Talmud Builders

    Beitzah 8b

    Back to index

    English translation — Beitzah 8b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara challenges this: From the fact that the latter clause teaches: And if he slaughtered it one may not cover its blood, it may be inferred that in the first clause we are dealing with a situation where he does have something with which to cover the blood. If he does not have anything he can use, why is it necessary to state that one may not cover it? And consequently, if he does in fact have material with which to cover the blood, why may he not do so, either with his basket of earth, in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda, or with the ashes of a stove?

    2Rather, Rabba said that the ashes of a stove, which the mishna stated are prepared, are prepared only for covering the blood in a case of a definite obligation, but they are not considered prepared for a case of uncertainty. Although his intention was to use these ashes to cover the blood of any animal he slaughters, whether in a definite or an uncertain case, they are nevertheless not considered prepared for an uncertain case.

    3The Gemara inquires: In a case of uncertainty, what is the reason that the ashes are not considered prepared? If the reason is that one makes a hole in the mound of ashes when he removes part of it for covering, in a definite case he also makes a hole. If it is prohibited to make a hole, that prohibition applies in all cases. Rather, one must say, in accordance with the opinion of Rabbi Abba, that the making of this hole is not considered prohibited labor, as he is merely performing a destructive act. If so, here too, in a case of uncertainty, there should be no cause for concern, in accordance with the opinion of Rabbi Abba.

    4Rather, the Gemara retracts from the previous suggestion and offers an alternative: With regard to a case of uncertainty, what is the reason that it is prohibited? The reason is that perhaps one will forget and perform crushing with this earth, to ready it for covering. However, the same problem arises as before: If so, we should also decree against covering the blood in a definite case, because he might crush the earth. The Gemara answers: This presents no difficulty, as when one fulfills the mitzva of covering the blood in a definite case, even if he performs crushing, the positive mitzva of covering the blood comes and overrides the prohibition concerning the desecration of a Festival.

    5The Gemara challenges this: Say that we said the following principle: A positive mitzva comes and overrides a prohibition in a case such as the circumcision of a child who has leprosy. Cutting off a leprous blemish is a violation of a prohibition. However, if a baby’s foreskin is leprous, it is permitted to cut it off by circumcision. Alternatively, the principle applies to a case of a linen cloak on which woolen ritual fringes are placed, despite the prohibition against wearing diverse kinds, i.e., a mixture of wool and linen.

    6The Gemara explains the difference between those halakhot and the issue at hand. In those cases, at the time that one uproots the prohibition, he fulfills the positive mitzva with the same act. However, here, in the case of covering blood, two separate actions are involved, as at the time that one uproots the prohibition, when he crushes the earth, he does not fulfill the positive mitzva of covering the blood. The Gemara answers: This is not difficult, as it is possible to say that when one crushes the earth, he covers the blood with it; he fulfills the positive mitzva by means of the same action through which he uproots the prohibition.

    7The Gemara challenges this explanation from a different perspective: Ultimately, a Festival is a mitzva that includes both the positive mitzva of rest and also the prohibition against performing prohibited labor, and there is a principle that a positive mitzva by itself does not override a prohibition and a positive mitzva together.

    8Rather, the Gemara rejects the previous explanation, in favor of the following. Rava said: One’s initial intention is to use the ashes of a stove for a mitzva that is definite, and he does not have this intention for cases of uncertainty. One may not use an article on a Festival for a purpose which he did not have in mind beforehand.

    9The Gemara comments: And Rava follows his regular line of reasoning in this regard, as Rava said: If one brought in earth in order to cover a baby’s excrement with it on a Festival, it is likewise permitted to cover with it the blood of a slaughtered bird. Since he prepared this earth for a case of uncertainty, as it is possible that the baby will not soil the house, he certainly intended to use it for covering the blood of a bird prepared before the Festival for slaughter. If, however, one prepared the earth at the outset to cover the blood of a bird, it is prohibited to cover excrement with it, as he did not know in advance that he would require the earth for this purpose. He had only definite uses in mind, not possible ones such as covering excrement.

    10The Sages of Neharbela said: Even if one brought in earth to cover the blood of a bird with it, it is permitted to cover excrement with it, as it cannot be said that he did not intend this usage.

    11They say in the West, Eretz Yisrael, that Rabbi Yosei bar Ḥama and Rabbi Zeira disagree with regard to this issue, and some say it was disputed by Rava, son of Rav Yosef bar Ḥama, commonly mentioned in the Babylonian Talmud as Rava, without the patronymic, and Rabbi Zeira. The Gemara elaborates: One of them said that a koy is similar to excrement in this regard. Just as one may cover the blood of a bird with earth brought in for the purpose of covering excrement, he may likewise use it for covering the blood of a koy , as both the case of excrement and the case of the koy are cases of uncertainty. And the other one said: A koy is not similar to excrement. Since the covering of excrement is common, it is regarded as a definite purpose in comparison to a koy , which is by definition an uncertain case. It is therefore prohibited to cover the blood of a koy with earth prepared for the sake of covering excrement.

    12The Gemara comments: Conclude that Rava is the one who said that a koy is similar to excrement, as Rava said: If one brought in earth to cover excrement with it, it is permitted to cover the blood of a bird with it; if he did bring in earth to cover the blood of a bird, it is prohibited to cover excrement with it. One intends to use the earth for the definite rather than the uncertain purpose, and likewise in the case of a koy . The Gemara summarizes: Indeed, conclude that this is the correct version of the opinions in the dispute.

    13§ Rami, son of Rav Yeiva, said a different reason: In the case of a koy , this is the reasoning for the halakha that one may not cover its blood: It is not because this action would constitute prohibited labor; rather, it is a rabbinic decree due to the permission of its prohibited fat. If one were to cover its blood, people might think that a koy is definitely an undomesticated animal, and it is well known that the fats of an undomesticated animal may be eaten, whereas those of a domesticated animal are prohibited.

    14The Gemara challenges this: If so, even on a weekday as well, the blood of a koy should not be covered, due to this concern. The Gemara answers: On a weekday, people will say that he needs to clean his courtyard, and that he is covering the blood merely to keep his courtyard presentable, rather than to fulfill the mitzva of covering blood.

    15The Gemara asks: And if he slaughtered a koy in a dunghill, a place used for the disposal of refuse, what is there to say? It will be evident that he is not concerned about its cleanliness, and that he is attempting to perform the mitzva of covering blood. Alternatively, if he comes to consult a Sage concerning whether or not he should cover the blood of a koy on a weekday, what is there to say? If the owner of the koy is instructed to cover the blood, would he not come to the erroneous conclusion that its fats are permitted?

    16Rather, the Gemara answers: On a weekday, even if the matter is uncertain, the Sages nevertheless say to him: Go and take the trouble and cover it, as it involves the possible fulfillment of a mitzva. On a Festival, however, if there is uncertainty, would the Sages say to him: Go and take the trouble and cover it? If one was told to cover the blood on a Festival, this would indicate that a koy is definitely an undomesticated animal.

    17Rabbi Zeira teaches the following baraita : Not only did the Sages say that the blood of a koy should not be covered on a Festival, but even if one slaughtered a domesticated animal, whose blood need not be covered, and also slaughtered an undomesticated animal or a fowl, whose blood must be covered, and their bloods became mingled together, it is prohibited to cover the mixture of blood on a Festival.

    18Rabbi Yosei bar Yasinia said: They taught this halakha only in a case where one cannot cover the entire mixture by one thrust of a shovel. However, if he can cover it with one thrust, it is permitted. Since the entire amount of blood can be covered with a single action, it does not matter if one unnecessarily covers the blood of a domesticated animal while performing the mitzva of covering the blood of a fowl or an undomesticated animal.

    19The Gemara comments: It is obvious that this is the case; since he covers all the blood in a single action, clearly he performs a mitzva. The Gemara answers: This ruling is nevertheless necessary, lest you say that we should decree and prohibit even one thrust, due to the possibility that he might perform two thrusts. Therefore, Rabbi Yosei bar Yasinia teaches us that this concern is not taken into account.

    20§ Rabba said: If one slaughtered a bird on the eve of a Festival, one may not cover its blood on the Festival itself.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    והא מדקתני סיפא כו'כלומר בשלמא אין שוחטין דרישא איצטריך כדקאמרת דלא תימא נשחוט משום כבוד יום טוב בלא כסוי אלא סיפא דקתני אין מכסין אי דלית ליה חדא מהני לכסות מאי איצטריך לאשמועינן השתא ודאי אין מכסין ספק מבעיא אלא שמע מינה בדאית ליה דלגבי ודאי מכסין ואשמועינן דספק לא וקשיא לן אמאי אין מכסין אי כדרב יהודה אי באפר הכירה:

    מוכן לודאי ואין מוכן לספקקא ס"ד דהכי קאמר אע"ג דדעתיה לכל מילי הכנסתו מועלת לודאי ואינה מועלת לספק ופרכינן וכיון דדעתיה עלויה ומשום דאקצה ליכא ספק מ"ט לא מכסינן משום דקא עביד גומא בתמיה:

    אלא כדר' אבאודאי מ"ט שרית כדר' אבא דאמר לעיל מקלקל הוא ופטור עליה:

    דלמא קא עביד כתישהגרסינן שמא יהו שם רגבים ויכתישם:

    ודאי נמי נגזור משום כתישהומשני כיון דרוב פעמים אין צריך לכתוש לא גזור רבנן משום כתישה דאי נמי אתו לידי כך לאו איסורא דאורייתא איכא דאתי עשה דוכסהו בעפר ודחי לא תעשה מלאכה דקיימא לן בפרק קמא דיבמות (דף ד.) עשה דוחה את לא תעשה:

    מילה בצרעתדכתיב (דברים כ״ד:ח׳) השמר בנגע הצרעת ותניא בקוצץ בהרתו הכתוב מדבר ותניא בגמרא דאם לא הביא כלי במסכת שבת (קלב:) ימול בשר ערלתו אפילו במקום בהרת יקוץ:

    אי נמי ציצית בכלאים דכתיב (דברים כ״ב:י״א) לא תלבש שעטנז וסמיך ליה גדילים תעשה לך דבשעת מילה או בשעת לבישת הטלית מעקר לאו ומקיים עשה אבל עשה זה כשהוא כותש עובר בלאו והעשה אינו מקיים עד שיכסה:

    עשה ולא תעשה הואדכתיב (ויקרא כג) ביום הראשון שבתון דמשמע שבות:

    ואין דעתו לספקהלכך איסור מוקצה איכא והוא הדין לדרב יהודה:

    ואזדא רבא לטעמיהדאמר מי שדעתו לודאי לא רמי אנפשיה לאזמוני למידי דספק:

    הכניס עפר לכסות בו צואהביום טוב שיש לו תינוק וירא שמא יטיל רעי ביו"ט לפניו:

    מותר לכסות דם צפורשיש לו לשחוט ביום טוב דכיון שהזמינו לספק כל שכן לודאי:

    אסור לכסות בו צואהאם יש לו תינוק קטן והטיל צואה ביום טוב מאי טעמא דם צפור ודאי היה לו שישחטנו ויהא צריך כסוי אבל הצואה ספק הוא אם יארע במקום המאוס לו ודעתו לודאי ולא לספק:

    נהרבלאי אמריבסנהדרין (דף יז:) מפרש דהוא רמי בר בריבי:

    מותר לכסות בו צואהכיון דאזמניה אזמניה דהא נמי קרוב לודאי:

    כוי הרי הוא כצואההמכניס עפר לכסות בו צואה מותר לכסות בו דם כוי דזה וזה ספק:

    וחד אמר אינו כצואהוהמכניס עפר לכסות צואה אסור לכסות בו דם כוי דכוי לגבי צואה כספק לגבי ודאי דצואת תינוק שכיחא וקרובה לודאי:

    תסתיים דרבא הוא דאמרצואה כספק וכוי מותר בהזמנת צואה:

    דאמר רבא הכניס עפר לכסות בו צואה מותר לכסות בו דם צפור דם צפור אסור לכסות בו צואה - אלמא ספק הוא:

    משום התרת חלבודאי שרית לכסוייה אתי למימר חיה הוא:

    בחול אמרי לנקר חצרו כו'הרואה אומר לא מפני שטעון כסוי אלא כדי לנקר חצרו מכסהו:

    לא גרסינן ולטעמיך אלא הכי גרסינן בא לימלך מאי איכא למימרמי שיש לו כוי ובא לימלך לחכמים אם צריך לכסותו ובחול והם מורים לו שצריך כסוי:

    מאי איכא למימראיהו גופיה אתי למימר חיה הוא דהא מצרכו ליה כסוי:

    אלאלא גרסינן:

    בחול אי נמי ספקא הוא כו'כלומר בחול זה שהורוהו לכסות לא מחזיק ליה בחיה ודאית דמימר אמר אי נמי מספקא להו לרבנן אי חיה אי בהמה אמרי ליה זיל טרח וכסי כו' אמרי ליה גרסינן:

    לא כוי בלבד אמרודאין מכסין ביום טוב דדין הוא שלא יכסוהו שמא בהמה היא וטרח טרחא דלא מצוה ואפילו באפר הכירה:

    אלא אפילו שחט כו'דאיכא חד דטעון כסוי אפילו הכי אין מכסין משום דקא טרח נמי בשל בהמה:

    פשיטאדהא לא טרח בשביל בהמה מידי:

    אין מכסין אותו ביו"טדהיה לו לכסות מבעוד יום ומשום אמנועי משום שמחת יום טוב ליכא דמשום דלא מכסי דם לא מתסר צפור באכילה:

    ביצה ח עמוד ב

    1והא מדקתני סיפא: ואם שחטו אין מכסין את דמו, מכלל (דרישא) בדאית ליה עסקינן!

    2אלא אמר רבה: אפר כירה מוכן לודאי ואין מוכן לספק.

    3לספק מאי טעמא לא דקא עביד גומא, ודאי נמי קא עביד גומא! אלא כדר' אבא, הכא נמי כדר' אבא!

    4אלא: ספק מאי טעמא דלמא עביד כתישה. ודאי נמי נגזור משום כתישה! ודאי, כי קא עביד כתישה אתי עשה ודחי את לא תעשה.

    5אימר דאמרינן אתי עשה ודחי את לא תעשה כגון מילה בצרעת, א"נ סדין בציצית.

    6דבעידנא דקא מעקר לאו קא מוקים לעשה. הכא, בעידנא דקא מעקר לאו לא מוקים עשה! הא לא קשיא, דבהדי דכתיש קא מכסי.

    7סוף סוף, יום טוב עשה ולא תעשה הוא ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה!

    8אלא אמר רבא: אפר כירה דעתו לודאי, ואין דעתו לספק.

    9ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: הכניס עפר לכסות בו צואה מותר לכסות בו דם צפור. דם צפור אסור לכסות בו צואה.

    10נהרבלאי אמרי: אפילו הכניס עפר לכסות בו דם צפור מותר לכסות בו צואה.

    11אמרי במערבא: פליגי בה ר' יוסי בר חמא ור' זירא, ואמרי לה רבא בריה דרב יוסף בר חמא ור' זירא. חד אמר: כוי, הרי הוא כצואה. וחד אמר: כוי אינו כצואה.

    12תסתיים דרבא הוא דאמר כוי הרי הוא כצואה, דאמר רבא: הכניס עפר לכסות בו צואה מותר לכסות בו דם צפור, דם צפור אסור לכסות בו צואה. תסתיים.

    13רמי בריה דרב ייבא אמר: כוי היינו טעמא דלא מכסינן, גזירה משום התרת חלבו.

    14אי הכי, אפילו בחול נמי! בחול אמרי לנקר חצרו הוא צריך.

    15שחט באשפה, מאי איכא למימר? בא לימלך, מאי איכא למימר?

    16אלא: בחול [אי נמי] מספקא, אמרי ליה רבנן: זיל טרח וכסי. ביום טוב אי מספקא מי אמרי ליה רבנן זיל טרח וכסי?

    17תני רבי זירא: לא כוי בלבד אמרו, אלא אפילו שחט בהמה, חיה ועוף ונתערבו דמן זה בזה אסור לכסותו ביום טוב.

    18אמר רבי יוסי בר יאסיניאה: לא שנו אלא שאין יכול לכסותו בדקירה אחת, אבל יכול לכסותו בדקירה אחת מותר.

    19פשיטא! מהו דתימא: נגזר דקירה אחת אטו שתי דקירות, קמ"ל׃

    20אמר) רבה: שחט צפור מערב יו"ט אין מכסין אותו ביו"ט׃

    Tosafot

    והא מדקתני סיפא ואם שחטו וכו'ואם תאמר אמאי לא פריך אי לית ליה פשיטא דאין שוחטין דבמאי יכול לכסות ופירש הקונט' דאי קאי ארישא הוה אמינא דלשחוט ולא לכסייה משום שמחת י"ט אלא אסיפא דקתני אין מכסין אי דלית ליה חדא מהני איצטריך למימר אין מכסין אותו השתא ודאי אין אנו מכסין כב"ה דאסרי אפי' דיעבד בלא דקר נעוץ ספק מבעיא אלא שמע מינה בדאית ליה דודאי מכסין אבל ספק לא והדר קושיא לדוכתין לכסייה כדרב יהודה או באפר כירה:

    סוף סוף יו"ט עשה ולא תעשה אלא אמר רבא וכו'ותימה דהכא משמע לרבא דאית ליה עשה ולא תעשה מדדחיק נפשיה לשנויי ובפרק במה מדליקין (שבת דף כד: שם) אמר רבא הוא ולא מכשיריו לבדו ולא מילה שלא בזמנה ורב אשי אמר יום טוב עשה ולא תעשה וכו' משמע דרבא לית ליה ההוא טעמא וי"ל דגמרא דחיק נפשיה לאוקומי מילתא דרבא אליבא דהלכתא די"ט עשה ולא תעשה אע"ג דרבא עצמו לית ליה האי סברא:

    תני ר' זירא לא כוי בלבד אמרו וכו'וא"ת וכי יש כח ביד חכמים לעקור דבר שהוא מן התורה דהא כסוי דאורייתא דכתיב וכסהו בעפר וי"ל דאין הכי נמי דשב ואל תעשה יש כח בידם:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    אי הכי אפילו צבי או עוף ודאי לא ישחוט שאין לו במה לכסות את הדם ודייקינן מסיפא מדקתני אם שחטו אין מכסין את דמו מכלל דאית ליה במה לכסות.

    ופריק רבה אפר כירה מוכן הוא לכסות בו דם של ודאי ולא דם של כוי שהוא ספק חיה.

    מ"ט דלמא אתי למעבד כתישה אי הכי ודאי נמי נגזור דלמא אתי למיעבד כתישה ודחינן ודאי אפילו אי עבד כתישה שרי. מ"ט אתי עשה דושמחת בחגך ודחי את לא תעשה כל מלאכה.

    ואקשינן אימור דאמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה כגון מילה בצרעת או סדין בציצית דבעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה. לאו בצרעת מנין דכתיב השמר בנגע כו' וכל השמר לאו הוא ובקציצת הצרעת בערלה מתקיימת המילה וביום השמיני ימול בשר ערלתו שהוא עשה אבל הכא בעידנא דעקר ליה לאו דלא תעשה כל מלאכה וכתישה היא מלאכה בעצמה לא מקיים עשה דכיסוי.

    ופרקינן הא ל"ק בהדי דכתיש מכסה כלומר שוחט וכותת והדם שותת סביבות הדקר ואקשינן עוד מכדי י"ט עשה ולא תעשה הוא כלומר עשה שבתון ולאו כל מלאכת עבודה לא תעשו ושמחת יו"ט עשה בלבד הוא ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה ופרקינן אלא אמר רבא לעולם כשיש לו אפר כירה וכיוצא בה מיהו הני מוכנין הן לודאי מ"ט דדעתו לודאי ולו הכינן ואין דעתו לספק לפיכך אין מכסין בו דם הכוי באפר הכירה ואזדא רבא לטעמא דכל מידי דדעתיה עליה ולו הכינו שרי.

    דאמר רבא הכניס עפר לכסות בו צואה מותר לכסות בו דם צפורמ"ט דהא לנקות חצרו בעי כ"ש הכא דאינון תרתי ניקוי ומצות כסוי. אבל הכניסו לכסות בו דם צפור אסור לכסות בו צואה נהרבלאי אמרי כו' ופשוטה היא.

    רמי בריה דרב יימר אמר כוי היינו טעמא דלא מכסין גזרו גזירה מפני הרואה שאם תתיר לו לכסות דם הכוי ביו"ט הרואה אומר ודאי חיה היא ויתיר חלבו.

    וא"ת בחול נמי בחול ליכא למיחש בהאי מלתא דאמרי ספק הוא ומפני הספק אמרו רבנן טרח וכסה אבל ביו"ט מספק לא אמרו טרח וכסה שמצוה הבאה בעבירה היא הלכך לא גזרינן כסוי דם הכוי בחול.

    תני ר' חייא לא כוי בלבד אמרו אלא שחט בהמה חיה ועוף ונתערב דמן אסור לכסותן ביו"ט ואם יכול לכסות כל הדם של אלו בדקירה אחת מותר ולא גזרינן דקר אחת אטו ב' דקירות.

    אמר רבה שחט צפור מעיו"ט ופשע ולא כסהו אין מכסהו ביו"טשכל דבר שאפשר לו לעשותו מערב יום טוב ולא עשאו אינו דוחה את יום טוב.

    Babylonian Talmud · folio map

    Beitzah 8b

    Beitzah 8b. The full printed text of this folio side — 20 numbered segments, about 336 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    והא מדקתני סיפא כו' כלומר בשלמא אין שוחטין דרישא איצטריך כדקאמרת דלא תימא נשחוט משום כבוד יום טוב בלא כסוי אלא סיפא דקתני אין מכסין אי דלית ליה חדא מהני לכסות מאי איצטריך לאשמועינן השתא ודאי אין מכסין ספק מבעיא אלא שמע מינה בדאית ליה דלגבי ודאי מכסין ואשמועינן דספק לא וקשיא לן אמאי אין מכסין אי כדרב יהודה אי באפר הכירה:

    מוכן לודאי ואין מוכן לספק קא ס"ד דהכי קאמר אע"ג דדעתיה לכל מילי הכנסתו מועלת לודאי ואינה מועלת לספק ופרכינן וכיון דדעתיה עלויה ומשום דאקצה ליכא ספק מ"ט לא מכסינן משום דקא עביד גומא בתמיה:

    אלא כדר' אבא ודאי מ"ט שרית כדר' אבא דאמר לעיל מקלקל הוא ופטור עליה:

    דלמא קא עביד כתישה גרסינן שמא יהו שם רגבים ויכתישם:

    ודאי נמי נגזור משום כתישה ומשני כיון דרוב פעמים אין צריך לכתוש לא גזור רבנן משום כתישה דאי נמי אתו לידי כך לאו איסורא דאורייתא איכא דאתי עשה דוכסהו בעפר ודחי לא תעשה מלאכה דקיימא לן בפרק קמא דיבמות (דף ד.) עשה דוחה את לא תעשה:

    מילה בצרעת דכתיב (דברים כ״ד:ח׳) השמר בנגע הצרעת ותניא בקוצץ בהרתו הכתוב מדבר ותניא בגמרא דאם לא הביא כלי במסכת שבת (קלב:) ימול בשר ערלתו אפילו במקום בהרת יקוץ:

    אי נמי ציצית בכלאים דכתיב (דברים כ״ב:י״א) לא תלבש שעטנז וסמיך ליה גדילים תעשה לך דבשעת מילה או בשעת לבישת הטלית מעקר לאו ומקיים עשה אבל עשה זה כשהוא כותש עובר בלאו והעשה אינו מקיים עד שיכסה:

    עשה ולא תעשה הוא דכתיב (ויקרא כג) ביום הראשון שבתון דמשמע שבות:

    21 more comments on this page.

    Rashi on Beitzah 8b · Sefaria

    Tosafot

    והא מדקתני סיפא ואם שחטו וכו' ואם תאמר אמאי לא פריך אי לית ליה פשיטא דאין שוחטין דבמאי יכול לכסות ופירש הקונט' דאי קאי ארישא הוה אמינא דלשחוט ולא לכסייה משום שמחת י"ט אלא אסיפא דקתני אין מכסין אי דלית ליה חדא מהני איצטריך למימר אין מכסין אותו השתא ודאי אין אנו מכסין כב"ה דאסרי אפי' דיעבד בלא דקר נעוץ ספק מבעיא אלא שמע מינה בדאית ליה דודאי מכסין אבל ספק לא והדר קושיא לדוכתין לכסייה כדרב יהודה או באפר כירה:

    סוף סוף יו"ט עשה ולא תעשה אלא אמר רבא וכו' ותימה דהכא משמע לרבא דאית ליה עשה ולא תעשה מדדחיק נפשיה לשנויי ובפרק במה מדליקין (שבת דף כד: שם) אמר רבא הוא ולא מכשיריו לבדו ולא מילה שלא בזמנה ורב אשי אמר יום טוב עשה ולא תעשה וכו' משמע דרבא לית ליה ההוא טעמא וי"ל דגמרא דחיק נפשיה לאוקומי מילתא דרבא אליבא דהלכתא די"ט עשה ולא תעשה אע"ג דרבא עצמו לית ליה האי סברא:

    תני ר' זירא לא כוי בלבד אמרו וכו' וא"ת וכי יש כח ביד חכמים לעקור דבר שהוא מן התורה דהא כסוי דאורייתא דכתיב וכסהו בעפר וי"ל דאין הכי נמי דשב ואל תעשה יש כח בידם:

    Tosafot on Beitzah 8b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    אי הכי אפילו צבי או עוף ודאי לא ישחוט שאין לו במה לכסות את הדם ודייקינן מסיפא מדקתני אם שחטו אין מכסין את דמו מכלל דאית ליה במה לכסות.

    ופריק רבה אפר כירה מוכן הוא לכסות בו דם של ודאי ולא דם של כוי שהוא ספק חיה.

    מ"ט דלמא אתי למעבד כתישה אי הכי ודאי נמי נגזור דלמא אתי למיעבד כתישה ודחינן ודאי אפילו אי עבד כתישה שרי. מ"ט אתי עשה דושמחת בחגך ודחי את לא תעשה כל מלאכה.

    ואקשינן אימור דאמרינן אתי עשה ודחי לא תעשה כגון מילה בצרעת או סדין בציצית דבעידנא דמיעקר לאו מקיים עשה. לאו בצרעת מנין דכתיב השמר בנגע כו' וכל השמר לאו הוא ובקציצת הצרעת בערלה מתקיימת המילה וביום השמיני ימול בשר ערלתו שהוא עשה אבל הכא בעידנא דעקר ליה לאו דלא תעשה כל מלאכה וכתישה היא מלאכה בעצמה לא מקיים עשה דכיסוי.

    ופרקינן הא ל"ק בהדי דכתיש מכסה כלומר שוחט וכותת והדם שותת סביבות הדקר ואקשינן עוד מכדי י"ט עשה ולא תעשה הוא כלומר עשה שבתון ולאו כל מלאכת עבודה לא תעשו ושמחת יו"ט עשה בלבד הוא ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה ופרקינן אלא אמר רבא לעולם כשיש לו אפר כירה וכיוצא בה מיהו הני מוכנין הן לודאי מ"ט דדעתו לודאי ולו הכינן ואין דעתו לספק לפיכך אין מכסין בו דם הכוי באפר הכירה ואזדא רבא לטעמא דכל מידי דדעתיה עליה ולו הכינו שרי.

    דאמר רבא הכניס עפר לכסות בו צואה מותר לכסות בו דם צפור מ"ט דהא לנקות חצרו בעי כ"ש הכא דאינון תרתי ניקוי ומצות כסוי. אבל הכניסו לכסות בו דם צפור אסור לכסות בו צואה נהרבלאי אמרי כו' ופשוטה היא.

    רמי בריה דרב יימר אמר כוי היינו טעמא דלא מכסין גזרו גזירה מפני הרואה שאם תתיר לו לכסות דם הכוי ביו"ט הרואה אומר ודאי חיה היא ויתיר חלבו.

    וא"ת בחול נמי בחול ליכא למיחש בהאי מלתא דאמרי ספק הוא ומפני הספק אמרו רבנן טרח וכסה אבל ביו"ט מספק לא אמרו טרח וכסה שמצוה הבאה בעבירה היא הלכך לא גזרינן כסוי דם הכוי בחול.

    2 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Beitzah 8b · Sefaria

    Rashba

    אלא אמר רבא אפר כירה מוכן לודאי ואין מוכן לספק פירוש: אי אפשר לו להיות מוכן לכסות בו אותו הספק וכדמפרש ואזיל משום כתישה. ונראה דלא גרסינן הכא דקר נעוץ ואפר כירה, דהכא מדאתינן למימר דלודאי היינו טעמא משום דאתי עשה ודחי את ל"ת מה שאין כן בספק אלמא לא גרסינן אפר כירה דהא באפר כירה מיהא ליכא כתישה ולכסייה באפר כירה, אלא שמע מינה דלא גרסינן ליה הכא. ואם תאמר תהדר קושין לדוכתה ולכסיה באפר כירה לא היא דדלמא בדלית ליה, (ומאי) [ואי] פרכת והא מדקתני סיפא ואם שחטו אין מכסין את דמו מכלל בדאית ליה עסקינן איכא למימר בדאית ליה דקר נעוץ ולית ליה אפר כירה, כך נראה לי והוצרכתי לכתוב זה מפני שיש במקצת ספרים דקר נעוץ וליתא כדאמרן.

    והא דאמרינן כי קא עביד כתישה אתי עשה ודחי את לא תעשה. קשיא לי דהא קיימא לן כרשב"ל דאמר (שבת קלג, א) כל מקום שאתה מוצא עשה ולא תעשה אם אתה יכול לקיים את שניהם מוטב ואם לאו יבוא עשה וידחה את לא תעשה, הכא נמי הא יכול לקיים את שניהם דימתין ולא יכסה עד הערב כאותה שאמרו בחולין פרק כיסוי הדם (פד, ב) גבי השוחט לחולה בשבת שאינו מכסה עד הערב וכדתניא בברייתא דכסוי הדם אין ודאי דוחה שבת. ונראה לי דמהכא איכא למשמע דאין מעבירין על המצות כלל אלא כיון שא"א לקיים עכשיו את שניהם אומר יבא עשה וידחה ל"ת דאם ימתין אפשר דמטריד ולא מקיים ונמצא דיחוי מפני ל"ת. ולכאורה נמי הכי משמע לי מדאתינן למפשט בריש פרק קמא דיבמות (ו, א) דאין עשה דוחה את לא תעשה שיש בו כרת מדכתיב את שבתותי תשמורו ומקדשי תיראו שאין בנין בית המקדש דוחה שבת, ומאי ראיה דלמא התם משום דאפשר לבנות למחר, ואמרינן נמי התם (ו, ב) לא תבערו וגו' בהבערת בי"ד הכתוב מדבר והתם נמי דילמא משום דאפשר למחר, ואף על פי דאפשר למדחינהו להנהו הכי משמע לכאורה טפי. (אלא דשוחט לחולה בשבת קיימא לן דלא דחי ואינו מכסה עד לערב ואף על גב דעשה דחי את לא תעשה שיש בו כרת, אלא יש לומר דהכא קא אקשינן עליה מצד אחר ולא דייקינן בה כולי האי כנ"ל). וההיא דהשוחט לחולה בשבת אף על פי דאיכא עפר תיחוח וליכא מלאכה דאורייתא כלל אין מכסין ואפילו לחולה שחלה מבעוד יום, כדמוכח התם בפרק כיסוי הדם דאמר רבא (ההיא) [אההוא] דדריש דמכסה (חטוה לאחוריה) [לישמטוה לאמוריה], וטעמא דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון ובחופר וכותש כדי לכסות כיון דלאו דשבת חמיר ולא מידחי עשה בשבות דרבנן נמי, ודכוותה נמי הא דלקמן דשחט צפור מעי"ט אין מכסין אותו בי"ט ואפילו בעפר מוכן משום דלא התירו טלטול עפר דרבנן במקום דאפשר לו מעי"ט כיון דבחופר וכותש אסור מדאורייתא אפילו לשוחט ביומו, אלא דבשוחט ביומו לא [החמירו] משום שמחת יו"ט (כדלהלן ביצה ט, ב).

    אתי עשה ודחי לא תעשה קשיא לי אם כן למה לי דקר נעוץ ישחוט ואפילו לכתחילה ואף על פי שאין לו דקר נעוץ דהא בשעת שחיטה לאו מידי קא עביד ובהתירא קא שחיט ולבתר דשחיט יחפור ויכסה דאתי עשה ודחי את ל"ת, ויש לומר כיון דלבסוף אי אפשר לו לכסות אלא בדיחוי הלאו לכתחילה לא ישחוט שהרי זה כמתכוין לבטל לא תעשה, והראיה מההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה קודם מילה ולא שרינן להחם ולא אפילו שבות דאמירה לגוי לדעת אביי (עירובין סז, ב), ועל דעת הרי"ף ורז"ה ז"ל לכולי עלמא אסור לגוי להחם דשבות שיש בו מעשה הוא וכמקצת נוסחי דגרסינן התם בהדיא (והתם נמי לא אמרינן) [דהא מר לא אמר ליה] זיל אחים, ואם איתא ימול דבשעת מילה לאו מידי עביד ובהיתרא מהיל ולאחר מילה הוה ליה תינוק מסוכן אצל חמין ויחמם אפילו על ידי ישראל, אלא ודאי כדאמרן דכל שהוא עושה על דעת שידחה הלאו לבסוף ואי אפשר לו בלאו הכי הרי [הוא] כדוחה אותו בתחלה. ואכתי קשה לי כי שחט מיהא יחפור בדקר ויכסה ואפילו אין לו דקר נעוץ ואפילו בעפר שאינו תיחוח דאתי עשה ודחי לא תעשה, וליכא למימר דרבא למאי דקס"ד השתא לית ליה דר' זירא דאמר והוא שיש לו דקר נעוץ ועפר תיחוח הא ליתא דהא רבא השתא לתרוצי מאי דאקשינן מסיפא דברייתא הוא דאתא, דאקשינן והא מדקתני סיפא שחטו אין מכסין את דמו מכלל דבאית ליה עסקינן כלומר דאי בדלית ליה מאי איריא ספק אפילו ודאי נמי כמו שפירש רש"י ז"ל, ועלה קא מתרץ רבא דבאית ליה דקר נעוץ דדקר נעוץ מוכן לודאי ואינו מוכן לספק, אלמא דוקא בדאית ליה דקר נעוץ אבל בדלית ליה דקר נעוץ אפילו שחיטת הודאי לא יחפור ויכסה. ויש לומר דאסור משום טלטול דמוקצה היא וחכמים העמידו דבריהם במקום עשה דשב ואל תעשה הוא, ואפילו בעפר מוכן נמי משום טירחא בעלמא אמר רבה בסמוך דהיכא דשחט צפור מערב יו"ט אין מכסין את דמו ביום טוב, וכן נמי לדעת ר' זירא משמיה דרב אפילו בעפר תיחוח דליכא לא משום כתישה ולא משום גומא אם אין לו דקר נעוץ דהוי הכנה קצת אפילו שחט אין מכסה דשב ואל תעשה שאני (דרשינן) [ולא שרינן] ליה במקום טלטול דרבנן או במקום טירחא דשחיטה דמאתמול, כך נראה לי.

    והא דאמרינן הכא אתי עשה ודחי לא תעשה. לא בדעביד ודאי כתישה קאמרינן דהא עפר תיחוח הוא אלא דילמא עביד כתישה קאמר, ועלה קאמר אי משום חשש כתישה דדילמא איכא רגבים מדובקים להכי לא חיישינן דאפילו איכא רגבים ועביד כתישה הא לא אתי לידי איסורא דאורייתא דאתי עשה ודחי לא תעשה אבל בספק כיסוי לא שרינן אפילו הא דדילמא עביד כתישה. דילמא עביד כתישה גרסינן, וכן פי' רש"י ז"ל.

    והא יו"ט עשה ולא תעשה הוא ואין עשה דוחה את לא תעשה ועשה. הקשו בתוס' מדאמרינן בפסחים בפרק אלו עוברין (פסחים מו, ב) האופה מיום טוב לחול רבה אמר אינו לוקה רב חסדא אמר לוקה רבה אמר אינו לוקה אמרינן הואיל ואקשינן עלה (שם מז, א) ומי אמרינן הואיל והתנן יש חורש תלם אחד וחייב עליה שמונה חטאות ואם איתא אחרישה לא לחייב הואיל וחזי לכסויי ביה דם צפור, ומאי קושיא דהא לא חזי לכיסויי ביה דם צפור דהא איכא עשה ולא תעשה כדאמרינן הכא. ואיכא מאן דמתרץ דהתם סבירא ליה לתלמודא דיום טוב לא תעשה גרידא אית ביה כדהוה סלקא דעתיה הכא מעיקרא וכדאיכא אמוראי בפרק כיצד צולין (פסחים פג, ב) ובפרק במה מדליקין (שבת כד, ב ועיין בתוס' כאן) ובפרק כירה דאית להו הכין, ואף על גב דמסקנא דרבא דאית ביה עשה ולא תעשה התם אגב ריהטא פריך לפי ההיא סברא ולא לפי מסקנא דהכא, אבל קשה לומר דרבה ורב חסדא וכל הנך אמוראי דהתם לא ידעי מסקנא דהכא ולא דרשות דפרק כיצד צולין ובשבת. ורבינו יצחק בר אברהם ז"ל תירץ דאף על גב דיום טוב עשה ולא תעשה מכל מקום אתי עשה ודחי לא תעשה שבו לומר דלא לקי אבל ודאי עשה שבו לא מידחי והלכך אפילו ודאי לא דחי כיסוי דידיה לי"ט דאית ביה עשה ולא תעשה אבל מכל מקום פריך התם שפיר דאי אמרינן הואיל אחרישה לא לילקי דהא חזי לכסויי דם צפור ולית ביה לאו.

    אלא אמר (רבה) [רבא] אפר כירה מוכן הוא לודאי וגו' הקשו בתוס' והא רבא לית ליה דיום טוב עשה ולא תעשה בפרק כיצד צולין (פסחים פג, ב) ובפרק ב' דשבת (כד, ב) דרב אשי הוא דקאמר ולא שאר אמוראי ורבא איירי התם, והם ז"ל תירצו דמכל מקום הוי מצי למיפרך הא אין עשה דכיסוי הדם דוחה יום טוב משום דדרשינן (לקמן ביצה כח, ב) הוא לבדו הוא ולא מכשירין במכשירין שאפשר לעשות מערב יום טוב מיהא לכולי עלמא ותלמודא הוא דנקט טעמא דרב אשי משום דפשיטא טפי.

    נהרבלאי אמרי אפילו הכניס עפר וכו' ולדידהו מתרצא לה ברייתא דכוי כר' ייבא דבסמוך דמוקי לה דטעמא משום התרת חלבו..

    גזירה משום התרת חלבו ואף על גב דאיכא עשה דכיסוי, איכא למימר דדחינן ליה בשב ואל תעשה כי היכי דלא ליתי לידי אכילת חלבו דאית ביה כרת, אי נמי מיתחזי ליה דכיון דספק הוא ואפשר לכסויי נמי בערב ולא מידחי עשה בו לגמרי מוטב שידחה עד הערב כדי שלא יבוא לידי התרת חלבו דאפשר דאית ביה כרת.

    Rashba on Beitzah 8b · Sefaria

    Meiri

    שחט חיה ובהמה ונתערב דמן אין מכסין אותו בהיתר דקר נעוץ אא"כ יכול לכסות הכל בדקירה אחת שלא טרח בשביל הבהמה הא אם יכול לכסות הכל בדקירה אחת יכסה ומ"מ בעפר מוכן או באפר כירה יכול לכסות הכל כך נראה לי אלא שרוב המחברים פסקו שאף בעפר מוכן אסור:

    ולענין אפר כירה שביארנו שאם הוסק ביו"ט אינו מוכן יש שואלין מי שאמר מערב יו"ט אפר הנעשה מעצים אלו למחר יהא מוכן לכל צרכי מעכשו אם מועיל בכך ולדעתי אינו מועיל שאין הכנה במה שאינו כמו שביארנו למעלה:

    שחט צפור מערב יו"ט אין מכסין אותו ביו"ט אף בעפר המוכן שהרי אפשר היה לו לכסותה מערב יו"ט ומניעת שמחת יו"ט אין כאן שהרי אין כסוי מעכב אכילה אבל גלגל עיסה מערב יו"ט גדולי הפוסקים כתבו שאף בחלת חוצה לארץ אין מפריש ממנה ביו"ט שהרי נמצא מתקן ואע"פ שאמרו בה אוכל והולך ואח"כ מפריש מ"מ הואיל ואם קרא עליה שם אסורה לזרים תקון הוא והפרשה וכבר אמרו בפרק אחרון ולא מגביהין תרומות ומעשרות ואפילו ליתנם בו ביום והני מילי דטבילי מאתמל אבל טבילי האידנא כגון עיסה להפריש ממנה חלה מותר ונותנין אותה לכהן והילכך אם גלגל משחשיכה מפרישין ואם גלגל קודם חשיכה אפילו גמר לישתה לאחר חשיכה אין מפרישין ולא עוד אלא שיש אומרים לדעת זה שאסור לאפות אותה עיסה ולטלטלה ממה שאמרו בתוספתא לשה מערב יו"ט אסור לטלטלה ואסור להפריש ממנה חלה ואין זה כלום שהרי בפרק אלו עוברין אמרו לא תקרא לה שם עד שתאפה שמאחר שלא קרא לה שם כל ריפתא וריפתא אמרינן היא היא דחזיא אלא שמ"מ לענין הפרשה כל שגלגלה מערב יו"ט אין מפרישין ממנה ביו"ט ואין צריך לומר בחלת ארץ ישראל שהוא תיקון גמור:

    וגדולי הראשונים שבקאטאלוניי"א פסקו שבחלת חוצה לארץ מפריש ביו"ט אפילו גלגלה מבערב שאין זה תקון גמור שהרי חלת חוצה לארץ אוכל והולך ואח"כ מפריש ומה שאמרו בפרק אחרון שאין מגביהין תרומות ומעשרות בפירות שחל חיוב שלהם מבערב יו"ט פירושה בחלת ארץ ישראל הא אם גלגלה ביו"ט מפרישה ביו"ט אף בחלת ארץ ישראל ואע"פ שסוגיא זו שבכאן ראיה לדעת ראשון שהרי רבא שהוא בתרא העלה בסוף דבריו שהוא מתקן אחר שאם קרא לה שם אסורה לזרים אפשר שלא נאמרה אלא דרך דחייה ועקר הדברים ואין זה תקון וכמו שאמרה רבה סתם גלגל עיסה מערב יו"ט מפריש חלתה ביו"ט והעמדנוה בחלת חוצה לארץ ונראה לומר טעם אחר בדבר והוא שבגלגל עיסה אע"פ שהיה אפשר לו מבערב הואיל וביו"ט עצמו מתעסק בבצק בקטוף ואפייה הותרה הפרשה אגבן אבל דם צפור הרי אין לו עסק ביו"ט באותו דם כלל:

    וחכמי קאטאלוניי"א כתבו שבזמן הזה הואיל וכך העיסות טמאות אפילו גלגלה מבערב הואיל ולא נגמרה לישתה מכל וכל עד שחשיכה מפרישין לדעת כלם שעיסה טמאה לא הוטבלה לחלה עד סוף גמר לישה והוא שאמרו בתלמוד המערב שבפרק זה ושל פסחים לשה מערב יום טוב אסור ליטול ממנה עירס לא אמר אלא לש תפתר בעיסה טמאה שאין מפריש אלא בסוף ופירוש עירס גלגל מלשון עריסותיכם ופירוש לש סוף גמר לישה:

    מעתה כל שגלגל ולא גמר עד שחשיכה מפריש לדברי הכל הן בחלת ארץ ישראל וטמאה הן בחלת חוצה לארץ שסתמה טמאה ואם נגמרה לישתה מבערב לגדולי הפוסקים אינו מפריש ולדעתנו מפריש ואף לדבריהם אופה ואוכל ואח"כ מפריש למוצאי יו"ט ומ"מ לדעתנו שהוא רשאי להפריש אם הפריש חלת האור אינו שורפה ביו"ט ובפסח אופה ואח"כ מפריש ובמקומות שנהגו ליתן חלה לכהן מפריש ואופה ונותן שהרי חלת חוצה לארץ נאכלת לטמאי מתים לא נאסרה אלא לגדול שטומאה יוצאה לו מגופו ואף לאלו אחר טבילה מותר ועוד שיכול לבטלה ברוב לכתחלה ולאכלה בטומאתו וכדאיתא בבכורות:

    וחכמי הצרפתים כתבו שמאחר שהותרה הפרשה אחר אכילה למדנו שחלת חוצה לארץ אין צורך להפרישה מן המוקף ומ"מ אינה ראיה שהוא מניח יותר משיעור חלה שיפריש חלה מתוכו כדי שתהא החלה מוקפת לאותו קצת וכן מצריכים לעשות חכמי התוספות והדברים נראין:

    ושמא תאמר אחר שתרומת חוצה לארץ בטלה ברוב תבטל מאליה עד שלא הופרשה אין זה כלום שאין בטול אלא במה שהופרש ונתערב:

    5 more comments on this page.

    Meiri on Beitzah 8b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה והא מדקתני סיפא אם שחטו כו' וא"ת אמאי לא פריך אי לית ליה פשיטא דאין שוחטין כו' ופי' הקונט' כו' עכ"ל צ"ע דקארי להו מאי קארי להו דהא ודאי מרישא דקתני אין שוחטין ל"ק מידי כדקמשני תלמודא בהדיא בסמוך לעיל דבספק אימא משום שמחת י"ט לשחוט ולא לכסייה קמ"ל ומי הביאם לתרץ קושייתם מתוך פ"ה כיון דתלמוד ערוך הוא וי"ל דמשמע להו לכאורה דלא קאמרינן לעיל אלא דספק הוי רבותא לגבי [ודאי] מה"ט דאימא משום שמחת י"ט לשחוט כו' מיהו קושטא דמילתא הוא דפשיטא דאף ספק לא לשחוט בדלית ליה מה לכסות ואהא הביאו התוספות פי' הקונטרס שפי' האי טעמא דהוי ספק רבותא לגבי ודאי כדאמר לעיל לא תקשי ליה נמי ארישא פשיטא דאין שוחטין ודו"ק:

    בא"ד והדר קושיא לדוכתין לכסייה כדר"י או בדקר נעוץ עכ"ל לדברי התוס' דלעיל דלא קשיא ליה אלא אהא דרב יהודה צ"ל דלא הדרא קושיין לדוכתין אלא דלכסייה כדר"י אבל מאפר כירה ומדקר נעוץ ל"ק מידי אלא שהתוס' כתבו או בדקר נעוץ כפי לשון הקונטרס שהביאו ומהרש"ל הגוה או אפר כירה כי כן לשון הקונטרס לפנינו ודו"ק:

    Chidushei Halachot on Beitzah 8b · Sefaria

    Maharam

    בגמרא מכלל דרישא בדאית ליה עסקינן נ"ל למחוק תיבת דרישא ולגרוס מכלל דבדאית ליה עסקינן:

    ברש"י ד"ה מילה בצרעת וכו' ותניא בגמ' דאם לא הביא וכו' ימול בשר ערלתו וכו' כצ"ל:

    בתוס' ד"ה והא מדקתני סיפא וכו' וא"ת אמאי לא פריך וכו' ופירש הקונטרס וכו' דברי התוס' בדבור זה מגומגמים דלפי הנראה אין זה כוונת רש"י לתרץ אמאי לא פריך ארישא דאין שוחטין דהא כבר תירצו לעיל דלא מבעיא קאמר וכו' אלא שרש"י בא ליישב לישנא דקאמר והא מדקתני סיפא וכו' דהא לעיל עד השתא נמי מסיפא קא פריך לפי פרש"י דלעיל וכמו שדקדקו התוס' לעיל בד"ה ואם איתא לכסייה כדרב יהודה לכך כתב רש"י כלומר בשלמא אין שוחטים וכו' ר"ל דחוזר למפרך אשנוייא דשני ליה דלא מיבעיא קאמר וכו' והוי כאלו אמר דבתירוץ זה מתרצא הרישא דאין שוחטים וכו' אבל הסיפא דפרכינא מיניה לא מתרצה ליה פשיטא דאין מכסים את דמו ומאי אצטריך לאשמועי' דאפי' ודאי אין מכסים נ"ל וק"ל:

    ד"ה סוף סוף עשה ולא תעשה וכו' מדברי התוס' משמע דלעיל מזה בסמוך בגמ' צריך לגרוס אלא אמר רבא אפר כירה מוכן לודאי וכו' ולא כמו שכתוב בספרים שלפנינו רבה ובסמוך דקאמר אלא אמר רבא אפר כירה דעתו לודאי ואין דעתו לספק כו' לאו רבא בעצמו קאמר לה אלא סתמא דגמ' קאמר לה ור"ל דהא דשני רבא לעיל אפר כירה מוכן לודאי וכו' כוונתו הוא שדעתו לודאי ואין דעתו לספק והגמ' מפרש דברי רבא לאוקומי' אליבא דהלכתא:

    בגמ' תני רבי זירא לא כוי בלבד אמרו וכו' נראה דהשתא לפי סברת רבי זירא לא צריכנא לתירוצא דלעיל דטעמא דאין מכסין דם הכוי אפילו באפר כירה וכדרב יהודה משום דשמא בהמה הוא והוי טרחא שלא לצורך ודו"ק בפרש"י הכא וק"ל:

    שם אמר רבה שחט צפור מערב י"ט וכו' גלגל עיסה מעי"ט וכו' ופרש"י שלא גזרו על תרומת עיסה שהרי מותר לגלגלה בי"ט ולאפות' וכו' מקשין העולם א"כ שחט צפור מעי"ט נמי אמאי אין מכסים אותו בי"ט שהרי ג"כ מותר לכתחילה לשחוט בי"ט ולכסות כשיש לו עפר מוכן לכ"ע אבל אין זה קושיא כלל דרבה אמתני' קאי דקתני ובה"א לא ישחוט וכו' ומודים שאם שחט שיחפור בדקר ויכסה ועלה קאמר רבה הא דקתני במתני' שמודים שאם שחט וכו' היינו דוקא כששחט בדיעבד בי"ט אבל אם שחט מעי"ט אפי' בדיעבד אין מכסים אותו הואיל ואין לו עפר מוכן והשתא א"ש דשחיטה אסורה לכתחילה בי"ט כשאין לו עפר מוכן אבל חלה אם איתא דהיא בכלל גזירה אין מגביהים תרומות וכו' לא היו מתירים לכתחילה לגלגל עיסה ולהפריש חלה ממנה ולאפות בי"ט:

    Maharam on Beitzah 8b · Sefaria

    Shita Mekubetzet

    אלא אמר רבה אפר כירה מוכן לודאי ואינו מוכן לספק פירוש וקא סלקא דעתין השתא דאפילו הכינו לספק אין הכנתו מועלת משום דלא שכיח ובטלה דעתיה. והיינו דפרכינן כיון דדעתיה עליה מבעוד יום מאי איסורא אית ביה. ולמסקנא אסיקנא דודאי אם מכינו אפילו לספק הכי נמי דלא שריא ודאי טפי מספק. אלא הכא שהכינו סתם ודאי אמרינן דדעתו לודאי ולא לספק והוי מוקצה.

    אתי עשה ודחי לא תעשה הקשה הרשב"א ז"ל ואמאי דחי שהרי אפשר לקיים את שניהם דימתין לערב ויכסה. ותירץ ז"ל דכיון דאי אפשר לקיים את שניהם לאלתר ודאי דחי. אלא שהקשה ז"ל דהא השוחט לחולה בשבת דאינו דוחה אלא ממתין ומכסה עד הערב. ומורי נר"ו כתב דאין זו ראיה כלל דשאני שבת דאית ביה עשה ולא תעשה ואין עשה דכיסוי דחי להו. אבל הכא אתי עשה ודחי לא תעשה אם אי אפשר לקיים שניהם לאלתר. והביא נר"ו ראיה מדאיצטריך קרא פרק במה מדליקין לומר שאין שורפין קדשים ביום טוב דמשמע דאי לאו קרא אתי עשה דשריפת קדשים ודחי לא תעשה דיום טוב ואמאי הרי אפשר לעשה זה להתקיים למחר. דהא דאין שורפין קדשים ביום טוב סתמא איתמר ואפילו בשריפת קדשים שנפסלו שאיפשר לדחותן. אלא ודאי כל שאי אפשר לקיום עשה לאלתר לא קרינן ביה אפשר לקיים את שניהם. ועוד אמר הרשב"א ז"ל דהשוחט לחולה בשבת אף על פי שיש לו עפר מוכן אין מכסין אותו עד לערב. ואף על פי שאין טלטול עפר אלא מדרבנן הם העמידו דבריהם בשב ואל תעשה. וכן נראה מתוך דבריו שהוא הביא ראיה מהא דשחט צפור מערב יום טוב שלא התירו לכסות ביום טוב אפילו בעפר מוכן כיון דאיפשר מערב. ולא גזור משום שמחת יום טוב שהרי מותר באכילה בלא כסוי אבל ביום טוב עצמו התירו משום שמחת יום טוב כי היכי דלא לימנע. אבל הרמב"ן ז"ל כתב בפרק כסוי הדם שאם יש לו עפר מוכן לכך שמכסה בשבת עד כאן. ומורי הרב נר"ו הקשה דאם כן יכסה באפר חם כי היכי דמכסה ביום טוב. ותירץ דשאני יום טוב שהעצים עומדין להדלקה מערב ולית בהו מוקצה והאפר גם כן כשהוא חם ראוי לצלות בו בשר ועדיין הוא בהכנתו הראשונה. אבל בשבת לא קיימי להדלקה מערב שבת והילכך האפר אפילו חם הוי מוקצה ונולד. ולפי דה נראה דאם היה לו חולה מערב שבת שעומדין העצים להדלקה מכסין באפר שלהם וצריך עיון. עד כאן תורף דבריו. ובמחילה ממנו אני אומר שזה אינו לפי שהרמב"ן ז"ל לא אמר אלא בזמן שהכין העפר לכך ולפי זה לא קשיא כלל לרשב"א ז"ל דאם הכינו לכך אפילו איסור טלטול דרבנן לית ביה. ועוד הקשה הרשב"א ז"ל כיון דאתי עשה ודחי לא תעשה למה לי דקר נעוץ אפילו אין לו דקר נעוץ ישחוט דהא בשעת שחיטה לאו מידי קא עביד ולבתר שחיטה יחפור ויכסה. ותירץ ז"ל דכל שהוא עושה על דעת שידחה הלאו לבסוף ואי אפשר לו בלאו הכי הרי זה כדוחה אותו בתחילה. והביא ראיה מההוא דאישתפיך חמימיה דלא שרינן למיחם לו קודם מילה ואמאי נמהליה ולבתר מילה הוה ליה מסוכן ומחמינן ליה. אלא דלכתחילה לא עבדינן כי האי עד כאן. אבל הרמב"ן ז"ל אינו סובר כן שכך כתב אין לך במצוות אלא שעתן ואי אית ליה חמימי לרחוץ קודם המילה הכי נמי דמהיל ליה ולבתר דמהליה מחמם ליה חמימי משום דהוה ליה מסוכן עד כאן. וכן כתב הרשב"א ז"ל בפרק המילה דלדעת הרמב"ן ז"ל מותר לשחוט ואחר כך חופר ומכסה. ומורי הרב נר"ו פירש דאפילו לדעת הרמב"ן ז"ל אסור לשחוט ולחפור לפי שחכמים העמידו דבריהם במקום עשה דכסוי וכיון שאין לו עפר מוכן אפילו שחט לא יכסה. ועוד אמר מורי הרב נר"ו שאין ראיה לאסור מההיא דאישתפיך חמימיה דמקמי מילה דאינהו הוא דאישתפיך שדרכם היה לרחוץ התינוק לפני המילה ולאחריה והילכך מהלינן ליה ומחמינן ליה כדי לרוחצו פעם שניה מפני הסכנה. ולולא שהוא נר"ו אמרה הייתי אומר שזה אינו דלישנא דאישתפיך לא משמע אלא שהן נשפכו מעצמן ולא ששפכו אחרים אותן דאם כן הוה ליה למימר דאשפיך חמימיה. ועוד למה שפכו אותם. אלא שבזה איפשר לומר לפי שהיו מטונפים מרחיצה הראשונה כן נראה לי. הא דאקשינן דילמא קא עביד כתישה קשיא דמשום הך קושיא אוקימנא לה לעיל בעפר תיחוח ואם כן הכא נמי בעפר תחוח וליכא כתישה. ויש לומר דהכי קאמר אפילו בעפר תיחוח איכא רגבים מדובקים וחיישינן לכתישה אתי עשה ודחי לא תעשה.

    אלא אמר רבא אפר כירה מוכן לודאי ואינו מוכן לספק פירוש ונקט אפר כירה לרבותא והוא הדין לדקר נעוץ ולקופת עפר דרב יהודה. וקשיא דמשמע דמשום אוקמתא דיום טוב עשה ולא תעשה מוקי ליה בהאי אוקמתא והא שמעינן ליה לרבא בפרק במה מדליקין דלית ליה הכין. והרבה תירוצים נאמרו בענין. ולי נראה דלסברא דמאן דאמר דיום טוב עשה ולא תעשה קאמר וליה לא סבירא ליה ורב אשי הוא דאמר הכין בשבת ופליג עליה דרבא. ויש מפרשים דבר מן דין סבירא ליה לרבא דאין עשה דכיסוי דוחה יום טוב משום דדרשינן הוא לבדו ולא מכשיריו דמכשיריו שאפשר לעשותן מערב יום טוב לא דחו יום טוב. ומורי הרב נר"ו הקשה דהך דרשא לא מיתאמרא אלא במכשירי אוכל נפש אבל כסוי עשה הוא והוה לן למימר דלידחי לא תעשה דיום טוב דמה ענין אוכל נפש אצל כסוי והרי בלא כסוי מצי אכיל ליה. אבל ודאי מלבדו קא ממעטינן ליה כי היכי דחזינן ליה לרבא דממעט מיניה מילה שלא בזמנה מפני שהיה יכול לעשותה מערב יום טוב הכא נמי ממעט ליה מלבדו כיון שיכול לכתוש העפר הדק מערב יום טוב.

    וליטעמיך בא לימלך מאי איכא למימר פירוש וליטעמיך דפרכת ליה מאשפה פריך ליה נמי מן הבא לימלך. ורש"י ז"ל כתב דלא גרסינן וליטעמיך.

    בא לימלך מאי איכא למימר וא"ת יאמרו לו שיכסה בלא ברכה ולא יתיר חלבו. וי"ל שאין זה אלא בשאין לו עפר מוכן. ולא היא דהא מוכח בסמוך דבאית ליה עפר מוכן עסקינן. אלא הכא דאפילו יאמרו לו בחול שמכסה בלא ברכה אכתי איכא למיחש שיאמרו ביום טוב ודאי חיה היא שלא יתירו טלטול דעפר בידים וחומרא דרבנן הוא שלא לברך.

    ונתערבו דמן זה בזה אסור לכסותו ביום טוב פירוש ואפילו אין בדם הבהמה שנוכל לראות כאלו הם מים ולא יהיה ניכר בהם דם העוף דאילו כן פשיטא דאפילו בחול נמי פטור מלכסות כן נראה לי. וטעמא דאסור כדי שלא יטרח נמי בדם של בהמה והיינו דאמר ר' יוסי וכו'. דהיינו דוקא כשאינו יכול לכסותו בדקירה אחת דכיון דאילו לא נתערב בדם בהמה יכול לכסותו בדקירה אחת לא טרחינן השתא לכסות בשני דקירות אבל בדקירה אחת מותר דאפילו נתערב בדם בהמה לא אפשר בבציר מהאי.

    אין מכסין אותו ביום טוב פירוש ולערב אם רשומו ניכר יכסה ובין כך ובין כך כופה עליו כלי לשמרו כדי שיכסנו.

    Shita Mekubetzet on Beitzah 8b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא והא מדקתני סיפא מכלל דרישא בדאית ליה עסקינן נראה דל"ג דרישא דמסיפא גופא יכול להקשות וכן הביא מהר"מ ז"ל:

    בתוס' בד"ה והא מדקתני סיפא כו' עיין במהרש"א מיהו מה שהוצרכו התוספות לכל זה האריכות אף שהוא מבואר בלשון רש"י ז"ל היינו משום דלשיטתם ופירושם קשה יותר דלפי מאי דמשמע להו בד"ה ואי איתא בכוונת רש"י וגירסתו דכל שקלא וטריא דשמעתין קאי אסיפא לחוד וא"כ ע"כ דברישא מילתא דפשיטא היא דאין שוחטין לכתחלה כיון שאין מכסין וטעון כיסוי אלא דעיקר הרבותא דלא נימא לישחט ולא לכסייה א"כ מילתא דפשיטא היא דמרישא לא קשה מידי וכמו שפרש"י להדיא אלא לפי מסקנת התוספות לעיל בדיבור הנ"ל דשקלא וטריא דשמעתין קאי ארישא וא"כ משמע דלקושטא דמילתא נחית תנא דברייתא לאשמעינן הך רבותא נמי ברישא דאין שוחטין משום איסור כיסוי בי"ט וא"כ קשיא להו יותר דכיון דלית ליה ליכא שום רבותא בהכי ולכך הוצרכו לפרש דאפ"ה לא קשיא ליה השתא מרישא דאיכא למימר נמי כפרש"י דלא אשמעינן מידי לענין איסור כיסוי אלא לאשמעינן דלא נימא לישחוט ולא ליכסי:

    מיהו לולי פרש"י ותוספות היה באפשר לפרש דעיקר הקושיא אהא דקאמר דלית ליה לא דקר נעוץ ולא אפר כירה ולא כדר"י דא"כ היאך קתני ואם שחטו הא בעינן עפר למטה אע"כ בדאית ליה איירי וקשיא רישא כדפרישי' כנ"ל ודו"ק:

    בגמרא אלא אמר רבה אפר כירה מוכן לודאי כו' לכאורה טפי הו"ל למימר דר"י מוכן לודאי ואין מוכן לספק וכבר הרגיש מהרש"א ז"ל בזה לעיל בסמוך בל' התוס' בד"ה אי הכי אמנם למאי דפרישית א"ש דדוקא מעיקרא דקאמר ולטעמיך דהוה משמע ליה דהא דקתני ואפר כירה מוכן הוא היינו שהוא מוכן לכל צרכו דומיא דרישא וא"כ ממילא דע"כ הוי סבר דלא שייך ביה שום חשש גומ' או כתישה ומש"ה הוי צריך לאוקמי בדלית ליה ואהא מקשינן והא מדקתני סיפא ומש"ה הדר רבה מהך סברא דלעולם בדאית ליה איירי אלא דשייך חשש גומא או כתישה ומש"ה אין מכסין את הספק וה"ה למאי דמסקינן דאפר כירה מוכן לודאי ואין מוכן לספק ודוק ועיין בסמוך:

    בגמ' ספק מ"ט לא דקעביד גומא ודאי נמי קעביד גומא כבר כתבתי מה שיש לדקדק בזה דמשמע הכא דבאפר כירה נמי שייך גומא ולעיל במימרא דרב יהודה א"ר מוכח להיפך וכ"כ שם הרא"ש ז"ל ובר מן דין תמיה מילתא טובא דכיון שכתבו התוספות לעיל דבעפר תיחוח לא שייך גומא אלא כשיש סביבותיו קרקע קשה א"כ כ"ש באפר כירה לא שייך גומא דכולה תיחוח ועוד דגומא מחייב משום בנין כמו שכתב רש"י לעיל והיינו משום דבבית איירי הכא וא"כ מאי בנין שייך באפר וכן משמע להדיא מל' הב"י סימן תק"ז גבי וקטמא שרי דלא שייך בנין באפר וכן חרישה נראה דלא שייך באפר וא"כ למאי דס"ד הכא דאסור לכסות כוי משום גומא או משום כתישה דאכתי קשה לכסייה כדר' יהודה דהתם ע"כ לא שייך כלל לא גומא ולא כתישה דאי ס"ד דשייכי בדר"י אמאי קאמר ועושה בה כל צרכו משמע אפילו היכא דליכא שמחת י"ט ולא מצות כיסוי אפ"ה שרי והאיכא איסור גומא לעפרה דפטור אבל אסור וחששא דלמא עביד כתישה ול"ל דאיירי בדלית ליה עפר דר' יהודה דלשון הסוגיא לא משמע כן אלא שינויא דרבא אכולהו קאי וכ"כ רש"י בד"ה ואין דעתו. ועוד קשה מ"ש לעיל דסוף סוף אמאי הדר ביה רבא משינויא דגומא דבפשיטות היה יכול לומר דגומא לעפרה כיון דאף לרבי אבא פטור אבל אסור התירו בודאי ולא בספק דהא רבא גופא מה"ט מסיק לחלק בין ספק לודאי מכל אלו הקושיות נראה לענ"ד דודאי ליכא שום איסור גומא באפר כירה כמו בעפר דרבי יהודה אלא הא דקאמר ספק מ"ט לא דקעביד גומא היינו משום דגזרינן אם נתיר לו לכסות באפר כירה זמנין דאתי לכסות במידי דשייך גומא גמורה באיסור דאורייתא כדפרש"י להדיא בסמוך לענין כתישה וע"ז משני הש"ס שפיר כדר' אבא א"כ לא שייך בשום ענין איסור דאורייתא וא"כ באפר כירה מותר לכתחילה והא דלא קאמר דלמא עביד גומא כדאמר בסמוך דלמא עביד כתישה היינו משום דענין כתישה לא שייך כלל באפר כירה ובעפר דר"י מש"ה קאמר דלמא עביד והיינו כפרש"י שמא יהיו שם רגבים משא"כ בגומא דלעולם הוא עושה ודאי גומא אלא שאנו אומרים שאין איסור בגומא זו דלא דמיא לבנין ולא לחרישה כמ"ש וא"כ שייך שפיר לשון והא קעביד גומא וא"כ יש לגזור אטו גומא דאיסורא. נמצא לפ"ז דאין שום איסור באפר כירה מצד עצמו מש"ה הדר ביה רבא ואוקמיה בטעמא דדעתו לודאי ואין דעתו לספק דאית ביה איסור מוקצה מצד עצמו ודו"ק:

    שם ודאי כי עביד כתישה אתי עשה ודחי ל"ת וקשיא לי טובא א"כ דקר נעוץ ל"ל אפילו כשאין לו דקר נעוץ נמי יחפור ויכסה להדיא דרחמנא אמר ולכאורה היה נ"ל ליישב דהא דאמרי' אתי עשה ודחי ל"ת לאו דשרי כה"ג לכתחלה משום דעשה דוחה ל"ת דהא אפשר לקיים שניהם ולכסות בלילה כדפרישית דמדאורייתא ודאי לא חיישינן שמא יבלע בקרקע ועוד דאף למאי דפרישית דאף שיכול לעשות אח"כ אפ"ה אמרינן שפיר מדאורייתא אתי עשה ודחי ל"ת כיון דהשתא מיהא מטי זימנא וחביבא מצוה בשעתא כדאמרינן בהקטר חלבים אפ"ה אפשר דמדרבנן מיהא אסור כיון דליכא עקירת עשה דאורייתא דאפשר לכסות בלילה אלא הא דאמרינן הכא אתי עשה ודחי ל"ת היינו דוקא בכה"ג דפרישית דלא שייך כתישה דאורייתא באפר כירה או בעפר דר"י אלא דחיישינן דלמא זמנין אתי לידי כתישה כמו שפרש"י להדיא ובהא קאמר שפיר דלא חיישינן להכי דאף אם יזדמן שעבר וכתש וכיסה ליכא איסור דאורייתא דאתי עשה ודחי וכן משמע להדיא בלשון הגמרא וברש"י בשמעתין אלא דאכתי הקושיא במקומה עומדת ל"ל דקר נעוץ דאר"י לעיל הא בלא"ה מוקמינן לעיל במתני' בעפר תיחוח דליכא כתישה דאורייתא אם לא שנאמר דלמאי דס"ד השתא דטעמא דרבה משום דעשה דוחה ל"ת אין ה"נ דרבה לית ליה הא דקאמר ר"י לעיל והוא שיש לו דקר נעוץ ובכה"ג היה אפשר ליישב ג"כ מה שהקשיתי בסמוך דמאי ס"ד לומר דטעמא דרבה דבספק לא משום גומא דא"כ קשה הא דאמר ר"י בהכניס מלא קופתו עפר ועושה בו כל צרכו ואמאי הא קעביד גומא ודוחק לומר דבאפר כירה שייך יותר גומא מבהכניס מלא קופתו עפר ועוד דאי במלא קופתו עפר לא שייך גומא א"כ אכתי לא תירץ רבה כלום אקושיא דלכסייה כדר"י דשכיח טפי כמ"ש התוספות אבל למאי דפרישית א"ש דאין ה"נ דהשתא ס"ד דרבה לאו לשנוייה דר"י אתא ואין ה"נ דלית ליה הא דרבי יהודה נמי במלא קופתו עפר אלא עיקר שנויא דרבה אהא דמקשינן ולטעמיך לכסייה באפר כירה כל זה היה נ"ל ליישב סוגית הש"ס אלא דלפ"ז לא מקשה התוס' מידי בד"ה ס"ס שכתבו ותימא דהכא משמע דרבה אית ליה די"ט עשה ול"ת הוא ובפרק במה מדליקין משמע דלא ס"ל ולמאי דפרי' אף אי לא ס"ל די"ט עשה ול"ת הוא אפ"ה שפיר הדר ביה רבה משום דניחא ליה לאוקמי הא דקאמר ר"י לעיל והוא שיש לו דקר נעוץ וא"כ משמע דלא הוי טעמא משום דעשה דוחה ל"ת והיינו כדפרישית כיון דיכול לקיים שניהם בלילה ומש"ה איצטריך לאוקמיה מטעמא דאפר כירה מוכן לודאי ואין מוכן לספק וכן במה שהקשו התוס' בד"ה תני ר"ח וא"ת וכי יש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה ולמאי דפרי' אין כאן עקירת ד"ת דהא אפשר לכסות בלילה דהתם נמי ע"כ לא איירי מהזמנת עפר דקודם שחיטה אלא כיסוי דלאחר שחיטה כדקתני ונתערבו דמן זה בזה אע"כ דהתוס' לא משמע להו כלל הא מילתא דיכול לכסות בלילה וא"כ הדרן כל הקושיות לדוכתא לשיטת התוספת ויש ליישב בדוחק ואין להאריך יותר ודוק היטב:

    שם ודאי כי עביד כתישה אתי עשה ודחי ל"ת וקשה הא קי"ל כל מקום שאתה מוצא עשה ול"ת ואפשר לקיים שניהם לא דחי וא"כ ה"נ יכול לקיים העשה לכסותו אחר י"ט ול"ל דחיישינן שמא יבלע בקרקע כמ"ש הרא"ש לענין כוי דאין שוחטין בי"ט ולא אמרינן דישחוט ויכסהו לאחר י"ט דשמא יבלע בקרקע ולשחטו לתוך כלי א"א דקי"ל אין שוחטין לתוך כלי וכו' ע"ש. אלא דלענ"ד דלא דמי דודאי לענין כוי אמרינן שפיר דאין שוחטין לכתחילה משום הנך טעמי אבל הכא למה ידחה ל"ת דאורייתא כיון דמדאורייתא ודאי יכול לשחוט ולכסות בלילה ולא אסור אלא מדרבנן לחומרא בעלמא וה"ה להאי חששא דשמא יבלע בקרקע דאינו אלא חשש בעלמא מנ"ל למידחי ל"ת בכה"ג ואע"ג דבפרק ר"א דמילה משמע גבי ושוין שאם צייץ טליתו ועשה מזוזה לפתחו שחייב לפי שאין קבוע להם זמן ומקשה בגמרא אדרבה כל שעתא ושעתא זימנא הוא א"כ נראה מזה שאין לחלק בין דבר שאפשר לעשותו מעי"ט או לא בכל ענין אית ליה דמכשירי מצוה דחי שבת א"כ מקשה שפיר כל שעתא ושעתא זימנא הוא אבל אליבא דרבנן לענין עשה דוחה ל"ת ודאי שייך לחלק מה"ט דכתיבנא. וראיה לדבר דבמס' יבמות הקשו התוס' אהא דקי"ל אתי עשה ודחי ל"ת וילפינן מגדילים תעשה לך אדיליף מגדילים דדחי נילף משריפת קדשים דלא דחי י"ט דקבע הכתוב בוקר שני לשריפתו ותירצו שם התוס' דשאני שריפת קדשים דיכול לעשותן אחר י"ט וא"כ נוכל לומר דאף למאי דילפינן מגדילים היינו דוקא בדבר שנדחה זמנו משא"כ במידי דיכול לעשותו אח"כ בהיתר ילפינן משריפת קדשים דלא דחי. מיהו לפי המסקנא דקי"ל י"ט עשה ול"ת הוא א"כ תו לא מצינן למילף משריפת קדשים ובכל ענין ילפינן מגדילים דמסברא דנפשין מנ"ל לחלק אבל בסוגיא דהכא דאכתי לא אסיק אדעתיה די"ט עשה ול"ת הוא א"כ ודאי קשה וצ"ע ודו"ק. ובלא"ה יש לדקדק במ"ש הרא"ש דלשחוט לתוך כלי א"א וכו' דלכאורה נראה דדוקא לשחוט להדיא לתוך כלי אסור אבל לשחוט על הקרקע ולאספו אח"כ מן הקרקע ליתנו לתוך כלי מנ"ל דאסור ול"ל דבכוי איירי שלא הזמין העפר למטה ומש"ה אסור דא"כ אפילו ודאי נמי לרבה אסור לעיל דחיישינן דלמא מימלך ולא שחיט ועוד דכולה סוגיא משמע דמכיסוי דלאחר שחיטה איירי ודו"ק:

    Penei Yehoshua on Beitzah 8b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    מַהוּ דְּתֵימָא נִגְזַר דְּקִירָה אַחַת אַטּוּ שְׁתֵּי דְּקִירוֹת, קָא מַשְׁמַע לָן קשה הכא פשיטא ליה דלא גזרינן דקירה אחת אטו שתי דקירות ואילו לקמן דף ל"ה ע"ב קאמר הגמרא סברא גבי שלשול פירות משום הפסד גשמים אף על גב דבשבת שרי ארבע וחמש קופות מכל מקום יום טוב דקיל ואתי לזלזולי ביה כלל וכלל לא. ונראה לי בס"ד דהתם עביד להנאתו שלא יתקלקלו הפירות לכן יש סברא לחוש ולגזור אבל הכא שעושה בשביל לקיים מצותו יתברך לא חיישינן שיזלזל ביום טוב כדי לקיים המצוה דהא מצוה והא מצוה.

    Ben Yehoyada on Beitzah 8b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Beitzah, daf 8, Amud Bet, about 336 words in 20 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 20 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 114 words

      Opens “והא מדקתני סיפא: ואם שחטו אין מכסין…”

    2. Segment 210 words

      Opens “אלא אמר רבה: אפר כירה מוכן לודאי…”

      Named: רבה.

    3. Segment 319 words

      Opens “לספק מאי טעמא לא דקא עביד גומא,…”

      Named: אבא.

    4. Segment 423 words

      Opens “אלא: ספק מאי טעמא דלמא עביד כתישה.…”

    5. Segment 514 words

      Opens “אימר דאמרינן אתי עשה ודחי את לא…”

    6. Segment 622 words

      Opens “דבעידנא דקא מעקר לאו קא מוקים לעשה.…”

    7. Segment 715 words

      Opens “סוף סוף, יום טוב עשה ולא תעשה…”

    8. Segment 810 words

      Opens “אלא אמר רבא: אפר כירה דעתו לודאי,…”

      Named: רבא.

    9. Segment 921 words

      Opens “ואזדא רבא לטעמיה, דאמר רבא: הכניס עפר…”

      Named: רבא.

    10. Segment 1013 words

      Opens “נהרבלאי אמרי: אפילו הכניס עפר לכסות בו…”

    11. Segment 1131 words

      Opens “אמרי במערבא: פליגי בה ר' יוסי בר…”

      Named: רב יוסף בר חמא, רבא.

    12. Segment 1227 words

      Opens “תסתיים דרבא הוא דאמר כוי הרי הוא…”

      Named: רבא.

    13. Segment 1314 words

      Opens “רמי בריה דרב ייבא אמר: כוי היינו…”

      Named: רב ייבא.

    14. Segment 1411 words

      Opens “אי הכי, אפילו בחול נמי! בחול אמרי…”

    15. Segment 1510 words

      Opens “שחט באשפה, מאי איכא למימר? בא לימלך,…”

    16. Segment 1622 words

      Opens “אלא: בחול [אי נמי] מספקא, אמרי ליה…”

    17. Segment 1721 words

      Opens “תני רבי זירא: לא כוי בלבד אמרו,…”

      Named: רבי זירא.

    18. Segment 1819 words

      Opens “אמר רבי יוסי בר יאסיניאה: לא שנו…”

      Named: רבי יוסי בר יאסיניאה.

    19. Segment 1910 words

      Opens “פשיטא! מהו דתימא: נגזר דקירה אחת אטו…”

    20. Segment 2010 words

      Opens “אמר) רבה: שחט צפור מערב יו"ט אין…”

      Named: רב יו, רבה.

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Beitzah 8b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026