ויקרא פרק ט׳

ויהי ביום השמיני - שמיני למלואים, הוא ראש חדש ניסן, שהוקם המשכן בו ביום ונטל עשר עטרות השנויות בסדר עולם (פרק ז):

ולזקני ישראל - להשמיעם שעל פי הדבור אהרן נכנס ומשמש בכהנה גדולה, ולא יאמרו מאליו נכנס:

קח לך עגל - להודיע שמכפר לו הקדוש ברוך הוא על ידי עגל זה על מעשה העגל שעשה:

כי היום ה' נראה אליכם - להשרות שכינתו במעשה ידיכם לכך קרבנות הללו באין חובה ליום זה:

קרב אל המזבח - שהיה אהרן בוש וירא לגשת אמר לו משה למה אתה בוש, לכך נבחרת:

את חטאתך - עגל בן בקר:

ואת עלתך - איל:

קרבן העם - שעיר עזים ועגל וכבש כל מקום שנאמר עגל, בן שנה הוא, ומכאן אתה למד:

ואת הבשר ואת העור וגו' - לא מצינו חטאת חיצונה נשרפת אלא זו ושל מלאים, וכלן על פי הדבור:

וימצאו - לשון הושטה והזמנה:

ויחטאהו - עשהו כמשפט חטאת:

כראשון - כעגל שלו:

ויעשה כמשפט - המפורש בעולת נדבה בויקרא (פרק א):

וימלא כפו - היא קמיצה:

מלבד עלת הבקר - כל אלה עשה אחר עולת התמיד:

והמכסה - חלב המכסה את הקרב:

וישימו את החלבים על החזות - לאחר התנופה נתנן כהן המניף לכהן אחר להקטירם, נמצאו העליונים למטה:

ויברכם - ברכת כהנים יברכך, יאר, ישא:

וירד - מעל המזבח:

ויבא משה ואהרן וגו' - למה נכנסו, מצאתי בפרשת מלאים בבריתא הנוספת על תורת כהנים שלנו למה נכנס משה עם אהרן, ללמדו על מעשה הקטרת או לא נכנס אלא לדבר אחר, הריני דן ירידה וביאה טעונות ברכה, מה ירידה מעין עבודה, אף ביאה מעין עבודה, הא למדת למה נכנס משה עם אהרן, ללמדו על מעשה הקטרת. דבר אחר כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים ולא ירדה שכינה לישראל, היה מצטער ואמר יודע אני שכעס הקדוש ברוך הוא עלי ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל. אמר לו למשה, משה אחי כך עשית לי, שנכנסתי ונתבישתי. מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים וירדה שכינה לישראל:

ויצאו ויברכו את העם - אמרו ויהי נועם ה' אלהינו עלינו (תהלים צ יז), יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם לפי שכל שבעת ימי המלואים, שהעמידו משה למשכן ושמש בו ופרקו בכל יום, לא שרתה בו שכינה, והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה, משה רבנו, כל הטורח שטרחנו, שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עון העגל. לכך אמר להם זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה' (פסוק ו), אהרן אחי כדאי וחשוב ממני שעל ידי קרבנותיו ועבודתו תשרה שכינה בכם ותדעו שהמקום בחר בו:

וירנו - כתרגומו:

ויהי - [מגילה יו"ד ע"ב] מלמד שהיתה שמחה לפניו כיום שנבראו בו שמים וארץ כתיב כאן ויהי וכתיב להלן ויהי ערב ויהי בקר:

ביום השמיני - איני יודע אם שמיני לחדש אם שמיני למנין כשה"א ז' ימים ימלא את ידכם הוי אומר שמיני למנין ואותו יום נטל י' עטרות כו' ראשון למעש' בראשית כו':

קרא משה - לפי שכבד המקום לאהרן תחלה שנא' ועלית אתה ואהרן עמך אף משה כבד לאהרן וקרא תחלה לאהרן כו':

קח לך עגל - אמר לו אע"פ שנתרצה המקום לכפר על עונותיך צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן שלא ישנאך בביאתך למקדש ויבא עגל ויכפר על מעשה עגל. ובישראל שיש להן עוד אחת וישחטו שעיר עזים לכך הוצרפו לשעיר ועגל. ולפי שנדמה עבירה ג"כ לשור שנא' וימירו את כבודם כו' בתבנית כו' לכך הוזקק ג"כ לשור:

לפני ה' - א"ל עבירה שאתה מתירא ממנה כבר נשחטה לפני המקום:

כי היום ה' נראה אליכם - אמרו לו וכי האיך מקלסים את המלך ואין רואין פני המלך אמר ע"מ כן כי היום כו':

ויקחו כו' אשר צוה כו' בזריזות כו' - ויקרבו כל העדה. קרבו כולן בשמחה משל למלך שכעס על אשתו לאחר ימים נתרצה כו' מיד חגרה מתניה כו' והית' משמשת לפניו יותר מדאי:

ויאמר משה זה הדבר - אמר להם העבירו יצה"ר מלבכם ותהיו כלכם בירא' אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום. כשם שהוא יחידי בעול' כך תהא עבודתכ' מיוחדת לפניו שנא' ומלתם את ערלת לבבכם כי ה' אלהיכם כו' ואם עשיתם כן וירא אליכ' כבוד ה':

קרב אל המזבח - הגיס דעתך ובוא עבוד עבדתך כי לכך נבחרת לשרת להקב"ה משל למלך ב"ו שנשא אשה והיתה מתביישת לפניו אמרה לה אחותה על מה נכנסת כו' ד"א לפי שראה את המזבח בתבנית שור ונתירא ממנו לכך נאמר קרב כו':

ויקרב - בזריזו'. וישח' את עגל החטאת אשר לו. התחיל בקרבנותיו תחילה ואחר שנפנ' מקרבנותיו התחיל בקרבנותיהם לפי שקרבנו מכפר יותר מקרבנם שנא' ועשה את חטאתך כו':

ויחטאהו כראשון - מה ראשון טעון חיטוי וד' מתנות אף כו':

ויעשה כמשפט - הפשט ונתוח וכו' וכל מעשה עולה כו' ד"א (ביצה כ' ע"ב) כמשפט מה עולת נדבה טעונה סמיכה אף עולת חובה טעונה סמיכה:

וימלא כפו ממנה - נאמר כאן מילוי ונאמר להלן מילוי מה להלן מלא קומצו אף כאן מלא קומצו ומה להלן עלה בידו צרור כו' אף כו':

מלבד עלת הבקר - מלמד ששתי מנחות היו שם א' עם העולה וא' בפני עצמה:

זבח השלמים אשר לעם - מכאן למדו שלמים לציבור ובשעה קלה למדו כל העבודות:

ואת החזות כו' - כאן זכו למתנות:

וישא אהרן את ידו - זכו לנשיאת כפים כו':

ויברכם - ה"ז ברכ' סתומה ופי' להלן יברכך ה' וכו':

ויבא משה ואהרן אל אהל מועד כו' - עיין רש"י ז"ל:

ותצא אש מלפני ה' כו' - כיון שראו אש חדשה שירדה משמי מרומים וליחכה על המזבח מיד וירנו אמרו שירה ועל אותה שעה הוא אומר רננו צדיקים בה' וערבה לה' מנחת כו':