Talmud Builders

    Megillah 31b

    Back to index

    English translation — Megillah 31b

    Translation: William Davidson Edition - English. Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1When the New Moon of Av occurs on Shabbat, they read as the haftara the portion that includes the verse “Your New Moons and your Festivals, My soul hated; they were a burden to Me” (Isaiah 1:14). The Gemara asks: What is the meaning of: “They were a burden to Me”? The Gemara explains: The Holy One, Blessed be He, said: It is not enough for the Jewish people that they sin before Me, but in addition, they burden Me to reconsider what harsh decree I shall bring upon them, for they are petitioning Me to annul those decrees.

    2The Gemara asks: On the Ninth of Av itself, what do we read as the haftara ? Rav said: The portion containing the verse “How did the faithful city become a harlot?” (Isaiah 1:21). The Gemara asks: What Torah portion do they read? It is taught in a baraita that others say: They read the portion containing the verse “But if you will not hearken to me” (Leviticus 26:14). Rabbi Natan bar Yosef said: They read the portion containing the verse: “How long will this people provoke me?” (Numbers 14:11). And some say: They read the portion containing the verse: “How long shall I bear with this evil congregation?” (Numbers 14:27). The Gemara comments that Abaye said: Nowadays, everyone is accustomed to read the portion of “When you shall beget children” (Deuteronomy 4:25–40), and they read as the haftara the portion of “I will utterly consume them” (Jeremiah 8:13–9:23).

    3§ The mishna states: In the non-priestly watches they read the act of Creation. The Gemara asks: From where are these matters derived, i.e., why do they read the account of Creation? Rabbi Ami said: To allude to the fact that were it not for the non-priestly watches, heaven and earth would not endure, as it is stated: “Were it not for My covenant day and night, I would not have set the statutes of heaven and earth” (Jeremiah 33:25). God’s covenant is referring to the offerings sacrificed in the Temple, which sustain the world.

    4And with regard to Abraham it is written: “And he said, O Lord God, by what shall I know that I shall inherit it?” (Genesis 15:8). Abraham said before the Holy One, Blessed be He: Master of the Universe, perhaps, Heaven forbid, the Jewish people will sin before You, and You will do to them as You did to the generation of the Flood and as You did to the generation of the Dispersion, i.e., You will completely destroy them? God said to him: No, I will not do that.

    5Abraham then said before Him: Master of the Universe: “By what shall I know this?” God said to him: “Take Me a heifer of three years old” (Genesis 15:9). With this, God intimated to Abraham that even if his descendants will sin, they will be able to achieve atonement through sacrificing offerings. Abraham said before Him: Master of the Universe, this works out well when the Temple is standing and offerings can be brought to achieve atonement, but when the Temple will no longer be standing, what will become of them? God said to him: I have already established for them the order of offerings, i.e., the verses of the Torah pertaining to the halakhot of the offerings. Whenever they read those portions, I will deem it as if they sacrificed an offering before Me, and I will pardon them for all of their iniquities.

    6§ The mishna states: On fast days the congregation reads the portion of blessings and curses (Leviticus, chapter 16), and one may not interrupt the reading of the curses by having two different people read them. Rather, one person reads all of them. The Gemara asks: From where are these matters derived? Why does one not interrupt the reading of the curses? Rabbi Ḥiyya bar Gamda said that Rabbi Asi said: For the verse states: “My son, do not despise the chastening of the Lord, nor be weary of His correction” (Proverbs 3:11). If one makes a break in the middle of the curses, it appears as if he loathes rebuke.

    7Reish Lakish said a different answer: It is because one does not say a blessing over a calamity. If a second person were to begin to read in the middle of the portion of the curses, the blessing upon his reading would be considered a blessing over a calamity. Rather, what does one do? It is taught in a baraita : When one begins the reading, one begins with the verse before the curses, and when one concludes the reading, one concludes with the verse after them. In this way, neither the blessing before the reading nor after it relates directly to verses of calamity.

    8Abaye said: They taught this only with regard to the curses that are recorded in Leviticus, but with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, one may interrupt them by having two different people read them. What is the reason for this distinction? These curses in Leviticus are stated in the plural, and Moses pronounced them from the mouth of the Almighty. As such, they are more severe. However, these curses in Deuteronomy are stated in the singular, and Moses said them on his own, like the rest of the book of Deuteronomy. They are therefore less harsh and may be interrupted.

    9It was related that Levi bar Buti was once reading the portion of the curses before Rav Huna, and he was stammering in his reading, as it was difficult for him to utter such harsh pronouncements. Rav Huna said to him: If you wish, you may stop where you are and a different reader will continue, for they taught one may not have two people read the curses only with regard to the curses that are recorded in Leviticus. But with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, one may interrupt them by having two different people read them.

