Leviticus Chapter 8
Use Tab and Enter to move between links. Arrow keys move inside the chapter and verse lists. Alt plus arrow keys jump to the previous or next chapter.
Leviticus 8 - English translation
Translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition. Verse numbers match the Hebrew text below.
- 1G OD spoke to Moses, saying:
- 2Take Aaron along with his sons, and the vestments, the anointing oil, the bull of purgation offering, the two rams, and the basket of unleavened bread;
- 3and assemble the whole community at the entrance of the Tent of Meeting.
- 4Moses did as G OD commanded him. And when the community was assembled at the entrance of the Tent of Meeting,
- 5Moses said to the community, “This is what G OD has commanded to be done.”
- 6Then Moses brought Aaron and his sons forward and washed them with water.
- 7He put the tunic on him, girded him with the sash, clothed him with the robe, and put the ephod on him, girding him with the decorated band with which he tied it to him.
- 8He put the breastpiece on him, and put into the breastpiece the Urim and Thummim.
- 9And he set the headdress on his head; and on the headdress, in front, he put the gold frontlet, the holy diadem—as G OD had commanded Moses.
- 10Moses took the anointing oil and anointed the Tabernacle and all that was in it, thus consecrating them.
- 11He sprinkled some of it on the altar seven times, anointing the altar, all its utensils, and the laver with its stand, to consecrate them.
- 12He poured some of the anointing oil upon Aaron’s head and anointed him, to consecrate him.
- 13Moses then brought Aaron’s sons forward, clothed them in tunics, girded them with sashes, and wound turbans upon them, as G OD had commanded Moses.
- 14He led forward the bull of purgation offering. Aaron and his sons laid their hands upon the head of the bull of purgation offering,
- 15and it was slaughtered. Moses took the blood and with his finger put some on each of the horns of the altar, cleansing the altar; then he poured out the blood at the base of the altar. Thus he consecrated it in order to make expiation upon it.
- 16Moses then took all the fat that was about the entrails, and the protuberance of the liver, and the two kidneys and their fat, and turned them into smoke on the altar.
- 17The rest of the bull, its hide, its flesh, and its dung, he put to the fire outside the camp—as G OD had commanded Moses.
- 18Then he brought forward the ram of burnt offering. Aaron and his sons laid their hands upon the ram’s head,
- 19and it was slaughtered. Moses dashed the blood against all sides of the altar.
- 20The ram was cut up into sections and Moses turned the head, the sections, and the suet into smoke on the altar;
- 21Moses washed the entrails and the legs with water and turned all of the ram into smoke. That was a burnt offering for a pleasing odor, an offering by fire to G OD —as G OD had commanded Moses.
- 22He brought forward the second ram, the ram of ordination. Aaron and his sons laid their hands upon the ram’s head,
- 23and it was slaughtered. Moses took some of its blood and put it on the ridge of Aaron’s right ear, and on the thumb of his right hand, and on the big toe of his right foot.
- 24Moses then brought forward the sons of Aaron, and put some of the blood on the ridges of their right ears, and on the thumbs of their right hands, and on the big toes of their right feet; and the rest of the blood Moses dashed against every side of the altar.
- 25He took the fat—the broad tail, all the fat about the entrails, the protuberance of the liver, and the two kidneys and their fat—and the right thigh.
- 26From the basket of unleavened bread that was before G OD , he took one cake of unleavened bread, one cake of oil bread, and one wafer, and placed them on the fat parts and on the right thigh.
- 27He placed all these on the palms of Aaron and on the palms of his sons, and elevated them as an elevation offering before G OD .
- 28Then Moses took them from their hands and turned them into smoke on the altar with the burnt offering. This was an ordination offering for a pleasing odor; it was an offering by fire to G OD .
- 29Moses took the breast and elevated it as an elevation offering before G OD ; it was Moses’ portion of the ram of ordination—as G OD had commanded Moses.
- 30And Moses took some of the anointing oil and some of the blood that was on the altar and sprinkled it upon Aaron and upon his vestments, and also upon his sons and upon their vestments. Thus he consecrated Aaron and his vestments, and also his sons and their vestments.
- 31Moses said to Aaron and his sons: Boil the flesh at the entrance of the Tent of Meeting and eat it there with the bread that is in the basket of ordination—as I commanded:, “I have been commanded”; cf. below, v. 35 and 10.13 . Aaron and his sons shall eat it;
- 32and what is left over of the flesh and the bread you shall consume in fire.
- 33You shall not go outside the entrance of the Tent of Meeting for seven days, until the day that your period of ordination is completed. For your ordination will require seven days.
- 34Everything done today, G OD has commanded to be done [seven days], to make expiation for you.
- 35You shall remain at the entrance of the Tent of Meeting day and night for seven days, keeping G OD ’s charge—that you may not die—for so I have been commanded.
- 36And Aaron and his sons did all the things that G OD had commanded through Moses.
License: CC-BY-NC
- א׳וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
- ב׳קַ֤ח אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ וְאֵת֙ הַבְּגָדִ֔ים וְאֵ֖ת שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֑ה וְאֵ֣ת׀ פַּ֣ר הַֽחַטָּ֗את וְאֵת֙ שְׁנֵ֣י הָֽאֵילִ֔ים וְאֵ֖ת סַ֥ל הַמַּצּֽוֹת׃
- ג׳וְאֵ֥ת כׇּל־הָעֵדָ֖ה הַקְהֵ֑ל אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
- ד׳וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֹת֑וֹ וַתִּקָּהֵל֙ הָֽעֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
- ה׳וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָעֵדָ֑ה זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לַעֲשֽׂוֹת׃
- ו׳וַיַּקְרֵ֣ב מֹשֶׁ֔ה אֶֽת־אַהֲרֹ֖ן וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיִּרְחַ֥ץ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם׃
- ז׳וַיִּתֵּ֨ן עָלָ֜יו אֶת־הַכֻּתֹּ֗נֶת וַיַּחְגֹּ֤ר אֹתוֹ֙ בָּֽאַבְנֵ֔ט וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ אֶֽת־הַמְּעִ֔יל וַיִּתֵּ֥ן עָלָ֖יו אֶת־הָאֵפֹ֑ד וַיַּחְגֹּ֣ר אֹת֗וֹ בְּחֵ֙שֶׁב֙ הָֽאֵפֹ֔ד וַיֶּאְפֹּ֥ד ל֖וֹ בּֽוֹ׃
- ח׳וַיָּ֥שֶׂם עָלָ֖יו אֶת־הַחֹ֑שֶׁן וַיִּתֵּן֙ אֶל־הַחֹ֔שֶׁן אֶת־הָאוּרִ֖ים וְאֶת־הַתֻּמִּֽים׃
- ט׳וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַיָּ֨שֶׂם עַֽל־הַמִּצְנֶ֜פֶת אֶל־מ֣וּל פָּנָ֗יו אֵ֣ת צִ֤יץ הַזָּהָב֙ נֵ֣זֶר הַקֹּ֔דֶשׁ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃
- י׳וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וַיִּמְשַׁ֥ח אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹתָֽם׃
- י״אוַיַּ֥ז מִמֶּ֛נּוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וַיִּמְשַׁ֨ח אֶת־הַמִּזְבֵּ֜חַ וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֗יו וְאֶת־הַכִּיֹּ֛ר וְאֶת־כַּנּ֖וֹ לְקַדְּשָֽׁם׃
- י״בוַיִּצֹק֙ מִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה עַ֖ל רֹ֣אשׁ אַהֲרֹ֑ן וַיִּמְשַׁ֥ח אֹת֖וֹ לְקַדְּשֽׁוֹ׃
- י״גוַיַּקְרֵ֨ב מֹשֶׁ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֗ן וַיַּלְבִּשֵׁ֤ם כֻּתֳּנֹת֙ וַיַּחְגֹּ֤ר אֹתָם֙ אַבְנֵ֔ט וַיַּחֲבֹ֥שׁ לָהֶ֖ם מִגְבָּע֑וֹת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃
- י״דוַיַּגֵּ֕שׁ אֵ֖ת פַּ֣ר הַֽחַטָּ֑את וַיִּסְמֹ֨ךְ אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־רֹ֖אשׁ פַּ֥ר הַֽחַטָּֽאת׃
- ט״ווַיִּשְׁחָ֗ט וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֤ה אֶת־הַדָּם֙ וַ֠יִּתֵּ֠ן עַל־קַרְנ֨וֹת הַמִּזְבֵּ֤חַ סָבִיב֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וַיְחַטֵּ֖א אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־הַדָּ֗ם יָצַק֙ אֶל־יְס֣וֹד הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיְקַדְּשֵׁ֖הוּ לְכַפֵּ֥ר עָלָֽיו׃
- ט״זוַיִּקַּ֗ח אֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒ וְאֵת֙ יֹתֶ֣רֶת הַכָּבֵ֔ד וְאֶת־שְׁתֵּ֥י הַכְּלָיֹ֖ת וְאֶֽת־חֶלְבְּהֶ֑ן וַיַּקְטֵ֥ר מֹשֶׁ֖ה הַמִּזְבֵּֽחָה׃
- י״זוְאֶת־הַפָּ֤ר וְאֶת־עֹרוֹ֙ וְאֶת־בְּשָׂר֣וֹ וְאֶת־פִּרְשׁ֔וֹ שָׂרַ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃
- י״חוַיַּקְרֵ֕ב אֵ֖ת אֵ֣יל הָעֹלָ֑ה וַֽיִּסְמְכ֞וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל׃
- י״טוַיִּשְׁחָ֑ט וַיִּזְרֹ֨ק מֹשֶׁ֧ה אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃
- כ׳וְאֶ֨ת־הָאַ֔יִל נִתַּ֖ח לִנְתָחָ֑יו וַיַּקְטֵ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶת־הָרֹ֔אשׁ וְאֶת־הַנְּתָחִ֖ים וְאֶת־הַפָּֽדֶר׃
- כ״אוְאֶת־הַקֶּ֥רֶב וְאֶת־הַכְּרָעַ֖יִם רָחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וַיַּקְטֵר֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת־כׇּל־הָאַ֜יִל הַמִּזְבֵּ֗חָה עֹלָ֨ה ה֤וּא לְרֵֽיחַ־נִיחֹ֙חַ֙ אִשֶּׁ֥ה הוּא֙ לַיהֹוָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃
- כ״בוַיַּקְרֵב֙ אֶת־הָאַ֣יִל הַשֵּׁנִ֔י אֵ֖יל הַמִּלֻּאִ֑ים וַֽיִּסְמְכ֞וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל׃
- כ״גוַיִּשְׁחָ֓ט׀ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ מִדָּמ֔וֹ וַיִּתֵּ֛ן עַל־תְּנ֥וּךְ אֹֽזֶן־אַהֲרֹ֖ן הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃
- כ״דוַיַּקְרֵ֞ב אֶת־בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֗ן וַיִּתֵּ֨ן מֹשֶׁ֤ה מִן־הַדָּם֙ עַל־תְּנ֤וּךְ אׇזְנָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְלָ֖ם הַיְמָנִ֑ית וַיִּזְרֹ֨ק מֹשֶׁ֧ה אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַֽמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃
- כ״הוַיִּקַּ֞ח אֶת־הַחֵ֣לֶב וְאֶת־הָֽאַלְיָ֗ה וְאֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒ וְאֵת֙ יֹתֶ֣רֶת הַכָּבֵ֔ד וְאֶת־שְׁתֵּ֥י הַכְּלָיֹ֖ת וְאֶֽת־חֶלְבְּהֶ֑ן וְאֵ֖ת שׁ֥וֹק הַיָּמִֽין׃
- כ״ווּמִסַּ֨ל הַמַּצּ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗ה לָ֠קַ֠ח חַלַּ֨ת מַצָּ֤ה אַחַת֙ וְֽחַלַּ֨ת לֶ֥חֶם שֶׁ֛מֶן אַחַ֖ת וְרָקִ֣יק אֶחָ֑ד וַיָּ֙שֶׂם֙ עַל־הַ֣חֲלָבִ֔ים וְעַ֖ל שׁ֥וֹק הַיָּמִֽין׃
- כ״זוַיִּתֵּ֣ן אֶת־הַכֹּ֔ל עַ֚ל כַּפֵּ֣י אַהֲרֹ֔ן וְעַ֖ל כַּפֵּ֣י בָנָ֑יו וַיָּ֧נֶף אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְהֹוָֽה׃
- כ״חוַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֤ה אֹתָם֙ מֵעַ֣ל כַּפֵּיהֶ֔ם וַיַּקְטֵ֥ר הַמִּזְבֵּ֖חָה עַל־הָעֹלָ֑ה מִלֻּאִ֥ים הֵם֙ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֥ה ה֖וּא לַיהֹוָֽה׃
- כ״טוַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הֶ֣חָזֶ֔ה וַיְנִיפֵ֥הוּ תְנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה מֵאֵ֣יל הַמִּלֻּאִ֗ים לְמֹשֶׁ֤ה הָיָה֙ לְמָנָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃
- ל׳וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֜ה מִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֗ה וּמִן־הַדָּם֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמִּזְבֵּ֒חַ֒ וַיַּ֤ז עַֽל־אַהֲרֹן֙ עַל־בְּגָדָ֔יו וְעַל־בָּנָ֛יו וְעַל־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּ֑וֹ וַיְקַדֵּ֤שׁ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְאֶת־בָּנָ֛יו וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּֽוֹ׃
- ל״אוַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־אַהֲרֹ֣ן וְאֶל־בָּנָ֗יו בַּשְּׁל֣וּ אֶת־הַבָּשָׂר֮ פֶּ֣תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵד֒ וְשָׁם֙ תֹּאכְל֣וּ אֹת֔וֹ וְאֶ֨ת־הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֖ר בְּסַ֣ל הַמִּלֻּאִ֑ים כַּאֲשֶׁ֤ר צִוֵּ֙יתִי֙ לֵאמֹ֔ר אַהֲרֹ֥ן וּבָנָ֖יו יֹאכְלֻֽהוּ׃
- ל״בוְהַנּוֹתָ֥ר בַּבָּשָׂ֖ר וּבַלָּ֑חֶם בָּאֵ֖שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ׃
- ל״גוּמִפֶּ֩תַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים עַ֚ד י֣וֹם מְלֹ֔את יְמֵ֖י מִלֻּאֵיכֶ֑ם כִּ֚י שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים יְמַלֵּ֖א אֶת־יֶדְכֶֽם׃
- ל״דכַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה לַעֲשֹׂ֖ת לְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶֽם׃
- ל״הוּפֶ֩תַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד תֵּשְׁב֨וּ יוֹמָ֤ם וָלַ֙יְלָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּשְׁמַרְתֶּ֛ם אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְהֹוָ֖ה וְלֹ֣א תָמ֑וּתוּ כִּי־כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי׃
- ל״ווַיַּ֥עַשׂ אַהֲרֹ֖ן וּבָנָ֑יו אֵ֚ת כׇּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ {ס}
Share this chapter
Share the whole chapter, or copy its full text with verse numbers.
Sharing is subject to the Terms of Use and the Privacy Policy.
Rashi's commentary
Verse 2
קַ֤ח אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ וְאֵת֙ הַבְּגָדִ֔ים וְאֵ֖ת שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֑ה וְאֵ֣ת׀ פַּ֣ר הַֽחַטָּ֗את וְאֵת֙ שְׁנֵ֣י…
קח את אהרן TAKE AARON - This section was spoken seven days before the final erection of the Tabernacle and so should have been placed before Exodus XL., but a transposition of this kind is quite customary in the Bible, because there is no “earlier” or “later” (no chronological order) in the Torah.
קח את אהרן means win him over with fine words and draw him on (cf. Rashi on Exodus 14:6) (Sifra, Tzav, Mechilta d'Miluim 1 2)).
ואת פר החטאת וגו' AND THE BULLOCK FOR THE SIN OFFERING [AND THE TWO RAMS] etc. — These are the sacrifices mentioned in the section containing the command about the installation ceremony — in the Scriptural Reading beginning with the words, ואתה תצוה (see Exodus 29) and now, on the first day of the installation ceremony He again admonished him (Moses) regarding this when the time for performing the command arrived.
Verse 3
וְאֵ֥ת כׇּל־הָעֵדָ֖ה הַקְהֵ֑ל אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
הקהל אל פתח אהל מועד AND ASSEMBLE THOU [THE WHOLE CONGREGATION), UNTO THE ENTRANCE OF THE TENT OF MEETING — This is one of the instances where the lesser comprised the greater (the small area accommodated the whole congregation) (Leviticus Rabbah 10 9).
Verse 5
וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָעֵדָ֑ה זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לַעֲשֽׂוֹת׃
זה הדבר THIS IS THE THING [WHICH THE LORD COMMANDED ME TO DO] — The things you will see me doing in your presence has the Holy One, blessed be He, bidden me do, and do not think I am doing them for my own glory and for my brother’s glory. — The whole of this matter treated in the present chapter I have already explained in the Scriptural Reading beginning with the words, ואתה תצוה (Exodus ch. XXIX.).
Verse 8
וַיָּ֥שֶׂם עָלָ֖יו אֶת־הַחֹ֑שֶׁן וַיִּתֵּן֙ אֶל־הַחֹ֔שֶׁן אֶת־הָאוּרִ֖ים וְאֶת־הַתֻּמִּֽים׃
את האורים THE URIM - an inscription bearing the Proper Name of the Lord (cf. Rashi on Exodus XXV 3:30).
Verse 9
וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַיָּ֨שֶׂם עַֽל־הַמִּצְנֶ֜פֶת אֶל־מ֣וּל פָּנָ֗יו אֵ֣ת צִ֤יץ הַזָּהָב֙ נֵ֣זֶר הַקֹּ֔דֶשׁ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה…
וישם על המצנפת UPON THE MITRE … DID HE PUT [THE GOLDEN PLATE] — Threads of blue purple that were: fastened on the Plate he put over the mitre, consequently the Plate hung from the mitre mid would be “against his face” (upon his forehead) as stated here (cf. Rashi on Exodus 28:37).
Verse 11
וַיַּ֥ז מִמֶּ֛נּוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וַיִּמְשַׁ֨ח אֶת־הַמִּזְבֵּ֜חַ וְאֶת־כׇּל־כֵּלָ֗יו וְאֶת־הַכִּיֹּ֛ר וְאֶת־כַּנּ֖וֹ לְקַדְּשָֽׁם׃
ויז ממנו על המזבח AND HE SPRINKLED THEREOF UPON THE ALTAR - I do not know where he was given any command about these sprinklings (cf., however Nachmanides).
Verse 12
וַיִּצֹק֙ מִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה עַ֖ל רֹ֣אשׁ אַהֲרֹ֑ן וַיִּמְשַׁ֥ח אֹת֖וֹ לְקַדְּשֽׁוֹ׃
וימשח … ויצק AND HE POURED [THE ANOINTING OIL UPON AARON'S HEAD] AND ANOINTED |HIM| — First he poured some oil upon his head and afterwards he put a drop between his eyebrows, and he drew the oil with his finger from this place to that (this drawing the oil from one place to the other was the anointing here spoken of) (Keritot 5b; Horayot 12a; cf. also Rashi on Exodus 29:7).
Verse 13
וַיַּקְרֵ֨ב מֹשֶׁ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֗ן וַיַּלְבִּשֵׁ֤ם כֻּתֳּנֹת֙ וַיַּחְגֹּ֤ר אֹתָם֙ אַבְנֵ֔ט וַיַּחֲבֹ֥שׁ לָהֶ֖ם מִגְבָּע֑וֹת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה…
ויחבש - This is a term meaning binding.
Verse 15
וַיִּשְׁחָ֗ט וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֤ה אֶת־הַדָּם֙ וַ֠יִּתֵּ֠ן עַל־קַרְנ֨וֹת הַמִּזְבֵּ֤חַ סָבִיב֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וַיְחַטֵּ֖א אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־הַדָּ֗ם יָצַק֙ אֶל־יְס֣וֹד…
ויחטא את המזבח AND HE PURIFIED THE ALTAR - He cleansed and purified it from anything “strange” (alien to the sacred purpose for which the altar was intended) that may have happened to it, so that it might enter into a state of holiness (cf. Rashi on Exodus 19:36).
ויקדשהו AND HE SANCTIFIED IT by this rite.
לכפר עליו THAT ONE MIGHT MAKE EXPIATION UPON IT from that time onward with all atonement sacrifices (i. e. that all atonement sacrifices might henceforth be offered upon it; the meaning is not that he sanctified it so that he might now offer an atonement offering for it or upon it).
Verse 16
וַיִּקַּ֗ח אֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒ וְאֵת֙ יֹתֶ֣רֶת הַכָּבֵ֔ד וְאֶת־שְׁתֵּ֥י הַכְּלָיֹ֖ת וְאֶֽת־חֶלְבְּהֶ֑ן וַיַּקְטֵ֥ר מֹשֶׁ֖ה הַמִּזְבֵּֽחָה׃
הכבד [AND THE LOBE OF] THE LIVER - i. e. he took it (the lobe) besides some of the liver — it means that he took a little of the liver with it (the lobe).
Verse 22
וַיַּקְרֵב֙ אֶת־הָאַ֣יִל הַשֵּׁנִ֔י אֵ֖יל הַמִּלֻּאִ֑ים וַֽיִּסְמְכ֞וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל׃
איל המלאים - This means the same as איל השלמים, for the word מלואים is synonymous with the word שלמים; this term is used to describe the ram because by means of it they set the priest fully (ממלאין) and completely (משלימין) in their priestly office (cf. Sifra, Tzav, Mechilta d'Miluim 1 20).
Verse 26
וּמִסַּ֨ל הַמַּצּ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֗ה לָ֠קַ֠ח חַלַּ֨ת מַצָּ֤ה אַחַת֙ וְֽחַלַּ֨ת לֶ֥חֶם שֶׁ֛מֶן אַחַ֖ת וְרָקִ֣יק…
וחלת לחם שמן AND A CAKE OF OILED BREAD - This was a scalded cake, and it is called “oiled bread” because he used a large quantity of oil for it, equal to that which he used for the cakes and wafers together. So is it explained in Treatise Menachot 78a (also Menachot 89a).
Verse 28
וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֤ה אֹתָם֙ מֵעַ֣ל כַּפֵּיהֶ֔ם וַיַּקְטֵ֥ר הַמִּזְבֵּ֖חָה עַל־הָעֹלָ֑ה מִלֻּאִ֥ים הֵם֙ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֥ה ה֖וּא…
ויקטר המזבחה [AND MOSES TOOK THEM FROM OFF THEIR HANDS] AND CAUSED THEM TO ASCEND IN FUMES AT THE ALTAR — Moses (though a non-priest) was officiating during the seven days of installation [in a white garment] (Avodah Zarah 34a).
על העלה [AND MOSES … CAUSED THEM TO ASCEND IN FUMES] על העלה — after the burnt offering (על is taken in the sense of besides, in addition to the burnt offering. Hence he burnt it after the burnt offering). We do not find in any passage, that the shoulder of peace-offerings was burnt except in the case of this alone (cf. Rashi on Exodus 29:22).
Verse 34
כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה לַעֲשֹׂ֖ת לְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶֽם׃
צוה ה' לעשת [AS HE HATH DONE THIS DAY, SO] THE LORD HATH COMMANDED TO DO all the seven days). But our Rabbis explained as follows: לעשת, “so hath the Lord commanded to do” — this refers to the “Red Heifer” (Numbers ch. XIX.); and לכפר, “to perform a cleansing ceremony” — this refers to Yom-Kippur. And thus these words, they say, are intended to intimate that the High Priest requires separating from his family during seven days before Yom-Kippur, and similarly the priest who burns the Red Heifer (Sifra, Tzav, Mechilta d'Miluim 1 37; Yoma 2a; Yoma 3b).
Verse 35
וּפֶ֩תַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד תֵּשְׁב֨וּ יוֹמָ֤ם וָלַ֙יְלָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּשְׁמַרְתֶּ֛ם אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְהֹוָ֖ה וְלֹ֣א תָמ֑וּתוּ כִּי־כֵ֖ן…
ולא תמותו [THEREFORE SHALL YE ABIDE AT THE ENTRANCE OF THE APPOINTED TENT DAY AND NIGHT. SEVEN DAYS] … THAT YE DIE NOT — Consequently if you will not do thus, you become liable to the death penalty.
Verse 36
וַיַּ֥עַשׂ אַהֲרֹ֖ן וּבָנָ֑יו אֵ֚ת כׇּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ {ס}
ויעש אהרן ובניו SO AARON AND HIS SONS DID [ALL THE THINGS] - This is stated to tell their praise — that they did not turn to the right nor to the left (cf. Sifra, Tzav, Mechilta d'Miluim 1 38).
Edition: Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934. License: Public Domain. Sefaria.
