי? בקנסא פליגי. דאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: בדוקין שבעין כולי עלמא לא פליגי דאסור, משום דמשתנין.

    13כי פליגי במומין שבגוף, רבי מאיר סבר: גזרינן מומין שבגוף אטו מומין שבעין. ור' יהודה סבר: לא גזרינן.

    14אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי דיקא, דקתני: ר' מאיר אומר: הואיל ונשחט שלא על פי מומחה אסור. שמע מינה: קנסא הוא דקא קניס, שמע מינה.

    15אמי ורדינאה חזי בוכרא דבי נשיאה הוה. ביומא טבא לא הוה חזי. אתו ואמרו ליה לרבי אמי, אמר להו: שפיר קא עביד דלא חזי. איני? והא רבי אמי גופיה חזי! רבי אמי כי חזי מאתמול הוה חזי,׃

    Tosafot

    אלא גמרו בידי אדם לא מבעיא לן וכו'וא"ת אמאי אין מוכיח מההיא דכופין את הסל לפני האפרוחין כדי שיעלו וירדו וקאמר [שבת מג.] מותר לטלטלם פי' אחר שירדו מותר לטלטל הסל אע"פ שהיה אסור כשעלו האפרוחים עליו בחצי היום אלמא אין מוקצה לחצי שבת וי"ל דשאני התם דהוי כמו גמרו בידי אדם שבידו להפריחם מעליו דהא שרינן קדרות אע"ג דבין השמשות רותחות הן ועוד יש לומר דהתם מיירי לענין טלטול דפשיטא ליה דאין מוקצה לחצי שבת והכא קא בעי לענין אכילה:

    אלא ר' מאיר קנסא קא קניסופסיק רבינו יצחק דהלכה כרבי יהודה דקבעי התם בבכורות (דף כח: ושם) סתמא דש"ס אליבא דר' יהודה ואע"ג דר' מאיר ור' יהודה הלכה כרבי מאיר בגזרותיו היינו ודאי בגזרותיו אבל לא בקנסותיו:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ת"ש מפולין ועדשין כי בעת שהן יבישין ראוין לכוס עודנו בקידרא נדחו מלכוס ועדיין לא נתבשלו נגמר בשולן נראו ואנו מבשלין אותן ביו"ט הנה הן מוקצה א"ל אביי ולטעמיך תקשו לך כל קדירות דבין השמשות דאינון רותחות בין השמשות ואין ראויות לאכילה ולאח' [כך] אוכלין מינייהו אלא כל דבר שגמרו בידי אדם כגון אילו לא קמיבעיא לן דודאי אין מוקצה כי קמיבעי לן גמרו בידי שמים ולא איפשיטה.

    ר' יהודה נשיאה הוה ליה בכור שדריה לר' אמי ביו"ט לבקרו סבר דלא למיחזי' א"ל ר' ירמיה והא ר' יהודה תני במתניתין ירד מומחה ויראה ור' יהודה ור' שמעון הלכה כר' יהודה ואוקימנא למתניתין ברואין מומין ביו"ט פליגי ר' יהודה מתיר ור' שמעון אוסר וכן ר' יצחק נפחא לא רצה לבקר מומין ביו"ט ואמר לו ר' ירמיה כמו שאמר לר' אמי א"ל ר' אבא לר' ירמיה למה אינך מניח לר' אמי ור' יצחק נפחא לעשות כר' שמעון דאמר אין רואין מומין א"ל ר' ירמיה ואת מה בידך א"ל הכי אמר זעירא הלכה כר' שמעון ואסיקנ' מסתברא קאמר מדקתני לה ר' אושעיא במתניתא דאייתי בהדיה הא דר' שמעון בלשון חכמים ש"מ הלכתא כותיה.

    מאי הוי עלה ת"ש מדאשכחן ר' שמעון בן מנסיא וחביריו שהקדימו באותו הזמן שהיו קודם ר' מאיר ואמרו הלכה כר' מאיר דתנן בבכורות עד כמה ישראל חייב ליטפל (בבשר):

    השוחט את הבכור ואח"כ הראה מומו ר' יהודה מתיר ר' מאיר אומר הואיל ונשחט שלא ע"פ מומחה אסור. ודייקינן אלמא קסבר ר' מאיר ראיית בכור לאו כראיית טריפה כו' א"ל אביי אטו התם בראיית מומין ביו"ט פליגי בגזירת מומין שבגוף אטו מומין שבעין פליגי מפני שמשתנין לאחר מיתה וקנסא הוא דקא קניס ר' מאיר התם.

    (אי) אמי ורדינאה לא היה רואה מומי בכור ביו"ט וא"ר אמי שפיר עביד דלא חזי.

    Babylonian Talmud · folio map

    Beitzah 27a

    Beitzah 27a. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 363 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    גמר להו בשולייהו אשתרו ולא אמרינן שעה אחת היו מוקצות וידחו:

    ולטעמיך דמשוית להו לרתיחתן תורת מוקצה וילפת מינה דאין מוקצה לחצי שבת:

    תקשי לך מהשתא דלא תוכל לתרץ היאך אנו אוכלים שום קדרות בלילי שבתות דעל כרחך המוקצה לבין השמשות מוקצה לכולי יומא והרי בין השמשות כל הקדרות מסולקות מרותחות מן הכירה ואכלינן מנייהו לאורתא:

    אלא מידי דגמרו בידי אדם לא קא מבעיא לן דכיון דבידו לתקנו בו ביום לא מקצה ליה מדעתיה מפני דחייתו הלכך פולין ועדשים אינם ראייה לכאן ומהאי טעמא נמי שרינן קדרות של בין השמשות:

    כי קא מבעיא לן גמרו בידי שמים ע"י חמה דכיון שאין בידו לתקנו מסח דעתיה מניה:

    הוה ליה ההוא בוכרא והיו לו בביתו כהנים סמוכין על שלחנו ואוכלין בכורות:

    רבי יהודה ור' שמעון הלכה כרבי יהודה הכי כיילינן להו בעירובין (דף מו:):

    אמר ליה ר' זריקא לר' אבא:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Beitzah 27a · Sefaria

    Tosafot

    אלא גמרו בידי אדם לא מבעיא לן וכו' וא"ת אמאי אין מוכיח מההיא דכופין את הסל לפני האפרוחין כדי שיעלו וירדו וקאמר [שבת מג.] מותר לטלטלם פי' אחר שירדו מותר לטלטל הסל אע"פ שהיה אסור כשעלו האפרוחים עליו בחצי היום אלמא אין מוקצה לחצי שבת וי"ל דשאני התם דהוי כמו גמרו בידי אדם שבידו להפריחם מעליו דהא שרינן קדרות אע"ג דבין השמשות רותחות הן ועוד יש לומר דהתם מיירי לענין טלטול דפשיטא ליה דאין מוקצה לחצי שבת והכא קא בעי לענין אכילה:

    אלא ר' מאיר קנסא קא קניס ופסיק רבינו יצחק דהלכה כרבי יהודה דקבעי התם בבכורות (דף כח: ושם) סתמא דש"ס אליבא דר' יהודה ואע"ג דר' מאיר ור' יהודה הלכה כרבי מאיר בגזרותיו היינו ודאי בגזרותיו אבל לא בקנסותיו:

    Tosafot on Beitzah 27a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ת"ש מפולין ועדשין כי בעת שהן יבישין ראוין לכוס עודנו בקידרא נדחו מלכוס ועדיין לא נתבשלו נגמר בשולן נראו ואנו מבשלין אותן ביו"ט הנה הן מוקצה א"ל אביי ולטעמיך תקשו לך כל קדירות דבין השמשות דאינון רותחות בין השמשות ואין ראויות לאכילה ולאח' [כך] אוכלין מינייהו אלא כל דבר שגמרו בידי אדם כגון אילו לא קמיבעיא לן דודאי אין מוקצה כי קמיבעי לן גמרו בידי שמים ולא איפשיטה.

    ר' יהודה נשיאה הוה ליה בכור שדריה לר' אמי ביו"ט לבקרו סבר דלא למיחזי' א"ל ר' ירמיה והא ר' יהודה תני במתניתין ירד מומחה ויראה ור' יהודה ור' שמעון הלכה כר' יהודה ואוקימנא למתניתין ברואין מומין ביו"ט פליגי ר' יהודה מתיר ור' שמעון אוסר וכן ר' יצחק נפחא לא רצה לבקר מומין ביו"ט ואמר לו ר' ירמיה כמו שאמר לר' אמי א"ל ר' אבא לר' ירמיה למה אינך מניח לר' אמי ור' יצחק נפחא לעשות כר' שמעון דאמר אין רואין מומין א"ל ר' ירמיה ואת מה בידך א"ל הכי אמר זעירא הלכה כר' שמעון ואסיקנ' מסתברא קאמר מדקתני לה ר' אושעיא במתניתא דאייתי בהדיה הא דר' שמעון בלשון חכמים ש"מ הלכתא כותיה.

    מאי הוי עלה ת"ש מדאשכחן ר' שמעון בן מנסיא וחביריו שהקדימו באותו הזמן שהיו קודם ר' מאיר ואמרו הלכה כר' מאיר דתנן בבכורות עד כמה ישראל חייב ליטפל (בבשר):

    השוחט את הבכור ואח"כ הראה מומו ר' יהודה מתיר ר' מאיר אומר הואיל ונשחט שלא ע"פ מומחה אסור. ודייקינן אלמא קסבר ר' מאיר ראיית בכור לאו כראיית טריפה כו' א"ל אביי אטו התם בראיית מומין ביו"ט פליגי בגזירת מומין שבגוף אטו מומין שבעין פליגי מפני שמשתנין לאחר מיתה וקנסא הוא דקא קניס ר' מאיר התם.

    (אי) אמי ורדינאה לא היה רואה מומי בכור ביו"ט וא"ר אמי שפיר עביד דלא חזי.

    Rabbeinu Chananel on Beitzah 27a · Sefaria

    Rashba

    אתו ואמרו לרב אמי אמר להו שפיר עבד דלא הוי חזי והכי קיימא לן דאין רואין מומין לכתחלה ביו"ט כהא דאמי וורדינאה דלא הוה חזי ור' אמי (שבקיה) [שבחיה] ואמר שפיר עבד דלא חזי, וגרסינן בירושלמי (ה"ד) אתא עובדא קמי רב אמי וסבר מימר ר' יודא ור"ש הלכה כר' יודא אייתי רב אושעיא מתני' דבר קפרא מן דרומא תנא וחכמים אומרים כל שמומו ניכר מעי"ט ולא התירו מומחה אלא בי"ט אין זה מן (המורי') [המוכן] (וחזי) [וקיבלה וחזר ביה] ביומיה. ואם עבר וביקרו והוה מאתמול מותר דדעתיה עליה, ואפילו שחטו קודם שהראה את מומו במומין שבגוף דלא משתנו מותר, דר' מאיר דאמר הואיל ונשחט שלא על פי מומחה אסור לית הלכתא כוותיה דהא ר' יהודה פליג עליה ושרי ור' מאיר ור' יהודה הלכה כר' יהודה, ור' מאיר נמי לא אסר אלא משום קנסא וכדאמרינן ר' מאיר דקא אסר קנסא הוא דקניס, ואף על גב דאמרינן הלכה כר' מאיר בגזירותיו (עירובין מז, א) [דוקא בגזירותיו] אבל לא בקנסיו וכן אמרו בתוספות וכן אמרו משום בה"ג. ואם הראהו לחכם מעי"ט מותר להתירו בי"ט ואפילו לכתחלה, וכעובדא דההוא גברא דאייתי בוכרא לקמיה דרבא בהדי פניא דמעלי יומא טבא והוה חייף רישיה דלי עיניה וחזייה למומיה ולמחר שרייה.

