Leviticus Chapter 22

וינזרו THAT THEY KEEP AWAY [FROM THE HOLY THINGS etc.] - The term נזר always denotes “keeping aloof". Similarly it is said (Ezekiel 14:7) "and he separates himself (וינזר) from following Me”; (Isaiah 1:4) "They are gone away (נזורו) backward”. The meaning of this verse therefore is: they (the priests) shall keep aloof from the holy things during the time of their uncleanness (Sifra, Emor, Section 4 1).

וינזרו מקדשי בני ישראל אשר הם מקדשים לי - ולא יחללו את שם קדשי — Invert the words of the verse in the order here set forth and explain it accordingly.

אשר הם מקדשים לי WHICH THEY HALLOW UNTO ME - This is intended to include in the prohibition the holy things of the priests themselves (i. e. הם refers to אהרן ובניו not to ‎‎בני ישראל‎) (Sifra, Emor, Section 4 1).

‎כל איש אשר יקרב WHOSOEVER HE BE THAT GOETH UNTO [THE HOLY THINGS… SHALL BE CUT OFF etc.] — This “approaching" unto the holy things signifies nothing else but eating of them. Similarly we find that the prohibition of eating holy things in a state of uncleanness is expressed by the term נגע, (which means, as does קרב, “approaching”): (Leviticus 12:4) “she shall approach near to nothing that is holy" — which is explained as a prohibition addressed to one who would eat of the holy things (cf. Rashi on Leviticus 12:4). And our Rabbis derived it (the fact that לא תגע means: she shall not eat) from a verbal analogy. It is indeed impossible to say that one is punishable for touching holy things in a state of uncleanness, because the penalty of excision for eating holy things in such a state is mentioned in the section commencing צו את אהרן (Leviticus 7:20, 21) — twice is the punishment of כרת mentioned there, one immediately after the other; and if one really becomes liable to punishment for the mere touching of holy things it is unnecessary to pronounce him liable to punishment for eating them! In this sense also is it (our passage) expounded in Torath Cohanim (Sifra, Emor, Section 4 7): But is a priest who merely touches holy things when he is unclean really liable to the punishment of excision? Surely not, since Scripture expressly states in the following verse that an unclean priest who eats of the holy things is liable to excision and this latter statement would be unnecessary since eating without touching is impossible. But if this be so, why does Scripture use the term יקרב and not יאכל which means "eating”? It is in order to intimate that this law applies only when an unclean priest eats of it after it becomes fit לקרב, “to be offered” — that one does not become liable on account of his uncleanness until its מתירין (its “permitting portions”) have been offered, and he then eats of it. And if you ask, “Why are three mentions of the כרת-punishment (Leviticus 7:21 and here) necessary in respect to priestly uncleanness? then I reply, they have already been interpreted in Treatise Shevuot 7a, one as being intended as a generalisation, the other as a specification, etc. (see Rashi on Leviticus 7:20).

וטומאתו עליו means, AND THE MAN'S UNCLEANNESS IS UPON HIM (the first word meaning "and his uncleanness”). I might, however, think that Scripture is speaking of the flesh — "the uncleanness of the flesh is upon it” (the first word meaning “and its uncleanness, the word בשר being implied in the term הקדשים that precedes) and that Scripture is thus speaking of a clean person who ate holy things which have become unclean! You must needs admit that from what is implied in it (in the phrase) you must learn that Scripture is speaking of one whose state of uncleanness can fly (pass) away therefrom (since the phrase implies: “whilst the טומאה is still present", presupposing that there is a possibility of the טומאה passing away), and this can only refer to a human being who has a means of purification through immersion in a ritual bath whilst unclean food can never again become clean (Sifra, Emor, Section 4 8; Zevachim 43b).

ונכרתה [THAT SOUL] SHALL BE CUT OFF - I might think that this implies merely that he will be removed from one region (lit., side) to another region — that he will be cut off from his native place but may settle down in another place! Scripture however states, “[that soul shall be cut off from My presence] I am the Lord” — I am everywhere (Sifra, Emor, Section 4 6; cf. Rashi on Exodus 12:15.)

בכל טמא נפש [AND WHOSO TOUCHETH] ANY טמא נפש - This means: who touches a person who has become defiled by a corpse.

בכל שרץ אשר יטמא לו [OR WHOSOEVER TOUCHETH] ANY PROLIFIC CREATURE BECAUSE OF WHICH (לו) HE MAY BE MADE UNCLEAN — This means: who touches any שרץ of the minimum size that is capable of communicating uncleanness, viz., a particle of the size of a lentil (cf. Sifra, Emor, Chapter 4 4; Chagigah 11a).

או באדם OR A HUMAN BEING - a dead person (Sifra, Emor, Chapter 4 4).

אשר יטמא לו BY WHOM HE MAY BE MADE UNCLEAN - i. e. by touching the minimum size of a portion of the dead person which is capable of transmitting uncleanness, and this is, a portion as large as an olive (Mishnah Oholot 2:1).

לכל טמאתו WHATSOEVER UNCLEANNESS HE HATH - This is intended to include in the prohibition of eating holy things one who has touched a man or a woman who has an issue, or who has touched a נדה or a woman in childbirth (Sifra, Emor, Chapter 4 4).

נפש אשר תגע בו THE SOUL WHICH HATH TOUCHED IT - i. e. who touches any one of these unclean persons or things (enumerated in the second half of v. 4 and in v. 5).

ואחר יאכל מן הקדשים [AND WHEN THE SUN IS DOWN HE SHALL BE CLEAN] AND MAY AFTERWARDS EAT OF HOLY THINGS — This is interpreted in Treatise Jebamoth (74b) to have reference to the heave-offering (not to holy things of every description): that he (a priest who was unclean and has bathed) is permitted to eat it as soon as the sun has set.

מן הקדשים accordingly means - some OF THE HOLY THINGS, but not all holy things (the word מן having a partitive meaning: “some of”).

נבלה וטרפה לא יאכל לטמאה בה CARRION, OR THAT WHICH IS TORN HE SHALL NOT EAT TO BECOME UNCLEAN THEREBY — It is with regard to the defilement that Scripture lays down this prohibition: that if he (the priest) eats the carrion of a clean bird — which has no defiling effect through being touched or carried but has a defiling effect only when eaten, as soon as it is in the gullet — he is forbidden to eat holy things (Sifra, Acharei Mot, Chapter 12 6). And it was necessary for Scripture to mention טרפה also, in order to define what נבלה is here intended, viz., one that can have a טרפה amongst the individuals of its class: therefore the נבלה of an unclean bird is excluded, for in its class a טרפה can never occur (cf. Rashi on Leviticus 17:15).

ושמרו את משמרתי THEY SHALL THEREFORE KEEP MY CHARGE - not to eat the heave-offering (as mentioned in v. 7) whilst they are in a state of bodily uncleanness (Sanhedrin 83a).

ומתו בו LEST THEY DIE THEREBY - This phrase teaches us that this means death through Heaven (not through the sentence of the court) (cf. Sanhedrin 83a).

לא יאכל קדש [THERE SHALL] NO [LAYMAN] EAT OF THE HOLY THINGS - Scripture is speaking here of the heave-offering (i. e., the word קדש means here תרומה only, and not any holy food) because the whole section (cf. Rashi on v. 7 and 9) is speaking of this.

תושב כהן ושכיר A SOJOURNER WITH THE PRIEST OR A HIRED SERVANT [SHALL NOT EAT OF THE HOLY THINGS] — These words mean: the תושב of a כהן and his שכיר (not a כהן who is a תושב or a שכיר); on this account this word תושב here is punctuated with a Patach, because it is in the construct state. What is a תושב? One (a Hebrew servant) whose ear has been pierced (cf. Exodus 21:6), who thereby becomes his (the master’s) possession until the Jubilee year. And what is a שכיר? One (a Hebrew servant) who has been acquired as his possession for a limited number of years only — who goes free at the end of six years (cf. Exodus 21:2). Scripture intends to teach you here that it is not his body (that of the תושב or the שכיר), but only his labour for a term of years that has been acquired by his master that he should become entitled to eat of his heave-offering (as is the case with the קנין כספו, with “a person obtained as a property with money”, mentioned in the next verse) (Sifra, Emor, Section 5 17; Yevamot 70b).

וכהן כי יקנה נפש BUT IF THE PRIEST BUY ANY SOUL… [HE MAY EAT OF IT] — This refers to a Canaanitish servant who has been acquired even in respect to his body (not only as regards his work).

ויליד ביתו AND THEY THAT ARE BORN IN HIS HOUSE - This refers to the children of his maid-servants. A priest's wife may eat תרומה as may be derived from this verse, for she, too, is “an acquisition obtained by his money” (Ketuvot 57b; cf. Mishna Kiddushin 1:1… ‎'האשה נקנית בכסף וכו‎‎‎, one of the ways in which a marriage may be contracted is by the passing of money or its equivalent from the man to the woman. A wife is therefore a קנין כסף). But it may also be derived from another verse (Numbers 18:11) "[the heave-offering…] everyone that is clean in thy house may eat of it”. Thus is it expounded in Sifrei Bamidbar 117 2.

לאיש זר TO A LAYMAN - to a Levite or an ordinary Israelite (i. e. to any non-priest) (Sifra, Emor, Section 5 7).

אלמנה וגרושה [BUT IF A PRIEST'S DAUGHTER BE] A WIDOW OR DIVORCED WIFE of the layman mentioned in the preceding verse,

וזרע אין לה AND SHE HATH NO DESCENDANTS - from him (from the layman) (Sifra; Yevamot 87a),

ושבה THEN SHE MAY RETURN [UNTO HER FATHER'S HOUSE AS IN HER YOUTH AND MAY EAT OF HER FATHER’S BREAD] — if, however, she has descendants from him she is forbidden to eat as long as the descendants (cf. Yevamot 87a) are alive.

וכל זר לא יאכל בו BUT THERE SHALL NO LAYMAN EAT THEREOF - The repetition of the prohibition already mentioned in v. 10 intends nothing else than to exclude from it the אונן — i. e. that he (the אונן) is permitted to eat תרומה. [Scripture, as it were, says here:] The status of being a non-priest, I tell you, debars one from eating תרומה but not that of being an אונן (Yevamot 68b).

כי יאכל קדש AND IF [A MAN] EAT OF HOLY THINGS - the heave-offering.

ונתן לכהן את הקדש THEN SHALL HE GIVE UNTO THE PRIEST THE קדש — i. e. a thing capable of becoming קדש, thus implying that he does not pay him money but fruits of a non-sacred character (חולין), which then become תרומה (cf. Sifra, Emor, Chapter 6 5; Pesachim 32b).

'‎ולא יחוללו וגו‎‎ AND THEY SHALL NOT PROFANE [THE HOLY THINGS OF THE CHILDREN OF ISRAEL] — by giving them to non-priests to eat of them.

והשיאו אותם means, and they (the priests) would burden themselves with sin, באכלם את קדשיהם WHEN THEY (the non-priests) EAT THEIR HOLY THINGS which have been set apart for the purpose of heave-offering and have thereby become holy and forbidden to them. [Onkelos who translated באכלם את קדשיהם by “when they (the priests) eat them in their uncleanness” has translated it thus quite unnecessarily] (But cf. Rashi on Sanhedrin 90b).

והשיאו אותם - This (the word אותם) is one of the three cases of את with a pronominal suffix occurring in the Torah which R. Ishmael explained as speaking of (referring to) the person himself who is the subject of the sentence (i. e. as being reflexive and not accusative pronouns). In the same sense did he explain (Numbers 4:13) “[And this is the law of the Nazarite] when the days of his Nazaritehood are fulfilled, יביא אותו [to the entrance of the appointed tent]” as meaning: he shall bring himself (i. e. present himself) to the entrance etc. Similarly he explained (Deuteronomy 34:6) “ויקבור אותו in the glen” as meaning: he (Moses) buried himself (i. e. he went into a cave and died there cf. Avot 5:9 and יד משה on Shemot Rabbah 10). Thus is it explained in the Sifrei Bamidbar 32 (on Numbers 6:3).

נדריהם THEIR VOWS - [An animal is termed נדר when an obligation is entered into by the words:] Behold, I take it upon myself [to bring a burnt-offering].

נדבותם THEIR FREE-WILL OFFERINGS - [it is a נדבה when one states:] Behold, this animal [shall be a burnt-offering] (Megillah 8a).

לרצנכם - The meaning is: bring such a thing (animal) as is fitted to cause רצון, propitiation for you before Me. The word לרצנכם means: so that it may be to you for propitiation; apaisement in old French And which animal is it that is fitting to effect propitiation?

תמים זכר בבקר בכבשים ובעזים A MALE WITHOUT BLEMISH OF THE CATTLE, OF THE SHEEP, OR OF THE GOATS — but in the case of a burnt-offering that consists in a bird, the unblemished condition and the male sex are not essential, and it does not become unfit for sacrifice by reason of a mere blemish (a bodily defect), but only by reason of the loss of a limb (Sifra, Emor, Section 7 2).

לפלא נדר means, expressing it by speech (not expressing it mentally,‎ בלב).

‎עורת is a noun denoting the blemish of blindness (עִוָּרֹן), being, however, a feminine form of the latter. The text therefore means that there shall not be the defect of blindness in it (in the sacrifice).

או שבור nor shall it be a broken animal.

חרוץ CHAPPED - an eye-lid that is split or has a piece cut out of its edge; and similarly, its (the animal’s) lip that is split or has a piece cut out of its edge (Sifra, Emor, Section 7 12; Bekhorot 38a).

יבלת is called verrue in old French, (English = wart).

גרב is a kind of lichen and so too is ילפת - The word ילפת is connected in meaning with (Judges 16:29) “And Samson took hold (וילפת) [of the two middle pillars]”. The blemish is so called because it keeps its grasp on him (the sick person) until the day of his death, since there is no cure for it (cf. Rashi on Leviticus 21:20).

לא תקריבו YE SHALL NOT OFFER - Three times is the expression לא תקריבו used in this section (here and in v. 20 and 24), in order to lay down a separate prohibition regarding designating them (blemished animals) as sacrifices, slaughtering them and sprinkling their blood (cf. Temurah 6b).

ואשה לא תתנו YE SHALL NOT MAKE A FIRE-OFFERING [OF THEM] - This contains the prohibition of burning them on the altar (Temurah 6b).

שרוע is an animal that has one limb larger than its fellow-limb (Bekhorot 40a).

וקלוט is an animal which has uncloven hoofs (the sign of uncleaness; cf. Leviticus 11:4—6. It is a שור or a שה which, being a clean animal, is fitted to be sacrificed, but abnormally its hoofs are uncloven) (Bekhorot 40a).

נדבה תעשה אתו THOU MAYEST DESIGNATE IT FOR A FREE-WILL OFFERING for the purpose of repairing the breaches in the Temple from the proceeds of its sale,

ולנדר BUT AS A VOW - i. e. as an animal vowed for the altar (for sacrifice), it shall not be accepted.

לא ירצה [BUT AS A נדר] THERE SHALL NOT BE PROPITIATION - What dedicated thing is it that is intended to effect propiation? You must admit that it is something dedicated to the altar. Consequently נדר can only mean a sacrifice for the altar (Sifra, Emor, Chapter 7 6).

ומעוך וכתות ונתוק וכרות are forbidden as sacrifices whether the mutilation be in the testicles or the membrum.

מעוך means, one whose testicles have been pressed by hand.

כתות CRUSHED - it implies more severely crushed than מעוך.

נתוק - they have been torn off by the hand, so that the threads on which they hang have snapped but they are still in the scrotum, the scrotum itself not having been torn off.

וכרות - they have been cut away by an instrument but are still in the scrotum (cf. Sifra, Emor, Chapter 7 9; Bekhorot 39b).

[ומעוך - Its translation in the Targum is, ודי מריס; this is its exact translation in Aramaic, because this Aramaic root has the meaning of pounding.

וכתות, however, is translated by the Targum ודי רסיס “and that which is smashed”, (a stronger term than מרס), similar to, Amos 6:11) “The great house shall be smitten into רסיסים‎” i. e. into small fragments; similar is the Talmudical expression (Shabbat 80b) a reed crushed to pieces (מרוסס‎‎‎‎)].

ובארצכם לא תעשו NEITHER SHALL YE DO IN YOUR LAND this thing - to castrate any cattle or beast even if it be unclean. That is why Scripture adds “in your land” — to include every animal that is in your land under this law (cf. Chagigah 14b and Tosafot there). For it is impossible to say that they are here commanded to abstain from mutilating animals in the Land of Israel only, (and that the word must be translated: “In your land you must not do this”, implying, but you may do it elsewhere) for surely the command regarding mutilation is a personal duty and any personal duty has to be practiced both in the Land and outside the Land (Kiddushin 36b; cf. Sifra, Emor, Chapter 7 11).

ומיד בן נכר AND FROM ANY STRANGER’S HAND who has brought a sacrifice through the agency of a priest to offer it to the Lord, לא תקריבו YOU SHALL NOT OFFER a blemished animal on his behalf. And though blemished animals are not forbidden as sacrifices of the “Sons of Noah” (the non-Israelite world) except such as lack one of their limbs (as derived from the text: Genesis 6:19; cf. Avodah Zarah 5b) — this rule applies only to animals offered to God by the “Sons of Noah” themselves on a Bamah (an altar, lit., an elevated place) in the open field, but on the altar in the Tabernacle shall you not offer blemished animals on their behalf (cf. Temurah 7a). An animal, however, that has no blemish you may accept from them as an offering on your altar. It is for this reason that Scripture says above (v. 18): איש “Any man… who offers”, in order to include in this law the heathens also — that they, too, are permitted to undertake to bring vowed animals (נדרים) and free-will offerings (נדבות) just the same as the Israelites (Chullin 13b).

משחתם THEIR CORRUPTION - Translate this as the Targum does: חבולהון, their wound (defect).

לא ירצו לכם THEY SHALL NOT BE ACCEPTED FOR YOU - i. e. to atone for you.

כי יולד WHEN [ANY OX etc.] IS BORN… [FROM THE EIGHTH DAY, AND THENCEFORTH, IT SHALL BE FAVOURABLY ACCEPTED AS A FIRE OFFERING…] — The expression יולד “that is born” excludes the case of an animal delivered through the abdominal wall (i. e. by Caesarian section) (Chullin 38b).

אתו ואת בנו [AND WHETHER IT BE AN OX OR A SHEEP YE SHALL NOT SLAUGHTER] IT AND ITS YOUNG [BOTH IN ONE DAY] — This law applies only to the female parent, although Scripture uses the masculine term אתו — that it is forbidden to slaughter the dam and its male or female young in one day, but it does not apply to the male parent, and it is permissible to slaughter the father animal and its young whether male or female in one day (Chullin 78b; cf. also Onkelos).

אתו ואת בנו IT AND ITS YOUNG - The prohibition of slaughtering the young first and then it (the dam) in one day is also implied (Chullin 82a).

לרצנכם תזבחו‎ ‎ [AND WHEN YE WILL SLAUGHTER A SACRIFICE OF ACKNOWLEDGEMENT UNTO THE LORD], SLAUGHTER IT SO THAT IT MAY EFFECT PROPITIATION FOR YOU — i. e. take care from the very outset of your slaughtering that it should effect acceptance for you; and wherein consists the assurance of its acceptance?

ביום ההוא יאכל in the intention that IT SHALL BE EATEN ON THE SAME DAY — Scripture intends by these words only to express the warning that the slaughtering shall be made with this intention: — do not slaughter it with the intention of eating it on the morrow, because if you then harbour any intention which will lead to its disqualification it shall not be favourably accepted for you. Another explanation of לרצנכם is: sacrifice it wittingly (with full knowledge of what you are doing); hence we may derive that if one is “handling” the sacrifices when slaughtering them (i. e. when he does the act of שחיטה without the intention of doing this) they become invalid (Chullin 13a). And (referring again to the first explanation) though Scripture has already specifically stated this (the fact that the slaughtering must be made with the clear intention not to eat the flesh beyond the prescribed time) with regard to such offerings that may be eaten during two successive days (cf. Leviticus 7:18), it specifically states here again of those sacrifices which are permitted to be eaten on one day only that their slaughtering must take place with the clear intention to eat them within the time prescribed for them.

ביום ההוא יאכל IT SHALL BE EATEN ON THE SAME DAY - Scripture only intends by these words to express the warning that the slaughtering shall be done with this in mind (Sifra, Emor, Chapter 9 2), for if it intended to fix the time for eating it they would be redundant, since it is already stated (Leviticus 7:15) “And the flesh of the sacrifice of his feast offerings for acknowledgment [shall be eaten the same day that it is offered]”.

אני ה׳ I AM THE LORD - Know Who it is that has decreed this matter, and let it, therefore, not be a light thing in your eyes!

ושמרתם - This implies the study of the commandments,

ועשיתם, the doing of them (Sifra, Emor, Chapter 9 3).

ולא תחללו YE SHALL NOT PROFANE [MY HOLY NAME], by transgressing My commands willfully. Having regard to what is implied in the statement: You shall not profane [My holy name] (viz., that it must be hallowed), what is the meaning of ונקדשתי? But, this implies a positive act of sanctification: Abandon yourself to martyrdom and hallow My name! I might think that this command applies even to the Israelite when he is alone (i. e., when no other Israelites are present when the heathen bids him transgress a Divine command)! Scripture, however, states: בתוך בני ישראל [AND I SHALL BE SANCTIFIED] AMIDST THE CHILDREN OF ISRAEL. — And when offering oneself to martyrdom, one should offer himself with the firm determination (lit., under the condition) to die if necessary, for he who abandons himself on condition (i. e. cherishing the hope) that God will not exact the sacrifice and that a miracle will happen to save him will have no miracle wrought for him; for thus we find in the case of Chananyah, Mishael and Azariah that they did not offer themselves for martyrdom expecting a miracle, as it is said (Daniel 3:17, 18) “[And God whom we serve is able to deliver us from the burning fiery furnace and He will deliver us out of thy hand, O king]. But if not, be it known unto thee that we will not serve thy gods etc. — Whether He saves us or whether he does not save, “be it known unto thee etc.” (Sifra, Emor, Chapter 9 5)

המוציא אתכם THAT HATH BROUGHT YOU OUT [OF THE LAND OF EGYPT] - for the sake of this (that you should hallow His name).

'אני ה‎‎ I AM THE LORD - Who is faithful in paying you your reward (Sifra, Emor, Chapter 9 6).

אמר אליהם - לאותן העומדין על הר סיני. לדרתיכם. לדורות. אם נא' באבות למה נא' בבנים ואם נאמר בבנים למה נא' באבות לפי שיש באבות מה שאין בבנים ובבנים מה שאין באבות באבות הסבת נחלה. ובבנים מצות התלויות בארץ לכך נאמרו שניהם:

אשר יקרב עיין רש"י ז"ל אזהרה לאכילת קדשים בטומאה מכאן אמרו דבר שיש לו מתירין עד שיקרבו מתיריו ודבר שאין לו מתירין כו' או אינו חייב עד שיהיו לו מתירין כפיגול ת"ל אשר הם מקדשים לרבות כלן. נותר מציין (זבחים מ"ה ע"ב) נאמר כאן חילול ונא' להלן חילול מה כאן כולן אף בנותר חייב בכלן:

אל הקדשים - לפי שנא' והנפש אשר תאכל מזבח השלמים שאר קדשים מניין ת"ל אל הקדשים א"כ מה ת"ל שלמים דבר שהיה בכלל וכו'. איש. אין לי אלא איש. אשה מניין ת"ל מכל זרעכם. אי מכל זרעכם יכול אין לי אלא כהן. זרים מניין ת"ל כל איש. אשר יקדישו בני ישראל. קדשי בני ישראל חייב משום פגול נותר וטמא ולא קדשי נכרים (זבחים מ"ה ע"א) רי"א לה' כל שלה' לרבות קדשי נכרים:

וטמאתו עליו - טומאת הגוף נ"כ טומאתו ונא' להלן טומאתו מה להלן טומאת הגוף אף כאן טומאת הגוף (ר"ל בפ' חקת בטומאת מת כתיב עוד טמאתו בו) ונכרתה כו' עיין רש"י ז"ל. איש איש. לרבות ערל כטמא דר"ע (יבמות ע' ע"א) מזרע אהרן. ששוה בכל זרע אהרן (שם ע"ד ע"א) (וכלל הפרשה מדבר בתרומה אבל פרטים במעשר וקדשים כמ"ש למטה):

מזרע אהרן - הוא עצמו מניין ת"ל והוא:

עד אשר יטהר - יכול מיד נאמר כאן וטהר ונא' להלן ובא השמש וטהר מה להלן ביאת שמשו אף כאן ביאת שמשו:

מזרע אהרן כו' בקדשים לא יאכל - אבל אוכל ישראל במעשר ק"ו לכהן ולהלן הוא אומר וכפר עליה הכהן וטהרה (הכל ביבמות ע"ד ע"ב) מכאן אמרו ג' טומאות ביולדת ובמצורע טבל ועלה אוכל במעשר העריב שמשו אוכל בתרומה הביא כפרתו אוכל בקדשים [ובש"ס ארז"ל דפ' ראשון איש איש כו' בקדשים ממש ובדלאו בני כפרה זב בעל שתי ראיות דומיא דטמא נפש. נפש אשר תגע בו כו' במעשר. ובא השמש וטהר בתרומה וז"ש שני פעמים מן הקדשים וחלקן הכתוב שזה ברחיצה מיד וזה בביאת שמש. אבל לפי הת"כ הכל בתרומה וכמ"ש מזרע אהרן ששוה כו'] לא יאכל עד אשר יטהר. על טומאה שיוצאת מגופו וכן על טומאת מגע הכל ענין אחד. אשר תצא ממנו. אין לי אלא תצא ממנו מנין לרבות הנוגע ת"ל או איש:

או בכל שרץ - נבילה מניין ת"ל או איש. או באדם כו' עיין רש"י ז"ל. אשר יטמא לו. לרבות בועל נדה אם נא' קלות למה נא' חמורות שיכול על החמורות בחטאת ואם נאמר חמורות כו':

לכל טמאתו - לרבות ימי קריו. אשר תגע בו. במגע מטמא בועל נדה ולא במשא:

מן הקדשים - ולא כל קדשים פרט לשנתערב יותר ממאה. אין לי אלא אוכלי תרומה. אוכלי קדשים משקה תרומה וקדש מניין ת"ל הקדשים. כי אם רחץ בשרו במים. יכול אבר אבר ת"ל ובא השמש מה ביא' השמש כולו כא' [פי' בשעה ששוקעת האחרון כבר כולה נשקעה אף כאן בשעה שמרחיץ אחרון כבר כולו במים] אף במים כלו כאחת:

ובא השמש וטהר - ביאת שמשו מעכבתו מלאכול בתרומה ואין כפרתו מעכבתו כו'] ואחר יאכל מן. לרבות מקצת קדשים שאינו אוכל אח"כ והוא שנתערב בפחות ממאה אין לי אלא אוכלי כו':

כי לחמו הוא - מלמד שהוא מסלת את החיטים כל שהוא רוצה ומקנב את הירק כל שהוא רוצה יכול תהא קניבות ירק חול ויזרוק את השאר ת"ל הוא בקדושתו:

נבילה וטריפה עיין רש"י ז"ל - לא יאכל. בכזית. ושמרו. להזהיר ב"ד על כך:

משמרתי - לעשות משמרת למשמרת:

ולא ישאו עליו חטא יכול על הטומאה ת"ל עליו - חטא לגז"ש על המעילה שהיא בל"ת [פסחים ל"ג ע"א] יכול במיתה ת"ל עליו ולא על המעילה [ור"ל על הקדשים שאכל זר ועיין בסנהדרין דף פ"ג]:

ומתו בו - פרט למעשר. דבר אחר פרט לבעל מום ששימש שאינו במיתה לדברי חכמים:

כי יחללהו - פרט לטהור שאכל את הטמא שהוא מחולל ועומד:

אני ה' מקדשם - להגיד מה גרם:

וכל זר - אין לי אלא ממזר לוי וישראל מניין ת"ל וכל זר. לא יאכל שיעור אכילה בכזית. קדש. מה קדש האמור להלן בקדשי הגבול כו'. תושב ושכיר עיין רש"י ז"ל. אם נא' תושב למה נאמר שכיר אם נאמר תושב הייתי אומר זה קנוי קנין שנים ת"ל שכיר בא זה ולימד על זה ר"א אומר נאמר כאן תושב ושכיר ונאמר להלן תושב ושכיר מה להלן ערל אסור בו אף כאן ערל אסור בו. רע"א הה"א איש איש לרבות את הערל:

וכהן כי יקנה - מניין לכהן שקנה נשים ועבדים שיאכלו תרומה ת"ל כי יקנה נפש. מניין לאשה שקנתה עבדים ועבדים שקנו עבדים ת"ל כי יקנה קנין. יכול אף עבד עברי ת"ל קנין כסף פרט לזה שאינו כספו:

קנין כספו הוא - פרט לעבד של שני שותפין. ובאשה פרט לשומרת יבם וחצי עבד וחצי בן חורין אין לי אלא קנין כסף יליד בית מנין ת"ל יליד בית אם נא' קנין כסף למה נאמר יליד בית לרבות אף שאינו שוה כלום. ומקיש קנין כסף לילוד בית אף שאינו שוה כלום:

ויליד - ילוד מאכיל ולא עובר:

הם יאכלו - פרט לבהמה שאינה אוכלת בתרומה יכול אפילו כרשינים ת"ל נפש פי' כל קנין נפש יאכל אפי' בהמה:

בלחמו - פרט למת שאינו מאכיל:

לאיש זר עיין רש"י ז"ל מניין אלמנה לכ"ג גרושה וחלוצה לכהן הדיוט ת"ל לאיש זר [ר"ל דלוי וישראל א"צ דיליף מזר הראשון ועיין בפסוק וזרע] ד"א ובת כהן כי תהי' לאיש זר (יבמות ס"ט ע"א) כיון שנשאת לזר לה נפסלה כגון עמוני ומואבי מצרי ואדומי נתין וממזר. אין לי אלא כהנת. לויה וישראלי' מניין ת"ל ובת:

היא בתרומת הקדשים - אבל מאכלת את אמה. בתרומת הקדשים. בתרומה וקדשים לא תאכל. אם נאמר בתרומה כו' למה נא' בקדשים ואם נאמר בקדשים למה נא' בתרומה שיש בקודש שחייב בפגול נותר וטמא משא"כ בתרומה ויש בתרומה לפי שאסורה לזרים וקדשים מותרים לזר פי' קדשים קלים]:

ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה - אם נא' אלמנה למה נאמר גרושה ואם נא' גרושה למה נא' אלמנה אלו נאמ' אלמנה הייתי אומר אלמנה שמותרת לכהן הדיוט אוכלת אבל גרושה שהיא אסורה לכהן הדיוט לא תאכל ת"ל גרושה אלו נא' גרושה הייתי אומר גרושה היא זרע אין לה אבל אלמנה אפי' יש לה זרע ת"ל אלמנה:

ובת - לרבות אפי' לויה וישראלית האוכל' בשביל בנה שחוזרת ג"כ. (יבמו' פ"ז ע"א) וזרע אין לה. וזרע אין לי אלא זרע. זרע זרע' מניין ת"ל וזרע אין לה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מניין ממזר מניין ת"ל וזרע אין לה עיין לה (שם) דלזרע זרעה א"צ דב"ב הרי הן כבנים (יבמות ע' ע"א). ד"א פרט לזרע זרעה משפחה ונכרית שאינה מיוחסת לה:

ושבה אל בית אביה - פרט לשומרת יבם. כנעוריה. פרט למעוברת. מלחם אביה. ולא כל לחם אביה [יבמות ס"ט ע"א] פרט לחזה ושוק:

ובת כהן כי תהיה אלמנה וגרושה - מי שיש לו אלמנה וגרושין פרט לנבעלת לעבד ונכרי שנפסלת בתרומה. אין לי אלא כהנת לויה וישראלי' האוכלת בשביל בנה מנין שהיא נפסלת ת"ל ובת כהן (ואינו ממעט אלא החוזרת לבית אביה שנא' אביה ולא [יבמות פ"ז ע"א] בחוזרת בשביל בנה). וכל זר לא יאכל עיין רש"י ז"ל:

חמשיתו עליו - פרט לבת כהן שנשאת לישראל לנתין ולממזר שאינה משלמת חומש:

איש - פרט לקטן. כי יאכל. אין אכילה פחות מכזית:

בשגגה - פרט למזיד:

ויסף חמשתו עליו - הוא וחומשו חמשה. עליו. ולא על מעשר [ור"ל מעשר ראשון יבמות פ"ו ע"א] עליו חומשו כמוהו (ב"מ נ"ד ע"א). ונתן לכהן את הקדש. שנתינתו לכהן מקדשו (פסחים ל"ב ע"ב) אבא שאול אומר ונתן. פרט לפחות משוה פרוטה. את הקדש עיין רש"י ז"ל. ולא יחללו לרבות את הסך. את קדשי בני ישראל. קדשי בני ישראל חייבין חומש ואין חייבין חומש משום קדשי נכרים. יכול אף על התרומה שבטבל חייבין חומש תלמוד לומר אשר ירימו לה' על המורם חייבין ואין חייבין על התרומה שבטבל מניין לזר שאכל את התרומה שהוא במיתה תלמוד לומר ולא יחללו ונאמר להלן ומתו בו כי יחללהו מה להלן במיתה אף כו' מניין לטבל שהוא במיתה ת"ל והשיאו אותם עון אשמה אף על הטבל:

אותם - את עצמם עיין רש"י ז"ל:

באכלם את קדשיהם - פרט למזיק כגון זורע ומטמא:

כי אני ה' מקדשם - להגיד מה גרם:

ישראל - אלו ישראל. גר. אלו גרים. הגר. אלו נשי הגרים. בישראל. לרבות נשים ועבדים א"כ מה ת"ל איש איש לרבות הנכרים שנודרים נדרים ונדבות כישראל:

אשר יקריבו - לרבות שותפין [אינו בת"כ רק במנחות ק"ד ע"ב] שהן מתנדבין הכל חוץ ממנחה שנא' בה נפש:

לעלה - אין לי אלא עולה מניין לרבות תודה ושלמים ת"ל נדריהם ונדבותם מניין לרבות עופות ת"ל לכל נדריהם מניין לרבות מנחה עצים ולבונה כו' א"כ מה ת"ל עולה פרט לחירות דר"ע ריה"ג אומר אין כאן אלא עולה בלבד:

לרצנכם - אין כופין ציבור על כרחם:

תמים זכר - עיין רש"י ז"ל:

אשר בו מום - אין לי אלא מום קבוע מום עובר מניין ת"ל כל אשר בו מום:

לא תקריבו - לא תקדישו. כי לא לרצון יהיה לכם. שאינו לרצון:

זבח שלמים - אין לי אלא זבח שלמים עולה תודה מניין ת"ל נדר או נדבה. חטאת ואשם מניין ת"ל בצאן. בכור ומעשר מניין ת"ל בבקר. ולדות ותמורות מניין ת"ל או בצאו. ולדות נזירות מניין ת"ל לפלא:

תמים יהיה לרצון עשה - ל"ת מניין ת"ל מום לא יהיה בו. אין לי אלא שלא יעשה שלא יגרום מניין ת"ל כל מום לא יהיה בו [עיין ביצה כ"ז ע"ב]. עורת. בין בשני עיניו בין בעין אחת. או שבור. לפי שר שבר יד א"ל אלא שבר יד ושבר רגל שבר זנב מניין ת"ל או שבר. יכול אפילו שבר צלע ת"ל שבר יד מה שבר יד בגלוי ואינו חוזר אף כו'. יבלת שיש בה עצם ובעין שיש בה שער הוא מום קבוע ובלא שער הוא מום עובר והכל בשחור [הוא ט"ס ועיין בבכורו' מ"ם ע"ב ורמב"ם פ"ב מהל' א"מ הל' ב' דאפי' בלבן אי אית בה שער הוי מום קבו'] שאין מומין בלבן נאמ' כאן חרוץ או יבלת ונאמ' באדם דק או תבלל מניין ליתן האמור של זה בזה ת"ל גרב או ילפת גרב או ילפת לגז"ש:

לא תקריבו - לא תשחטו:

ואשה לא תתנו - לא תקטירו:

אלה - אבל אתה מקריב שנעבדה בו עבודה:

מהם - אפי' מקצתן:

על המזבח - לרבות זריקת דם:

לה' - לרבות שעיר המשתלח מכאן אמרו המקדיש בע"מ עובר בה' לאוין ועשה. משום בל תקדישו ובל תשחטו ובל תקטירו כלו. ובל תקטירו מקצתן ובל תזרקו. [תמורה וי"ו ע"ב] ולדר"י בר"י אף משום קבלה:

ושור ושה - לרבות כל הפסולין שבשור ושה שהיא בבל ירצה:

נדבה תעשה אתו - אין לי אלא נדבה נדר מניין ת"ל ולנדר יכול אף למזבח ת"ל לא ירצה אין לי אלא נדר נדבה מניין ת"ל נדבה ולנדר. ר' אומר ממקומו הוא מוכיח שנאמר לא ירצה. איזה קודש שמרצה זהו קדשי מזבח שנא' ונרצה לו:

ומעוך וכתות ונתוק וכרות - כולן אף בביצה דברי ר' יהודה וראב"י אומר בגיד ר"י אומר מעוך וכתות אף בבצים [בכורות ל"ט ע"ב] ונתוק וכרות בגיד. נתוק וכרות אם על הכורת חייב על נותק לא כ"ש להביא נותק אחר כורת [תמורה ז' ע"א] ומסרס אחר מסרס שהוא חייב. לא תקריבו. בקבלת הדם דר"י בר"י וחכ"א להביא במת יחיד [שבת קי"א ע"א]. אין לי אלא שלא יקריב מניין שלא יעשה ת"ל לא תעשו אין לי אלא בהמה. חיה ועוף מניין ת"ל בארצכם לא תעשו כל שבארץ. ובארצכם ובכם לא תעשו (לרבות אדם). ומיד בן נכר. עיין רש"י ז"ל:

לא תקריבו את לחם אלהיכם - שאין מקבלים שקלים מנכרים. אין לי אלא תמידין שקרוין לחם. שאר קרבנות צבור מניין ת"ל מכל אלה. ומניין שנקבות אסורין בסירוס ת"ל כי משחתם בהם מום בם רי"א אין נקיבות בסירוס. מום בם. פרט לשעבר [זבחים ע"ז ע"ב] מום בם. ר' ישמעאל אומר מניין לרובע ונרבע ומוקצה ונעבד שאין אסורין בעופות ת"ל כי משחתם בם כל שמום פוסל בו דבר ערוה וע"ז פוסל בו [חולין כ"ג ע"א אבל למסקנא שם פסולין בעופו' וע"ש] עופות שאין מום פוסל בו אין דבר ערוה כו'. וכן בהמת מעשר (בכורות נ"ז ע"א) ד"א מום בם אף שאיסורן קובע כו' (ר"ל לאסור בקרבן) מ"מ צריכין מום קבוע לפדות עליהן (תמורה כ"ח ע"ב):

שור כי יולד - ולא אדם. שאדם יוצא דופן כשר לעבודה:

שור או כשב - פרט לכלאים:

או עז - פרט לנדמה:

כי יולד - פרט ליוצא דופן:

והיה שבעת ימים - פרט למחוסר זמן. תחת אמו. פרט ליתום. נאמר כאן תחת ונאמר במעשר בהמה תחת מה כאן פרט לכל אלו אף להלן פרט לכל אלו. ומה להלן פרט לטריפה אף כאן פרט לטריפה. לפי שנ' עם אמו יכול שיהא כל ז' ימים עם אמו ת"ל כאן תחת אמו. יכול אפי' יצא ממנה כשהיא מתה ת"ל עם אמו:

ומיום השמיני - יכל ביום השמיני עצמו אסור ת"ל בבכור ביום השמיני תתנו לי. ומניין ליתן של זה בזה ת"ל אמו אמו לגז"ש:

ירצה אשה - לאישים. ומניין אף להקדש ת"ל לקרבן. כתוב א' אומר שבעת ימים זבחים י"ב ע"א חולין פ"א ע"א) והלילה מותר וכתוב א' אומר ומיום השמיני הא כיצד כאן להקדש כאן לאישים:

לה' - לרבות שעיר המשתלח. מניין לשוחט אותו ואת בנו במוקדשים שהוא בלא ירצה ת"ל ירצה לקרבן אשה לה':

ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד - מלמד שהשוחט אותו ואת בנו במוקדשים הרי זה בלא ירצה. ושור. ולא חיה. שה. ולא עופות. או שה. לחלק. יכול אותו ואת בנו נוהג בזכרים כנקבות ת"ל אותו אחד ולא שנים. וחייב כאן וחייב באם על הבנים מה להלן בנקבה אף כאן בנקבה ואם נפשך לומר ת"ל בנו את שבנו כרוך אחריו. אין לי אלא אותו ובנו. בנו ואותו מניין ת"ל תשחטו הרי כאן שנים כיצד א' שוחט את הפרה וא' שוחט את בנה ואח' שוחט את אמה שנים האחרוני' חייבין. אותו ואת בנו. ולא אותו ואת האחים. כיצד שחט חמשה אחים ואח"כ את האם אינו חייב אלא א' אבל שחט את האם ואח"כ האחים חייב על כל א' וא'. אותו ואת בנו. ולא אותה ואת אם אמה כיצד שחטה ואת אם אמה שכן הוא רשאי ואח"כ את האמצעי סופג את הארבעים. אותו ואת בנו. ולא את בת בתה:

לא תשחטו - פרט לשוחט ונתנבלה בידו (פי' מחמת שחיטה דלא הוי שחיטה כלל) ביום א'. יום מיוחד טעון הכרזה. ד"א יום א' לפי שמדבר בקודש ומוקדשין הלילה הולך אחר היום יכול אף כאן כן ת"ל יום א' ונא' במעשה בראשית יום א' מה להלן היום הולך אחר הלילה אף כאן כו':

וכי תזבחו וכו' ביום ההוא יאכל - עיין רש"י ז"ל אין לי אלא תודה מניין לרבות כל הנאכלין ליום א' ת"ל וכי תזבחו זבח:

ושמרתם - זו משנה:

ועשיתם - זו מעשה. כל שאינו במשנה אינו במעשה:

אני ה' - נאמן לשלם שכר. ד"א ושמרתם כו' ליתן שמירה ועשיה למצות:

ולא תחללו - עיין רש"י ז"ל:

ונקדשתי - כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה (מגילה כ"ג ע"ב):