The Vilna Gaon - Aderet Eliyahu
Verse 2
קַ֤ח אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ וְאֵת֙ הַבְּגָדִ֔ים וְאֵ֖ת שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֑ה וְאֵ֣ת׀ פַּ֣ר הַֽחַטָּ֗את וְאֵת֙ שְׁנֵ֣י…
קח את אהרן ואת בניו אתו - לפי שנא' ויגף את העם כו' אשר עשה אהרן. במשמע שאהרן נתרחק וגם בלבו של משה היה שנתרחק שנא' ובאהרן התאנף. ובלבו של אהרן היה שנתרחק שנא' קרב אל המזבח לכך נאמר קח את אהרן מכאן ידע שנתקרב אהרן. ד"א כפירש"י קחנו בדברים וכן קח את הלוים וכן קח לך את יהושע:
ואת הבגדים - אלו הבגדים אשר הפקדתיך עליהם שנאמ' ואלה הבגדים אשר יעשו כו'. ואת שמן המשחה. זה שמן המשח' שהפקדתיך עליו שנא' ועשית אותו שמן כו'. ואת פר החטאת. שנא' והקרבת את הפר כו'. ואת שני האילים. שנאמר ואת האיל הא' תקח כו' ואת האיל הב' תקח כו'. ואת סל המצות. שלא כסדר האמור להלן אמר כאן. (ואעפ"כ הם אחד עיין ק"א):
Verse 3
וְאֵ֥ת כׇּל־הָעֵדָ֖ה הַקְהֵ֑ל אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
ואת כל העדה הקהל - עשה במעמ' כל העד' שיהיו נוהגין קדוש' בכהונה:
Verse 4
וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֹת֑וֹ וַתִּקָּהֵל֙ הָֽעֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
ויעש משה כו' - כשם שהסדיר עבודת מקדש כך הסדיר כהונה ולויה:
Verse 5
וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָעֵדָ֑ה זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה לַעֲשֽׂוֹת׃
זה הדבר - להלן נאמ' זה הדבר לרבות מכנסים ועשירית האפה וכאן נאמ' זה הדבר ללמד שאפי' מקרא פרש' מעכב' [הכל ביומא דף ה' ע"ב]:
Verse 6
וַיַּקְרֵ֣ב מֹשֶׁ֔ה אֶֽת־אַהֲרֹ֖ן וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיִּרְחַ֥ץ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם׃
וירחץ אתם במים - באותה שעה זכו לקידוש ידים ורגלים ולטבילת יו"כ:
Verse 7
וַיִּתֵּ֨ן עָלָ֜יו אֶת־הַכֻּתֹּ֗נֶת וַיַּחְגֹּ֤ר אֹתוֹ֙ בָּֽאַבְנֵ֔ט וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ אֶֽת־הַמְּעִ֔יל וַיִּתֵּ֥ן עָלָ֖יו אֶת־הָאֵפֹ֑ד וַיַּחְגֹּ֣ר אֹת֗וֹ…
ויתן עליו כו' מלמד שנעשה משה סגן לאהרן מפשיטו ומלבישו וכן עשה לו במותו שנא' קח את אלעזר בנו והפשט שמפשיטו בגדי כהונה ובגדי שכינה מלובשין תחתיהן. ויחגר אתו באבנט ויחגר אתם [הוא ביומא דף ה' י"ו] מכאן שאהרן ואח"כ בניו וי"א שאהרן ובניו בבת אחת שנאמר וחגרת אתם אבנט. ומ"ש כאן ויחגר אתו ללמד שאבנטו של כה"ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט:
Verse 10
וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וַיִּמְשַׁ֥ח אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן וְאֶת־כׇּל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹתָֽם׃
ויקח משה את שמן המשחה - רי"א אומר שמן המשחה שעשה משה במדבר מעשה נסים. בו כו':
וימשח את המשכן - ולא כמשיחת אהרן ובניו שלאחר שמלבישן היה מושחן וכה"א כשמן הטוב כו' שיורד על פי מדותיו. אבל משכן וכליו כל כלי וכלי טעון משיחה שנא' וימשח את המזבח ואת כו':
Verse 13
וַיַּקְרֵ֨ב מֹשֶׁ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֗ן וַיַּלְבִּשֵׁ֤ם כֻּתֳּנֹת֙ וַיַּחְגֹּ֤ר אֹתָם֙ אַבְנֵ֔ט וַיַּחֲבֹ֥שׁ לָהֶ֖ם מִגְבָּע֑וֹת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה…
ויקרב משה את בני אהרן - שנעשה ג"כ סגן לבניו:
Verse 14
וַיַּגֵּ֕שׁ אֵ֖ת פַּ֣ר הַֽחַטָּ֑את וַיִּסְמֹ֨ךְ אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־רֹ֖אשׁ פַּ֥ר הַֽחַטָּֽאת׃
ויגש את פר החטאת - כאן נקרא פר החטאת. ויסמך אהרן ובניו. מפני שהם קרבנותיהם:
Verse 15
וַיִּשְׁחָ֗ט וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֤ה אֶת־הַדָּם֙ וַ֠יִּתֵּ֠ן עַל־קַרְנ֨וֹת הַמִּזְבֵּ֤חַ סָבִיב֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וַיְחַטֵּ֖א אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־הַדָּ֗ם יָצַק֙ אֶל־יְס֣וֹד…
וישחט ויקח משה - שכל ז' ימי המילואים היה משה משמש בכהונה גדולה הוא היה שוחט וזורק וכו' ואהרן רואה מלה"ד לבת מלכים שנשאת כשהיא קטנה. ופסקו עם אמה שתשמש עד שתלמוד בתה כך כו':
ויקדשהו לכפר עליו - כפרה זו למה מפני שדחקו ישראל והביאו נדבה למשכן מקצתן שלא בטובתן:
Verse 16
וַיִּקַּ֗ח אֶֽת־כׇּל־הַחֵ֘לֶב֮ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּ֒רֶב֒ וְאֵת֙ יֹתֶ֣רֶת הַכָּבֵ֔ד וְאֶת־שְׁתֵּ֥י הַכְּלָיֹ֖ת וְאֶֽת־חֶלְבְּהֶ֑ן וַיַּקְטֵ֥ר מֹשֶׁ֖ה הַמִּזְבֵּֽחָה׃
ויקח את כל החלב אשר על הקרב - כאן למד הקרבת חלבי' ואימורים מפרי' ושעירי' הנשרפים. וכן שחיטה וזריקה וסמיכה. וכן לעולה הפשט ונתוח ואף שלא כתיב הפשט כאן אין נתוח בלא הפשט וכן רחיצת קרב וכרעים וכן בשלמים שחיטה כו':
Verse 22
וַיַּקְרֵב֙ אֶת־הָאַ֣יִל הַשֵּׁנִ֔י אֵ֖יל הַמִּלֻּאִ֑ים וַֽיִּסְמְכ֞וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל׃
ויקרב את האיל השני - למה נאמר שני ללמד שמעכבין זא"ז וכן הפר ושני אילים וסל המצות כלן מעכבין זה את זה:
איל המלאים - שמושלם על הכל והן שלמים לאהרן ובניו:
ויסמכו - סמכו ידיהם עליו בשמחה ועשו יו"ט:
Verse 23
וַיִּשְׁחָ֓ט׀ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ מִדָּמ֔וֹ וַיִּתֵּ֛ן עַל־תְּנ֥וּךְ אֹֽזֶן־אַהֲרֹ֖ן הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית׃
ויקח משה מדמו - הפר היה טעון שש מתנות. זריקה. מתן סביב. הזאה. חיטוי. יציק'. כפרה. והשני ב' מתנות. זריקה:
Verse 24
וַיַּקְרֵ֞ב אֶת־בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֗ן וַיִּתֵּ֨ן מֹשֶׁ֤ה מִן־הַדָּם֙ עַל־תְּנ֤וּךְ אׇזְנָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְלָ֖ם…
ומתן סביב - והשלישי היה טעון י"ג מתנות. זריקה. מתן סביב. ובהונות אהרן ובניו. והזאה על אהרן ובניו ועל בגדיהם [צ"ל דלא חשיב רק הזאת בגדי בני אהרן ולא בגדיו כי היו מתקדשים בהזא' עצמו ובהכי סליק חושבן]. בשלו את הבשר כו' כמו שנאמר להלן ואכל אהרן ובניו. באש תשרפו כו'. מלמד שהמלואים מותרם בשרפה וזה שאמר להלן ולמלואים:
Verse 33
וּמִפֶּ֩תַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים עַ֚ד י֣וֹם מְלֹ֔את יְמֵ֖י מִלֻּאֵיכֶ֑ם כִּ֚י שִׁבְעַ֣ת…
ומפתח אהל מועד כו' - מכאן אמרו בכ"ג באדר קרבו מילואים כו':
כי שבעת ימים ימלא את ידכם - כל שבעת ימי המילואים היה משה מעמיד את המשכן בכל בקר ובקר ומקריב קרבנותיו עליו ומפרקו ובשמיני העמידו ולא פרקו:
Verse 34
כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה לַעֲשֹׂ֖ת לְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶֽם׃
צוה ה' לעשות לכפר עיין רש"י ז"ל - ד"א לכפר כפרה זו תכפר עליכם עד תחיית המתים:
Verse 36
וַיַּ֥עַשׂ אַהֲרֹ֖ן וּבָנָ֑יו אֵ֚ת כׇּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה בְּיַד־מֹשֶֽׁה׃ {ס}
ויעש אהרן ובניו - ששים ושמחי' לקבל מפי משה כשומעין מפי הקב"ה:
ביד משה - כדי השלי' לשולחיו. כדי המצוה למי שנצטווה:
Edition: Aderet Eliyahu, Halberstadt, 1860. License: Public Domain. Sefaria.
Leviticus Chapter 8
Leviticus Chapter 8 presents 36 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.
Open the full commentary pageSmart source finder
Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.
Resolved to: Leviticus 8
Open in the reader