    Rashba on Beitzah 27a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוספות בד"ה אלא גמרו בידי אדם כו' וי"ל דשאני התם דהוי כמו גמרו בידי אדם כו' דהא לקמן שרינן קדירות כו' עכ"ל דבריהם תמוהים [ג] דאי הוה ההיא דאפרוחים כמו גמרו בידי אדם א"כ לישתרי אפי' אם היו האפרוחין עליו בין השמשות כדשרינן קדירות בשמעתין ובפ' כירה תניא בהדיא דאסורין בעודן עליו בין השמשות מגו דאתקצאי כו' גם התוס' שם הוכיחו מזה דלא מקרי בידי אדם גם מה שהביאו ראייה לתירוצם מהא דשרינן קדירות הוא מגומגם דלא הוו צריכים לזה אלא להך מילתא גופה דגמרו בידי אדם דקיימינן בה וראיתי בתוס' ישנים דכצ"ל ואין לומר דשאני התם דהוי כמו גמרו בידי אדם שבידו להפריחם מעליו דהא שרינן קדירות אע"ג דבין השמשות רותחות הן ובפרק כירה קאמר אם היו עליו בין השמשות אסור לטלטל וא"כ לא הוי כבידי אדם וי"ל דהתם מיירי כו' עכ"ל ותו לא מידי ודו"ק:

    בפרש"י בד"ה אלא הכי אמר קהלא קדישא ר"ש בן מנסיא כו' וכן אפשר שהזקנים נתנו דעתם כו' עכ"ל פירושו דחוק בזה לחלק ולומר דדבר הלכה לא יאמרו ודברי פלוני נוטין כו' יאמרו הזקנים על דברי הבחורים גם לפי פירושו הא דקאמר לעיל הרי אמרו אין רואין מומין כו' על חבירו אמר ר"ש בן מנסיא כך ופרש"י לעיל סותר זה שפי' א"ל ר"ש בן מנסיא הרי אמרו רבותינו דורות שלפנינו אין רואין מומין דרשב"י מדורות כו' עכ"ל מזה נראה דהרי אמרו כו' על חביריו דרשב"י קאי ועוד למה נפרש הא דר"ש וחביריו אמרו בשיטת ר"מ היינו ר"ש בן מנסיא טפי אית לן לפרושי דהיינו רשב"י דהוא מרא דשמעתין דאין רואין מומין כו' ולולי פרש"י היה נ"ל דקושטא דמלתא הכי הוא למאי דקאמר ר"ש וחביריו בשיטת ר"מ אמרו היינו רשב"י שהוא נקרא ר"ש סתם בתלמודא דהשתא ניחא דקהלא קדישא לא הוי קשישי מרשב"י ומיהו למאי דבעי למימר ר"ש וחביריו אמרו הלכה כר"מ ע"כ לאו רשב"י הוא דר"ש ור"מ בדור א' הוו ובר פלוגתיה הוא ואין מדרכו של רשב"י לומר הלכה כר"מ ולשיטתינו ניחא הא דאיתא בסדר תנאים ואמוראים דאיתא בירושלמי דר"י בן המשולם ור"ש בן מנסיא הם מקרו קהלא קדישא אבל לפרש"י קשה ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Beitzah 27a · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    אלא גמרו בידי אדם לא קא מיבעיא פירוש כגון קדרה שבידו לצננה. אלא כי מיבעיא לי כגון גמרו בידי שמים. והוא הדין נר שאין בידו לכבותו. והוא הדין גבי בכור איצטריך כגון דיתבי דייני התם. דכיון דאילו הוי מום עובר אין בידו לעשותו קבוע מיאש ומסיח דעתיה מיניה והוי כדבר שגמרו בידי שמים. ומכל מקום קיימא לן דאין מוקצה לחצי שבת אפילו בידי שמים כלישנא בתרא. ועוד דמתנייתא כולהו מסייעא להו לפום פשטיה ולמאן דאמר יש מוקצה איצטריך לשנויי בשנויי דחיקי. ולפיכך אמרו המפרשים דבכור שנולד ביום טוב ואחר כך נעשה לו מום קבוע דשרי דאין מוקצה לחצי שבת. ולא נהיר דכל שנולד בלא מום אינו ראוי ליראות באותו יום דמלתא דלא שכיחא הוא שיפול בו מום בו ביום ולא מסיק אדעתיה.

    קסבר ר' מאיר ראיית בכור כו' פירוש מלשונו של רב יוסף הוא ולא מן המשנה.

    אמי ורדינאה חזי בוכרי כו' איני והא רב אמי גופיה הוה חזי. וא"ת והא כהן הוה כדאמרינן ר' אמי ור' אסי כהני חשיבי דארץ ישראל הוו. ואם כן היאך רואה הבכור דהא כהנים חשודים על דבר זה כדאמרינן בבכורות. וי"ל דר' אמי תלמיד חכם היה והתם אמרינן דכהן תלמיד חכם רואה את הבכור. ולענין רואין מומין קיימא לן כר' שמעון דאין רואין מומין לכתחלה ביום טוב דבמתניתא תני לה בלשון חכמים. ומעובדא דר' אמי שמעי לה. וכתב הרשב"א ומיהו אם עבר ובקרו והיה בו מום מאתמול מותר דדעתיה עלויה. והקשה מורי נר"ו דהא דייקי לעיל דמתניתין דתנן כל שאין מומו נכר מערב יום טוב שאינו ניכר לחכם (הוא) אם מום קבוע הוא אם מום עובר ולעולם מערב יום טוב היה בו אותו מום. וקתני אין זה מן המוכן כלומר אינו מן המוכן כלל ואפילו בדיעבד שאם עבר ובקרו אינו מבוקר. ועוד דברייתא דרב הושעיא אמרינן דהויא עיקר וכיילה בין שנולד בו מום ביום טוב בין שנולד מערב יום טוב חכמים אומרים אין זה מן המוכן. אלמא מדכייל להו חד דינא אית להו ובתרוייהו אמרינן דאם עבר ובקרו אינו מבוקר. ועוד שהסוגיא מוכחת דכל היכא דאיתמר אינו מן המוכן אפילו בדיעבד קאמר. עד כאן לשונו. ובפלוגתא דר' מאיר ור' יהודה בשוחט עד שלא הראה את מומו יש מי שפסק הלכה כר' מאיר דהא קיימי קהלא קדישא דבירושלם כותיה. ועוד דהלכה כר' מאיר בגזרותיו והא נמי גזרה היא ולא קנסא דהא אפילו שחטו מי שאינו שלו בשוגג אסור דהואיל ונשחט קתני ולא קתני הואיל ושחטו והא גזרינן מומין שבגוף אטו דוקין שבעין. והא דאדכר רב נחמן קנסא לאפוקי דלאו דינא הוא. וכן פסק הרמב"ן ז"ל.

    Shita Mekubetzet on Beitzah 27a · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בפירש"י הו"ל ההוא בוכרא והיה לו בביתו כהנים סמוכין על שלחנו ואוכלין בכורות עכ"ל. אע"ג דבכור בעל מום מותר לזרים מ"מ עיקר מצותו ליתן לכהנים מדין מתנות כהונה מיהו מה שהוכרח רש"י לפרש כן כאן טפי מבכל הסוגיא דלעיל נראה דהיינו משום דקשיא ליה לרש"י אטו ר"י נשיאה לא הוי ידע דאסור לראות מומין לכתחלה בי"ט במום שנולד בי"ט אי משום מוקצה או משום מתקן ועוד דהא ר"י נשיאה בן בנו של ר' הוי וא"כ ללשון שני של רש"י משמע דבנפל ביה מום בי"ט רבי נמי מודה דאסור ואי בנפל ביה מום מעי"ט איירי כ"ש דקשה טפי למה לא הראה מומו מאתמול לכך הוכרח רש"י לפרש דלפי שהיו כהנים סמוכין על שלחנו וא"כ מצינן למימר שפיר דמעי"ט לא מצא כהנים ליתן להם מיד מש"ה לא היה רוצה להראות מומו כדי להתירו דא"כ לא היה רשאי להשהותו מלשוחטו עד שימצא כהנים ליתן להם דא"כ אתי לידי תקלה לידי גיזה ועבודה וכיון שבי"ט נזדמן לו כהנים סמוכין על שלחנו מש"ה שדריה לקמיה דר' אמי לפי שהיה סבר דמותר לראות מומין בכה"ג והיינו כרבי אבי אביו וכמו שאבאר כנ"ל ודו"ק:

    בגמרא מאי הוי עלה נראה דהא דמספקא להו היינו משום דהא דאמר רבי זירא אנא מסתברא אמרי מדקתני להא דר"ש בל' חכמים אכתי ליכא ראיה גמורה דהלכה כר"ש דהא קי"ל דאין למידין הלכה מברייתא וקי"ל נמי דמחלוקת במתניתין וסתם בברייתא לא מיקרי סתמא ואם כן אפשר דהדרינן לכללן ר"י ור"ש הלכה כר"י וכ"ש דא"ש טפי למאי דפרישית לעיל דאפשר דהני חכמים דברייתא היינו חבירו של ר"ש בן מנסיא ואליבא דר"ש אמרו וכתבתי ג"כ דהא דאמרינן לעיל דהך ברייתא דת"ר אדא בר אוכמי הוא דמשבש ותני לה לאו מילתא דפסיקא היא דהא לאביי ודאי לאו משבשתא היא ולכאורה מריהטא דסוגיא דמייתי סתמא דתלמודא מהך דושוין שאם נולד בשמעתין ובכמה דוכתי משמע דלאו משבשתא היא וא"כ לפ"ז ליתא להך ברייתא דוחכמים אומרים כיון דקשיא ברייתות אהדדי וא"כ לפ"ז היינו דמספקא ליה לתלמודא הכא וקאמר מאי הוי עלה כן נ"ל ועיין עוד בסמוך:

    שם אלמא קסבר ר"מ וכו' ומינה ראיית טרפה אפילו בי"ט וכו' ופירש"י בד"ה ומינה דכיון דחשיבא כולי האי הוי כמתקן עכ"ל. ונראה לי להוסיף על דבריו דלאו בחשיבות לחוד תליא מילתא אלא שמעיקר הדין כן הוא דכיון דראיית טרפה לאחר שחיטה א"כ הא קי"ל דבהמה שנשחטה בחזקת היתר עומדת ומש"ה לא מיחזי כמתקן משא"כ בבכור דאין מתירין אלא מחיים דוקא אם כן מעיקרא הוי בחזקת קדשים ובחזקת איסור משו"ה אסור לראותו בי"ט ולהתירו דהוי כמתקן גמור כמ"ש רש"י לעיל בד"ה ושוין כדפרישית התם כנ"ל:

    שם אמר ליה אביי אטו התם ברואין מומין פליגי בקנסא פליגי ולכאורה יש לתמוה טובא בהא דקאמר ליה אביי לרב יוסף הכי הא רב יוסף לאו משמיה דנפשיה קאמר אלא מפומיה דאשלי רברבי דאמוראי קדמאי ותנאי גופא איירי בה ורבי גופא משמיה דקהלא קדישא אמר דרשב"מ וחביריו בשיטת ר"מ אמרוה וא"כ אטו מי פליג אביי אכל הנך תנאי ואמוראי. והנלע"ד בזה דעיקר שקלא וטריא דאביי ורב יוסף היינו דרב יוסף סבר דכיון דרבי גופא אמר משום קהלא קדישא דרשב"מ וחביריו בשיטת ר"מ אמרו א"כ מסתמא דאע"ג דר' גופא שהוא ר"י הנשיא אומר לעיל בברייתא דת"ר דרואין מומין אפ"ה בתר דאמר ליה ר"ש ב"מ הרי אמרו אין רואין ודאי קיבלה מיניה מדיהיב רבי דעתיה לאהדורי אטעמיה דרשב"מ ולבתר דשמע מקהלא קדישא דרשב"מ וחביריו בשיטת ר"מ אמרוה א"כ ודאי קיבלה מיניה וכמו שפירש"י דר"ש ור"מ הוי תרי לגבי רבי יהודה. נמצא דכל זה לפי מאי דס"ד דרב יוסף דקושטא דמילתא הכי הוא דר"ש בשיטת ר"מ אמרוה ובהא מהדר ליה אביי שפיר דקושטא דמילתא לאו הכי הוא כיון דר' יוחנן אמר דר"מ ור"י בקנסא פליגי ומתניתין נמי דייקא הכי כדאמר ר"נ ב"י א"כ לפ"ז אית לן למימר איפכא דאדרבה רבי מה"ט גופא לא קיבלה מדרשב"מ מה שאמר הרי אמרו אלא דרשב"מ וחביריו מיטעא קא טעו דאינהו סברי דטעמא דר"מ דראיית בכור מחיים דוקא דין גמור הוא וא"כ לפ"ז ודאי ר"מ ור"ש חדא מילתא היא כדפרישית ור' גופא סבר דלקושטא דמילתא טעמא דר"מ אינה אלא משום קנסא דהא רבי שסידר המשניות קתני בהדיא במילתא דר"מ הואיל ונשחט דהיינו לשון קנס ולא קתני סתמא ר"מ אוסר אלמא דמדינא שרי אפילו לאחר שחיטה והיינו נמי מטעמא דפרישית לעיל דחזקת איסור דבכור נמי לאו חזקה אלימתא היא דאדרבה כיון דשכיחי דמנגחי אהדדי שכיח דנפל ביה מומא כדאיתא בבכורות ומש"ה בכל שעתא דעתיה עלויה כמו שפירש"י לעיל בלישנא קמא אליבא דר"י הנשיא דמה"ט לא מיקרי מוקצה ומה"ט גופא נמי מותר לראות דלא מיחזי כמתקן כן נ"ל נכון בעזה"י ותו לא מידי ודו"ק היטיב ועיין בק"א:

    Penei Yehoshua on Beitzah 27a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Beitzah, daf 27, Amud Aleph, about 363 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 14 words

      Opens “גמר בשולייהו חזו להו.…”

    2. Segment 219 words

      Opens “אמר ליה אביי: ולטעמיך, תקשי לך קדרות…”

      Named: אביי.

    3. Segment 315 words

      Opens “אלא גמרו בידי אדם לא קא מבעיא…”

    4. Segment 449 words

      Opens “ר' יהודה נשיאה הוה ליה ההוא בוכרא.…”

      Named: רבי זריקא, רבי ירמיה, רבי יצחק.

    5. Segment 524 words

      Opens “א"ל רבי אבא: מאי טעמא לא שבקתינהו…”

      Named: רבי אבא, אבא.

    6. Segment 627 words

      Opens “אמר מאן דהוא: אזכי ואסק להתם, ואגמרה…”

      Named: רבי שמעון.

    7. Segment 723 words

      Opens “מדקתני במתניתין: ר' שמעון אומר כל שאין…”

    8. Segment 836 words

      Opens “מאי הוי עלה? אמר רב יוסף: ת"ש…”

      Named: רב יוסף, רבי שמעון, רבי משום, רבי מאיר.

    9. Segment 911 words

      Opens “אמרו? והא אינהו קשישי מניה טובא! אלא:…”

    10. Segment 1038 words

      Opens “דתנן: השוחט את הבכור ואחר כך הראה…”

      Named: רבי מאיר.

    11. Segment 119 words

      Opens “ומינה: ראיית טרפה אפילו בי"ט ראיית בכור…”

    12. Segment 1226 words

      Opens “א"ל אביי: אטו התם, ברואין מומין פליגי?…”

      Named: רבי יוחנן, אביי, רבה.

    13. Segment 1318 words

      Opens “כי פליגי במומין שבגוף, רבי מאיר סבר:…”

      Named: רבי מאיר.

    14. Segment 1427 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק: מתניתין נמי…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    15. Segment 1537 words

      Opens “אמי ורדינאה חזי בוכרא דבי נשיאה הוה.…”

      Named: רבי אמי.

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Beitzah 27a · Segment 8 — “…הוי עלה? אמר רב יוסף: ת"ש דתליא באשלי רברבי.…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Beitzah 27a · Segment 2 — “אמר ליה אביי: ולטעמיך, תקשי לך קדרות דעלמא, דהא…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Beitzah 27a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026