ויקרא פרק כ״א
נווטו עם Tab ו-Enter בין הקישורים. חצים מזיזים בתוך רשימת הפרקים והפסוקים. Alt עם חצים מדלג לפרק הקודם או הבא.
- א׳וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו׃
- ב׳כִּ֚י אִם־לִשְׁאֵר֔וֹ הַקָּרֹ֖ב אֵלָ֑יו לְאִמּ֣וֹ וּלְאָבִ֔יו וְלִבְנ֥וֹ וּלְבִתּ֖וֹ וּלְאָחִֽיו׃
- ג׳וְלַאֲחֹת֤וֹ הַבְּתוּלָה֙ הַקְּרוֹבָ֣ה אֵלָ֔יו אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הָיְתָ֖ה לְאִ֑ישׁ לָ֖הּ יִטַּמָּֽא׃
- ד׳לֹ֥א יִטַּמָּ֖א בַּ֣עַל בְּעַמָּ֑יו לְהֵ֖חַלּֽוֹ׃
- ה׳לֹֽא־[יִקְרְח֤וּ] (יקרחה) קׇרְחָה֙ בְּרֹאשָׁ֔ם וּפְאַ֥ת זְקָנָ֖ם לֹ֣א יְגַלֵּ֑חוּ וּבִ֨בְשָׂרָ֔ם לֹ֥א יִשְׂרְט֖וּ שָׂרָֽטֶת׃
- ו׳קְדֹשִׁ֤ים יִהְיוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ שֵׁ֖ם אֱלֹהֵיהֶ֑ם כִּי֩ אֶת־אִשֵּׁ֨י יְהֹוָ֜ה לֶ֧חֶם אֱלֹהֵיהֶ֛ם הֵ֥ם מַקְרִיבִ֖ם וְהָ֥יוּ קֹֽדֶשׁ׃
- ז׳אִשָּׁ֨ה זֹנָ֤ה וַחֲלָלָה֙ לֹ֣א יִקָּ֔חוּ וְאִשָּׁ֛ה גְּרוּשָׁ֥ה מֵאִישָׁ֖הּ לֹ֣א יִקָּ֑חוּ כִּֽי־קָדֹ֥שׁ ה֖וּא לֵאלֹהָֽיו׃
- ח׳וְקִ֨דַּשְׁתּ֔וֹ כִּֽי־אֶת־לֶ֥חֶם אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא מַקְרִ֑יב קָדֹשׁ֙ יִֽהְיֶה־לָּ֔ךְ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃
- ט׳וּבַת֙ אִ֣ישׁ כֹּהֵ֔ן כִּ֥י תֵחֵ֖ל לִזְנ֑וֹת אֶת־אָבִ֙יהָ֙ הִ֣יא מְחַלֶּ֔לֶת בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃ {ס}
- י׳וְהַכֹּהֵן֩ הַגָּד֨וֹל מֵאֶחָ֜יו אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ וּמִלֵּ֣א אֶת־יָד֔וֹ לִלְבֹּ֖שׁ אֶת־הַבְּגָדִ֑ים אֶת־רֹאשׁוֹ֙ לֹ֣א יִפְרָ֔ע וּבְגָדָ֖יו לֹ֥א יִפְרֹֽם׃
- י״אוְעַ֛ל כׇּל־נַפְשֹׁ֥ת מֵ֖ת לֹ֣א יָבֹ֑א לְאָבִ֥יו וּלְאִמּ֖וֹ לֹ֥א יִטַּמָּֽא׃
- י״בוּמִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א וְלֹ֣א יְחַלֵּ֔ל אֵ֖ת מִקְדַּ֣שׁ אֱלֹהָ֑יו כִּ֡י נֵ֠זֶר שֶׁ֣מֶן מִשְׁחַ֧ת אֱלֹהָ֛יו עָלָ֖יו אֲנִ֥י יְהֹוָֽה׃
- י״גוְה֕וּא אִשָּׁ֥ה בִבְתוּלֶ֖יהָ יִקָּֽח׃
- י״דאַלְמָנָ֤ה וּגְרוּשָׁה֙ וַחֲלָלָ֣ה זֹנָ֔ה אֶת־אֵ֖לֶּה לֹ֣א יִקָּ֑ח כִּ֛י אִם־בְּתוּלָ֥ה מֵעַמָּ֖יו יִקַּ֥ח אִשָּֽׁה׃
- ט״ווְלֹֽא־יְחַלֵּ֥ל זַרְע֖וֹ בְּעַמָּ֑יו כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדְּשֽׁוֹ׃ {ס}
- ט״זוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
- י״זדַּבֵּ֥ר אֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ מִֽזַּרְעֲךָ֞ לְדֹרֹתָ֗ם אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם לֹ֣א יִקְרַ֔ב לְהַקְרִ֖יב לֶ֥חֶם אֱלֹהָֽיו׃
- י״חכִּ֥י כׇל־אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א יִקְרָ֑ב אִ֤ישׁ עִוֵּר֙ א֣וֹ פִסֵּ֔חַ א֥וֹ חָרֻ֖ם א֥וֹ שָׂרֽוּעַ׃
- י״טא֣וֹ אִ֔ישׁ אֲשֶׁר־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ שֶׁ֣בֶר רָ֑גֶל א֖וֹ שֶׁ֥בֶר יָֽד׃
- כ׳אֽוֹ־גִבֵּ֣ן אוֹ־דַ֔ק א֖וֹ תְּבַלֻּ֣ל בְּעֵינ֑וֹ א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת א֖וֹ מְר֥וֹחַ אָֽשֶׁךְ׃
- כ״אכׇּל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ מ֗וּם מִזֶּ֙רַע֙ אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן לֹ֣א יִגַּ֔שׁ לְהַקְרִ֖יב אֶת־אִשֵּׁ֣י יְהֹוָ֑ה מ֣וּם בּ֔וֹ אֵ֚ת לֶ֣חֶם אֱלֹהָ֔יו לֹ֥א יִגַּ֖שׁ לְהַקְרִֽיב׃
- כ״בלֶ֣חֶם אֱלֹהָ֔יו מִקׇּדְשֵׁ֖י הַקֳּדָשִׁ֑ים וּמִן־הַקֳּדָשִׁ֖ים יֹאכֵֽל׃
- כ״גאַ֣ךְ אֶל־הַפָּרֹ֜כֶת לֹ֣א יָבֹ֗א וְאֶל־הַמִּזְבֵּ֛חַ לֹ֥א יִגַּ֖שׁ כִּֽי־מ֣וּם בּ֑וֹ וְלֹ֤א יְחַלֵּל֙ אֶת־מִקְדָּשַׁ֔י כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדְּשָֽׁם׃
- כ״דוַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶֽל־אַהֲרֹ֖ן וְאֶל־בָּנָ֑יו וְאֶֽל־כׇּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
שיתוף הפרק כולו
שתפו את הפרק במלואו, או העתיקו את כל המלל עם מספרי הפסוקים.
השיתוף כפוף לתנאי השימוש ולמדיניות הפרטיות של האתר.
פירוש רש״י
פסוק א׳׳
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו׃
אמר אל הכהנים - אמר ואמרת, להזהיר גדולים על הקטנים:
בני אהרן - יכול חללים, תלמוד לומר הכהנים:
בני אהרן - אף בעלי מומין במשמע:
בני אהרן - ולא בנות אהרן:
לא יטמא בעמיו - בעוד שהמת בתוך עמיו, יצא מת מצוה:
פסוק ב׳׳
כִּ֚י אִם־לִשְׁאֵר֔וֹ הַקָּרֹ֖ב אֵלָ֑יו לְאִמּ֣וֹ וּלְאָבִ֔יו וְלִבְנ֥וֹ וּלְבִתּ֖וֹ וּלְאָחִֽיו׃
כי אם לשארו - אין שארו אלא אשתו:
פסוק ג׳׳
וְלַאֲחֹת֤וֹ הַבְּתוּלָה֙ הַקְּרוֹבָ֣ה אֵלָ֔יו אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הָיְתָ֖ה לְאִ֑ישׁ לָ֖הּ יִטַּמָּֽא׃
הקרובה - לרבות את הארוסה:
אשר לא היתה לאיש - למשכב:
לה יטמא - מצוה:
פסוק ד׳׳
לֹ֥א יִטַּמָּ֖א בַּ֣עַל בְּעַמָּ֑יו לְהֵ֖חַלּֽוֹ׃
לא יטמא בעל בעמיו להחלו - לא יטמא לאשתו פסולה שהוא מחלל בה בעודה עמו וכן פשוטו של מקרא לא יטמא בעל בשארו בעוד שהוא בתוך עמיו, שיש לה קוברין, שאינה מת מצוה, ובאיזה שאר אמרתי, באותו שהוא להחלו, להתחלל הוא מכהנתו:
פסוק ה׳׳
לֹֽא־[יִקְרְח֤וּ] (יקרחה) קׇרְחָה֙ בְּרֹאשָׁ֔ם וּפְאַ֥ת זְקָנָ֖ם לֹ֣א יְגַלֵּ֑חוּ וּבִ֨בְשָׂרָ֔ם לֹ֥א יִשְׂרְט֖וּ שָׂרָֽטֶת׃
לא יקרחו קרחה - על מת והלא אף ישראל הזהרו על כך, אלא לפי שנאמר בישראל (דברים יד א) בין עיניכם, יכול לא יהא חיב על כל הראש, תלמוד לומר בראשם, וילמדו ישראל מהכהנים בגזרה שוה, נאמר כאן קרחה ונאמר להלן בישראל קרחה, מה כאן כל הראש אף להלן כל הראש במשמע, כל מקום שיקרח בראש. ומה להלן על מת, אף כאן על מת:
ופאת זקנם לא יגלחו - לפי שנאמר בישראל (ויקרא יט כז) ולא תשחית, יכול לקטו במלקט וברהיטני יהא חיב, לכך נאמר לא יגלחו, שאינו חיב אלא על דבר הקרוי גלוח ויש בו השחתה, וזהו תער:
ובבשרם לא ישרטו שרטת - לפי שנאמר בישראל (ויקרא שם כח) ושרט לנפש לא תתנו, יכול שרט חמש שריטות לא יהא חיב אלא אחת, תלמוד לומר לא ישרטו שרטת, לחייב על כל שריטה ושריטה שתיבה זו יתרה היא לדרוש, שהיה לו לכתוב לא ישרטו ואני יודע שהיא שרטת:
פסוק ו׳׳
קְדֹשִׁ֤ים יִהְיוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ שֵׁ֖ם אֱלֹהֵיהֶ֑ם כִּי֩ אֶת־אִשֵּׁ֨י יְהֹוָ֜ה לֶ֧חֶם אֱלֹהֵיהֶ֛ם הֵ֥ם מַקְרִיבִ֖ם…
קדשים יהיו - על כרחם יקדישום בית דין בכך:
פסוק ז׳׳
אִשָּׁ֨ה זֹנָ֤ה וַחֲלָלָה֙ לֹ֣א יִקָּ֔חוּ וְאִשָּׁ֛ה גְּרוּשָׁ֥ה מֵאִישָׁ֖הּ לֹ֣א יִקָּ֑חוּ כִּֽי־קָדֹ֥שׁ ה֖וּא לֵאלֹהָֽיו׃
זנה - שנבעלה בעילת ישראל האסור לה, כגון חיבי כרתות או נתין או ממזר:
חללה - שנלדה מן הפסולים שבכהנה, כגון בת אלמנה מכהן גדול או בת גרושה וחלוצה מכהן הדיוט, וכן שנתחללה מן הכהנה על ידי ביאת אחד מן הפסולים לכהנה:
פסוק ח׳׳
וְקִ֨דַּשְׁתּ֔וֹ כִּֽי־אֶת־לֶ֥חֶם אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא מַקְרִ֑יב קָדֹשׁ֙ יִֽהְיֶה־לָּ֔ךְ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃
וקדשתו - על כרחו, שאם לא רצה לגרש, הלקהו ויסרהו עד שיגרש:
קדש יהיה לך - נהוג בו קדשה לפתוח ראשון בכל דבר ולברך ראשון בסעודה:
פסוק ט׳׳
וּבַת֙ אִ֣ישׁ כֹּהֵ֔ן כִּ֥י תֵחֵ֖ל לִזְנ֑וֹת אֶת־אָבִ֙יהָ֙ הִ֣יא מְחַלֶּ֔לֶת בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃ {ס}
כי תחל לזנות - כשתתחלל על ידי זנות, שהיתה בה זיקת בעל וזנתה או מן האירוסין או מן הנשואין ורבותינו נחלקו בדבר, והכל מודים שלא דבר הכתוב בפנויה:
את אביה היא מחללת - חללה ובזתה את כבודו, שאומרים עליו ארור שזו ילד, ארור שזו גדל:
פסוק י׳׳
וְהַכֹּהֵן֩ הַגָּד֨וֹל מֵאֶחָ֜יו אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ וּמִלֵּ֣א אֶת־יָד֔וֹ לִלְבֹּ֖שׁ אֶת־הַבְּגָדִ֑ים אֶת־רֹאשׁוֹ֙ לֹ֣א יִפְרָ֔ע…
לא יפרע - לא יגדל פרע על אבל ואיזהו גדול פרע, יותר משלשים יום:
פסוק י״א׳
וְעַ֛ל כׇּל־נַפְשֹׁ֥ת מֵ֖ת לֹ֣א יָבֹ֑א לְאָבִ֥יו וּלְאִמּ֖וֹ לֹ֥א יִטַּמָּֽא׃
ועל כל נפשת מת וגו' - באהל המת:
נפשת מת - להביא רביעית דם מן המת שמטמא באהל:
לאביו ולאמו לא יטמא - לא בא אלא להתיר לו מת מצוה:
פסוק י״ב׳
וּמִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א וְלֹ֣א יְחַלֵּ֔ל אֵ֖ת מִקְדַּ֣שׁ אֱלֹהָ֑יו כִּ֡י נֵ֠זֶר שֶׁ֣מֶן מִשְׁחַ֧ת אֱלֹהָ֛יו עָלָ֖יו…
ומן המקדש לא יצא - אינו הולך אחר המטה ועוד מכאן למדו רבותינו שכהן גדול מקריב אונן, וכן משמעו, אף אם מתו אביו ואמו אינו צריך לצאת מן המקדש אלא עובד עבודה:
ולא יחלל את מקדש - שאינו מחלל בכך את העבודה שהתיר לו הכתוב, הא כהן הדיוט שעבד אונן חלל:
פסוק י״ד׳
אַלְמָנָ֤ה וּגְרוּשָׁה֙ וַחֲלָלָ֣ה זֹנָ֔ה אֶת־אֵ֖לֶּה לֹ֣א יִקָּ֑ח כִּ֛י אִם־בְּתוּלָ֥ה מֵעַמָּ֖יו יִקַּ֥ח אִשָּֽׁה׃
וחללה - שנלדה מפסולי כהנה:
פסוק ט״ו׳
וְלֹֽא־יְחַלֵּ֥ל זַרְע֖וֹ בְּעַמָּ֑יו כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדְּשֽׁוֹ׃ {ס}
ולא יחלל זרעו - הא אם נשא אחת מן הפסולות, זרעו המנה חלל מדין קדשת כהנה:
פסוק י״ז׳
דַּבֵּ֥ר אֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ מִֽזַּרְעֲךָ֞ לְדֹרֹתָ֗ם אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם לֹ֣א יִקְרַ֔ב לְהַקְרִ֖יב לֶ֥חֶם…
לחם אלהיו - מאכל אלהיו, כל סעודה קרויה לחם, כמו (דניאל ה א) עבד לחם רב:
פסוק י״ח׳
כִּ֥י כׇל־אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א יִקְרָ֑ב אִ֤ישׁ עִוֵּר֙ א֣וֹ פִסֵּ֔חַ א֥וֹ חָרֻ֖ם א֥וֹ שָׂרֽוּעַ׃
כי כל איש אשר בו מום לא יקרב - אינו דין שיקרב, כמו (מלאכי א ח) הקריבהו נא לפחתך:
חרם - שחטמו שקוע בין שתי העינים, שכוחל שתי עיניו כאחת:
או שרוע - שאחד מאיבריו גדול מחברו, עינו אחת גדולה ועינו אחת קטנה, או שוקו אחת ארכה מחברתה:
פסוק כ׳׳
אֽוֹ־גִבֵּ֣ן אוֹ־דַ֔ק א֖וֹ תְּבַלֻּ֣ל בְּעֵינ֑וֹ א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת א֖וֹ מְר֥וֹחַ אָֽשֶׁךְ׃
או גבן - שורצילו"ש בלע"ז [בעל גבות ארוכות] שגביני עיניו שערן ארוך ושוכב:
או דק - שיש לו בעיניו דוק שקורין טיל"א [קרום], כמו (ישעיה מ כב) הנוטה כדוק:
או תבלל - דבר המבלבל את העין, כגון חוט לבן הנמשך מן הלבן ופוסק בסירא, שהוא עוגל המקיף את השחור, שקוראים פרוניל"א [אישון], והחוט הזה פוסק את העוגל ונכנס בשחור ותרגום תבלל חליז, לשון חלזון, שהוא דומה לתולעת אותו החוט. וכן כנוהו חכמי ישראל במומי הבכור חלזון נחש עינב (בכורות לח א):
גרב וילפת - מיני שחין הם: גרב, זו החרס שחין היבש מבפנים ומבחוץ: ילפת, היא חזזית המצרית. ולמה נקראת ילפת שמלפפת והולכת עד יום המיתה, והוא לח מבחוץ ויבש מבפנים. ובמקום אחר קורא לגרב שחין, הלח מבחוץ ויבש מבפנים, שנאמר (דברים כח כז) ובגרב ובחרס, כשסמוך גרב אצל חרס קורא לילפת גרב, וכשהוא סמוך אצל ילפת קורא לחרס גרב, כך מפורש בבכורות (מא א):
מרוח אשך - לפי התרגום מריס פחדין, שפחדיו מרססים, שביצים שלו כתותין פחדין כמו (איוב מ יז) גידי פחדו ישורגו:
פסוק כ״א׳
כׇּל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ מ֗וּם מִזֶּ֙רַע֙ אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן לֹ֣א יִגַּ֔שׁ לְהַקְרִ֖יב אֶת־אִשֵּׁ֣י יְהֹוָ֑ה מ֣וּם בּ֔וֹ אֵ֚ת…
כל איש אשר בו מום - לרבות שאר מומין:
מום בו - בעוד מומו בו פסול, הא אם עבר מומו כשר:
לחם אלהיו - כל מאכל קרוי לחם:
פסוק כ״ב׳
לֶ֣חֶם אֱלֹהָ֔יו מִקׇּדְשֵׁ֖י הַקֳּדָשִׁ֑ים וּמִן־הַקֳּדָשִׁ֖ים יֹאכֵֽל׃
מקדשי הקדשים - אלו קדשי הקדשים:
ומן הקדשים יאכל - אלו קדשים קלים ואם נאמרו קדשי הקדשים למה נאמרו קדשים קלים, אם לא נאמרו הייתי אומר בקדשי הקדשים יאכל בעל מום, שמצינו שהתרו לזר, שאכל משה בשר המלואים, אבל בחזה ושוק של קדשים קלים לא יאכל, שלא מצינו זר חולק בהן, לכך נאמרו קדשים קלים. כך מפורש בזבחים (קא:):
פסוק כ״ג׳
אַ֣ךְ אֶל־הַפָּרֹ֜כֶת לֹ֣א יָבֹ֗א וְאֶל־הַמִּזְבֵּ֛חַ לֹ֥א יִגַּ֖שׁ כִּֽי־מ֣וּם בּ֑וֹ וְלֹ֤א יְחַלֵּל֙ אֶת־מִקְדָּשַׁ֔י כִּ֛י אֲנִ֥י…
אך אל הפרכת - להזות שבע הזאות שעל הפרכת:
ואל המזבח - החיצון ושניהם הצרכו להכתב, ומפורש בתורת כהנים:
ולא יחלל את מקדשי - שאם עבד, עבודתו מחללת להפסל:
פסוק כ״ד׳
וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶֽל־אַהֲרֹ֖ן וְאֶל־בָּנָ֑יו וְאֶֽל־כׇּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
וידבר משה - המצוה הזאת:
אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל - להזהיר בית דין על הכהנים:
מהדורה: On Your Way. רישוי: Public Domain. Sefaria.
פירוש הגר״א - אדרת אליהו
פסוק א׳׳
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אֱמֹ֥ר אֶל־הַכֹּהֲנִ֖ים בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם לְנֶ֥פֶשׁ לֹֽא־יִטַּמָּ֖א בְּעַמָּֽיו׃
ואמרת אלהם - לרבות כל טומאה הפורשת מן המת:
לנפש לא יטמא בעמיו - לנפש לרבות רביעי' דם וכה"א כי הדם הוא הנפ'. לא. יטמא כו' עיין רש"י ז"ל:
פסוק ב׳׳
כִּ֚י אִם־לִשְׁאֵר֔וֹ הַקָּרֹ֖ב אֵלָ֑יו לְאִמּ֣וֹ וּלְאָבִ֔יו וְלִבְנ֥וֹ וּלְבִתּ֖וֹ וּלְאָחִֽיו׃
לשארו - עיין רש"י ז"ל אין שארו אלא אשתו פי' דודאי לשון שארו היינו שאר בשרו ולא אשתו והא דמרבינן הכא אשתו היינו משום דכל שאר קרובין א"צ דהרי כולן מפורשין ולכך דרשינן מיניה אשתו ועוד מהקרוב אליו משמע לי' כן דאין לך קרוב יותר מאשתו שהרי כל הפסולין עמה פסולין עמו משא"כ בשאר קרובי'. הקרוב. ולא את הארוסה (פי' דעדיין אינה קרובה אליו) אליו פרט לשנתגרשה (פירש שאף שהיתה קרובה אליו) מ"מ עכשיו אינה קרובה אליו שנתגרש' ממנו. לאמו ולאביו. אי כתב לאמו. יכול מה אמו וודאית אף אביו ודאי אביו חזקה מנין ת"ל ולאביו. אלו נאמר ולאביו יכול מה אביו שאינו מתחלל אף אמו שאינה מתחללת מתחללת מניין ת"ל ולאמו. ולבנו ולבתו אי לבנו יכול בנו שהוא חייב בה' דברים למולו לפדותו להשיאו אשה ללמדו תור' ללמדו אומנות אבל בתו לא ת"ל ולבתו אי לבתו יכול בתו שהוא זוכה בחמשה דברי' במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה ובקדושי' ומקבל את גיטה אבל בנו לא ת"ל ולבנו. ולאחיו ולאחותו. אי לאחיו יכול מה אחיו בין נשוי בין אינו נשוי אף אחותו בין נשואה בין שאינ' נשואה ת"ל ולאחותו הבתולה אי לאחותו יכול מה אחותו שאינה נשואה אף אחיו שאינו נשוי ת"ל ולאחיו. יאמר לאמו ולאביו ולא יאמר לבנו ולבתו אלו נאמר לאמו ולאביו יכול אמו ואביו שהוא חייב בכבודן אבל בנו ובתו שאינו חייב בכבודן לא ת"ל לבנו ולבתו אי לבנו ולבתו יכול אפי' נפלים ת"ל לאביו ולאמו שהן בני קיימא אף בנו ובתו בני קיימין. ולבנו ולבתו אי לבנו ולבתו יכול בנו ובתו שהוא חייב בהן מצות אבל אחיו ואחותו לא ת"ל ולאחיו ולאחותו אי לאחיו ולאחותו יכול אפי' מאמו ת"ל ולבנו ולבתו מה בנו ובתו שה' יורשיו אף אחיו ואחותו שה' יורשיו יצאו אחיו ואחותו מאמו שאין יורשיו:
פסוק ג׳׳
וְלַאֲחֹת֤וֹ הַבְּתוּלָה֙ הַקְּרוֹבָ֣ה אֵלָ֔יו אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־הָיְתָ֖ה לְאִ֑ישׁ לָ֖הּ יִטַּמָּֽא׃
ולאחתו הבתולה - ולא אנוסה ומפותה. אשר לא היתה [עיין ביבמות דף ס' ע"א] פרט לארוסה:
לאיש - שהווייתה לאיש לרבות מוכת עץ:
הקרובה - לרבו' ארוסה שנתגרשה:
אליו - לרבות את הבוגרת:
לה יטמא בע"כ - לה יטמא. לוודאי ולא לספק. לה יטמא [נזיר מ"ג ע"ב] לשלם ולא לחסר. לה יטמא. ולא לאחרים עמה שלא יאמר הואיל ונטמאתי אלקט עצמות פלוני ביד:
לה יטמא - מצוה: (ולאביו כו' הכל בלמ"ד דה"לל ואביו ובנו וכו' ואחותו ובזה מתורץ קושית התוס' סוטה דף ג' ב':
פסוק ד׳׳
לֹ֥א יִטַּמָּ֖א בַּ֣עַל בְּעַמָּ֑יו לְהֵ֖חַלּֽוֹ׃
ולא לאחרים עמה ממ"ש בפ' לא יטמא בעל והכי הוא פשטא דקרא אף שטימא לקרובים מ"מ לא יטמא. ובעל הוא דרשא אחרינא ומצוה ממ"ש יטמא אבל גמרא לא ס"ל אלא ב' למודים מצוה ואברים עכ"ל ודוק):
לא יטמא - עיין רש"י ז"ל:
להחלו - שנוהגין בו מנהג חולין יכול לעולם ת"ל בעמיו בזמן שהוא עמו הא אם פירש הרי הוא בקדושתו. [פי' לא יטמא בעל על אשתו ולמעלה אמר כי אם לשארו הא כיצד מטמא הוא לכשרה כו' וכאן דרש לא יטמא בעמיו כמו מעמיו יקח אשה מב' עממין וכן כאן מישראל ונתנכר ואמר יכול לעולם ת"ל בעמיו מב' של בעמיו דרש דהל"ל לעמיו):
להחלו - מניין שמוזהר עד שימות [נזיר מ"ב וס"ג] ת"ל להחלו רבי אומר במותם כו' א"כ מה ת"ל להחלו יצא מי שהוא מחולל ועומד כגון שהי' מת על כתפו כו':
פסוק ה׳׳
לֹֽא־[יִקְרְח֤וּ] (יקרחה) קׇרְחָה֙ בְּרֹאשָׁ֔ם וּפְאַ֥ת זְקָנָ֖ם לֹ֣א יְגַלֵּ֑חוּ וּבִ֨בְשָׂרָ֔ם לֹ֥א יִשְׂרְט֖וּ שָׂרָֽטֶת׃
לא יקרחה קרחה - לחייב על כל קרחה וקרחה יכול אף שלא למת ת"ל לא תשימו קרחה בין עיניכם למת עיין רש"י ז"ל:
ופאת זקנם כו' - עיין רש"י ז"ל:
קדשים - עיין רש"י ז"ל:
פסוק ו׳׳
קְדֹשִׁ֤ים יִהְיוּ֙ לֵאלֹ֣הֵיהֶ֔ם וְלֹ֣א יְחַלְּל֔וּ שֵׁ֖ם אֱלֹהֵיהֶ֑ם כִּי֩ אֶת־אִשֵּׁ֨י יְהֹוָ֜ה לֶ֧חֶם אֱלֹהֵיהֶ֛ם הֵ֥ם מַקְרִיבִ֖ם…
ולא יחללו שם אלהיהם - שלא ישמשו בטומאה [סנהדרין פ"ג ע"ב זבחי' מ' ע"א] אם אינו ענין לטמא תנהו ענין לטבול יום ששימש אם עבד חילל. נאמר כאן חילול. ונאמר בטמא שאכל את התרומה חילול מה להלן במיתה אף כאן במיתה:
כי את אשי ה' - להגיד מה גרם:
הם מקריבם - ולא הלוים:
והיו קדש - לרבות בעלי מום:
פסוק ז׳׳
אִשָּׁ֨ה זֹנָ֤ה וַחֲלָלָה֙ לֹ֣א יִקָּ֔חוּ וְאִשָּׁ֛ה גְּרוּשָׁ֥ה מֵאִישָׁ֖הּ לֹ֣א יִקָּ֑חוּ כִּֽי־קָדֹ֥שׁ ה֖וּא לֵאלֹהָֽיו׃
אשה זונה - ר' יהודה אומר זו איילונית ר"א אומר פנוי הבא על כו' וחכ"א זו משוחררת או גיורת או שנבעלה בעילת זנות:
ואשה - לרבות חלוצה יכול אפי' צרתה ת"ל מאישה ולא מאשה:
גרושה מאישה - אפי' לא נתגרשה אלא מאישה פסולה מן הכהונה [גיטין פ"ב ע"ב] וזהו ריח הגט:
לא יקחו - כשם שהוא מוזהר עליה כך היא מוזהרת עליו. כי קדש הוא לאלהיו. אפי' בזמן הזה:
פסוק ח׳׳
וְקִ֨דַּשְׁתּ֔וֹ כִּֽי־אֶת־לֶ֥חֶם אֱלֹהֶ֖יךָ ה֣וּא מַקְרִ֑יב קָדֹשׁ֙ יִֽהְיֶה־לָּ֔ךְ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדִּשְׁכֶֽם׃
וקדשתו עיין רש"י ז"ל - ד"א [בת"כ נדרש וקדשתו בע"כ וכ"ה ביבמות פ"ח ע"ב וכן פי' רש"י כאן ונ"ל הא דקאמר בכל הש"ס וקדשתו לפתוח ראשון וכו' היינו מסיפא דקרא קדש יהיה לך והוא מפורש בגיטין נ"ט ע"ב ברש"י וקדשתו כי את וגו' ור"ל מסיפא דקרא קדש יהיה לך והוא דבר חדש ואמת ונקל להבין והש"ס נקיט בכ"מ רישא דקרא' וקדשתו. לברך ראשון ולפתוח ראשון וליטול מנה יפה ראשון:
כי את לחם אלהיך הוא מקריב - להגיד מה גרם. קדש יהיה לך. לרבות בע"מ. כי קדוש כו' להזהיר ב"ד על כך. [הוא בת"כ פרשה ב' ה"ל ז'] הוא. ולא נזיר:
פסוק ט׳׳
וּבַת֙ אִ֣ישׁ כֹּהֵ֔ן כִּ֥י תֵחֵ֖ל לִזְנ֑וֹת אֶת־אָבִ֙יהָ֙ הִ֣יא מְחַלֶּ֔לֶת בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃ {ס}
ובת איש כהן כי תחל - יכול אפי' חיללה את השבת ת"ל לזנות יכול אפי' פנויה נאמר כאן לזנות את אביה ונאמר להלן לזנו' בית אביה מה להלן עם זיקת הבעל אף כאן עם זיקת הבעל. או מה להלן נערה והיא ארושה אף כאן נערה והיא ארוסה. מניין נערה נשוא' בוגרת ארוסה בוגרת נשואה ואפי' זקינה ת"ל ובת כהן מ"מ א"ל אלא שנישאת לכהן [סנהדרין נ"א ע"ח. נישאת לישראל אפי' לנתין וממזר ת"ל ובת איש כהן אף שאינה כהנת:
את אביה כו' עיין רש"י ז"ל - היא באש תשרף. היא ולא בועלה. היא ולא זוממיה. באש. אין לי אלא באש [פסחים ע"ה ע"א] מנין לרבות כל השריפות ת"ל תשרף א"כ מה ת"ל באש להוציא אבר מעיקרו ומניין שבפתילה של אבר נאמר כאן שריפה. ונאמר בבני אהרן יבכו את השריפה שאין ת"ל השריפה ללמד מה להלן שריפת נשמה וגוף קיים אף כאן כו':
פסוק י׳׳
וְהַכֹּהֵן֩ הַגָּד֨וֹל מֵאֶחָ֜יו אֲֽשֶׁר־יוּצַ֥ק עַל־רֹאשׁ֣וֹ׀ שֶׁ֤מֶן הַמִּשְׁחָה֙ וּמִלֵּ֣א אֶת־יָד֔וֹ לִלְבֹּ֖שׁ אֶת־הַבְּגָדִ֑ים אֶת־רֹאשׁוֹ֙ לֹ֣א יִפְרָ֔ע…
והכהן הגדול מאחיו - שיה' גדול מאחיו בנוי בכח בחכמ' ובעוש' ובמרא' ומניין שאם א"ל שאחיו מגדלין אותו ת"ל הגדול מאחיו שיהא גדול מאחיו. והכ"הג. זה כה"ג:
אשר יוצק כו' ומלאכו' אפי' שעה א' לפי שנא' שבעת כו' - ד"א אשר יוצק על ראשו שמן המשחה זה כהן משוח מלחמה [הוריות י"ב ע"ב]:
ומלא את ידו ללבש את הבגדים - זה מרובה בגדים:
את ראשו לא יפרע ובגדיו - ראשו אלו נאמר ראש יכול אפי' ראש ובגד של סוטה ת"ל ראשו ובגדיו:
לא יפרע לא יפרם - על מתו. שאינו בפריעה ופרימה כל עיקר דר"י [הוריות י"ב ע"ב] רי"א כדרך בני אדם אלא כה"ג פורס מלמטה והדיוט מלמעלה:
פסוק י״א׳
וְעַ֛ל כׇּל־נַפְשֹׁ֥ת מֵ֖ת לֹ֣א יָבֹ֑א לְאָבִ֥יו וּלְאִמּ֖וֹ לֹ֥א יִטַּמָּֽא׃
ועל כל נפשת מת - במה הכתוב מדבר אם ברחוקים [הוא בנזיר מ"ז ומ"ח] ק"ו מן ההדיוט אלא בקרובים א"כ מה ת"ל לאביו ולאמו. לאביו ולאמו אינו מטמא אבל מטמ' למת מצוה. ולאמו לג"ש נאמר כאן לאמו ונא' להלן לאמו מה להלן במותם אינו מטמא אבל מטמא בנגעם ובזיבתם א"כ כו'. נפשת מת. להביא רביעית דם מב' מתים דר"ע:
לא יבא - שהוא חייב משום ביאה:
לא יטמא - שהוא חייב משום טומאה. אין לי אלא כה"ג כהן הדיוט מניין שהוא חייב משום ביאה נא' כאן לא יטמא ונאמ' להלן לא יטמא מה כאן בבל יבא ובבל יטמא אף להלן כו':
פסוק י״ב׳
וּמִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ לֹ֣א יֵצֵ֔א וְלֹ֣א יְחַלֵּ֔ל אֵ֖ת מִקְדַּ֣שׁ אֱלֹהָ֑יו כִּ֡י נֵ֠זֶר שֶׁ֣מֶן מִשְׁחַ֧ת אֱלֹהָ֛יו עָלָ֖יו…
ומן המקדש לא יצא - אחר המת אלא הוא נכסה והן נגלין וכו' ר"י אומר כל עיקר. ד"א מן המקדש לא יצא. שלא יצא בשעת עבודה ועיין לעיל בפ' שמיני. ד"א שמקריב אונן [זבחים ט"ז ע"א]:
ולא יחלל - הא אחר שעבד חילל אין לי אלא משוח. מרובה בגדים מניין ת"ל ומלא את ידו וגו'. יכול אף כהן משוח מלחמה מקריב אונן ת"ל כי נזר שמן משחת אלהיו עליו. עליו ולא על חבירו [הכל בהוריות י"ב ע"ב] יכול לא מצווה על הבתולה ת"ל והוא להביא משוח מלחמה דר"י ר"ע אומר הוא לרבות שעבר מחמת קריו. והוא לרבות שעבר מחמת מומו (ובת"כ דרש הוא ולא מלך והוא לרבות משוח מלחמה):
פסוק י״ד׳
אַלְמָנָ֤ה וּגְרוּשָׁה֙ וַחֲלָלָ֣ה זֹנָ֔ה אֶת־אֵ֖לֶּה לֹ֣א יִקָּ֑ח כִּ֛י אִם־בְּתוּלָ֥ה מֵעַמָּ֖יו יִקַּ֥ח אִשָּֽׁה׃
אלמנה וגרושה - אלו נאמר גרושה יכול שתהא אלמנה בניה כשירין ת"ל אלמנה אלו נאמר אלמנה יכול שתהא גרושה בניה ממזרין ת"ל וגרושה:
וחללה - ללמד שאין חללה אלא מאיסורי כהונה. זונה. לג"ש נאמ' כאן זונה ונאמר להלן זונה מה כאן בניה חללין אף זונה האמורה בכהן הדיוט בניה חללין. את אלה לא יקח. מאלה עושה חללה ואין עושה חללה מנדה. לא יקח ולא יחלל. שחייב על הביאה ועל הלקיחה [קידושין ע"ח ע"א] עמיו מעמיו [יבמות ע"ז ע"ב] להביא משני עממין וזו בת גר עמונית מישראל שהיא כשרה:
יקח אשה - שאם אירס אלמנה ונתמנה לכה"ג שיכנוס יכול אפי' שומרת יבם שנפלה לפניו ועשה מאמר ואח"כ נתמנה לכה"ג שיכנוס ת"ל אשה ולא יבמה:
פסוק ט״ו׳
וְלֹֽא־יְחַלֵּ֥ל זַרְע֖וֹ בְּעַמָּ֑יו כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה מְקַדְּשֽׁוֹ׃ {ס}
ולא יחלל זרעו אין לי אלא זרעו היא עצמה מניין (קידושין ע"ז ע"א) ת"ל ולא יחלל יכול אף הוא מתחלל ת"ל זרעו. בעמיו. להביא בת חלל (קידושין שם) נאמ' כאן בעמיו ונאמר להלן בעמיו מה להלן זכרים אף כאן זכרים מכאן אמרו בת חלל זכר פסולה מן הכהונה לעולם. ישראל שנשא חללה בתו כשרה לכהונה:
כי אני ה' מקדשו - להגיד מה גרס:
פסוק י״ז׳
דַּבֵּ֥ר אֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹ֑ר אִ֣ישׁ מִֽזַּרְעֲךָ֞ לְדֹרֹתָ֗ם אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם לֹ֣א יִקְרַ֔ב לְהַקְרִ֖יב לֶ֥חֶם…
איש מזרעך - איש תם ולא בעל מום אבל קטן פסול ואפי' תם. אשר יהיה בו מום. אפי' לפני הדבור. אין לי אלא שנולד תם ונעשה בע"מ נולד בעל מום ממעי אמו מניין ת"ל אשר יהיה בו מום. אין לי אלא מום קבוע מום עובר מניין ת"ל כל איש אשר בו מום:
כל איש אשר בו מום - להביא אהרן עצמו. לפי שנא' איש עור או פסח כו' אין לי אלא מומין אלו שאר מומין מניין ת"ל איש אשר בו מום [ור"ל דבפרק שני לא נאמר יהיה לרבות אפילו קודם הדבור אם כן מה תלמוד לומר בפ' הראשון יהיה לרבות שנולד אחר כך ואמר בפרק שני כי כל איש לרבות אהרן עצמו ונאמר אחר כך איש אשר בו מום לרבות שארי מומין ונאמר שם כל לרבות מום עובר]:
מזרע אהרן - ששוה לזרעו של אהרן פרט הכליון והלפתן וכו'. ומניין לרבות את הכושי ואת החיגר כו' ת"ל איש איש ריבה יכול אף אותו ואת בנו וטריפה ויוצא דופן שפסולין בבהמה פסולין באדם מק"ו ת"ל מום בו כו' פרט לאלו:
כי מום בו - פרט לשעבר מומו:
פסוק י״ח׳
כִּ֥י כׇל־אִ֛ישׁ אֲשֶׁר־בּ֥וֹ מ֖וּם לֹ֣א יִקְרָ֑ב אִ֤ישׁ עִוֵּר֙ א֣וֹ פִסֵּ֔חַ א֥וֹ חָרֻ֖ם א֥וֹ שָׂרֽוּעַ׃
להקריב לחם אלהיו - אין לי אלא תמידין שקרויין לחם שנא' את קרבני לחמי שאר קרבנות מניין ת"ל עוד לחם אלהיו מניין לרבות את הדם ת"ל להקריב. מניין לרבות ק"ק וקדשי קלים ת"ל לא יגש להקריב. מניין הקומץ והלבונה והקטרת ומנח' נסכים וכו' ת"ל לא יגש להקרי' ומניין לרבות היציקות והבלילות התנופות והגשות ת"ל עוד לא יגש. יכול שיהא חיי' על אלו ת"ל לחם מה לחם מיוחד שהו' משו' עבודה (וזה סדרן מום הראשון אפי' נעשה אח"כ. הב' אפי' לפני הדבור. כי כל לרבות אהרן עצמו. הג' לרבות שאר מומין:
כל לרבות מום עובר - איש איש שבשני פסוקין לרבות הכושי כו' ואיש שבפסו' ראשון לקטן שפסול. הד' פרט לטריפה. הה' פרט שעבר מומו. לא יקרב הראשון על עולות ועל אימורי הבשר. הב' על הדם. הג' על אמורי קדשים. הד' על הקומץ כו'. הה' על היציקות כו'. לחם הראשון פרט ליציקות כו' שאינו חייב. לחם הב' לרבות שאר עולות ציבור ויחיד:
עור - בין בשתי עיניו בין בעינו אחת חוורוור ומים קבועין מניין ת"ל איש עור. פסח. בין חגר בשתי רגליו בין חגר ברגלו אחת מניין לרבות חלולה עקומה ת"ל או פסח:
חרס - שחוטמו שקוע חוטמו סולד חוטמו נוטף או בלוס מניין ת"ל או חרם. שרוע. שנשמטה יריכו פיקה יוצא מגודלו מניין ת"ל או שרוע. שבר רגל. שנשברה רגלו קישין וקולבו ועיקל מניין ת"ל או שבר רגל. שבר יד. שנשברה ידו. אצבעות קלוטות או מורכבות מניין ת"ל או שבר יד. גבן. שיש לו גבינות הרבה. אין לו גבינות או שאין לו אלא גבן א' מניין ת"ל או גבן ר' דוסא אומר שגביניו שוכבות רחב"א אומר שיש לו ב' גבין או שדראות. דק. זה הדוק. נחש חלזון עינב מניין ת"ל או דק:
פסוק כ׳׳
אֽוֹ־גִבֵּ֣ן אוֹ־דַ֔ק א֖וֹ תְּבַלֻּ֣ל בְּעֵינ֑וֹ א֤וֹ גָרָב֙ א֣וֹ יַלֶּ֔פֶת א֖וֹ מְר֥וֹחַ אָֽשֶׁךְ׃
תבלל - לבן הפוסק בסירא שנכנס לשחור. כל המבלבל בעין מנין ת"ל או תבלל. בעינו. להביא כל שבעינו שב' עיניו למעלה או למטה או א' למעלה וא' למטה כו' וכל המבלבל מין תבלול (בכורות מ"ד ע"א):
כל החסר בעין - מין דק. בעינו. כל שינוי שבעינו:
גרב - זו חרס יבש מבפנים ומבחוץ. ילפת. זו חזזית מצרית יבש מבפנים ולח מבחוץ. אבל לח מבפנים ומבחוץ או לח מבפנים ויבש מבחוץ הרי זה מום עובר ואין שוחטין עליו לא במדינה ולא במקדש ובאדם פסולין וזהו שנאמר או גרב או ילפת (בכורות מ"א ע"א). מרוח אשך. שאין לו ביצים או אין לו אלא ביצה א' (שם ע"ב). ר' ישמעאל אומר שנמרחו אשכיו ר"ע אומר שרוח באשכיו ר"ח בן אנטיגנוס אומר שמראיו חשוכים:
פסוק כ״א׳
כׇּל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ מ֗וּם מִזֶּ֙רַע֙ אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן לֹ֣א יִגַּ֔שׁ לְהַקְרִ֖יב אֶת־אִשֵּׁ֣י יְהֹוָ֑ה מ֣וּם בּ֔וֹ אֵ֚ת…
לחם אלהיו מקדשי הקדשים - אלו נאמר מן הקדשים הייתי אומר מן הקדשים יאכל ומן הק"ק לא יאכל מפני שהן חמורין. אלו נאמר מק"ק הייתי אומר מק"ק יאכל שמותר לזרים ומן קק"ל לא יאכל ת"ל ומן הקדשים:
פסוק כ״ג׳
אַ֣ךְ אֶל־הַפָּרֹ֜כֶת לֹ֣א יָבֹ֗א וְאֶל־הַמִּזְבֵּ֛חַ לֹ֥א יִגַּ֖שׁ כִּֽי־מ֣וּם בּ֑וֹ וְלֹ֤א יְחַלֵּל֙ אֶת־מִקְדָּשַׁ֔י כִּ֛י אֲנִ֥י…
אך אל הפרכת - אלו נאמר פרכת יכול מפני שהוא בפנים ת"ל ואל המזבח אלו נאמר ואל המזבח הייתי אומר מפני שהוא כשר לכל עבודה ת"ל אל הפרכת. יכול לא יכנס לעשות רקועים אם אין שם כהן אחר ת"ל אך. מניין שאם עבד חילל ת"ל ולא יחלל מניין שהוא במיתה נא' כאן ולא יחלל ונא' בתרומה כי יחללהו מה להלן במיתה אף כו' דר"י וחכ"א אין בעל מום במיתה אלא באזהרה. כי אני ה' מקדשם. להגיד מה גרם:
פסוק כ״ד׳
וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה אֶֽל־אַהֲרֹ֖ן וְאֶל־בָּנָ֑יו וְאֶֽל־כׇּל־בְּנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל׃ {פ}
וידבר משה אל אהרן - להזהיר ב"ד על זה. וינזרו עיין רש"י ז"ל (סנהדרין פ"ג ע"ב) ומניין שאין מדבר אלא מטומאה נא' כאן חילול ונא' למטה חילול מה למטה בטומאה אף כאן בטומאה אזהרה לכהן שלא ישמש בטומאה. ומניין שאם עבד חילל ת"ל ולא יחללו ומניין שהוא במיתה נא' כאן חילול ונא' למטה ומתו בו כי יחללהו מה להלן במיתה אף כאן במיתה. ומניין לזר ששימש שאם עבד חילל ושהוא במיתה ת"ל וינזרו מקדשי בני ישראל מאי בני ישראל (זבחים ט"ו ע"ב) אי בני ישראל ולא נכרים וכי קדשי נכרים בטומאה קרב והלא אף הציץ אינו מרצה אותו אלא בני ישראל וינזרו מקדשי אזהרה לזר ששימש. ומניין שאם עבד חילל ושהוא במיתה ת"ל ולא יחלל כו'. אין לי אלא קדשי בני ישראל קדשי עצמן מניין ת"ל אשר הם מקדשים:
מהדורה: Aderet Eliyahu, Halberstadt, 1860. רישוי: Public Domain. Sefaria.
ויקרא פרק 21
ויקרא פרק 21 מציג 24 פסוקים ביחידת טקסט עברית הניתנת לחיפוש. מדריך הקריאה מזהה נושאים הניכרים במילים עצמן ומציע דרך מעשית לעבור בפרק, בלי להוסיף פרשנות שאינה מבוססת.
לדף הביאור המלאחיפוש מקורות חכם
אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת - החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.
היעד שנמצא: ויקרא פרק כ״א
פתיחה בקורא