מסכת סוטה דף מ״ח עמוד א׳

ואנן יהבי ליה לכהנים דקנסינהו עזרא כדאמרי' ביבמות (דף פו:) וכיון דאינן נותנין כתקנן אין יכולין לומר וגם נתתיו ללוי ככל מצותך:

תחילה ונתת ללוי זה מעשר ראשון לגר זה מעשר עני בשעריך זה מעשר שני דכתיב לא תוכל לאכול בשעריך (דברים י״ב:י״ז):

אף הוא יוחנן כהן גדול:

טבל ותרומת מעשר עון מיתה באלו הן הנשרפין (סנהדרין פג.) ילפי' לה וכשאתם לוקחין מעם הארץ והם לא הפרישו אלא תרומה עודנו טבל למעשרות ואתם נענשים מיתה:

מפריש תרומת מעשר ונותנה לכהן מפריש כל המעשרות ממנה להוציא מידי טבל ואחר כך מפריש מתוך מעשר ראשון תרומת מעשר מה שעל הלוי להפריש ונותנו לכהן משום דאית ביה עון מיתה אחמור עלייהו שלא לעכבו אצלו ולמכור לכהן כשם שהוא מעכב אצלו מעשר ראשון ומעשר עני ואומר המוציא מחבירו עליו הראיה גזירה דלמא כי משהי ליה גביה אכיל ליה אבל מעשר ראשון ומעשר עני מותרים לזרים ואין בהן אלא גזל כהן הלכך המוציא מחבירו עליו הראיה אלמא אפרושי נמי לא הוו מפרשי ואת אמרת לפי שאין נותנין אותו כתקנן הא אפרושי מפרשי ליה:

תרתי תקון לעולם העברת הודאות מעשר משום שאינם נותנין אותו ללוים הוא והא דתניא לפי ששלח כו' לאו אביטל את הוידוי קאי אלא אגזר על הדמאי קאי ותרתי תקנות תקן ביטל וידוי של חברים אע"פ שמפרישין אותו לפי שאין נותנין אותו כתקונו וגזר על הדמאי על לוקח מעם הארץ לפי ששלח כו':

מסרטין כשהיו רוצין להפילו לארץ לשוחטו:

שיפול דם בעיניו ואינו רואה ואינו מתחזק כל כך על רגליו ונוקפין לשון ונקף סבכי היער (ישעיהו י):

כל השירים שאין בהם שבח להב"ה אסור לזמר בהם והם הם התחלת הפקר ושעמום וסבתם דרך הערה אמרו זימרא בביתא חורבא בסיפא שנאמר קול ישורר בחלון חרב בסף ומ"מ כל שנעשה להזדרז במלאכה שלא יתנמנמו ולא יתרשלו במלאכתם מותר ועל זו אמרו זימרא מנגדי ר"ל מושכי ספינות בחבל וכן דבקרי ר"ל שמזמרין לפניהם בשעת חרישה לכוין השוורים לתלמיהם שהולכין לקול השיר שהוא ערב עליהם מאד אבל כל שאינו אלא לשחוק אף בבעלי מלאכה אסור והוא שאמרו דגירדאי אסור ולא עוד אלא שאותם זמירות שבבית המשתאות הם גרמת הפסד וסיבת הוצאה יתירה דרך סיפור העידו על רב הונא שגזר על בני דורו שלא לזמר בבית המשתאות ונכנס זול ביניהם עד שבאו עופות ותבואות לשער מזולזל ביותר ואעפ"כ לא היו רוצים לקנותם ורב חסדא זלזל בכך וחזרו לזמירותיהם ונתיקר הכל עד שכמעט לא היו מוצאים למכור:

אע"פ שדרך כלל נאסרו כל מיני זמירות אלו מ"מ כשהנשים מזמרות בין האנשים הוא איסור חמור ופירצה יתירה והוא שאמרו זמרן גברי ועניין נשי פריצותא זמרן נשי ועניין גברי כאש בנעורת:

בפרש"י בד"ה ואנן יהבינן ליה כו' וכיון דאין נותנין כתקונן אין יכולין כו' עכ"ל כצ"ל:

בד"ה שיפול דם כו' על רגליו ונוקפין לשון ונקף סבכי היער חתיכה עכ"ל הד"א והס"ד ואח"כ מה"ד חובטין להפילו כו' ובד"ה צואר להכניס כו' צ"ל טבעת להכניס צואר בהמה כו' עכ"ל כצ"ל מפי' ישן וק"ל:

גמ' כי ארזה ערה א"ר יוסי בית המסוכך כו' יראה שדרש ערה מלשון ערו ערו עד היסוד גו' שאפילו בית המסוכך בארזים מתרועע וכן נראה מפי' רש"י וק"ל:

בפרש"י בד"ה צחה צמא צמא מתרגמינן צחותה עכ"ל מפי' ישן וק"ל:

גמ' אודנא דשמעא רי"ף פ"ה דברכות:

מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ בָּטֵל הַשָּׁמִיר וְנֹפֶת צוּפִים וּפָסְקוּ אַנְשֵׁי אֱמוּנָה (תהילים יב, ב). ראשי תיבות שלשה אלה שנ"א שהוא ראשי תיבות ' שָּׁ מִיר נֹ פֶת צוּפִים אַנְשֵׁי אֱ מוּנָה' ובזה יובן רמז הכתוב במלאכי (מלאכי ב, טז) שָׂנֵא שַׁלַּח אָמַר הֳ' אֱלֹקֵי יִשְׂרָאֵל וְכִסָּה חָמָס עַל לְבוּשׁוֹ פירוש שלשה דברים שהם ראשי תיבות ' שָׂנֵא ' שַׁלַּח מן העולם מעת כִסָּה חָמָס עַל לְבוּשׁוֹ קאי על בית המקדש שהוא דוגמת הלבוש שבו מתלבש אור השכינה שנחרבו אחר שבטלו שלשה אלה שהם ראשי תיבות 'שנא'.

אָמַר רַב אוּדְנָא דְּשָׁמְעָא זִמְרָא תֵּעָקֵר. נראה לי בס"ד אוזן [64] מלא בוא"ו ומספר זמרא [248] גימטריא יבש [312] וכל דבר נטוע אשר נתייבש הרי כעקור דמי שסופו להיות נעקר. ומה שאמר זִמְרָא בְּבֵיתָא חוּרְבָא בְּסֵיפָא נראה לי דהדרך כשיש זמר בבית דהקול נשמע בחוץ ומתקבצים בני אדם מבחוץ ליכנס לראות לכן מביאים שומר ומעמידים אותם בסף הבית שלא יכניס בני אדם מבחוץ וזהו חוּרְבָא בְּסֵיפָא כי הוא מונע מליכנס גם את העניים המבקשים לחם.

קָם מֵאָה אַוְוזֵי בְּזוּזָא פירש הרב עיון יעקב ז"ל הכונה כי בפרקי שירה איתא, אווז אומרת: שִׁירוּ לוֹ זַמְּרוּ לוֹ שִׂיחוּ בְּכָל נִפְלְאוֹתָיו (תהלים קה, ב) ולפי זה אומרת שירה זו רצונה לומר שבני אדם ישירו ועל ידי כך יהיו האווזות ביוקר ולא יאכלו מהם הרבה עד כאן דבריו. וקשא בדבריו כי פסוק שִׁירוּ לוֹ להקדוש ברוך הוא ישירו ואיסור השיר הוא של חול! ונראה לקיים דרשתו הכי כי האווזות אומרים שירו לה' ולא תשירו שיר של חול ואף על פי שבזה יהיו האווזות רבים ובזול ונשחטים הרבה לא אכפת לן דניחא לן שתשירו להשם יתברך ותשיחו בכל נפלאותיו, נמצא מניעת השיר של חול עשתה טובה בלחם הנאכל בבוקר ובבשר הנאכל בערב כמו שנאמר בָּעֶרֶב תֹּאכְלוּ בָשָׂר וּבַבֹּקֶר תִּשְׂבְּעוּ לָחֶם (שמות טז, יב) ודרך השיר של חול להתענג בו המלכים בבוקר ובערב לכך מניעתו עשתה טובה במזון הבוקר ובמזון הערב. ומה שהיתה הברכה על חד מאה, כנגד ברכת ישראל בכח וגבורה שלהם דכתיב בהו וְרָדְפוּ מִכֶּם חֲמִשָּׁה מֵאָה וּמֵאָה מִכֶּם רְבָבָה יִרְדֹּפוּ (ויקרא כו, ח) ואם כן מאה על רבבה הוא כמאה גם המזון מן הבינה ששם הוא סוד המאות לכן יצחק אבינו ע"ה מָצָא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ הֳ' (בראשית כו, יב).

כָּל הַשּׁוֹתֶה בְּאַרְבָּעָה מִינֵי זֶמֶר מֵבִיא חָמֵשׁ פּוּרְעָנִיּוֹת לָעוֹלָם (ישעיה ה, יא). משמע דחמשה פרעניות אינם באים אלא בשותה בארבעה מיני זמר אבל באחת או בשתים או בשלש אינו מביא חמשה פרעניות אף על גב דאיסורא איכא אפילו בחד מין זמר וצריך להבין טעם לזה. ונראה לי בס"ד כי היין שותים אותו החכמים כדי להתפקח בו לדרוש בארבעה חלקי הפרד"ס [פשט רמז דרש סוד] כמו שנאמר שאמר רבא 'חַמְרָא וְרֵיחְנִי פַּקְחִין' ופירש רש"י עשאוני פקח (יומא עו: סנהדרין ע. והוריות יג:), וכן אמר רבינו הקדוש הבו חמרא לדרדקי כי היכי דלמרו מילי, דנכנס יין יצא סוד ואז נתנו יין לפני רבי חייא ואבסום ואמרו מילי דדרשא וכנזכר בגמרא (סנהדרין לח.). ואם כן החכמים שותין יין כדי שיתפקחו ותתעורר בהם השמחה לדרוש בתורה בארבע חלקיה ואלו שותים היין כדי לשמוח על ידו בארבעה מיני זמר והחליפו טוב ברע, שמחה של טוב בשמחה של רע, לכן מביאין חמשה לעולם כי חמשה הם אותיות שמחה בהפוך אתוון רמז שאלה החמשה פרעניות באים על אשר החליפו שמחה של טוב שהיא צריכה להיות בארבעה חלקי התורה בשמחה של רע שהיא בארבעה מיני זמר.

שֶׁגּוֹרְמִין שִׁפְלוּת לְשׂוֹנְאוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה ה, טו) נראה לי בס"ד ענין השפלות הוא שגורמין ירידת העולמות הקדושים והשפלת אורות הספירות שבקדושה ממקום עליון וגבוה למקום תחתון שהוא למטה ממדרגתם וכאשר תמצא בשער רוח הקודש בתיקוני עונות עניינים שונים בפגמים אלו של ירידת הספירות והעולמות אשר כל אדם גורם בשרשו.