ויקרא פרק י״ח

אני ה' אלהיכם — אני הוא שאמרתי בסיני (שמות כ ב) אנכי ה' אלהיך, וקבלתם עליכם מלכותי, מעתה קבלו גזרותי רבי אומר גלוי וידוע לפניו שסופן לנתק בעריות בימי עזרא, לפיכך בא עליהם בגזרה אני ה' אלהיכם, דעו מי גוזר עליכם, דין להפרע ונאמן לשלם שכר:

כמעשה ארץ מצרים — מגיד שמעשיהם של מצריים ושל כנעניים מקלקלים מכל האמות, ואותו מקום שישבו בו ישראל מקלקל מן הכל:

אשר אני מביא אתכם שמה — מגיד שאותן עממין שכבשו ישראל מקלקלים יותר מכלם:

ובחקתיהם לא תלכו — מה הניח הכתוב שלא אמר, אלא אלו נמוסות שלהן, דברים החקוקין להם, כגון טרטיאות ואצטדיאות רבי מאיר אומר אלו דרכי האמורי שמנו חכמים:

את משפטי תעשו — אלו דברים האמורים בתורה במשפט, שאלו לא נאמרו, היו כדאי לאמרן:

ואת חקתי תשמרו — דברים שהם גזרת המלך, שיצר הרע משיב עליהם, למה לנו לשמרן, ואמות העולם משיבין עליהם, כגון אכילת חזיר ולבישת שעטנז וטהרת מי חטאת, לכך נאמר אני ה' גזרתי עליכם, אי אתם רשאים להפטר:

ללכת בהם — אל תפטר מתוכם, שלא תאמר למדתי חכמת ישראל אלך ואלמד חכמת האמות:

ושמרתם את חקתי וגו' — לרבות שאר דקדוקי הפרשה, שלא פרט הכתוב בהם דבר אחר לתן שמירה ועשייה לחקים ושמירה ועשייה למשפטים, לפי שלא נתן אלא עשייה למשפטים ושמירה לחקים:

וחי בהם — לעולם הבא, שאם תאמר בעולם הזה, והלא סופו הוא מת:

אני ה' — נאמן לשלם שכר:

לא תקרבו — להזהיר הנקבה כזכר, לכך נאמר לשון רבים:

אני ה' — נאמן לשלם שכר:

ערות אביך — זו אשת אביך, או אינו אלא כמשמעו, נאמר כאן ערות אביך, ונאמר להלן (ויקרא כ יא) ערות אביו גלה, מה להלן אשת אביו, אף כאן אשת אביו:

וערות אמך — להביא אמו שאינה אשת אביו:

ערות אשת אביך — לרבות לאחר מיתה:

בת אביך — אף בת אנוסה במשמע:

מולדת בית או מולדת חוץ — בין שאומרים לו לאביך קים את אמה ובין שאומרים לו לאביך הוצא את אמה, כגון ממזרת או נתינה:

ערות בת בנך — בבתו מאנוסתו הכתוב מדבר, ובתו ובת בתו מאשתו אנו למדין מערות אשה ובתה לא תגלה, בין שהיא ממנו ובין שהיא מאיש אחר:

ערות בת בנך — קל וחמר לבתך, אלא לפי שאין מזהירין מן הדין למדוה מגזרה שוה במסכת יבמות (ג א):

ערות בת אשת אביך — למד שאינו חיב על אחותו משפחה ונכרית לכך נאמר בת אשת אביך בראויה לקדושין:

ערות אחי אביך לא תגלה — ומה היא ערותו, אל אשתו לא תקרב:

אשת בנך היא — לא אמרתי אלא בשיש לבנך אישות בה, פרט לאנוסה ושפחה ונכרית:

ערות אשה ובתה — לא אסר הכתוב אלא על ידי נשואי הראשונה, לכך נאמר לא תקח, לשון קיחה, וכן לענין הענש אשר יקח את אשה ואת אמה (ויקרא כ יד), לשון קיחה, אבל אנס אשה מתר לשא בתה:

שארה הנה — קרובות (הן) זו לזו:

זמה — עצה כתרגומו עצת חטאין, שיצרך יועצך לחטוא:

אל אחתה — שתיהן כאחת:

לצרר — לשון צרה לעשות את זו צרה לזו:

בחייה — למדך שאם גרשה לא ישא את אחותה כל זמן שהיא בחיים:

למלך — עבודה זרה היא ששמה מולך, וזו היא עבודתה, שמוסר בנו לכומרים ועושין שתי מדורות גדולות ומעבירין את הבן ברגליו בין שתי מדורות האש:

לא תתן — זו היא מסירתו לכומרים:

להעביר למלך — זו (היא) העברת האש:

תבל הוא — לשון קדש וערוה ונאוף, וכן ואפי על תבליתם (ישעיה י כה) דבר אחר תבל הוא לשון בלילה וערבוב, זרע אדם וזרע בהמה:

ולא תקיא הארץ אתכם — משל לבן מלך שהאכילוהו דבר מאוס, שאין עומד במעיו אלא מקיאו, כך ארץ ישראל אינה מקימת עוברי עברה ותרגומו ולא תרוקין, לשון רקון, מריקה עצמה מהם:

הנפשות העשת — הזכר והנקבה במשמע:

ושמרתם את משמרתי — להזהיר בית דין על כך:

ולא תטמאו בהם אני ה' אלהיכם — הא אם תטמאו, אני אלהיכם, ואתם נפסלים מאחרי, ומה הנאה יש לי בכם, ואתם מתחיבים כליה, לכך נאמר אני ה' אלהיכם: