ויקרא פרק כ״ג

דבר אל בני ישראל וגו' מועדי ה' — עשה מועדות שיהיו ישראל מלמדין בהם, שמעברים את השנה על גליות שנעקרו ממקומם לעלות לרגל ועדין לא הגיעו לירושלים:

ששת ימים — מה ענין שבת אצל מועדות, ללמדך שכל המחלל את המועדות מעלין עליו כאלו חלל את השבתות וכל המקים את המועדות, מעלין עליו כאלו קים את השבתות:

אלה מועדי ה' — למעלה מדבר בעבור שנה, וכאן מדבר בקדוש החדש:

בין הערבים — משש שעות ולמעלה:

פסח לה' — הקרבת קרבן ששמו פסח:

והקרבתם אשה וגו' — הם המוספין האמורים בפרשת פנחס ולמה נאמרו כאן, לומר לך שאין המוספין מעכבין זה את זה:

והקרבתם אשה לה' — מכל מקום, אם אין פרים הבא אילים, ואם אין פרים ואילים, הבא כבשים:

שבעת ימים — כל מקום שנאמר שבעת שם דבר הוא, שבוע של ימים, שטיינ"א בלע"ז [קבוצה של שבעה ימים רצופים], וכן כל לשון שמונת, ששת, חמשת, שלשת:

מלאכת עבדה — אפלו מלאכות החשובות לכם עבודה וצורך, שיש חסרון כיס בבטלה שלהן, כגון דבר האבד כך הבנתי מתורת כהנים, דקתני יכול אף חלו של מועד יהא אסור במלאכת עבודה וכו':

ראשית קצירכם — שתהא ראשונה לקציר:

עמר — עשירית האיפה, כך היתה שמה, כמו (שמות טז יח) וימדו בעמר:

והניף — כל תנופה מוליך ומביא, מעלה ומוריד מוליך ומביא לעצור רוחות רעות, מעלה ומוריד לעצור טללים רעים:

לרצנכם — אם תקריבו כמשפט זה, יהיו לרצון לכם:

ממחרת השבת — ממחרת יום טוב הראשון של פסח, שאם אתה אומר שבת בראשית, אי אתה יודע איזהו:

ועשיתם, כבש — חובה לעמר הוא בא:

ומנחתו — מנחת נסכיו:

שני עשרנים — כפולה היתה:

ונסכה יין רביעית ההין — אף על פי שמנחתו כפולה, אין נסכיו כפולים:

וקלי — קמח עשוי מכרמל רך שמיבשין אותו בתנור:

וכרמל — הן קליות שקורין גרניד"ש [שבלים]:

בכל משבתיכם — נחלקו בו חכמי ישראל, יש שלמדו מכאן שהחדש נוהג בחוצה לארץ, ויש אומרים לא בא אלא ללמד שלא נצטוו על החדש אלא לאחר ירשה וישיבה, משכבשו וחלקו:

ממחרת השבת — ממחרת יום טוב:

תמימת תהיינה — מלמד שמתחיל ומונה מבערב, שאם לא כן אינן תמימות:

השבת השביעת — כתרגומו שבועתא שביעתא:

עד ממחרת השבת השביעת תספרו — ולא עד בכלל, והן ארבעים ותשעה יום:

חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה' — ביום החמשים תקריבוה ואומר אני זהו מדרשו, אבל פשוטו עד ממחרת השבת השביעית, שהוא יום חמשים, תספרו. ומקרא מסורס הוא:

מנחה חדשה — היא המנחה הראשונה שהובאה מן החדש ואם תאמר, הרי קרבה מנחת העומר, אינה כשאר כל המנחות, שהיא באה מן השעורים:

ממושבתיכם — ולא מחוצה לארץ:

לחם תנופה — לחם תרומה המורם לשם גבוה, וזו היא המנחה החדשה האמורה למעלה:

בכורים — ראשונה לכל המנחות, אף למנחת קנאות הבאה מן השעורים, לא תקרב מן החדש קודם לשתי הלחם:

על הלחם — בגלל הלחם, חובה ללחם:

ומנחתם ונסכיהם — כמשפט מנחה ונסכים המפורשים בכל בהמה בפרשת נסכים (במדבר טו ד י) שלשה עשרונים לפר ושני עשרונים לאיל ועשרון לכבש, זו היא המנחה. והנסכים חצי ההין לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש:

ועשיתם שעיר עזים — יכול שבעת הכבשים והשעיר האמורים כאן הם שבעת הכבשים והשעיר האמורים בחומש הפקודים, כשאתה מגיע אצל פרים ואילים אינן הם, אמור מעתה אלו לעצמן ואלו לעצמן, אלו קרבו בגלל הלחם ואלו למוספין:

והניף הכהן אתם תנופה — מלמד שטעונין תנופה מחיים, יכול כלם, תלמוד לומר על שני כבשים:

קדש יהיו — לפי ששלמי יחיד קדשים קלים, הזקק לומר בשלמי צבור שהם קדשי קדשים:

ובקצרכם — חזר ושנה לעבור עליהם בשני לאוין אמר רבי אבדימי ברבי יוסף מה ראה הכתוב לתנה באמצע הרגלים, פסח ועצרת מכאן וראש השנה ויום הכפורים והחג מכאן, ללמדך שכל הנותן לקט שכחה ופאה לעני כראוי, מעלין עליו כאלו בנה בית המקדש והקריב קרבנותיו בתוכו:

תעזב — הנח לפניהם והם ילקטו, ואין לך לסיע לאחד מהם:

אני ה' אלהיכם — נאמן לשלם שכר:

זכרון תרועה — זכרון פסוקי זכרונות ופסוקי שופרות, לזכור לכם עקידת יצחק שקרב תחתיו איל:

והקרבתם אשה — המוספים האמורים בחומש הפקודים:

אך — כל אכין ורקין שבתורה מיעוטין, מכפר הוא לשבים ואינו מכפר על שאינם שבים:

והאבדתי — לפי שהוא אומר כרת בכל מקום ואיני יודע מה הוא, כשהוא אומר והאבדתי, למד על הכרת שאינו אלא אבדן:

כל מלאכה וגו' — לעבור עליו בלאוין הרבה, או להזהיר על מלאכת לילה כמלאכת יום:

מקרא קדש — קדשהו בכסות נקיה ובתפלה, ובשאר ימים טובים במאכל ובמשתה ובכסות נקיה ובתפלה:

עצרת הוא — עצרתי אתכם אצלי כמלך שזמן את בניו לסעודה לכך וכך ימים, כיון שהגיע זמנן להפטר אמר בני בבקשה מכם, עכבו עמי עוד יום אחד, קשה עלי פרידתכם:

כל מלאכת עבדה — אפלו מלאכה שהיא עבודה לכם, שאם לא תעשוה יש חסרון כיס בדבר:

לא תעשו — יכול אף חלו של מועד יהא אסור במלאכת עבודה, תלמוד לומר היא:

עלה ומנחה — מנחת נסכים הקרבה עם העולה:

דבר יום ביומו — חק הקצוב בחומש הפקודים:

דבר יום ביומו — הא אם עבר יומו בטל קרבנו:

אך בחמשה עשר יום, תחגו — קרבן שלמים לחגיגה יכול תדחה את השבת, תלמוד לומר אך, הואיל ויש לה תשלומין כל שבעה:

באספכם את תבואת הארץ — שיהא חדש שביעי זה בא בזמן אסיפה, מכאן שנצטוו לעבר את השנים, שאם אין העבור, פעמים שהוא בא באמצע הקיץ או החורף:

תחגו — שלמי חגיגה:

שבעת ימים — אם לא הביא בזה יביא בזה יכול יהא מביאן כל שבעה, תלמוד לומר וחגתם אתו, יום אחד במשמע, ולא יותר. ולמה נאמר שבעה, לתשלומין:

פרי עץ הדר — עץ שטעם עצו ופריו שוה:

הדר — הדר באילנו משנה לשנה, וזהו אתרוג:

כפת תמרים — חסר וי"ו, למד שאינה אלא אחת:

וענף עץ עבת — שענפיו קלועים כעבותות וכחבלים, וזהו הדס העשוי כמין קליעה:

האזרח — זה אזרח: בישראל. לרבות את הגרים:

כי בסכות הושבתי — ענני כבוד: