Leviticus Chapter 17

ישחט שור או כשב‎ ‎‎‏ אשר [WHAT MAN SOEVER] THAT SLAUGHTERETH AN OX, OR A LAMB — Scripture is speaking here of consecrated animals since it says (v. 4) "and bringeth it not unto the appointed tent to offer an offering" (cf. Sifra, Acharei Mot, Section 6 3; Zevachim 106a).

במחנה [WHAT MAN SOEVER SLAUGHTERETH …] IN THE CAMP - i. e. outside the forecourt (cf. Sifra, Acharei Mot, Section 6 5; Zevachim 107b).

דם יחשב BLOOD SHALL BE IMPUTED [UNTO THAN MAN] - As though he had shed the blood of a human being, who is guilty of a deadly sin.

דם שפך HE HATH SHED BLOOD - These apparently redundant words are intended to include in the penalty of כרת him who sprinkles outside the fore-court the blood of a sacrifice which has been slaughtered within it as is here commanded (Sanhedrin 34b; Zevachim 107a).

אשר הם זבחים [THAT THE CHILDREN OF ISRAEL MAY BRING THEIR SACRIFICES] WHICH THEY SACRIFICE [IN THE OPEN FIELD ….. UNTO THE LORD] — "which they sacrifice" means, which they are at present accustomed to sacrifice.

לשעירים.means TO THE DEMONS - Similar is (Isaiah 13:21) “and demons (ושעירים) shall dance there" (Sifra, Acharei Mot, Chapter 9 8).

אשר יעלה עלה [WHOSOEVER MAN THERE BE ….] THAT OFFERETH (lit., bringeth up) A BURNT OFFERING — This is intended to declare one who burns the limbs of sacrifices outside the fore-court to be liable to the penalty of excision just the same as him who slaughtered a sacrifice outside the fore-court; so that if one person slaughtered a sacrifice outside the fore-court and another brought it up on the altar to burn it both are liable to excision (cf. Sifra, Acharei Mot, Chapter 10 6; Zevachim 106a).

ונכרת [THAT MAN] SHALL BE CUT OFF - his offspring are cut off (die out) and his own life-time (lit., his days) is shortened (cf. Rashi and Tos. Shabbat 25a; Tos. Yevamot 2a).

כל דם [WHATSOEVER MAN THERE BE … THAT EATETH] ANY BLOOD - Since Scripture states (v. 11) “[for it is the blood] with the life that maketh expiation", I might think that one is liable only for eating the blood of consecrated animals, (i. e. sacrifices), for it is only the blood of such animals that makes expiation. Scripture therefore states here “[Whatsoever man there be … that eateth] any blood [I will cut him off from among his people]" (Sifra, Acharei Mot, Section 7 3).

ונתתי פני I WILL SET פני [AGAINST THAT SOUL] - ‎פני is taken to mean as much as פנאי שלי My leisure — i.e. I will turn away (פונה) from all My affairs and concern Myself only with him (Sifra, Acharei Mot, Section 7 4; cf. also Targum Jonathan)

כי נפש הבשר FOR THE LIFE OF THE FLESH of every creature, not only of animals brought as sacrifices, is dependent on its blood (בדם היא), and it is for this reason that I have placed it [on the altar] to make expiation for the life of man: let life come and expiate for life!

כל נפש מכם NO SOUL OF YOU [SHALL EAT BLOOD] - This is stated in addition to v. 10 to admonish the adults about their young children (that they should not permit them blood to eat — for “no soul” shall eat blood) (Sifra, Acharei Mot, Section 7 6; Yevamot 114a).

אשר יצוד WHO HUNTETH - I seem to have here only the law that the blood of hunted beasts and fowls caught now by hunting must be covered with dust. Whence do I know that this applies also to geese and fowls which have been kept in the house having already been caught? Scripture therefore states יצוד] ציד], “who hunts a hunted thing"— hunted under any circumstances whether now or before. If this be so why does Scripture at all state אשר יצוד (let it merely state 'אשר ישחט וכו‎)? But it uses the term “hunting” to teach that one should not eat meat except after such toilsome preparation (Sifra, Acharei Mot, Chapter 11 2; Chullin 84a).

אשר יאכל THAT MAY BE EATEN - This is especially mentioned to the exclusion of unclean animals (Sifra, Acharei Mot, Chapter 11 4).

דמו בנפשו הוא means its blood represents its life (במקום הנפש), in as much as its life is depending on it.

כי נפש כל בשר דמו הוא means the life is (is identical with) the blood; דם and בשר are masculine, נפש is feminine.

אשר תאכל נבלה וטרפה [AND EVERY SOUL] THAT EATETH CARRION, OR THAT WHICH WAS TORN … [HE SHALL BOTH WASH HIS GARMENTS AND LAVE HIMSELF IN WATER] — Scripture is here speaking of the carrion of a clean bird which causes uncleanness only during the time it passes through the gullet (lit., it is being swallowed in the gullet) and what Scripture teaches you here is that it makes one unclean by eating of it [but it does not defile one by touching it]. The טרפה mentioned here (though being superfluous since a טרפה which died) is of course also a נבלה and thus causes uncleanness just as any other נבלה is mentioned only for the sake of the correct interpretation of the word נבלה. For thus we learn (in Sifra): One might think that the carrion of an unclean bird causes uncleanness in the moment it passes through the gullet! Scripture therefore adds the word טרפה to intimate that this law of נבלה applies only to that class of birds among which טרפה is possible, thus excluding unclean birds for in their class a רפה‎ט can never occur (Sifra, Acharei Mot, Chapter 12 7; Zevachim 69b).

ונשא עונו THEN HE SHALL BEAR HIS INIQUITY - If he eats sacred food or enters the Sanctuary in this state of uncleanness he becomes liable to excision for this uncleanness just as for doing these things in any other state of uncleanness (Sifra, Acharei Mot, Chapter 12 14).

ובשרו לא ירחץ ונשא עונו [BUT IF HE WASH THEM NOT], NOR LAVE HIS FLESH HE SHALL BEAR HIS INIQUITY — For the omission to lave his body before entering the Sanctuary or before eating sacred food he is liable to excision, but for the omission to wash his clothes he is liable to lashes only (Sifra, Acharei Mot, Chapter 12 13).

ואל כל בני ישראל - מניין לרבות ראשי המטות ת"ל כאן זה הדבר ונא' להלן זה הדבר מה להלן ראשי המטות אף כאן כו' ומה כאן אהרן ובניו ובני ישראל אף להלן כו' ללמד [כל המימרא עיין בנדרים ע"ח ע"א וברש"י ריש פ' מטות] שהתרת נדרים בג' הדיוטות וביחיד מומחה וללמד כאן שיש שאלה בהקדש. ד"א זה הדבר אשר ישחט על השחיטה חייב ולא על המליקה ולהלן נאמר זה הדבר (רש"י שם) חכם מתיר ואין בעל מתיר. בעל מפיר ולא חכם. מפיר. ד"א זה הדבר כל הנביאים נתנבאו בכה נוסף עליהן משה שנתנבא בזה:

ואמרת אליהם - לרבות גרים ועבדים. אשר ישחט במחנה. להביא היא בחוץ וצוארה בפנים [אינו בת"כ רק בזבחים ק"ז ע"ב] או יכול להביא השוחט חטאת בדרום שיהא חייב ת"ל מחוץ למחנה. יכול חוץ לג' מחנות ת"ל במחנה ומקיש מחנה לחוץ למחנ' מה חוץ למחנה שאין כשר שחיטת כל זבח אף כו'. או אשר ישחט. להביא שחיטת עוף:

איש איש - לרבות השוחט להדיוט שהמעלה פטור [ר"ל השוחט להדיוט חייב אבל המעלה פטור והוא בזבחים ק"ח ע"א] מבית ישראל. להוציא את הנכרים שאין חייבי' משום מעלה ושוחט בחוץ ואף לכתחילה מותרין לעשות במה בכ"מ:

ואל פתח כו' - למעוטי גגו של היכל שאינו חייב [אינו בת"כ רק בזבחים ק"ז ע"ב]:

קרבן - שיכול השוחט חולין בפנים חייב ת"ל קרבן על הקרבן היא חייב ואינו חייב על החולין. אי קרבן יכול אפילו קדשי בדק הבית כמ"ש ונקרב את קרבן ה' [זבחים קי"ו ע"ב] ת"ל ואל פתח אהל מועד הראוי לפת' אהל מועד חייבין ושאינו כו' ומניין להוציא את הרובע והנרבע מוקצה ונעבד אתנן ומחיר כו' ת"ל להקריב כו' יצאו אלו שאין כשרים להקריב. ומניין להוציא שעיר המשתלח ת"ל לה' המיוחדים לשם. ומניין להוציא מחוסר זמן בגופם חטאת ואשם בין בגופם בין בבעלים ותורים שלא הגיע זמנן ובע"מ עוברין ת"ל לפני משכן ה' הכשרים ליקרב עכשיו. או יכול שאני מוציא עולה מחוס' זמן בבעלים ואשם נזיר ואשם מצורע ששחטן שלא לשמן ת"ל שור או כשב או עז מ"מ:

לא הביאו (אינו בת"כ רק בזבחים ק"ו ע"ב) ולמטה הוא אומר לא יביאנו מה למטה לא ענש אא"כ הזהיר אף כאן ענש והזהיר. דם יחשב (אינו בת"כ רק בזבחים ק"ז ע"א) לרבות הזורק:

לאיש ההוא - ולא לשולחיו:

דם שפך - אחד ולא ב' שבמעלה חייבין [ר"ל בהעלא' חייבין שנים]:

ונכרת האיש - ולא הציבור:

ההוא - ולא האונס ולא שוגג ולא מוטעה:

מקרב עמו - ועמו בשלום:

למען אשר יביאו - ע"כ מדבר בקדשים שהקדישן בשעת איסור הבמות שהן בעשה ול"ת וכרת מכאן ואילך מדבר בקדשים שהקדישן בשע' היתר במות והקריבן בשעת איסור הבמות שהן בעשה ול"ת שנ' והביאום לה' זו עשה. ולא יזבחו עוד את זבחיהם. זו ל"ת. יכול יהא חייב כרת ת"ל זאת להם ואין אחרת להם [זבחים ק"ו ע"ב] מניין שבשעת היתר הבמות הכתוב מדבר ת"ל את זבחיהם אשר הם זבחים. זבחים המותרים להם כבר:

על פני השד' - מלמד שכל הזובח בבמה כזובח על פני השדה:

והביאם לה' - כולה [אינו בת"כ רק בזבחים כ"ו ע"א] שאם הי' רגלה בחוץ פסול:

וזבחו זבחי שלמים - אין לי אלא שלמים שהן קרבים בבמה מניין לרבות עולה ת"ל זבחי יכול אפו' חטאת ואשם ת"ל אותם אי אותם יכול שלמים בלבד ת"ל זבחי הריני דן מה שלמי' שהן באים בנדר או בנדבה דר"מ וחכ"א אין קרב בבמה אלא עולה ושלמים בלבד:

וזרק הכהן את הדם על מזבח - זריקת כהן במזבח ואין כהן בבמה ואפי' גרים נשים ועבדים כשרי' בבמה. מזבח ה' פתח אהל מועד. ואין מזבח בבמה ואפי' העלה על הסלע ואבן חייב:

לריח ניחח לה' - ואין ריח ניחח בבמה:

והקטיר - לפני שנאמ' ועשית עלתיך הבשר והדם אם אין בשר אין דם מניין לרבות יותרת הכבד ושתי הכליות [אינו בת"כ רק בפסחי' ע"ט ע"א] ת"ל לריח ניחח. יכול אפי' מנחת נסכים ת"ל החלב וכו':

לשעירים - עיין רש"י ז"ל:

אשר הם זנים - לרבות שארי ע"ז:

חקת עולם - לבית עולמים. לדרתם. שינהוג לדורות:

תהיה זאת - אף בזמן הזה:

ואלהם תאמר - אל הסמוכין להביא ששחט בחוץ ומעלה בחוץ [אינו בת"כ רק בזבחים ק"ז ע"א]:

איש איש - להביא שנים שהעלוהו. עלה. אין לי אלא עולה מניין לרבות אימורי קדשי קדשים ואימורי קדשי קלים תלמוד לומר או זבח. יכול אף במעלה בשר חטאת בשר קדשי קדשים בשר קדשים קלים מותרי עומר תלמוד לומר עלה. מה עולה שהיא ראויה לאישים אף כו'. מניין לרבות הקומץ והלבונה והקטרת מנחת כהנים כו' ת"ל ואל פתח אהל מועד. כל שהוא בא אל פתח אהל מועד. אין לי אלא כשרים פסולים מנין ת"ל לא יביאנו לעשות. כל המתקבל בפנים חייבין עליו:

אתו - על השלם הוא חייב ולא על החסר [אינו בת"כ רק בזבחים ק"ז ע"א] יכול אף היוצק ובולל ופותת ומולח ת"ל עלה. מה עלה מיוחדת לאישי' אף כו':

לה' - המעלה לשם חייב ולא להדיוט [אינו בת"כ רק בזבחים ק"ח ע"א]:

ואיש איש - להביא ולד ישראל מן הגוי והעבד:

כל דם - להביא דם הנפש בחולין ודם התמצית בחולין ובמוקדשים דברי ר"י וחכ"א על כולן אינו חייב אלא על דם הנפש בלבד:

ונתתי פני - עיין רש"י ז"ל. בנפש. ולא בציבור. האכלת. ולא המאכלת. מקרב עמה. ועמה בשלום:

כי נפש - להגיד מה גרם. ואני נתתיו לכם. ולא לאחרים. על המזבח. ולא על קרקעו של מזבח:

על המזבח לכפר - כל מקום שנתן על המזבח כפר:

לכם - לכפר. הוא. להוציא את הדם ממעילה ומנותר ומטומאה [אינו בת"כ רק ביומא ס' ע"א]:

בנפש יכפר - ולא בדם התמצית:

על כן כו' - עיין רש"י ז"ל:

אשר יצוד עיין רש"י ז"ל - חיה. בין מרובה או מועט וכן עוף בין מרובה כו':

או עוף - מכאן אמר ר' יהודה שחט חיה יכסנ' ואח"כ ישחוט את העוף וחכ"א כיסוי א' לכולן שנא' כי נפש כל בשר [אינו בת"כ רק בחולין פ"ו ע"ב] א"כ מה ת"ל או לחלק:

חיה או עוף - יכול אפי' טמאים ת"ל אשר יאכל פרט לשוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר והשוח' ונמצאת טריפה או שור הנסקל כו' [חולין פ"ה ע"א] ושפך להביא שוחט לנכרים ולכלבים. ושפך וכסהו. במה ששפך יכסה שלא יהא המצות בזויות עליו. ושפך וכסה מי ששפך יכסה. ומניין שאם לא כסה הוא שיכסנו אחר [חולין פ"ז ע"א]. ת"ל ואמר לבני ישראל:

דמו - כל דמו. ר' יהודה אומר מקצת דם [חולין פ"ח ע"א]. וכסהו. יכול יכפה עליו כלי ת"ל בעפר. אין לי אלא עפר מניין לרבות שחיקת אבנים וחרסין כו' ת"ל וכסהו. יכול בקמח בסובין כו' ת"ל בעפר מה עפר מגדל צמחים אף כל שמגדל צמחים:

בעפר - שיהא עפר למטה ועפר למעלה [חולין פ"ג ע"ב ביצ' ז' ע"ב' כי נפש. להגיד מה גרם. כל אכליו לפי שנא' בנפש האוכלת ולא המאכל' [ת"כ לעיל פרש' ח' ה"ל ז'] שאין גדולים חייבי' על הקטנים יכול לא יהיו נכרתין על הקטנים שאין הקטנים נכרתין על עצמם אבל יכרתו ע"י גדולים ת"ל כל אכליו יכרת:

וכל נפש אשר תאכל - אין אכילה פחותה מכזית. ד"א אשר תאכל פרט לחרטום וצכרנים. יכול יטמא בתוך המעים [עיין בת"כ] ת"ל וטמא עד הערב וטהר יכול יהא מטמא בגדים תוך הפה ת"ל נפש בבית הנפש הוא מטמא כו' יכול אם הקיאה יהא מטמא דרך יציאה ת"ל אשר תאכל דרך אכילתו כו' יכול בבהמת נבילה וטריפה הכתוב מדבר ת"ל נבילה וטריפה לא יאכל לטמאה בה את שאין לה טומאה אלא אפילתה יכול אף נבילת עוף טמא ת"ל טריפה שיש לה טריפה. ר' יהודה או' נבילה וטריפה מה ת"ל אם טריפה חיה כו' אלא להביא [בת"כ שלנו הגי' פרט לשחוטה אבל בק"א הוא כגי' הגאון וכ"ה בזבחים ס"ט ע"ב וע"ש] טריפה ששחטה שהיא מטמא ד"א נבילה וטריפה להוציא המלוקה בפנים שמתרת את האיסור ולהביא המולק קדשים בחוץ וחולין בין בפנים בין בחוץ ד"א נבילה וטריפה להוציא השוחט חולין בפנים וקדשים בין בפנים בין בחוץ. באזרח ובגר. מה אזרח בן ברית אף גרים בני ברית:

ונשא עונו - ונאמר להלן ונשא עונו מה להלן בכרת אף כאן בכרת ומניין שמדבר מטומאת מקדש וקדשיו הזהיר וענש על הטומאה וחייב קרבן על הטומאה מה קרבן כו':

ובשרו לא ירחץ - על רחיצת בשרו ענוש כרת ולא על כבוס בגדים אלא בארבעים: