Talmud Builders
    Login
    Hebrew Bible

    Leviticus Chapter 13

    Use Tab and Enter to move between links. Arrow keys move inside the chapter and verse lists. Alt plus arrow keys jump to the previous or next chapter.

    Compare witnesses - word by word
    Leviticus Chapter 13Verse 1 / 590%

    החיפוש מתעלם מניקוד, טעמים וסימני פיסוק - אפשר להקליד גם ללא ניקוד.

    Text size
    100%
    Original size

    Leviticus 13 - English translation

    Translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition. Verse numbers match the Hebrew text below.

    1. 1G OD spoke to Moses and Aaron, saying:
    2. 2When a person has on their skin a swelling, a rash, or a discoloration, and it develops into a scaly affection on their skin, it shall be reported to Aaron the priest or to one of his sons, the priests.
    3. 3The priest shall examine the affection on the skin: if hair in the affected patch has turned white and the affection appears to be deeper than the skin, it is a leprous is used for a variety of diseases. Where a human being is declared impure by reason of ṣaraʻath , the traditional translation “leprosy” has been retained without regard to modern medical terminology. affection; when the priest sees it, he shall pronounce the person impure.
    4. 4But if it is a white discoloration on the skin that does not appear to be deeper than the skin and the hair in it has not turned white, the priest shall isolate the affected person for seven days.
    5. 5On the seventh day the priest shall conduct an examination, and if the affection has remained unchanged in color and the disease has not spread on the skin, the priest shall isolate them for another seven days.
    6. 6On the seventh day the priest shall again conduct an examination: if the affection has faded and has not spread on the skin, the priest shall pronounce the person pure. It is a rash; that person, after washing their clothes, shall be pure.
    7. 7But if the rash should spread on the skin after they have been seen by the priest and pronounced pure, that person shall again report to the priest.
    8. 8And if the priest sees that the rash has spread on the skin, the priest shall pronounce them impure; it is leprosy.
    9. 9When a person has a scaly affection, it shall be reported to the priest.
    10. 10If the priest finds on the skin a white swelling that has turned some hair white, with a patch of undiscolored flesh in the swelling,
    11. 11it is chronic leprosy on the skin, and the priest shall pronounce the person impure; being impure, they need not be isolated.
    12. 12If the eruption spreads out over the skin so that it covers all the skin of the affected person from head to foot, wherever the priest can see—
    13. 13if the priest sees that the eruption has covered the whole body—he shall pronounce as pure the affected person, who is pure from having turned all white.
    14. 14But as soon as undiscolored flesh appears in it, that person shall be impure;
    15. 15when the priest sees the undiscolored flesh, he shall pronounce them impure. The undiscolored flesh is impure; it is leprosy.
    16. 16But if the undiscolored flesh again turns white, that person shall come to the priest,
    17. 17and the priest shall conduct an examination: if the affection has turned white, the priest shall pronounce as pure the affected person, who is then pure.
    18. 18When an inflammation appears on one’s skin and it heals,
    19. 19and a white swelling or a white discoloration streaked with red develops where the inflammation was, that person shall report to the priest.
    20. 20If the priest finds that it appears lower than the rest of the skin and that the hair in it has turned white, the priest shall pronounce them impure; it is a leprous affection that has broken out in the inflammation.
    21. 21But if the priest finds that there is no white hair in it and it is not lower than the rest of the skin, and it is faded, the priest shall isolate them for seven days.
    22. 22If it should spread in the skin, the priest shall pronounce them impure; it is an affection.
    23. 23But if the discoloration remains stationary, not having spread, it is the scar of the inflammation; the priest shall pronounce them pure.
    24. 24When one’s skin sustains a burn by fire, and the patch from the burn is a discoloration, either white streaked with red, or white,
    25. 25the priest shall examine it. If some hair has turned white in the discoloration, which itself appears to go deeper than the skin, it is leprosy that has broken out in the burn. The priest shall pronounce the person impure; it is a leprous affection.
    26. 26But if the priest finds that there is no white hair in the discoloration, and that it is not lower than the rest of the skin, and it is faded, the priest shall isolate them for seven days.
    27. 27On the seventh day the priest shall conduct an examination: if it has spread in the skin, the priest shall pronounce them impure; it is a leprous affection.
    28. 28But if the discoloration has remained stationary, not having spread on the skin, and it is faded, it is the swelling from the burn. The priest shall pronounce them pure, for it is the scar of the burn.
    29. 29If a man or a woman has an affection on the head or in the beard,
    30. 30the priest shall examine the affection. If it appears to go deeper than the skin and there is thin yellow hair in it, the priest shall pronounce them impure; it is a scall, a scaly eruption in the hair or beard.
    31. 31But if the priest finds that the scall affection does not appear to go deeper than the skin, yet there is no black hair in it, the priest shall isolate the person with the scall affection for seven days.
    32. 32On the seventh day the priest shall examine the affection. If the scall has not spread and no yellow hair has appeared in it, and the scall does not appear to go deeper than the skin,
    33. 33the person with the scall shall shave—but without shaving the scall; the priest shall isolate them for another seven days.
    34. 34On the seventh day the priest shall examine the scall. If the scall has not spread on the skin, and does not appear to go deeper than the skin, the priest shall pronounce the person pure; after washing their clothes, they shall be pure.
    35. 35If, however, the scall should spread on the skin after the person has been pronounced pure,
    36. 36the priest shall conduct an examination. If the scall has spread on the skin, the priest need not look for yellow hair: the person is impure.
    37. 37But if the scall has remained unchanged in color, and black hair has grown in it, the scall is healed; the person is pure. The priest shall pronounce them pure.
    38. 38If a man or a woman has their skin streaked with white discolorations,
    39. 39and the priest sees that the discolorations on the skin are of a dull white, it is a tetter broken out on the skin; they are pure.
    40. 40If a man loses the hair of his head and becomes bald, he is pure.
    41. 41If he loses the hair on the front part of his head and becomes bald at the forehead, he is pure.
    42. 42But if a white affection streaked with red appears on the bald part in the front or at the back of the head, it is a scaly eruption that is spreading over the bald part in the front or at the back of the head.
    43. 43The priest shall examine him: if the swollen affection on the bald part in the front or at the back of his head is white streaked with red, like the leprosy of body skin in appearance,
    44. 44he is a leprous man; he is impure. The priest shall pronounce him impure; he has the affection on his head.
    45. 45As for the person with a leprous affection: their clothes shall be rent, their head shall be left bare, and their upper lip shall be covered over; and they shall call out, “Impure! Impure!”
    46. 46They shall be impure as long as the disease is present. Being impure, they shall dwell apart—in a dwelling outside the camp.
    47. 47When an eruptive affection occurs in a cloth of wool or linen fabric,
    48. 48in the warp or in the woof of the linen or the wool, or in a skin or in anything made of skin;
    49. 49if the affection in the cloth or the skin, in the warp or the woof, or in any article of skin, is streaky green or red, it is an eruptive affection. It shall be shown to the priest;
    50. 50and the priest, after examining the affection, shall isolate the affected article for seven days.
    51. 51On the seventh day he shall examine the affection: if the affection has spread in the cloth—whether in the warp or the woof, or in the skin, for whatever purpose the skin may be used—the affection is a malignant eruption; it is impure.
    52. 52The cloth—whether warp or woof in wool or linen, or any article of skin—in which the affection is found, shall be burned, for it is a malignant eruption; it shall be consumed in fire.
    53. 53But if the priest sees that the affection in the cloth—whether in warp or in woof, or in any article of skin—has not spread,
    54. 54the priest shall order the affected article washed, and he shall isolate it for another seven days.
    55. 55And if, after the affected article has been washed, the priest sees that the affection has not changed color and that it has not spread, it is impure. It shall be consumed in fire; it is a fret, uncertain. whether on its inner side or on its outer side.
    56. 56But if the priest sees that the affected part, after it has been washed, is faded, he shall tear it out from the cloth or skin, whether in the warp or in the woof;
    57. 57and if it occurs again in the cloth—whether in warp or in woof—or in any article of skin, it is a wild growth; the affected article shall be consumed in fire.
    58. 58If, however, the affection disappears from the cloth—warp or woof—or from any article of skin that has been washed, it shall be washed again, and it shall be pure.
    59. 59Such is the procedure for eruptive affections of cloth, woolen or linen, in warp or in woof, or of any article of skin, for pronouncing it pure or impure.

    License: CC-BY-NC

    1. א׳וַיְדַבֵּ֣ר יְהֹוָ֔ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה וְאֶֽל־אַהֲרֹ֖ן לֵאמֹֽר׃
    2. ב׳אָדָ֗ם כִּֽי־יִהְיֶ֤ה בְעוֹר־בְּשָׂרוֹ֙ שְׂאֵ֤ת אֽוֹ־סַפַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַהֶ֔רֶת וְהָיָ֥ה בְעוֹר־בְּשָׂר֖וֹ לְנֶ֣גַע צָרָ֑עַת וְהוּבָא֙ אֶל־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן א֛וֹ אֶל־אַחַ֥ד מִבָּנָ֖יו הַכֹּהֲנִֽים׃
    3. ג׳וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת־הַנֶּ֣גַע בְּעֽוֹר־הַ֠בָּשָׂ֠ר וְשֵׂעָ֨ר בַּנֶּ֜גַע הָפַ֣ךְ׀ לָבָ֗ן וּמַרְאֵ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ עָמֹק֙ מֵע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ נֶ֥גַע צָרַ֖עַת ה֑וּא וְרָאָ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן וְטִמֵּ֥א אֹתֽוֹ׃
    4. ד׳וְאִם־בַּהֶ֩רֶת֩ לְבָנָ֨ה הִ֜וא בְּע֣וֹר בְּשָׂר֗וֹ וְעָמֹק֙ אֵין־מַרְאֶ֣הָ מִן־הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖הֿ לֹא־הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְהִסְגִּ֧יר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַנֶּ֖גַע שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
    5. ה׳וְרָאָ֣הוּ הַכֹּהֵן֮ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֒ וְהִנֵּ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ עָמַ֣ד בְּעֵינָ֔יו לֹֽא־פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְהִסְגִּיר֧וֹ הַכֹּהֵ֛ן שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים שֵׁנִֽית׃
    6. ו׳וְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֹת֜וֹ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֮ שֵׁנִית֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע וְלֹא־פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְטִהֲר֤וֹ הַכֹּהֵן֙ מִסְפַּ֣חַת הִ֔וא וְכִבֶּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָהֵֽר׃
    7. ז׳וְאִם־פָּשֹׂ֨ה תִפְשֶׂ֤ה הַמִּסְפַּ֙חַת֙ בָּע֔וֹר אַחֲרֵ֧י הֵרָאֹת֛וֹ אֶל־הַכֹּהֵ֖ן לְטׇהֳרָת֑וֹ וְנִרְאָ֥ה שֵׁנִ֖ית אֶל־הַכֹּהֵֽן׃
    8. ח׳וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּשְׂתָ֥ה הַמִּסְפַּ֖חַת בָּע֑וֹר וְטִמְּא֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן צָרַ֥עַת הִֽוא׃ {פ}
    9. ט׳נֶ֣גַע צָרַ֔עַת כִּ֥י תִהְיֶ֖ה בְּאָדָ֑ם וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃
    10. י׳וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה שְׂאֵת־לְבָנָה֙ בָּע֔וֹר וְהִ֕יא הָפְכָ֖ה שֵׂעָ֣ר לָבָ֑ן וּמִֽחְיַ֛ת בָּשָׂ֥ר חַ֖י בַּשְׂאֵֽת׃
    11. י״אצָרַ֨עַת נוֹשֶׁ֤נֶת הִוא֙ בְּע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ וְטִמְּא֖וֹ הַכֹּהֵ֑ן לֹ֣א יַסְגִּרֶ֔נּוּ כִּ֥י טָמֵ֖א הֽוּא׃
    12. י״בוְאִם־פָּר֨וֹחַ תִּפְרַ֤ח הַצָּרַ֙עַת֙ בָּע֔וֹר וְכִסְּתָ֣ה הַצָּרַ֗עַת אֵ֚ת כׇּל־ע֣וֹר הַנֶּ֔גַע מֵרֹאשׁ֖וֹ וְעַד־רַגְלָ֑יו לְכׇל־מַרְאֵ֖ה עֵינֵ֥י הַכֹּהֵֽן׃
    13. י״גוְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֨ה כִסְּתָ֤ה הַצָּרַ֙עַת֙ אֶת־כׇּל־בְּשָׂר֔וֹ וְטִהַ֖ר אֶת־הַנָּ֑גַע כֻּלּ֛וֹ הָפַ֥ךְ לָבָ֖ן טָה֥וֹר הֽוּא׃
    14. י״דוּבְי֨וֹם הֵרָא֥וֹת בּ֛וֹ בָּשָׂ֥ר חַ֖י יִטְמָֽא׃
    15. ט״ווְרָאָ֧ה הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְטִמְּא֑וֹ הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֛י טָמֵ֥א ה֖וּא צָרַ֥עַת הֽוּא׃
    16. ט״זא֣וֹ כִ֥י יָשׁ֛וּב הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְנֶהְפַּ֣ךְ לְלָבָ֑ן וּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃
    17. י״זוְרָאָ֙הוּ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נֶהְפַּ֥ךְ הַנֶּ֖גַע לְלָבָ֑ן וְטִהַ֧ר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַנֶּ֖גַע טָה֥וֹר הֽוּא׃ {פ}
    18. י״חוּבָשָׂ֕ר כִּֽי־יִהְיֶ֥ה בֽוֹ־בְעֹר֖וֹ שְׁחִ֑ין וְנִרְפָּֽא׃
    19. י״טוְהָיָ֞ה בִּמְק֤וֹם הַשְּׁחִין֙ שְׂאֵ֣ת לְבָנָ֔ה א֥וֹ בַהֶ֖רֶת לְבָנָ֣ה אֲדַמְדָּ֑מֶת וְנִרְאָ֖ה אֶל־הַכֹּהֵֽן׃
    20. כ׳וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה מַרְאֶ֙הָ֙ שָׁפָ֣ל מִן־הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖הּ הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְטִמְּא֧וֹ הַכֹּהֵ֛ן נֶֽגַע־צָרַ֥עַת הִ֖וא בַּשְּׁחִ֥ין פָּרָֽחָה׃
    21. כ״אוְאִ֣ם׀ יִרְאֶ֣נָּה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה אֵֽין־בָּהּ֙ שֵׂעָ֣ר לָבָ֔ן וּשְׁפָלָ֥הֿ אֵינֶ֛נָּה מִן־הָע֖וֹר וְהִ֣יא כֵהָ֑ה וְהִסְגִּיר֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
    22. כ״בוְאִם־פָּשֹׂ֥ה תִפְשֶׂ֖ה בָּע֑וֹר וְטִמֵּ֧א הַכֹּהֵ֛ן אֹת֖וֹ נֶ֥גַע הִֽוא׃
    23. כ״גוְאִם־תַּחְתֶּ֜יהָ תַּעֲמֹ֤ד הַבַּהֶ֙רֶת֙ לֹ֣א פָשָׂ֔תָה צָרֶ֥בֶת הַשְּׁחִ֖ין הִ֑וא וְטִהֲר֖וֹ הַכֹּהֵֽן׃ {ס}
    24. כ״דא֣וֹ בָשָׂ֔ר כִּֽי־יִהְיֶ֥ה בְעֹר֖וֹ מִכְוַת־אֵ֑שׁ וְֽהָיְתָ֞ה מִֽחְיַ֣ת הַמִּכְוָ֗ה בַּהֶ֛רֶת לְבָנָ֥ה אֲדַמְדֶּ֖מֶת א֥וֹ לְבָנָֽה׃
    25. כ״הוְרָאָ֣ה אֹתָ֣הּ הַכֹּהֵ֡ן וְהִנֵּ֣ה נֶהְפַּךְ֩ שֵׂעָ֨ר לָבָ֜ן בַּבַּהֶ֗רֶת וּמַרְאֶ֙הָ֙ עָמֹ֣ק מִן־הָע֔וֹר צָרַ֣עַת הִ֔וא בַּמִּכְוָ֖ה פָּרָ֑חָה וְטִמֵּ֤א אֹתוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן נֶ֥גַע צָרַ֖עַת הִֽוא׃
    26. כ״ווְאִ֣ם׀ יִרְאֶ֣נָּה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה אֵֽין־בַּבַּהֶ֙רֶת֙ שֵׂעָ֣ר לָבָ֔ן וּשְׁפָלָ֥הֿ אֵינֶ֛נָּה מִן־הָע֖וֹר וְהִ֣וא כֵהָ֑ה וְהִסְגִּיר֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
    27. כ״זוְרָאָ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י אִם־פָּשֹׂ֤ה תִפְשֶׂה֙ בָּע֔וֹר וְטִמֵּ֤א הַכֹּהֵן֙ אֹת֔וֹ נֶ֥גַע צָרַ֖עַת הִֽוא׃
    28. כ״חוְאִם־תַּחְתֶּ֩יהָ֩ תַעֲמֹ֨ד הַבַּהֶ֜רֶת לֹא־פָשְׂתָ֤ה בָעוֹר֙ וְהִ֣וא כֵהָ֔ה שְׂאֵ֥ת הַמִּכְוָ֖ה הִ֑וא וְטִֽהֲרוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן כִּֽי־צָרֶ֥בֶת הַמִּכְוָ֖ה הִֽוא׃ {פ}
    29. כ״טוְאִישׁ֙ א֣וֹ אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ נָ֑גַע בְּרֹ֖אשׁ א֥וֹ בְזָקָֽן׃
    30. ל׳וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אֶת־הַנֶּ֗גַע וְהִנֵּ֤ה מַרְאֵ֙הוּ֙ עָמֹ֣ק מִן־הָע֔וֹר וּב֛וֹ שֵׂעָ֥ר צָהֹ֖ב דָּ֑ק וְטִמֵּ֨א אֹת֤וֹ הַכֹּהֵן֙ נֶ֣תֶק ה֔וּא צָרַ֧עַת הָרֹ֛אשׁ א֥וֹ הַזָּקָ֖ן הֽוּא׃
    31. ל״אוְכִֽי־יִרְאֶ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אֶת־נֶ֣גַע הַנֶּ֗תֶק וְהִנֵּ֤ה אֵין־מַרְאֵ֙הוּ֙ עָמֹ֣ק מִן־הָע֔וֹר וְשֵׂעָ֥ר שָׁחֹ֖ר אֵ֣ין בּ֑וֹ וְהִסְגִּ֧יר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־נֶ֥גַע הַנֶּ֖תֶק שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
    32. ל״בוְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת־הַנֶּ֘גַע֮ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֒ וְהִנֵּה֙ לֹא־פָשָׂ֣ה הַנֶּ֔תֶק וְלֹא־הָ֥יָה ב֖וֹ שֵׂעָ֣ר צָהֹ֑ב וּמַרְאֵ֣ה הַנֶּ֔תֶק אֵ֥ין עָמֹ֖ק מִן־הָעֽוֹר׃
    33. ל״גוְהִ֨תְגַּלָּ֔ח וְאֶת־הַנֶּ֖תֶק לֹ֣א יְגַלֵּ֑חַ וְהִסְגִּ֨יר הַכֹּהֵ֧ן אֶת־הַנֶּ֛תֶק שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים שֵׁנִֽית׃
    34. ל״דוְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֶת־הַנֶּ֜תֶק בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י וְ֠הִנֵּ֠ה לֹא־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙תֶק֙ בָּע֔וֹר וּמַרְאֵ֕הוּ אֵינֶ֥נּוּ עָמֹ֖ק מִן־הָע֑וֹר וְטִהַ֤ר אֹתוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְכִבֶּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָהֵֽר׃
    35. ל״הוְאִם־פָּשֹׂ֥ה יִפְשֶׂ֛ה הַנֶּ֖תֶק בָּע֑וֹר אַחֲרֵ֖י טׇהֳרָתֽוֹ׃
    36. ל״ווְרָאָ֙הוּ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּשָׂ֥ה הַנֶּ֖תֶק בָּע֑וֹר לֹֽא־יְבַקֵּ֧ר הַכֹּהֵ֛ן לַשֵּׂעָ֥ר הַצָּהֹ֖ב טָמֵ֥א הֽוּא׃
    37. ל״זוְאִם־בְּעֵינָיו֩ עָמַ֨ד הַנֶּ֜תֶק וְשֵׂעָ֨ר שָׁחֹ֧ר צָֽמַח־בּ֛וֹ נִרְפָּ֥א הַנֶּ֖תֶק טָה֣וֹר ה֑וּא וְטִהֲר֖וֹ הַכֹּהֵֽן׃ {ס}
    38. ל״חוְאִישׁ֙ אֽוֹ־אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יִהְיֶ֥ה בְעוֹר־בְּשָׂרָ֖ם בֶּהָרֹ֑ת בֶּהָרֹ֖ת לְבָנֹֽת׃
    39. ל״טוְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֧ה בְעוֹר־בְּשָׂרָ֛ם בֶּהָרֹ֖ת כֵּה֣וֹת לְבָנֹ֑ת בֹּ֥הַק ה֛וּא פָּרַ֥ח בָּע֖וֹר טָה֥וֹר הֽוּא׃ {ס}
    40. מ׳וְאִ֕ישׁ כִּ֥י יִמָּרֵ֖ט רֹאשׁ֑וֹ קֵרֵ֥חַ ה֖וּא טָה֥וֹר הֽוּא׃
    41. מ״אוְאִם֙ מִפְּאַ֣ת פָּנָ֔יו יִמָּרֵ֖ט רֹאשׁ֑וֹ גִּבֵּ֥חַ ה֖וּא טָה֥וֹר הֽוּא׃
    42. מ״בוְכִֽי־יִהְיֶ֤ה בַקָּרַ֙חַת֙ א֣וֹ בַגַּבַּ֔חַת נֶ֖גַע לָבָ֣ן אֲדַמְדָּ֑ם צָרַ֤עַת פֹּרַ֙חַת֙ הִ֔וא בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ׃
    43. מ״גוְרָאָ֨ה אֹת֜וֹ הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה שְׂאֵת־הַנֶּ֙גַע֙ לְבָנָ֣ה אֲדַמְדֶּ֔מֶת בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֣וֹ בְגַבַּחְתּ֑וֹ כְּמַרְאֵ֥ה צָרַ֖עַת ע֥וֹר בָּשָֽׂר׃
    44. מ״דאִישׁ־צָר֥וּעַ ה֖וּא טָמֵ֣א ה֑וּא טַמֵּ֧א יְטַמְּאֶ֛נּוּ הַכֹּהֵ֖ן בְּרֹאשׁ֥וֹ נִגְעֽוֹ׃
    45. מ״הוְהַצָּר֜וּעַ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ הַנֶּ֗גַע בְּגָדָ֞יו יִהְי֤וּ פְרֻמִים֙ וְרֹאשׁוֹ֙ יִהְיֶ֣ה פָר֔וּעַ וְעַל־שָׂפָ֖ם יַעְטֶ֑ה וְטָמֵ֥א׀טָמֵ֖א יִקְרָֽא׃
    46. מ״וכׇּל־יְמֵ֞י אֲשֶׁ֨ר הַנֶּ֥גַע בּ֛וֹ יִטְמָ֖א טָמֵ֣א ה֑וּא בָּדָ֣ד יֵשֵׁ֔ב מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה מוֹשָׁבֽוֹ׃ {ס}
    47. מ״זוְהַבֶּ֕גֶד כִּֽי־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ נֶ֣גַע צָרָ֑עַת בְּבֶ֣גֶד צֶ֔מֶר א֖וֹ בְּבֶ֥גֶד פִּשְׁתִּֽים׃
    48. מ״חא֤וֹ בִֽשְׁתִי֙ א֣וֹ בְעֵ֔רֶב לַפִּשְׁתִּ֖ים וְלַצָּ֑מֶר א֣וֹ בְע֔וֹר א֖וֹ בְּכׇל־מְלֶ֥אכֶת עֽוֹר׃
    49. מ״טוְהָיָ֨ה הַנֶּ֜גַע יְרַקְרַ֣ק׀ א֣וֹ אֲדַמְדָּ֗ם בַּבֶּ֩גֶד֩ א֨וֹ בָע֜וֹר אֽוֹ־בַשְּׁתִ֤י אוֹ־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בְכׇל־כְּלִי־ע֔וֹר נֶ֥גַע צָרַ֖עַת ה֑וּא וְהׇרְאָ֖ה אֶת־הַכֹּהֵֽן׃
    50. נ׳וְרָאָ֥ה הַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַנָּ֑גַע וְהִסְגִּ֥יר אֶת־הַנֶּ֖גַע שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃
    51. נ״אוְרָאָ֨ה אֶת־הַנֶּ֜גַע בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּ֠גֶד אֽוֹ־בַשְּׁתִ֤י אֽוֹ־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בָע֔וֹר לְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יֵעָשֶׂ֥ה הָע֖וֹר לִמְלָאכָ֑ה צָרַ֧עַת מַמְאֶ֛רֶת הַנֶּ֖גַע טָמֵ֥א הֽוּא׃
    52. נ״בוְשָׂרַ֨ף אֶת־הַבֶּ֜גֶד א֥וֹ אֶֽת־הַשְּׁתִ֣י׀ א֣וֹ אֶת־הָעֵ֗רֶב בַּצֶּ֙מֶר֙ א֣וֹ בַפִּשְׁתִּ֔ים א֚וֹ אֶת־כׇּל־כְּלִ֣י הָע֔וֹר אֲשֶׁר־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ הַנָּ֑גַע כִּֽי־צָרַ֤עַת מַמְאֶ֙רֶת֙ הִ֔וא בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃
    53. נ״גוְאִם֮ יִרְאֶ֣ה הַכֹּהֵן֒ וְהִנֵּה֙ לֹא־פָשָׂ֣ה הַנֶּ֔גַע בַּבֶּ֕גֶד א֥וֹ בַשְּׁתִ֖י א֣וֹ בָעֵ֑רֶב א֖וֹ בְּכׇל־כְּלִי־עֽוֹר׃
    54. נ״דוְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְכִ֨בְּס֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־בּ֖וֹ הַנָּ֑גַע וְהִסְגִּיר֥וֹ שִׁבְעַת־יָמִ֖ים שֵׁנִֽית׃
    55. נ״הוְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אַחֲרֵ֣י׀ הֻכַּבֵּ֣ס אֶת־הַנֶּ֗גַע וְ֠הִנֵּ֠ה לֹֽא־הָפַ֨ךְ הַנֶּ֤גַע אֶת־עֵינוֹ֙ וְהַנֶּ֣גַע לֹֽא־פָשָׂ֔ה טָמֵ֣א ה֔וּא בָּאֵ֖שׁ תִּשְׂרְפֶ֑נּוּ פְּחֶ֣תֶת הִ֔וא בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ׃
    56. נ״ווְאִם֮ רָאָ֣ה הַכֹּהֵן֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע אַחֲרֵ֖י הֻכַּבֵּ֣ס אֹת֑וֹ וְקָרַ֣ע אֹת֗וֹ מִן־הַבֶּ֙גֶד֙ א֣וֹ מִן־הָע֔וֹר א֥וֹ מִן־הַשְּׁתִ֖י א֥וֹ מִן־הָעֵֽרֶב׃
    57. נ״זוְאִם־תֵּרָאֶ֨ה ע֜וֹד בַּ֠בֶּ֠גֶד אֽוֹ־בַשְּׁתִ֤י אֽוֹ־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בְכׇל־כְּלִי־ע֔וֹר פֹּרַ֖חַת הִ֑וא בָּאֵ֣שׁ תִּשְׂרְפֶ֔נּוּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־בּ֖וֹ הַנָּֽגַע׃
    58. נ״חוְהַבֶּ֡גֶד אֽוֹ־הַשְּׁתִ֨י אוֹ־הָעֵ֜רֶב אֽוֹ־כׇל־כְּלִ֤י הָעוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר תְּכַבֵּ֔ס וְסָ֥ר מֵהֶ֖ם הַנָּ֑גַע וְכֻבַּ֥ס שֵׁנִ֖ית וְטָהֵֽר׃
    59. נ״טזֹ֠את תּוֹרַ֨ת נֶֽגַע־צָרַ֜עַת בֶּ֥גֶד הַצֶּ֣מֶר׀ א֣וֹ הַפִּשְׁתִּ֗ים א֤וֹ הַשְּׁתִי֙ א֣וֹ הָעֵ֔רֶב א֖וֹ כׇּל־כְּלִי־ע֑וֹר לְטַהֲר֖וֹ א֥וֹ לְטַמְּאֽוֹ׃ {פ}

