Leviticus Chapter 20

ואל בני ישראל תאמר AGAIN THOU SHALT SAY TO THE CHILDREN OF ISRAEL the punishments for the transgression of the prohibitions mentioned in the previous chapters.

מות יומת HE SHALL SURELY BE PUT TO DEATH by sentence of the court; and if the court has not sufficient authority to carry this out, then, ‎ 'וכו‎‎ עם הארץ the people of the land shall assist them (Sifra, Kedoshim, Section 4 4).

עם הארץ THE PEOPLE OF THE EARTH - that people for whose sake the earth was created: Israel (cf. Rashi on Genesis 1:1); or, that people which is destined to remain in possession of the Land (Canaan) through obedience to these commands (Sifra, Kedoshim, Section 4 4).

אתן את פני ‎ is taken in the sense of, פנאי שלי, My leisure — I shall turn away from everything else that I am occupied with, and will busy Myself with him alone (Sifra, Kedoshim, Section 4 13; cf. Rashi on Leviticus 17:10).

באיש AGAINST THAT MAN - but not against the whole congregation if they thus sin (Sifra, Kedoshim, Section 4 13), for the community as a whole is never punished with excision.

כי מזרעו נתן למלך BECAUSE HE HATH GIVEN OF HIS SEED TO THE MOLECH — These words appear to be redundant since in v. 20 the nature of the sin is already mentioned, but because Scripture states (Deuteronomy 18:10) “[There shall not be found among you] any one that maketh his son or his daughter pass through the fire", one might think that this law applies only to ones children; whence do we know that it applies also to one’s son's son and one's daughter’s son? Because Scripture states here, “because he hath given of his offspring to the Molech". Whence do we know that illegitimate offspring are also included in this law? Because Scripture states again (v. 4) “when he giveth of his seed to the Molech” — whether legitimate or not (Sifra, Kedoshim, Section 4 6-7; Sanhedrin 64b).

למען טמא את מקדשי TO DEFILE MY מקדש - This means the “Congregation of Israel" which is sanctified to Me. The word מקדש does not imply the Sanctuary only but anything that is holy to God, as in the expression (Leviticus 21:23) “that he profane not my holy things (‎‎‏מקדשי‎).

‎ואם העלם יעלימו AND IF [THE PEOPLE OF THE LAND] DO ANY WAYS HIDE THEIR EYES [FROM THE MAN] — If they hide their eyes in one thing they will in the end hide their eyes also in many other matters (Sifra, Kedoshim, Section 4 9); if the Small Sanhedrin (a judicial court of twenty-three) hide their eyes, in the end the Great Sanhedrin (the Supreme Court of seventy-one) will also hide their eyes (Sifra, Kedoshim, Section 4 11).

ובמשפחתו [THEN I WILL SET MY EYES AGAINST THAT MAN], AND AGAINST HIS FAMILY — R. Simeon asked, "But how did his family sin that it should be punished?" But the family is mentioned to teach you that you may take it as a rule that there is no family in which there is one tax-collector (a calling held in great reprobation by Jews) which may not be regarded as consisting entirely of tax-collectors, for they all try to protect him (Sifra, Kedoshim, Section 4 13; Shevuot 39a).

והכרתי אתו AND I WILL CUT HIM OFF - Why is this stated (it appears to be a mere repetition of the statement in v. 3)? Because since Scripture says here for the reason stated above, “[I will set My face…] against his family", I might think that the whole family is also doomed to excision; Scripture therefore states “[I will cut] him [off]"— he alone is subject to excision, but the whole family is not subject to excision but to bodily sufferings (Sifra, Kedoshim, Section 4 14; Shevuot 39a).

לזנות אחרי המלך TO COMMIT WHOREDOM WITH MOLECH - This is intended to include the worship also of any other idol which he worshipped in this way (by letting his children pass through the fire in honor of it) even though this is not the manner of worship peculiar to it (Sifra, Kedoshim, Section 4 15; Sanhedrin 64a).

והתקדשתם SANCTIFY YOURSELVES - This implies keeping aloof from all idolatry (Sifra, Kedoshim, Chapter 10 2).

אביו ואמו קלל HE HATH CURSED HIS FATHER OR HIS MOTHER - These apparently redundant words are intended to include as subject to the death penalty one who curses his parents after their death (Sanhedrin 85b).

דמיו בו HIS BLOOD IS UPON HIM - This implies execution by stoning; similarly wherever the expressions דמיו בו or דמיהם בם occur. We learn this Halachic rule from the case of אוב and ידעוני of whom Scripture expressly states, (v. 27) [“they shall surely be put to death], they shall overwhelm them with stones, their blood is upon them (דמיהם בם)” (Sifra, Kedoshim, Chapter 10 7; cf. Sanhedrin 54a; Keritot 5a). But according to the literal sense of the passage it means the same as the expression דמו בראשו (Joshua 2:19): “[whosoever shall go out of the doors of thy house into the street his blood shall be upon his own head] (דמו בראשו)” where the meaning is: No one deserves punishment on account of his death except himself, for he brought it upon himself that he should be killed (i. e. it was his own fault).

ואיש AND THE MAN [THAT COMMITTETH ADULERY SHALL SURELY BE PUT TO DEATH] — a man, thus excluding a minor (Sifra, Kedoshim, Chapter 10 8).

אשר ינאף את אשת איש WHO COMMITTETH ADULTERY WITH ANOTHER MAN'S WIFE - a man's wife, thus excluding the wife of a minor from the death penalty. This teaches us that a minor cannot enter into a marriage contract. And in reference to what married woman do I make you liable to the death penalty?

אשר ינאף את אשת רעהו IF HE COMMITTETH ADULTERY WITH THE WIFE OF HIS FELLOW-MAN — his fellow-man, thus excluding the wife of a heathen; this teaches us that a heathen cannot enter into a marriage contract according to Jewish law (Sifra, Kedoshim, Chapter 10 8; Sanhedrin 52b).

מות יומת הנאף והנאפת THE ADULTERER AND THE ADULTRESS SHALL SURELY BE PUT TO DEATH — Wherever a death penalty is mentioned in Scripture without being precisely defined, only strangulation is intended (Sifra, Kedoshim, Chapter 10 8; Sanhedrin 55b).

תבל עשו THEY HAVE WROUGHT תבל - i. e. they have done a shameful deed. Another interpretation is that תבל is connected with בלל to "intermingle" and signifies that they mingle (בּלל) the seed of the father with the seed of the son.

משכבי אשה means he inserts as a brush into a tube [i.e - in the manner of marital intercourse].

ישרפו אתו ואתהן [AND IF A MAN TAKE A WIFE AND HER MOTHER, IT IS WICKEDNESS] THEY SHALL BE BURNT [WITH FIRE] BOTH HE AND THEY — You cannot say that this means that they shall burn also his first wife (i. e. her whom he married first), because you must admit that he married her legally for she was not forbidden to him as a wife. But the fact is that the case of “a woman and her mother": mentioned here must be a case where both of them are forbidden to him on account of a previous relationship to him, — that, for instance, after having married a woman, he marries also his mother-in-law and her mother. It is these two that have to be burnt. There are, however, some of our Rabbis who say we have here a case of where, in addition to having married a woman, he marries only his mother-in-law (but not also the latter's mother). But what then could be the meaning of אתהן? It means one of them (“את "הן) and this is a Greek word, הן (ξυ) meaning “one" (Sanhedrin 76b; Sifra, Kedoshim, Chapter 10 12).

ואת הבהמה תהרגו AND YE SHALL SLAY THE BEAST - If the man has sinned, what sin has the beast committed? But because the man’s opportunity to stumble (to sin) was occasioned by it, therefore Scripture says, “let it be stoned"! How much the more does this principle apply to a human being who knows to distinguish between good and evil and yet brings evil upon his fellow-man by inducing him to commit a sin. In a similar way you should explain: (Deuteronomy 12:2) “Ye shall utterly destroy all the places [where the nations… served their gods… under every bushy tree]" Now is not the following a logical conclusion? How is it in the case of trees which can neither see nor hear? Merely because an opportunity to sin was occasioned by them Scripture says, "Destroy, burn, exterminate them!״ One who makes his fellow-man deviate from the path of lifeto the path of death, does it not follow all the more that he should be punished? (Sifra, Kedoshim, Chapter 11 5; cf. Sanhedrin 54a, 55a.)

חסד הוא IT IS A WICKED THING - It is an Aramaic expression, the Hebrew חרפה (disgrace) being in that language חסודא (cf. Onkelos on Genesis 34:14). A Midrashic explanation of it (of חסד הוא) is; If you should say, "But Cain married his sister!" then I reply, Cain's case was an exceptional one; an act of kindness (חסד) was done by the Omnipresent in order that His world might be built up through him (i. e. He made the propagation of the human race possible through this union), as it is said (Psalms 89:3) "The world was built up through חסד, loving-kindness" (Sifra, Kedoshim, Chapter 11 11; Sanhedrin 58b).

הערה means HE HATH UNCOVERED - Similarly the term ערוה everywhere denotes "uncovering". The ו in the word ערוה nakedness, is inserted in the root ערה in order to form a noun of it, just as the noun זעוה, "trembling", is of the same derivation as זע in the phrase (Esther 5:9) "and he stood not up and did not tremble (זע)". Similarly, אחוה "brotherhood", is of the same derivation as אח, brother. As for this term "uncovering" our Rabbis differ in the meaning they give to it (Yevamot 55b). Some say that it is the mere contact of the tip of the organ, while others say that it is the insertion of the tip.

'וערות אחות אמך וגו‎‎‎ [AND THOU SHALT NOT UNCOVER] THE NAKEDNESS OF THY MOTHERS SISTER [NOR OF THY FATHER’S SISTER] — Scripture repeats the prohibition regarding these (although they had been mentioned already in Leviticus 18:12, 13) to tell us that one is prohibited in respect to them, both in regard to one's father's or mother's sister on their father's side, and in regard to their sisters on their mother's side. But as regards a marriage being forbidden with the wife of one's father’s brother (cf. Leviticus 18:14) the prohibition (i.e. the איסור ערוה מדאורייתא) applies only to the wife of the brother of one's father when he is the father’s brother on the father’s side (i. e. when both have one father) (cf. Yevamot 54b).

אשר ישכב את דדתו AND IF A MAN SHALL LIE WITH HIS AUNT… [THEY SHALL DIE CHILDLESS] — This verse is intended to teach that the "excision" mentioned above (18:29, where "all these abominations includes the union prohibited in v. 14 of that chapter) consists in their (the offenders’) passing from this world childless.

ערירים - Translate this as the Targum renders it: בלא ולד, childless. Similar is, (Genesis 15:2) "and I will pass away childless (ערירי)”. If he has children he will bury them (i. e. they will die during his life-time); if he has no children when this sin is committed he will die childless (he will beget no children afterwards). That is why Scripture varies the expression in these two verses (this and the following) here stating ערירים ימתו, "they shall die childless", and there ערירים יהיו, "they shall be childless". The expression ערירים ימתו implies: if he has any children at the time he commits the sin, he shall have none remaining when he dies because he will bury them during his lifetime; ערירים יהיו on the other hand, implies: if he has no children at the time when he commits the sin, he shall remain all his life just as he was then (Sifra, Kedoshim, Chapter 12 7; Yevamot 55a).

נדה הוא means, this cohabitation ought to be kept at a distance (avoided) and is loathsome. Our Rabbis explained that these words prohibit the slightest approach to her [I.e. one is liable for superficial contact, as is defined in the commentary on verse 18] just as though she were a נדה in the case of whom such intimacy is expressly stated as forbidden, as it says, (v. 18) “he hath uncovered her fountain” (cf. Yevamot 54a).

קוץ - ואקץ signifies loathsomeness. Similar is: (Genesis 27:46) "I am sick (קצתי) of my life”, like a man who is disgusted with his food (Sifra, Kedoshim, Chapter 12 16).

והבדלתם בין הבהמה הטהרה לטמאה YE SHALL THEREFORE DISTINGUISH BETWEEN CLEAN BEASTS AND UNCLEAN — It is needless for Scripture to say that one should distinguish between a cow and an ass for these are different and are therefore distinguishable. But it means: you shall distinguish between such an animal as is clean (permitted) to you and such as is unclean (forbidden) to you although it is a clean animal per se, i.e., make a distinction between an animal which has been killed by cutting at least the greater part of each organ (the gullet and the windpipe) or whether it has been killed by cutting exactly the half of each organ. And how much difference is there between the greater part and the exact half? A hair’s breadth only (and consequently the command is given: והבדלתם, “you shall very carefully distinguish”) (Sifra, Kedoshim, Chapter 12 20; cf. also Rashi on Leviticus 11:47 and Chullin 27a).

אשר הבדלתי לכם לטמא WHICH I HAVE SEPARATED FOR YOU TO DECLARE THEM UNCLEAN — This means, to declare them as forbidden.

ואבדל אתכם מן העמים להיות לי ‎ AND I HAVE SEPARATED YOU FROM THE PEOPLES THAT YOU SHOULD BE MINE — If you hold yourselves apart from them then you will be Mine, but if not, you belong to (become subject to) Nebuchadnezzar and others like him. Rabbi Eleazer ben Azariah said, “Whence do we know that one should not say, "My soul loathes swine’s flesh”, or, “I have no desire to wear clothes which are a mixture of wool and linen”, but one should say, "I would, indeed, like them, but what can I do since my Father in heaven has imposed these decrees upon me”? Because Scripture states: “I have separated you from the peoples to be for Me", whichyour separation from them (from their doings) should be for My sake — that one should keep aloof from sin and take upon himself the yoke of the kingdom of Heaven (Sifra, Kedoshim, Chapter 12 23).

'‎כי יהיה בהם אוב וגו‎ [A MAN ALSO, OR A WOMAN] THAT HATH THE SPIRIT אוב, [OR THAT IS A WIZARD SHALL SURELY BE PUT TO DEATH] — Here the penalty of death by stoning is mentioned for them, and above (Leviticus 20:6) it mentions excision! But the explanation is: If there were witnesses to the offence and the necessary warning had been given them, death by stoning is the punishment. If he acted wittingly but had not been warned, he is punishable with excision and if he breaks the law regarding them (the אוב or ידעוני) inadvertently, he has to bring a sin offering. And the same rules apply in the case of all persons who are subject to the death penalty, where excision is mentioned (i. e. in all such cases “stoning" or a sin offering is the punishment according to the circumstances).

ואל בני ישראל - אלו ישראל. ומן הגר. אלו גרים. הגר. לרבות נשי גרים. בישראל. לרבות נשים ועבדים. א"כ מה ת"ל איש לרבות נכרים שמצווין על עריות כישראל (סנהדרין נ"ז ע"ב). והלא כבר נאמר ויצו ה' אלקים על האדם כו' (בפ' בראשית) אלא להביא נכרים שבאו על עריות ישראל שידונו בדין ישראל:

אשר יתן - עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל ומזרעך לא תתן כו' יכול אפי' מסר ולא העביר העביר ולא מסר ת"ל לא תתן להעבי' יכול אפי' שלא באש ת"ל לא ימצא בך מעביר כו' העברה העברה לגז"ש מה להלן באש כו' אף כו'. להעביר. אינו חייב אלא דרך העברה יכול אף שלא מזרעו ת"ל ומזרעך (כל המימרא בסנהדרין ס"ד ע"ב) ולא אחרים ולא את עצמו. ר"ח ב"י מחייב בעצמו שנא' בך. מזרעו ולא כל זרעו. זרע זרעו מניין ת"ל בתתו מזרעו:

מות יומת - עיין רש"י ז"ל. עם הארץ. שבגינו נבראת הארץ ועתידין לירש את הארץ בשביל זה. ירגמהו. בלא כסותו:

באבן - שאם מת באבן א' יצא:

ואני אתן כו' - עיין רש"י ז"ל:

והכרתי - הרי הוא בל"ת וכרת ומיתה:

מקרב עמו - ועמו בשלום:

ואם העלם יעלימו כו' - עיין רש"י ז"ל:

לבלתו המית אתו - בכל מיתה:

ובמשפחתו והכרתי כו' - עיין רש"י ז"ל:

לזנות אחרי כו' עיין רש"י ז"ל - ג' כריתות בע"ז א' לכדרכה וא' לשלא כדרכה וא' למולך (סנהדרין ס"ד ע"ב):

והנפש - לפי שנא' למטה ואיש או אשה כו' עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל אל תפנו:

והתקדשתם - זו קדושת פרישת ע"ז או אינו אלא קדושת כל המצות ת"ל קדשים תהיו הרי קדושת כל המצות אמורה ומה ת"ל והתקדשתם והייתם קדשים זו קדושת פרישת ע"ז. אני ה' אלהיכם. כשם שאני קדוש כו':

ושמרתם - לרבות שאר דקדוקי הפרשה:

אני ה' מקדשכם - כשם שאני קדוש כו':

כי איש - אשה מניין ת"ל איש איש:

את אביו - ולא את אבי אביו:

אביו - אביו ודאי ולא הספק וכן אמו. אין לי אלא אביו ואמו. אביו שלא אמו. אמו שלא אביו מניין ת"ל אביו ואמו קלל מ"מ. לאחר מיתה מניין ת"ל ומקלל אביו ואמו דברי ר' יאשיה ר' יונתן אומר כו':

מות יומת - בסקילה או אינו אלא כו' ת"ל דמיו בו ולהלן נאמר דמיהם בם מה להלן סקילה כו' ומה ת"ל מות יומת שאם אין (סנהדרין מ"ה ע"ב) אתה יכול להמיתו מיתה הכתובה בו כו' וכן בכלם. עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל אלהים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאר אם היה אביו דיין או נשיא כו' לא זה ולא זה מניין הריני דן בנין אב משתיהם לא הרי נשיא שאת' מצווה על המראתו ולא הרי דיין שאתה מצווה על הוראתו כו' הצד השוה שבהן שהן בעמך כו' מה לשניהן שכן גדולתם גרמה להם ת"ל לא תקלל חרש באומללין שבעמך. מה לחרש שכן חרישתו גרמה לו נשיא ודיין יוכיחו הצד השוה שבהן שהן בעמך כו':

ואיש - להוציא את הקטן עיין רש"י ז"ל:

מות יומת - סתם מיתה האמורה בתורה אינה אלא חנק או אינו אלא באחת מכל המיתות שבתורה אמרת כל מיתה שבתורה אין אתה רשאי להחמיר עליה אלא להקל עליה דברי ר' יאשיה ר' יונתן או' לא מפני שהיא קלה כו' ר' אומר נאמרה מיתה בידי שמים ונאמרה מיתה בידי אדם מה מיתה בידי שמים שאין בה רושם אף כו' עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל לא תנאף א' האיש וא' האשה (פי' אזהרה היא לשניהם):

אשר ישכב את אשת אביו - בין שהיא אמו בין שאינו אמו. עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל ערות אביך ונא' כאן ערו' אביו גלה מופנה לגז"ש מה כאן באשת אביו אף להלן בא"א הכתו' מדבר ומשמ' בין שהיא אמו ובין כו':

אמו שאינו א"א מניין ת"ל וערות אמך - א"א לא"מ מניין ת"ל ערו' אשת אביך. אין לי אל' אמו שאינו א"א ואשת אב לא"מ באזהר'. בעונש מניין נא' כאן אשת אביו ונא' להלן ערות אביך מה להלן עשה אמו שא"א כאמו שהי' א"א כו'. אמך היא משום אם אתה מחייבו ואי אתה מחייבו משום אשת אב דר"י וחכ"א [כל המימרא עיין בסנהדרין נ"ג ומ"ד] ערות אביך. ערות אביך ממש. ערות אחי אביך. אחי אביך ממש ולעבור בשני לאוין. וערות אמך. בין שהיא אשת אב בין שאינה אשת אב. אשת אב שאינו אמו מניין ת"ל ערות אשת אביך. לאחר מיתה מניין ת"ל ערות אביך היא ובעונש נאמר את אשת אביו בין שהיא אמו בין שאינו אמו. לאחר מיתה מניין ת"ל ערות אביו גלה. תבל. עשו שתבלו את החוט:

דמיהם בם - עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל ערות כלתך כו'. אשת בנך היא. פרט לשפחה ונכרית:

ואיש - פרט לקטן אשר ישכב את זכר. בין גדול בין קטן:

משכבי אשה - ה"ז בא ללמד ונמצא למד שב' משכבות באשה. [יבמות נ"ד ע"ב] ולהקיש איש לאשה מה אשה בהערא' אף כו'. עונש שמענו אזהר' מניין ת"ל ואת זכר כו'. אזהרה לנשכב מניין ת"ל לא יהיה קדש בבני ישראל כו' דר"י ר"ע אומר לא תשכב (ר"ל מבנין נפעל) לא תשכב:

ואיש אשר יקח - בכלן נאמ' שכיבה וכאן נאמ' קיחה דרך קיחה אמרה תורה מכאן אמרו נושאין על האנוסה ועל המפותה [יבמות צ"ז ע"א] וי"א כתיב בת בנך ובת בתך אבל שלה מותר. ונהלן נאמר ערות אשה ובתה כאן באונסין כאן בנשואין:

את אשה ואת אמה - אין לי אלא אשה ואמה. בתה ובת בתה ובת בנה מניין נאמר כאן זימה ונאמר להלן זימה מה להלן בתה ובת בתה ובת בנה אף כאן כו'. מניין לבתו ובת בתו ובת בנו נאמר כאן זימה ונאמר להלן זימה מה להלן זכרים כנקיבות אף כאן כו' [כל המימרא עיין בסנהדרין ע"ה ע"ב. וע"ו ע"ב] ומניין לעשות ג' דורות למעלה נאמ' להלן זימה ונאמר כאן זימה מה להלן למטה ג' דורות. אף כאן למעלה ג' דורות. ומה כאן בעונש עשה למעלה כלמטה אף להלן באזהרה עשה למעלה כלמטה:

אתו ואתהן - את אחת מהן דברי ר"י ר"ע אומר אתהן דהיינו עד שיחיו שתיהן פרט לאחר מיתת אשתו:

ואיש - פרט לקטן. בבהמה בין גדולה בין קטנה:

מות יומת - בסקילה או אינו כו' ת"ל תהרגו ונאמ' להלן כו' כי הרג תהרגנו מה להלן בסקילה. א"ל אלא שוכב נשכב מניין ת"ל כל שכב עם בהמה אם אינו ענין לשוכב תנהו ענין לנשכב. אזהרה לשוכב מניין ת"ל ובכל בהמה כו' [סנהדרין נ"ד ע"ב] אזהרה לנשכב מניין ת"ל כל שוכב אפקי' בלשון שוכב להקיש נשכב לשוכב מה שוכב ענש והזהיר כו':

ואת הבהמה תהרגו - עיין רש"י ז"ל המטה את חבירו מדרך חיים כו' ולענין הצדיקים מהו אומר לא תשחית את עצה והלא דברים ק"ו ומה אילנות שאינן רואין כו' חס עליהן המקום אדם שעושה רצונו של מקום ועושה התורה עאכ"ו וכ"הא לא תניף עליהן ברזל והלא דברים ק"ו מה אבנים שאינן רואות כו' ע"י שמטילין שלום בין ישראל לאביהם שבשמים כו' ק"ו לאדם שמטיל שלום בין איש לאשה כו' ד"א [סנהדרין נ"ה ע"א] שלא תהא הבהמה עוברת בשוק ויאמרו זו שנסקל פלוני על ידה והלא דברים ק"ו אם המקום חס על כבודן של רשעים ק"ו על של צדיקים:

ואיש - פרט לקטן. והיא תראה כו'. עד שיהיו מזידין [סנהדרין מ"ד ע"ב] מכאן להתראה מן התורה וא"ת קין נשא את אחותו כו' עיין רש"י ז"ל:

ונכרתו - והרי בכלל כל העריות הית' כמ"ש להלן כי כל אשר יעשה מכל התועבו' האל' בא ללמד על כל הכריתות [מכות י"ג ע"ב וי"ד ע"א] שהן בכרת ולא במלקות. וחכ"א נאמר כאן לעיני ולאמר להלן ונקלה אחיך לעיניך מה להלן במלקות אף חייבי כריתות במלקות א"כ מה ת"ל ונכרתו לחייב על אחותו שהיא בת אביו ובת אמו [מכאן עד סוף המימרא ביבמות כ"ב כ"ג] לומר שאין עונשין מן הדין עונש שמענו אזהר' מניין ת"ל ערות אחותך כו' אזהרה לאחותו בת אביו ובת אמו מניין ת"ל אחותך היא לומר שאין מזהירין מן הדין:

מולדת בית או מולד' חוץ - בין שאומרי' לאביך קיים בין שאומרים לו הוצא:

ערות בת אשת אביך לחייב שתים משום אחותו ומשו' בת אשת אביו ר"י ברב"י אומר בת אשת אביך מי שיש לה אישות מאביך פרט לאחותו משפחה ונכרית. בשפחה כתיב האשה וילדיה כו' ועל נכרית רש"א כי יסיר את בנך בנך הבא מישראל כו'. כי יסיר. לרבות כל האומות שהן מסירין:

ואיש - להוציא את הקטן. את אשה דוה. זו נדה שנא' והדוה בנדתה. וגלה את ערותה [מכות י"ד ע"ב] פרט לדם הבא מן הדופן:

את מקרה הערה - מכאן להעראה אין לי אלא נדה [יבמות נ"ד ע"ב] מניין לכל עריות ת"ל כי כל אשר יעשה מכל התועב' האלה הוקשו כל העריות כלן לנדה מה נדה בהעראה אף כו':

את מקור דמיה - שאינה טמאה אלא דם הבא מן המקור. דמיה. [נדה י"ט ע"א] דמים הרבה מכאן אמרו ה' דמים כו':

ונכרתו - עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל ואל אשה בנדת כו' ואל אשה כו' לחייב על כל א' וא' (כריתו' ב' ע"ב) אין לי אלא שלא יבא מניין שלא (הוא בת"כ לעיל פ' אחרי פרק י"ג הל' ט"ו) יחבקנה ולא ינשקנה ת"ל לא תקרב אין לי אלא נדה כל עריות מנין ת"ל איש איש כו' לא תקרבו:

איש איש - להביא (שם הל' א') את עכו"ם שמוזהרין על עריות כישראל:

וערות אחות אמך - עיין רש"י ז"ל:

כי את שארו הערה - (יבמות נ"ד ע"ב) אם אינו ענין להעראה דעריות תנהו ענין להעראה דבהמה שבזכר כבר נאמר משכבי אשה:

ואיש - פרט לקטן. ערות דדו גלה. נאמר כאן דדו ונאמר להלן או דדו מה להלן (יבמות שם) מן האב ולא מן האם שנא' ממשפחתו ונאמר למשפחותם לבית אבותם אף כו':

ערירים כו' - עיין רש"י ז"ל וכה"א כתבו את האיש הזה כו' עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל ערות אחי אביך לא תגלה אל אשתו כו':

ואיש - פרט לקטן. אשר יקח את אשת אחיו. עונש שמענו אזהרה מניין ת"ל ערות אשת אחיך לא תגלה אין לי אלא מן האב מן האם מניין ת"ל (יבמות נ"ה ע"א) ערות אחיך הוא. אשת אחיך מן האם שאין לה בנים לאחר מיתת בעלה מניין ת"ל היא. אשת אח מן האב שאין לה בנים בחיי בעלה מניין ת"ל נדה היא (יבמות שם ודף נ"ד) וכי נדה היא אלא מה נדה שיש לה היתר לאחר מכאן ובשעת איסורה בכרת אף כו'. אשת אח מן האב שיש לה בנים לאחר מיתת בעלה מניין ת"ל ערות אחיו גלה:

ולא תקיא אתכם הארץ - א"י אינה כשאר כל הארצות אינה מקיימת את עוברי עבירה למה"ד לבן מלך שאכל דבר שקוץ כו':

אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה - אני איני מביא אתכם אלא לשבת ולירש. לא ככנעניים שהיו שומרים את המקום:

ולא תלכו בחוקת הגוי - אלו המצריים:

אשר אני משלח מפניכם - אלו הכנעניים:

כי את כל אלה עשו ואקוץ בם - מלמד שהיו הכנעני' שטופי' בדברי' הללו ואני מגלה אותם ע"י דברי' הללו:

ואמר לכם - אתם נאים שאתם פתחתם תחלה [פי' במצרים] כמ"ש גן נעול אחותי כלה כו':

