ויקרא פרק י״ז
נווטו עם Tab ו-Enter בין הקישורים. חצים מזיזים בתוך רשימת הפרקים והפסוקים. Alt עם חצים מדלג לפרק הקודם או הבא.
- א׳וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
- ב׳דַּבֵּ֨ר אֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־בָּנָ֗יו וְאֶל֙ כׇּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵיהֶ֑ם זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר׃
- ג׳אִ֥ישׁ אִישׁ֙ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחַ֜ט שׁ֥וֹר אוֹ־כֶ֛שֶׂב אוֹ־עֵ֖ז בַּֽמַּחֲנֶ֑ה א֚וֹ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁחַ֔ט מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶֽה׃
- ד׳וְאֶל־פֶּ֜תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵד֮ לֹ֣א הֱבִיאוֹ֒ לְהַקְרִ֤יב קׇרְבָּן֙ לַֽיהֹוָ֔ה לִפְנֵ֖י מִשְׁכַּ֣ן יְהֹוָ֑ה דָּ֣ם יֵחָשֵׁ֞ב לָאִ֤ישׁ הַהוּא֙ דָּ֣ם שָׁפָ֔ךְ וְנִכְרַ֛ת הָאִ֥ישׁ הַה֖וּא מִקֶּ֥רֶב עַמּֽוֹ׃
- ה׳לְמַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר יָבִ֜יאוּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶֽת־זִבְחֵיהֶם֮ אֲשֶׁ֣ר הֵ֣ם זֹבְחִים֮ עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶה֒ וֶֽהֱבִיאֻ֣ם לַֽיהֹוָ֗ה אֶל־פֶּ֛תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד אֶל־הַכֹּהֵ֑ן וְזָ֨בְח֜וּ זִבְחֵ֧י שְׁלָמִ֛ים לַֽיהֹוָ֖ה אוֹתָֽם׃
- ו׳וְזָרַ֨ק הַכֹּהֵ֤ן אֶת־הַדָּם֙ עַל־מִזְבַּ֣ח יְהֹוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהִקְטִ֣יר הַחֵ֔לֶב לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽה׃
- ז׳וְלֹא־יִזְבְּח֥וּ עוֹד֙ אֶת־זִבְחֵיהֶ֔ם לַשְּׂעִירִ֕ם אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶ֑ם חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם תִּֽהְיֶה־זֹּ֥את לָהֶ֖ם לְדֹרֹתָֽם׃
- ח׳וַאֲלֵהֶ֣ם תֹּאמַ֔ר אִ֥ישׁ אִישׁ֙ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִן־הַגֵּ֖ר אֲשֶׁר־יָג֣וּר בְּתוֹכָ֑ם אֲשֶׁר־יַעֲלֶ֥ה עֹלָ֖ה אוֹ־זָֽבַח׃
- ט׳וְאֶל־פֶּ֜תַח אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ לֹ֣א יְבִיאֶ֔נּוּ לַעֲשׂ֥וֹת אֹת֖וֹ לַיהֹוָ֑ה וְנִכְרַ֛ת הָאִ֥ישׁ הַה֖וּא מֵעַמָּֽיו׃
- י׳וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֥ר יֹאכַ֖ל כׇּל־דָּ֑ם וְנָתַתִּ֣י פָנַ֗י בַּנֶּ֙פֶשׁ֙ הָאֹכֶ֣לֶת אֶת־הַדָּ֔ם וְהִכְרַתִּ֥י אֹתָ֖הּ מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ׃
- י״אכִּ֣י נֶ֣פֶשׁ הַבָּשָׂר֮ בַּדָּ֣ם הִוא֒ וַאֲנִ֞י נְתַתִּ֤יו לָכֶם֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כִּֽי־הַדָּ֥ם ה֖וּא בַּנֶּ֥פֶשׁ יְכַפֵּֽר׃
- י״בעַל־כֵּ֤ן אָמַ֙רְתִּי֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כׇּל־נֶ֥פֶשׁ מִכֶּ֖ם לֹא־תֹ֣אכַל דָּ֑ם וְהַגֵּ֛ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶ֖ם לֹא־יֹ֥אכַל דָּֽם׃
- י״גוְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֨ר יָצ֜וּד צֵ֥יד חַיָּ֛ה אוֹ־ע֖וֹף אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֑ל וְשָׁפַךְ֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְכִסָּ֖הוּ בֶּעָפָֽר׃
- י״דכִּֽי־נֶ֣פֶשׁ כׇּל־בָּשָׂ֗ר דָּמ֣וֹ בְנַפְשׁוֹ֮ הוּא֒ וָֽאֹמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל דַּ֥ם כׇּל־בָּשָׂ֖ר לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ כִּ֣י נֶ֤פֶשׁ כׇּל־בָּשָׂר֙ דָּמ֣וֹ הִ֔וא כׇּל־אֹכְלָ֖יו יִכָּרֵֽת׃
- ט״ווְכׇל־נֶ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֤ל נְבֵלָה֙ וּטְרֵפָ֔ה בָּאֶזְרָ֖ח וּבַגֵּ֑ר וְכִבֶּ֨ס בְּגָדָ֜יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֛יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעֶ֖רֶב וְטָהֵֽר׃
- ט״זוְאִם֙ לֹ֣א יְכַבֵּ֔ס וּבְשָׂר֖וֹ לֹ֣א יִרְחָ֑ץ וְנָשָׂ֖א עֲוֺנֽוֹ׃ {פ}
שיתוף הפרק כולו
שתפו את הפרק במלואו, או העתיקו את כל המלל עם מספרי הפסוקים.
השיתוף כפוף לתנאי השימוש ולמדיניות הפרטיות של האתר.
פירוש רש״י
פסוק ג׳׳
אִ֥ישׁ אִישׁ֙ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחַ֜ט שׁ֥וֹר אוֹ־כֶ֛שֶׂב אוֹ־עֵ֖ז בַּֽמַּחֲנֶ֑ה א֚וֹ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁחַ֔ט מִח֖וּץ…
אשר ישחט שור או כשב - במקדשין הכתוב מדבר, שנאמר להקריב קרבן:
במחנה - חוץ לעזרה:
פסוק ד׳׳
וְאֶל־פֶּ֜תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵד֮ לֹ֣א הֱבִיאוֹ֒ לְהַקְרִ֤יב קׇרְבָּן֙ לַֽיהֹוָ֔ה לִפְנֵ֖י מִשְׁכַּ֣ן יְהֹוָ֑ה דָּ֣ם יֵחָשֵׁ֞ב לָאִ֤ישׁ…
דם יחשב - כשופך דם האדם שמתחייב בנפשו:
דם שפך - לרבות את הזורק דמים בחוץ:
פסוק ה׳׳
לְמַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר יָבִ֜יאוּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶֽת־זִבְחֵיהֶם֮ אֲשֶׁ֣ר הֵ֣ם זֹבְחִים֮ עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶה֒ וֶֽהֱבִיאֻ֣ם לַֽיהֹוָ֗ה אֶל־פֶּ֛תַח…
אשר הם זבחים - אשר הם רגילים לזבוח:
פסוק ז׳׳
וְלֹא־יִזְבְּח֥וּ עוֹד֙ אֶת־זִבְחֵיהֶ֔ם לַשְּׂעִירִ֕ם אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶ֑ם חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם תִּֽהְיֶה־זֹּ֥את לָהֶ֖ם לְדֹרֹתָֽם׃
לשעירם - לשדים, כמו (ישעיה יג כא) ושעירים ירקדו שם:
פסוק ח׳׳
וַאֲלֵהֶ֣ם תֹּאמַ֔ר אִ֥ישׁ אִישׁ֙ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִן־הַגֵּ֖ר אֲשֶׁר־יָג֣וּר בְּתוֹכָ֑ם אֲשֶׁר־יַעֲלֶ֥ה עֹלָ֖ה אוֹ־זָֽבַח׃
אשר יעלה עלה - לחיב על המקטיר איברים בחוץ כשוחט בחוץ, שאם שחט אחד והעלה חברו שניהם חיבין:
פסוק ט׳׳
וְאֶל־פֶּ֜תַח אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ לֹ֣א יְבִיאֶ֔נּוּ לַעֲשׂ֥וֹת אֹת֖וֹ לַיהֹוָ֑ה וְנִכְרַ֛ת הָאִ֥ישׁ הַה֖וּא מֵעַמָּֽיו׃
ונכרת - זרעו נכרת וימיו נכרתין:
פסוק י׳׳
וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֥ר יֹאכַ֖ל כׇּל־דָּ֑ם וְנָתַתִּ֣י פָנַ֗י בַּנֶּ֙פֶשׁ֙ הָאֹכֶ֣לֶת…
כל דם - לפי שנאמר בנפש יכפר, יכול לא יהא חיב אלא על דם המקדשים, תלמוד לומר כל דם:
ונתתי פני - פנאי שלי, פונה אני מכל עסקי ועוסק בו:
פסוק י״א׳
כִּ֣י נֶ֣פֶשׁ הַבָּשָׂר֮ בַּדָּ֣ם הִוא֒ וַאֲנִ֞י נְתַתִּ֤יו לָכֶם֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כִּֽי־הַדָּ֥ם ה֖וּא בַּנֶּ֥פֶשׁ…
כי נפש הבשר - של כל בריה בדם היא תלויה, ולפיכך נתתיו על המזבח לכפר על נפש האדם תבוא נפש ותכפר על הנפש:
פסוק י״ב׳
עַל־כֵּ֤ן אָמַ֙רְתִּי֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כׇּל־נֶ֥פֶשׁ מִכֶּ֖ם לֹא־תֹ֣אכַל דָּ֑ם וְהַגֵּ֛ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶ֖ם לֹא־יֹ֥אכַל דָּֽם׃
כל נפש מכם - להזהיר גדולים על הקטנים:
פסוק י״ג׳
וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֨ר יָצ֜וּד צֵ֥יד חַיָּ֛ה אוֹ־ע֖וֹף אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֑ל…
אשר יצוד - אין לי אלא ציד, אוזין ותרנגולין מנין, תלמוד לומר ציד מכל מקום אם כן למה נאמר אשר יצוד, שלא יאכל בשר אלא בהזמנה הזאת:
אשר יאכל - פרט לטמאים:
פסוק י״ד׳
כִּֽי־נֶ֣פֶשׁ כׇּל־בָּשָׂ֗ר דָּמ֣וֹ בְנַפְשׁוֹ֮ הוּא֒ וָֽאֹמַר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל דַּ֥ם כׇּל־בָּשָׂ֖ר לֹ֣א תֹאכֵ֑לוּ כִּ֣י נֶ֤פֶשׁ…
דמו בנפשו הוא - דמו הוא לו במקום הנפש, שהנפש תלויה בו:
כי נפש כל בשר דמו הוא - הנפש היא הדם דם ובשר לשון זכר' נפש לשון נקבה:
פסוק ט״ו׳
וְכׇל־נֶ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֤ל נְבֵלָה֙ וּטְרֵפָ֔ה בָּאֶזְרָ֖ח וּבַגֵּ֑ר וְכִבֶּ֨ס בְּגָדָ֜יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֛יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעֶ֖רֶב וְטָהֵֽר׃
אשר תאכל נבלה וטרפה - בנבלת עוף טהור דבר הכתוב' שאין לה טמאה אלא בשעה שנבלעת בבית הבליעה' ולמדך כאן שמטמאה באכילתה' ואינה מטמאה במגע וטרפה האמורה כאן לא נכתבה אלא לדרוש. וכן שנינו יכול תהא נבלת עוף טמא מטמאה בבית הבליעה' תלמוד לומר טרפה' מי שיש במינו טרפה' יצא עוף טמא שאין במינו טרפה:
פסוק ט״ז׳
וְאִם֙ לֹ֣א יְכַבֵּ֔ס וּבְשָׂר֖וֹ לֹ֣א יִרְחָ֑ץ וְנָשָׂ֖א עֲוֺנֽוֹ׃ {פ}
ונשא עונו - אם יאכל קדש או יכנס למקדש חיב על טמאה זו ככל שאר טמאות:
ובשרו לא ירחץ ונשא עונו - על רחיצת גופו ענוש כרת ועל כבוס בגדים במלקות:
מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.
פירוש הגר״א - אדרת אליהו
פסוק ב׳׳
דַּבֵּ֨ר אֶֽל־אַהֲרֹ֜ן וְאֶל־בָּנָ֗יו וְאֶל֙ כׇּל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵיהֶ֑ם זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר׃
ואל כל בני ישראל - מניין לרבות ראשי המטות ת"ל כאן זה הדבר ונא' להלן זה הדבר מה להלן ראשי המטות אף כאן כו' ומה כאן אהרן ובניו ובני ישראל אף להלן כו' ללמד [כל המימרא עיין בנדרים ע"ח ע"א וברש"י ריש פ' מטות] שהתרת נדרים בג' הדיוטות וביחיד מומחה וללמד כאן שיש שאלה בהקדש. ד"א זה הדבר אשר ישחט על השחיטה חייב ולא על המליקה ולהלן נאמר זה הדבר (רש"י שם) חכם מתיר ואין בעל מתיר. בעל מפיר ולא חכם. מפיר. ד"א זה הדבר כל הנביאים נתנבאו בכה נוסף עליהן משה שנתנבא בזה:
ואמרת אליהם - לרבות גרים ועבדים. אשר ישחט במחנה. להביא היא בחוץ וצוארה בפנים [אינו בת"כ רק בזבחים ק"ז ע"ב] או יכול להביא השוחט חטאת בדרום שיהא חייב ת"ל מחוץ למחנה. יכול חוץ לג' מחנות ת"ל במחנה ומקיש מחנה לחוץ למחנ' מה חוץ למחנה שאין כשר שחיטת כל זבח אף כו'. או אשר ישחט. להביא שחיטת עוף:
פסוק ג׳׳
אִ֥ישׁ אִישׁ֙ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר יִשְׁחַ֜ט שׁ֥וֹר אוֹ־כֶ֛שֶׂב אוֹ־עֵ֖ז בַּֽמַּחֲנֶ֑ה א֚וֹ אֲשֶׁ֣ר יִשְׁחַ֔ט מִח֖וּץ…
איש איש - לרבות השוחט להדיוט שהמעלה פטור [ר"ל השוחט להדיוט חייב אבל המעלה פטור והוא בזבחים ק"ח ע"א] מבית ישראל. להוציא את הנכרים שאין חייבי' משום מעלה ושוחט בחוץ ואף לכתחילה מותרין לעשות במה בכ"מ:
פסוק ד׳׳
וְאֶל־פֶּ֜תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵד֮ לֹ֣א הֱבִיאוֹ֒ לְהַקְרִ֤יב קׇרְבָּן֙ לַֽיהֹוָ֔ה לִפְנֵ֖י מִשְׁכַּ֣ן יְהֹוָ֑ה דָּ֣ם יֵחָשֵׁ֞ב לָאִ֤ישׁ…
ואל פתח כו' - למעוטי גגו של היכל שאינו חייב [אינו בת"כ רק בזבחים ק"ז ע"ב]:
קרבן - שיכול השוחט חולין בפנים חייב ת"ל קרבן על הקרבן היא חייב ואינו חייב על החולין. אי קרבן יכול אפילו קדשי בדק הבית כמ"ש ונקרב את קרבן ה' [זבחים קי"ו ע"ב] ת"ל ואל פתח אהל מועד הראוי לפת' אהל מועד חייבין ושאינו כו' ומניין להוציא את הרובע והנרבע מוקצה ונעבד אתנן ומחיר כו' ת"ל להקריב כו' יצאו אלו שאין כשרים להקריב. ומניין להוציא שעיר המשתלח ת"ל לה' המיוחדים לשם. ומניין להוציא מחוסר זמן בגופם חטאת ואשם בין בגופם בין בבעלים ותורים שלא הגיע זמנן ובע"מ עוברין ת"ל לפני משכן ה' הכשרים ליקרב עכשיו. או יכול שאני מוציא עולה מחוס' זמן בבעלים ואשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן ת"ל שור או כשב או עז מ"מ:
לא הביאו (אינו בת"כ רק בזבחים ק"ו ע"ב) ולמטה הוא אומר לא יביאנו מה למטה לא ענש אא"כ הזהיר אף כאן ענש והזהיר. דם יחשב (אינו בת"כ רק בזבחים ק"ז ע"א) לרבות הזורק:
לאיש ההוא - ולא לשולחיו:
דם שפך - אחד ולא ב' שבמעלה חייבין [ר"ל בהעלא' חייבין שנים]:
ונכרת האיש - ולא הציבור:
ההוא - ולא האונס ולא שוגג ולא מוטעה:
מקרב עמו - ועמו בשלום:
פסוק ה׳׳
לְמַ֩עַן֩ אֲשֶׁ֨ר יָבִ֜יאוּ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל אֶֽת־זִבְחֵיהֶם֮ אֲשֶׁ֣ר הֵ֣ם זֹבְחִים֮ עַל־פְּנֵ֣י הַשָּׂדֶה֒ וֶֽהֱבִיאֻ֣ם לַֽיהֹוָ֗ה אֶל־פֶּ֛תַח…
למען אשר יביאו - ע"כ מדבר בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות שהן בעשה ול"ת וכרת מכאן ואילך מדבר בקדשים שהקדישן בשע' היתר במות והקריבן בשעת איסור הבמות שהן בעשה ול"ת שנ' והביאום לה' זו עשה. ולא יזבחו עוד את זבחיהם. זו ל"ת. יכול יהא חייב כרת ת"ל זאת להם ואין אחרת להם [זבחים ק"ו ע"ב] מניין שבשעת היתר הבמות הכתוב מדבר ת"ל את זבחיהם אשר הם זבחים. זבחים המותרים להם כבר:
על פני השד' - מלמד שכל הזובח בבמה כזובח על פני השדה:
והביאם לה' - כולה [אינו בת"כ רק בזבחים כ"ו ע"א] שאם הי' רגלה בחוץ פסול:
וזבחו זבחי שלמים - אין לי אלא שלמים שהן קרבים בבמה מניין לרבות עולה ת"ל זבחי יכול אפו' חטאת ואשם ת"ל אותם אי אותם יכול שלמים בלבד ת"ל זבחי הריני דן מה שלמי' שהן באים בנדר או בנדבה דר"מ וחכ"א אין קרב בבמה אלא עולה ושלמים בלבד:
פסוק ו׳׳
וְזָרַ֨ק הַכֹּהֵ֤ן אֶת־הַדָּם֙ עַל־מִזְבַּ֣ח יְהֹוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וְהִקְטִ֣יר הַחֵ֔לֶב לְרֵ֥יחַ נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽה׃
וזרק הכהן את הדם על מזבח - זריקת כהן במזבח ואין כהן בבמה ואפי' גרים נשים ועבדים כשרי' בבמה. מזבח ה' פתח אהל מועד. ואין מזבח בבמה ואפי' העלה על הסלע ואבן חייב:
לריח ניחח לה' - ואין ריח ניחח בבמה:
והקטיר - לפני שנאמ' ועשית עלתיך הבשר והדם אם אין בשר אין דם מניין לרבות יותרת הכבד ושתי הכליות [אינו בת"כ רק בפסחי' ע"ט ע"א] ת"ל לריח ניחח. יכול אפי' מנחת נסכים ת"ל החלב וכו':
פסוק ז׳׳
וְלֹא־יִזְבְּח֥וּ עוֹד֙ אֶת־זִבְחֵיהֶ֔ם לַשְּׂעִירִ֕ם אֲשֶׁ֛ר הֵ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶ֑ם חֻקַּ֥ת עוֹלָ֛ם תִּֽהְיֶה־זֹּ֥את לָהֶ֖ם לְדֹרֹתָֽם׃
לשעירים - עיין רש"י ז"ל:
אשר הם זנים - לרבות שארי ע"ז:
חקת עולם - לבית עולמים. לדרתם. שינהוג לדורות:
תהיה זאת - אף בזמן הזה:
פסוק ח׳׳
וַאֲלֵהֶ֣ם תֹּאמַ֔ר אִ֥ישׁ אִישׁ֙ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִן־הַגֵּ֖ר אֲשֶׁר־יָג֣וּר בְּתוֹכָ֑ם אֲשֶׁר־יַעֲלֶ֥ה עֹלָ֖ה אוֹ־זָֽבַח׃
ואלהם תאמר - אל הסמוכין להביא ששחט בחוץ ומעלה בחוץ [אינו בת"כ רק בזבחים ק"ז ע"א]:
איש איש - להביא שנים שהעלוהו. עלה. אין לי אלא עולה מניין לרבות אימורי קדשי קדשים ואימורי קדשי קלים תלמוד לומר או זבח. יכול אף במעלה בשר חטאת בשר קדשי קדשים בשר קדשים קלים מותרי עומר תלמוד לומר עלה. מה עולה שהיא ראויה לאישים אף כו'. מניין לרבות הקומץ והלבונה והקטרת מנחת כהנים כו' ת"ל ואל פתח אהל מועד. כל שהוא בא אל פתח אהל מועד. אין לי אלא כשרים פסולים מנין ת"ל לא יביאנו לעשות. כל המתקבל בפנים חייבין עליו:
פסוק ט׳׳
וְאֶל־פֶּ֜תַח אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ לֹ֣א יְבִיאֶ֔נּוּ לַעֲשׂ֥וֹת אֹת֖וֹ לַיהֹוָ֑ה וְנִכְרַ֛ת הָאִ֥ישׁ הַה֖וּא מֵעַמָּֽיו׃
אתו - על השלם הוא חייב ולא על החסר [אינו בת"כ רק בזבחים ק"ז ע"א] יכול אף היוצק ובולל ופותת ומולח ת"ל עלה. מה עלה מיוחדת לאישי' אף כו':
לה' - המעלה לשם חייב ולא להדיוט [אינו בת"כ רק בזבחים ק"ח ע"א]:
פסוק י׳׳
וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֥ר יֹאכַ֖ל כׇּל־דָּ֑ם וְנָתַתִּ֣י פָנַ֗י בַּנֶּ֙פֶשׁ֙ הָאֹכֶ֣לֶת…
ואיש איש - להביא ולד ישראל מן הגוי והעבד:
כל דם - להביא דם הנפש בחולין ודם התמצית בחולין ובמוקדשים דברי ר"י וחכ"א על כולן אינו חייב אלא על דם הנפש בלבד:
ונתתי פני - עיין רש"י ז"ל. בנפש. ולא בציבור. האכלת. ולא המאכלת. מקרב עמה. ועמה בשלום:
פסוק י״א׳
כִּ֣י נֶ֣פֶשׁ הַבָּשָׂר֮ בַּדָּ֣ם הִוא֒ וַאֲנִ֞י נְתַתִּ֤יו לָכֶם֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ לְכַפֵּ֖ר עַל־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כִּֽי־הַדָּ֥ם ה֖וּא בַּנֶּ֥פֶשׁ…
כי נפש - להגיד מה גרם. ואני נתתיו לכם. ולא לאחרים. על המזבח. ולא על קרקעו של מזבח:
על המזבח לכפר - כל מקום שנתן על המזבח כפר:
לכם - לכפר. הוא. להוציא את הדם ממעילה ומנותר ומטומאה [אינו בת"כ רק ביומא ס' ע"א]:
בנפש יכפר - ולא בדם התמצית:
פסוק י״ב׳
עַל־כֵּ֤ן אָמַ֙רְתִּי֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כׇּל־נֶ֥פֶשׁ מִכֶּ֖ם לֹא־תֹ֣אכַל דָּ֑ם וְהַגֵּ֛ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶ֖ם לֹא־יֹ֥אכַל דָּֽם׃
על כן כו' - עיין רש"י ז"ל:
פסוק י״ג׳
וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֨ר יָצ֜וּד צֵ֥יד חַיָּ֛ה אוֹ־ע֖וֹף אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֑ל…
אשר יצוד עיין רש"י ז"ל - חיה. בין מרובה או מועט וכן עוף בין מרובה כו':
או עוף - מכאן אמר ר' יהודה שחט חיה יכסנ' ואח"כ ישחוט את העוף וחכ"א כיסוי א' לכולן שנא' כי נפש כל בשר [אינו בת"כ רק בחולין פ"ו ע"ב] א"כ מה ת"ל או לחלק:
חיה או עוף - יכול אפי' טמאים ת"ל אשר יאכל פרט לשוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר והשוח' ונמצאת טריפה או שור הנסקל כו' [חולין פ"ה ע"א] ושפך להביא שוחט לנכרים ולכלבים. ושפך וכסהו. במה ששפך יכסה שלא יהא המצות בזויות עליו. ושפך וכסה מי ששפך יכסה. ומניין שאם לא כסה הוא שיכסנו אחר [חולין פ"ז ע"א]. ת"ל ואמר לבני ישראל:
דמו - כל דמו. ר' יהודה אומר מקצת דם [חולין פ"ח ע"א]. וכסהו. יכול יכפה עליו כלי ת"ל בעפר. אין לי אלא עפר מניין לרבות שחיקת אבנים וחרסין כו' ת"ל וכסהו. יכול בקמח בסובין כו' ת"ל בעפר מה עפר מגדל צמחים אף כל שמגדל צמחים:
בעפר - שיהא עפר למטה ועפר למעלה [חולין פ"ג ע"ב ביצ' ז' ע"ב' כי נפש. להגיד מה גרם. כל אכליו לפי שנא' בנפש האוכלת ולא המאכל' [ת"כ לעיל פרש' ח' ה"ל ז'] שאין גדולים חייבי' על הקטנים יכול לא יהיו נכרתין על הקטנים שאין הקטנים נכרתין על עצמם אבל יכרתו ע"י גדולים ת"ל כל אכליו יכרת:
פסוק ט״ו׳
וְכׇל־נֶ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֤ל נְבֵלָה֙ וּטְרֵפָ֔ה בָּאֶזְרָ֖ח וּבַגֵּ֑ר וְכִבֶּ֨ס בְּגָדָ֜יו וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֛יִם וְטָמֵ֥א עַד־הָעֶ֖רֶב וְטָהֵֽר׃
וכל נפש אשר תאכל - אין אכילה פחותה מכזית. ד"א אשר תאכל פרט לחרטום וצכרנים. יכול יטמא בתוך המעים [עיין בת"כ] ת"ל וטמא עד הערב וטהר יכול יהא מטמא בגדים תוך הפה ת"ל נפש בבית הנפש הוא מטמא כו' יכול אם הקיאה יהא מטמא דרך יציאה ת"ל אשר תאכל דרך אכילתו כו' יכול בבהמת נבילה וטריפה הכתוב מדבר ת"ל נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה את שאין לה טומאה אלא אפילתה יכול אף נבילת עוף טמא ת"ל טריפה שיש לה טריפה. ר' יהודה או' נבילה וטריפה מה ת"ל אם טריפה חיה כו' אלא להביא [בת"כ שלנו הגי' פרט לשחוטה אבל בק"א הוא כגי' הגאון וכ"ה בזבחים ס"ט ע"ב וע"ש] טריפה ששחטה שהיא מטמא ד"א נבילה וטריפה להוציא המלוקה בפנים שמתרת את האיסור ולהביא המולק קדשים בחוץ וחולין בין בפנים בין בחוץ ד"א נבילה וטריפה להוציא השוחט חולין בפנים וקדשים בין בפנים בין בחוץ. באזרח ובגר. מה אזרח בן ברית אף גרים בני ברית:
פסוק ט״ז׳
וְאִם֙ לֹ֣א יְכַבֵּ֔ס וּבְשָׂר֖וֹ לֹ֣א יִרְחָ֑ץ וְנָשָׂ֖א עֲוֺנֽוֹ׃ {פ}
ונשא עונו - ונאמר להלן ונשא עונו מה להלן בכרת אף כאן בכרת ומניין שמדבר מטומאת מקדש וקדשיו הזהיר וענש על הטומאה וחייב קרבן על הטומאה מה קרבן כו':
ובשרו לא ירחץ - על רחיצת בשרו ענוש כרת ולא על כבוס בגדים אלא בארבעים:
מהדורה: Aderet Eliyahu, Halberstadt, 1860. רישוי: Public Domain. Sefaria.
ויקרא פרק 17
ויקרא פרק 17 מציג 16 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: ויקרא פרק י״ז
פתיחה בקורא