    Share this chapter

    Share the whole chapter, or copy its full text with verse numbers.

    Sharing is subject to the Terms of Use and the Privacy Policy.

    Rashi's commentary

    1. Verse 2

      אָדָ֗ם כִּֽי־יִהְיֶ֤ה בְעוֹר־בְּשָׂרוֹ֙ שְׂאֵ֤ת אֽוֹ־סַפַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַהֶ֔רֶת וְהָיָ֥ה בְעוֹר־בְּשָׂר֖וֹ לְנֶ֣גַע צָרָ֑עַת וְהוּבָא֙ אֶל־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן…

      שאת או ספחת וגו' - שמות נגעים הם ולבנות זו מזו:

      בהרת - חברבורות טיי"א בלע"ז [כתם] וכן (איוב לז כא) בהיר הוא בשחקים:

      אל אהרן וגו' - גזרת הכתוב היא שאין טמאת נגעים וטהרתן אלא על פי כהן:

    2. Verse 3

      וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת־הַנֶּ֣גַע בְּעֽוֹר־הַ֠בָּשָׂ֠ר וְשֵׂעָ֨ר בַּנֶּ֜גַע הָפַ֣ךְ׀ לָבָ֗ן וּמַרְאֵ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ עָמֹק֙ מֵע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ נֶ֥גַע…

      ושער בנגע הפך לבן - מתחלה שחור והפך ללבן בתוך הנגע, ומעוט שער שנים:

      עמק מעור בשרו - כל מראה לבן עמק הוא, כמראה חמה עמוקה מן הצל:

      וטמא אתו - יאמר לו טמא אתה, ששער לבן סימן טמאה הוא גזרת הכתוב:

    3. Verse 4

      וְאִם־בַּהֶ֩רֶת֩ לְבָנָ֨ה הִ֜וא בְּע֣וֹר בְּשָׂר֗וֹ וְעָמֹק֙ אֵין־מַרְאֶ֣הָ מִן־הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖הֿ לֹא־הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְהִסְגִּ֧יר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַנֶּ֖גַע…

      ועמק אין מראה - לא ידעתי פרושו:

      והסגיר - יסגירנו בבית אחד ולא יראה עד סוף השבוע, ויוכיחו סימנים עליו:

    4. Verse 5

      וְרָאָ֣הוּ הַכֹּהֵן֮ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֒ וְהִנֵּ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ עָמַ֣ד בְּעֵינָ֔יו לֹֽא־פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְהִסְגִּיר֧וֹ הַכֹּהֵ֛ן שִׁבְעַ֥ת…

      בעיניו - במראהו ובשיעורו הראשון:

      והסגירו שנית - הא אם פשה בשבוע ראשון טמא מחלט:

    5. Verse 6

      וְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֹת֜וֹ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֮ שֵׁנִית֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע וְלֹא־פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְטִהֲר֤וֹ הַכֹּהֵן֙…

      כהה - הכהה מראיתו, הא אם עמד במראיתו או פשה טמא:

      מספחת - שם נגע טהור:

      וכבס בגדיו וטהר - הואיל ונזקק להסגר נקרא טמא וצריך טבילה:

    6. Verse 8

      וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּשְׂתָ֥ה הַמִּסְפַּ֖חַת בָּע֑וֹר וְטִמְּא֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן צָרַ֥עַת הִֽוא׃ {פ}

      וטמאו הכהן - ומשטמאו הרי הוא מחלט וזקוק לצפרים ולתגלחת ולקרבן האמור בפרשת זאת תהיה:

      צרעת הוא - המספחת הזאת:

      צרעת - לשון נקבה. נגע. לשון זכר:

    7. Verse 10

      וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה שְׂאֵת־לְבָנָה֙ בָּע֔וֹר וְהִ֕יא הָפְכָ֖ה שֵׂעָ֣ר לָבָ֑ן וּמִֽחְיַ֛ת בָּשָׂ֥ר חַ֖י בַּשְׂאֵֽת׃

      ומחית - שינמינ"ט בלע"ז [רפוי], שנהפך מקצת הלובן שבתוך השאת למראה בשר, אף הוא סימן טמאה, שער לבן בלא מחיה, ומחיה בלא שער לבן, ואף על פי שלא נאמרה מחיה אלא בשאת, אף בכל המראות ותולדותיהן הוא סימן טמאה:

    8. Verse 11

      צָרַ֨עַת נוֹשֶׁ֤נֶת הִוא֙ בְּע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ וְטִמְּא֖וֹ הַכֹּהֵ֑ן לֹ֣א יַסְגִּרֶ֔נּוּ כִּ֥י טָמֵ֖א הֽוּא׃

      צרעת נושנת הוא - מכה ישנה היא תחת המחיה, וחבורה זו נראית בריאה מלמעלה ותחתיה מלאה לחה, שלא תאמר הואיל ועלתה מחיה אטהרנה:

    9. Verse 12

      וְאִם־פָּר֨וֹחַ תִּפְרַ֤ח הַצָּרַ֙עַת֙ בָּע֔וֹר וְכִסְּתָ֣ה הַצָּרַ֗עַת אֵ֚ת כׇּל־ע֣וֹר הַנֶּ֔גַע מֵרֹאשׁ֖וֹ וְעַד־רַגְלָ֑יו לְכׇל־מַרְאֵ֖ה עֵינֵ֥י הַכֹּהֵֽן׃

      מראשו - של אדם ועד רגליו:

      לכל מראה עיני הכהן - פרט לכהן שחשך מאורו:

    10. Verse 14

      וּבְי֨וֹם הֵרָא֥וֹת בּ֛וֹ בָּשָׂ֥ר חַ֖י יִטְמָֽא׃

      וביום הראות בו בשר חי - אם צמחה בו מחיה הרי כבר פרש שהמחיה סימן טמאה, אלא הרי שהיה הנגע באחד מעשרים וארבעה ראשי אברים שאין מטמאין משום מחיה, לפי שאין נראה הנגע כלו כאחד ששופע אלך ואלך, וחזר ראש האבר ונתגלה שפועו על ידי שמן, כגון שהבריא ונעשה רחב ונראית בו המחיה, למדנו הכתוב שתטמא:

      וביום - מה תלמוד לומר, ללמד יש יום שאתה רואה בו ויש יום שאין אתה רואה בו, מכאן אמרו חתן נותנין לו כל שבעת ימי המשתה לו ולכסותו ולביתו, וכן ברגל נותנין לו כל ימי הרגל:

    11. Verse 15

      וְרָאָ֧ה הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְטִמְּא֑וֹ הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֛י טָמֵ֥א ה֖וּא צָרַ֥עַת הֽוּא׃

      צרעת הוא - הבשר ההוא בשר לשון זכר:

    12. Verse 18

      וּבָשָׂ֕ר כִּֽי־יִהְיֶ֥ה בֽוֹ־בְעֹר֖וֹ שְׁחִ֑ין וְנִרְפָּֽא׃

      שחין - לשון חמום, שנתחמם הבשר בלקוי הבא לו מחמת מכה, שלא מחמת האור:

      ונרפא - השחין העלה ארוכה ובמקומו העלה נגע אחר:

    13. Verse 19

      וְהָיָ֞ה בִּמְק֤וֹם הַשְּׁחִין֙ שְׂאֵ֣ת לְבָנָ֔ה א֥וֹ בַהֶ֖רֶת לְבָנָ֣ה אֲדַמְדָּ֑מֶת וְנִרְאָ֖ה אֶל־הַכֹּהֵֽן׃

      או בהרת לבנה אדמדמת - שאין הנגע לבן חלק אלא פתוך ומעורב בשתי מראות לובן ואודם:

    14. Verse 20

      וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה מַרְאֶ֙הָ֙ שָׁפָ֣ל מִן־הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖הּ הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְטִמְּא֧וֹ הַכֹּהֵ֛ן נֶֽגַע־צָרַ֥עַת הִ֖וא בַּשְּׁחִ֥ין…

      מראה שפל - ואין ממשה שפל, אלא מתוך לבנוניתו הוא נראה שפל ועמוק, כמראה חמה עמוקה מן הצל:

    15. Verse 22

      וְאִם־פָּשֹׂ֥ה תִפְשֶׂ֖ה בָּע֑וֹר וְטִמֵּ֧א הַכֹּהֵ֛ן אֹת֖וֹ נֶ֥גַע הִֽוא׃

      נגע הוא - השאת הזאת או הבהרת:

    16. Verse 23

      וְאִם־תַּחְתֶּ֜יהָ תַּעֲמֹ֤ד הַבַּהֶ֙רֶת֙ לֹ֣א פָשָׂ֔תָה צָרֶ֥בֶת הַשְּׁחִ֖ין הִ֑וא וְטִהֲר֖וֹ הַכֹּהֵֽן׃ {ס}

      תחתיה - במקומה:

      צרבת השחין - כתרגומו רושם שיחנא, אינו אלא רושם החמום הנכר בבשר כל צרבת לשון רגיעת עור הנרגע מחמת חמום, כמו (יחזקאל כא ג) ונצרבו בה כל פנים, רייטרי"ר בלע"ז:

      צרבת - ריטריימינ"ט בלע"ז:

    17. Verse 24

      א֣וֹ בָשָׂ֔ר כִּֽי־יִהְיֶ֥ה בְעֹר֖וֹ מִכְוַת־אֵ֑שׁ וְֽהָיְתָ֞ה מִֽחְיַ֣ת הַמִּכְוָ֗ה בַּהֶ֛רֶת לְבָנָ֥ה אֲדַמְדֶּ֖מֶת א֥וֹ לְבָנָֽה׃

      מחית המכוה - שיינימנ"ט בלע"ז [רפוי] כשחיתה המכוה נהפכה לבהרת פתוכה או לבנה חלקה וסימני מכוה וסימני שחין שוים הם, ולמה חלקן הכתוב, לומר שאין מצטרפין זה עם זה, נלד חצי גריס בשחין וחצי גריס במכוה לא ידנו כגריס:

    18. Verse 29

      וְאִישׁ֙ א֣וֹ אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ נָ֑גַע בְּרֹ֖אשׁ א֥וֹ בְזָקָֽן׃

      בראש או בזקן - בא הכתוב לחלק בין נגע שבמקום שער לנגע שבמקום בשר, שזה סימנו בשער לבן וזה סימנו בשער צהוב:

    19. Verse 30

      וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אֶת־הַנֶּ֗גַע וְהִנֵּ֤ה מַרְאֵ֙הוּ֙ עָמֹ֣ק מִן־הָע֔וֹר וּב֛וֹ שֵׂעָ֥ר צָהֹ֖ב דָּ֑ק וְטִמֵּ֨א אֹת֤וֹ הַכֹּהֵן֙…

      ובו שער צהב - שנהפך שער שחור שבו לצהוב:

      נתק הוא - כך שמו של נגע, שבמקום שער:

    20. Verse 31

      וְכִֽי־יִרְאֶ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אֶת־נֶ֣גַע הַנֶּ֗תֶק וְהִנֵּ֤ה אֵין־מַרְאֵ֙הוּ֙ עָמֹ֣ק מִן־הָע֔וֹר וְשֵׂעָ֥ר שָׁחֹ֖ר אֵ֣ין בּ֑וֹ וְהִסְגִּ֧יר הַכֹּהֵ֛ן…

      ושער שחר אין בו - הא אם היה בו שער שחור, טהור ואין צריך להסגר ששער שחור סימן טהרה הוא בנתקים, כמו שנאמר (פסוק לז) ושער שחר צמח בו וגו':

    21. Verse 32

      וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת־הַנֶּ֘גַע֮ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֒ וְהִנֵּה֙ לֹא־פָשָׂ֣ה הַנֶּ֔תֶק וְלֹא־הָ֥יָה ב֖וֹ שֵׂעָ֣ר צָהֹ֑ב וּמַרְאֵ֣ה הַנֶּ֔תֶק…

      והנה לא פשה וגו' - הא אם פשה או היה בו שער צהוב טמא:

    22. Verse 33

      וְהִ֨תְגַּלָּ֔ח וְאֶת־הַנֶּ֖תֶק לֹ֣א יְגַלֵּ֑חַ וְהִסְגִּ֨יר הַכֹּהֵ֧ן אֶת־הַנֶּ֛תֶק שִׁבְעַ֥ת יָמִ֖ים שֵׁנִֽית׃

      והתגלח - סביבות הנתק:

      ואת הנתק לא יגלח - מניח שתי שערות סמוך לו סביב, כדי שיהא נכר אם פשה, שאם יפשה ועבר השערות ויצא למקום הגלוח, טמא:

    23. Verse 35

      וְאִם־פָּשֹׂ֥ה יִפְשֶׂ֛ה הַנֶּ֖תֶק בָּע֑וֹר אַחֲרֵ֖י טׇהֳרָתֽוֹ׃

      אחרי טהרתו - אין לי אלא פושה לאחר הפטור, מנין אף בסוף שבוע ראשון ובסוף שבוע שני, תלמוד לומר פשה יפשה:

    24. Verse 37

      וְאִם־בְּעֵינָיו֩ עָמַ֨ד הַנֶּ֜תֶק וְשֵׂעָ֨ר שָׁחֹ֧ר צָֽמַח־בּ֛וֹ נִרְפָּ֥א הַנֶּ֖תֶק טָה֣וֹר ה֑וּא וְטִהֲר֖וֹ הַכֹּהֵֽן׃ {ס}

      ושער שחר - מנין אף הירוק והאדום שאינו צהוב, תלמוד לומר ושער ולמה צהוב דומה, לתבנית הזהב. צהוב, כמו זהוב אורבל"א בלע"ז [זהוב]:

      טהור הוא וטהרו הכהן - הא טמא שטהרו הכהן, לא טהור:

    25. Verse 38

      וְאִישׁ֙ אֽוֹ־אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יִהְיֶ֥ה בְעוֹר־בְּשָׂרָ֖ם בֶּהָרֹ֑ת בֶּהָרֹ֖ת לְבָנֹֽת׃

      בהרת - חברבורות:

    26. Verse 39

      וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֧ה בְעוֹר־בְּשָׂרָ֛ם בֶּהָרֹ֖ת כֵּה֣וֹת לְבָנֹ֑ת בֹּ֥הַק ה֛וּא פָּרַ֥ח בָּע֖וֹר טָה֥וֹר הֽוּא׃ {ס}

      כהות לבנת - שאין לובן שלהן עז אלא כהה:

      בהק - כמין לובן הנראה בבשר אדם אדום, שקורין רו"ש [אדמוני], בין חברבורות אדמימותו, קרוי בהק, כאיש עדשן שבין עדשה לעדשה מבהיק הבשר בלובן צח:

    27. Verse 40

      וְאִ֕ישׁ כִּ֥י יִמָּרֵ֖ט רֹאשׁ֑וֹ קֵרֵ֥חַ ה֖וּא טָה֥וֹר הֽוּא׃

      קרח הוא טהור הוא - טהור מטמאת נתקין, שאינו נדון בסימני ראש וזקן, שהם מקום שער, אלא בסימני נגע עור בשר בשער לבן, מחיה ופשיון:

    28. Verse 41

      וְאִם֙ מִפְּאַ֣ת פָּנָ֔יו יִמָּרֵ֖ט רֹאשׁ֑וֹ גִּבֵּ֥חַ ה֖וּא טָה֥וֹר הֽוּא׃

      ואם מפאת פניו - משפוע קדקד כלפי פניו קרוי גבחת, ואף הצדעין שמכאן ומכאן בכלל ומשפוע קדקד כלפי אחוריו, קרוי קרחת:

    29. Verse 42

      וְכִֽי־יִהְיֶ֤ה בַקָּרַ֙חַת֙ א֣וֹ בַגַּבַּ֔חַת נֶ֖גַע לָבָ֣ן אֲדַמְדָּ֑ם צָרַ֤עַת פֹּרַ֙חַת֙ הִ֔וא בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ׃

      נגע לבן אדמדם - פתוך מנין שאר המראות, תלמוד לומר נגע:

    30. Verse 43

      וְרָאָ֨ה אֹת֜וֹ הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה שְׂאֵת־הַנֶּ֙גַע֙ לְבָנָ֣ה אֲדַמְדֶּ֔מֶת בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֣וֹ בְגַבַּחְתּ֑וֹ כְּמַרְאֵ֥ה צָרַ֖עַת ע֥וֹר בָּשָֽׂר׃

      כמראה צרעת עור בשר - כמראה הצרעת האמור בפרשת עור בשר (פסוק ב) אדם כי יהיה בעור בשרו ומה אמור בו, שמטמא בארבע מראות ונדון בשני שבועות, ולא כמראה צרעת האמור בשחין ומכוה, שהוא נדון בשבוע אחד, ולא כמראה נתקין של מקום שער שאין מטמאין בארבע מראות שאת ותולדתה, בהרת ותולדתה:

    31. Verse 44

      אִישׁ־צָר֥וּעַ ה֖וּא טָמֵ֣א ה֑וּא טַמֵּ֧א יְטַמְּאֶ֛נּוּ הַכֹּהֵ֖ן בְּרֹאשׁ֥וֹ נִגְעֽוֹ׃

      בראשו נגעו - אין לי אלא נתקין, מנין לרבות שאר המנגעים, תלמוד לומר טמא יטמאנו, לרבות את כלן על כלן הוא אומר בגדיו יהיו פרומים וגו':

    32. Verse 45

      וְהַצָּר֜וּעַ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ הַנֶּ֗גַע בְּגָדָ֞יו יִהְי֤וּ פְרֻמִים֙ וְרֹאשׁוֹ֙ יִהְיֶ֣ה פָר֔וּעַ וְעַל־שָׂפָ֖ם יַעְטֶ֑ה וְטָמֵ֥א׀טָמֵ֖א יִקְרָֽא׃

      פרמים - קרועים:

      פרוע - מגדל שער:

      ועל שפם יעטה - כאבל:

      שפם - שער השפתים גירנו"ן בלע"ז [שפם]:

      וטמא טמא יקרא - משמיע שהוא טמא ויפרשו ממנו:

    33. Verse 46

      כׇּל־יְמֵ֞י אֲשֶׁ֨ר הַנֶּ֥גַע בּ֛וֹ יִטְמָ֖א טָמֵ֣א ה֑וּא בָּדָ֣ד יֵשֵׁ֔ב מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה מוֹשָׁבֽוֹ׃ {ס}

      בדד ישב - שלא יהיו שאר טמאים יושבים עמו ואמרו רבותינו מה נשתנה משאר טמאים לישב בדד, הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, אף הוא יבדל:

      מחוץ למחנה - חוץ לשלש מחנות:

    34. Verse 48

      א֤וֹ בִֽשְׁתִי֙ א֣וֹ בְעֵ֔רֶב לַפִּשְׁתִּ֖ים וְלַצָּ֑מֶר א֣וֹ בְע֔וֹר א֖וֹ בְּכׇל־מְלֶ֥אכֶת עֽוֹר׃

      לפשתים ולצמר - של פשתים או של צמר:

      או בעור - זה עור שלא נעשה בו מלאכה:

      או בכל מלאכת עור - זה עור שנעשה בו מלאכה:

    35. Verse 49

      וְהָיָ֨ה הַנֶּ֜גַע יְרַקְרַ֣ק׀ א֣וֹ אֲדַמְדָּ֗ם בַּבֶּ֩גֶד֩ א֨וֹ בָע֜וֹר אֽוֹ־בַשְּׁתִ֤י אוֹ־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בְכׇל־כְּלִי־ע֔וֹר נֶ֥גַע צָרַ֖עַת…

      ירקרק - ירוק שבירקין:

      אדמדם - אדם שבאדמים:

    36. Verse 51

      וְרָאָ֨ה אֶת־הַנֶּ֜גַע בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֗י כִּֽי־פָשָׂ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ בַּ֠בֶּ֠גֶד אֽוֹ־בַשְּׁתִ֤י אֽוֹ־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בָע֔וֹר לְכֹ֛ל אֲשֶׁר־יֵעָשֶׂ֥ה הָע֖וֹר…

      צרעת ממארת - לשון סלון ממאיר (יחזקאל כח כד) פוינינ"ט בלע"ז [דוקר]. ומדרשו תן בו מארה שלא תהנה המנו:

    37. Verse 52

      וְשָׂרַ֨ף אֶת־הַבֶּ֜גֶד א֥וֹ אֶֽת־הַשְּׁתִ֣י׀ א֣וֹ אֶת־הָעֵ֗רֶב בַּצֶּ֙מֶר֙ א֣וֹ בַפִּשְׁתִּ֔ים א֚וֹ אֶת־כׇּל־כְּלִ֣י הָע֔וֹר אֲשֶׁר־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ…

      בצמר או בפשתים - של צמר או של פשתים, זהו פשוטו ומדרשו יכול יביא גזי צמר ואניצי פשתן וישרפם עמו, תלמוד לומר היא באש תשרף, אינה צריכה דבר אחר עמה. אם כן מה תלמוד לומר בצמר או בפשתים, להוציא את האימריות שבו, שהן ממין אחר. אימריות לשון שפה, כמו אימרא:

    38. Verse 54

      וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְכִ֨בְּס֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־בּ֖וֹ הַנָּ֑גַע וְהִסְגִּיר֥וֹ שִׁבְעַת־יָמִ֖ים שֵׁנִֽית׃

      את אשר בו הנגע - יכול מקום הנגע בלבד, תלמוד לומר את אשר בו הנגע יכול כל הבגד כלו טעון כבוס, תלמוד לומר הנגע. הא כיצד, יכבס מן הבגד עמו:

    39. Verse 55

      וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אַחֲרֵ֣י׀ הֻכַּבֵּ֣ס אֶת־הַנֶּ֗גַע וְ֠הִנֵּ֠ה לֹֽא־הָפַ֨ךְ הַנֶּ֤גַע אֶת־עֵינוֹ֙ וְהַנֶּ֣גַע לֹֽא־פָשָׂ֔ה טָמֵ֣א ה֔וּא בָּאֵ֖שׁ…

      אחרי הכבס - לשון העשות:

      לא הפך הנגע את עינו - לא הכהה ממראיתו:

      והנגע לא פשה - שמענו שאם לא הפך ולא פשה טמא, ואין צריך לומר לא הפך ופשה הפך ולא פשה איני יודע מה יעשה לו, תלמוד לומר והסגיר את הנגע, מכל מקום, דברי רבי יהודה. וחכמים אומרים וכו', כדאיתא בתורת כהנים. ורמזתיה כאן לישב המקרא על אפניו:

      פחתת היא - לשון גמא, כמו (שמואל ב' יז ט) באחת הפחתים, כלומר שפלה היא, נגע שמראיו שוקעין:

      בקרחתו או בגבחתו - כתרגומו בשחיקותיה או בחדתותיה:

      קרחתו - שחקים ישנים ומפני המדרש שהצרך לגזרה שוה מנין לפריחה בבגדים שהיא טהורה, נאמרה קרחת וגבחת באדם, ונאמרה קרחת וגבחת בבגדים, מה להלן פרח בכלו טהור, אף כאן פרח בכלו טהור, לכך אחז הכתוב לשון קרחת וגבחת. ולענין פרושו ותרגומו זהו משמעו קרחת לשון ישנים, וגבחת לשון חדשים, כאלו נכתב באחריתו או בקדמותו, שהקרחת לשון אחוריים והגבחת לשון פנים, כמו שכתוב (פסוק מא) ואם מפאת פניו וגו', והקרחת כל ששופע ויורד מן הקדקד ולאחריו, כך מפורש בתורת כהנים:

    40. Verse 56

      וְאִם֮ רָאָ֣ה הַכֹּהֵן֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע אַחֲרֵ֖י הֻכַּבֵּ֣ס אֹת֑וֹ וְקָרַ֣ע אֹת֗וֹ מִן־הַבֶּ֙גֶד֙ א֣וֹ מִן־הָע֔וֹר…

      וקרע אתו - יקרע מקום הנגע מן הבגד וישרפנו:

    41. Verse 57

      וְאִם־תֵּרָאֶ֨ה ע֜וֹד בַּ֠בֶּ֠גֶד אֽוֹ־בַשְּׁתִ֤י אֽוֹ־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בְכׇל־כְּלִי־ע֔וֹר פֹּרַ֖חַת הִ֑וא בָּאֵ֣שׁ תִּשְׂרְפֶ֔נּוּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־בּ֖וֹ הַנָּֽגַע׃

      פרחת הוא - דבר החוזר וצומח:

      באש תשרפנו - את כל הבגד:

    42. Verse 58

      וְהַבֶּ֡גֶד אֽוֹ־הַשְּׁתִ֨י אוֹ־הָעֵ֜רֶב אֽוֹ־כׇל־כְּלִ֤י הָעוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר תְּכַבֵּ֔ס וְסָ֥ר מֵהֶ֖ם הַנָּ֑גַע וְכֻבַּ֥ס שֵׁנִ֖ית וְטָהֵֽר׃

      וסר מהם הנגע - אם כשכבסוהו בתחלה על פי כהן, סר ממנו הנגע לגמרי:

      וכבס שנית - לשון טבילה תרגום של כבוסין שבפרשה זו לשון לבון ויתחור, חוץ מזה שאינו ללבון אלא לטבול, לכך תרגומו ויצטבע, וכן כל כבוסי בגדים שהן לטבילה מתרגמין ויצטבע:

    Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

    The Vilna Gaon - Aderet Eliyahu

    1. Verse 2

      אָדָ֗ם כִּֽי־יִהְיֶ֤ה בְעוֹר־בְּשָׂרוֹ֙ שְׂאֵ֤ת אֽוֹ־סַפַּ֙חַת֙ א֣וֹ בַהֶ֔רֶת וְהָיָ֥ה בְעוֹר־בְּשָׂר֖וֹ לְנֶ֣גַע צָרָ֑עַת וְהוּבָא֙ אֶל־אַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן…

      אדם [אינו בת"כ רק בנדה דף מ"ד ע"א] לרבות אפי' תינוק בן יומו שמטמא בנגעים. כי יהיה. מן הדיבור ואילך. בעור בשרו. הואיל ונאמר ושער בנגע הפך לבן אין לי אלא מקום שראוי לגידול שער מקום שאין ראוי מניין ת"ל בעור בשרו ריבה. ספחת טפילה לשאת ולבהרת זהו לדברי חכמי' [ולר"מ ספחת זו שני' לבהרת ומראהו עמוק שני' לשאת] ומראה הנגע עמוק לרבות מראה רביעית. הוא פרט לחמישי' והיה. שמצטרפין זע"ז. בעור בשרו. של נראה. מכאן אמרו וכו' וחכמים אומרי' בבינוני. לנגע. מלמד שמצטער ממנו. אחרו' רואין ומצטערין מניין ת"ל לנגע. צרעת. כגריס. והובא אל אהרן. מניין שאף לכהן אחר ת"ל הכהן. מניין לרבות בעלי מומין. ת"ל מבניו. יכול אף חללים ת"ל הכהנים. ומניין לרבות כל ישראל ת"ל או אל אחד. א"כ מה ת"ל מבניו הכהנים שטומאה וטהרה ביד כהן. כיצד חכם שבישראל רואה ואומר לכהן אפי' שוטה אמור טמא והוא אומר טמא אמור טהור והוא אומר טהור. ד"א לפי שהוא אומר על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע מקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום אף דינים ביום ומה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים יכול מה ריבים בג' אף נגעי' בג' ת"ל או אל אחד שכהן א' רואה:

    2. Verse 3

      וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת־הַנֶּ֣גַע בְּעֽוֹר־הַ֠בָּשָׂ֠ר וְשֵׂעָ֨ר בַּנֶּ֜גַע הָפַ֣ךְ׀ לָבָ֗ן וּמַרְאֵ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ עָמֹק֙ מֵע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ נֶ֥גַע…

      וראה הכהן - שיהא עיניו בו בשעה שרואה אותו. בעור הבשר. שיראה כל הבשר עמו כלו כאחד. ושער. מיעט שער שנים:

      ושער בנגע - להבי' את שבתוכו ושוכב חוצה לו פרט לשחוץ לו ושוכב בתוכו. בנגע הפך לבן. ולא הקודם מכאן אמרו אם בהרת קדמה כו':

      ושער בנגע הפך לבן - מכאן אמרו ב' שערות עיקרן משחיר וראשן לבן טהור עיקרן מלבין וראשן משחיר טמא:

      ומראה עמוק - ולא ממשו עמוק. ומראה הנגע עמק. ולא מראה שער לבן עמוק. נגע וכו' וראהו כו' מניין שאין מסגירין וכו' יכול ל"י הרי את מוסגר בזה ובזה ומוחלט בזה ובזה כו' ת"ל נגע וראהו. צרעת וראהו:

      וראהו - כלו כאחת שאם היה בראש חוטמו ובראש אצבע ושופע הילך והילך טהור מכאן אמרו כ"ד אברים שאין מטמאים משום מחי'. וטמא אתו. פרט לתולש סימני טומאה עד שלא בא אצל כהן:

    3. Verse 4

      וְאִם־בַּהֶ֩רֶת֩ לְבָנָ֨ה הִ֜וא בְּע֣וֹר בְּשָׂר֗וֹ וְעָמֹק֙ אֵין־מַרְאֶ֣הָ מִן־הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖הֿ לֹא־הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְהִסְגִּ֧יר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַנֶּ֖גַע…

      בהרת לבנה - מלמד שבהרת לבנה מניין לשאת ת"ל למטה שאת לבנה מניין לשאר מראות ת"ל ואם בהרת יכול שהיא שלישי למראות כשם שהיא שלישית לכתוב ת"ל לבנה היא היא לבנה ואין למעלה ממנה וכמה לבנוניתה כשלג שנא' מצורעת כשלג. יכול הכל מראות שלג ושאר מראות טהורין ת"ל בהק טהור ממנו ולמעלה טמא. ושערה ולא שער מחיייתה מכאן אמרו בהרת כגריס ובה מחי' כעדשה ושער לבן בתוך המחיה טמא מפני שער לבן. הלכה שער לבן טמאה מפני המחיה. ור"ש מטהר כו':

      ושערה - ולא שער מקצתה מכאן אמרו בהרת היא ומחייתה כגריס ושער לבן בתוך הבהר' הלכה המחיה טמאה מפני שער לבן הלכה שער לבן טמאה מפני מחי' ור"ש מטהר. ושערה לא הפך לבן. הא יש בה שער שחור אינה ממעטת מכגריס וכ"ש שערות לבנות ואפי' הן הרבה:

    4. Verse 5

      וְרָאָ֣הוּ הַכֹּהֵן֮ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֒ וְהִנֵּ֤ה הַנֶּ֙גַע֙ עָמַ֣ד בְּעֵינָ֔יו לֹֽא־פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְהִסְגִּיר֧וֹ הַכֹּהֵ֛ן שִׁבְעַ֥ת…

      ביום - ולא בלילה יכול כל מראה היום כשר ת"ל לכל מראה עיני הכהן. מה כהן פרט לשחשך מאור עיניו אף היום מכאן אמרו רואין את הנגעים בשחרית כו'. עמד בעיניו. שאם העיז וכהה. כהה והעיז הרי היא כמו שהיתה. לא פשה. שאם כנס ופשה. פשה וכנס הרי היא כמו שהיתה. והסגירו כו' שנית. שיום ז' עולה לכאן ולכאן בין לפניו בין לאחריו:

    5. Verse 6

      וְרָאָה֩ הַכֹּהֵ֨ן אֹת֜וֹ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֮ שֵׁנִית֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע וְלֹא־פָשָׂ֥ה הַנֶּ֖גַע בָּע֑וֹר וְטִהֲר֤וֹ הַכֹּהֵן֙…

      וראה הכהן כו' שנית - כהן שראה בראשון ואם מת רואה כהן אחר:

      והנה כהה - יכול למטה מד' מראות ת"ל הנגע. הנגע יכול במראיו ת"ל והנה כהה הא כיצד מן הכהה ולא למטה מד' מראות. ולא פשה כו' מספחת. אעפ"י שלא נשתנו מראיה. וכבס בגדיו. מלטמא משכב ומושב. וטהר. מפריעה ופרימה ותגלחת וצפורים. [הוא במגילה ח' ע"ב וע"ש ברש"י] ד"א וטהר טהור השת' מלטמא בביאה למפרע. ואם כו' יכול יהא מסולק ת"ל ואם תפשה טמא. אין לי אלא כמרא' שלא כמרא' מניין ת"ל ואם כו' יכול הפשיון מטמ' בתחיל' ת"ל אחרי הראתו אל הכהן יכול אם רואה הכהן שפושה והולך יזקק ת"ל לטהרתו אינו חקק אלא משעה שרואה אותו אם לטהרה אם לטומאה:

    6. Verse 8

      וְרָאָה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּשְׂתָ֥ה הַמִּסְפַּ֖חַת בָּע֑וֹר וְטִמְּא֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן צָרַ֥עַת הִֽוא׃ {פ}

      צרעת היא - צרעת מלמד שאין הפשיון מטמא אלא בד' מראות. היא פרט לפשתה לבהק:

    7. Verse 9

      נֶ֣גַע צָרַ֔עַת כִּ֥י תִהְיֶ֖ה בְּאָדָ֑ם וְהוּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃

      נגע כו' למדנו לשאת שמטמא במחיה מניין לכל שאר המראות ת"ל נגע צרעת. כי תהיה ששה פעמים. [הוא בת"כ ריש פ' נגעים ומ"ש וי"ו פעמים היינו א' תחילת נגעים ב' כאן ג' גבי שחין ד' גבי מכוה ה' גבי נגעי ראש וי"ו גבי בהק] פרט לקודם הדיבור. ופרט לנכרי עד שלא נתגייר. ופרט לקטן עד שלא נולד. ופרט לקמט ונגלה:

      ופרט לראש וזקן עד שלא נקרחו ופרט לשחין ומכוה וקדח המורדין - באדם. להביא את הבא כלו לבן שהמחי' מטמאתו:

    8. Verse 10

      וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה שְׂאֵת־לְבָנָה֙ בָּע֔וֹר וְהִ֕יא הָפְכָ֖ה שֵׂעָ֣ר לָבָ֑ן וּמִֽחְיַ֛ת בָּשָׂ֥ר חַ֖י בַּשְׂאֵֽת׃

      וראה כו' קראו לו לראות נגע א' וצמח בו נגע אחר מניין שזקוק לו ת"ל וראה כו'. והיא הפכה. ולא שהפכתה חברתה זו שער פקודה שעקביא בן מהללאל מטמא וחכמים מטהרין א"ר עקיבא כו'. והיא הפכה כלה את כלה ולא כלה את מקצתה כיצד בהרת כחצי גריס ובה שערה אחת כו'. שער לבן מעוט שער שנים מחיה יכול כ"ש ת"ל שער לבן ומחיה מה שער לבן מקום ב' שערות אף מחיה כו'. יכול עד שתהא בה שער לבן ומחי' ת"ל צרע' נושנת היא. היא טמא' וא"צ ד"א לסעדה א"כ למה נאמ' שער לבן ומחי' עד שיהא בה לקבל שער לבן ומחיה יכול שער לבן מצד זה ומחיה מצד זה ת"ל בשאת עד שתהא מבוצרת הא כיצד ב' שערות מכל רוח מרובעות ונמצא ל"ו שערות מקום הבהרת כגריס מרובע. בשר חי ולא הבוהק:

    9. Verse 11

      צָרַ֨עַת נוֹשֶׁ֤נֶת הִוא֙ בְּע֣וֹר בְּשָׂר֔וֹ וְטִמְּא֖וֹ הַכֹּהֵ֑ן לֹ֣א יַסְגִּרֶ֔נּוּ כִּ֥י טָמֵ֖א הֽוּא׃

      צרעת - בנין אב לכל צרעת שהן כגריס. נושנת. מלמד שהיא מטמא למפרע. (ר"ל אף אם קדמה המחיה לבהרת) היא. מלמד שמטמא הפוכה:

      וטמאו הכהן לא יסגרנו - אין מסגירין את המוחלט. לא יסגרנו כי טמא. אין מחליטין את המוסגר. ואם פרוח תפרח. אין לי אלא הפורח בבת אחת. פורח' וחוזרת מנין ואין לי אלא ממטה למעלה ממעלה למטה מנין ואין לי אלא מטמאה לטהור' מטהורה לטמאה מנין ת"ל ואם פרח תפרח מ"מ. אין לי אלא פריחה מטהרת בשאת בשאר מראות מניין ת"ל הצרעת:

    10. Verse 12

      וְאִם־פָּר֨וֹחַ תִּפְרַ֤ח הַצָּרַ֙עַת֙ בָּע֔וֹר וְכִסְּתָ֣ה הַצָּרַ֗עַת אֵ֚ת כׇּל־ע֣וֹר הַנֶּ֔גַע מֵרֹאשׁ֖וֹ וְעַד־רַגְלָ֑יו לְכׇל־מַרְאֵ֖ה עֵינֵ֥י הַכֹּהֵֽן׃

      וכסתה הצרעת - ולא הבוהק:

      את כל עור הנגע - עור הראוי לקבל נגע פרט לשחין ומכוה המורדין או אינו אלא עור הראוי לקבל נגע כגרים דוקא ת"ל כלו הפך לבן:

      מראה עיני הכהן - פר' לבית הסתרי':

      לכל מראה עיני - פרט לכהן שחשך מראיתו מכאן אמרו כו'. את כל בשרו. להביא בין אצבעות ידים ורגלים. ד"א מניין לפרח בכלו אבל לא כחצי עדשה סמוך לראש או לזקן לשחין או למכוה כו' וחזר ראש וזקן ונקרחו השחין ומכוה ונעשה צרבת יכול יהא טהור ת"ל את כל בשרו עד שתפרח בכלו. אין לי פריחה מטהרת אלא לאחר חליטת מחי' בתחלה. מניין לאחר החלט מחיה בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני לאחר החלט שלאחר הפטור וכן בשער לבן ובפשיון בכלן ופריחת הסגר ת"ל וטהר לרבות את כלן:

    11. Verse 13

      וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֨ה כִסְּתָ֤ה הַצָּרַ֙עַת֙ אֶת־כׇּל־בְּשָׂר֔וֹ וְטִהַ֖ר אֶת־הַנָּ֑גַע כֻּלּ֛וֹ הָפַ֥ךְ לָבָ֖ן טָה֥וֹר הֽוּא׃

      הוא - ולא הפורח מן הטהור:

    12. Verse 14

      וּבְי֨וֹם הֵרָא֥וֹת בּ֛וֹ בָּשָׂ֥ר חַ֖י יִטְמָֽא׃

      וביום - יש יום שאתה רואה ויש יום שאי אתה רואה מכאן אמרו חתן כו' עיין רש"י ז"ל:

      וביום הראות בו - בא ללמד על ראשי אברים שנתגלו שיהיו טמאים. יכול כ"ש ת"ל בשר חי מה בשר חי האמור להלן בכעדשה אף כאן בכעדשה כו' דר"מ כו'. בו מניין אתה אומר פרח בכלו אבל לא בראש וזקן כו' חזר הראש והזקן ונקרחו כו' יכול יהא טמא ת"ל בו בהפך אם חוזר טמא הא אם חוזר בראש וזקן וכו' אין טמא. בשר חי החוזר טמא ולא הבוהק החוזר טמא ולא השער לבן:

    13. Verse 15

      וְרָאָ֧ה הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְטִמְּא֑וֹ הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֛י טָמֵ֥א ה֖וּא צָרַ֥עַת הֽוּא׃

      וטמאו - בא ללמד על ראשי אברים שנתגלו שטמאים אין לי אלא אחר פריחת החלט בתחלת מחיה מניין אחר החלט מחי' בסוף שבוע ראשון פו' ת"ל וראה הכהן הבשר החי וטמאו לרבות את כלן. הבשר החי טמא הוא צרעת הוא. הוא להוציא את הבא כלו לבן שחזרו בו ראשי אברים שהוא טהור. אין לי אלא מתוך הפטור מתוך החלט מתוך הסגר מניין ת"ל טמא הוא צרעת הוא להוציא את כולן שטהור:

    14. Verse 16

      א֣וֹ כִ֥י יָשׁ֛וּב הַבָּשָׂ֥ר הַחַ֖י וְנֶהְפַּ֣ךְ לְלָבָ֑ן וּבָ֖א אֶל־הַכֹּהֵֽן׃

      או כי ישוב כו' - בא ללמד על ראשי אברים שנתגלו יחזרו ונתכסו שטהורים ומניין שאפי' מאה פעמים נתגלו ונתכסו טהור ת"ל או. ונהפך ללבן. אפי' למראה בוהק. אין לי ראשי אברים שנתגלו וחזרו ונתכסו שטהורין אלא לאחר פריחת החלט מחיה בתחלה. מניין אחר כו' ת"ל:

    15. Verse 17

      וְרָאָ֙הוּ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה נֶהְפַּ֥ךְ הַנֶּ֖גַע לְלָבָ֑ן וְטִהַ֧ר הַכֹּהֵ֛ן אֶת־הַנֶּ֖גַע טָה֥וֹר הֽוּא׃ {פ}

      וטהר הכהן את הנגע טהור הוא - טהור לרבות את כלן. הוא. להוציא את שבא כלו לבן בתחלה שהוא טמא:

    16. Verse 18

      וּבָשָׂ֕ר כִּֽי־יִהְיֶ֥ה בֽוֹ־בְעֹר֖וֹ שְׁחִ֑ין וְנִרְפָּֽא׃

      ובשר כו' שחין - יכול מורד ת"ל ונרפא יכול צלקת ת"ל שחין הא כיצד עד שתקרום כקליפת השום וכה"א למטה צרבת השחין אין לי אלא עלה מאליו מניין לקה בעץ כו' ושלפני הדיבור בנכרי עד שלא נתגייר בקטן עד שלא נולד ת"ל שחין שחין ריבה. א"ל אלא שחין שיש לו היכן שיפש' שחין שא"ל היכן שיפש' מניין ת"ל בו. א"ל אל' בזמן שמקצתו בהר' וכלו שחין כלו בהרת וכלו שחין מניין ת"ל בו אפי' בכלו. בעורו אפילו בכלו:

    17. Verse 19

      וְהָיָ֞ה בִּמְק֤וֹם הַשְּׁחִין֙ שְׂאֵ֣ת לְבָנָ֔ה א֥וֹ בַהֶ֖רֶת לְבָנָ֣ה אֲדַמְדָּ֑מֶת וְנִרְאָ֖ה אֶל־הַכֹּהֵֽן׃

      והיה במקום - שתקדום השחין לשאת כיצד היה כו' שאת לבנה חלקה בהרת לבנה אדמדמת פתוך מעורב בב' מראות לובן ואודם. מניין ליתן את האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת ת"ל נגע צרעת. מראה שפל. מניין לרבות שוה וגובה ת"ל ושפלה איננה כו':

    18. Verse 20

      וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה מַרְאֶ֙הָ֙ שָׁפָ֣ל מִן־הָע֔וֹר וּשְׂעָרָ֖הּ הָפַ֣ךְ לָבָ֑ן וְטִמְּא֧וֹ הַכֹּהֵ֛ן נֶֽגַע־צָרַ֥עַת הִ֖וא בַּשְּׁחִ֥ין…

      בשחין פרחה - אבל לא בעור הבשר אין לי שאינו פושה לעור הבשר למכוה מניין ת"ל ואם תחתיה כו':

    19. Verse 21

      וְאִ֣ם׀ יִרְאֶ֣נָּה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֤ה אֵֽין־בָּהּ֙ שֵׂעָ֣ר לָבָ֔ן וּשְׁפָלָ֥הֿ אֵינֶ֛נָּה מִן־הָע֖וֹר וְהִ֣יא כֵהָ֑ה וְהִסְגִּיר֥וֹ הַכֹּהֵ֖ן…

      ואם יראנה - כלו כאחת. והנה אין בה. ולא בחוט היוצא ממנה יכול אפי' יש בה רוחב ב' שערות ת"ל והנה אין בבהרת כו'. תפשה. יכול הואיל ונאמר ביום השביעי ואם פשה כו' אין לי אלא פשיון שמטמא בשביעי שמיני כו' מניין ת"ל פשה תפש' החליטו בשער לבן כו'. וטמא הכהן אתו. את הודאי הוא מטמא ולא הספק כיצד ב' שבאו אצל כהן כו':

    20. Verse 23

      וְאִם־תַּחְתֶּ֜יהָ תַּעֲמֹ֤ד הַבַּהֶ֙רֶת֙ לֹ֣א פָשָׂ֔תָה צָרֶ֥בֶת הַשְּׁחִ֖ין הִ֑וא וְטִהֲר֖וֹ הַכֹּהֵֽן׃ {ס}

      ואם תחתי' כו' צרבת - שיהא מקומ' צרוב וניכר:

      וטהרו הכהן - וודאי ולא ספק:

    21. Verse 24

      א֣וֹ בָשָׂ֔ר כִּֽי־יִהְיֶ֥ה בְעֹר֖וֹ מִכְוַת־אֵ֑שׁ וְֽהָיְתָ֞ה מִֽחְיַ֣ת הַמִּכְוָ֗ה בַּהֶ֛רֶת לְבָנָ֥ה אֲדַמְדֶּ֖מֶת א֥וֹ לְבָנָֽה׃

      או בשר - חלק הכתוב. שאין שחין ומכוה מצטרפין זע"ז לא שאינו ידוע אם שחין או מכוה הוא אלא כחצי גריס שחין וכחצי גריס מכוה:

      מכות - יכול מורדת וכו' ת"ל מכות אש וכה"א צרבת המכוה כו' אין לי אלא נכוה באור נכוה בגחלת כו' שלפני הדיבור כו' ת"ל מכוה מכוה ריב'. לבנה אדמדמ' כו'. מניין לרבות שאר מראות ת"ל או לבנה:

    22. Verse 27

      וְרָאָ֥הוּ הַכֹּהֵ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֑י אִם־פָּשֹׂ֤ה תִפְשֶׂה֙ בָּע֔וֹר וְטִמֵּ֤א הַכֹּהֵן֙ אֹת֔וֹ נֶ֥גַע צָרַ֖עַת הִֽוא׃

      אם פשה תפשה - לרבו' אף לאחר הפטור. החליטו בשער כו'. צרע' ג' פעמי' בפרש' זו צרעת כגרים. צרע'. ליתן את האמור בשאת בבהרת ואת האמור בבהרת בשאת. צרעת. ליתן האמור בשחין במכוה והאמור במכוה בשחין. היא ג"פ. היא אין מטמא במחיה בתחלה בסוף שבוע לאחר הפטור. היא פרט לשפשתה לבוהק היא אין לה מראה חמישית:

    23. Verse 29

      וְאִישׁ֙ א֣וֹ אִשָּׁ֔ה כִּֽי־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ נָ֑גַע בְּרֹ֖אשׁ א֥וֹ בְזָקָֽן׃

      ואיש - להביא נתק בתוך נתק דר"ע. א"ל אלא איש ואש'. טומטו' ואנדרוגינו' מניין ת"ל או:

      בראש או בזקן - מלמד שאין מצטרפין זה עם זה:

      מניין שאין פושין מזה לזה ת"ל צרעת הראש או הזקן - בראש או בזקן. אפי' בא' מהן:

    24. Verse 30

      וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אֶת־הַנֶּ֗גַע וְהִנֵּ֤ה מַרְאֵ֙הוּ֙ עָמֹ֣ק מִן־הָע֔וֹר וּב֛וֹ שֵׂעָ֥ר צָהֹ֖ב דָּ֑ק וְטִמֵּ֨א אֹת֤וֹ הַכֹּהֵן֙…

      מראהו עמק - מנין השוה והגבוה ת"ל אין מראהו עמק א"כ מה ת"ל מראהו עמק מה מראהו עמוק בידי שמים כו' פרט לשנתקו אדם:

      ובו - להביא את שבתוכו:

      שער צהוב - לא אדום ושחור ירוק ולבן והוא כתבנית זהב:

      דק - לקוי קצר פו' יכול יהא מוסף על ד' מראות שבעור הבשר ת"ל וטמא אתו כו'. יכול יטמא מקום בהרת ת"ל נתק הוא. יכול תהא בהרת מטמא בראש ובזקן ת"ל צרעת הראש או הזקן הוא אין לראש וזקן אלא נתק בלבד. נגע הנתק. אר"ש וכו':

    25. Verse 31

      וְכִֽי־יִרְאֶ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אֶת־נֶ֣גַע הַנֶּ֗תֶק וְהִנֵּ֤ה אֵין־מַרְאֵ֙הוּ֙ עָמֹ֣ק מִן־הָע֔וֹר וְשֵׂעָ֥ר שָׁחֹ֖ר אֵ֣ין בּ֑וֹ וְהִסְגִּ֧יר הַכֹּהֵ֛ן…

      נגע הנתק - מה נגע בכגריס כו' וכשה"א למטה נגע הנתק מה נתק שאין הפשיון לתוכו אף נגע כו'. ושער שחור. מניין אף לבן ואדום וירוק ת"ל ושער א"כ מה ת"ל שחור שחור מציל ולא צהוב ואיזה צהוב שאין מציל אחת צהובה כו':

      אין בו - עד שיהא מבוצר מכאן אמרו ב' נתקים זה בצד זה כו':

      ושער שחר אין בו - הא יש בו טהור. או אינו אלא טמא כשה"א ואם בעיניו וכו'. ביום השביעי. ולא בלילה:

    26. Verse 32

      וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֣ן אֶת־הַנֶּ֘גַע֮ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִי֒ וְהִנֵּה֙ לֹא־פָשָׂ֣ה הַנֶּ֔תֶק וְלֹא־הָ֥יָה ב֖וֹ שֵׂעָ֣ר צָהֹ֑ב וּמַרְאֵ֣ה הַנֶּ֔תֶק…

      ולא היה בו - רי"א שמטמא אפי' אינו הפוך כו'. ומראה כו'. ולא ממשו, והתגלח. אין צריך כהן ולא תער ואפי' נזיר. יכול אפי' ספק דוחה את הנזיר ת"ל ואת הנתק כו'. לא יגלח. וכי מה יש בו. אלא סמוך לנתק מניח ב' שערות כו'. מניין לתולש סימני טומאה עובר בל"ת ת"ל ואת הנתק כו'. וכבס בגדיו כו'. יכול מסולק ת"ל אחרי טהרתו. אין לי אלא אחר הפטור מניין אף בסוף שבוע ראשון בסוף שבוע שני ת"ל ואם כו'. החליטו בשער לבן והלך לו כו':

    27. Verse 36

      וְרָאָ֙הוּ֙ הַכֹּהֵ֔ן וְהִנֵּ֛ה פָּשָׂ֥ה הַנֶּ֖תֶק בָּע֑וֹר לֹֽא־יְבַקֵּ֧ר הַכֹּהֵ֛ן לַשֵּׂעָ֥ר הַצָּהֹ֖ב טָמֵ֥א הֽוּא׃

      לא יבקר כו' - מלמד שהשער הצהוב החוזר לאחר הפטור שמטמא ושער צהוב ופשיון מטמא זה בלא זה ושאין מסגירין את המוסג' כו'. בעיניו אין לי אלא בעיניו בעיני בנו בעיני תלמידו מניין ת"ל ואם בעיניו עמד וכו'. ושער שחר. מניין אף ירוק ואדום ולבן ת"ל ושער. צמח בו. אע"פ שאינו מבוצר אין לי אלא צומח בתחלה צומח בסוף מנין ת"ל שער שער ריבה. נרפא הנתק. להביא נתק בתוך נתק טהור הוא. יכול ילך לו ת"ל וטהרו הכהן יכול אם אמר הכהן על טמא טהור שטהור ת"ל טהור הוא וטהרו הכהן כו':

    28. Verse 39

      וְרָאָ֣ה הַכֹּהֵ֗ן וְהִנֵּ֧ה בְעוֹר־בְּשָׂרָ֛ם בֶּהָרֹ֖ת כֵּה֣וֹת לְבָנֹ֑ת בֹּ֥הַק ה֛וּא פָּרַ֥ח בָּע֖וֹר טָה֥וֹר הֽוּא׃ {ס}

      בהק טהור - אין לי אלא משום אום מניין אף משום פסיון ת"ל פרח טהור הוא. יכול יטהר את הבהרת שיצאה ממנו ת"ל בהק הוא יכול יטהר את הבהרת שסמוך לה ת"ל בהק הוא טהור הוא. הוא טהור ואין הבהרת היוצאה והסמוך לה טהור:

    29. Verse 40

      וְאִ֕ישׁ כִּ֥י יִמָּרֵ֖ט רֹאשׁ֑וֹ קֵרֵ֥חַ ה֖וּא טָה֥וֹר הֽוּא׃

      ואיש - להביא נתק הזקן. ראשו מעכבו ואין הזקן מעכבו. מפאת פניו. מנין לרבות את הצדעין מכאן ומכאן ת"ל ואם מפא' כו':

    30. Verse 42

      וְכִֽי־יִהְיֶ֤ה בַקָּרַ֙חַת֙ א֣וֹ בַגַּבַּ֔חַת נֶ֖גַע לָבָ֣ן אֲדַמְדָּ֑ם צָרַ֤עַת פֹּרַ֙חַת֙ הִ֔וא בְּקָרַחְתּ֖וֹ א֥וֹ בְגַבַּחְתּֽוֹ׃

      קרחת וגבח' מה קרחת שאין ראוי לגדל שער אף גבחת כו' פרט ע"י חולי שאינו טמא. מניין אכל נשם וסך נשם ת"ל קרחת קרחת ריבה. איזה קרחת מקדקד שופע לאחוריו ואיזה גבחת מקדקד שופע לפניו. בקרחתו או בגבחתו. מלמד שאינן מצטרפין זה עם זה. ומניין שאין פושין מזה לזה ת"ל בקרחתו או בגבחתו. נגע לבן אדמדם מלמד שמטמא בפתוף. צרעת. מלמד שמטמא במחיה. פרחת. מלמד שמטמא בפשיון. היא. שאין מטמא בשער לבן. לבנה אדמדמת. מלמד לשאת שמטמא בפתוך. מנין לרבות שאר מראות ת"ל נגע לבן אדמדם. כמראה צרעת עור בשר. בב' שבועות ועור הבשר כזו מה זו מטמא בפתוך כו' ר' אומר מה עור בשר מטמא חלקה כו'. צרעת. כגריס:

    31. Verse 44

      אִישׁ־צָר֥וּעַ ה֖וּא טָמֵ֣א ה֑וּא טַמֵּ֧א יְטַמְּאֶ֛נּוּ הַכֹּהֵ֖ן בְּרֹאשׁ֥וֹ נִגְעֽוֹ׃

      איש אין לי אלא איש - אשה וקטן מנין ת"ל צרוע אם כן מה ת"ל איש לענין שלמטה איש פורם ופורע ולא אשה כו'. טמא יטמאנו הכהן. מלמד שטומאתו בכהן אין לי אלא זה מניין לרבות שאר מנוגעים ת"ל טמא יטמאנו הכהן. הוא. להוציא שאר הטמאים. יטמאנו הכהן. להוציא אחרי' שטומאתן מגופן שאין תלוי בכהן:

    32. Verse 45

      וְהַצָּר֜וּעַ אֲשֶׁר־בּ֣וֹ הַנֶּ֗גַע בְּגָדָ֞יו יִהְי֤וּ פְרֻמִים֙ וְרֹאשׁוֹ֙ יִהְיֶ֣ה פָר֔וּעַ וְעַל־שָׂפָ֖ם יַעְטֶ֑ה וְטָמֵ֥א׀טָמֵ֖א יִקְרָֽא׃

      והצרוע - אפי' כהן גדול. פרוע. לגדל שער דר"א רע"א נאמר הויה בראש ונאמר הויה בבגדים מה הויה בבגדים דבר שחוץ מגופו אף הויה בראש דבר שחוץ מגופו:

      ועל שפם יעטה כו' כאבל - וטמא כו'. אומר פרוש. אין לי אלא זה בלבד מניין לרבות שאר המנוגעים וכל הטמאים טמא מת ובועל נדה וכל המטמאין את האדם ת"ל וטמא טמא וכו':

    33. Verse 46

      כׇּל־יְמֵ֞י אֲשֶׁ֨ר הַנֶּ֥גַע בּ֛וֹ יִטְמָ֖א טָמֵ֣א ה֑וּא בָּדָ֣ד יֵשֵׁ֔ב מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה מוֹשָׁבֽוֹ׃ {ס}

      כל ימי אשר הנגע בו יטמא - לא ימים שהיתה בו בהרת ונקצצה. יכול אפי' קצצה מתכוין ת"ל כל ימי. מאימתי טהרתו ר"א כו' וחכ"א עד שתפרח בכלו. בדד ישב. מניין לרבות שאר מנוגעים ת"ל בדד ישב. בדד ישב. שלא ישבו טמאים אחרים עמו. מחוץ למחנה. חוץ לג' מחנות. מושבו. מושבו טמא מכאן אמרו הטמא עומד כו' ר"י הגלילי או' מחוץ למחנה מושבו והבגד לומר על הבגדים שטעונין שלוח חוץ לג' מחנות:

    34. Verse 47

      וְהַבֶּ֕גֶד כִּֽי־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ נֶ֣גַע צָרָ֑עַת בְּבֶ֣גֶד צֶ֔מֶר א֖וֹ בְּבֶ֥גֶד פִּשְׁתִּֽים׃

      והבגד - אין לי אלא בגד שלם. שלש על שלש מניין ת"ל והבגד יכול אפי' צמר גמלים צמר ארנבים וכו' ת"ל צמר ופשתי' אין לי אלא שלש על שלש (ר"ל א"ל שנתמעט שא' בגדי' מלטמא בנגעים אלא שלש על שלש. שלשה על שלשה וכו' בגד שלם מניין שלא יתטמא בנגעים בשאר מינים וכ"ה בשבת כ"ו ע"ב) שלשה על שלשה מניין בגד שלם מניין ת"ל בבגד צמר ופשתים. ד"א והבגד לרבות את הכלאים. אין לי אלא צמר ופשתי' הבא בכלו או כלאים הבא בכלו. במקצתו מניין ת"ל והבגד. אריג כל שהוא מניין ת"ל והבגד. אין לי אלא שיש לו להיכן שיפשה אין לו להיכן שיפשה מניין ת"ל והבגד. יכול אפי' צבועין ת"ל בגד צמר או פשתי' מה פשתים כברייתו אף צמר כברייתו. אין לי אלא צבוע בידי אדם צבוע בידי שמים מניין ת"ל לפשתים או לצמר מה פשתים לבנה אף צמר לבנה:

    35. Verse 48

      א֤וֹ בִֽשְׁתִי֙ א֣וֹ בְעֵ֔רֶב לַפִּשְׁתִּ֖ים וְלַצָּ֑מֶר א֣וֹ בְע֔וֹר א֖וֹ בְּכׇל־מְלֶ֥אכֶת עֽוֹר׃

      או בשתי או בערב - יכול אפי' של נפה וכברה ת"ל לפשתים ולצמר. ומניין להוציא אף של שער ת"ל בצמר או בפשתים. יכול יטמא מיד ת"ל בגד מה בגד משתגמר מלאכתו אף כולן משתגמר מלאכתן ואיזה גמר מלאכתן וכו'. יכול מטמאין בכ"ש ת"ל והבגד מה בגד שיש בו שלש על שלש אף כו'. או בעור. יכול אף עור שבים ת"ל בבגד מה בגד מן הגדל בארץ אף עור מן הגדל בארץ יכול שאני מוציא אף שחיבר מן הגדל בארץ ת"ל בעור. או בעור לרבות עור בהמה טמאה [אינו בת"כ רק בשבת כ"ח ע"א. ושלקה ביד כהן קצץ מכולן ועשה אחת מהן. ד"א בעור ריבה כל עור אפי' של שרצים. יכול מטמא אפי' צבועי' ת"ל בגד מה בגד לבן אף עורות לבנים ר' יהודה אומר או בעור לרבות צבועים רש"א כתוב א' אומר בבגד וכתוב א' אומר בעור הא כיצד צבועים בידי שמים מטמא בידי אדם אין מטמא. יכול אפי' עור מצה וחיפה ת"ל מלאכת עור:

    36. Verse 49

      וְהָיָ֨ה הַנֶּ֜גַע יְרַקְרַ֣ק׀ א֣וֹ אֲדַמְדָּ֗ם בַּבֶּ֩גֶד֩ א֨וֹ בָע֜וֹר אֽוֹ־בַשְּׁתִ֤י אוֹ־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בְכׇל־כְּלִי־ע֔וֹר נֶ֥גַע צָרַ֖עַת…

      והיה הנגע כו' - יכול כל מראה ירוק ת"ל ירקרק ירוק שבירוקים אדמדם אדום שבאדומים. ירקרק או אדמדם. מלמד שאינו מטמא בפתוך יכול לא יצטרפו זע"ז ת"ל והיה. בבגד ולא הנימין אין לי אלא בגד שיש בו לעשיר כו' לא לעני ולא לעשיר מניין ת"ל נגע צרעת והראה את הכהן לרבות את כולן:

      צרעת - כגריס:

      כלי עור - להוציא עור רצועות וסנדלין או יכול שאני מוציא עורת אהלים שהן כלים ת"ל לכל אשר יעשה העור למלאכה לרבות עורות אהלים:

    37. Verse 50

      וְרָאָ֥ה הַכֹּהֵ֖ן אֶת־הַנָּ֑גַע וְהִסְגִּ֥יר אֶת־הַנֶּ֖גַע שִׁבְעַ֥ת יָמִֽים׃

      והסגיר את הנגע שבעת ימים - בתחלה. ביום השביעי. ולא בלילה. כי פשה. זה פשיון הסמוך בכל שהוא. ומניין לרבות את הרחוק ת"ל בבגד יכול כל שהוא ת"ל נגע מה נגע האמור להלן בכגריס אף כאן בכגריס נמצא פשיון הסמוך כ"ש והרחוק בכגרים והחוזר בכגריס. צרעת ממארת עיין רש"י ז"ל. אין לי אלא מוחלט מוסגר מניין ת"ל צרעת כו' אי מה מוחלט ועשאו מוכין טמא ואסור בהנייתו אף מוסגר כן ת"ל צרעת ממארת טמא הוא:

    38. Verse 52

      וְשָׂרַ֨ף אֶת־הַבֶּ֜גֶד א֥וֹ אֶֽת־הַשְּׁתִ֣י׀ א֣וֹ אֶת־הָעֵ֗רֶב בַּצֶּ֙מֶר֙ א֣וֹ בַפִּשְׁתִּ֔ים א֚וֹ אֶת־כׇּל־כְּלִ֣י הָע֔וֹר אֲשֶׁר־יִהְיֶ֥ה ב֖וֹ…

      ושרף כו' בצמר או בפשתי' עיין רש"י ז"ל - אין לי אלא להוציא אומריות של זהב של שיראין שאין מינן מטמאין בנגעים של ארגמן ושל זהורית מניין ת"ל אשר בו הנגע הראוי לקבל נגע וכו':

    39. Verse 53

      וְאִם֮ יִרְאֶ֣ה הַכֹּהֵן֒ וְהִנֵּה֙ לֹא־פָשָׂ֣ה הַנֶּ֔גַע בַּבֶּ֕גֶד א֥וֹ בַשְּׁתִ֖י א֣וֹ בָעֵ֑רֶב א֖וֹ בְּכׇל־כְּלִי־עֽוֹר׃

      והנה לא פשה כו' - זהו העומד:

    40. Verse 54

      וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְכִ֨בְּס֔וּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־בּ֖וֹ הַנָּ֑גַע וְהִסְגִּיר֥וֹ שִׁבְעַת־יָמִ֖ים שֵׁנִֽית׃

      וצוה הכהן וכבסו - הצווי בכהן והכיבוס בכל אדם:

      את אשר בו הנגע - עיין רש"י ז"ל:

      שנית - מלמד שיום השביעי עולה מן המניין בין מלפניו בין מלאחריו:

    41. Verse 55

      וְרָאָ֨ה הַכֹּהֵ֜ן אַחֲרֵ֣י׀ הֻכַּבֵּ֣ס אֶת־הַנֶּ֗גַע וְ֠הִנֵּ֠ה לֹֽא־הָפַ֨ךְ הַנֶּ֤גַע אֶת־עֵינוֹ֙ וְהַנֶּ֣גַע לֹֽא־פָשָׂ֔ה טָמֵ֣א ה֔וּא בָּאֵ֖שׁ…

      והנגע לא פשה - עיין רש"י ז"ל וחכ"א טמא אינו אלא משום עומד הא מה אני מקיים והנה לא הפך הנגע את עינו והנגע לא פשה טמא בכל מין שהוא מטמא לו:

      פחתת שיהא כל מראיה שוקעין או אינו פחתת אלא כמראה שני (והא דכתיב לא הפך את עינו היינו שלא יצא ממראה הנגע אבל נשתנה וא"כ מניין שיהא מראיה שוקעין) כשהוא אומר היא הרי היא כמות שהיתה הא מה אני מקיים פחתת שיהיו מראיה שוקעין. בקרחתו אנו השחקים:

      בגבחתו אלו החדשים - מכאן אמרו סגוס שנראה בו הנגע כו':

    42. Verse 56

      וְאִם֮ רָאָ֣ה הַכֹּהֵן֒ וְהִנֵּה֙ כֵּהָ֣ה הַנֶּ֔גַע אַחֲרֵ֖י הֻכַּבֵּ֣ס אֹת֑וֹ וְקָרַ֣ע אֹת֗וֹ מִן־הַבֶּ֙גֶד֙ א֣וֹ מִן־הָע֔וֹר…

      והנה כהה - למראה שני. או כהה למראה שלישי ת"ל והנגע הא כיצד למראה ב' ולא למראה ג':

      וקרע - יכול קרע קטן ויקיים בו מצות קריעה ת"ל אתו. יכול יניחנו במקומו ת"ל מן הבגד ינתקנו מן הבגד. יכול ישליך את הקרעים לאשפה ת"ל באש תשרפנו:

    43. Verse 57

      וְאִם־תֵּרָאֶ֨ה ע֜וֹד בַּ֠בֶּ֠גֶד אֽוֹ־בַשְּׁתִ֤י אֽוֹ־בָעֵ֙רֶב֙ א֣וֹ בְכׇל־כְּלִי־ע֔וֹר פֹּרַ֖חַת הִ֑וא בָּאֵ֣שׁ תִּשְׂרְפֶ֔נּוּ אֵ֥ת אֲשֶׁר־בּ֖וֹ הַנָּֽגַע׃

      את אשר בו הנגע - לימד על כל הקרעים שטעוני' שריפה נאמר כאן נגע ונאמר בסוף שבוע ראשון נגע מה כאן כהה למראה שני ולא למראה שלישי אף כהה בסוף שבוע ראשון שמכבסו למראה שני ולא למראה שלישי:

      ואם תראה עוד - אין עוד אלא מקומו מכאן שטולה עליו מטלית אין לי אלא מקומו מנין לרבות כל הבגד ת"ל בבגד יכול אפי' כ"ש ת"ל עוד מה ראשונה כגריס אף כו' אין לי אלא כמראה. שלא כמראה מניין ת"ל פרחת. או אינו אלא עד שתחזור ותפשה ת"ל היא הרי היא כמו שהיתה:

    44. Verse 58

      וְהַבֶּ֡גֶד אֽוֹ־הַשְּׁתִ֨י אוֹ־הָעֵ֜רֶב אֽוֹ־כׇל־כְּלִ֤י הָעוֹר֙ אֲשֶׁ֣ר תְּכַבֵּ֔ס וְסָ֥ר מֵהֶ֖ם הַנָּ֑גַע וְכֻבַּ֥ס שֵׁנִ֖ית וְטָהֵֽר׃

      אשר תכבס - יכול יקיים בו מצות כיבוס ת"ל וסר. יכול מצד זה לצד זה ת"ל מהם עד שיעקר מכולם:

      וכבס שנית - זה לטהרו והראשונ' להסגר:

    45. Verse 59

      זֹ֠את תּוֹרַ֨ת נֶֽגַע־צָרַ֜עַת בֶּ֥גֶד הַצֶּ֣מֶר׀ א֣וֹ הַפִּשְׁתִּ֗ים א֤וֹ הַשְּׁתִי֙ א֣וֹ הָעֵ֔רֶב א֖וֹ כׇּל־כְּלִי־ע֑וֹר לְטַהֲר֖וֹ…

      זאת תורת כו' ונאמר זאת התורה לכל נגע כו' - מקיש כלם לבית מה בית מטמא בביאה אף כו' אי מה בית טעון צפרים אף כו' ת"ל זאת:

      לטהרו או לטמאו - כשם שמצוה בארץ כך מצוה בח"ל כשם שמצוה לטהרו כך מצו' לטמאו כהן שמטהרו מטמאו ואם מת כהן אחר רואהו:

      תורת לרבות בית עולמי' - זאת. פרט לבמה. תהיה. בזמן הזה. תורת המצורע. תורה אחת לכל המצורעין שיהיו מביאין קרבן זה כו'. ביום טהרתו. מלמד שטומאתו וטהרתו ביום מניין הזאתו ותגלחתו ושחיטת צפרין ביום ת"ל תורת המצרע ביום. יכול אף ליקוח צפרים ושילוח. צפרים וכבוס בגדים ורחיצתו ביום ת"ל זאת ביום כו':

    Edition: Aderet Eliyahu, Halberstadt, 1860. License: Public Domain. Sefaria.

    Tanakh · chapter reading guide

    Leviticus Chapter 13

    Leviticus Chapter 13 presents 59 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Leviticus 13

    Open in the reader
    Reverse sources - sages citing this page