תירשו את אדמתם - ירושה עולמית אשר הבדלתי אתכם מן העמים. ראו כמה ביניכם לבין האומות באומות א' מקשט את אשתו ואחר נוטל כו':

הבדלתי אתכם - כל מעשיהן של ישראל מובדלין מבין האומות בחרישתן בזריעתן בקצירתן כו':

מן העמים - אלו נאמר ואבדיל העמים מכם לא הי' תקומה לאומות אלא מן העמים כאדם שבורר וחוזר ובורר:

ולא תשקצו את נפשתיכם כו' לטמא - (מעילה י"ו ע"ב) פתח הכתוב באכיל' וסיים בטומאה מה טומא' בכעדשה אף אכילה בכעדשה:

אשר הבדלתי - במובדלין דבר הכתוב:

והיית' לי קדשים - כשם שאני קדוש כו':

ואבדל אתכ' מן העמים להיות לי - עיין רש"י ז"ל:

ואיש - פרט לקטן:

או אשה - לרבות טומטום ואנדרוגנוס:

כי יהיה בהם - ולא הנשאל בהם אלא באזהרה שנא' לא ימצא בך כו':

כללים מרבינו הגאון זצללה"ה:

ל"ו כריתות - א' בפרשת לך לך דהיינו מילה. וא' בפ' בא דהיינו חמץ בפסח. וד' בפ' תשא היינו שלא יעשה שמן המשחה כמוה ושלא ליתן ממנו על זר ושלא לעשות קטורת כמוה להריח בה וגבי שבת כי כל העושה בו מלאכה ונכרתה. וד' בפ' צו היינו א' גבי פגול כתיב הכא עון וילפינן מנותר דכתיב בפ' קדושים. וא' לענין טמא שאכל קדשים דכתיב והנפש אשר תאכל מזבח השלמים וא' לענין חלב וא' לענין דם. וי"ז בפ' אחרי מות היינו ב' מהם המה שחוטי חוץ והעלה בחוץ. וט"ו גבי עריות היינו דחשבינן כל עריות לחדא (ר"ל מה שנכלל בפסוק א') היינו בתו ובת בתו ובת בנו וכן בתה ובת בתה ובת בנה וחמותו ואם חמותו ואם חמיו הכל אחד הרי א'. ואחות אשה הרי ב'. אמו ואחות אמו ואחות אביו ואחותו. הרי ד'. וד' באישות היינו אשת אחיו ואשת אביו ואשת אחי אביו וכלתו הרי ד' הרי עשרה. ונדה ואשת איש וזכר וזכר עם בהמה ונקבה עם בהמה הרי ט"ו הרי בין כולם כ"ז. וג' בפ' קדשים היינו מולך ואוב וידעוני הרי למ"ד. וג' בפ' אמר היינו ב' גבי יו"ה עינוי ומלאכה. וא' גבי מברך את השם דכתיב הכא ונשא חטאו וילפינן ממגדף למ"ד מגדף היינו עכו"ם ממש. וא' בפ' בהעלתך היינו גבי פסח. וא' בפ' שלח לך היינו ע"ז דכתיב והנפש אשר תעשה ביד רמה: וא' בפ' חקת היינו טמא שנכנס למקדש. הרי לך כל הל"ו כריתות וגבי כ"ג עריות המפורשין בפ' אחרי מות ז' מהם אין בהם מיתה כלל אלא כרת והיינו ב' באישות אשת אחיו ואשת אחי אביו. וד' באחות דהיינו אחותו ואחות אשה ואחות אמו ואחות אביו. ונדה. וששה מהם חייבים סקילה היינו אשת אב ואמו וכלתו והבא על הזכר וזכר עם בהמה ונקבה עם בהמה. וא' בחנק היינו אשת איש. וט' בשריפה היינו בתו ובת בתו ובת בנו ובתה ובת בתה ובת בנה חמותו ואם חמותו ואם חמיו:

עשרה דברים טעונים תנופה היינו מנחת סוטה - ועומר. ושתי הלחם ושני כבשי עצרת וביכורים. ואשם מצורע עם לוג שמן שלו. וכל המורם של שלמים היינו של איל נזיר. עם הזרוע בשלה. ותודה. ושאר שלמים: