Talmud Builders

    Megillah 21b

    Back to index

    English translation — Megillah 21b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1It was taught: This is not the case with regard to reading the Torah, which may be read only by a single person. The Sages taught ( Tosefta , Megilla 3:20): When reading from the Torah, one person reads and one may translate the reading into Aramaic for the congregation, provided that there are not one person reading and two people translating, because two voices cannot be heard simultaneously. And when reading from the Prophets, one person reads and two may translate, as there is less of a need to ensure that everyone hears the precise translation, as the Prophets do not teach halakha . This is the case provided that there are not two people reading and two translating. And when reciting hallel and reading the Megilla, even ten people may read and ten may translate.

    2The Gemara asks: What is the reason that the Megilla may be read by several people at once? Since the Megilla is cherished by the congregation, they will pay close attention and hear it, and they will not become distracted by the different voices.

    3§ We learned in the mishna: In a place where the people are accustomed to recite a blessing over the reading, one should recite a blessing. Abaye said: They taught that the matter depends upon local custom only with regard to the blessing that is recited after the reading of the Megilla. But as for the blessing that is recited before the reading, it is a mitzva to recite the blessing according to all opinions, as Rav Yehuda said that Shmuel said: With regard to all the mitzvot, one recites a blessing over them prior to [ over ] their performance.

    4The Gemara asks: From where may it be inferred that the word over is the language of precedence? Rav Naḥman bar Yitzḥak said that the verse states: “And Ahimaaz ran by the way of the plain, and overran [ vaya’avor ] the Cushite” (II Samuel 18:23), i.e., Ahimaaz overtook the Cushite. Abaye said: It is derived from here: “And he passed [ avar ] before them” (Genesis 33:3). And if you wish, say instead that the proof is from here: “And their king passed [ vaya’avor ] before them and the Lord at their head” (Micah 2:13).

    5The Gemara asks: What blessing is recited before the reading of the Megilla? The Gemara relates that Rav Sheshet from Katrazya once happened to come before Rav Ashi, and he recited three blessings, alluded to by the letters mem , nun , ḥet : Concerning the reading [ mikra ] of the Megilla; Who has performed miracles [ nissim ] for our fathers; and Who has given us life [ sheheḥeyanu ].

    6The Gemara asks: What blessing is recited after the reading of the Megilla in places where it is customary to recite such a blessing? The Gemara answers that the following blessing is recited: Blessed are You, Lord our God, King of the universe, the God Who pleads our cause, and Who judges our claim, and Who avenges our vengeance, and Who punishes our foes, and Who brings retribution to our enemies. Blessed are You, Lord, Who, on behalf of Israel, exacts punishment from all of their foes. Rava said: The conclusion of the blessing is as follows: Blessed are you, Lord, the God who brings salvation. Rav Pappa said: Therefore, since there are two opinions on the matter, we should say both of them: Blessed are you, Lord, Who, on behalf of Israel, exacts punishment from all their foes; the God Who brings salvation.

    7We learned in the mishna: On Mondays and on Thursdays during the morning service and on Shabbat during the afternoon service, three people read from the Torah. The Gemara asks: Corresponding to what were these three readers instituted? Rav Asi said: They correspond to the three sections of the Bible: Pentateuch, Prophets, and Writings. Rava said: They correspond to the three components of the Jewish people: Priests, Levites, and Israelites.

    8The Gemara raises a question: But with regard to this baraita that Rav Shimi taught: One may not decrease to fewer than ten the number of verses read during a public Torah reading in the synagogue, and a generic verse, e.g., “And God spoke to Moses saying,” is included in the count, to what do these ten verses correspond? Why specifically the number ten?

    9Rabbi Yehoshua ben Levi said: They correspond to the ten idlers that are in the synagogue, i.e., ten men who have the leisure not to work, and instead sit in the synagogue and are available to attend to communal needs. Rav Yosef said: They correspond to the Ten Commandments that were spoken to Moses at Sinai. Rabbi Levi said: They correspond to the ten psalms of praise that David said in the book of Psalms. And Rabbi Yoḥanan said: They correspond to the ten utterances with which the world was created.

    10The Gemara asks: What are these ten utterances? Presumably, they are the utterances introduced by the words “and God said” in the story of Creation in the first chapter of Genesis. However, there are only nine of these utterances and not ten. The Gemara answers: The expression: “In the beginning” (Genesis 1:1) is also considered an utterance, as it is written: “By the word of the Lord were the heavens made; and all the host of them by the breath of His mouth” (Psalms 33:6), which indicates that the first utterance of Creation was the general creation of the entire universe.

    11Rava said: Since ten verses must be read, if the first of the three readers called to the Torah read four verses, he is praiseworthy; if the second one read four verses, he is praiseworthy; and if the third one read four verses, he is praiseworthy.

    12Rava explains: If the first of the three readers called to the Torah read four verses, he is praiseworthy because the first in a series is privileged, as we learned in a mishna ( Shekalim 8a): One removes the funds from the Temple treasury chamber, in order to use them for purchasing communal offerings and attending to other needs of the Temple, with three large baskets, each measuring three se’a . On the baskets is written, respectively, alef , beit , gimmel , in order to know which of them was removed first, in order to sacrifice offerings purchased with money from that basket first, as it is a mitzva to use the money collected with the first basket before the money collected with the others.

    13If the middle one read four verses, he is also praiseworthy, as the middle position is also dignified, as it is taught in a baraita : “The seven lamps shall give light in front of the candelabrum” (Numbers 8:2); this teaches that the priest turns the front of each lamp toward the western lamp of the candelabrum, i.e., the middle lamp, and the western lamp faces toward the Divine Presence. And Rabbi Yoḥanan said: It is derived from here that the middle one is especially praiseworthy.

    14And if the last one called to the Torah read four verses, he too is praiseworthy, due to the principle that one elevates to a higher level of sanctity and does not downgrade. If the last reader reads more verses than did the first two, this is an elevation in sanctity. The Gemara relates that Rav Pappa happened to come to the synagogue of the place called Avi Gover, and the first person called to the Torah read four verses, and Rav Pappa praised him.

    15We learned in the mishna that one may neither decrease the number of readers nor add to them. The one who begins the reading and the one who concludes the reading from the Torah each recite a blessing. It is taught in a baraita : The one who begins the reading recites a blessing before reading from the Torah, and the one who concludes the reading recites a blessing after the reading.

    16The Gemara comments: And now that all who read from the Torah recite blessings both before and after reading from the Torah, this is the reason that the Sages instituted this policy: It is a decree due to both those who enter the synagogue in middle of the reading and do not hear the first reader’s initial blessing and due to those who leave the synagogue early and do not hear the final reader’s concluding blessing, lest they come to the erroneous conclusion that one blessing suffices.

    17We learned in the mishna: On the days of the New Moon and on the intermediate days of a Festival, four people read from the Torah. Ulla bar Rav raised a dilemma before Rava: The Torah portion read on the New Moon consists of three short consecutive paragraphs (Numbers 28:1–8, 9–10, 11–15). How does one read it in order to divide it among four readers? With regard to the first paragraph, which includes the verse: “Command the children of Israel and say to them, My offering, the provision of My sacrifices made by fire” (Numbers 28:2), and which is eight verses, what shall we do?

    18If you say that the first two readers should read three verses each, there will remain only two more verses until the end of the paragraph, and one may not leave fewer than three verses before the end of a paragraph at the conclusion of a reading. If you say that the first two readers should read four verses each and complete the first paragraph, then seven verses will be left until the end of entire portion; the second paragraph of “And on Shabbat day” (Numbers 28:9) is two verses, and the third paragraph of “And on the beginnings of your months” (Numbers 28:11) is five verses. What shall we do with them? If the third reader reads the two verses from this paragraph and one of those verses in the following paragraph, this is improper due to the principle that

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    ובלבד שלא יהא אחד קורא ושנים מתרגמיןוכל שכן שאין שנים קורין וטעמא משום דתרי קלי לא מישתמעי:

    ובנביא אפילו אחד קורא ושנים מתרגמיןשהתרגום אינו אלא להשמיע לנשים ועמי הארץ שאינן מכירין בלשון הקודש והתרגום הוא לעז הבבליים ובתרגום של תורה צריכין אנו לחזור שיהו מבינין את המצות אבל בשל נביאים לא קפדי עלייהו כולי האי:

    ועשרה מתרגמיןלא גרסינן שאין תרגום בכתובים:

    ויעבר את הכושיויקדם את הכושי:

    מקטרזיאמקום:

    מנ"חעל מקרא מגילה ושעשה נסים ושהחיינו:

    וידבר עולה מן המניןוידבר ה' אל משה לאמר אע"פ שאין ללמוד ממנו כלום:

    בראשית נמידמשתעי בשמים ובארץ דכתיב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם:

    מאמר הואאף הן במאמר נבראו:

    ראשוןמן שלשה שקרא ארבעה פסוקים משובח וכן שני וכן שלישי אם לא עשה הראשון ועשה השני או אם לא קראו לא הראשון ולא השני ארבעה פסוקים וקרא אותן השלישי משובח ואם יש להן ריוח בפרשה וקראו כל אחד ארבעה פסוקים כולן משובחין:

    תורמיןכהנים את הלשכה נותנין משקלי שנה זו לתוכה לקנות מהן קרבנות צבור לכל השנה:

    נר מערביהוא נר אמצעי למאן דאמר נרות צפון ודרום מונחין הוי אמצעי משוך קימעא כלפי מערב חוץ משאר נרות דלמאן דאמר מערב ומזרח מונחין לא משום דהוי מערבי השני כלפי מזרח הכי איתא במנחות:

    אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרותלמול פני נר שבגוף המנורה שהוא אמצעי היה מצדד פני ששה הנרות:

    משום הנכנסיןשאם יכנס אדם לבית הכנסת אחר שבירך ראשון ואם לא ישמע את האחרים מברכין יאמר אין ברכה בתורה לפניה:

    ומשום היוצאיןולא שמעו את החותם מברך לאחריה והראשונים לא ברכו יאמרו היוצאים אין ברכה בתורה לאחריה:

    כיצד קוריןבד' בני אדם:

    אין משיירין בפרשה כו'לקמן מפרש טעמא ואין מתחילין נמי לקמן אמרינן לה ומפרש טעמא:

    מגילה 21 עמוד ב

    1תנא: מה שאין כן בתורה. תנו רבנן: בתורה אחד קורא ואחד מתרגם, ובלבד שלא יהא אחד קורא ושנים מתרגמין. ובנביא אחד קורא ושנים מתרגמין, ובלבד שלא יהו שנים קורין ושנים מתרגמין. ובהלל ובמגילה אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמין.

    2מאי טעמא? כיון דחביבה יהבי דעתייהו ושמעי.

    3מקום שנהגו לברך יברך. אמר אביי: לא שנו אלא לאחריה, אבל לפניה מצוה לברך. דאמר רב יהודה אמר שמואל: כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן.

    4מאי משמע דהאי ״עובר״ לישנא דאקדומי הוא? אמר רב נחמן בר יצחק, אמר קרא: ״(שמואל ב יח״, כג) ״וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבר את הכושי״. אביי אמר מהכא: ״(בראשית״ לג, ג) והוא עבר לפניהם ואיבעית אימא מהכא (מיכה ב, יג) ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם׃

    5לפניה, מאי מברך רב ששת מקטרזיא איקלע לקמיה דרב אשי ובריך מנ"ח׃

    6לאחריה מאי מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם (האל) הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם רבא אמר האל המושיע אמר רב פפא הלכך נימרינהו לתרוייהו ברוך אתה ה' הנפרע לישראל מכל צריהם האל המושיע:

    7בשני ובחמישי בשבת במנחה קורין שלשה וכו': הני שלשה כנגד מי אמר רב אסי כנגד תורה נביאים וכתובים רבא אמר כנגד כהנים לוים וישראלים׃

    8אלא הא דתני רב שימי אין פוחתין מי' פסוקין בבית הכנסת וידבר עולה מן המנין הני עשרה כנגד מי׃

    9א"ר יהושע בן לוי כנגד עשרה בטלנין שבבית הכנסת רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות שנאמר״ו למשה בסיני (רבי לוי אמר כנגד עשרה הילולין שאמר דוד בספר תהלים) ורבי יוחנן אמר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם״׃

    10הי נינהו ויאמר דבראשית הני תשעה הוו בראשית נמי מאמר הוא דכתיב ״(תהלים לג״, ו) בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם׃

    11אמר רבא ראשון שקרא ד' משובח שני שקרא ד' משובח שלישי שקרא ד' משובח׃

    12ראשון שקרא ד' משובח דתנן בשלש קופות של שלש סאין שבהן תורמין את הלשכה והיה כתוב עליהן אב"ג לידע איזו מהן נתרמה ראשון להקריב ממנה ראשון שמצוה בראשון׃

    13אמצעי שקרא ארבעה משובח דתניא (במדבר ח, ב) אל מול פני המנורה יאירו מלמד שמצדד פניהם כלפי נר מערבי ונר מערבי כלפי שכינה ואמר רבי יוחנן מכאן שאמצעי משובח׃

    14ואחרון שקרא ארבעה משובח משום מעלין בקדש ולא מורידין רב פפא איקלע לבי כנישתא דאבי גובר וקרא ראשון ארבעה ושבחיה רב פפא:

    15אין פוחתין מהן ואין מוסיפין: תנא הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה׃

    16והאידנא דכולהו מברכי לפניה ולאחריה היינו טעמא דתקינו רבנן גזירה משום הנכנסין ומשום היוצאין:

    17בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה וכו': בעא מיניה עולא בר רב מרבא פרשת ראש חודש כיצד קורין אותה (במדבר כח, ב) צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי דהויין תמניא פסוקי היכי נעביד?

    18ניקרי תרי תלתא תלתא פסוקין פשו להו תרי ואין משיירין בפרשה פחות משלשה פסוקין ניקרי ארבעה ארבעה פשו להו שבעה וביום השבת הויין תרי ובראשי חדשיכם הויין חמשה היכי נעביד ניקרי תרי מהא וחד מהנך׃

    Tosafot

    תנא מה שאין כן בתורהפירוש שאין קורא אלא אחד מכאן קשיא למה שפירש רבינו משולם בפרק קמא דבבא בתרא (דף טו. ושם) ובהקומץ רבה (מנחות דף ל: ושם) דשמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן פירוש יחיד קורא אותן שלא יקרא שליח צבור עמו בפרשת ויעל משה כשחותמין את התורה וקשיא שהרי בימיהם לא היה שליח צבור קורא עמהם כדאמר הכא ועכשיו נמי לא התקינו אלא שלא לבייש מי שאין יודע לקרות לכך נראה כמו שפירש רש"י בהקומץ יחיד קורא אותן לבדו ולא יהיו שנים מפסיקין וקוראין באותן שמונה פסוקים שמתחילין מויעל לפי שהוא תחילת הפרשה:

    ובמגילה אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמיןרש"י מוחק מתרגמין לפי שאין מתרגמין תרגום בכתובים ובחנם מחקו דודאי יש תרגום אבל לא עשאו יהונתן אלא מימי התנאים נעשה:

    כנגד תורה נביאים וכתוביםקשה דהא לקמן (מגילה דף כג.) אמר כנגד שומרי הסף וי"ל דהתם לא הוי עיקר התקנה דהא לא תקנו ארבעה כנגד הא שלשה שומרי הסף וסריס אחד ואיתא בירושלמי איכא סריס אחד שיושב ומתרץ ההלכות ומעמידן על עקרן ואפ"ה לא תקנו כנגדו ש"מ דעיקר התקנה לא היתה אלא כנגד תורה ונביאים וכתובים:

    אין פוחתין מעשרה פסוקים בבהכ"נוא"ת והרי פרשת עמלק דליכא אלא תשעה פסוקים י"ל דשאני פרשת עמלק דסידרא דיומא הוא ומפסיק ענינא ביה ומש"ה אין לחוש דהכי נמי אמרינן לקמן (מגילה דף כג.) דאין מפטירין פחות מכ"א פסוקים והיכא דסליק עניינא קורין שפיר בפחות:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    תנא מה שאין כן בתורהת"ר [בתורה] אחד קורא ואחד מתרגם ובלבד שלא יהו שנים קורין או שנים מתרגמין. ובנביא אחד קורא ושנים מתרגמין ובלבד שלא יהו שנים קורין. ובהלל ובמגילה אפי' עשרה קורין ועשרה מתרגמין יצאו. מ"ט כאן דחביבא להו מכווני דעתייהו:

    מקום שנהגו לברך יברך הני מילי לאחריה אבל לפניה מצוה לברךדקי"ל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן.

    ופרשן דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא כדכתיב וילך ויעבר את הכושי.

    ומברך לפניה מנ"ח סימןולאחריה מברך האל הרב את ריבנו והדן את דיננו וגו' וחותם ברוך הנפרע לישראל מכל צריהם האל המושיע:

    מתני' בשני ובחמישי ובמנחה בשבת קורין ג' אין פוחתין ואין מוסיפין עליהן ואין מפטירין בנביא. והני ג' כנגד כהנים לוים וישראלים.

    אין פוחתין מעשרה פסוקים בבהכ"נ וידבר עולה מן המנין והני עשרה כנגד י' הדברות שנאמר למשה בסיני. ר' יוחנן אומר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. ובראשית נמי מאמר הוא שנאמר בדבר ה' שמים נעשו.

    אמר רבא ראשון שקרא ארבעה משובחדתניא אמר ר' יוסי למה היה כתוב בקופות שתורמין בהן את הלשכה א' ב' ג' לידע איזה מהן נתרמה ראשון שמצוה בראשון פי' הקופה שהיה כתוב בה אלף היא היתה ראשונה ומן השקלים שבתוכה קונין הקרבנות ומקריבין עד שישלמו ועוד מן השניה ואחריה עד השלישית.

    אמצעי משובח מן המנורהאחרון משובח מעלין בקודש ולא מורידין. שיבח רב פפא לראשון שקרא ד'. הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה.

    אוקימנא גזירה משום הנכנסים ומשום היוצאים דאי לא גזירה הפותח מברך לפניה וחותם לאחריה בלבד בר"ח ובחוש"מ קורא ד' ומיבעיא לן פרשת צו שהיא ח' פסוקים האיך יקראו אותה ג' בני אדם כו'.

    Babylonian Talmud · folio map

    Megillah 21b

    Megillah 21b. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 475 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    ובלבד שלא יהא אחד קורא ושנים מתרגמין וכל שכן שאין שנים קורין וטעמא משום דתרי קלי לא מישתמעי:

    ובנביא אפילו אחד קורא ושנים מתרגמין שהתרגום אינו אלא להשמיע לנשים ועמי הארץ שאינן מכירין בלשון הקודש והתרגום הוא לעז הבבליים ובתרגום של תורה צריכין אנו לחזור שיהו מבינין את המצות אבל בשל נביאים לא קפדי עלייהו כולי האי:

    ועשרה מתרגמין לא גרסינן שאין תרגום בכתובים:

    ויעבר את הכושי ויקדם את הכושי:

    מקטרזיא מקום:

    מנ"ח על מקרא מגילה ושעשה נסים ושהחיינו:

    וידבר עולה מן המנין וידבר ה' אל משה לאמר אע"פ שאין ללמוד ממנו כלום:

    בראשית נמי דמשתעי בשמים ובארץ דכתיב בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Megillah 21b · Sefaria

    Tosafot

    תנא מה שאין כן בתורה פירוש שאין קורא אלא אחד מכאן קשיא למה שפירש רבינו משולם בפרק קמא דבבא בתרא (דף טו. ושם) ובהקומץ רבה (מנחות דף ל: ושם) דשמונה פסוקים שבתורה יחיד קורא אותן פירוש יחיד קורא אותן שלא יקרא שליח צבור עמו בפרשת ויעל משה כשחותמין את התורה וקשיא שהרי בימיהם לא היה שליח צבור קורא עמהם כדאמר הכא ועכשיו נמי לא התקינו אלא שלא לבייש מי שאין יודע לקרות לכך נראה כמו שפירש רש"י בהקומץ יחיד קורא אותן לבדו ולא יהיו שנים מפסיקין וקוראין באותן שמונה פסוקים שמתחילין מויעל לפי שהוא תחילת הפרשה:

    ובמגילה אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמין רש"י מוחק מתרגמין לפי שאין מתרגמין תרגום בכתובים ובחנם מחקו דודאי יש תרגום אבל לא עשאו יהונתן אלא מימי התנאים נעשה:

    כנגד תורה נביאים וכתובים קשה דהא לקמן (מגילה דף כג.) אמר כנגד שומרי הסף וי"ל דהתם לא הוי עיקר התקנה דהא לא תקנו ארבעה כנגד הא שלשה שומרי הסף וסריס אחד ואיתא בירושלמי איכא סריס אחד שיושב ומתרץ ההלכות ומעמידן על עקרן ואפ"ה לא תקנו כנגדו ש"מ דעיקר התקנה לא היתה אלא כנגד תורה ונביאים וכתובים:

    אין פוחתין מעשרה פסוקים בבהכ"נ וא"ת והרי פרשת עמלק דליכא אלא תשעה פסוקים י"ל דשאני פרשת עמלק דסידרא דיומא הוא ומפסיק ענינא ביה ומש"ה אין לחוש דהכי נמי אמרינן לקמן (מגילה דף כג.) דאין מפטירין פחות מכ"א פסוקים והיכא דסליק עניינא קורין שפיר בפחות:

    Tosafot on Megillah 21b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    תנא מה שאין כן בתורה ת"ר [בתורה] אחד קורא ואחד מתרגם ובלבד שלא יהו שנים קורין או שנים מתרגמין. ובנביא אחד קורא ושנים מתרגמין ובלבד שלא יהו שנים קורין. ובהלל ובמגילה אפי' עשרה קורין ועשרה מתרגמין יצאו. מ"ט כאן דחביבא להו מכווני דעתייהו:

    מקום שנהגו לברך יברך הני מילי לאחריה אבל לפניה מצוה לברך דקי"ל כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן.

    ופרשן דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא כדכתיב וילך ויעבר את הכושי.

    ומברך לפניה מנ"ח סימן ולאחריה מברך האל הרב את ריבנו והדן את דיננו וגו' וחותם ברוך הנפרע לישראל מכל צריהם האל המושיע:

    מתני' בשני ובחמישי ובמנחה בשבת קורין ג' אין פוחתין ואין מוסיפין עליהן ואין מפטירין בנביא. והני ג' כנגד כהנים לוים וישראלים.

    אין פוחתין מעשרה פסוקים בבהכ"נ וידבר עולה מן המנין והני עשרה כנגד י' הדברות שנאמר למשה בסיני. ר' יוחנן אומר כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם. ובראשית נמי מאמר הוא שנאמר בדבר ה' שמים נעשו.

    אמר רבא ראשון שקרא ארבעה משובח דתניא אמר ר' יוסי למה היה כתוב בקופות שתורמין בהן את הלשכה א' ב' ג' לידע איזה מהן נתרמה ראשון שמצוה בראשון פי' הקופה שהיה כתוב בה אלף היא היתה ראשונה ומן השקלים שבתוכה קונין הקרבנות ומקריבין עד שישלמו ועוד מן השניה ואחריה עד השלישית.

    אמצעי משובח מן המנורה אחרון משובח מעלין בקודש ולא מורידין. שיבח רב פפא לראשון שקרא ד'. הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה.

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Megillah 21b · Sefaria

    Rashba

    הכי גרסינן ובמגילה אפילו עשרה קורין ועשרה מתרגמין. ורש"י ז"ל מחק מתרגמין, משום דאמרינן בפירקא קמא (לעיל מגילה ג, א) דאין תרגום בכתובים משום דאית ביה קץ משיח. וליתא, דיונתן בן עוזיאל הוא שנמנע לעשותו כיון שלא ניתן לו רשות לתרגם דניאל דאית ביה קץ משיח אבל תנאים אחרים תרגמו כל הכתובים חוץ מדניאל, וכדכתבינן לעיל (שם ד"ה ביקש). ובהדיא תניא בתוספתא (פ"ב ה"ב) קראה בין עומד בין יושב בין מוטה העמיד לה תורגמן יצא, ותניא (שם פ"ג הי"ג) ובמגילה אחד קורא ואחד מתרגם אחד קורא ושנים מתרגמין שנים קורין ואחד מתרגם שנים קורין ושנים מתרגמין עד כאן, ויש לך לשבש בכל הספרים כולי האי. ירושלמי (פ"ד ה"א עי"ש): ואמר ר' ממה דאנן חמון רבנין דנפקין לתעניתא וקריי ולא מתרגמין הדה אמרה שאין התרגום מעכב, אמר ר' יונה אע"ג דתימר אין התרגום מעכב טעה מחזירין אותו. ר' יונה ור' ירמיה חד מחזר מנא וחד מחזר פטירין עם ירקונין דימר פטירין עם מרורין ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא, מן דמר ר' יונה מהו להביא בתמחוין של כסף הוי אומר די מחזר מנא דימר סלא, ר' פנחס מחזר פטימין בני תורין דימר תורין בני תורין.

    מתני' בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה וכו' ואין מפטירין בנביא. והקשה רבינו תם ז"ל מדאמרינן בפרק במה מדליקין (שבת כד, א) אמר רב אחדבוי בר מתנה אמר רב יום טוב שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה אינו מזכיר של יום טוב שאלמלא שבת אין נביא במנחה ביום טוב, אלמא בשבת אפילו במנחה מפטירין בנביא. ותירץ הוא ז"ל דנביא דהתם היינו כתובים וכדאמרינן בכל כתבי הקדש (שם קטז, ב) בנהרדעא פסקי סידרא בכתובי במנחתא בשבתא ולא ביום טוב. ואינו מחוור דהיאך קורא אותם נביא ואינן נקראין כן בשום מקום, וההיא נמי דכל כתבי הקדש איכא לפרושי דלא פסקי ליה באפטרתא קאמר אלא בדרשא וכדמוכח התם טפי. אלא בשבת וביום טוב בבקר הוי תקנת חכמים קבועה לאפטורי בנביא אבל במנחתא ליכא חיובא ומיהו אי בעו לאפטורי שפיר דמי, ומקומות מקומות יש, יש שמפטירין במנחתא דשבתא ויש שאין מפטירין, והתם הכי קאמר אפילו במקום שנהגו להפטיר בשבת במנחה לא נהגו כן ביום טוב והלכך אינו מזכיר של יום טוב. וכן השיב רבינו האיי גאון ז"ל שמנהגות חלוקות הן, ועדיין יש בפרס ומדי הפטרות ידועות בשבת במנחה לכל השנה כולה. ובמקצת הספרים שבשו אותה גירסא שבפרק במה מדליקין מדוחק קושיא זו והגיהו יום הכפורים שחל להיות בשבת, וטעות הוא וכמו שאתה למד מדברי הגאון ז"ל. ואף רש"י ז"ל כך הוא גורס שם, וכתב מצאתי בתשובות הגאונים ז"ל שהיו רגילין לקרות בנביא במנחה בשבת עשרה פסוקים ובימי פרסיים גזרו שמד שלא לעשות כן וכיון שנסתלקו נסתלקו עד כאן לשונו, אע"פ שהוא קשה שתהא המשנה מדברת בלאחר גזירה ודברי רב בקודם לכן.

    הפותח והחותם מברך לפניה ולאחריה והא דמהדר ותני הכי במתניתין גבי ראש חדש ומועד והדר תני גבי שבת ויום טוב ויום הכפורים, משום דסלקא דעתך אמינא כיון דטפי ליה מילתא מחבריה אף הקורין כולן יהון מברכין לפניה ולאחריה קא משמע לן דלא.

    גמרא אין פוחתין מעשרה פסוקים בבית הכנסת. ואם תאמר והא איכא פרשת עמלק (שמות יז, ח-טז) דליכא אלא תשעה, והא איכא במעמדות בראשית ויהי רקיע ויקוו המים דליכא אלא תמניא תמניא פסוקי. איכא למימר דשאני התם (תענית כו, א) דסליק ענינא והיינו סדרו של יום ולא חזו למקרי שלא בסדרו של יום לאשלומי לבי עשרה, וכדאמרינן לקמן (מגילה כג, א) גבי המפטיר בנביא לא יפחות מעשרים ואחד פסוקים ואקשינן (שם עמוד ב) והא איכא עולותיכם ספו על זבחיכם דליכא עשרים וחד ופרקינן שאני התם דסליק ענינא. ובירושלמי (פ"ד ה"ב עי"ש) עבדי לה בעיא, דגרסינן התם על הא והא תנינן (תענית כו, א) ביום הראשון בראשית ויהי רקיע (בראשית א, א-ח) והא לית בהון אלא תמניא, ר' אידי אמר איתפלגון כהנא ואסי חד אמר חוזר וחד אמר חותך מן דמר חוזר חוזר שני פסוקים ומן דמר חותך ויהי ערב ויהי בקר (שם פסוק ה ו-ח) יפסוק בפני עצמו, והא תנינן (תענית שם) בשני יהי רקיע ויקוו המים (בראשית שם ו-יג) מן דמר חוזר שני פסוקים ומן דמר חותך אפילו חותך אין בו, התיב ר' פליפי בר פרוטה קומי ר' יונה הרי פרשת עמלק אמר ליה שנייה היא שהיא סדרו של יום.

    וליקרו תרי מהא וחד מהא אין מתחילין בפרשה פחות משלשה פסוקים פירוש: כיש אומרים דלקמן (מגילה כב, א) גזירה משום הנכנסין, שמא יכנסו בשעה שמתחיל הרביעי ויאמרו כיון שזה מתחיל בפסוק שני של תחילת הפרשה שמע מינה שהפסוק הראשון לבדו קרא הקורא שלפניו שאלמלא כן מפני מה לא סיים הקורא הראשון בסוף הפרשה של מעלה ולמה לו להתחיל בפסוק אחד של פרשה זו, והוא הדין והוא הטעם לנכנסין בשעה שיקרא השלישי אותו פסוק ראשון של פרשה זו שיאמרו כן.

    Rashba on Megillah 21b · Sefaria

    Ritva

    גמ' הא דתנן קראה א' קראוה ב' יצאו תנא מש"כ בתורה והאי דינא דנהיגין שהעומד לקרא בתורא קור' עמו ש"ץ תקון רבנן הכי כדי שלא לבייש מי שאינו יודע וכדאמרינן במסכת ביכורי' גבי מקרא ביכורי' בראשונה מי שהיה יודע לקרות קורא שלא היה יודע לקרו' מקרין אותו היו עמי הארץ מתביישין ותקינו שיהו מקרים את כלם:

    ג"ה בהלל ובמגלה אפי' י' קורין וי' מתרגמין וק"ל לרש"י ז"ל שאין תרגו' בכתובים הא פרישנ' בפ"ק דיונתן בן עוזיאל לא תרגם אבל הנביאי' האחרוני' תרגמו אותו חוץ מספר דניאל דאית ביה קץ משיח:

    ומאי משמע דהאי עובר וכו' והא דנקיט דעובר ולא נקט קודם לאשמעינן שלא ישהה בין ברכה למצוה אלא שיעבור מזו לזו לאלתר ובירושלמי שאם שהה כדי כל הברכה חוזר ומברך לפניה:

    מאי מברך רב אשי אמר בריך מנ"ח ומדלא אמרינן בלילה מברך מנ"ח וביום מברך מ"ן וכדאמרינן גבי חנוכה יום א' מברך ג' מכאן ואילך ב' שמעינן שאף ביום מברך מנ"ח:

    לאחריה במקום דנהיגי מאי מברך בא"י אמ"ה האל הרב וכו' ואסיקנא דחותם בא"י הנפרע לישראל מכל צריהם האל המושיע וכן עמא דבר והאו' האל הנפרע לישראל טועה הוא. ותמיה לן למה פותח בברכה זו בברוך שהי' סמוכה לחבירת' לברכה קודם מגלה שאפי' הברכה הסמוכה לברכה קצרה חשיבא סמיכ' כדאית' בירו' וכ"ת כיון דתליא במנהג' פותח בברוך והרי ברכה אחרונ' של הלל שתלוי' במנהג כדאית' במס' סוכה ואפ"ה אינה פותח' בברוך מפני שסמוכה לברכה ראשונה שלפני הלל ודין הוא דהא כל היכא דאמרי סמוכה היא לעולם וי"ל שברכה זו אינה על המגל' אלא ברכה של שבח על הנס מיהו אכתי ק"ל ברכה אחרונה למה פותחת בברוך וכ"ת שהטעם מפני שבתחלה הפותח מברך והחותם לאחריה וכיון שהיא בשנים אינה סמוכה שהרי הא' הולך לדרכו והשיח אכתי קשיא ברכת נביא של הפטרה לאחריה למה פותחת בברוך שהרי סמוכה לברכה שלפניה ונראה דכל שיש הפסק ושינון אחר בין ברכה לברכה כמו אלו שהברכות והקריאה אינם מענין א' כגון פסוקי דזמרה שהכל לענין שבח וזמרה וכן ברכות הלל וההלל שהכל לשבח וא"א לשיח ולגלגל עמהם דבר אחר וכן ברכות ק"ש וק"ש שהכל ענין קריאה ושנון וקבלת מלכות שמים והרי מין במינו ואינו חוצץ ושל אחריהם אינם פותחות בברוך דחשיבי סמוכות מעין שבח והודאה וכשהקריאה ענין אחר חלוק לעצמו וספור מאורע כגון מגלה וקריאה בתורה ומפטיר בנביא הרי הוא הפסק שהרי ענין א' הוא וגם אפ' להפסק בנתים לשיחה או לתרגום או כיוצא בהם מש"כ באידך ולפיכך לא חשיב' סמוכה והרי הוא כברכת מזון שפותחות בברוך אע"פ שקדמה לה ברכת הלחם וכן ברכת כסוי אע"פ שקדם לה ברכת שחטה:

    הא דתנן שאין מפטירין בשבת במנחה לא שיש אסור בדבר אלא שאין חייבין בכך והדבר תלוי במנהג וכן כתב רבי' האיי גאון ז"ל בתשובת שאלה שמנהגות תלויות יש ועדיין יש בפרס ומדי הפטרות ידועות לשבת במנחה בכל השנה ובהכי מתרצא לן מאי דק"ל לר"ת ז"ל מהא דאמרינן בפרק במה מדליקין אמר רב אחדבוי אמר רב י"ט שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה אינו מזכיר של י"ט שאלמלא שבת אין נביא במנחה בי"ט אלמא אפי' במנחה של שבת מפטירין בנביא:

    והא דאמרינן הני י' כנגד מי ואמרינן כנגד כך וכך ואפ"ה אם רצה להוסיף מוסיף דההוא סימנא אינו אלא שלא לפחות מאותו מנין ומהא שמעינן שיש רשות להוסיף בר"ה בפסוקי מלכיות זכרונות שופרות אע"פ שאמרו בהם שהם כנגד י' מאמרות שאמר דוד הם אותם מזמורים שאמר דוד הם אותם מזמורים שבסוף תהלים שמתחילין בהללו יה והם ה' מזמורי' ואסיקנא דבין א' בין אמצעי בין אחרון שקרא ד' משובח וכי קתני האחרון שקורא ד' לאו לעכובא הוא:

    תנא פותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה פירש דכלה קריאה חדא מצוה היא שנעשית ע"י רבים ובחדא ברכה סגיא לכלהו וכן כל כיוצא בזה כגון תקיעת של ר"ה והתם ליכא למגזר משום נכנסין ויוצאין דהתם לא שייך דעל כ"א וא' מהם חיוב לשומע כלם מראש ועד סוף וכדפרשי' בדוכתה. וכן בשחיטת ובדיקת חמץ כדכתיב התם מפי מורי נר"ו:

    3 more comments on this page.

    Ritva on Megillah 21b · Sefaria

    Meiri

    כשם שהפרשנו בקריאה מעומד בין תורה למגלה כך אנו מפרישין ביניהם בקריאת שנים כאחד שאע"פ שבמגלה יצאו בתורה לא יצאו מפני שאין שני קולות נשמעין בדבר שאינו חביב כל כך לאדם ומכאן סמכו שלא להשוות קול הקורא לקול שליח צבור אלא שיקרא האחד בקול נמוך ואף בתרגום התורה נאסר שלא לתרגם בו שנים שהרי כל עצמו אינו אלא להבין להם את המקרא ומאחר שהמצות כתובות שם צריכין אנו שלא להקל בשמיעת התרגום שלא נכשילם ברוע הבנת איזו מצוה ובנביא ר"ל כשמפטירין בנביא אפי' אחד קורא ושנים מתרגמין הואיל ואין שם ספור מצות אין אנו מדקדקין כל כך בהבנתם ומ"מ אף בנביא דוקא אחד קורא שלשון הקדש צריכין אנו שלא לערבבו למי שיבינהו ובמגלה אפי' עשרה קורין ועשרה מתרגמין יצאו מתוך שהספור חביב להם נותנין לב עלי' ומביני' ויש גורסין בהלל ובמגלה ומפני שאף ההלל חביב עליהם בשמיעת יציאת מצרים ואע"פ שיונתן לא תרגם בכתובים כלום וא"כ אף במגלה היאך אמרו עשרה מתרגמין שמא אחריו באו אחרים ותרגמוהו וכמו שמצינו באיוב שאמרו במס' שבת קט"ו א' בר' מאיר שהיה יושב בהר הבית ואיוב תרגום בידו ומ"מ אנו אין גורסין בה אלא במגלה וכן יש שאין גורסין אף במגלה ועשרה מתרגמין יש מי שאומר שלא הותרו שני קולות במגלה אלא כששתיהן מתוך הספר הא אם שליח צבור קורא את המגלה אין לאחד מן הצבור שאין מגלה בידו להשוות קולו עם קול שליח צבור מפני שהם מפרשים תרי קלי משתמעי באחד מהם ושמא ישמע קולו באחד מן הצבור יותר מקול שליח צבור ויצא בקריאה שבעל פה וכבר הכרענו בפירושנו על מה שאמרו בדבר החביב תרי קלי משתמעי שעל שני הקולות הוא אומר שנשמעין ומעתה הרי לא פקעה שמיעת קולו של שליח צבור בקולו של זה ודעת כל הצבור לצאת בקולו של שליח צבור ואיני רואה לגעור שום אדם בכך אלא שמנהגם של קדמונים תורה היא ואין אדם רשאי לחדש דבר מעתה:

    כבר בארנו במשנה שברכה לאחריה היא תלויה במנהג הא ברכה לפניה אין הדבר תלוי במנהג אלא מן הדין אע"פ שבברכת הנהנין ברכה לאחריה פשוטה יותר מלפניה כדכתיב ואכלת וברכת בברכת המצות פשוט יותר בשלפניה כדי שיהיה ניכר שכוונתו למצוה והוא שאמרו כל המצות כלן מברך עליהם עובר לעשייתן ר"ל תכף לעשייתן ומטעם זה פי' רבים שתפס בתלמוד לשון עובר ולא תפס לשון קודם מפני שלשון עובר משמע תכף לעשייה וי"מ מפני שלשון עובר משמע כשהדבר שעליו מברכין הוא לפניו ר"ל המגלה או הלולב והשופר והדומין להם ומ"מ אין למדין מן הכללות שאין כל המצות בדין זה וכמה מצות נעשות בלא ברכה עשיית מעקה ועשיית דין עזיבה ופריקה השמטת כספים וקרקעות שלוח עבדים והענקתם ועמידה מפני הרב ומורא וכבוד אב ואם ונתינת הצדקה והלואה לעני השבת גזלה והשבת אבידה עזיבת לקט שכחה פאה ופרט ועוללות ונתינת מעשר עני והשבת העבוט ושלוח הקן ושמחת גר יתום ואלמנה מצות יבום וחליצה וכן הרבה אלא שיש מי שכולל בזה שכל אלו אינן חובה קבועה על אדם אלא כשיזדמן אותו ענין לידו ובכל כיוצא בזו אין כאן ברכה ועל דרך האמת רוב מצות נכללות בדין זה אלא שהשחיטה אינה חובה קבועה ומברכין [עליה] וכן קדושי נשים לדעת גדולי המחברים שכתבו בחבוריהם כל המקדש אשה צריך לברך ואחר כך מקדש כדרך כל המצות שמברך עליהם עובר לעשייתן ומ"מ לא נהגו בכך וסוף דבר ראינו לקצת גאונים שהאריכו בזה ר"ל לבאר על איזו מצוה מברכין ועל איזו מצוה אין מברכין ולא מצאו להם כלל אחד לכלול בו את כלם עד שהסכימו שאין הדבר תלוי בטעם אחד אלא בענינים רבים מהם מפני שאין בהם מעשה כהשמטת כספים ודומיהם ומהם שהם מצוה הבאה בעבירה כגון השבת גזילה ודומיהם ומהם שעשייתן כדי להשמר מן הלאוין לא שיהא גופן מצוה כגון הגעלה שאינה מצוה בתורה להשבית בליעתן של כלים אחר שאין בהם חמץ בעין אלא שמ"מ אם רוצה להשתמש בהם צריך להגעילן ומהם שאין הדבר תלוי מכל וכל במברך כגון נתינת צדקה שמא לא יקחנה והדומים לזה וכן אצלי טעם אחר שלא לברך על ענין שאינו מוגבל אלא לכל אחד כרצונו ומפני זה אין מברכין על ההגדה בלילי פסחים שהספור ביציאת מצרים אינו מוגבל אלא כל אחד מאריך כרצונו וכן הרבה מצות בדין זה וכן הדברים מתפרשין בהרבה טעמים והמבין יכול להתבונן בפרטיהם איזו סבה מונעת מהם הברכה הם מטעמי' הנזכרים הן מזולתם:

    נסח ברכת המגלה לפניה מברך שלש ברכות על מקרא מגלה ושעשה נסים ושהחיינו בין בלילה בין ביום ולאחריה במקום שנהגו מברך הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו בא"י הנפרע לעמו ישראל מכל צריהם האל המושיע ויש שאין מברכין שהחיינו אלא בקריאה ראשונה של לילה ואין הדברים נראין כמו שכתבנו בפרק ראשון:

    חמשה לשונות אלו האמורים בברכה יש מדקדקין בהם שהם כנגד חמש מגלות ואין הדברים נראין ויש מי שאומר שהם כנגד חמשה פעמים שמצינו את עמלק נמסר בידינו אחת בימי יהושע בפרשת ויחלוש יהושע שניה בפרשת אם נתון תתן את העם הזה ופרשו בהגדה שעמלקים היו ואחת בימי שאול בפרשת פקדתי ואחת בימי דוד בפרשת ויהי אחרי מות שאול ודוד שב מהכות את העמלקי ואחת בימי מרדכי ויש שמוציא את השניה של מלך ערד ומכניס תחתיה את שבימי גדעון וחתימת ברכה זו יש מדקדקין בה שהרי אין חותמין בשתים ומתרצין ששניהם ענין אחד הוא שהתשועה היא בהפרע מן השונאים וי"מ שענין האל המושיע הוא כנגד מה שאמר ואיש לא עמד בפניהם שאע"פ שהיו ישראל הורגין לא עמד אחד מהם להרוג את הבא להרגו ונפרע מן השונאים שלא במיתת אחד מן האוהבים וזה מהפלגת הנס אלא שמ"מ ענין אחד הוא ואין כאן חתימה בשתים:

    המשנה השניה בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין שלשה וכו' כונת המשנה בענין החלק השני לבאר כמה בני אדם קורין בכל זמן קריאה ובאיזה יום מוסיפין עליהן ובאיזה יום אין מוסיפין ואמר על זה בשני ובחמישי ובשבת במנחה תקן להם משה רבינו לישראל שיהיו קורין בשבת שחרית ובשני ובחמישי כדי שלא יעמדו שלשה ימים בלא תורה כמו שאמרו בדרש כל העומד שלשה ימים בלא תורה נופל ביד אויביו שנאמר וילכו שלשת ימים במדבר ולא מצאו מים אין מים אלא תורה וכתיב בתריה ויבא עמלק וכמו שדרשו בכאן מים על דרך דרש כך דרשו בו עמלק על דרך דרש וכבר ידעת משל האויבים השולטים בהעדר דרכי התורה שהוא השונא המדיח והוא ראש צרים ומלך גדול ותקן שיהיו קורין בתורה בשני ובחמישי ובשבת שחרית ומ"מ פירשו בשביעי של קמא פ"ב א' שלא היתה עיקר תקנת משה רבינו אלא חד גברא לתלתא פסוקי אי נמי תלתא גברי לתלתא פסוקי עד שבא עזרא ותקן שיהו קורין בהם שלשה לעשרה פסוקים והוסיף להם עוד קריאת שבת במנחה ופי' שם הטעם משום יושבי קרנות שהרי קריאת שבת במנחה אינה בטעם זה ר"ל שלא לעמוד שלשה ימים בלא תורה שהרי קראו בה בשחרית שלא מכח תקנתו אלא מתקנת משה רבינו כמו שכתבנו ומ"מ במסכת סופרים יראה שאף עיקר הקריאה בשני ובחמישי על ידי עזרא היתה והוא שאמרו משה תקן להם לישראל שיהיו קורין בתורה בשבתות ובימים טובים ובחול המועד ובראשי חדשים שנאמר וידבר משה את מועדי י"י וגו' מצותן שיהו קורין כל אחד בזמנו ועזרא תקן להם לישראל שיהיו קורין בשני ובחמישי ובשבת במנחה אלא שאין לדחות תלמוד שלנו מפני ברייתא של מסכת סופרים ואף קריאת המנחה בשבת קצת גאונים פירשו בו שטעם תקנתה להשוות קריאת שבט לוי רוצה לומר בין כהנים ולוים שנקראו עם בפני עצמן עם ישראל והוא שיש שם שלשה קריאות של שלשה שלשה ויש בהם ששה בין כהנים ולוים ושלשה ישראלים ובשבת שחרית שנים בין כהנים ולוים וחמשה ישראלים ונמצאו שמונה מכל עם ואף זו כנגד תלמוד שלנו שפירשו הטעם מפני יושבי קרנות אלא שלשיטת מסכת סופרים קריאת השלשה חכמים תקנוה שעזרא תקן עיקר הקריאה וחכמים תקנו קריאת השלשה אבל לשיטת תלמוד שלנו שהוא העיקר משה תקן עיקר הקריאה בשני ובחמישי ובא עזרא ותקן בהם קריאת שלשה והוסיף עוד קריאת שבת במנחה ומתוך כך אמרו במשנה זו על קריאות אלו של שני וחמישי ושבת במנחה שיהיו קורין בהם שלשה אין פוחתין מהם שאין שום קריאה בפחות משלשה כנגד שלשה יחסים הידועים באומתנו והם כהן לוי וישראל וכן אין מוסיפין עליהם והטעם מפני ששני וחמישי הם ימי מלאכה ונמצא בהארכתם בטול מלאכה לעם ושבת במנחה הוא סמוך לערב שכבר עמדו שם רובו של יום בקדושה בין תפלה ותורה ודרשה ויש בהארכתם טורח גדול והוא הטעם שאין מפטירין בהן בנביא ויש מקשים בה ממה שאמר בשני של שבת כ"ד א' יום טוב שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה אינו מזכיר של יום טוב וכו' עד שטרחו בתירוצה בדברים שאין נראין ומ"מ עיקר הגירסא לשם יום הכפורים שחל להיות בשבת המפטיר בנביא במנחה אינו מזכיר של שבת ואע"פ שמ"מ אין הלכה כן שהרי יום הוא שנתחייב בארבע תפלות מ"מ למדת שאין נביא בשבת במנחה:

    הפותח והחותם בשבת מברך לפניה ולאחריה פי' בגמ' שהפותח והוא הכהן מברך לפניה והמסיים מברך לאחריה שכל הקריאה מצוה אחת ואין ברכה אלא בראש המצוה ובסופה ונמצאו האמצעיים נפטרים בברכת הראשון והאחרון אלא שנראה לי שצריך שהקורין האמצעיים יהיו שם מתחלה ועד סוף כדי שישמעו הברכות ויצאו בשמיעתם ומ"מ אם רצו לעשות מכל קריאה וקריאה מצוה אחת ושיברכו כלם אין כאן משום ברכה לבטלה והוא שפירשו בגמ' שאחר משנה זו תקנו לברך כל אחד בתחילת קריאתו ובסופה בתחילתה גזרה משום הנכנסין שמא יחשבו עליו שהוא ראשון ואם יראו שאינו מברך לפניה יאמרו עליו שאין ברכה בתורה לפניה ובסופה משום היוצאים שמא יחשבו עליו שהוא אחרון ואם יראו שאינו מברך לאחרי' יאמרו שאין ברכה בתורה לאחריה ואע"פ שבגמרא אמרו על רב חתם ולא בריך כבר פירשו הטעם באתריה דרב מיעל עיילי מיפק לא נפקי וי"מ לשיטה זו גזירה משום הנכנסים בין ראשון לשני ויראו את השני שאינו מברך לפניה ויחשבו שאף הראשון לא בירך לפניה ויאמרו כך דרכה של תורה שאין ברכה לפניה וכן היוצאין בין שני לשלישי ויראו השני שלא חתם יאמרו שאף האחרון אינו חותם ויאמרו אין ברכה לאחריה וי"מ משום הנכנסין שיכנסו בין ראשון לשני לשמוע קריאת התורה ונמצאת שמיעתם שלא בברכה לפניה ומשום היוצאין שיצאו קודם שיקרא האחרון ואין שומעין ברכה לאחריה ועל סמך פירוש זה נהגו בצרפת לברך בקול בינוני להשמיע לכל את הברכות:

    בראשי חדשים ובמועד קורין ארבעה שמתוך שניתוסף בו קרבן מוסף ניתוסף בו קורא אחד ומ"מ אין מוסיפין עליהם שאע"פ שאינן ימי מלאכה גמורה כחול גמור שהרי נאסרה בראש חדש מלאכה לנשים מתורת מנהג ובמועד אף לאנשים אלא אם כן מלאכת האבד מ"מ ימי מלאכה הם ויש בטול מלאכה וכן מטעם זה אין מפטירין בהן הפותח והחותם וכו' כמו שפרשנוהו והחזירו בכאן שלא תאמר הואיל ואישתני אישתני זה הכלל כל יום שיש בו מוסף וכו' והענין שכל שניתוסף במעלה יתירה על חבירו ניתוסף בקורא אחד הילכך כל יום חול וכל יום שלא ניתוסף בו קרבן על שאר הימים קורין שלשה כגון קריאה שבכל יום חול וחנוכה ופורים ותעניות אפילו תענית צבור אע"פ שיש בו מוסיף של תפלה רוצה לומר תפלת נעילה וכן כל אלו אין מפטירין בהן חוץ מתעניות ראש חודש ומועד שיש בו מוסף ואין בו יום טוב קורין ארבעה י"ט שנאסר במלאכה חוץ מאוכל נפש חמשה יום הכפורים שנאסר אף באוכל נפש ששה שבת שנתוסף על יום הכפורים שזה זדונו בידי שמים וזה בידי אדם שבעה אין פוחתין מהם בכלם אבל מוסיפין עליהם פירש ביום טוב וביום הכפורים ושבת הואיל ואינן ימי מלאכה וי"מ שבכלם אין מוסיפין אלא בשבת ואין הדברים נראין ומפטירין בנביא בכל אלו השלשה ומטעם הנזכר ר"ל אחר שאין בהם בטול מלאכה הפותח והחותם חזר ושנה בדבר זה מטעם שהזכרנו:

    זהו ביאור המשנה וכולה הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:

    1 more comments on this page.

    Meiri on Megillah 21b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה תנא משא"כ בתורה פי' שאין קורא כו' וקוראין באותן ח' כו' שהוא תחלת הפ' עכ"ל פי' שהוא תחלת הפ' שיהושע אמרם ולמ"ד נמי משה אמרם נשתנו שכתבם בדמע לשון הרא"ש:

    בד"ה כנגד תורה כו' וסריס אחד ואיתא בירושלמי כו' שיושב ומסרס הלכות כו' עכ"ל כצ"ל מתוס' פ"ק דסנהדרין:

    פרש"י בד"ה נר מערבי הוא נר אמצעי למ"ד נרות כו' דלמ"ד מזרח ומערב מונחין לא משום דהוי מערבי השני כלפי מזרח כו' עכ"ל כצ"ל וכפרש"י פ' במה מדליקין ע"ש:

    Chidushei Halachot on Megillah 21b · Sefaria

    Penei Yehoshua

    בגמרא אמר רבא ראשון שקרא ד' משובח וכו' אף ע"ג דכל חד מינייהו שקרא ד' משובח א"כ ליכא רבותא בהך מילתא דפשיטא דמי שקרא יותר בתורה משובח אלא דאפ"ה הוצרך רבא לאשמעינן דלא נימא דתחילת הדין כך הוא שיקרא דוקא הראשון ד' דהאי טעמא דמצוה בראשון עדיף טפי מהנך טעמי דאמצעי משובח ומעלין בקדש או איפכא. ועוד מצד הסברא נמי היה ראוי לומר שתיקנו חכמים איזה מהן יקרא ד' כי היכי דלא ליתו לאינצויי וקמ"ל רבא שלא תיקנו חכמים בדבר זה כלום כיון דשלשתן שקולים הם דבכל א' איכא צד למעליותא ולא שייך נמי חששא דאתו לאינצויי דמסתמא יקרא הראשון ד' ואם לא יקרא איהו הוא דאפסדיה אנפשיה וכן בשני כן נ"ל. ובזה נתיישב ג"כ מ"ש בטור ובש"ע דאיזה מהן קורא ד' משובח אע"ג דלכאורה משמע בלשון הגמרא ור"פ דבתראה הוא שבחי' לראשון שקרא ד' וא"כ משמע לכאורה דדינא הכי דאל"כ מאי מוסיף ר"פ אדרבא ולמאי דפרישית א"ש דעיקר מילתא דרבא לא איירי אלא שלא תיקנו חכמים בכך כלום כיון דלכל א' איכא צד למעליותא אפ"ה שפיר קאמר ר"פ למי שקרא ראשון ארבע שהיה זריז ונשכר דהא בדידיה תליא מילתא:

    אלא דאכתי יש לי קצת עיון בזה דלכאורה נראה דכולה סוגיא דשמעתין בזה היינו בימיהם דוקא שהיה כל אחד קורא לעצמו משא"כ השתא שהש"ץ קורא א"כ מסתבר שיקרא להראשון ד' כיון דמעיקרא נמי בדידיה הוי תליא מילתא ועוד דמסתמא הראשון כהן וא"כ הא דרשינן וקדשתו לכל דבר שבקדושה לברך ראשון וליטול מנה יפה ראשון וכי יש לך מנה יפה גדולה מזו שיקרא ד' כיון שיש שבח בריבוי הקריאה. וראיתי עוד שבעל מג"א כתב בריש סימן קל"ז בשם רש"ל בהגה"ה דעכשיו שהחזן קורא לא יקרא להאמצעי ד' כדי שלא לבייש אחרון ובהשקפה ראשונה היה נ"ל מדכתב הך מילתא באמצעי טפי מבראשון היינו מטעמא דפרישית כיון דלכתחילה יש להקרות לראשון ד' דמסתמא הוא כהן אלא דעיקר דינו שכבר קרא לראשון ג' ונשארו עוד ז' פסוקים בהא קאמר שהאחרון יקרא ד' אלא דאכתי לא ידענא מנא ליה הך מילתא דמעלין בקדש עדיף טפי מהא דאמצעי משובח דמשמע בשמעתין דשקולים הם ויש ליישב ועיין עוד בסמוך:

    שם וביום השבת תרי ובראשי חדשיכם חמשה היכי ליעבד ליקרי תרי מהא וחד מהנך וכו' נראה הא דנקיט בכה"ג ולא נקיט תרי מהא ותרי מהנך דאכתי פשו להו מובראשי חדשיכם תלתא אלא דאפ"ה כיון דליכא בין הכל אלא ז' פסוקים בין הנך תרי גברי שהם השלישי והרביעי והדין הוא שיקרא הרביעי ד' דמעלין בקדש כדאיתא לעיל משא"כ בשלישי ליכא צד למעליותא כיון שאינו אמצעי כנ"ל וק"ל:

    Penei Yehoshua on Megillah 21b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    אֶלָּא הָא דְּתָנִי רַב שִׁימִי אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֲשָׂרָה פְּסוּקִים בְּבֵית הַכְּנֶסֶת. מלשון זה משמע דנתחדשה לו שאלה זו מכח הטעם שאמר בשלשה העולין בשני וחמישי ומנחה, וצריך להבין מה שייכות יש לזה בזה? ונראה לי בס"ד כי בתחלה היה חושב השואל טעם לעשרה פסוקים כנגד חמשה חומשי תורה וחמשה ספרי תהלים שמכוונים כנגדן כמו שאמרו רבותינו ז"ל (מדרש תהלים שוחר טוב) משה נתן לישראל חמשה חומשי תורה וכנגדן נתן להם דוד ספרי תהלים, אך עתה ששמע טעם לשלשה העולין הוא 'כְּנֶגֶד תּוֹרָה נְבִיאִים וּכְתוּבִים' אם כן עשינו לתורה וכתובים רמז בשלשה העולין ותו אין צריך לעשות להם רמז בעשרה פסוקים! לכן שאל 'הָעֲשָׂרָה כְּנֶגֶד מִי?'

    אָמַר רָבָא רִאשׁוֹן שֶׁקָּרָא אַרְבָּעָה מְשֻׁבָּח. שֵׁנִי שֶׁקָּרָא אַרְבָּעָה מְשֻׁבָּח. שְׁלִישִׁי שֶׁקָּרָא אַרְבָּעָה מְשֻׁבָּח. קשה הוה ליה למימר בקיצור כל אחד משלשה שקרא ארבעה הרי זה משובח? ונראה לי בס"ד אי הוה תני הכי הוה אמינא אין חילוק ביניהם במעלות השבח לכך פרט אותם בזה את זה לומר שהם עולים זה על גבי זה בשבח כי שבחן הוא בשתים, האחד שקרא ארבעה והשני שהיה זריז לקרות קודם חבירו וכמו שכתב מהרש"א ז"ל במה שאמר 'וְשַׁבְּחֵיהּ רַב פָּפָּא' ולפי זה הראשון שקרא ארבעה הוא משובח יותר מן השני והשלישי אשר גם הם קרו ארבעה והשני שקרא ארבעה הוא משובח יותר מהשלישי שקרא ארבעה מפני שקדם לשלישי, ולכן נקטינהו בתלת בבי בזה את זה ללמדינו שהם זה על גבי זה במעלה. ועוד נראה לי בס"ד הא דחילקם לתלת בבי ולא כללם ביחד, כי באמת עשרה פסוקים לשלשה עולין הם חיוב מפני שיש בעשרה טעם כדאמר בתלמודא אך אם רצו אלו השלשה לקרות יותר מעשרה פסוקים הרשות בידם ובדאי מצוה עבדי אך אינם דומין אלו הפסוקים היתרים במעלה לאותם העשרה פסוקים שהם חיוב שיש בהם ממש. והשתא הכי קאמר רבא, ראשון שקרא ארבעה בשביל שקרא ארבעה פסוקים שהם חיוב ואם אחר שקרא הראשון ארבעה בא השני וקרא ארבעה הוה אמינא אין זה משובח מפני שחטף פסוק אחר מהשלישי שיבא אחריו כי לא נשאר לשלישי מן פסוקים של החיוב אלא רק שני פסוקים וצריך הוא להשלים לקרות פסוק אחד עשר שהוא מלבד החיוב ולהכי קא משמע לן גם זה משובח בקריאת הארבעה אף על פי שחטף פסוק אחר מפסוקי החיוב מן השלישי ואם אחר שקרא השני ארבעה בא השלישי וקרא ארבעה הוה אמינא אין לזה שבח בקריאת הארבעה מפני שפסוק השלישי ופסוק הרביעי קראם מפסוקים שהם היתרים על העשרה של החיוב ולהכי קא משמע לן גם זה השלישי שקרא ארבעה הרי זה משובח בשבח המגיע מקרית ארבע.

    Ben Yehoyada on Megillah 21b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Megillah, daf 21, Amud Bet, about 475 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 138 words

      Opens “תנא: מה שאין כן בתורה. תנו רבנן:…”

    2. Segment 27 words

      Opens “מאי טעמא? כיון דחביבה יהבי דעתייהו ושמעי.…”

    3. Segment 326 words

      Opens “מקום שנהגו לברך יברך. אמר אביי: לא…”

      Named: רב יהודה, אביי, שמואל.

    4. Segment 445 words

      Opens “מאי משמע דהאי ״עובר״ לישנא דאקדומי הוא?…”

      Named: רב נחמן בר יצחק, שמואל, אביי.

    5. Segment 512 words

      Opens “לפניה, מאי מברך רב ששת מקטרזיא איקלע…”

      Named: רב ששת, רב אשי.

    6. Segment 653 words

      Opens “לאחריה מאי מברך ברוך אתה ה' אלהינו…”

      Named: רב את, רב פפא, רבא.

    7. Segment 724 words

      Opens “בשני ובחמישי בשבת במנחה קורין שלשה וכו':…”

      Named: רב אסי, רבא.

    8. Segment 819 words

      Opens “אלא הא דתני רב שימי אין פוחתין…”

      Named: רב שימי.

    9. Segment 937 words

      Opens “א"ר יהושע בן לוי כנגד עשרה בטלנין…”

      Named: רב יוסף, רבי לוי, רבי יוחנן.

    10. Segment 1023 words

      Opens “הי נינהו ויאמר דבראשית הני תשעה הוו…”

    11. Segment 1114 words

      Opens “אמר רבא ראשון שקרא ד' משובח שני…”

      Named: רבא.

    12. Segment 1228 words

      Opens “ראשון שקרא ד' משובח דתנן בשלש קופות…”

    13. Segment 1329 words

      Opens “אמצעי שקרא ארבעה משובח דתניא (במדבר ח,…”

      Named: רבי ונר, רבי כלפי, רבי יוחנן.

    14. Segment 1422 words

      Opens “ואחרון שקרא ארבעה משובח משום מעלין בקדש…”

      Named: רב פפא.

    15. Segment 1512 words

      Opens “אין פוחתין מהן ואין מוסיפין: תנא הפותח…”

    16. Segment 1614 words

      Opens “והאידנא דכולהו מברכי לפניה ולאחריה היינו טעמא…”

    17. Segment 1737 words

      Opens “בראשי חדשים ובחולו של מועד קורין ארבעה…”

      Named: רב מרבא, עולא, רבא.

    18. Segment 1835 words

      Opens “ניקרי תרי תלתא תלתא פסוקין פשו להו…”

    Sages named on this page

    • Rav Yosef · Third Generation Amoraim

      Rav Yosef, a prominent blind Amora, was a student of Rav Yehuda bar Yechezkel and a contemporary of Rabbah.

      Source: Megillah 21b · Segment 9 — “…בטלנין שבבית הכנסת רב יוסף אמר כנגד עשרת הדברות…

    • Shmuel · First Generation Amoraim

      Shmuel, a prominent Amora, was a student of Rabbi Judah the Prince and a contemporary of Rav.

      Source: Megillah 21b · Segment 3 — “…רב יהודה אמר שמואל: כל המצות כולן מברך עליהן…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Megillah 21b · Segment 3 — “…לברך יברך. אמר אביי: לא שנו אלא לאחריה, אבל…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Megillah 21b · Segment 17 — “…וכו': בעא מיניה עולא בר רב מרבא פרשת ראש…

    Encyclopedia entries citing this page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Megillah 21b

    Open in the reader
    Reverse sources — sages citing this page

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026