    10It is taught in a baraita : Rabbi Shimon ben Elazar said: Ezra enacted for the Jewish people that they should read the portion of the curses that are recorded in Leviticus before Shavuot and the portion of the curses that are recorded in Deuteronomy before Rosh HaShana. The Gemara asks: What is the reason for this? Abaye said, and some say that it was Reish Lakish who said: In order that the year may conclude together with its curses, and the new year may begin without the ominous reading of the curses.

    11The Gemara asks: Granted, with regard to the curses that are recorded in Deuteronomy, there is relevance to the reason: In order that the year may conclude together with its curses, for Rosh HaShana is clearly the beginning of a new year. However, with regard to the curses that are recorded in Leviticus, what relevance does that reason have? Is that to say Shavuot is a new year? The Gemara answers: Yes, indeed, Shavuot is also a new year, as we learned in a mishna ( Rosh HaShana 16a): And on Shavuot , divine judgment is made concerning the fruit of the trees, which indicates that Shavuot also has the status of a new year.

    12It is taught in a baraita : Rabbi Shimon ben Elazar says: If old men say to you: Demolish, and children say to you: Build, then demolish and do not build, because the demolishing of old men is ultimately as constructive as building, despite the fact that it appears destructive, and the building of children is as destructive as demolishing. An indication of this matter is Rehoboam, son of Solomon. He ignored the advice of the Elders and did not lower himself before his people, which ultimately led to the people rebelling against him.

    13The Sages taught in a baraita : With regard to the place in the Torah where the congregation concludes the reading on Shabbat morning, it is from there that they continue to read in the afternoon service on Shabbat. Where they conclude in the afternoon service on Shabbat, from there they continue to read on Monday morning. Where they conclude on Monday, from there they continue to read on Thursday morning. Where they conclude on Thursday, from there they continue to read on the coming Shabbat. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda says: With regard to the place in the Torah where they conclude the reading on Shabbat morning, it is from there that they continue to read in the afternoon service on Shabbat. And from that same place they continue to read on Monday morning, and on Thursday morning, and on the coming Shabbat.

    14The Gemara notes that Rabbi Zeira said: The halakha is that with regard to the place where they conclude the reading on Shabbat morning, it is from there that they continue to read in the afternoon service on Shabbat. And from that same place they continue to read on Monday morning, and on Thursday morning, and on the coming Shabbat. The Gemara asks: If so, let him simply say: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Why did he have to explicitly state the whole halakha ?

    License: CC-BY-NC

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    From where do we know this?what is the link between the creation and the ma'amadot?

    License: CC0

    מגילה 31 עמוד ב

    1ראש חדש אב שחל להיות בשבת, מפטירין (ישעיהו א, יד) ״חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח״. מאי ״היו עלי לטורח״? אמר הקב"ה לא דיין להם לישראל שחוטאין לפני, אלא שמטריחין אותי לידע איזו גזירה קשה אביא עליהם.

    2בתשעה באב גופיה מאי מפטרינן? אמר רב: (ישעיהו א, כא) ״איכה היתה לזונה״. מקרא מאי? תניא, אחרים אומרים: (ויקרא כו, יד) ״ואם לא תשמעו לי״, ר' נתן בר יוסף אומר: (במדבר יד, יא) ״עד אנה ינאצוני העם הזה״, ויש אומרים: (במדבר יד, כז) ״עד מתי לעדה הרעה הזאת״. אמר אביי: האידנא נהוג עלמא למיקרי (דברים ד, כה) ״כי תוליד בנים״, ומפטירין (ירמיהו ח, יג) ״אסוף אסיפם״.

    3[במעמדות] במעשה בראשית וכו'. מנהני מילי? א"ר אמי: אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: ״(ירמיהו לג״, כה) ״אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי״.

    4וכתיב: ״(בראשית טו״, ב) ״ויאמר ה' אלהים במה אדע כי אירשנה״, אמר אברהם לפני הקב"ה רבש"ע שמא ח"ו ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור הפלגה? אמר לו: לאו.

    5אמר לפניו: רבש"ע ״במה אדע״? אמר לו: ״קחה לי עגלה משולשת וגו'״. אמר לפניו: רבש"ע תינח בזמן שבית המקדש קיים. בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם? אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן, ומוחל אני על כל עונותיהם.

    6בתעניות ברכות וקללות, ואין מפסיקין בקללות. מה"מ אמר ר' חייא בר גמדא אמר רבי אסי: דאמר קרא ״(משלי ג״, יא) ״מוסר ה' בני אל תמאס״.

    7ריש לקיש אמר: לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות: אלא היכי עביד? תנא: כשהוא מתחיל מתחיל בפסוק שלפניהם, וכשהוא מסיים מסיים בפסוק שלאחריהן.

    8אמר אביי: לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים, אבל קללות שבמשנה תורה פוסק. מאי טעמא הללו בלשון רבים אמורות, ומשה מפי הגבורה אמרן, והללו בלשון יחיד אמורות, ומשה מפי עצמו אמרן.

    9לוי בר בוטי הוה קרי וקא מגמגם קמיה דרב הונא בארורי. אמר לו: אכנפשך. לא שנו אלא קללות שבתורת כהנים, אבל שבמשנה תורה פוסק.

    Baraita

    10תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת, ושבמשנה תורה קודם ר"ה מאי טעמא? אמר אביי ואיתימא ריש לקיש: כדי שתכלה השנה וקללותיה.

    11בשלמא שבמשנה תורה, איכא כדי שתכלה שנה וקללותיה. אלא שבתורת כהנים, אטו עצרת ראש השנה היא? אין, עצרת נמי ראש השנה היא. דתנן: ובעצרת על פירות האילן.

    Baraita

    12תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם יאמרו לך זקנים ״סתור״ וילדים ״בנה״ סתור ואל תבנה, מפני שסתירת זקנים בנין, ובנין נערים סתירה. וסימן לדבר (מלכים א יב, כא) רחבעם בן שלמה.

    Baraita

    13ת"ר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה, במנחה שם קורין בשני, בשני שם קורין בחמישי, בחמישי שם קורין לשבת הבאה, דברי ר' מאיר. ר' יהודה אומר: מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה, ובשני ובחמישי, ולשבת הבאה.

    14אמר רבי זירא: הלכה, מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה, ובשני ובחמישי, ולשבת הבאה. ולימא: הלכה כרבי יהודה!

    Tosafot

    ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו'ואין אנו עושין כן אלא מפטיר בירמיה שמעו דבר ה' ובשבת שלפני ט"ב חזון ישעיהו והטעם לפי שאנו נוהגין על פי הפסיקתא לומר ג' דפורענותא קודם תשעה באב ואלו הן דברי ירמיה שמעו דבר ה' חזון ישעיהו ובתר תשעה באב שב דנחמתא ותרתי דתיובתא ואלו הן נחמו נחמו ותאמר ציון עניה סוערה לבדה אנכי אנכי רני עקרה קומי אורי שוש אשיש דרשו שובה ולפיכך מקדימין עניה סוערה קודם רני עקרה דדרך הנחמות להיות הולכות ומשובחות יותר וסדר זה מתחיל בפנחס וסימניך דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש ולעולם שוש אשיש באתם נצבים דהיינו שבת שלפני ר"ה לפי שהוא סוף הנחמות ודרשו בצום גדליה ושובה בשבת שלפני יום הכפורים וכשיש שבת בין יום הכפורים לסוכות אז הוי דרשו בשבת שלפני יום הכפורים משום דכתיב ביה דרשו ה' בהמצאו והיינו בימי תשובה ושובה בין כפור לסוכות דכתיב בה ונתתי לך יורה ומלקוש וכן וה' נתן קולו לפני חילו דמישתעי במים דשייך שפיר לפני סוכות וזה המנהג לא ישתנה לעולם ע"פ הפסיקתא וכן פירש ר"ת ולא כדברי רב החובל ההופך ומבלבל לומר שובה קודם כפור ושוש אשיש בין כפור לסוכות דאין להפסיק בין השש נחמות לשביעית אלא כדברי רבינו תם עם ישרים נחתם שוש אשיש בראשיתו ושובה באחריתו והא שאין אנו מפטירין חזון בשבת שחל בו ר"ח אב משום דקיימא לן דאין אבילות חל אלא בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכה ורב דאמר דמפטיר חזון סבר דהאבלות חל מיד שנכנס ר"ח ואין הלכה כן וכן פירש הר"ר אליעזר ממיץ ולכך אנו מפטירין שמעו וכן אנו נוהגין ע"פ מסכת סופרים שאנו קורין ויחל בתעניות ובמתניתין אמרינן שקורין ברכות וקללות:

    אין מפסיקין בקללותוקורין אחד משום דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו א"ר אחא אל תעש התוכחה קוצים קוצים וא"ר יהושע דסכנין אני אמרתי עמו אנכי בצרה ואם כן אין דין שיברכוני בני על הצרות שלהם אלא יקרא אחד הכל ויתחיל בדבר אחר ויסיים בדבר אחר ואז יוכל לברך תחילה וסוף:

    מתחיל בפסוק שלפניהםלאו דוקא פסוק דהא יש פרשה ואין מתחילין ומשיירין בפחות משלשה פסוקים:

    משה מעצמו אמרםוברוח הקדש:

    קללות שבת"כ קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנהשאלו בבית המדרש של רבינו נסים למה מחלקים פרשת נצבים וילך לשנים כשיש ב' שבתות בין ר"ה לסוכות בלא יוה"כ ואין מחלקין מטות ומסעי שארוכות יותר והשיב לפי שבאתם נצבים יש קללות שקלל ישראל ורוצה לסיימם קודם ר"ה וקשה שאנו לא מחשבינן הקללות שקלל משה ישראל כדמשמע בפרק המוכר את הספינה (ב"ב דף פח: ושם) א"ר לוי בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו הקב"ה בירך ישראל בכ"ב וקללן בשמנה ומשה ברכם בשמנה וקללם בעשרים ושתים וחשיב מואם לא תשמעו עד ואין קונה משמע בהדיא שעד אין קונה הוי מן הקללות ולא יותר ועוד קשיא לפי סברתו אמאי אין קורין האזינו קודם ר"ה שהרי גם שם יש קללות מזי רעב ולחומי רשף לכך נראה לי הטעם שאנו מחלקים אותן לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר"ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לר"ה ומטעם זה אנו קורין במדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת: ילמדנו של פרשת יתרו אין אדם רשאי לקרות בתורה עד שיסדיר הפרשה ג' פעמים שנאמר (איוב כ״ח:כ״ז) אז ראה ויספרה חקרה והכינה ואחרי כן ויאמר לאדם ואסור לסמוך על הבימה דמה נתינתה מעומד אף קריאתה מעומד:

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ופשוטה היא אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן שנאמר אל תקוץ בתוכחתו מ"ט שאין מפסיקין.

    שאין אומרים ברכה על הפורענותהיכי עבדינן תנא כשמתחיל מתחיל בפסוק שלפניהם וכשמסיים מסיים בפסוק שלאחריהם ואמר אביי לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים והן אם בחקותי תלכו שנא' בלשון רבים ומשה רבינו מפני הגבורה אמרן אבל שבמשנה תורה פוסק מ"ט דבלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן להיכתב. וכן אמר רב הונא ללוי בר בוטא דהוה מגמגם וקורא בארורי דמשנה תורה. א"ל אכנפשך קללות שבמשנה תורה פוסק.

    ר' שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל להיות קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת שהיא ר"ה לדין האילנות דתנן בד' פרקים העולם נידון.

    ובעצרת על פירות האילןוקללות שבמשנה תורה קודם ר"ה כדי שתכלה שנה וקללותיה.

    תניא אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה כו'.

    בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן כו'אמר שמואל מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה בשבת ובשני ובחמישי ובשבת הבאה:

    Babylonian Talmud · folio map

    Megillah 31b

    Megillah 31b. The full printed text of this folio side — 14 numbered segments, about 465 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    From where do we know this? what is the link between the creation and the ma'amadot?

    Rashi on Megillah 31b · Sefaria · CC0

    Tosafot

    ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי וגו' ואין אנו עושין כן אלא מפטיר בירמיה שמעו דבר ה' ובשבת שלפני ט"ב חזון ישעיהו והטעם לפי שאנו נוהגין על פי הפסיקתא לומר ג' דפורענותא קודם תשעה באב ואלו הן דברי ירמיה שמעו דבר ה' חזון ישעיהו ובתר תשעה באב שב דנחמתא ותרתי דתיובתא ואלו הן נחמו נחמו ותאמר ציון עניה סוערה לבדה אנכי אנכי רני עקרה קומי אורי שוש אשיש דרשו שובה ולפיכך מקדימין עניה סוערה קודם רני עקרה דדרך הנחמות להיות הולכות ומשובחות יותר וסדר זה מתחיל בפנחס וסימניך דש"ח נו"ע אר"ק שד"ש ולעולם שוש אשיש באתם נצבים דהיינו שבת שלפני ר"ה לפי שהוא סוף הנחמות ודרשו בצום גדליה ושובה בשבת שלפני יום הכפורים וכשיש שבת בין יום הכפורים לסוכות אז הוי דרשו בשבת שלפני יום הכפורים משום דכתיב ביה דרשו ה' בהמצאו והיינו בימי תשובה ושובה בין כפור לסוכות דכתיב בה ונתתי לך יורה ומלקוש וכן וה' נתן קולו לפני חילו דמישתעי במים דשייך שפיר לפני סוכות וזה המנהג לא ישתנה לעולם ע"פ הפסיקתא וכן פירש ר"ת ולא כדברי רב החובל ההופך ומבלבל לומר שובה קודם כפור ושוש אשיש בין כפור לסוכות דאין להפסיק בין השש נחמות לשביעית אלא כדברי רבינו תם עם ישרים נחתם שוש אשיש בראשיתו ושובה באחריתו והא שאין אנו מפטירין חזון בשבת שחל בו ר"ח אב משום דקיימא לן דאין אבילות חל אלא בשבוע שחל ט"ב להיות בתוכה ורב דאמר דמפטיר חזון סבר דהאבלות חל מיד שנכנס ר"ח ואין הלכה כן וכן פירש הר"ר אליעזר ממיץ ולכך אנו מפטירין שמעו וכן אנו נוהגין ע"פ מסכת סופרים שאנו קורין ויחל בתעניות ובמתניתין אמרינן שקורין ברכות וקללות:

    אין מפסיקין בקללות וקורין אחד משום דכתיב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו א"ר אחא אל תעש התוכחה קוצים קוצים וא"ר יהושע דסכנין אני אמרתי עמו אנכי בצרה ואם כן אין דין שיברכוני בני על הצרות שלהם אלא יקרא אחד הכל ויתחיל בדבר אחר ויסיים בדבר אחר ואז יוכל לברך תחילה וסוף:

    מתחיל בפסוק שלפניהם לאו דוקא פסוק דהא יש פרשה ואין מתחילין ומשיירין בפחות משלשה פסוקים:

    משה מעצמו אמרם וברוח הקדש:

    קללות שבת"כ קודם עצרת ושבמשנה תורה קודם ראש השנה שאלו בבית המדרש של רבינו נסים למה מחלקים פרשת נצבים וילך לשנים כשיש ב' שבתות בין ר"ה לסוכות בלא יוה"כ ואין מחלקין מטות ומסעי שארוכות יותר והשיב לפי שבאתם נצבים יש קללות שקלל ישראל ורוצה לסיימם קודם ר"ה וקשה שאנו לא מחשבינן הקללות שקלל משה ישראל כדמשמע בפרק המוכר את הספינה (ב"ב דף פח: ושם) א"ר לוי בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת ב"ו הקב"ה בירך ישראל בכ"ב וקללן בשמנה ומשה ברכם בשמנה וקללם בעשרים ושתים וחשיב מואם לא תשמעו עד ואין קונה משמע בהדיא שעד אין קונה הוי מן הקללות ולא יותר ועוד קשיא לפי סברתו אמאי אין קורין האזינו קודם ר"ה שהרי גם שם יש קללות מזי רעב ולחומי רשף לכך נראה לי הטעם שאנו מחלקים אותן לפי שאנו רוצים להפסיק ולקרות שבת אחת קודם ר"ה בפרשה שלא תהא מדברת בקללות כלל שלא להסמיך הקללות לר"ה ומטעם זה אנו קורין במדבר סיני קודם עצרת כדי שלא להסמיך הקללות שבבחוקותי לעצרת: ילמדנו של פרשת יתרו אין אדם רשאי לקרות בתורה עד שיסדיר הפרשה ג' פעמים שנאמר (איוב כ״ח:כ״ז) אז ראה ויספרה חקרה והכינה ואחרי כן ויאמר לאדם ואסור לסמוך על הבימה דמה נתינתה מעומד אף קריאתה מעומד:

    Tosafot on Megillah 31b · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ופשוטה היא אין מפסיקין בקללות אלא אחד קורא את כולן שנאמר אל תקוץ בתוכחתו מ"ט שאין מפסיקין.

    שאין אומרים ברכה על הפורענות היכי עבדינן תנא כשמתחיל מתחיל בפסוק שלפניהם וכשמסיים מסיים בפסוק שלאחריהם ואמר אביי לא שנו אלא בקללות שבתורת כהנים והן אם בחקותי תלכו שנא' בלשון רבים ומשה רבינו מפני הגבורה אמרן אבל שבמשנה תורה פוסק מ"ט דבלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרן להיכתב. וכן אמר רב הונא ללוי בר בוטא דהוה מגמגם וקורא בארורי דמשנה תורה. א"ל אכנפשך קללות שבמשנה תורה פוסק.

    ר' שמעון בן אלעזר אומר עזרא תיקן להן לישראל להיות קורין קללות שבתורת כהנים קודם עצרת שהיא ר"ה לדין האילנות דתנן בד' פרקים העולם נידון.

    ובעצרת על פירות האילן וקללות שבמשנה תורה קודם ר"ה כדי שתכלה שנה וקללותיה.

    תניא אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה כו'.

    בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן כו' אמר שמואל מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה בשבת ובשני ובחמישי ובשבת הבאה:

    Rabbeinu Chananel on Megillah 31b · Sefaria

    Rashba

    ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין חדשיכם ומועדיכם וכו' ואנו נוהגין על פי הפסיקתא ומתקנת הראשונים ז"ל להיות קורין לפני תשעה באב תלת דפורענותא שמעו דבר ה' דברי ירמיהו חזון ישעיהו ולאחר תשעה באב שבע דנחמתא ותרתי דתיובתא. וכן מה ששנינו במשנתינו (לעיל מגילה ל, ב - לא, א) בתעניות בברכות וקללות אין אנו נוהגין כן אלא קורין ויחל.

    הלכה מקום שמפסיקין בשבת בשחרית וכו', ולימא הלכה כרבי יהודה משום דאפכי להו. ואם תאמר לימא הלכה כתנא דמתניתין (לעיל עמוד א) דקתני ואין עולה להם מן החשבון. יש לומר דהוה אמינא דמתניתין הכי קתני בשני ובחמישי ובשבת במנחה קורין כסדרן דמקום שמסיים בשני שם מתחיל בחמישי ואין עולה להם לשבת הבאה מן המנין אלא חוזר וקורא מראש הסדר, וזו מחלוקת שלישי, והלכך לאפוקי מילתיה מכל ספק אמר הכין בהדיא.

    Rashba on Megillah 31b · Sefaria

    Ritva

    ת"ר מקום שמפסיקין וכו' עד ולימא הל' כר' יהודה משום דמפכי להו וכ"ת לימא הלכה כמשנתנו דקתני בהדיא כר' יהודה בב' ובה' ובשבת ובמנחה קורין כסדרן כלומר מראש הסדר והיינו כר' יהודה. וי"ל דאי ממתני' לא מיפרשא מילתא שפיר ודי' ה"א דמתני' דעת ג' היא והכי קתני קורין כסדרן כלומר כי מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין במנחה בשבת ובב' מתחיל ממקום שפסק במנחה ובה' ממקו' שפסק בב' אבל אינו עולה להם מן החשבון בשב' שחרי' מתחיל מראש הסדר להכי אמר לה בהדיא למיפק מכל ספיקא:

    Ritva on Megillah 31b · Sefaria

    Meiri

    ר"ח אב שחל בשבת מפטירין בחזון ישעיהו ועכשיו נהגו להפטיר כן בכל שבת שלפני ט' באב וט' באב עצמו קורין בכי תוליד בנים ומפטירין באסוף אסיפם במעמדות קורין במעשה בראשית שאלמלא קרבנות לא נתקיימו שמים וארץ ומ"מ יי' יראה ללבב וכשאין קרבנות זכירתן עולה לנו במקום הקרבתן שלא הקרבן מכפר אלא התשובה הבאה בסבתו והרי אף הזכירה משמשת כך ואף התפלה עומדת להם בזו:

    לעולם יהא אדם רך ואל יתמיד בשררה וילמד אדם ממדת קונו שכל מקום שאתה מוצא גבורתו שם אתה מוצא ענותנותו ודבר זה כתוב בתורה שנוי בנביאים משולש בכתובים:

    מה שביארנו במשנה שאין מפסיקין בקללות דוקא של ת"כ אבל משנה תורה פוסק מה בין אלו לאלו הללו בלשון רבים אמורות ומשה מפי הגבורה אמרן [והללו בלשון יחיד אמורות ומשה מפי עצמו אמרו] ר"ל בלשון עצמו מ"מ עכשו נהגו שלא להפסיק אף באלו עזרא תקן להם לישראל שיהיו קורין קללות שבת"כ קודם עצרת ושל משנה תורה קודם ר"ה כדי שתכלה שנה וקללותיה:

    לעולם יהא אדם שומע לעצת גדוליו אם יאמרו לך זקנים סתור וילדים בנה סתור ואל תבנה מפני שסתירת זקנים בנין ובנין נערים סתירה ראיה לדבר רחבעם בן שלמה:

    Meiri on Megillah 31b · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    בד"ה ר"ח אב כו' ושובה באחריתו וי"א שאין אנו מפטירין חזון כו' עכ"ל כצ"ל והוא טעם שאף לפי התלמוד יפה אנו נוהגין שאין אנו קורין חזון בראש חדש אב שחל בשבת ועיין ברא"ש ובמרדכי:

    בא"ד ורב דאמר דמפטיר חזון כו' עכ"ל כן היה בנוסחא שלהם בשמעתין אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת אמר רב ר"ח אב שחל בשבת מפטירין חדשיכם כו' וכ"ה ברא"ש ע"ש:

    בד"ה משה מעצמו כו' וחשיב מואם לא תשמעו עד ואין כו' עכ"ל כצ"ל:

    Chidushei Halachot on Megillah 31b · Sefaria

    Ben Yehoyada

    לֹא דַּיָּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁחוֹטְאִין לְפָנַי, אֶלָּא שֶׁמַּטְרִיחִין אוֹתִי לֵידַע אֵיזוֹ גְּזֵרָה קָשָׁה אָבִיא עֲלֵיהֶם. הא ודאי אין טורח שייך אצלו יתברך, כי הוא יתברך לא ייעף ולא יגע, אין חקר לתבונתו, וכל העולם כולו סוקרו בסקירה אחת, דכתיב (ישעיה מ, כו) הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם, (תהלים לג, טו) הַמֵּבִין כָּל מַעֲשֵׂיהֶם, אך לשון זה נאמר לשכך את האוזן, להלהיב לבבות ישראל ולהחרידם שיהיה העון קשה וחמור בעיניהם ויעשו תשובה. ועוד נראה לי נקיט הכי על דרך מה שכתב רבינו מהר"ם אלשיך ז"ל בביאור 'מנאן לידע הנותרים' (רש"י על במדבר א, א) דהכונה הוא שיהיו הנותרים יודעין כמה הן, וכן כאן לידע המלאכים ונשמות הצדיקים איזו גזרה קשה אביא עליהם יען כי דרכו יתברך להודיע תחלה את הגזרה למלאכים ונשמות הצדיקים אשר למעלה בשמים ואשר בגן עדן הארץ כדי שיתפללו על החיים כמו שנאמר (עמוס ג, ז) 'כִּי לֹא יַעֲשֶׂה אֲדֹ' אֱלֹקִים דָּבָר כִּי אִם גָּלָה סוֹדוֹ אֶל עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים'.

    (ויקרא כג, מד) 'וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי הֳ' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל', מִצְוָתָן שֶׁיִּהְיוּ קוֹרִין אוֹתָן, כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ. נראה לי דריש הפסוק הכי מה שידבר משה את מֹעֲדֵי הֳ' המקראות השייכים למועדי ה' צריך שיהיו המקראות האלה נקראים אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כל מקרא בזמנו. אמנם צריך להבין למה יש מצוה בחיוב קריאת פרשיות המועדים בזמנם והלא כל הפרשיות תורה הם, וכל זמן שאדם קורא בתורה יש בזה מצוה ומה הפרש יש בין מקרא בזמנו למקרא שאינו בזמנו? ונראה לי בס"ד בהקדים מה שכתב הרב שער החצר ז"ל בשם ספר כ"י וזה לשונו, ידוע מה שאמרו רבותינו ז"ל כי כשעבדו ישראל את העגל היה שש שעות ולא יותר, וקיימא לן בביטול האיסור צריך ששים כנגדו, ועל כן כדי שיתבטל האיסור של שש שעות מה עשה הקב"ה? תקן לישראל שלש רגלים, שהם שבעת ימי סוכה ושבעת ימי פסח ויום אחד של שבועות, ובאלו ט"ו ימים יש שלש מאות וששים שעות! ובזה פירשו כונת המסרא ארבע פסוקים של אלה, והם (תהלים מב, ה) אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי, (שמות לב, ד) אֵלֶּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל, (ישעיה מט, טו) גַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה, (ויקרא כג, ד) אֵלֶּה מוֹעֲדֵי הֳ', רוצה לומר אֵלֶּה אֶזְכְּרָה תמיד כדי לתקן ואיזהו אֵלֶּה? ואמר אֵלֶּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל שאמרו בעגל. ומה התיקון אשר נעשה כדי שֶׁגַּם אֵלֶּה תִשְׁכַּחְנָה? והשיב ואמר אֵלֶּה מוֹעֲדֵי הֳ ' שעל ידי שמירת המועדים שהם ש"ס שעות מתבטלים אותם שש שעות של העגל שאמרו בם 'אֵלֶּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל' עד כאן דברי ספר כ"י שהביא הרב ז"ל שם יעוין שם. ובזה פירשתי בס"ד רמז הכתוב מה שאמר הש"ית למשה רבינו ע"ה אחר מעשה העגל, (שמות לג, יט) 'אֲנִי אַעֲבִיר כָּל טוּבִי עַל פָּנֶיךָ' תיבת טוּבִי תחלקנה לשתים וקרי בה 'ט"ו בי' פירוש בשביל תיקון עון העגל לבטל שש שעות של איסור אֲנִי אַעֲבִיר כָּל ט " ו יום של פסח ושבועות וסוכות בִּי כלומר בקדושתי כדי לבטל איסור שש שעות בקדושת ש"ס שעות של ט"ו ימים אלו והנה הם רמוזים עַל פָּנֶיךָ פירוש באמצע השם שלך, כי כל אמצעי נקרא פנימי ואות שי"ן דמשה היא אות הפנימית של שמו אשר במלואה עולה ש"ס, כנגד ש"ס שעות של ט"ו ימים טובים הנזכר. נמצא המועדים הם תיקון פגם עון העגל, וידוע כי כל תיקון צריך שיהיה לימוד תורה כי אין נעשה בנין להריסת העון אלא על ידי התורה, דלכך התלמידי חכמים שעוסקים בתורה נקראין בנאין כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ברכות סד.) אַל תִּקְּרֵי בָּנַיִךְ אֶל בּוֹנָיִךְ (ישעיה נד, יג), ואם תהיה שמירת המועדים בלתי הצטרפות קריאת התורה, לא יהיה בהם בנין לחרבן והריסה שעשו ישראל בעגל בנפשם הן למעלה הן למטה כי עיקר הבנין הוא בקריאת התורה ולכן פרשיות של המועדין מצותן שיהיו נקראים בזמנן דהיינו בתוך המועדים כדי שיהיו קריאת התורה והמעשה באין כאחד כי 'כל הקורא בפרשת עולה כאלו הקריב עולה' (מנחות קי.) נמצא זה הקורא הפרשה בזמנה יש בידו שתים אחת קריאת התורה שבה עיקר הבנין והשני המעשה של ההקרבה ובזה תועיל קדושת עיצומו של אותו היום לבטל האיסור של העגל כאמור. ולזה אמר הכתוב 'וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי הֳ' אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל' פירוש מקראות אשר דִּבֵּר מֹשֶׁה אֶת מֹעֲדֵי הֳ ' הם יועילו אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בני לשון בנין כמו אַל תִּקְּרֵי בָּנַיִךְ אֶל בּוֹנָיִךְ, ואם לא קראו כָּל אֶחָד וְאֶחָד בִּזְמַנּוֹ אין בידם שתי מצות כהלכתן דאין כאן מצות הקרבה כיון דאין יום זה מקריבין קרבן של פרשה זו."

    Ben Yehoyada on Megillah 31b · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Megillah, daf 31, Amud Bet, about 465 words in 14 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 14 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 138 words

      Opens “ראש חדש אב שחל להיות בשבת, מפטירין…”

    2. Segment 266 words

      Opens “בתשעה באב גופיה מאי מפטרינן? אמר רב:…”

      Named: אביי.

    3. Segment 328 words

      Opens “[במעמדות] במעשה בראשית וכו'. מנהני מילי? א"ר…”

    4. Segment 431 words

      Opens “וכתיב: (בראשית טו, ב) ״ויאמר ה' אלהים…”

    5. Segment 551 words

      Opens “אמר לפניו: רבש"ע ״במה אדע״? אמר לו:…”

    6. Segment 625 words

      Opens “בתעניות ברכות וקללות, ואין מפסיקין בקללות. מה"מ…”

      Named: רבי אסי.

    7. Segment 723 words

      Opens “ריש לקיש אמר: לפי שאין אומרים ברכה…”

    8. Segment 831 words

      Opens “אמר אביי: לא שנו אלא בקללות שבתורת…”

      Named: אביי.

    9. Segment 924 words

      Opens “לוי בר בוטי הוה קרי וקא מגמגם…”

      Named: רב הונא.

    10. Segment 1032 words

      Opens “תניא, ר' שמעון בן אלעזר אומר: עזרא…”

      Named: אביי.

    11. Segment 1127 words

      Opens “בשלמא שבמשנה תורה, איכא כדי שתכלה שנה…”

    12. Segment 1232 words

      Opens “תניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר: אם…”

      Named: רבי שמעון.

    13. Segment 1338 words

      Opens “ת"ר מקום שמפסיקין בשבת שחרית שם קורין…”

    14. Segment 1419 words

      Opens “אמר רבי זירא: הלכה, מקום שמפסיקין בשבת…”

      Named: רבי זירא, רבי יהודה.

    Sages named on this page

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Megillah 31b · Segment 2 — “…הרעה הזאת״. אמר אביי: האידנא נהוג עלמא למיקרי (דברים…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Megillah 31b

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026