Talmud Builders
    Login
    Hebrew Bible

    Leviticus Chapter 6

    Use Tab and Enter to move between links. Arrow keys move inside the chapter and verse lists. Alt plus arrow keys jump to the previous or next chapter.

    Compare witnesses - word by word
    Leviticus Chapter 6Verse 1 / 230%

    החיפוש מתעלם מניקוד, טעמים וסימני פיסוק - אפשר להקליד גם ללא ניקוד.

    Text size
    100%
    Original size

    Leviticus 6 - English translation

    Translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition. Verse numbers match the Hebrew text below.

    1. 1G OD spoke to Moses, saying:
    2. 2Command Aaron and his sons thus: This is the ritual of the burnt offering: The burnt offering itself shall remain where it is burned upon the altar all night until morning, while the fire on the altar is kept going on it.
    3. 3The priest shall dress in linen raiment, with linen breeches next to his body; and he shall take up the ashes to which the fire has reduced the burnt offering on the altar and place them beside the altar.
    4. 4He shall then take off his vestments and put on other vestments, and carry the ashes outside the camp to a pure place.
    5. 5The fire on the altar shall be kept burning, not to go out: every morning the priest shall feed wood to it, lay out the burnt offering on it, and turn into smoke the fat parts of the offerings of well-being.
    6. 6A perpetual fire shall be kept burning on the altar, not to go out.
    7. 7And this is the ritual of the grain offering: Aaron’s sons shall present it before G OD , in front of the altar.
    8. 8A handful of the choice flour and oil of the grain offering shall be taken from it, with all the frankincense that is on the grain offering, and this token portion shall be turned into smoke on the altar as a pleasing odor to G OD .
    9. 9What is left of it shall be eaten by Aaron and his sons; it shall be eaten as unleavened cakes, in the sacred precinct; they shall eat it in the enclosure of the Tent of Meeting.
    10. 10It shall not be baked with leaven; I have given it as their portion from My offerings by fire; it is most holy, like the purgation offering and the reparation offering.
    11. 11Only the males among Aaron’s descendants may eat of it, as their due for all time throughout the ages from G OD ’s offerings by fire. Anything that touches these shall become holy.
    12. 12G OD spoke to Moses, saying:
    13. 13This is the offering that Aaron and his sons shall offer to G OD on the occasion of his anointment: a tenth of an ephah of choice flour as a regular grain offering, half of it in the morning and half of it in the evening,
    14. 14shall be prepared with oil on a griddle. You shall bring it well soaked, and offer it as a grain offering of baked uncertain. slices, of pleasing odor to G OD .
    15. 15And so shall the priest, anointed from among his sons to succeed him, prepare it; it is G OD ’s—a law for all time—to be turned entirely into smoke.
    16. 16So, too, every grain offering of a priest shall be a whole offering: it shall not be eaten.
    17. 17G OD spoke to Moses, saying:
    18. 18Speak to Aaron and his sons thus: This is the ritual of the purgation offering: the purgation offering shall be slaughtered before G OD , at the spot where the burnt offering is slaughtered: it is most holy.
    19. 19The priest who offers it as a purgation offering shall eat of it; it shall be eaten in the sacred precinct, in the enclosure of the Tent of Meeting.
    20. 20Anything that touches its flesh shall become holy; and if any of its blood is spattered upon a garment, you shall wash the bespattered part in the sacred precinct.
    21. 21An earthen vessel in which it was boiled shall be broken; if it was boiled in a copper vessel, [the vessel] shall be scoured and rinsed with water.
    22. 22Only the males in the priestly line may eat of it: it is most holy.
    23. 23But no purgation offering may be eaten from which any blood is brought into the Tent of Meeting for expiation in the sanctuary; any such shall be consumed in fire.

    License: CC-BY-NC

    1. א׳וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
    2. ב׳צַ֤ו אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה הִ֣וא הָעֹלָ֡ה עַל֩ מוֹקְדָ֨הֿ*(בספרי תימן מוֹקְדָ֨הֿ במ״ם רגילה) עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ כׇּל־הַלַּ֙יְלָה֙ עַד־הַבֹּ֔קֶר וְאֵ֥שׁ הַמִּזְבֵּ֖חַ תּ֥וּקַד בּֽוֹ׃
    3. ג׳וְלָבַ֨שׁ הַכֹּהֵ֜ן מִדּ֣וֹ בַ֗ד וּמִֽכְנְסֵי־בַד֮ יִלְבַּ֣שׁ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ וְהֵרִ֣ים אֶת־הַדֶּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֥ל הָאֵ֛שׁ אֶת־הָעֹלָ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְשָׂמ֕וֹ אֵ֖צֶל הַמִּזְבֵּֽחַ׃
    4. ד׳וּפָשַׁט֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְלָבַ֖שׁ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְהוֹצִ֤יא אֶת־הַדֶּ֙שֶׁן֙ אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה אֶל־מָק֖וֹם טָהֽוֹר׃
    5. ה׳וְהָאֵ֨שׁ עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ תּֽוּקַד־בּוֹ֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וּבִעֵ֨ר עָלֶ֧יהָ הַכֹּהֵ֛ן עֵצִ֖ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֑קֶר וְעָרַ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ הָֽעֹלָ֔ה וְהִקְטִ֥יר עָלֶ֖יהָ חֶלְבֵ֥י הַשְּׁלָמִֽים׃
    6. ו׳אֵ֗שׁ תָּמִ֛יד תּוּקַ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לֹ֥א תִכְבֶּֽה׃ {ס}
    7. ז׳וְזֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַמִּנְחָ֑ה הַקְרֵ֨ב אֹתָ֤הּ בְּנֵֽי־אַהֲרֹן֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה אֶל־פְּנֵ֖י הַמִּזְבֵּֽחַ׃
    8. ח׳וְהֵרִ֨ים מִמֶּ֜נּוּ בְּקֻמְצ֗וֹ מִסֹּ֤לֶת הַמִּנְחָה֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ וְאֵת֙ כׇּל־הַלְּבֹנָ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּנְחָ֑ה וְהִקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֗חַ רֵ֧יחַ נִיחֹ֛חַ אַזְכָּרָתָ֖הּ לַיהֹוָֽה׃
    9. ט׳וְהַנּוֹתֶ֣רֶת מִמֶּ֔נָּה יֹאכְל֖וּ אַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֑יו מַצּ֤וֹת תֵּֽאָכֵל֙ בְּמָק֣וֹם קָדֹ֔שׁ בַּחֲצַ֥ר אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יֹאכְלֽוּהָ׃
    10. י׳לֹ֤א תֵאָפֶה֙ חָמֵ֔ץ חֶלְקָ֛ם נָתַ֥תִּי אֹתָ֖הּ מֵאִשָּׁ֑י קֹ֤דֶשׁ קׇֽדָשִׁים֙ הִ֔וא כַּחַטָּ֖את וְכָאָשָֽׁם׃
    11. י״אכׇּל־זָכָ֞ר בִּבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ יֹֽאכְלֶ֔נָּה חׇק־עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם מֵאִשֵּׁ֖י יְהֹוָ֑ה כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּ֥ע בָּהֶ֖ם יִקְדָּֽשׁ׃ {פ}
    12. י״בוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
    13. י״גזֶ֡ה קׇרְבַּן֩ אַהֲרֹ֨ן וּבָנָ֜יו אֲשֶׁר־יַקְרִ֣יבוּ לַֽיהֹוָ֗ה בְּיוֹם֙ הִמָּשַׁ֣ח אֹת֔וֹ עֲשִׂירִ֨ת הָאֵפָ֥ה סֹ֛לֶת מִנְחָ֖ה תָּמִ֑יד מַחֲצִיתָ֣הּ בַּבֹּ֔קֶר וּמַחֲצִיתָ֖הּ בָּעָֽרֶב׃
    14. י״דעַֽל־מַחֲבַ֗ת בַּשֶּׁ֛מֶן תֵּעָשֶׂ֖ה מֻרְבֶּ֣כֶת תְּבִיאֶ֑נָּה תֻּפִינֵי֙ מִנְחַ֣ת פִּתִּ֔ים תַּקְרִ֥יב רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽה׃
    15. ט״ווְהַכֹּהֵ֨ן הַמָּשִׁ֧יחַ תַּחְתָּ֛יו מִבָּנָ֖יו יַעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑הּ חׇק־עוֹלָ֕ם לַיהֹוָ֖ה כָּלִ֥יל תׇּקְטָֽר׃
    16. ט״זוְכׇל־מִנְחַ֥ת כֹּהֵ֛ן כָּלִ֥יל תִּהְיֶ֖ה לֹ֥א תֵאָכֵֽל׃ {פ}
    17. י״זוַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
    18. י״חדַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַֽחַטָּ֑את בִּמְק֡וֹם אֲשֶׁר֩ תִּשָּׁחֵ֨ט הָעֹלָ֜ה תִּשָּׁחֵ֤ט הַֽחַטָּאת֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה קֹ֥דֶשׁ קׇֽדָשִׁ֖ים הִֽוא׃
    19. י״טהַכֹּהֵ֛ן הַֽמְחַטֵּ֥א אֹתָ֖הּ יֹאכְלֶ֑נָּה בְּמָק֤וֹם קָדֹשׁ֙ תֵּֽאָכֵ֔ל בַּחֲצַ֖ר אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃
    20. כ׳כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּ֥ע בִּבְשָׂרָ֖הּ יִקְדָּ֑שׁ וַאֲשֶׁ֨ר יִזֶּ֤ה מִדָּמָהּ֙ עַל־הַבֶּ֔גֶד אֲשֶׁר֙ יִזֶּ֣ה עָלֶ֔יהָ תְּכַבֵּ֖ס בְּמָק֥וֹם קָדֹֽשׁ׃
    21. כ״אוּכְלִי־חֶ֛רֶשׂ אֲשֶׁ֥ר תְּבֻשַּׁל־בּ֖וֹ יִשָּׁבֵ֑ר וְאִם־בִּכְלִ֤י נְחֹ֙שֶׁת֙ בֻּשָּׁ֔לָה וּמֹרַ֥ק וְשֻׁטַּ֖ף בַּמָּֽיִם׃
    22. כ״בכׇּל־זָכָ֥ר בַּכֹּהֲנִ֖ים יֹאכַ֣ל אֹתָ֑הּ קֹ֥דֶשׁ קׇֽדָשִׁ֖ים הִֽוא׃
    23. כ״גוְכׇל־חַטָּ֡את אֲשֶׁר֩ יוּבָ֨א מִדָּמָ֜הּ אֶל־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד לְכַפֵּ֥ר בַּקֹּ֖דֶשׁ לֹ֣א תֵאָכֵ֑ל בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃ {פ}

    Share this chapter

    Share the whole chapter, or copy its full text with verse numbers.

    Sharing is subject to the Terms of Use and the Privacy Policy.

    Rashi's commentary

    1. Verse 2

      צַ֤ו אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה הִ֣וא הָעֹלָ֡ה עַל֩ מוֹקְדָ֨הֿ*(בספרי תימן מוֹקְדָ֨הֿ במ״ם…

      צו את אהרן - אין צו אלא לשון זרוז מיד ולדורות אמר ר' שמעון ביותר צריך הכתוב לזרז במקום שיש בו חסרון כיס:

      זאת תורת העלה וגו' - הרי הענין הזה בא ללמד על הקטר חלבים ואיברים שיהא כשר כל הלילה, וללמד על הפסולין איזה אם עלה ירד, ואיזה אם עלה לא ירד, שכל תורה לרבות הוא בא, לומר תורה אחת לכל העולים, ואפלו פסולין, שאם עלו לא ירדו:

      הוא העלה - למעט את הרובע ואת הנרבע וכיוצא בהן, שלא היה פסולן בקדש, שנפסלו קודם שבאו לעזרה:

    2. Verse 3

      וְלָבַ֨שׁ הַכֹּהֵ֜ן מִדּ֣וֹ בַ֗ד וּמִֽכְנְסֵי־בַד֮ יִלְבַּ֣שׁ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ וְהֵרִ֣ים אֶת־הַדֶּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֥ל הָאֵ֛שׁ אֶת־הָעֹלָ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ…

      מדו בד - היא הכתנת ומה תלמוד לומר מדו, שתהא כמדתו:

      על בשרו - שלא יהא דבר חוצץ בנתים:

      והרים את הדשן - היה חותה מלא מחתה מן המאכלות הפנימיות ונותנן במזרחו של כבש:

      הדשן אשר תאכל האש את העלה - ועשאתה דשן, מאותו דשן ירים תרומה ושמו אצל המזבח:

      על המזבח - מצא אברים שעדין לא נתעכלו, מחזירן על המזבח, לאחר שחתה גחלים אלך ואלך ונטל מן הפנימיות, שנאמר את העלה על המזבח:

    3. Verse 4

      וּפָשַׁט֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְלָבַ֖שׁ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְהוֹצִ֤יא אֶת־הַדֶּ֙שֶׁן֙ אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה אֶל־מָק֖וֹם טָהֽוֹר׃

      ופשט את בגדיו - אין זו חובה אלא דרך ארץ, שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד בגדים שבשל בהן קדרה לרבו אל ימזג בהן כוס לרבו, לכך ולבש בגדים אחרים פחותין מהן:

      והוציא את הדשן - הצבור בתפוח, כשהוא רבה ואין מקום למערכה, מוציאו משם ואין זה חובה בכל יום, אבל התרומה חובה בכל יום:

    4. Verse 5

      וְהָאֵ֨שׁ עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ תּֽוּקַד־בּוֹ֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וּבִעֵ֨ר עָלֶ֧יהָ הַכֹּהֵ֛ן עֵצִ֖ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֑קֶר וְעָרַ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ הָֽעֹלָ֔ה…

      והאש על המזבח תוקד בו - רבה כאן יקידות הרבה על מוקדה, ואש המזבח תוקד בו, והאש על המזבח תוקד בו, אש תמיד תוקד על המזבח, כלן נדרשו במסכת יומא (מג ב) שנחלקו רבותינו במנין המערכות שהיו שם:

      וערך עליה העלה - עולת תמיד היא תקדים:

      חלבי השלמים - אם יביאו שם שלמים ורבותינו למדו מכאן עליה, על עולת הבקר השלם כל הקרבנות כלם. מכאן שלא יהא דבר מאוחר לתמיד של בין הערבים:

    5. Verse 6

      אֵ֗שׁ תָּמִ֛יד תּוּקַ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לֹ֥א תִכְבֶּֽה׃ {ס}

      אש תמיד - אש שנאמר בה תמיד, היא שמדליקין בה את הנרות, שנאמר בה (שמות כז כ) להעלות נר תמיד, אף היא מעל המזבח החיצון תוקד:

      לא תכבה - המכבה אש על המזבח עובר בשני לאוין:

    6. Verse 7

      וְזֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַמִּנְחָ֑ה הַקְרֵ֨ב אֹתָ֤הּ בְּנֵֽי־אַהֲרֹן֙ לִפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה אֶל־פְּנֵ֖י הַמִּזְבֵּֽחַ׃

      וזאת תורת המנחה - תורה אחת לכלן להטעינן שמן ולבונה האמורין בענין שיכול אין לי טעונות שמן ולבונה אלא מנחת ישראל שהיא נקמצת, מנחת כהנים שהיא כליל מנין, תלמוד לומר תורת:

      הקרב אתה - היא הגשה בקרן מערבית דרומית:

      לפני ה' - הוא מערב שהוא לצד אהל מועד:

      אל פני המזבח - הוא הדרום, שהוא פניו של מזבח, שהכבש נתון לאותו הרוח:

    7. Verse 8

      וְהֵרִ֨ים מִמֶּ֜נּוּ בְּקֻמְצ֗וֹ מִסֹּ֤לֶת הַמִּנְחָה֙ וּמִשַּׁמְנָ֔הּ וְאֵת֙ כׇּל־הַלְּבֹנָ֔ה אֲשֶׁ֖ר עַל־הַמִּנְחָ֑ה וְהִקְטִ֣יר הַמִּזְבֵּ֗חַ רֵ֧יחַ נִיחֹ֛חַ…

      והרים ממנו - מהמחבר, שיהא עשרון שלם בבת אחת בשעת קמיצה:

      בקמצו - שלא יעשה מדה לקומץ:

      מסלת המנחה ומשמנה - מכאן שקומץ ממקום שנתרבה שמנה:

      המנחה - שלא תהא מעורבת באחרת:

      ואת כל הלבנה אשר על המנחה והקטיר - שמלקט את לבונתה לאחר קמיצה ומקטירו ולפי שלא פרש כן אלא באחת מן המנחות בויקרא (ב, א. ג), הצרך לשנות פרשה זו, לכלול כל המנחות כמשפטן:

    8. Verse 9

      וְהַנּוֹתֶ֣רֶת מִמֶּ֔נָּה יֹאכְל֖וּ אַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֑יו מַצּ֤וֹת תֵּֽאָכֵל֙ בְּמָק֣וֹם קָדֹ֔שׁ בַּחֲצַ֥ר אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יֹאכְלֽוּהָ׃

      במקום קדש - ואיזהו, בחצר אהל מועד:

    9. Verse 10

      לֹ֤א תֵאָפֶה֙ חָמֵ֔ץ חֶלְקָ֛ם נָתַ֥תִּי אֹתָ֖הּ מֵאִשָּׁ֑י קֹ֤דֶשׁ קׇֽדָשִׁים֙ הִ֔וא כַּחַטָּ֖את וְכָאָשָֽׁם׃

      לא תאפה חמץ חלקם - אף השירים אסורים בחמץ:

      כחטאת וכאשם - מנחת חוטא הרי היא כחטאת, לפיכך קמצה שלא לשמה פסולה מנחת נדבה הרי היא כאשם, לפיכך קמצה שלא לשמה כשרה:

    10. Verse 11

      כׇּל־זָכָ֞ר בִּבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ יֹֽאכְלֶ֔נָּה חׇק־עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם מֵאִשֵּׁ֖י יְהֹוָ֑ה כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּ֥ע בָּהֶ֖ם יִקְדָּֽשׁ׃ {פ}

      כל זכר - אפלו בעל מום למה נאמר, אם לאכילה הרי כבר אמור לחם אלהיו מקדשי הקדשים וגו', אלא לרבות בעלי מומין למחלוקת:

      כל אשר יגע וגו' - קדשים קלים או חלין שיגעו בה ויבלעו ממנה:

      יקדש - להיות כמוה, שאם פסולה יפסלו, ואם כשרה יאכלו כחמר המנחה:

    11. Verse 13

      זֶ֡ה קׇרְבַּן֩ אַהֲרֹ֨ן וּבָנָ֜יו אֲשֶׁר־יַקְרִ֣יבוּ לַֽיהֹוָ֗ה בְּיוֹם֙ הִמָּשַׁ֣ח אֹת֔וֹ עֲשִׂירִ֨ת הָאֵפָ֥ה סֹ֛לֶת מִנְחָ֖ה תָּמִ֑יד…

      זה קרבן אהרן ובניו - אף ההדיוטות מקריבין עשירית האיפה ביום שהן מתחנכין לעבודה, אבל כהן גדול בכל יום, שנאמר מנחה תמיד וגו' והכהן המשיח תחתיו מבניו וגו' חק עולם וגו' (פסוק טו):

    12. Verse 14

      עַֽל־מַחֲבַ֗ת בַּשֶּׁ֛מֶן תֵּעָשֶׂ֖ה מֻרְבֶּ֣כֶת תְּבִיאֶ֑נָּה תֻּפִינֵי֙ מִנְחַ֣ת פִּתִּ֔ים תַּקְרִ֥יב רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽה׃

      מרבכת - חלוטה ברותחין כל צרכה:

      תפיני - אפויה אפיות הרבה, שאחר חליטתה אופה בתנור וחוזר ומטגנה במחבת:

      מנחת פתים - מלמד שטעונה פתיתה:

    13. Verse 15

      וְהַכֹּהֵ֨ן הַמָּשִׁ֧יחַ תַּחְתָּ֛יו מִבָּנָ֖יו יַעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑הּ חׇק־עוֹלָ֕ם לַיהֹוָ֖ה כָּלִ֥יל תׇּקְטָֽר׃

      המשיח תחתיו מבניו - המשיח מבניו תחתיו:

      כליל תקטר - אין נקמצת להיות שיריה נאכלין אלא כלה כליל, וכן כל מנחת כהן של נדבה כליל תהיה:

    14. Verse 16

      וְכׇל־מִנְחַ֥ת כֹּהֵ֛ן כָּלִ֥יל תִּהְיֶ֖ה לֹ֥א תֵאָכֵֽל׃ {פ}

      כליל - כלה שוה לגבוה:

    15. Verse 19

      הַכֹּהֵ֛ן הַֽמְחַטֵּ֥א אֹתָ֖הּ יֹאכְלֶ֑נָּה בְּמָק֤וֹם קָדֹשׁ֙ תֵּֽאָכֵ֔ל בַּחֲצַ֖ר אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

      המחטא אתה - העובד עבודותיה שהיא נעשית חטאת על ידו:

      המחטא אתה יאכלנה - הראוי לעבודה, יצא טמא בשעת זריקת דמים שאינו חולק בבשר, ואי אפשר לומר שאוסר שאר כהנים באכילתה חוץ מן הזורק דמה, שהרי נאמר למטה (פסוק כב) כל זכר בכהנים יאכל אתה:

    16. Verse 20

      כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּ֥ע בִּבְשָׂרָ֖הּ יִקְדָּ֑שׁ וַאֲשֶׁ֨ר יִזֶּ֤ה מִדָּמָהּ֙ עַל־הַבֶּ֔גֶד אֲשֶׁר֙ יִזֶּ֣ה עָלֶ֔יהָ תְּכַבֵּ֖ס בְּמָק֥וֹם קָדֹֽשׁ׃

      כל אשר יגע בבשרה - כל דבר אוכל אשר יגע ויבלע ממנה:

      יקדש - להיות כמוה, אם פסולה תפסל, ואם היא כשרה תאכל כחמר שבה:

      ואשר יזה מדמה על הבגד - ואם הזה מדמה על הבגד, אותו מקום דם הבגד אשר יזה עליה, תכבס בתוך העזרה:

      אשר יזה - יהא נזה, כמו (איוב טו כט) ולא יטה לארץ מנלם, יהא נטוי:

    17. Verse 21

      וּכְלִי־חֶ֛רֶשׂ אֲשֶׁ֥ר תְּבֻשַּׁל־בּ֖וֹ יִשָּׁבֵ֑ר וְאִם־בִּכְלִ֤י נְחֹ֙שֶׁת֙ בֻּשָּׁ֔לָה וּמֹרַ֥ק וְשֻׁטַּ֖ף בַּמָּֽיִם׃

      ישבר - לפי שהבליעה שנבלעת בו נעשה נותר, והוא הדין לכל הקדשים:

      ומרק - לשון תמרוקי הנשים (אסתר ב יב) אישקורימינ"ט בלע"ז [נקוי]:

      ומרק ושטף - לפלוט את בליעתו, אבל כלי חרס למדך הכתוב כאן שאינו יוצא מידי דפיו לעולם:

    18. Verse 22

      כׇּל־זָכָ֥ר בַּכֹּהֲנִ֖ים יֹאכַ֣ל אֹתָ֑הּ קֹ֥דֶשׁ קׇֽדָשִׁ֖ים הִֽוא׃

      כל זכר בכהנים יאכל אתה - הא למדת שהמחטא אותה האמור למעלה לא להוציא שאר הכהנים, אלא להוציא את שאינו ראוי לחטוי:

    19. Verse 23

      וְכׇל־חַטָּ֡את אֲשֶׁר֩ יוּבָ֨א מִדָּמָ֜הּ אֶל־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד לְכַפֵּ֥ר בַּקֹּ֖דֶשׁ לֹ֣א תֵאָכֵ֑ל בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃ {פ}

      וכל חטאת וגו' - שאם הכניס מדם חטאת החיצונה לפנים פסולה:

      וכל - לרבות שאר קדשים:

    Edition: On Your Way. License: Public Domain. Sefaria.

    The Vilna Gaon - Aderet Eliyahu

    1. Verse 2

      צַ֤ו אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָעֹלָ֑ה הִ֣וא הָעֹלָ֡ה עַל֩ מוֹקְדָ֨הֿ*(בספרי תימן מוֹקְדָ֨הֿ במ״ם…

      כל מקום שנא' אהרן מרבה אני את בניו וכ"מ שנא' בני ישראל נאמר ואמרת לרבות את גרים. זאת העלה. היא. העלה. הרי ג' מיעוטין. פרט לשנשחט בלילה ושיצא דמה ושנשפך דמה. כל הלילה. שיהא נותנן בביאת השמש והם מתעכלין והולכין כל הלילה. א"ל אלא דברים שקרבין בלילה דברים שדרכן לקרב ביום מנין. כגון הקומץ והקטרת וכו' ת"ל תור' העל' ריבה. או אינו אלא שלא יהא מעל' מן הארץ כל הליל' ת"ל לא ילין חלב חגי כו'. עד הבק' מה ת"ל אם אינו ענין לאברי' תנהו ענין לתה"ד שתורמין כל הליל' מניין לאש מזב' הפנימי שלא תהא אלא ממזבח החיצון ת"ל אש המזבח תוקד בו וזו מערכה שניה של קטרת. אש מנורה מניין ת"ל אש תמיד. אש מחתה מניין. ת"ל ולקח מלא המחתה גחלי אש מלפני ה' איז' דבר שמקצתו לפני ה' זה מזב' החיצון. ובירושלמי יליף ה' מערכות מפסוק זה מנין לעשו' מערכה ליו"כ ת"ל והאש על מזבח כו'. ובער עליה הכהן זו מערכה לעיכול אברים. וערך עליה העלה. זו מערכה גדולה והקטיר עליה זו מערכה שניה של קטרת אש תמיד לקיום האש הרי חמשה:

    2. Verse 3

      וְלָבַ֨שׁ הַכֹּהֵ֜ן מִדּ֣וֹ בַ֗ד וּמִֽכְנְסֵי־בַד֮ יִלְבַּ֣שׁ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ וְהֵרִ֣ים אֶת־הַדֶּ֗שֶׁן אֲשֶׁ֨ר תֹּאכַ֥ל הָאֵ֛שׁ אֶת־הָעֹלָ֖ה עַל־הַמִּזְבֵּ֑חַ…

      בד - של בוץ ושיהא שזור. ילבש. להביא מצנפת ואבנט ד"א לרבות את השחקי' [יומא י"ב ע"ב] ר' דוסא אומר להבי' בגדי כה"ג וכו':

      והרים - ונאמר להלן והרים מה להלן קומץ אף כאן קומץ. (יומא כ"ד ע"א ור"ל שישער מן הדשן מלא קומץ לכל הפחות ועיין שם ברש"י). והרים יכול עצים ת"ל עולה יכול אברי עולה ת"ל אשר תאכל האש. הא כיצד חותה מן המעוכלות הפנימיות. ד"א אשר תאכל האש לאברי' ופדרים שמחזיר למערכה (יומא מ"ה ע"ב) ד"א עיכולי עולה אתה מחזו' ואי אתה מחזיר עיכולי קטר':

      ושמו אצל המזבח (עיין סוף תמורה) ושמו כלו - ושמו בנחת. ושמו שלא יפזר. אצל. סמוך:

    3. Verse 4

      וּפָשַׁט֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְלָבַ֖שׁ בְּגָדִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וְהוֹצִ֤יא אֶת־הַדֶּ֙שֶׁן֙ אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֔ה אֶל־מָק֖וֹם טָהֽוֹר׃

      ופשט ולבש - יכול כדרך של יו"כ מקיש לבישה לפשיטה:

    4. Verse 5

      וְהָאֵ֨שׁ עַל־הַמִּזְבֵּ֤חַ תּֽוּקַד־בּוֹ֙ לֹ֣א תִכְבֶּ֔ה וּבִעֵ֨ר עָלֶ֧יהָ הַכֹּהֵ֛ן עֵצִ֖ים בַּבֹּ֣קֶר בַּבֹּ֑קֶר וְעָרַ֤ךְ עָלֶ֙יהָ֙ הָֽעֹלָ֔ה…

      והאש כו' - מניין שהמכבה עובר בל"ת ת"ל לא תכבה:

      בבקר בבוק' - בתמיד לא נאמר אלא בקר א' ובקטרת נאמר ג"כ בבקר בבקר יקדים מכשיר את הקטרת לקטרת ובנרות נאמר ג"כ בבק' בבק' כשה"א בהיטיבו את הנרות יקטירנה נרות קודם לקטרת ובער כו' כהן א' בשני גזירי' (אינו בת"כ רק ביומא כ"ו ע"ב) ומניין שהוא אחר שניה של קטרת ת"ל ובער עלי' ולא על חברתה (יומא ל"ג ע"א) מנין שיעשה מערכה שתקבל עלי' כל העולות ת"ל העולה. מניין לאימורי קדשי קדשים וק"ק ת"ל חלבי השלמי'. ומניין הקומץ והלבונה ת"ל והקטיר כל הקטרת יהיה עלי' יכול אף הקטרת ת"ל וערך עלי' והקטיר עלי' ב' פעמים עלי':

    5. Verse 6

      אֵ֗שׁ תָּמִ֛יד תּוּקַ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לֹ֥א תִכְבֶּֽה׃ {ס}

      אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה - תמיד אף בשבת אף בטומאה. לא תכבה. אף במסעות. וזאת כו' זאת אינ' נוהגת בבמה. הקרב אתה. כשירה ולא פסולה. אתה כלה כאחת. בני אהרן. ולא בנות אהרן:

    6. Verse 9

      וְהַנּוֹתֶ֣רֶת מִמֶּ֔נָּה יֹאכְל֖וּ אַהֲרֹ֣ן וּבָנָ֑יו מַצּ֤וֹת תֵּֽאָכֵל֙ בְּמָק֣וֹם קָדֹ֔שׁ בַּחֲצַ֥ר אֹֽהֶל־מוֹעֵ֖ד יֹאכְלֽוּהָ׃

      והנותרת ממנה יאכלו - שיאכלו עמה חולין ותרומה בזמן שהיא מועטת. מצות תאכל. מצוה:

      תאכל - אפילו כל שהוא. במקום קדש. יכול במחנה לוי' ת"ל בחצר אהל מועד. מניין לרבות הלשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש ת"ל במקום קדוש. יאכלוה. שלא יאכלו עמה חולין ותרומה בזמן שהיא מרובה. יאכלנה. כשירה ולא פסולה:

    7. Verse 10

      לֹ֤א תֵאָפֶה֙ חָמֵ֔ץ חֶלְקָ֛ם נָתַ֥תִּי אֹתָ֖הּ מֵאִשָּׁ֑י קֹ֤דֶשׁ קׇֽדָשִׁים֙ הִ֔וא כַּחַטָּ֖את וְכָאָשָֽׁם׃

      לא תאפה חמץ - הואיל ונאמר לא תעשה חמץ יכול לאו אחד על כלם ת"ל לא תאפה אפיה בכלל היתה וכו'. מאשי כו'. א"ל אלא מנחה מניין לכל הקדשים ת"ל קדש קדשי' יכול אם חלקוה פסול' (ר"ל אם חולק הקדשי' קוד' הקרב' האישים) ת"ל היא. כחטא' וכאשם. יש מהן כחטא' ויש מהן כאש'. מנח' חוטא הרי היא כחטא' לפיכך קמצה כו' עיין רש"י ז"ל:

    8. Verse 11

      כׇּל־זָכָ֞ר בִּבְנֵ֤י אַהֲרֹן֙ יֹֽאכְלֶ֔נָּה חׇק־עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם מֵאִשֵּׁ֖י יְהֹוָ֑ה כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּ֥ע בָּהֶ֖ם יִקְדָּֽשׁ׃ {פ}

      כל זכר עיין רש"י לרבות בעלי מומין למחלוקת - וכשהוא אומר למטה כל זכר לרבות אפילו בעלי מומין קבועין. וכשה"א עוד למטה כל זכר לרבות אפי' ממעי אמו. חק עולם. לבית עולמים. לדרתיכ'. לדורו'. כל אשר יגע בהם יקדש. יכול אפילו שלא בלע ת"ל בהם. יכול אם נגע במקצתה כלה פסול ת"ל אשר יגע כיצד חותך מקו' הבלוע:

    9. Verse 13

      זֶ֡ה קׇרְבַּן֩ אַהֲרֹ֨ן וּבָנָ֜יו אֲשֶׁר־יַקְרִ֣יבוּ לַֽיהֹוָ֗ה בְּיוֹם֙ הִמָּשַׁ֣ח אֹת֔וֹ עֲשִׂירִ֨ת הָאֵפָ֥ה סֹ֛לֶת מִנְחָ֖ה תָּמִ֑יד…

      זה קרבן אהרן וכו' - יכול אהרן ובניו יקריבו כאחד ת"ל ובניו אשר יקריבו. יכול בניו כה"ג כשה"א למטה והכהן המשי' כו' הרי כה"ג אמור אלא בניו כהנים הדיוטים. ביום המשח. כשהם מתחנכים לעבודה ואם לא הביאו א' כה"ג וא' כהן הדיוט עבודתן פסולה. ביום המשח. אין כה"ג נמשח אלא ביום. אתו. אין מושחין ב' כה"ג כאחד. ביום המשח. מיום שנמשח מביא עד עולם שנא' מנחה תמיד. מנחה. הרי היא ככל המנחות ללבונה. תמיד. אף בשבת אף בטומאה:

    10. Verse 14

      עַֽל־מַחֲבַ֗ת בַּשֶּׁ֛מֶן תֵּעָשֶׂ֖ה מֻרְבֶּ֣כֶת תְּבִיאֶ֑נָּה תֻּפִינֵי֙ מִנְחַ֣ת פִּתִּ֔ים תַּקְרִ֥יב רֵֽיחַ־נִיחֹ֖חַ לַיהֹוָֽה׃

      על מחבת - שטעונה כלי. בשמן. להוסיף לה שמן איני יודע כמה ת"ל תמיד מה תמיד ג' לוגין אף כאן ג' לוגין. תעשה. אף בשבת אף בטומא' שלישתן ועריכתן ואפייתן דוחה שבת. תעש' מרבכת. שנעשית ברותחין ואין לנו מורבכ' אלא זו ובתודה ובמילואים. תקריב. אף לאחר מוספין. תפיני. תאפה נאה ר"א אומר תאפה נא. שמטגנה בתחל' כו'. פתים. שכופל א' לב' וב' לד' וכו' יכול מה אהרן מביא בכל יום ודוחה שבת וטומאה ומביא חצאין וג' לוגין לעשרון ורבוכה אף בניו כן ת"ל זה קרבן:

    11. Verse 15

      וְהַכֹּהֵ֨ן הַמָּשִׁ֧יחַ תַּחְתָּ֛יו מִבָּנָ֖יו יַעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑הּ חׇק־עוֹלָ֕ם לַיהֹוָ֖ה כָּלִ֥יל תׇּקְטָֽר׃

      המשיח - יכול אף משוח מלחמה ת"ל תחתיו מבניו את שבנו עומד תחתיו מביא עשירית האיפה יצא משוח מלחמה שאין בנו עומד תחתיו. ומניין שאין בנו עומד תחתיו ת"ל שבעת ימי' כו' אשר יבוא כו' את שבא אל אהל מועד בנו עומד תחתיו כו'. אין לי אלא משיח מרובה בגדים מניין ת"ל והכהן:

      מבניו - מלמד שבנו קודם לכל אדם שבעולם. יכול אפי' שאין ממלא את מקומו ת"ל ואשר ימלא כו'. מניין לכ"ג שמת ולא נתמנה כהן אחר תחתיו שקריבה משל יורשי' ת"ל מבניו יעשה כו'. יכול לחצאין ת"ל אתה כלה. רש"א נאמר כאן חק עולם ונאמ' להלן חק עולם מה להלן משל ציבור אף כאן משל ציבור:

    12. Verse 16

      וְכׇל־מִנְחַ֥ת כֹּהֵ֛ן כָּלִ֥יל תִּהְיֶ֖ה לֹ֥א תֵאָכֵֽל׃ {פ}

      וכל מנחת כהן - ולא מנחת כהנת. מנחת נדבתו מניין ת"ל כל. מקצתה מניין ת"ל תהיה אפילו כל שהוא:

    13. Verse 18

      דַּבֵּ֤ר אֶֽל־אַהֲרֹן֙ וְאֶל־בָּנָ֣יו לֵאמֹ֔ר זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הַֽחַטָּ֑את בִּמְק֡וֹם אֲשֶׁר֩ תִּשָּׁחֵ֨ט הָעֹלָ֜ה תִּשָּׁחֵ֤ט הַֽחַטָּאת֙ לִפְנֵ֣י…

      זאת תורת - הואיל ונאמר יאכלנה ואשר יזה כו' יכול אין טעון כבוס אלא חטאת החיצונית. חטאת הפנימית מניין ת"ל תורת תורה אחת לכל החטאות. יכול אף חטאת העוף ת"ל זאת. קדש קדשים. לרבות זבחי שלמי צבור לצפון. היא. פרט לתודה ואיל נזיר:

    14. Verse 19

      הַכֹּהֵ֛ן הַֽמְחַטֵּ֥א אֹתָ֖הּ יֹאכְלֶ֑נָּה בְּמָק֤וֹם קָדֹשׁ֙ תֵּֽאָכֵ֔ל בַּחֲצַ֖ר אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

      המחטא - פרט לטבול יום ומחוסר כפורים ואונן. אתה. ולא שניתן דמה למטה. יאכלנה. כשרה ולא פסולה:

    15. Verse 20

      כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יִגַּ֥ע בִּבְשָׂרָ֖הּ יִקְדָּ֑שׁ וַאֲשֶׁ֨ר יִזֶּ֤ה מִדָּמָהּ֙ עַל־הַבֶּ֔גֶד אֲשֶׁר֙ יִזֶּ֣ה עָלֶ֔יהָ תְּכַבֵּ֖ס בְּמָק֥וֹם קָדֹֽשׁ׃

      בבשרה - ולא בעצמות וגידים וקרנים וטלפים. ואשר יזה. ולא שכבר הוזה [אינו בת"כ רק בזבחים ל"ח ע"ב ושם צ"ג ע"א]. מדמה. ולא מדם קדשי קדשים. מדמה. כשרה ולא פסולה. מדמה ולא מרוטבה. על הבגד. יכול נתז על מקצת הבגד שיהא כל הבגד טעון כבוס ת"ל אשר יזה עליה לא אמרתי לך אלא מקום הדם בלבד:

      וזה - ממקום שכשר להזות. פרט שנתז מצואר על הבגד ושנשפך מכלי כו'. בגד. מניין עור שהופשט ת"ל אשר יזה. יכול אף עד שלא הופשט ת"ל בגד דר"י ר"א אומר בגד להוציא עור. אשר. לרבות השק:

    16. Verse 21

      וּכְלִי־חֶ֛רֶשׂ אֲשֶׁ֥ר תְּבֻשַּׁל־בּ֖וֹ יִשָּׁבֵ֑ר וְאִם־בִּכְלִ֤י נְחֹ֙שֶׁת֙ בֻּשָּׁ֔לָה וּמֹרַ֥ק וְשֻׁטַּ֖ף בַּמָּֽיִם׃

      אשר תבשל - מנין שעירה לתוכה ת"ל בו ישבר. ואם כו'. בכלי נחשת. מניין כל כלי מתכות ת"ל ואם. בשלה מלמד שמבשל ושונה ומשלש. אין לי אלא כלי נחשת שמבשל כו' כלי חרס מניין ת"ל ישבר ואם כו' רש"א בישל בו כו'. ומרק ושטף. מריקה בחמין שטיפה בצונן ורא"א מריקה כמריקת הכוס ושטיפה כשטיפת הכוס:

      ומרק - יכול במ' סאה ת"ל במים. כל זכר בכהנים יאכל אתה. כשרה טעונה מריקה ושטיפה ולא פסולה. קדש קדשים היא. כל הקדשים למריקה ושטיפה. אתה. פרט לתרומה:

    17. Verse 23

      וְכׇל־חַטָּ֡את אֲשֶׁר֩ יוּבָ֨א מִדָּמָ֜הּ אֶל־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד לְכַפֵּ֥ר בַּקֹּ֖דֶשׁ לֹ֣א תֵאָכֵ֑ל בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃ {פ}

      חטאת - חטאת בלבד. וכל חטא'. בין חטאת יחיד בין זכר בין נקבה:

      מדמה - אפי' מקצת דמה יכול אפי' יצא אחד מהן לחוץ ת"ל אשר יובא ואין היוצא פסול:

      אל אהל מועד - שילה ובית עולמים מניין ת"ל בקדש:

      בקדש באש - ששריפתה בקדש מניין פסולי ק"ק ואימורי ק"קל ת"ל וכל כו'. בקדש באש תשרף. מכאן אמרו בשר ק"ק שנטמא בין מבפנים כו':

    Edition: Aderet Eliyahu, Halberstadt, 1860. License: Public Domain. Sefaria.

    Tanakh · chapter reading guide

    Leviticus Chapter 6

    Leviticus Chapter 6 presents 23 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Leviticus 6

    Open in the reader