Talmud Builders

    Beitzah 35b

    Back to index

    English translation — Beitzah 35b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1In addition, it was necessary for Rabbi Yoḥanan to teach the law that a courtyard does not establish fruit for tithes unless its work is completed, to exclude the opinion of Rabbi Ya’akov. As we learned in a mishna: One who was transporting figs in his courtyard to make them into dried figs, his children and the members of his household may eat from them in a casual manner, and they are exempt from tithes. And a baraita is taught in that regard: Rabbi Ya’akov obligates him, and Rabbi Yosei, son of Rabbi Yehuda, exempts him.

    2With regard to the law that the separation of teruma does not establish fruit as fixed for tithes, this comes to exclude the opinion of Rabbi Eliezer. As we learned in a mishna: Fruits from which teruma had been separated before their work was completed, Rabbi Eliezer prohibits eating from them in a casual manner, and the Rabbis permit it.

    3With regard to the statement that a transaction does not fix fruit for tithes, this is as we learned in a baraita : In the case of one who acquires figs from an am ha’aretz in a place where most people press and dry their figs in order to make them into cakes, the work of the figs is not completed before this stage, and he may therefore partake of them in a casual manner. And when their work is completed, he need only tithe them as doubtfully tithed produce, in accordance with the law with regard to all produce bought from an uneducated person.

    4The Gemara comments: One can learn from this baraita three halakhot : Learn from here that a transaction establishes produce as fixed only with regard to an item whose work is completed, but if its work has not been completed, even selling it does not obligate it in tithes. And learn from here that most people who are in the category of am ha’aretz separate tithes, and therefore one need only separate tithes as doubtfully tithed produce, rather than definitively untithed produce. And one can learn from here another law: One may tithe doubtfully tithed produce purchased from an am ha’aretz , even with regard to something whose work is not completed.

    5Rabbi Yoḥanan rules in accordance with this opinion to exclude that which we learned in a mishna: One who exchanges fruits with his friend, which is considered a commercial transaction, if their intention was for this one to eat and that one to eat, or for this one to make them into dried fruit and for that one to make them into dried fruit, this one to eat and that one to make them into dried fruit, they are both obligated in tithes. Rabbi Yehuda, however, says: The one who took the fruits in order to eat is obligated, as for him their labor is completed, but the one who intended to make them into dried fruit is exempt and may partake of the fruit in a casual manner, as for him their work has not yet been completed. Rabbi Yoḥanan rules in opposition to the first tanna . He maintains that the transaction itself does not make the fruit liable to tithes unless its work has been completed.

    6MISHNA: One may lower produce, which had been laid out on a roof to dry, into the house through a skylight on a Festival, in order to prevent it from becoming ruined in the rain. Although it is a strenuous activity, it is permitted do to so on a Festival in order to prevent a financial loss; however, one may not do so on Shabbat. And one may cover produce inside a building with cloths to prevent damage due to a leak in the ceiling over it, and similarly one may cover jugs of wine and jugs of oil for the same reason. And one may place a vessel beneath a leak in order to catch the water on Shabbat, to prevent it from dirtying the house.

    7GEMARA: The Gemara discusses the first word of the mishna from a linguistic standpoint. It was said: Rav Yehuda and Rav Natan recited differing versions of the mishna’s opening word, which is in all versions a verb meaning to lower. One of them taught mashilin , as in the text of this mishna, and the other one taught mashḥilin .

    8Mar Zutra said: The one who teaches mashilin is not mistaken, and the one who teaches mashḥilin is not mistaken, as support can be found for both versions. He elaborates: The one who teaches mashilin is not mistaken, as it is written: “For your olives will fall [ yishal ]” (Deuteronomy 28:40). Mashilin would therefore mean: To cause to fall. And he who teaches mashḥilin is not mistaken, as we learned the following cases in a mishna that lists blemishes that invalidate an animal for sacrifice: The shaḥul and the kasul . The mishna explains these terms: Shaḥul is referring to an animal whose thigh is dislocated, i.e., it has slipped out of place; kasul is referring to an animal one of whose thighs is higher than the other. This shows that the root sh-ḥ-l- is referring to something that has slipped down from its place.

    9Rav Naḥman bar Yitzḥak said that there are other possible variations of this word as well. One who teaches mashirin is not mistaken, and one who teaches mashḥirin is not mistaken, and one who teaches manshirin is not mistaken.

    10He elaborates: One who teaches mashirin is not mistaken, as we learned in a mishna: Rabbi Yishmael says: A nazirite may not wash the hair of his head with clay as a kind of shampoo, because it causes hair to fall off [ mashir ], and a nazirite is prohibited to remove the hairs of his head. This shows that mashir indicates causing something to fall. And one who teaches mashḥirin is also not mistaken, as we learned in a mishna: The sheḥor , a type of razor, and a barber’s scissors, even if their blades are detached, are subject to ritual impurity. The fact that a razor is called sheḥor implies that the root sh-ḥ-r indicates causing to fall down.

    11And one who teaches manshirin is not mistaken either, as we learned in a mishna: One whose clothes fell down [ nashru ] into water on Shabbat may continue to walk in them while they dry of their own accord, and he need not be concerned that people might suspect him of having washed them on Shabbat. Alternatively, another support can be found from that which we learned in the following mishna: What is gleaning [ leket ], which must be left for the poor as commanded in Leviticus 19:9? That which falls [ nosher ] during reaping. These sources show that the root n-sh-r means: To fall down, and manshirin would consequently mean: To cause to fall down.

    12§ The Gemara discusses the halakha in the mishna: We learned that one may lower produce through a skylight on a Festival. The Gemara asks: Up to how much produce may be lowered in this manner? At what point is it considered to be too strenuous an activity to be performed on the Festival? Rabbi Zeira said that Rav Asi said, and some say that Rav Asi said that Rabbi Yoḥanan said: It is like that which we learned in a mishna with regard to a different case: One may clear out four or five sacks of hay or grain from a room on Shabbat due to visitors, to clear a place for them to sit, or due to suspension of study in the study hall, i.e., to make room there for more people, who would not be able to study Torah otherwise. Here too, only four or five sacks’ worth of produce may be lowered from the roof.

    13The Gemara raises an objection to the comparison of the two cases. But perhaps there it is different, since there is the matter of preventing suspension of study in the study hall or of providing hospitality to guests, i.e., moving those items is permitted in order to facilitate a mitzva. But here, where there is no suspension of study in the study hall, i.e., no facilitation of any mitzva, they did not permit one to move such a large amount. Alternatively: There, this is the reasoning that four or five sacks are permitted: Because Shabbat is severe in people’s eyes and they will not come to belittle it; but on a Festival, which is regarded more lightly and which people might come to belittle, one may not move the items at all.

    14Alternatively, a claim can be made from the other perspective: There, this is the reasoning that it is permitted to carry only four or five sacks: Because there is no monetary loss involved. But here, where there is monetary loss if the produce is not moved, one may carry even a larger amount than four or five sacks.

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    חצראצטריך לאשמועינן לאפוקי מהאי תנא דקתני ר' יעקב מחייב דלית הלכתא כוותיה אלא כרבי יוסי ברבי יהודה דפוטר:

    ה"ג מקח כדתנן הלוקח תאנים כו'אצטריך לאשמועינן דהלכתא כי הך ולא כאידך מתני' דפליגי עליה לקמיה:

    הלוקח תאנים מעם הארץ במקום שרוב בני אדם דורסיןשרוב בני המקום עושין תאניהם קציעות ודורסים אותם בעגולים הוו להו סתם תאנים דבר שלא נגמרה מלאכתו:

    אוכל מהן עראידאין מקח קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו וכולהו כשלא ראו פני הבית קא מיירו:

    ומעשרן דמאיכשבא לעשרן מעשרן דמאי כדין כל הלוקחים מעם הארץ שאין צריך להפריש תרומה דלא חשידי עלה ולא אמרינן הני ודאי לא מעשרי דקודם גמר מלאכה לא עשרינהו עם הארץ דקסבר האי תנא יש שמעשרין קודם גמר מלאכה ומדה הנוהגת היא ותלינן ביה לקולא:

    רוב עמי הארץ מעשרין הןמדאזלינן לקולא דקאמר מעשרן דמאי וחומרא בעלמא היא דאחמור לאפרושי מספיקא שאר מעשרות שנחשדו עליהן:

    ולאפוקי מהא דתנןאדרבי יוחנן קאי רבי יוחנן דאמר לעיל מקח אינו קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו אתא לאשמועינן דהלכתא כי הא דאמרי' לעיל ולאפוקי מהך:

    המחליףהיינו מקח:

    לקצותדהיינו לא נגמר:

    חייבדמקח קבע אפילו בשלא נגמר:

    לאכול חייבזה שדעתו לאכול חייב דלדידיה גמר מלאכה הוא:

    מתני' משילין פירות דרך ארובהמי שיש לו חטין ושעורין שטוחין על גגו להתיבש וראה גשמים ממשמשין ובאין התירו לו לטרוח ולהשליך דרך ארובה שבגג והן נופלין לארץ דליכא טרחא יתירא ודוקא ארובה דכל ארובה מלמעלה למטה היא בתקרת הגג אבל חלון כגון גג שמוקף מחיצה וחלון בכותל וצריך להגביהו עד החלון ולהשליכו לא טרחינן כדלקמן:

    ומכסין את הפירותולא אמרינן טורח שלא לצורך יום טוב הוא דשרו ליה רבנן משום הפסד ממון:

    דלףגשמים הנוטפים מן הגג:

    וכן כדי ייןנמי מכסינן מפני הדלף:

    תחת הדלףלקבלו בתוכו מפני טנוף הבית:

    גמ' לא משתבשדכולהו לשון השפלה נינהו:

    כי ישל זיתךאילן זית יפיל את פירותיו ולא יגיעו לבשול:

    הכסול והשחולמומין בבכור משום שרוע שאחד מאבריו גדול מחבירו:

    שנשמטה ירכואלמא לשון השפלה הוא:

    שאחד מירכותיו גבוההמקום חבורה בכסלים והוא בוקא דאטמא גבוה למעלה מן הכסלים וקרוב לגג האליה יותר מחבירו:

    אדמהגלייש"א:

    מאן דתניכלומר אי הוה תנא דתני הכי לא משתבש:

    השחורתער על שם שמשחיר את השער אלמא לשון השפלה הוא:

    והזוג של מספריםיש להן שני סכינין להכי מקרו זוג ויש להן חליות ופורקין אותן זה מזה:

    אע"פ שנחלקומקבלין טומאה שראוין למלאכה כל אחד לעצמו:

    שנשרונפלו במים:

    מהלך בהןוהן מתנגבין והולכין ואינו חושש שיחשדוהו שכבסן:

    עד כמהיהא בהן דלא אמרינן טרחא יתרא הוא:

    מפני האורחיםשזימן לאכול ואין מקום להסב:

    בטול בית המדרששאין לתלמידים מקום לישב:

    ודלמאהתם הוא דשרינן כולי האי דאיכא בטול בית המדרש והוא הדין לכבוד אורחים אבל משום הפסד ממון לא שרו רבנן כולי האי:

    אי נמי לאידך גיסאיש לתת טעם לצד אחר שיתירו כאן יותר משם:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    ביצה 35 עמוד ב

    1חצר לאפוקי מדרבי יעקב. דתנן: המעביר תאנים בחצרו לקצות בניו ובני ביתו אוכלין מהן עראי, ופטורים מן המעשר. ותני עלה: רבי יעקב מחייב, ור' יוסי בר' יהודה פוטר׃

    2תרומה לאפוקי מדרבי אליעזר דתנן, פירות שתרמן עד שלא נגמרה מלאכתן ר"א אוסר לאכול מהן עראי וחכמים מתירין׃

    3מקח (כדתנן) הלוקח תאנים מעם הארץ במקום שרוב בני אדם דורסין אוכל מהן עראי ומעשרן דמאי׃

    4שמע מינה תלת ש"מ מקח אינה קובעת אלא בדבר שנגמרה מלאכתו וש"מ רוב עמי הארץ מעשרין הן וש"מ מעשרין דמאי מעמי הארץ אפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו׃

    5ולאפוקי מהא דתנן המחליף פירות עם חבירו זה לאכול וזה לאכול זה לקצות וזה לקצות זה לאכול וזה לקצות חייב רבי יהודה אומר לאכול חייב לקצות פטור:

    6הדרן עלך המביא׃

    Mishna

    7משילין פירות דרך ארובה ביו"ט אבל לא. בשבת ומכסים פירות בכלים מפני הדלף וכן כדי יין וכדי שמן ונותנין כלי תחת הדלף בשבת:

    Gemara

    8אתמר רב יהודה ורב נתן חד תני משילין וחד תני משחילין׃

    9אמר מר זוטרא מאן דתני משילין לא. משתבש ומאן דתני משחילין לא משתבש מאן דתני משילין לא משתבש דכתיב ״(דברים כח״, מ) כי ישל זיתך ומאן דתני משחילין לא משתבש דתנן השחול והכסול שחול שנשמטה ירכו כסול שאחד מירכותיו גבוהה מחברתה׃

    10אמר רב נחמן בר יצחק מאן דתני משירין לא משתבש ומאן דתני משחירין לא משתבש ומאן דתני מנשירין לא משתבש׃

    11מאן דתני משירין לא משתבש דתנן רבי ישמעאל אומר נזיר לא יחוף ראשו באדמה מפני שמשיר את השער ומאן דתני משחירין לא משתבש דתנן השחור והזוג של ספרים אע"פ שנחלקו טמאין׃

    12ומאן דתני מנשירין לא משתבש דתנן מי שנשרו כליו במים מהלך בהם ואינו חושש אי נמי מהא דתנן איזהו לקט הנושר בשעת קצירה:

    13תנן משילין פירות דרך ארובה ביו"ט עד כמה א"ר זירא א"ר אסי ואמרי לה אמר רבי אסי א"ר יוחנן כאותה ששנינו מפנין ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה מפני האורחים ומפני בטול בית המדרש׃

    14ודלמא שאני התם דאיכא בטול בית המדרש אבל הכא דליכא בטול בית המדרש לא א"נ התם היינו טעמא דארבע וחמש קופות שרי משום שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי ביה אבל יו"ט דקיל ואתי לזלזולי ביה כלל כלל לא׃

    15אי נמי. לאידך גיסא התם היינו טעמא דליכא הפסד ממון אבל הכא דאיכא הפסד ממון אפילו טובא נמי׃

    Tosafot

    השחור והזוג של מספריםפ"ה שחור תער שאין בית יד שלו מחובר ופורקין אותו לפעמים ואף על פי שנחלקו מקבלין טומאה שראוין למלאכתן כל אחד לעצמו וקשה דבית יד למאי חזי לעצמו ונראה דשחור נמי הוי מספרים אלא שהן קטנים וזוג של מספרים הוא גדול מן השחור ושני סכינים לזה ולזה והקטנים נקראים שחור על שם שמשחירין את השער אלמא לשון השפלה הוא:

    מי שנשרו כליו בדרךכאן משמע שהוא לשון נשירה מלשון פירות הנושרין ולא כמו שפירש רש"י בפרק חבית (שבת דף קמו: ושם) לשון שרייה ומיהו לכך קאמר הכא [א"נ] כהא דתנן איזהו לקט זה הנושר בשעת קצירה דהאי איכא לדחויי ולפרושי לשון שרייה כדפירש הקונטרס:

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    חצר לאפוקי מדר' דתנן המעביר תאנים בחצירו לקצות בניו ובני ביתו אוכלין מהן עראי ופטור שקציעתן היא גמר מלאכתן והואיל ועדיין לא עשאן קציעות אוכלין מהן עראי ופטורין. תני עלה ר' מחייב ור' יוסי ב"ר יהודה פוטר.

    תרומה לאפוקי מדר' אליעזר דתנן פירות שתרם מהן תרומה עד שלא נגמרה מלאכתן ר' אליעזר אוסר לאכול מהן עראי מן הפירות שהוציא מהן תרומה כי התרומה קובעתם ואוסרתם וחכמים מתירין. מקח לאפוקי מדתניא הלוקח פירות מעם הארץ ממקום שבני אדם דורסין אוכל מהן עראי.

    ומעשרן דמאישמע מינה תלת.

    שמע מינה מדקתני ממקום שבני אדם דורסין לא נגמרה מלאכתו עדיין שהרי לא נדרסו וקתני אוכל מהן עראי ולא קבע מכלל שהמקח קובע אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו [דגרס בהדיא בירושלמי במעשרות פ"ב ר' יוסי בשם ר' אילא אומר (כל מעשר שני) [אוכל מהן] עראי [משום] (מעשר שני) דבר שלא נגמרה מלאכתו ושמע מינה רוב עמי הארץ מעשרין. מדקתני מעשרן דמאי ואין מעשרן ודאי. ושמע מינה מעשרין עמי הארץ אפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו דהא פירות הללו לא נגמרה מלאכתן ולא מחייבינן ליה לעשורינהו ודאי אלא דמאי מספק.

    אי נמי מקח לאפוקי מדתנן זה לאכול וזה לקצות חייב הנה הלוקח לקצות לא נגמרה מלאכתו וקתני חייב שמע מינה דסבר דמקח מחייב אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו:

    הדרן עלך המביא כדי יין.

    משילין פירותאבל לא בשבת. פירוש משילין משלשלין מאן דתני משילין לא משתבש דכתיב כי ישל זיתך.

    משחילין דתנן השחול והכסולשחול שנשמטה יריכו כו'. וכן משירין ומשחירין כולם טעם אחד הוא מלשון הורדה ושלשול: ירושלמי תני היה שם חלון משחילין דרך חלון משילין פירות כמה כאותה ששנינן אפילו ד' ה' קופות של תבן ושל תבואה כו' הכא אמר רב נחמן לא שנו אלא באותו הגג אבל מגג לגג אפילו גגותיהן שוין לא ותניא נמי הכי.

    Edition: Vilna Edition · License: Public Domain

    Babylonian Talmud · folio map

    Beitzah 35b

    Beitzah 35b. The full printed text of this folio side — 15 numbered segments, about 361 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    חצר אצטריך לאשמועינן לאפוקי מהאי תנא דקתני ר' יעקב מחייב דלית הלכתא כוותיה אלא כרבי יוסי ברבי יהודה דפוטר:

    ה"ג מקח כדתנן הלוקח תאנים כו' אצטריך לאשמועינן דהלכתא כי הך ולא כאידך מתני' דפליגי עליה לקמיה:

    הלוקח תאנים מעם הארץ במקום שרוב בני אדם דורסין שרוב בני המקום עושין תאניהם קציעות ודורסים אותם בעגולים הוו להו סתם תאנים דבר שלא נגמרה מלאכתו:

    אוכל מהן עראי דאין מקח קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו וכולהו כשלא ראו פני הבית קא מיירו:

    ומעשרן דמאי כשבא לעשרן מעשרן דמאי כדין כל הלוקחים מעם הארץ שאין צריך להפריש תרומה דלא חשידי עלה ולא אמרינן הני ודאי לא מעשרי דקודם גמר מלאכה לא עשרינהו עם הארץ דקסבר האי תנא יש שמעשרין קודם גמר מלאכה ומדה הנוהגת היא ותלינן ביה לקולא:

    רוב עמי הארץ מעשרין הן מדאזלינן לקולא דקאמר מעשרן דמאי וחומרא בעלמא היא דאחמור לאפרושי מספיקא שאר מעשרות שנחשדו עליהן:

    ולאפוקי מהא דתנן אדרבי יוחנן קאי רבי יוחנן דאמר לעיל מקח אינו קובע בדבר שלא נגמר מלאכתו אתא לאשמועינן דהלכתא כי הא דאמרי' לעיל ולאפוקי מהך:

    המחליף היינו מקח:

    25 more comments on this page.

    Rashi on Beitzah 35b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Tosafot

    השחור והזוג של מספרים פ"ה שחור תער שאין בית יד שלו מחובר ופורקין אותו לפעמים ואף על פי שנחלקו מקבלין טומאה שראוין למלאכתן כל אחד לעצמו וקשה דבית יד למאי חזי לעצמו ונראה דשחור נמי הוי מספרים אלא שהן קטנים וזוג של מספרים הוא גדול מן השחור ושני סכינים לזה ולזה והקטנים נקראים שחור על שם שמשחירין את השער אלמא לשון השפלה הוא:

    מי שנשרו כליו בדרך כאן משמע שהוא לשון נשירה מלשון פירות הנושרין ולא כמו שפירש רש"י בפרק חבית (שבת דף קמו: ושם) לשון שרייה ומיהו לכך קאמר הכא [א"נ] כהא דתנן איזהו לקט זה הנושר בשעת קצירה דהאי איכא לדחויי ולפרושי לשון שרייה כדפירש הקונטרס:

    Tosafot on Beitzah 35b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rabbeinu Chananel

    חצר לאפוקי מדר' דתנן המעביר תאנים בחצירו לקצות בניו ובני ביתו אוכלין מהן עראי ופטור שקציעתן היא גמר מלאכתן והואיל ועדיין לא עשאן קציעות אוכלין מהן עראי ופטורין. תני עלה ר' מחייב ור' יוסי ב"ר יהודה פוטר.

    תרומה לאפוקי מדר' אליעזר דתנן פירות שתרם מהן תרומה עד שלא נגמרה מלאכתן ר' אליעזר אוסר לאכול מהן עראי מן הפירות שהוציא מהן תרומה כי התרומה קובעתם ואוסרתם וחכמים מתירין. מקח לאפוקי מדתניא הלוקח פירות מעם הארץ ממקום שבני אדם דורסין אוכל מהן עראי.

    ומעשרן דמאי שמע מינה תלת.

    שמע מינה מדקתני ממקום שבני אדם דורסין לא נגמרה מלאכתו עדיין שהרי לא נדרסו וקתני אוכל מהן עראי ולא קבע מכלל שהמקח קובע אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו [דגרס בהדיא בירושלמי במעשרות פ"ב ר' יוסי בשם ר' אילא אומר (כל מעשר שני) [אוכל מהן] עראי [משום] (מעשר שני) דבר שלא נגמרה מלאכתו ושמע מינה רוב עמי הארץ מעשרין. מדקתני מעשרן דמאי ואין מעשרן ודאי. ושמע מינה מעשרין עמי הארץ אפי' בדבר שלא נגמרה מלאכתו דהא פירות הללו לא נגמרה מלאכתן ולא מחייבינן ליה לעשורינהו ודאי אלא דמאי מספק.

    אי נמי מקח לאפוקי מדתנן זה לאכול וזה לקצות חייב הנה הלוקח לקצות לא נגמרה מלאכתו וקתני חייב שמע מינה דסבר דמקח מחייב אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו:

    הדרן עלך המביא כדי יין.

    משילין פירות אבל לא בשבת. פירוש משילין משלשלין מאן דתני משילין לא משתבש דכתיב כי ישל זיתך.

    משחילין דתנן השחול והכסול שחול שנשמטה יריכו כו'. וכן משירין ומשחירין כולם טעם אחד הוא מלשון הורדה ושלשול: ירושלמי תני היה שם חלון משחילין דרך חלון משילין פירות כמה כאותה ששנינן אפילו ד' ה' קופות של תבן ושל תבואה כו' הכא אמר רב נחמן לא שנו אלא באותו הגג אבל מגג לגג אפילו גגותיהן שוין לא ותניא נמי הכי.

    Rabbeinu Chananel on Beitzah 35b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Rashba

    גמרא אי נמי כי הא דתנן איזהו לקט שנושר בשעת לקיטה. כלומר אי נמי תדחה ותפרש מי שנשרו כליו שאינו אלא לשון שרייה במים, מאן דתני מנשירין לא משתבש דתנן איזהו לקט הנושר בשעת קצירה.

    דתנן השחור והזוג פירש רש"י ז"ל שיש תער [שאין] [ב]בת יד שלו מחובר לו ופורקין אותו, ובתוספות הקשו דאם כן מאי תורת כלי יש בבית יד שלו כשניטל הברזל ממנו, ולפיכך פירשו שכעין זוג של מספרים היו עושין אותו ואף לאחר שנחלק היה ראוי כל אחד למלאכתו.

    כאותה ששנינו מפנין אפילו ארבע וחמש קופות הכא אליבא דרב חסדא דאמר התם (קכו, ב) דד' וה' קופות דוקא טפי לא וכדאמרינן נמי בסמוך, דאלו לשמואל לאו דוקא ד' וה' קופות אלא אפילו טובא.

    Rashba on Beitzah 35b · Sefaria · Edition: Gerlitz edition, published by Oraita · Public Domain

    Meiri

    משילין פירות וכו' כונת הפרק לבאר קצת החלקים הנזכרים בראש הספר ורובו יסוב על שני ענינים הראשון לבאר איזו מלאכה הותרה ביום טוב יתר על השבת אע"פ שאינה לצורך אוכל נפש ואיזו אסורה ביום טוב כבשבת אע"פ שאינן מלאכות גמורות והשני לבאר במי שעירב עירובי תחומין ויוצא לו חוץ לתחום איזה מחפציו נידון כרגלי הבעלים שיהא רשאי להוליכן עמו ואיזה מהן אינו נידון רגליו:

    והמשנה הראשונה תכוין לבאר החלק הראשון ואמר על זה משילין פירות דרך ארובה ביום טוב אבל לא בשבת ומכסין את הפירות בכלים מפני הדלף וכן כדי יין וכדי שמן נותני' כלי תחת הדלף בשבת אמר הר"ם מותר להשיל פירות דרך ארובה בגג אחד כשירצה לטלטלן ממקום למקום אבל להשילן מגג לגג אחר אסור והטעם מה שאמרנו כמה פעמי' שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול ודלף המים הנוזלים מן הגגות החלושות בעת ירידת הגשם:

    אמר המאירי משילין פירות דרך ארובה ביו"ט כלומר שאם יש לו על הגג פירות שטוחים שהובאו שם כדי ליבש הן חטים הן שעורים או שאר פירות ובלבד שיהיו ראויין לטלטול ר"ל שלא יהו מוקצים וראה גשמים ממשמשים ובאים ומתירא שמא יפסידו פירותיו או שראה אורחים באים ואין לו מקום להושיבם בו אם היתה ארובה בגגו שיוכל להשיל פירותיו דרך אותה ארובה לתוך הבית עושה שאין כאן טורח יתר אחר שאינו צריך להגביה כל כך אלא שמגררן עד הארובה והן נופלין מאליהן ואם תמצא לומר שמגביה בהגבהה מועטת די לו ומפני זה מותר ביום טוב ובשבת מ"מ אסור אבל אם אין בגג ארובה אלא שהוא מוקף בכותלים ויש בכותל חלונות ויכול להשליכן מאותו חלון לחדר אחר שבבית מכיון שהוא צריך להגביה עד החלון הרי הוא טורח יתר ואסור אף ביום טוב אבל דרך ארובה מותר ביום טוב שאם מפני הגשמים במקום פסידא התירו לו מעט טורח ואם מפני האורחים כשם שהותר לו לבשל לצרכם כך הותר לו לפנות מקום לישיבתם הואיל ואין שם טורח יתר:

    ומכסין את הפירות בכלים מפני הדלף כלומר אם היו בבית שאין לו עוד מקום לפנותם בלא טורח יתר או שהיו בגג ואין ראויין לטלטל כגון גרוגרות וצמוקים שלא נתיבשו כל צרכן או פירות של טבל ודלף של גשמים טורד עליהם מכסה אותם בכלים או בבגדים ויראה שזו אף בשבת נאמרה שכל כלי הניטל מטלטלין אותו אף לצורך דבר שאינו ניטל וכן כדי יין וכדי שמן שהיה דלף של גשמים טורד עליהן אע"פ שפסידתן מועטת שאין מרקיבין בכך כשאר פירות מכסין אותן ואפילו הן של טבל:

    ונותנין כלי תחת הדלף בשבת כלומר אם היה דלף יורד בבית נותן במקום ירידתו כלי שיקבלנו שלא יתלכלך הבית אפילו בשבת ואין צריך לומר ביו"ט ומפרש בגמרא שאם נתמלא הכלי שופך ושונה ואינו נמנע כלומר שופכו באיזה מקום שבבית ומחזירו ריקם לשם ועושה כן אפילו כל היום ודבר זה אתה יכול לפרשו בדלף הראוי אם לשתיה אם לרחיצה כגון מים צלולים ואם מפני שהם מי גשמים הרי מי גשמים אינן מוקצים כמו שהתבאר בעירובין פרק מי שהוציאוהו וכל שאתה מפרשו כן אתה מפרשו אף בבית שאינו דר בו שאין שם היתר מצד מיאוסו שיהא מותר לטלטל ולהוציאו מדין גרף של רעי שמ"מ כל שהוא ראוי כי קא טרח בהיתרא קא טרח וכל שהוא כן מותר אף בשבת שהרי אין בה שום גזירה והוא שאמרו בשבת פרק כתבי קי"ז ב' שאם נפלה דליקה מצילין מזון שלש סעודות ושאלו בה מכדי בהיתרא קא טרח מאי טעמא לא שרית ליה טפי ותירץ אי שרית ליה כלי האי אתי לכבויי וכן אמרו שם נשברה לו חבית בראש גגו מביא כלי ומניח תחתיה לקלוט בתוכו קלוח היין ובלבד שלא יביא כלי אחר לקלוט מזה לתוכו כשיתמלא או שיערה מכלי זה לכלי אחר ויחזור ויקלוט בזה וכן שלא יביא כלי אחר ויצרף להעמיד הראשון בשפוע כדי שילך הקלוח לאותו כלי שני ושאלו בה גם כן מאי גזרה איכא כלומר ולמה נאסר בהבאת כלי לקלוט ולצרף ותירץ אי שרית ליה לטפויי בכלים שמא יביא כלי דרך רשות הרבים הא כל שאין שם גזרה והוא דלף ראוי מותר בכל ענין הואיל ובהיתר הוא טורח ומה שאמרו שופך ושונה הוא הדין לערות לכלי אחר אלא שמן הסתם בדלף אינו רוצה בכנוסו אלא שלא יטנף את הבית אע"פ שאינו דר שם וכן אתה יכול לפרשה בדלף שאינו ראוי כגון מים המאוסים האסורים בטלטול הואיל ואין ראויות לכלום אלא שכל שאתה מפרשה כן אתה צריך לפרשה בבית שהוא דר בו וההיתר הוא שיטנף הדלף את הבית ובשבת מיהא דוקא שופך ושונה אבל להרבות בכלים לא שמא יביא דרך רשות הרבים וביו"ט מיהא מותר להרבות בכלים שאין שם גזרת הבאה ואף בשבת יראה לי שכל שהוא בשכונות של ישראל משתפות במבואותיהן ומעורבות בחצרותיהן מותר הואיל ומן הסתם שכונת הישראל מספקת בכך וכל שכן בדבר שאינו צריך כלים הרבה ומ"מ צריך שיתן שם כלי לפי הדלף ר"ל שיכוין שימלא הכלי וישפך ממנו עד שיהא מותר לטלטלו מצד מיאוסו ואין כאן בטול כלי מהיכנו וגדולי המחברים כתבו שהדלף שאינו ראוי אין נותנין כלל שאין עושין גרף של רעי לכתחלה אלא שאם נתן מותר לטלטלו מצד מיאוסו והדברים נראין כמו שכתבנו ובגמרא יתרחבו בה הדברים יותר:

    זהו ביאור המשנה וכלה הלכה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    שרוע האמור בתורה בענין מומין שני מומין נכללין בו אחד שהיו שוקיו שוות מתחלה ונשמטה אחת מהן ממקום חבורה והושפלה עד שנעשית גדולה מחברתה ומום זה נקרא בלשון תלמוד שחול והשני הוא שמתחלתה היא נקלטת וחברתה ארוכה ממנה ומום זה נקרא בלשון תלמוד כסול ועקר דבר זה במסכת בכורות:

    נזיר אסור לו לחוף את ראשו באדמה שמשרת את השער וכל שכן שלא יסרוק במסרק ואם עשה כן עבר על עשה של גדל פרע שאע"פ שאינו מתכוין להשרה אי אפשר בלא השרה אבל אינו לוקה ובמסכת שבת התבאר שרשאי לחוף בנתר וחול או בידו שאין כונתו להשיר וכן שאפשר לאלו בלא השרה ועקר דבר זה במסכת נזיר:

    3 more comments on this page.

    Meiri on Beitzah 35b · Sefaria · Edition: Meiri on Shas · unknown

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    גמרא התם היינו טעמא דד' קופות שרי משום דחמירא ולא אתי לזלזולי ביה אבל בי"ט כו' וכה"ג אמרינן לקמן אההיא דלא שנו אלא באותו הגג כו' ויש לדקדק לפי סברא זו אמאי קתני הכא במתני' בי"ט אבל לא בשבת דהא אדרבה בשבת הוה ליה להתיר טפי מהאי טעמא דקאמר דלא אתי לזלזולי ביה ויש לומר דהא ודאי באיסורא דהכא דהוי טלטול שלא לצורך יש לנו לאסור בשבת טפי מביום טוב דטלטול שלא לצורך משום הוצאה כדלקמן והוצאה גופה בי"ט מותר ובשבת אסור וה"ק הכא מלתא דשרי בשבת כההיא דמפנין משום אורחים וביטול ב"ה דלא גזרו ביה משום הוצאה יש להתיר טפי מהיתרא דהכא גבי י"ט דלית ביה נמי למגזר משום הוצאה דהתם ליכא לזלזולי ביה מה שאין כן ביום טוב דאסור משום טרחא יתירא אפילו עד ד' וה' קופות משום דאתי לזלזולי ביה:

    Chidushei Halachot on Beitzah 35b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Maharam

    בתוס' ד"ה מי שנשרו כליו וכו' עד ומיהו לכך קאמר הכא א"נ מהא דתנן איזהו לקט וכו' כצ"ל:

    Maharam on Beitzah 35b · Sefaria · Edition: Vilna Edition · Public Domain

    Shita Mekubetzet

    מקח כדתנן הלוקח פירות מעם הארץ כו' הקשה מורי נר"ו ולמה ליה לאורוכי בדין מקח להביא כדתנן ואחר כך אמר לאפוקי מהא דתנן המחליף כו'. לימא מקח לאפוקי מהא דתנן המחליף כו' ולא לימא מקח כדתנן שהרי בתרומה ושבת וחצר לא אמר אלא לאפוקי ולא אמר בהו כדתנן. ותירץ נר"ו דאי לא אמר כדתנן הלוקח פירות להביא ראיה לדבריו הוה קשיא לן היכי פסק ר' יוחנן דמקח לא קבעה והא סתם מתניתין היא דקבעה וכדתנן המחליף פירות זה לאכול וזה לקצות חייב ור' יוחנן הוא דאמר הלכה כסתם משנה. ויש בכלל זה אף על פי שיש מחלוקת בצדה וכדחזינן בריש מכלתין גבי שבת סתם לן תנא כר' שמעון כו' אף על פי שיש מחלוקת בצדה וכמו שפירשו המפרשים ז"ל. ולהך הוצרך להביא סתם אחרינא דמקח לא קבעה וכדתנן הלוקח פירות וכו' דהוי סתמא דעדיפא מינה דאין בה מחלוקת. אבל הריטב"א ז"ל תירץ דמשום (שבת) שבא לפסוק הלכה כר' יהודה ורבנן פליגי עליה איצטריך לאקדומי סתמא דהלוקח דאתיא כר' יהודה ולימא שזה הוא שהכריחו לפסוק כר' יהודה. ונראה שדעתו נוטה לדעת מורי נר"ו.

    ומעשרן דמאי פירוש ולא ודאי ודי שיפריש מעשר שני ויאכלנו בירושלים וגם תרומת מעשר ולא שאר מעשרות שהמוציא מחברו עליו הראיה כדאיתא בפרק קמא דיומא דף ט'. ושמע מינה מעשרין הן אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו כלומר רגילין בני אדם וחברים לעשר קודם גמר מלאכה דאי לא הוה ליה לעשורי ודאי. ופירש רש"י ז"ל דסבר האי תנא הכין כלומר אף על גב דבמתניתין משמע שאין רגילות כן כמו שפירש ז"ל במתניתין האי תנא פליג אמתניתין כך היא כונת הרב ז"ל. ולא נהיר כמו שפירשנו במשנתינו.

    ר' יהודה אומר לאכול חייב לקצות פטור פירוש פטור מלעשר לאכילת עראי והלכתא כותיה. וכולהו הני דרבנן נינהו דאילו מדאורייתא לא הוקבעו אלא במירוח וכיוצא בו וראית פני הבית. סליק פרק המביא פרק חמישי

    משילין פירות דרך ארובה ביום טוב וכו' פירש רש"י ז"ל מי שיש לו חטים ושעורים שטוחים על גגו כו'. והקשה מורי נר"ו דאם כן הוה ליה למיתני משילין תבואה. ותירץ נר"ו דהזקיקו לפרש כן שאם היה שאר מיני פירות כגון פירות האילן הוה במשמע שהעלן לגג לייבשן כגון תאנים וענבים לעשות מהן גרוגרות וצמוקים. וזה אי איפשר דמשום פסידא לא שרינן מוקצה לטלטל. לכך פירש חטין ושעורין שאין בהם מוקצה אבל הנך אסירי וכדאמרינן בגמרא איידי דתנא רישא פירות כו'.

    וכן כדי יין וכדי שמן פירוש מותר לכסותן ביום טוב אבל לא בשבת משום דליכא פסידא כולי האי ובשבת להפסד מרובה חששו להפסד מועט לא חשו.

    גמרא חד תני משילין וחד תני משחילין כו' והאי דלא מקשה למאן דתני משילין מאי טעמא לא תני משחילין כדאקשינן גבי לפני אידיהן של נכרים בפרקא קמא דמסכת ע"ז משום דהכא חדא מלתא היא ומשמעות אחד יש להן. אי נמי דהכא ליכא קפידא בהאי טפי מהאי. אבל התם איכא קפידא בין אידיהן שהוא גנאי לעידיהן שהוא לשון עדות.

    שחול כל שנשמטה ירכו אחת פירוש בוקא דאטמא דשף מדוכתיה וכגון דלא איעכול ניביה כדמוכח התם.

    התם הוא דליכא הפסד ממון פירוש ולכך לא התירו יותר. מהכא משמע דטעמא דהפסד ממון חמיר מביטול בית המדרש והכנסת אורחין. וזה קשה דהא אסרינן במתניתין להשיל פירות בשבת ולא חיישי להפסד ממון והתם בשבת התירו מפני ביטול המדרש. והגרסא הנכונה אי נמי התם הוא משום דשבת חמירי אבל יום טוב דקיל אפילו טובא נמי. כלומר שבת דחמירא דלא שרו כלל משום פסידא דין הוא דאפילו לדבר מצוה לא שרי אלא ארבע וחמש קופות. אבל יום טוב דקיל דשרי משום פסידא שרי נמי אפילו טובא.

    Shita Mekubetzet on Beitzah 35b · Sefaria · Edition: Vilna Ed · Public Domain

    What this page contains

    A full text unit for Beitzah, daf 35, Amud Bet, about 361 words in 15 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 15 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 128 words

      Opens “חצר לאפוקי מדרבי יעקב. דתנן: המעביר תאנים…”

      Named: רבי יעקב.

    2. Segment 218 words

      Opens “תרומה לאפוקי מדרבי אליעזר דתנן, פירות שתרמן…”

      Named: רבי אליעזר.

    3. Segment 316 words

      Opens “מקח (כדתנן) הלוקח תאנים מעם הארץ במקום…”

    4. Segment 427 words

      Opens “שמע מינה תלת ש"מ מקח אינה קובעת…”

    5. Segment 527 words

      Opens “ולאפוקי מהא דתנן המחליף פירות עם חבירו…”

      Named: רבי יהודה.

    6. Segment 63 words

      Opens “הדרן עלך המביא…”

    7. Segment 724 words

      Opens “מתני׳ משילין פירות דרך ארובה ביו"ט אבל…”

    8. Segment 812 words

      Opens “גמ׳ אתמר רב יהודה ורב נתן חד…”

      Named: רב יהודה, רב נתן.

    9. Segment 941 words

      Opens “אמר מר זוטרא מאן דתני משילין לא.…”

    10. Segment 1020 words

      Opens “אמר רב נחמן בר יצחק מאן דתני…”

      Named: רב נחמן בר יצחק.

    11. Segment 1131 words

      Opens “מאן דתני משירין לא משתבש דתנן רבי…”

      Named: רבי ישמעאל.

    12. Segment 1223 words

      Opens “ומאן דתני מנשירין לא משתבש דתנן מי…”

    13. Segment 1335 words

      Opens “תנן משילין פירות דרך ארובה ביו"ט עד…”

      Named: רבי אסי.

    14. Segment 1438 words

      Opens “ודלמא שאני התם דאיכא בטול בית המדרש…”

    15. Segment 1518 words

      Opens “אי נמי. לאידך גיסא התם היינו טעמא…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Ishmael · Second Generation of Tanna'im

      Rabbi Ishmael was a leading sage of the second generation of Tanna'im, a colleague and disputant of Rabbi Akiva, and the teacher…

      Source: Beitzah 35b · Segment 11 — “…לא משתבש דתנן רבי ישמעאל אומר נזיר לא יחוף…

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Beitzah 35b · Segment 13 — “תנן משילין פירות דרך ארובה ביו"ט עד כמה א"ר…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Beitzah 35b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026