Leviticus Chapter 23

'דבר אל בני ישראל, מועדי ה‎‎ SPEAK UNTO THE CHILDREN OF ISRAEL [AND DECLARE UNTO THEM] THE APPOINTED FESTIVALS OF THE LORD — This means, Regulate the festive seasons in such a manner that all Israel should become practised in them (their observance). Hence we derive the law that they (the Sanhedrin) proclaim a leap-year (i. e. intercalate a second Adar) for the sake of those living in the diaspora who have already left their homes in order to go up for the festival but have not yet arrived in Jerusalem (Sifra, Emor, Section 9 1; cf. Sanhedrin 11a).

ששת ימים SIX DAYS [MAY WORK BE DONE BUT THE SEVENTH DAY IS THE SABBATH OF STRICT REST] — What relation is there between the Sabbath (the day that is invariably fixed by God as the holy day) and the festive seasons (the times of which are variable, being dependent upon the proclamation of the Sanhedrin)? But by putting both into juxtaposition Scripture intends to teach you that he who desecrates the festivals is regarded as though he had desecrated the Sabbath, and that he who keeps the festivals is regarded as though he had kept the Sabbath (Sifra, Emor, Section 9 7).

'אלה מועדי ה THESE ARE THE APPOINTED FESTIVALS OF THE LORD [EVEN CONVOCATIONS OF HOLINESS WHICH YE SHALL PROCLAIM] — Above (v. 2), where similar words are used, Scripture is speaking of proclaiming the year to be a leap-year, here it is speaking of the קדוש החדש, sanctification of the month (a technical expression denoting proclaiming when is the New Moon — the beginning of a month) (Sifra, Emor, Chapter 10 1).

בין הערבים AT EVENTIDE - i. e. the period from six hours onwards (reckoning from six o’clock in the morning) (Sifra, Emor, Chapter 11 1; cf. Rashi on Exodus 12:6).

פסח לה׳ [AT EVENTIDE] IS THE פסח OF THE LORD - i. e. the offering of the sacrifice which bears the name פסח‎.

'והקרבתם אשה וגו‎‎ BUT YE SHALL OFFER A FIRE-OFFERING etc - — This is identical with the additional offerings due on the first day of Passover which are mentioned in the section of פנחס (Numbers 28:19). But why are these referred to here? In order to intimate that the additional offerings do not impede one another (i. e. that if a particular animal of these מוספים cannot be sacrificed, it is still lawful to bring the others) (Menachot 49a), because it states: —

‎'והקרבתם אשה לה‎ YE SHALL BRING THE FIRE-OFFERING OF THE LORD - bring it under any circumstances — if there are no bullocks available as prescribed, offer the prescribed rams; and if there are neither bullocks nor rams, offer the lambs (Sifra, Emor, Chapter 11 5).

שבעת ימים SEVEN DAYS - Wherever the term שבעת is used it is a noun (not a cardinal numeral), so that the words here mean a septaine of days (a period of seven days), in old French Similar is the meaning of all the expressions שמנת, ששת, חמשת, שלשת.

מלאכת עבדה [YOU SHALL DO NO] SERVILE WORK - Not even such labors as are regarded by you as an obligation and a necessity, the neglect of which involves loss of money, as, for instance, a matter that may become lost (that cannot be postponed without irretrievable loss). I understand this (that the above is the meaning of מלאכת עבדה) from Torat Cohanim (on.v 36 of this chapter), since it states there: I might think from what Scripture states (vv. 36, 37) כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ אֵלֶּה מוֹעֲדֵי‎ that‎ מלאכת עבדה is forbidden also on the intermediate days of Passover and Tabernacles (lit., the week-days of the festivals). Scripture, however, states, “it (the eighth day) is a festival and ye shall do no מלאכת עבדה” thus intimating that on a day which is not a festival such work is permitted. The intermediate days are not regarded as a festival and the rule is that דבר האבד may be attended to. Hence the very question: “may מלאכת עבדה be done on the intermediate days?”, implies that the term denotes דבר האבד.

ראשית קצירכם THE FIRST FRUITS OF YOUR HARVEST - This means that it (the Omer) shall be the first thing to be harvested (cf. Sifra, Emor, Section 10 3).

עמר - The tenth part of an Epha; this was its name (i. e. עמר has not the meaning of a sheaf here as is the meaning of the word e. g., in Deuteronomy 24:19: ושכחת עמר — but it denotes a certain measure), as we find (Exodus 12:18) “And they did measure it with the Omer”.

והניף AND HE SHALL WAVE [THE OMER] - Every form of the root נוף used in connection with sacrifices signifies that one moves the latter about both horizontally (מוליך ומביא) and upwards and downwards (מעלה ומוריד); he moves it about horizontally to prevent (i. e. the act was symbolical of preventing) destructive winds, he moves it about upwards and downwards to keep away injurious dews (cf. Rashi on Exodus 29:24) (Menachot 62a).

לרצנכם TO BE ACCEPTED FOR YOU - If you offer it according to this precept it shall effect favourable acceptance for you.

ממחרת השבת ON THE MORROW AFTER THE DAY OF REST [THE PRIEST SHALL WAVE IT] — This must mean on the morrow of the first day of the Passover festival (on the 16th of Nisan); for if you say that it means on the morrow of the weekly Sabbath (i. e. on a Sunday) you do not know which particular Sabbath Scripture is referring to (Menachot 66a).

ועשיתם.. - כבש AND YE SHALL OFFER… A LAMB — This came (was brought) as an obligatory sacrifice in connection with the Omer.

ומנחתו AND THE MEAL OFFERING THEREOF - i. e. the usual meal-offering that was brought together with its drink-offering,

שני עשרנים TWO TENTHS DEALS OF FLOUR - It was double as much as was usually required with a lamb (cf. Numbers ch. 28).

ונסכו רביעית ההין AND THE DRINK OFFERING THEREOF OF WINE SHALL BE THE FOURTH PART OF HIN — Although its meal-offering was twice as much as usual its drink-offering was not double (Menachot 89b).

וקלי means flour made out of tender ears (כרמל); this is called קלוי because they dry them in the oven and so become scorched.

וכרמל - these are ears themselves which are called grenailles in old French (Menachot 66a, b).

בכל משבתיכם IN ALL YOUR HABITATIONS - The Sages differ in their opinions regarding this (the meaning of these words). Some learn from here (taking the words בכל משבתיכם in the sense "wherever you may live") that the law concerning the new crop applies also outside the Land of Israel; others, hold that it (the phrase) denotes “in all your settlements” and is only intended to teach that they did not become subject to the command concerning the new crop until after the land had become their inheritance and place of settlement (ישיבה) i. e. after they had subjugated the land and had parcelled it out amongst the tribes (Kiddushin 37a).

ממחרת השבת FROM THE MORROW AFTER THE DAY OF REST - i. e. from the morrow after the first day of the Passover festival (Menachot 65b).

תמימת תהיינה [SEVEN WEEKS] SHALL BE COMPLETE - This teaches that one has to begin counting in the evening, for otherwise they would not be complete (Menachot 66a).

השבת השביעת - Translate this as the Targum does שבועתא שביעתא THE SEVENTH WEEK.

עד ממחרת השבת השביעת תספרו EVEN UNTIL THE MORROW AFTER THE SEVENTH WEEK SHALL YE NUMBER — until, but not including the day until which you count: thus there are 49 days (the seven complete weeks spoken of in the preceding verse).

'חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לה‎… FIFTY DAYS - AND YE SHALL OFFER A NEW OBLATION UNTO THE LORD — i. e. on the fiftieth day ye shall offer it. This, I say, is a Midrashic explanation, but the literal sense is: “Even unto the morrow of the seventh week which is the fiftieth day shall ye number”: the text has its phrases inverted.

מנחה חדשה A NEW MEAL OFFERING - It was the first meal-offering that was offered from the new crop. And if you ask, “But surely the meal-offering of the Omer has already been offered on the 16th of Nisan”?! Then I reply: It (the Omer) was not like all the other meal-offerings — which, with one exception (cf. Numbers 5:15), were all brought of wheat — since it was brought of barley and therefore it is not taken into account (cf. Menachot 84b).

מושבתיכם [YE SHALL BRING] OUT OF YOUR HABITATIONS [TWO WAVE LOAVES] - but not from outside the Land of Canaan (Sifra, Emor, Chapter 13 1; Menachot 83b).

לחם תנופה WAVE LOAVES - i. e. heave loaves that have been heaved in honour of the Lord. It is these which constitute the “new meal-offering” mentioned above (v. 16).

בכורים [THEY ARE] THE FIRSTLINGS - the first of all meal-offerings offered, the first even in relation to the “meal-offering of jealousy” (cf. Numbers 5:15) which was brought of barley; even that must not be offered of the new crop previous to the two loaves, although a barley offering had already been brought, viz., the Omer which was offered on Passover (Menachot 84b).

על הלחם means, on account of the bread - as an obligation connected with the bread (Sifra, Emor, Chapter 13 4; Menachot 45b).

ומנחתם ונסכיהם WITH THEIR MEAL OFFERINGS AND THEIR DRINK OFFERINGS - according to the law of the meal offerings and the drink offerings which are distinctly set forth with reference to all animal sacrifices in the chapter dealing with drink offerings: (Numbers 28:12—14) “three tenth deals of flour for one bullock, two tenth deals of flour for one ram, and one tenth deal of flour for one lamb”: — this is the meal-offering. The drink-offerings were: “half a hin of wine for a bullock, the third part of a hin of wine for a ram, and the fourth part of a hin of wine for a lamb”.

ועשיתם שעיר עזים THEN YE SHALL SACRIFICE ONE KID OF THE GOATS - I might think that the seven lambs (cf. v. 18) and the goat mentioned here are identical with the seven lambs and one goat mentioned in the Book of Numbers (28:27—30). — This is, however, not the case, for when you come to the bullocks and the rams you will find that they are not identical (here, v. 18. we have one bullock and two rams, whilst there you have two bullocks and one ram). Consequently you must admit that these (the lambs and the goats mentioned here) form a group for themselves and the others form a group for themselves: these were offered on account of the loaves and the others as additional offerings for the day (Sifra, Emor, Chapter 13 6; Menachot 45b).

והניף הכהן אתם.. - תנופה AND THE PRIEST SHALL WAVE THEM [WITH THE BREAD OF THE FIRSTLINGS] FOR A WAVE OFFERING — This teaches us that they (the offerings) require the waving whilst they are still living. One might think that all of them (the seven lambs mentioned in v. 18) have to be waved! It, however, states על שני כבשים “[and the priests shall wave them… upon the two lambs]” (cf. Menachot 62a).

קדש יהיו THEY SHALL BE HOLY [TO THE LORD FOR THE PRIEST] - Because festival-offerings offered by a private person are holy only in a minor degree, Scripture was compelled to state of the festival-offerings of the community that they are holy in the highest degree.

ובקצרכם AND WHEN YE REAP [THE HARVEST OF YOUR LAND, THOU SHALT NOT MAKE CLEAR RIDDANCE OF THE CORNER OF THE FIELD] — Scripture repeats the prohibition here (although it has already been mentioned above, 19:9) in order to make one who transgresses this law infringe two negative commands. R. Abdima the son of R. Joseph said: What reason had Scripture to place it (the law concerning the corner of the field) amidst those regarding the festival-sacrifices — those of Passover and Pentecost on this side of it, and those of the New Year, Day of Atonement and “the Feast” (Tabernacles) following on that side of it? To teach you that he who leaves the gleanings, the forgotten sheaf and the corner of the field to the poor as it ought to be, is regarded as though he had built the Temple and offered his sacrifices therein (cf. Sifra, Emor, Chapter 13 11).

תעזב THOU SHALT LEAVE [THEM UNTO THE POOR] - leave these in front of them and they shall gather: you are not allowed to assist one of them to the injury of another poor man (Sifra, Kedoshim, Chapter 3 5; Mishnah Peah 5:6).

אני ה' אלהיכם I AM THE LORD YOUR GOD, Who am faithful to pay you your reward.

זכרון תרועה [THERE SHALL BE UNTO YOU] A זכרון OF SOUNDING THE CORNET — a mention (זכרון) of Biblical verses which speak of the Divine remembrance and Biblical verses which have reference to the blowing of the Shofar (a ram’s horn) on the occasion of important historical events (Sifra; Rosh Hashanah 32a) that I may recall to memory (זכרון) for you the offering (lit., the “Binding”) of Isaac in whose stead a ram was offered (cf. Rosh Hashanah 16a) having been caught by its horn (שופר‎).

אשה‎ והקרבתם‎ AND YE SHALL OFFER A FIRE OFFERING - i. e. the additional offerings prescribed in the Book of Numbers (29:2 ff.).

אך - The words אך and רק wherever they occur in Scripture have a limitative force; here the word implies: it (Yom Kippur) makes expiation for those who repent, but it does not make expiation for those who do not repent (אך... יום הכפורים הוא — in a limitative sense it is Yom Kippur) (Shevuot 13a; cf. Rashi on Exodus 34:7).

והאבדתי I WILL DESTROY - This expression “destroying” is employed here because Scripture uses everywhere in similar cases the term כרת, “cutting off” without clearly defining it, so that I do not know exactly what it implies; but when it states here והאבדתי, it teaches in respect of the term כרת that it implies nothing else than becoming lost” (Sifra, Emor, Chapter 14 4).

'‎‎כל מלאכה וגו‎ [YE SHALL NOT DO] ANY WORK - This is repeated (cf v. 30) in order to make one who does work on Yom Kippur transgress several negative commands. Or, it is repeated, in order to prohibit working in the night of Yom Kippur, just as well as working during the day itself (Yoma 81a).

מקרא קדש - This means: Hallow it (make it different from other days) by wearing fine clothes, and through appropriate prayer. In the case of other Festivals of which the same words are used, the expression מקרא קדש implies: Hallow them (distinguish them from other days) by your food and drink, by your fine clothes and appropriate prayers (cf. Sifra, Emor, Section 12 4).

עצרת הוא - The word is derived from the root עצר “to hold back” and suggests: I keep you back with Me one day more. It is similar to the case of a king who invited his children to a banquet for a certain number of days. When the time arrived for them to take their departure he said, “Children, I beg of you, stay one day more with me; it is so hard for me to part with you!” (cf. Rashi on Numbers 29:36 and Sukkah 55b).

כל מלאכת עבדה ANY WORK THAT IS AN עבדה - i. e. even such work which rests as an obligation (עבודה) upon you because if it is left undone it involves monetary loss (cf. Rashi v. 8),

לא תעשו YE SHALL NOT DO - — One might think that it is forbidden to do such urgent work (מלאכת עבדה) also on the intermediate days of Passover and Tabernacles (which are Half-festivals)! Scripture, however, states: עצרת] הוא], “it (i. e. the eighth day) forms a restriction: [ye shall do no urgent work]” — but on the intermediate days such work is not forbidden (Sifra, Emor, Section 12 6).

עלה ומנחה A BURNT OFFERING AND A MEAL OFFERING - This means the מנחת נסכים (the meal-offering due with the drink-offering) that is brought together with the‎ עולה (Menachot 44b)‎.

‎‎ביומו‎ ‎יום‎ ‎דבר EVERYTHING UPON ITS DAY (lit., the thing of the day, on its day) — the quantity definitely assigned to each day in the Book of Numbers (cf. Rashi on Exodus 16:4).

דבר יום ביומו EVERYTHING UPON ITS DAY (which may mean the matter of the day shall be on its day) — consequently if its day (the day on which some particular one of these sacrifices is due) be past, it's (the day’s) offering is past (cf. Sifra, Emor, Section 12 9).

אך בחמשה עשר יום.. - תחגו BUT ON THE FIFTEENTH DAY… YE SHALL OFFER A חג — i. e., a sacrifice of peace-offerings as a חגיגה (the pilgrims’ sacrifice on the Festivals) (Chagigah 9a). Since it states that this has to be brought on the fifteenth day of the month, one might think that it (the offering of קרבן חגיגה) shall set aside the Sabbath (supersede the Sabbath law, if that day be the fifteenth of the month)! Scripture, however, uses the word אך (the particle that implies a limitation; cf. Rashi on v. 27): suggesting that it must not be offered on Sabbath because it has a supplementary period consisting of all the seven days of the Festival.

באספכם את תבואת הארץ [ON THE FIFTEENTH DAY OF THE SEVENTH MONTH] WHEN YE GATHER IN THE INCREASE OF THE LAND — This tells us that this seventh month (in which סכות occurs) must be at the time of the ingathering. Hence we learn that they are enjoined to intercalate the years if necessary (Sifra, Emor, Chapter 15 6), because if there be no such intercalation it (the seventh month) would sometimes fall in the middle of the summer or of the winter.

תחגו YE SHALL CELEBRATE (OFFER) the peace-offerings of the חגיגה.

שבעת ימים SEVEN DAYS (during seven days), meaning that if one has not brought them on one he may bring them on another of the seven days. But I might think that the meaning is that one has to offer them on each of the seven days! Scripture, however, states (v. 41): וחגתם אתו, “and ye shall make it the day of the חגיגה” — this implies one day and no more. Why, then, does Scripture say “seven”? In reference to the supplementary period (Chagigah 9a).

פרי עץ הדר THE FRUIT OF THE TREE HADAR - a tree the wood of which (עץ) has the same taste as its fruit (פרי) (Sifra, Emor, Chapter 16 4; Sukkah 35a).

הדר - It is called הדר because it is the tree whose fruit remains (הַדָּר) on the tree from one year to another (several years) — and this is the “Ethrog”.

כפת תמרים A BRANCH OF PALM TREES - The word כפת is written defective (without ו, not כפות) to intimate that only one branch is intended (Sukkah 32a).

וענף עץ עבת AND BOUGHS OF THE TREE עבת - i. e. of a tree whose boughs are, as it were, plaited (intertwined one with another) like ropes (עבתות) and cords; this is the myrtle plant which is indeed formed as a plait (three leaves issuing from one point of the branch and covering it) (Sukkah 32b).

האזרח THE NATIVE - Since this word means native-born, the word בישראל, ANYONE IN ISRAEL, serves to include the proselytes (cf. Sifra, Emor, Chapter 17 9).

כי בסכות הושבתי THAT I MADE [THE CHILDREN OF ISRAEL] ABIDE IN BOOTHS — This does not mean literally “booths” but, “the clouds of Glory" by which they were sheltered (cf. Onkelos; Sifra, Emor, Chapter 17 11; Mekhilta; Sukkah 11b).

ע"ד הרמז ענין ג' רגלים שם הוי"ה ז' ימי הפסח וז' ימי חג ב' ההין פסח לתתא וסוכו' לעילא כמ"ש ח"ג דצ"ב ולכן בו הלל גמור דלא מתפחד מיו"ד אבל בפסח לא נכנסו בוא"ו עד שאכלו לחם מן השמים וקבלו התורה אז שתי לחם מחיטין ה' א' אבל שעורים ה' ב' ושבועות וא"ו ולכן יום א' כמ"ש שם דצ"ו ע"א וש"ע הוא יו"ד של השם לכן ג"כ יום א' שכל הזכרים א' ונוקבין ז' בסוד והיה שבעת ימים תחת אמו ומיום השמיני והלאה סליק לדכורא אז ירצה לקרבן כו' וכן מילה בשמיני בשביל זה ובגין דאו"א לא מתפרשין לכן ש"ע תיכף אחר סוכות משא"כ בשבועות שצריכה נוק' ז' נקיים ז' שבועות ולכן זיווגא בש"ע דזיווגא מבי אבא כמ"ש שם דף ז' ע"ב ר' אבא שלח כו' והן השם כסדר ממטה למעלה ואע"ג דההין הן ז' עם הזכרים כמ"ש שם דצ"ב ע"א מ"מ כתיב תחת אמו ולא תחת אביו והוא קבלת אמא מאביו בחינתו ג"כ כי בה' אחרונ' צריך לכתוב ו' של ז"א ברגל ימיני קודם וכן ביו"ד. העוקץ של ה' הראשונה ג' קוצין בה וכן בה' קוץ העליון אינו נגלה רק קוץ היו"ד וקוץ התחתון שהן חו"ב כמ"ש שם ד' י' ע"ב בענין היו"ד וקוץ העליון שהוא כתר הוא קוץ תחתון של יו"ד שבשם שהוא כתר דבינה הנק' אמא כי כל בחי' תחתונה שבעליון הוא עליונה של פרצוף שלאחריו מהקוץ הזה הוא מקור דמבועא כידוע והיא כתר של אמא שכתר הוא לעולם מקור כמ"ש בתז"ח דפ"ו ע"ג ומקור דההוא נהר וכן עטרת היסוד הוא כתר של מלכות ומקור דילה כמ"ש שם וגג הה"א הוא נהר ויו"ד הה"א הוא מבועא דנחלא כמ"ש בח"ג דף יו"ד ודף ס"ה וז"ס הבן בחכמה יו"ד וקוץ התחתון שהוא גזעא ושבולא שלכן ל"ב נתיבות הם אלהים שהוא בינה שבחכמה וחכמה בבינה הוא יו"ד וגג שבה"א וז"ס נחל נובע מקור חכמה ממטה למעלה ד' בחינות אלו כסדר. חכמה הוא גוף היו"ד עצמה וקוץ העליון של יו"ד שבשם רומז לכתר כידוע והוא ג"כ בחינה התחתונה שבא"א מ"ם שנק' א"ס ושם תשעה היכלין דלאו אינון נהורין כו' והן תמניא סמכין שבגוף היו"ד עם נקודה עלאה שהן תשע וז"ש בח"א דף ס"ה וח"ב רס"ט רעותא דכל ט' נהורין דקיימי כולהו במחשבה דאיהו חד מינייהו בחושבנא והן תמניא סמכין דאמר בס"א ה' וכדין נהרין מגווייהו תמניא עם נקודה עלאה והן שנקר' א"ס כמ"ש שם ותחתם ט' נקודין אחרנין והן דנפקין מקוץ תתאה מנה יחוד בוצינא ס"ג ניצוצין דבוצינא והן נקודין דאורייתא ול"ב שבילין והיו"ד סלקא ברעו דמחשבה הוא מ"ם והו' קוצו של יו"ד וא"ו של יו"ד הוא שית סמכין דאגוזא ואגוזא עצמה הוא קוץ התחתון דיו"ד והוא בינה שלו ונק' תהום כידוע וכמ"ש בדעתו תהומות נבקעו שהוא פטר רחם ברא בוכרא ותהום הוא חללא דאגוזא כמ"ש בתיקוני' והוא"ו הוא וי"ו קצוות ו' נקודות והוא וא"ו של חול וד' שלו היא רתיכא דנפקא מסתרא דאת דא כמ"ש שם בס"א ה' והוא למ"ד של חול מגדל הפורח באויר והוא גנתא דצרורא דחיי כמ"ש ח"ג צ"ב וזהו אל גנת אגוז ירדתי לראות באבי הנחל כו' ששם צרור החיים שהנשמות צרורות שהמה אבי הנחל וכמ"ש בגמ' עירובין לראות הפרחה הגפן אלו בעלי מקרא כו' וז"ש ח"י עולמות ח' נקודין עם נקודה עלאה וט' דלתתא מינייהו וסוד הח' נקודין הן ח' דחו"ל וסוד החו"ל הן נגד חב"ד שהן ג' קוצין דיו"ד ועשר נקודין הן ע"ס ולמ"ד הוא בינה ונשארין בה ח' נקודין מבינה ולמטה ועם כ"ב אתוון שהן במגדלא הן למ"ד ועם ב' נקודו' שהן ח"ו הוא ל"ב דנפקין מגו בינה ל"ב אלהים וה"א דשמא היא היכלא כמ"ש בס"א ושם יש לה שית יריען שהן חמש ולפנים חד יריעה מרוקמת כמ"ש בח"ב ס"ח ואמר שם האי היכלא איהו פקיחא דעיינין כו' שהן ל"ב ארחין שבאבא הן שבילין ושם סתימין כמ"ש בכמה מקומו' סתים שבילין ולא ארחין ובתז"ח פ"ט ע"ד ביה סתימין תלתין ותרין עיינין אינון עיינין לא פתיחין כו' אבל בהיכל אמא העיינין אלו פתיחין וז"ש לאנהרא לתתא מגו נהירו דההוא רשימא ור"ל היו"ד שנתלבש בה והן ל"ב נתיבות שבו וענין הה' יריעות הן הנאמר עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה ואמרז"ל שקב"ה הוא בינה נתעטף באור וברא שמים ואותו האור נהיר מסייפי עלמא ועד סייפי עלמא והוא מ"ש שם אוקיר ליה בלבושי יקר והן מ"ש בס"ד פ"א לבושין דיקר אתקין ואחסין כו' והוא הדעת מזלא קדישא והן ה' יריעות ה"ג דבינה שהוא הדעת בוצינא דקרדוניתא והתפשטו' הדעת בה"ס ונכללין ביסוד והן ה' שמים שנבראים ביום ראשון והרקיע יסוד ביום שני וז"ש שית דאינון חמש וכלהו הן יריעות שכל שמים הוא יריעה כמ"ש נוטה שמים כיריעה וכמ"ש בפ' ויקהל ע"ש והן חמש יריען דדכורא ועוד הן ה"ג דנוק' בה"ס דילה ונכללין ג"כ ביסוד וידוע בסוד יחוד שמע ישראל ובשכמל"ו שמקודם צריך לחבר שית דידיה ביחד וכן דידה בסוד ה' אחד ושמו אחד ואח"כ לחברם יחד וז"ס חמש יריעות חוברות כו' וחמש יריעות חוברות ואמר אשה אל אחותה שהן גבורו' כנ"ל והן ה' שמים שעובדא דמשכנא כעובדא דשמים וארץ וכמ"ש בפ' ויקהל וה' שמים כלולין בוילון ששם הן ז' היכלין כמ"ש הגאונים והן ז' רקיעין כידוע וכמ"ש בפ' בראשית בתחלת היכלין והן ה' ו' ה' כו' וברקיע דידיה שהוא יסוד דידיה וערבות דידיה שהוא היכל ק"ק ששם חיבורא דצדיק בארון שם חמשים לולאות וחמשים לולאות שהן נ' ש"ב שהן ביסוד הנק' כ"ל וכן ביסוד דידיה כל"ה וי"ס כידוע והככבים שברקיע שקשורין בתלי שהוא המחבר הכל הן החמשים קרסים שמחברן וז"ש שהקרסים בלולאות כמו כוכבים ברקיע וכ"ז הן ה"ג שהן מה' עילאה נ' תרעין וידוע שטבע הגבורות להתפרד שלכן הן ה' אבל ה"ח כלולין באחד והן יו"ד טפת החסדים מחכמה יו"ד שבשם נ' טפת הגבורות מ"ה שבשם בינה וז"ס ס' שהוא י"נ שבינה כוללת חו"ג וז"ס סו"ד ס' הן באין מו"ד של יו"ד כמ"ש בח"ג צ"א וזהו יריעה חדא שבג"ו ה' יריעות שחכמה בתוך הבינה וכן חסדים בתוך הגבורות בסוד נקבה תסובב גבר וז"ס שם אהי"ה וסוד שם הוי"ה כמ"ש כי שם אהי"ה בבינה שכוללת בה חו"ב ודעת חו"ג שהן עטרין דזו"נ בסוד צורת ה"א כידוע חכמה בבינה י"ה הם חו"ב שבה א"ה הם חו"ג יריעה חד וב' יריעות כנ"ל וזה סוד שם הויה שברא נוטל ב' חולקין ב' עטרין שהן א"ה שהן ו' ונוק' אינה נוטלת רק עטרא דה"ג לבד שלכן היא ה"א ולית לה מגרמא כלום רק מה שנוטלת ממנו שלכן עיקר השם בז"א יה"ו שהן מוחין דחו"ב י"ה ותרין ו' והן מנין אהי"ה:

אשר תקראו - שמעברין את השנה לצורך מפני התקופה ומפני האביב ומפני גליות בני ישראל עיין רש"י ז"ל שנ' בני ישראל:

מועדי ה' - עשה מועדות שיעשו אותם כל ישראל. ומניין שאם היתה השנה צריכה להתעבר ולא הספיקו לעבר עד שאירע ניסן שאינה מעוברת ת"ל אשר תקראו אותם אם קראתם אתם הם מועדי ואם לאו אינם מועדי. עברוה שלא כדין כגון בלילה או משנה לחברתה או יתר חודש או פחות חודש מניין שאינה מעוברת ת"ל אלה הם מועדי:

אשר תקראו אתם - אפי' לא היתה השנה צריכה להתעבר ועברוה שוגגי' או אנוסים או מוטעי' מניין שהיא מעוברת ת"ל אתם אתם אתם ג' פעמים כאן מדבר בעיבור שנה ולמטה מדבר בעיבור חדש שנא' אלה מועדי ה' כו' אשר תקראו אתם כו' ג"כ הכל כנ"ל. שאם קדשו שוגגין או אנוסין או שלא כדין או שלא הספיק לקדשו עד שחשכה שמעברין את החודש יכול כשם שמעברין השנה לצורך כן מקדשין החדש לצורך ת"ל החדש הזה לכם [ר"ה כ' ע"א] כזה ראה וקדש. ומניין שמחללין שבת על קריאתן ת"ל במועדם יכול כשם שמחללין על קריאתן כך מחללין על קיומן ת"ל אשר תקראו על קריאתן אתה מחלל ואין אתה מחלל על קיומן:

ומניין שראש ב"ד (ר"ה כ"ד ע"א) אומר מקודש ת"ל וידבר משה את מועדי ה' ומניין שכל ישראל עונין מקודש מקודש ת"ל בני ישראל אשר תקראו [וזה סדרן אשר תקראו נדרש על כל הפסוק מועדי ה' אשר תקראו שמעברין לצורך. מקראי קודש אשר תקראו שצריך לומר מקודש. אשר תקראו אתם אם קראו מקודש ואם לאו אינו מקודש. אשר תקראו במועדם. על קריאתן אתה מחלל שבת] ומניין שצריכין ב' פעמים מקודש (ר"ה כ"ד ע"א) ת"ל מקראי קודש. ומניין שמעברין חדש לשנה ת"ל חדש האביב. (כן מוכח מגמר' מגילה ה' ע"א) ומניין שמעברין יום לחודש ת"ל כאן יום לחודש:

ששת ימים - עיין רש"י ז"ל:

וביום השביעי כו' כל מלאכה - אין לי אלא ביום שמוזהר. בלילה מניין ת"ל שבת. עונש מניין ת"ל כי כל העושה כו' בלילה מניין ת"ל מחלליה כו'. שבתון. שבות שלא יעלה באילן ואף שבות מצוה כנ"ל באחרי מות:

כל מלאכה - אפי' מקצת כגון ב' אותיות כו'. מלאכה למד גז"ש ממשכן מלאכה שהיתה שם. מקרא קדש. קדשהו באכילה ושתיה וכסות נקיה:

בכל מושבתיכם - שיכול הואיל ושבת כתיב בעניני מועדות [קידושין נ"ז ע"ב] שיהא צריך קידוש ב"ד כמועדות ת"ל בכל מושבתיכם ולהלן נאמר לא תבערו אש בכל משבתיכם (סנהדרין ל"ה ע"ב) שאין מיתת ב"ד דוחה שבת נאמר שם מושבות ונא' והיו אלה לכם וגו' בכל משבתיכם בפ' מסעי מה להלן בב"ד. במושבתיכם אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר אברים ופדרים שניתותרו ומשלה בהם האור מבעוד יום (שבת כ' ע"א):

בין הערבים - מכי ינטו צללו ערב. לחדש הזה חג המצו'. חודש הזה חג המצות ואין חג הסוכות טעון מצות שיכול והלא דין הוא כו' ת"ל זה חג המצות ולא סוכה טעון מצה:

שבעת ימים מצות תאכלו - מצה הנאכל' לשבעה פרט לחלת תודה ורקיקי נזיר:

מקרא קודש - קדשהו באכילה ושתיה וכסות נקיה:

כל מלאכ' עבודה - (ר"ה כ"ט ע"ב) פרט לתקיע' שופר ורדיית הפת שהיא חכמ' ואינה מלאכה:

והקרבתם כו' - אם אין פרים כו' עיין רש"י ז"ל ואם אין לך בטהרה הבא בטומאה מניין ת"ל והקרבתם אשה לה' מכל מקום:

כי תבאו - יכול משבאו לעבר הירדן ת"ל אל הארץ ארץ כנען יכול ארץ סיחון ועוג ת"ל אשר אני נותן לכם (פי' ולא עמון ומואב כי לא נתתי להם אלא הם בקשו שיתנו להם). וקצרת' את קצירה כו' ראשית קצירכם. שיהא ראשית לכל הנקצרים שלא יקצרו קודם העומר. יכול אפי' קטנית ושארי מיני' ת"ל ראשי' ונא' בחלה ראשי' מה להלן ה' מינים. א"כ ה' מיני' וחלה עצמה מניין נחמר בחלה לחם (מנחות ע' ע"ב) ונאמר במצה לחם מה להלן ה' מינים אף כו' ובמצה עצמה מניין ת"ל לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות דברים הבאים לידי חימוץ יוצא י"ח מצה:

את קצירה - כתיב וקצרתם את קצירה וכתיב והבאתם את עמר ראשית ממקום שאתה מביא אי אתה קוצר (שם ע"א ע"א) וממקום שאי אתה מביא אתה קוצר וזהו שבשלחין ושבעמקים:

קציר - ולא שחת. קצירכם. ולא קציר של מצוה מכאן אמרו קוצרים מפני הנטיעות (שם) ומפני האבל ומפני התלמידים:

אל הכהן והניף - תנופה בכהן ואין קצירה בכהן:

והניף כו' לפניה' במזרח (מנחות ס"א ע"א) - והניף עיין רש"י ז"ל:

לרצנכם - אין כופין ציבור על כרחם:

ממחרת השבת - ממחרת יו"ט עיין רש"י ז"ל:

יניפנו הכהן - הוא בנין אב לכל התנופות שהן בכהן:

ביום הניפכם - בנין אב לכל התנופות שהן ביום:

את העמר כבש - כבש אעפ"י שאין עומר עומר אעפ"י שאין כבש. תמים. ולא בעל מום. בן שנתו. ולא שנתו של עולם:

ומנחתו שני עשרני' - יכול כשם שמנחתו כפולה כך נסכיו כפולים ת"ל ונסכה יין רביעית ההין. יכול אין יינו כפולה שאין בא עמו אבל שמנו הבא עמו יהא כפולה ת"ל ונסכה כל נסכיו יהיו רביעית:

ולחם וקלי וכרמל - נאמר כאן לחם (מנחות ע' ע"ב) ונאמר במצה לחם מה להלן מה' מינים אף כאן:

לחם קלי וכרמל - לחייב על כל ח' וא' (כריתות ה' ע"א). עד עצם וכתיב עד יום הביאכם. כאן בזמן שבהמ"ק קיים כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים (שם ס' ע"א):

חקת עולם - בית עולמים. לדרתיכם. לדורי דורות:

בכל משבתיכם - בין בארץ בין בחוץ לארץ מכאן אמרו החדש אסור מן התורה בכל מקום. ערלה הלכה. כלאים מדברי סופרים:

וספרתם לכם - כל א' ואחד:

ממחרת השבת - ממחרת יו"ט:

מיום הביאכ' את עמר תספרו - יכול יביא ויספו' ממחר' השבת (מנחות ס"ו ע"א) אבל יקצור אימתי שירצה ת"ל מהחל חרמש בקמה תחל לספור. אי מהחל חרמש יכול יביא ממחר' השבת יקצור ויספור אימתי שירצה ת"ל מיום הביאכם תספרו אי מיום הביאכם יכול יספור ויקצור ויביא ביום ת"ל שבע שבתות תמימות אימתי הן תמימו' בזמן שמתחיל מבערב יכול יקצור ביו' ת"ל מהחל חרמש בקמה תחל לספור יכול הכל בלילה ת"ל מיום הביאכ' הא כיצד קצירה וספיר' בלילה והבאה ביום:

תספרו נ' יום - וכתיב שבע שבתות. מכאן אמרו (שם) שמצוה למימני יומי ומצוה למימני שבועי:

חמשים יום - וכתיב שבע שבתות. הא כיצד מנה מ"ט וקדש יום חמשים:

והקרבתם מנחה חדשה - שיהא חדשה לכל המנחות אין לי אלא מנחת חטים מנחת שעורין מניין כשה"א וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה אם אינו ענין למנחת חטים ת"ע למנחת שעורים:

ממושבתיכם - ולא מן חוץ לארץ. תביאו. אף מן העליה [פי' אם לא מצא מן החדש] (ופליג אמתנית' שאמרה דוקא מן החדש ולכן דרש לעיל חדשה חדשה לכל המנחות ש"ס מנחות פ"ג ע"ב):

תביאו - כל מה שאתה מביא במקום אחר כגון גבי חמץ הרי הוא כזו עשרון לחלה:

שתים - שיהיו שניהם שווים מדלא קאמר שתי לחם:

שני עשרוני' סלת - מן חטים (עיין רש"י פ' ויקרא ב' א'):

חמץ תאפינה - שאור בודה להן מתוכן ומחמצן דר"מ רי"א אף היא אינה מן המובחר אלא מביא את השאור ונותן לתוך המדה וממלא את המדה אמרו לו כו':

והקרבתם על הלחם שבעת כבשים - כבשים אף שאין לחם (פי' מדלא כתיב כבשים על הלחם) א"כ מה ת"ל על הלחם שלא נתחייבו בכבשים עד שלא נתחייבו בלחם:

על לחם הבכרים - יכול הלחם למטה ת"ל על שני כבשים אי על שני כבשים יכול למעלה ת"ל על לחם הבכרים. הא כיצד מניח בין ירכותיהם של כבשים ומניף דר"ח בן חכינאי ר' יוסי בן משולם אומר כבשים על הלחם ומה אני מקיים על שני כבשים להוציא שבעה. וחכ"א מה מצינו (מנחות ס"ב ע"א) בכ"מ שהלחם למעלה אף כאן למעלה:

ועשיתם שעיר עזים - עיין רש"י ז"ל:

ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים - שתהא זביחתן לשם שלמים:

קדש יהיו - לעכב (מנחו' מ"ה ע"ב) נאמר כאן יהיו ונאמר להלן סלת תהיינה מה להלן לחם אף כו' שהלחם מעכב את הכבשים ואין הכבשים מעכבין את הלחם דר"ע בן ננס אומר הכבשים מעכבין את הלחם ואין הלחם מעכב את הכבשים נאמר כאן יהיו ונאמר להלן יהיו עלה לה' מה להלן כבשים אף שאין לחם אף כאן כבשים אף שאין לחם:

ובקצרכם כו' - עיין רש"י ז"ל:

אני ה' אלהיכם - זו מלכיות:

אני ה' אלהיכם - זו מלכיות מפסוק דלעי':

שבתון - קדושת היום שכולל מלכיות עם קדושת היום:

זכרון - זכרונות:

תרועה - שופרות:

מקרא קדש - קדשהו בעשיית מלאכה דר"א רע"א כו'. זכרון כתוב א' אומר זכרון וכתוב א' אומר יום תרועה יהיה לכם כאן ביו"ט שחל להיות בשבת כאן ביו"ט שחל להיות בחול [ר"ה כ"ט ע"ב]. תרועה. מנין שבשופר ת"ל שופר תרועה. ומניין שתקיעה לפניה ת"ל והעברת שופר. ומניין שתקיעה לאחריה ת"ל תעבירו שופר. מניין ליתן של זה בזה ת"ל בחדש השביעי בחדש השביעי לגז"ש. ג' תרועות נאמר זכרון תרועה. שופר תרועה. יום תרועה. ג' תרועות ושש תקיעות שהן ט' שלש של שלש שלש (שם ל"ד ע"א) (בש"ס מקשה מעיקרא יליף מהיקשא והשתא מייתי ג"ש ולמה לי תרתי ומשני מעיקר' בעי למילף בהיקשא ואח"כ ראה דליכ' למילף בהיקשא מייתי גז"ש והשתא באמת לא צריך להיקשא כלל ונראה הא דמתחילה רצה ללמוד בהיקשא היינו מעיקרא שרצה ללמוד ר"ה מיו"כ של יובל אמנם השתא שרוצה ללמוד שיהא של שלש שלש היינו ביובל כתיב א' ובר"ה כתיב שתים ורוצה ללמוד זה מזה וזה מזה ובהיקשא ליכא למילף יוה"כ מראש השנה לכך מייתי גז"ש ודוק):

יום הכפרים הוא - לפי שנאמר מקרא קדש כו' ועניתם את נפשתיכם לא קראו מקרא קודש ולא התענה ועשה מלאכה מניין שמכפר ת"ל יום כפורים הוא מ"מ. ומניין אעפ"י שלא בקרבנות ושלא בשעירי היום מכפר ת"ל כי יום כפורים הוא מ"מ. יכול אעפ"י שלא שב ת"ל אך. ועניתם את נפשתיכם (יומא ע"ו ע"א) ה' ענוים נאמר ביו"ה מכאן אמרו שאסור באכילה ושתי' וכו':

וכל מלאכה לא תעשו כו' הרי זו אזהרה למלאכה - ועונש בפסוק דלמטה:

כי כל הנפש כו' ונכרת' כו' - הרי זו עונש עינוי:

והאבדתי כו' - מה ת"ל לפי שהוא אומר כו' עיין רש"י ז"ל:

כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם כו' - בעצם ענוש כרת ואין ענוש כרת על התוספת: וכל הנפש כו' מלאכה בעצם כו' על עצם היום הזה ענוש כרת ואין חיוב כרת על התוספת. יכול יהא מוזהר על התוספת ת"ל בפ' כ"ח וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה על עצם הוא מוזהר ואינו מוזהר על התוספת (יומא פ"א ע"א) אזהרה לעינוי עצמו מניין נאמר עצם עצם לגז"ש מה עצם האמור במלאכה לא ענש אא"כ הזהיר אף עצם האמור בעינוי לא ענש אא"כ הזהיר. ומה להלן אינו מוזהר על התוספת אף כאן כו' והאבדתי מכאן שכרת הוא אבדן. כי כל הנפש אשר לא תענה [יומא פ' ע"ב] פרט למזיק מכאן אמרו האוכל אכילה גסה ביו"הכ פטור:

כל מלאכה לא תעשו כו' - עיין רש"י ז"ל:

שבת שבתון - שבות [שבת קי"ד ע"ב] מכאן שיו"הכ כשב' אסור בקניב' ירק:

ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש (ר"ה ט' ע"א) וכי בתשעה מתענין והלא אין מתענין אלא בעשירי אלא כל האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו כאלו מתענה תשיעי ועשירי. ד"א ועניתם בתשעה מכאן שמוסיפין מחול על הקדש אין לי אלא מלפניו מלאחריו מניין ת"ל מערב עד ערב א"ל אלא יו"ה שבתות מניין ת"ל תשבתו. י"ט מניין ת"ל שבתכם הא כל שביתה שאתה שובת אתה מוסיף לה מחול על הקודש בין מלפני' ובין מלאחריה:

מערב עד ערב - מכאן שצריך לילה ויום מן החדש (ר"ה כ' ב'):

בחמשה עשר יום לחדש השביעי הזה חג הסכות זה טעון סוכה ואין חג המצות טעון סוכה שהיה בדין אם זה שאין טעון מצה טעון סוכה חג המצות שהוא טעון מצה אינו דין שיטעון סוכה ת"ל הזה חג הסכות ואין חג המצות טעון סוכה. לפי שנאמר בסוכות תשבו שבעת ימים ואיני יודע איזה שבעת ימים בחדש ת"ל בחמשה עשר יום לחדש הזה חג הסכות שבעת ימים כו'. חג הסכות לה' יכול תהא חגיגה וסוכה לגבוה ת"ל חג הסכת תעשה לך שבעת ימים. אי חג הסוכת תעשה לך יכול יהא חגיגה ג"כ להדיוט ת"ל חג הסכות שבעת ימים לה' חגיגה לגבוה וסוכה להדיוט א"כ מה ת"ל חג הסכות לה' (סוכה ט' ע"א) כשם שחל שם שמים על החגיגה כך חל שם שמים על הסוכה מכאן אמרו עצי סוכה אסורין כל שבעה:

ביום הראשון מקרא קודש - קדשהו במאכל ובמשתה ובכסות נקיה:

כל מלאכת עבדה לא תעשו - עיין רש"י ז"ל:

ביום השמיני מקרא קדש - קדשהו במאכל וכו':

עצרת הוא - לפי שנא' אלה מועדי ה' אם ביו"ט הרי כבר אמור אלא לימד על חול המועד שאסור במלאכה. יכול תהא אסור בכל מלאכת עבודה ת"ל עצרת היא כל מלאכת עבודה היא אסורה בכל מלאכת עבודה ואין חול המועד אסורה בכל מלאכת עבודה דברי ריה"ג ר"ע אומר מה ת"ל אלה מועדי ה' אשר כו' אם לענין ימים טובים כבר אמור שנאמר מלבד שבתת ה' ואומר ביום הראשון מקרא קודש ביום השמיני מקרא קודש א"כ למה נאמר אשר תקראו אתה מקראי קדש אלא אלו ימי חול המועד שאסוריה במלאכה יכול יהיו אסורים במלאכת עבודה ת"ל היא כל מלאכת עבד' לא תעשו ואין ימי מועד אסורי' במלאכה:

להקריב עלה ומנחה - אם אין עלה אין מנחה שתקדום עולה למנחה ואם קדמה מנחה לעולה פסולה:

זבח ונסכים - להקדים זבח לנסכים ואם אין זבח אין נסכים ואם קדמו נסכים לזבח פסולה. ד"א עולה ומנחה (מנחות מ"ד ע"ב) שמנחה באה אחר עלה קודם לנסכים. זבח ונסכים. שאין הנסכים מתקדשין אלא בשחיטת הזבחים:

דבר יום - מלמד שכל היום כשר לנסכין ולמוספין:

ביומו - אם עבר יומו בטל קרבנו ואין חייב באחריותו יכול יהא חייב באחריות נסכיהם משקרב הזבח ת"ל מנחתם ונסכיה' אפי' בלילה (עיין בתוספת שם). מנחת' ונסכיה' אפי' למחר:

מלבד כו' - מניין למוספי שבת שיקרבו עם מוספי רגל (היינו שצריך ג"כ להבי' מוספי שבת ברגל ולא יפטור עם מוספי הרגל) ת"ל מלבד שבתת ה':

ומלבד מתנותיכ' ומלבד כל נדריכם ומלבד כל נדבתיכ' - ג' רבויים לרבות קרבנו' היחיד. וקרבנו' הצבור. וקרבנות שהוקדשו ברגל שיקרבו כלן ברגל:

אשר תתנו לה' - לרבות עופות ומנחות שכולם יבואו ברגל. יכול רשות ת"ל אלה תעשו לה' במועדיכם אם רשות הרי כבר נאמר אלא לקבען חובה שיביאו כולם ברגל. יכול באיזה רגל שירצה ת"ל ובאת שמה והבאתם שמה אם לקבוע כבר קבוע אם להתיר כבר התיר א"כ למה נאמר ובאת שמה וכו' אלא זה רגל ראשון שפגעת בו. יכול אם עבר רגל ראשון ולא הביא יהא עובר בבל תאחר ת"ל אלה תעשו לה' במועדיכם אינו עובר עליו משום בל תאחר עד שיעברו עליו רגלי שנה כולה (פי' דמאלה תעשו כו' במועדיכם מוכח דגם ובאת שמה והבאתם שמה לא מיירי ברגל הראשון כלל אלא אכל רגלי השנה כולה קאי דהיינו ובאת שמה ברגלי שנה והבאתם וא"כ לפי זה הוי כל רגלי שנה כמו רגל אחד שאינו עובר עד שיעבור כל הרגל) (ר"ה ד' ע"ב) וכתיב ג' פעמים בשנה יראה כל זכורך בחג המצות ובחג השבועות ובחג הסכות רש"א ג' רגלים כסדרן וחג המצות תחלה:

אך בחמשה עשר יום לחדש תחגו את חג ה' - יכול אפי' בשבת ת"ל אך:

באספכם כו' - עיין רש"י ז"ל:

תחגו כו' שבעת ימים - שבעה לתשלומין עיין רש"י ז"ל:

ביום הראשון שבתון - (פסחים ה' ע"א) תנא דבי ר' ישמעאל נאמר כאן ביום הראשון ונאמר בלולב ביום הראשון ונאמ' בפסח ביום הראשון בשכר ג' ראשון זכו לג' ראשון להכרית זרעו של עמלק דכתיב ויצא הראשון אדמוני ולשמו של משיח דכתיב ראשון לציון הנה הנם ולבנין בהמ"ק דכתיב מרום מראשון מקום מקדשינו:

ולקחתם - שתהא לקיחה ביד כל א' וא' ר' יהודה אומר נאמר כאן ולקחתם ונאמר גבי אזוב ולקחתם אגודת אזוב מה להלן באגודה אף כאן באגודה. ולקחתם. לקיחה תמה שמעכבין זה את זה:

לכם - משלכם להוציא השאול והגזול מכאן אמרו אין אדם יוצא ידי חובתו ביום ראשון בלולבו של חבירו אלא אם רצה נותנו במתנה לחבירו וכו'. ביום. ולא בלילה:

הראשון (סוכה מ"ג ע"ב) אפי' בגבולין רא"א ביום אפי' בשבת - הראשון שאין דוחה שבת אלא יום הראשון בלבד. פרי עץ. שטעם עצו ופריו שוה וזהו אתרוג. הדר. פרט ליבש (סוכה כ"ט ע"ב):

כפת תמרים - (שם מ"ה ע"ב) ריבב"א שתים א' למזבח וא' ללולב ר"ט אומר כפת אם פרוד יכפתנו. וענף עץ כו' [סוכה ל"ב ע"ב] ענפיו חופין את עצו זה הדס:

עבת - עבות כשר שאין עבות פסול. ערבי נחל. שגדלים על הנחל. אין לי אלא ערבי נחל. של בעל של הרים מניין ת"ל וערבי [שם ל"ג ע"ב] א"כ מה ת"ל נחל פרט לצפצפה שגדלים בהרים. ערבי. א"ש אומר א' למקדש וא' ללולב. ד"א פרי עץ הדר א'. כפת תמרים א'. וענף עץ עבת שלש ה. וערבי נחל שתים. יכול יהא אתרוג עמהן באגודה ת"ל כפת ולא כתיב וכפת וגו'. ושמחתם לפני ה' אלהיכם שבעת ימים. ולא בגבולין שבעת ימים:

חג - אין עלת ראי' לא דברי ב"ש בה"א אפי' עלת ראי' [ביצה י"ט ע"א]:

שבעת ימים יכול יהא חוגג כל שבעה ת"ל וחגתם אותו יום א' בלבד. א"כ מה ת"ל שבעה לתשלומין ומניין לשמיני לתשלומין ת"ל בחדש השביעי כל שבחדש השביעי. יכול כל החדש כלו ת"ל תחגו אותו אותו אתה חוגג ואי אתה חוגג חוצה לו:

בסכת - חסר וי"ו כתיב ולא בסוכה שתחת סוכה ולא בסוכה שתחת האילן כו'. (סוכה כ"ח ע"ב):

תשבו - כעין תדורו מכאן אמרו כל ז' ימים עושה סכתו קבע וביתו עראי כיצד אוכל ושותה ומטייל בסוכה ומעלה כליו הנאים לסוכה כו'. ד"א תשבו כעין תדורו מכאן אמרו (שם כ"ו ע"א) שומרי העיר ביום פטורין ביום. בלילה כו' שומרי גנות ופרדסים כו' הולכי דרכים כו'. שבעת ימים. אפי' לילות או אינו אלא ימים ולא לילות ת"ל כאן תשבו שבעת ימים ונאמר במלואים ופתח אהל מועד תשבו שבעת ימים מה ז' האמור שם עשה בהן הלילות כימים אף ז' האמור כאן עשה בהן הלילות כימים. או כלך לדרך זו נאמר כאן שבעה ונאמר בלולב ז' מה שבעה האמור בללב לא עשה בו הלילות כימים אף שבעה האמור כאן לא עשה בהן הלילות כימים נראה למי דומה דנין שבעה שהן תדירים כל היום משבעה שהן תדירים כל היום ואל יוכיח ז' שבלולב שאין תדירים כל היום. או כלך מדרך זו דנין שבעה שהם מנהג לדורות משבעה שהן מנהג לדורות ואל יוכיח שבעה שבאהל מועד שאין מנהג לדורות. ת"ל תשבו שבעת ימים תשבו שבעת ימים. לגז"ש. מה תשבו שבעת ימים שנאמ' באהל מועד עשה בהן הלילות כימים אף תשבו שבעת ימים האמורים כאן עשה בהן הלילות כימים:

אזרח - זה אזרח:

האזרח - להוציא את הנשים. כל. לרבות את הקטני'. (סוכה כ"ז ע"ב) ד"א כל האזרח שכל ישראל ראויין לסוכה אחת מכאן שיוצאין בסוכה שאולה:

בישראל - לרבות גרים ועבדים משוחררים. ישבו בסכת. בסכה של כל דבר שהיה ר' יהודה אומר שאינה אלא מד' מינים והדין נותן ומה אם לולב שאינו נוהג בלילות כבימים אינו בא אלא מארבעה מינים. סוכה שהיא נוהגת בלילות כבימים אינו דין שלא תהא אלא מארבעה מינים אמרו לו כל דין שאתה דן תחלתו להחמיר וסופו להקל אינו דין שאם לא מצא מארבעת מינים ישב בלא סוכה והכתוב צווח ישבו בסכת בסוכה של כל דבר וכן מפורש בעזרא צאו ההר והביאו עלי זית כו' (בת"כ הגי' בהפך דלר"א סוכות ממש היו וכו' אבל בסוכה י"א ע"ב הגי' כמו כאן) רא"א ענני כבוד היו. ר"ע אומר סוכות ממש היו:

בהוציאי אותם מארץ מצרים - מלמד שאף הסוכה זכר ליציאת מצרים. בסכת בסכת בסכות (סוכה וי"ו ע"ב) שני חסרים וא' מלא מכאן אמרו ב' כהלכתן ושלישית אפי' טפח:

וידבר משה את מעדי ה' - מלמד שהיה משה אומר לישראל הלכות פסח בפסח. הלכות עצרת בעצרת. הלכות חג בחג בלשון שהיה שומע בו בלשון הוא אומר להם (פי' מדכתיב מועדי ה' דייק) ר' אומר לפי שלא למדנו אלא על הפסח ועל התמיד שידחו את השבת שנאמר בהם במועדו שאר כל קרבנות צבור מנין תלמוד לומר אלה תעשו לה' במועדיכם. לעומר ולקרב עמו ולשתי הלחם ולקרב עמהם לא שמענו כשה"א וידבר משה את מעדי ה' אל כל בני ישראל קבע מועד לכלם:

וידבר משה את מעדי ה' אל בני ישראל (ר"ה כ"ד ע"א) מכאן שראש ב"ד אומר מקודש כו'. ד"א וידבר משה. נאמר מועדי ה' ולא נאמר שבת בראשית עמהן. (עיין בנדרים ע"ח ע"א וב' פירושא דמילתא) בן עזאי אומר נאמר מועדי ה' ולא נאמר פרשת נדרים עמהם. ד"א וידבר משה שחזר והזהירן בשעת מעשה (סוף מגילה) מכאן שיהיו קורין הלכות פסח בפסח כו':