ויקרא פרק ד׳

מכל מצות ה' - פרשו רבותינו אין חטאת באה אלא על דבר שזדונו לאו וכרת (ושגגתו חטאת):

מאחת מהנה - ממקצת אחת מהן, כגון הכותב בשבת שם משמעון, נח מנחור, דן מדניאל:

אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם - מדרשו אינו חיב אלא בהעלם דבר עם שגגת מעשה, כמו שנאמר לאשמת העם ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו (פסוק יג) ופשוטו לפי אגדה, כשכהן גדול חוטא, אשמת העם הוא זה, שהן תלויין בו לכפר עליהם ולהתפלל בעדם, ונעשה מקלקל:

פר - יכול זקן, תלמוד לומר בן, אי בן יכול קטן, תלמוד לומר פר, הא כיצד, זה פר בן שלש:

אל אהל מועד - למשכן, ובבית עולמים להיכל:

את פני פרכת הקדש - כנגד מקום קדשתה, מכון כנגד בין הבדים, ולא היו נוגעים דמים בפרכת, ואם נגעו נגעו:

ואת כל דם - שירי הדם:

ואת כל חלב פר - חלבו היה לו לומר, מה תלמוד לומר פר, לרבות פר של יום הכפורים לכליות ולחלבים וליותרת:

החטאת - להביא שעירי עבודה זרה לכליות ולחלבים ויותרת:

ירים ממנו - מן המחבר, שלא ינתחנו קודם הסרת חלבו, [ ת"כ ]:

כאשר יורם - מאותן אימורין המפורשין בשור זבח השלמים וכי מה פרש בזבח השלמים שלא פרש כאן, אלא להקישו לשלמים מה שלמים לשמן, אף זה לשמו. ומה שלמים שלום לעולם, אף זה שלום לעולם. ובשחיטת קדשים מצריכו ללמוד המנו, שאין למדין למד מן הלמד בקדשים, בפרק איזהו מקומן [זבחים מט]:

על הכבד על הכליות - על ראשו ועל כרעיו. כלן לשון תוספת הן, כמו מלבד:

אל מקום טהור - לפי שיש מחוץ לעיר מקום מוכן לטמאה להשליך אבנים מנגעות ולבית הקברות, הצרך לומר מחוץ למחנה, זה שהוא חוץ לעיר, שיהא המקום טהור:

מחוץ למחנה - חוץ לשלש מחנות, ובבית עולמים חוץ לעיר, כמו שפרשוהו רבותינו במסכת יומא (סח א) ובסנהדרין (מב ב):

אל שפך הדשן - מקום ששופכין בו הדשן המסלק מן המזבח, כמו שנאמר (ויקרא ו ד) והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה:

על שפך הדשן ישרף - שאין תלמוד לומר אלא ללמד, שאפלו אין שם דשן:

עדת ישראל - אלו סנהדרין:

ונעלם דבר - טעו להורות באחת מכל כריתות שבתורה שהוא מתר:

הקהל ועשו - שעשו צבור על פיהם:

את פני הפרכת - ולמעלה הוא אומר את פני פרוכת הקדש, משל למלך שסרחה עליו מדינה, אם מיעוטה סרחה, פמליא שלו מתקימת, ואם כלה סרחה, אין פמליא שלו מתקימת אף כאן כשחטא כהן משיח עדין שם קדשת המקום על המקדש, משחטאו כלם, חס ושלום, נסתלקה הקדשה:

יסוד מזבח העלה אשר פתח אהל מועד - זה יסוד מערבי, שהוא כנגד הפתח:

ואת כל חלבו ירים - אף על פי שלא פרש כאן יותרת ושתי כליות, למדין הם מועשה לפר כאשר עשה וגו' ומפני מה לא נתפרשו בו, תנא דבי ר' ישמעאל (זבחים מא ב) משל למלך שזעם על אוהבו ומעט בסרחונו מפני חבתו:

ועשה לפר - זה כאשר עשה לפר החטאת, כמו שמפורש בפר כהן משיח, להביא יותרת ושתי כליות שפרש שם מה שלא פרש כאן ולכפול במצות העבודות, ללמד שאם חסר אחת מכל המתנות פסול, לפי שמצינו בנתנין על המזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כפר, הצרך לומר כאן שמתנה אחת מהן מעכבת:

אשר נשיא יחטא - לשון אשרי, אשרי הדור שהנשיא שלו נותן לב להביא כפרה על שגגתו, קל וחומר שמתחרט על זדונותיו:

או הודע - כמו אם הודע הרבה או יש שמשמשין בלשון אם, ואם במקום או, וכן או נודע כי שור נגח הוא (שמות כא לו):

הודע אליו - כשחטא היה סבור שהוא התר, ולאחר מכאן נודע לו שאסור היה:

במקום אשר ישחט את העלה - בצפון, שהוא מפורש בעולה:

חטאת הוא - לשמו כשר, שלא לשמו פסול:

ואת דמו - שירי הדם:

כחלב זבח השלמים - כאותן אימורין המפורשים בעז האמור אצל שלמים:

כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים - כאימורי עז האמורים בשלמים:

ושחט אתה לחטאת - שתהא שחיטתה לשם חטאת:

כאשר יוסר חלב הכשב - שנתרבו אימוריו באליה, אף חטאת, כשהיא באה כשבה, טעונה אליה עם האימורין:

על אשי ה' - על מדורות האש העשויות לשם פואיי לי "ש ב לע "ז [מדורות]:

דבר אל בני ישראל נפש כו' - אם הכהן המשיח כו'. אל בני ישראל ואין הנכרים מביאין חטאת אפי' על מצות שנצטוו עליהן בני נח ומניין לרבות גרים ועבדי' ת"ל נפש.

נאמר כאן בני ישראל - נפש. אם הכהן. מפני שכ"ג וציבור שוין ליחיד שאין מביאין אלא על דבר שזדונו כרת:

בשגגה - לא על הזדון וכן בשגג' דשעיר ודשעירה וכן בשגגה דע"ז:

מצות ה' - ולא מצות המלך ולא מצות ב"ד:

מכל פרט - (לשמיע' קול ולביטוי שפתים) ולטומאת מקדש וקדשיו:

מצות ה' - שומע אני עשה ול"ת ת"ל אשר לא תעשינה פרט לפסח ומילה יכול שאני מוציא אף מ"ע שבנדה ת"ל כל מצות ה' ריבה.

ועשה - פרט לדבר שאין בו מעשה:

מהנה - הנה אבות מהנה לחייב על התולדות כאבות (שבת ע' ע"ב).

אם הכהן המשי' - משיח יכו' מלך ת"ל הכהן יכול מרובה בגדי' ת"ל משיח יכול משוח מלחמה ת"ל המשיח שאין על גבו משיח:

יחטא - שאין מביא על הקודמות:

אשר חטא - על מה שחטא מביא ואינו מביא על מה שעשו אחרים ע"פ הוראתו. אשר חטא. לעצמו [ונראה דסמיך על חטאתו] אבל אם חטא עם הציבור מתכפר לו עם הציבור:

והביא את הפר - והביא אף לאחר יוה"כ. הפר ולא חילופיו:

וסמך את ידו על ראש הפר - לרבות פר יוה"כ לסמיכה וכשה"א בפר העדה וסמכו להוציא פר ע"ז מסמיכה. ובשעיר נשיא וסמך לרבות שעיר נחשון בסמיכה. ובשעירת יחיד וסמך לרבות שעירת ע"ז לסמיכה. ובכבשת יחיד וסמך לרבות כבשת נזיר ומצור' לסמיכה:

לפני ה' - בצפון בג"ש מעילה וחטאת:

ולקח הכהן המשיח מדם הפר - נאמר להלן לקיחה ונאמר כאן לקיח' מה להלן בכלי אף כאן בכלי:

הכהן - אפי' כהן הדיוט:

המשיח - למצוה:

מדם הפר - מדם הנפש ולא מדם התמצית ולא מדם העור. מדם הפר. דם מהפר יקבל. פרט לשנשפך על הרצפה:

והביא אתו - כשר ולא פסול:

אתו אל אהל מועד - למעט קרבן יחיד (ר"ל שהוא מביא כיחיד דהיינו על ע"ז.):

וטבל - ולא מספג:

וטבל והזה - על כל הזי' טבילה:

את - להכשי' אמין באצבעו (זבחים מ"ם ע"ב):

אצבעו - המיומנת שבימין:

בדם - שיהא בדם כדי טבילה:

והזה - לא מטיף ולא זורק:

שבע - למעוטי שיהא מונה שבע ולא אחת ושבע:

שבע פעמים - ולא שבע טיפין:

קרנות - ולמטה אומר קרנות הרי ארבע דר"ש רי"א אשר באהל מועד לרבות כל קרנות שבאהל מועד.

אשר באהל מועד - פרט אם נפחת גגו של היכל.

מזבח קטרת - שיתחנך המזבח בקטרת. הסמים שיהיו סממנים לתוכה.

מזבח לפני ה' - ואין הכהן לפני ה' כדרך יו"כ.

ואת כל דם הפר לרבות פר יו"כ לשפיכה.

ישפך ולא יטיף ולא יזה ולא יזרוק.

אל יסוד מזבח העלה - ולא על יסוד מזבח הפנימי.

אשר פתח אהל מועד - זה יסוד מערבי.

ואת עור הפר ואת כל בשרו - מלמד שמוציאו כלו שלם. יכול ישרפנו שלם ת"ל ראשו וכרעיו מה האמור להלן ראשו וכרעיו ע"י נתוח אף כו'. אי מה להלן ע"י הפשט וניתוח אף וכו' ת"ל וקרבו ופרשו כשם שפרשו בקרבו כך בשרו בעורו:

והוציא כו' אל מקום - שיהא המקום מתוקן לכך.

טהור שיהא מקומו טהור ואם טמא יטהרנו - הדשן שיהא שם דשן שיקדים הדשן.

אל שפך ראב"י אומר שיהא מקומו משופך.

על עצים לרבות כל העצים אפי' קש וגבבא ותבן.

באש ולא בסיד ולא ברמץ.

ישרף אע"פ שמצית האור ברובו.

כל עדת ישראל ישגו - עדת ישראל. עדה המיוחדת שבישראל ואיזו זו סנהדרי גדולה היושבת בלשכת הגזית. ד"א עדת ישראל ולא עדת שבט [לאפוקי מדברי ר"י]

כל עדת ישראל ישגו - עד שיורו כלן. לא היה מופלא של ב"ד שם. או אמר אחד מהם איני יודע או אמר טועים אתם פטורים (שנ' עדת ישראל):

ישגו ונעלם דבר - אין חייבים אלא על העלם דבר עם שגגת מעשה:

ונעלם דבר - ולא גופו של דבר כיצד אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אבל אמרו יש נדה כו' נאמר כאן מעיני ונאמר בע"ז מעיני מה כאן ב"ד אף להלן ב"ד ומה כאן העלם דבר עם שגגת מעשה אף להלן העלם דבר עם שגגת מעשה ומה כאן פרט לכל הגוף אף כו'. הורו ב"ד ועשו יכול יהיו חייבין ת"ל הקהל ועשו. ההוראה בב"ד והמעשה בקהל.

מכל מצות ה' - פרט לשמיעת קול וכו'.

ואשמו - כשם שנפרעי' מן היחיד כך נפרעים מן הציבור. לא ידעו מה הורו יכול יהיו חייבין עליו ת"ל ונודעה החטאת ולא שידעו החוטאי' אשר חטאו עליה והקריבו. חטאו שני שבטים מביאין ב' פרים חטאו ג' מביאין ג' פרים שנא' והקריבו הקהל כל קהל וקהל חייבים ושבט נקרא קהל שנא' גוי וקהל גוים יהיה ממך דר"י רש"א קהל וב"ד רשב"א אומר משמו חטאו ששה והן רובה או שבעה כו':

וסמכו - שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עוד א':

זקני העדה - המיוחדין שבעדה רי"א וסמכו שנים זקני שנים ואין ב"ד שקול מוסיפין עוד א' הרי חמשה.

את ידיהם - ידי כל א' וא':

ועשה כאשר עשה - מת"ל לכפול את ההזיות וללמד שאם חסר אחת מן המתנות לא עשה כלום. אין לי אלא מתן שבע שהן מעכבות. מתן ארבע מניין ת"ל כן יעשה לו.

ועשה לפר לרבות פר י"כ.

כאשר עשה לפר - לרבות פר כהן משיח.

החטאת לרבות שעירי ע"ז יכול אף שעירי רגלים ת"ל לו.

וכפר - אעפ"י שלא סמך:

ונסלח - אעפ"י שלא נתן שירי הדם:

אל מחוץ למחנה - מחוץ לג' מחנות. הפר הראשון. מכאן אתה אומר שפר כהן משיח קודם לפר העדה יכול אף שעירי ע"ז ת"ל פר ראשון ואין שעירי ע"ז ראשונים. או אינו אלא פר נשרף ואין שעירי ע"ז נשרפין ת"ל חטאת הקהל בנין אב לכל החטאות שישרפו יכול אף שעירי רגלים ישרפו ת"ל הוא.

יחטא - שאין מביא על הקודמות:

ועשה אחת - לחייב על כל א' וא' כיצד שם א' משני העלמות או שני שמות בהעלם א'.

אשר לא תעשינה בשגגה - מלמד שמביא על שגגת מעשה.

ואשם - מלמד שמביא אשם תלוי:

או הודע אליו - ולא שיודיעוהו אחרים. יכול אעפ"י שאינו מכחיש ת"ל או הודע.

אשר חטא בה - עד שנתוודע לו חטאתו כיצד אשתו נדה ואחותו עמו בבית חטא באחת מהן [ואינו יודע וכו' ר"י פוטר] רי"א אשר חטא בה פרט למתעסק:

את קרבנו ואינו יוצא בקרבן אביו אפילו מן הקלה על הקלה ומן החמורה על החמורה. ואפילו במעות שהפריש אביו מן הקלה כו' ולא בקרבן עצמו מן הקלה על החמורה.

שעיר עזים ולא חלופיו.

זכר ולא נקבה.

תמים - ולא בעל מום:

השעיר - לרבות שעיר נחשון לסמיכה.

ושחט אתו - ולא תמורתו וכשהוא או' למטה ושחט אותה ולא וולדה. במקום אשר ישחט את העלה.

בצפון והלא כבר נאמר במקום אשר תשחט כו' אלא לקובעו שאם לא נשחט בצפון פסול. חטאת הוא. שיהיו כל המעשים לשם חטאת פרט לשחטו שלא לשמו:

ולקח באצבעו - שיקבל בימין.

באצבעו ונתן - שיתן בימין. אל יסוד מזבח העלה. יכול זה יסוד מערבי מה מצינו ביציאתו מן ההיכל נותן ביסוד הסמוך לו אף כו' ואיזה זה יסוד דרומית:

כחלב זבח השלמי' - מה בשלמי' חלב תותב קרו' ונקלף ב' כליות ויותרת אף כו' [אינו בת"כ כאן רק נדרש זה בזבחים דף ל"ח ע"א וע"ש וכן הובא בת"כ סי' ז' פרק י"א וע"ש] וכפר עליו ג' פעמים. אעפ"י שלא נתן אלא ג' אעפ"י שלא נתן אלא ב' אעפ"י שלא נתן אלא א'. עליו ג"פ עליו שתהא כפרה לשמו. עליו שלא יכפר לשנים כאחד. עליו שיהא הכהן מכפר על עצמו. ונסלח. אין משיירין לו ליו"כ יכול אעפ"י שישב ולא הבי' ת"ל לו ועיין בק"א:

נפש - אחת. בעשתה. ג' מיעוטים העושה ע"פ עצמו חייב ולא העוש' ע"פ הורא' ב"ד:

ולא שני' שעשו - וכ"ש זה עוקר וזה מניח. עם הארץ רובו או כלו (ור"ל אם עשו שלא עפ"י הורא' ב"ד) מעם הארץ. פרט לנשיא ומשיח שאכלו חצי זית עד שלא נתמנו וחצי זית כו' ועיין בק"א:

שעירת עזים - מניין שהיא בת שנתה ת"ל תורה אחת יהי' לכם וכו' הרי כל העושה בשגגה כע"ז מה ע"ז בת שנתה כו'.

על ראש החטאת לרבות חטאת ע"ז לסמיכה - במקו' העלה ולקח. שתהא קבול דמה בצפון.

ואת כל דמה - ולמעלה נאמר ואת דמו מכאן אמרו חטאת שקבל דמה בד' כוסות כו':

ואם כבש - רש"א כבשים קודמין לעזים בכ"מ.

יביא - מניין למפריש חטאתו ואבדה והפריש אחרת תחתי' ונמצאת הראשונה מניין שיביא איזה שירצה ת"ל יביא יכול יביא שתיהן ת"ל יביאנה חטאת אחד:

על ראש החטאת - לרבות חטאת נזיר ומצורע לסמיכה:

ולקח הכהן מדם החטאת באצבעו וכו' - שתהא קבול דמה לשם חטאת:

וכפר עליו הכהן על חטאתו וכו' - שתהא כפרה לשם חטאת: