Talmud Builders

    Megillah 32a

    Back to index

    English translation — Megillah 32a

    Read alongside the Aramaic below; numbers match the passages of the daf.

    1The Gemara answers: Because there are those who reversed the names in the baraita and attributed the position of Rabbi Yehuda to Rabbi Meir, and vice versa. Therefore, in order to avoid any lack of clarity, Rabbi Zeira stated the halakha explicitly.

    2The Sages taught in a baraita : When a person reads from the Torah, he should open the scroll and see the place from where he will read, furl it so that it is closed, and recite the blessing, and then he should again open the scroll, and read. This is the statement of Rabbi Meir. Rabbi Yehuda said: He should open the scroll, and see the place from where he will read, and, without closing it again, he should recite the blessing, and read.

    3The Gemara asks: What is the reason for Rabbi Meir’s opinion that the blessing is not recited over an open scroll? The Gemara answers: His reasoning is in accordance with the statement of Ulla, as Ulla said: For what reason did the Sages say that one who reads from the Torah should not assist the translator, but rather the translation should be exclusively said by the translator? In order that people should not say that the translation is written in the Torah. Here too, the scroll should be closed when reciting the blessings, in order that people should not say that the blessings are written in the Torah.

    4And Rabbi Yehuda is not concerned about this, as he claims that with regard to the translation, there is the possibility of people erring in this way, but with regard to the blessings, there is no concern about people erring. People will realize the blessings are not actually part of the Torah’s text because they are recited by each person who reads.

    5Rabbi Zeira said that Rav Mattana said: The halakha is that he should open the scroll, see the place from which he will read, and, without closing it again, he should recite the blessing and read. The Gemara asks: If so, let him simply say: The halakha is in accordance with the opinion of Rabbi Yehuda. Why did he have to explicitly state the whole halakha ? The Gemara answers: Because there are those who reversed the names in the baraita and attributed the position of Rabbi Yehuda to Rabbi Meir and vice versa. In order to avoid any lack of clarity, Rabbi Zeira stated the halakha explicitly.

    6Rabbi Zeira said that Rav Mattana said: The boards, i.e., the empty margins of a Torah scroll, and the platforms from which the Torah is read do not have any sanctity.

    7§ Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: When one furls a Torah scroll, he needs to position it so that it closes on the seam between two sheets of parchment. Once closed, the seam should be between the two rolls of the scroll, so that if it is mishandled or overly tightened, it will come apart along the seam and not be torn across the writing.

    8And Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: When one rolls a Torah scroll from one section to another, he should roll it from the outside, i.e., he should position the scroll so the two rollers are parallel to him and then roll the scroll by rotating the roller farthest away from him by rotating it toward himself, and he should not roll it from the inside, by rotating the roller nearest to him away from himself. If one does this and loses control, the scroll could roll away from him onto the floor.

    9And when one tightens the scroll, after he has found the new section, he should tighten it from the inside, by rotating the roller nearest to him, and not from the outside, by rotating the roller furthest away from him, in order not to extend his arms over the text of the Torah and obscure the view of the community, for it is a mitzva for them to be able to see the text.

    10And Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: If ten people read from the Torah, the greatest among them should furl the Torah scroll, for this is the most distinguished honor. And the one who furls it takes the reward of all of them, as Rabbi Yehoshua ben Levi said: If ten people read from the Torah, the one who furls it receives the reward of all of them. The Gemara asks: Can it enter your mind to say that he actually receives the reward of all of them? Why should all the others forfeit their reward? Rather, say instead: He receives a reward equivalent to that of all of them.

    11And Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: If one was deliberating about whether to do a certain action, and a Divine Voice indicated what he should do, from where is it derived that one may make use of a Divine Voice and rely upon it? As it is stated: “And your ears shall hear a word behind you saying: This is the way, walk in it” (Isaiah 30:21). The Gemara comments: This applies only when one heard a male voice in the city, which is unusual, for men are usually found in the fields, or when one heard a female voice in the fields, for women are generally not found there. Since the voice is unusual, one need not doubt it and may rely upon it. And that applies when the voice repeated its message and said: Yes, yes. And that also applies when the voice said: No, no.

    12And Rabbi Shefatya said that Rabbi Yoḥanan said: Concerning anyone who reads from the Torah without a melody or studies the Mishna without a song, the verse states: “So too I gave them statutes that were not good, and judgments whereby they should not live” (Ezekiel 20:25), as one who studies Torah through song demonstrates that he is fond of his learning. Furthermore, the tune helps him remember what he has learned.

    13Abaye strongly objects to this: Just because one does not know how to make his voice pleasant, you read concerning him: “And judgments whereby they should not live”? Rather, the verse should be understood in accordance with the statement of Rav Mesharshiyya, who said: Concerning two Torah scholars who dwell in the same city and are not pleasant to one other in matters of halakha , and they quarrel and stir up controversy, the verse states: “So too I gave them statutes that were not good, and judgments whereby they should not live.”

    14Rabbi Parnakh said that Rabbi Yoḥanan said: Anyone who holds onto an uncovered Torah scroll, i.e., holds the parchment directly without anything intervening, will be punished by being buried uncovered. The Gemara asks: Can it enter your mind to say that he will actually be buried uncovered? Why should he be buried in such a disgraceful manner? Rather, say that he will be buried metaphorically uncovered, i.e., without the merit of having performed mitzvot.

    15The Gemara again asks: Can it enter your mind to say that he will be buried without the merit of having performed mitzvot? Why should he forfeit the merit of all the mitzvot that he performed during his lifetime? Rather, Abaye said: He will be buried metaphorically uncovered, i.e., without the merit of that mitzva. He forfeits the reward of the mitzva he performed while holding directly onto the parchment.

    16Rabbi Yannai, son of Rabbi Yannai the Elder, said in the name of Rabbi Yannai the Great: It is proper that the cloth cover of a Torah scroll be rolled around the scroll, while holding the scroll stationary, and one should not roll the Torah scroll itself in the cloth in order to cover it.

    17§ The mishna states: The verse “And Moses declared to the children of Israel the appointed seasons of the Lord” (Leviticus 23:44) indicates that part of the mitzva of the Festivals is that they should read the portion relating to them, each one in its appointed time. The Sages taught in a baraita : Moses enacted for the Jewish people that they should make halakhic inquiries and expound upon the matter of the day. They should occupy themselves with the halakhot of Passover on Passover, with the halakhot of Shavuot on Shavuot , and with the halakhot of Sukkot on Sukkot .

    18May we return to you chapter “The people of the city” and this is the completion of Tractate Megillah.

    Text
    Layout
    Concept key:SheʼelahTeshuvahKushyaTerutzRaʼayahStirahMemra
    Text size
    100%
    Original size

    Rashi

    משום דאפכי להודרבי מאיר לדרבי יהודה ודרבי יהודה לדרבי מאיר:

    איכא למיטעיואומר תרגום כתוב בתורה ואתו למיכתב תרגום בתורה:

    אבל ברכותהכל יודעין שאין ברכות כתובין בתורה:

    הלוחותלא ידעתי מה הן ויש מפרשין הן העשוין לספרים שלנו שאינן עשוין בגיליון:

    בימהשהיו עושין למלך בפרשת המלך כדאמרינן במסכת סוטה (מא.):

    יעמידנו על התפרכנגד התפר ששם ראוי להדקו יפה:

    הגולל ספר תורהמענין לענין והוא יחיד וספר תורה מונח לו על ברכיו גוללו מבחוץ העמוד שהוא חוצה לו גוללו ויגול מצד חוץ לצד פנים שאם יאחוז עמוד הפנימי ויגול לצד החוץ יתפשט החיצון ויפול לארץ:

    וכשהוא מהדקוכשגמר מלגלול ובא להדקו יאחוז בפנימי ויהדק על החיצון כדי שלא יכסה הכתב בזרועותיו שמצוה להראות את [הכתב אל] העם כשמהדקו במסכת סופרים:

    עשרה שקראושנאספו וקראו השלישי או השביעי כחוק היום ולפי שאין קורין בתורה פחות מעשרה נקט י' שקראו בתורה:

    משתמשין בבת קולאם בלבו להתחיל דבר ושמע קול או הין או לאו הולך אחריו ואין כאן משום ניחוש:

    קל גברא במתאקול שאינו מצוי הוא ובת קול באה אליו:

    והוא דאמר הין הין או לאו לאושנכפל שתי פעמים:

    נעימהכגון טעמי המקראות:

    ערוםבלא מטפחת סביב ספר תורה:

    ואל יגלול ספר תורהבתוך המטפחת:

    וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח הלכות עצרת בעצרת - למה הוצרך לכתוב כאן וידבר משה וכי כל המצות כולן לא אמרן משה לישראל מהו וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל מלמד שהיה מדבר עמהן הלכות כל מועד ומועד בזמנן להודיע חוקי האלהים ותורותיו וקבלו וקיימו שכר המצות עליהם ועל בניהם בזה ובבא:

    הדרן עלך בני העיר וסליקא לה מסכת מגילה

    מגילה 32 עמוד א

    1משום דאפכי להו.

    Baraita

    2ת"ר פותח ורואה, גולל ומברך, וחוזר ופותח וקורא. דברי רבי מאיר. רבי יהודה אומר: פותח ורואה ומברך וקורא.

    3מאי טעמא דרבי מאיר? כדעולא. דאמר עולא: מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה. הכא נמי: כדי שלא יאמרו ברכות כתובין בתורה.

    4ורבי יהודה: תרגום איכא למיטעי, ברכות ליכא למיטעי.

    5אמר רבי זירא אמר רב מתנה: הלכה, פותח ורואה ומברך וקורא. ולימא: הלכה כר' יהודה! משום דאפכי להו.

    6אמר ר' זירא אמר רב מתנה: הלוחות והבימות אין בהן משום קדושה.

    7אמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן: הגולל ספר תורה צריך שיעמידנו על התפר.

    8ואמר ר' שפטיה א"ר יוחנן: הגולל ספר תורה גוללו מבחוץ, ואין גוללו מבפנים.

    9וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים, ואינו מהדקו מבחוץ.

    10ואמר ר' שפטיה א"ר יוחנן: עשרה שקראו בתורה, הגדול שבהם גולל ספר תורה. הגוללו נוטל שכר כולן, דאמר ר' יהושע בן לוי: עשרה שקראו בתורה, הגולל ספר תורה קיבל שכר כולן. שכר כולן סלקא דעתך? אלא אימא: קיבל שכר כנגד כולן.

    11ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן: מנין שמשתמשין בבת קול, שנאמר: ״(ישעיהו ל״, כא) ״ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר״. והני מילי, דשמע קל גברא במתא, וקל איתתא בדברא. והוא דאמר: ״הין הין״ והוא דאמר: ״לאו לאו״.

    12ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן: כל הקורא בלא נעימה ושונה בלא זמרה, עליו הכתוב אומר: (יחזקאל כ, כה) ״וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים וגו'״.

    13מתקיף לה אביי: משום דלא ידע לבסומי קלא (יחזקאל כ, כה) ״משפטים לא יחיו בהם״ קרית ביה?! אלא כדרב משרשיא, דאמר: שני תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואין נוחין זה את זה בהלכה עליהם הכתוב אומר: ״וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם״.

    14אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: כל האוחז ספר תורה ערום, נקבר ערום. ערום סלקא דעתך? אלא אימא: נקבר ערום בלא מצות.

    15בלא מצות סלקא דעתך?! אלא אמר אביי: נקבר ערום בלא אותה מצוה.

    16אמר רבי ינאי בריה דרבי ינאי סבא משמיה דרבי ינאי רבה: מוטב תיגלל המטפחת ואל יגלל ספר תורה.

    17(ויקרא כג, מד) ״וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל״, מצותן שיהיו קורין אותן כל אחד ואחד בזמנו. ת"ר משה תיקן להם לישראל שיהו שואלין ודורשין בענינו של יום. הלכות פסח בפסח, הלכות עצרת בעצרת, הלכות חג בחג.

    18הדרן עלך בני העיר וסליקא לה מסכת מגילה׃

    Tosafot

    הלוחות והבימות אין בהן משום קדושהפירש בערוך גליוני ספר תורה שלמעלה ושלמטה ושל בין דף לדף וקשיא דהא פרק כל כתבי (שבת דף קטז.) תנן בהדיא דמטמאין את הידים ויש לומר דהתם ר"ל כל זמן שהן מחוברין בספר תורה והכא מיירי היכא דגייז ואכתי קשה שהרי התם מיבעיא לן היכא דגייזי אי יש בהן קדושה אי לאו ואמאי לא פשיט ליה מהכא:

    גוללו מבחוץ וכשהוא מהדקו מהדקו מבפניםפר"ח דקאי אקשר מטפחת כשקושר מטפחת סביב הס"ת יהא הקשר מבפנים כלפי הכתב שאם יהיה מאחריו כשיפתח הספר תורה יהיה צריך להופכו על הכתב להתיר הקשר ואין זה דרך כבוד. נהגו לומר כשמוציאין ספר תורה הני פסוקי דרחמי תורת ה' תמימה עדות ה' נאמנה פקודי ה' ישרים מצות ה' ברה לפי שמתן שכרם בצדם ואחר כך אומר גדלו שיש בו שש תיבות כנגד ששה צעדים של נושאי הארון (שמואל ב ו׳:י״ג) ומ' תיבות יש בתורת ה' תמימה כנגד המ' יום שבהם ניתנה התורה ואח"כ פותחו למקום שירצה לקרות בו וקורא כהן ולכתחילה הוא גוללו וסותמו קודם שיברך כדי שלא יאמרו ההמון שהברכות כתובות בו אבל בדיעבד אין לחוש שהרי לא שכיחי עמי הארץ כל כך עתה אבל לאחר שקרא בו ודאי צריך לגוללו קודם שיברך כר' יהודה:

    גדול שבכולן גולללפי שהוא כבודו וגם לפי שהוא גדול שבכולן כדיי הוא ליטול שכר כנגד כולם כדאמר רבי יהושע:

    מנין שמשתמשין בבת קולבירושלמי (שבת פרק במה אשה) תני כתיב לא תנחשו ולא תעוננו ואף ע"פ שאין ניחוש יש סימן:

    והשונה בלא זמרהשהיו רגילין לשנות המשניות בזמרה לפי שהיו שונין אותן על פה וע"י כך היו נזכרים יותר:

    בלא אותה מצוהי"מ מצות אחיזה וקשה מאי רבותא פשיטא שאין לו שכר כיון שלא עשה המצוה כהוגן לכך פירש ריב"א בלא אותה מצוה שעשה באותה שעה שאם אחז ספר תורה ערום וקרא בו אין לו שכר מן הקריאה וכן אחזו לגוללו או להגיהו אבל אחזו במטפחת אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד:

    הדרן עלך בני העיר וסליקא לה מסכת מגילה

    Tap a passage to mark the comments that open with the same words.

    More commentaries

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר פותח ורואה מברך וקורא דברי ר' יהודה והלכה כמותו.

    מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמןכדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה. אמר שמואל הלוחות והבימות. פירוש החלק של מעלה ושל מטה ושל בין הדפין של ס"ת אין בהן משום קדושה כלומר אם יכלה ויגנז ויחתך החלק שם אין בו משום קדושה.

    א"ר יוחנן הגולל ספר כו' פירוש שאם יקרע יקרע בתפרועוד אמר הגולל ספר כו' פירוש מבחוץ כלומר כשהוא מונח הספר בחיקו הכרך החיצון שם גולל מן הכרך הפנימי. שאם יגלול על הפנימי מן החיצון יפול החיצון לארץ וכשהוא מהדקו מחזיק החיצון ומהדק הפנימי. ואריב"ל י' שקראו בתורה הגולל ס"ת. כלומר המשלים נותנין לו שכר כנגד כולן.

    וא"ר יוחנן מנין שמשתמשין בבת קול שנאמר ואזניך תשמענה דבר מאחריך וגו' והוא דשמע קל גברא במתא וקל איתתא בדברא והוא דאמר הן הן או לאו לאו. ועוד אמר הקורא בלא נעימה והשונה בלא זמרה.

    ומתמהינן משום דלא ידע לבסומי קלא אינון חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם.

    אלא הכי קאמר ב' תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואינן נוחין זה לזה בהלכה עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים והם לא טובים זה לזה ומשפטים לא יהיו בהם. א"ר יוחנן האוחז ס"ת ערום נקבר ערום. בלא אותה מצוה.

    א"ר ינאי תיגלל המטפחת ואל יגלל ס"ת כלומר בלא מטפחת.

    מצוותן שיהיו קורין כל אחד ואחד בזמנות"ר משה תיקן לישראל שיהו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח ועצרת בעצרת והחג בחג:

    הדרן עלך בני העיר:

    Babylonian Talmud · folio map

    Megillah 32a

    Megillah 32a. The full printed text of this folio side — 18 numbered segments, about 371 words — with the classic commentaries printed on the page.

    Open the full commentary page

    Rashi

    משום דאפכי להו דרבי מאיר לדרבי יהודה ודרבי יהודה לדרבי מאיר:

    איכא למיטעי ואומר תרגום כתוב בתורה ואתו למיכתב תרגום בתורה:

    אבל ברכות הכל יודעין שאין ברכות כתובין בתורה:

    הלוחות לא ידעתי מה הן ויש מפרשין הן העשוין לספרים שלנו שאינן עשוין בגיליון:

    בימה שהיו עושין למלך בפרשת המלך כדאמרינן במסכת סוטה (מא.):

    יעמידנו על התפר כנגד התפר ששם ראוי להדקו יפה:

    הגולל ספר תורה מענין לענין והוא יחיד וספר תורה מונח לו על ברכיו גוללו מבחוץ העמוד שהוא חוצה לו גוללו ויגול מצד חוץ לצד פנים שאם יאחוז עמוד הפנימי ויגול לצד החוץ יתפשט החיצון ויפול לארץ:

    וכשהוא מהדקו כשגמר מלגלול ובא להדקו יאחוז בפנימי ויהדק על החיצון כדי שלא יכסה הכתב בזרועותיו שמצוה להראות את [הכתב אל] העם כשמהדקו במסכת סופרים:

    9 more comments on this page.

    Rashi on Megillah 32a · Sefaria

    Tosafot

    הלוחות והבימות אין בהן משום קדושה פירש בערוך גליוני ספר תורה שלמעלה ושלמטה ושל בין דף לדף וקשיא דהא פרק כל כתבי (שבת דף קטז.) תנן בהדיא דמטמאין את הידים ויש לומר דהתם ר"ל כל זמן שהן מחוברין בספר תורה והכא מיירי היכא דגייז ואכתי קשה שהרי התם מיבעיא לן היכא דגייזי אי יש בהן קדושה אי לאו ואמאי לא פשיט ליה מהכא:

    גוללו מבחוץ וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים פר"ח דקאי אקשר מטפחת כשקושר מטפחת סביב הס"ת יהא הקשר מבפנים כלפי הכתב שאם יהיה מאחריו כשיפתח הספר תורה יהיה צריך להופכו על הכתב להתיר הקשר ואין זה דרך כבוד. נהגו לומר כשמוציאין ספר תורה הני פסוקי דרחמי תורת ה' תמימה עדות ה' נאמנה פקודי ה' ישרים מצות ה' ברה לפי שמתן שכרם בצדם ואחר כך אומר גדלו שיש בו שש תיבות כנגד ששה צעדים של נושאי הארון (שמואל ב ו׳:י״ג) ומ' תיבות יש בתורת ה' תמימה כנגד המ' יום שבהם ניתנה התורה ואח"כ פותחו למקום שירצה לקרות בו וקורא כהן ולכתחילה הוא גוללו וסותמו קודם שיברך כדי שלא יאמרו ההמון שהברכות כתובות בו אבל בדיעבד אין לחוש שהרי לא שכיחי עמי הארץ כל כך עתה אבל לאחר שקרא בו ודאי צריך לגוללו קודם שיברך כר' יהודה:

    גדול שבכולן גולל לפי שהוא כבודו וגם לפי שהוא גדול שבכולן כדיי הוא ליטול שכר כנגד כולם כדאמר רבי יהושע:

    מנין שמשתמשין בבת קול בירושלמי (שבת פרק במה אשה) תני כתיב לא תנחשו ולא תעוננו ואף ע"פ שאין ניחוש יש סימן:

    והשונה בלא זמרה שהיו רגילין לשנות המשניות בזמרה לפי שהיו שונין אותן על פה וע"י כך היו נזכרים יותר:

    בלא אותה מצוה י"מ מצות אחיזה וקשה מאי רבותא פשיטא שאין לו שכר כיון שלא עשה המצוה כהוגן לכך פירש ריב"א בלא אותה מצוה שעשה באותה שעה שאם אחז ספר תורה ערום וקרא בו אין לו שכר מן הקריאה וכן אחזו לגוללו או להגיהו אבל אחזו במטפחת אורך ימים בימינה בשמאלה עושר וכבוד:

    הדרן עלך בני העיר וסליקא לה מסכת מגילה

    Tosafot on Megillah 32a · Sefaria

    Rabbeinu Chananel

    ת"ר פותח ורואה מברך וקורא דברי ר' יהודה והלכה כמותו.

    מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה. אמר שמואל הלוחות והבימות. פירוש החלק של מעלה ושל מטה ושל בין הדפין של ס"ת אין בהן משום קדושה כלומר אם יכלה ויגנז ויחתך החלק שם אין בו משום קדושה.

    א"ר יוחנן הגולל ספר כו' פירוש שאם יקרע יקרע בתפר ועוד אמר הגולל ספר כו' פירוש מבחוץ כלומר כשהוא מונח הספר בחיקו הכרך החיצון שם גולל מן הכרך הפנימי. שאם יגלול על הפנימי מן החיצון יפול החיצון לארץ וכשהוא מהדקו מחזיק החיצון ומהדק הפנימי. ואריב"ל י' שקראו בתורה הגולל ס"ת. כלומר המשלים נותנין לו שכר כנגד כולן.

    וא"ר יוחנן מנין שמשתמשין בבת קול שנאמר ואזניך תשמענה דבר מאחריך וגו' והוא דשמע קל גברא במתא וקל איתתא בדברא והוא דאמר הן הן או לאו לאו. ועוד אמר הקורא בלא נעימה והשונה בלא זמרה.

    ומתמהינן משום דלא ידע לבסומי קלא אינון חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם.

    אלא הכי קאמר ב' תלמידי חכמים היושבים בעיר אחת ואינן נוחין זה לזה בהלכה עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים והם לא טובים זה לזה ומשפטים לא יהיו בהם. א"ר יוחנן האוחז ס"ת ערום נקבר ערום. בלא אותה מצוה.

    א"ר ינאי תיגלל המטפחת ואל יגלל ס"ת כלומר בלא מטפחת.

    מצוותן שיהיו קורין כל אחד ואחד בזמנו ת"ר משה תיקן לישראל שיהו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח ועצרת בעצרת והחג בחג:

    1 more comments on this page.

    Rabbeinu Chananel on Megillah 32a · Sefaria

    Rashba

    כדעולא דאמר עולא מפני מה אמרו הקורא בתורה לא יסייע למתורגמן כדי שלא יאמרו תרגום כתוב בתורה. קשיא לי ותיפוק לי משום דבתורה לא יהו שנים קורין ושנים מתרגמין. (תוספתא פ"ג הי"ג, וראה לעיל ר"א ב) יש לומר אע"פ שהוא ממעך קולו הרבה מן המתרגם שאין קולו מערבב קול המתרגם.

    הלוחות והבימות פירש רש"י ז"ל הלוחות שעל גבי ספרים שלנו שאינן בגולל. ועוד פירשו העמודים שבראש הספר וסופו. והוא תימה, דהללו תשמישי קדושה הן. ובערוך (ערך באות) פירש גליונין שבספרים. וגם זה תימה יותר, שבפרק כל כתבי הקדש (שבת קטז, א) משמע שהן קדושין ואפילו נגזזין מן הספר בעיא ולא איפשיטא התם, ואם איתא ליפשטוה מהא.

    אמר ר' שפטי עשרה שקראו בתורה גדול שבכולן גולל ספר תורה ואע"פ שאין קורין אלא שבעה, כיון דאין קורין בתורה בפחות מעשרה נקט עשרה. ומשמע שהגדול שבעשרה גולל אע"פ שלא קרא, דחולקין כבוד לגדול ליטול שכר הרבה.

    Rashba on Megillah 32a · Sefaria

    Ritva

    ת"ר פותח ורואה גולל ומבר' וחוזר ופותח ומברך ופרישנ' טעמיה שלא יאמרו ברכו' כתובו' בתורה ר' יהודה אומר פותח ורואה מברך וקורא כלומר ואינו גולל בנתים ולא חיישינן שיאמרו שהברכו' כתובות בתורה שחששה רחוקה היא ולתרגו' הוא דאיכא למיחש כדעולא והלכתא כר' יהודה כשמברך וי"א דברכה א' היא דלא מיחייב לפתוח לראו' ולגלול ולפתוח אבל ברכה אחרונה כיון שסופו לגלול מוטב שיגלול לקודם ברכה ולחוש כר"מ ונראין דבריה':

    דאמר עולא מפני מה אמר הקורא בתורה לא יסייע לתורגמן פי' לא נקט שלא יתרגם עמו ביחד בכל שעה דהא פשי' דבתורה לא יהיו ב' קוראים וב' מתרגמי' כדתניא פרק הקורא אלא אפי' סיוע בעלמא המשפיל קולו יותר ממנו שאינו מעכב לשומעי' לא יסייע שלא יאמרו כתוב בתורה:

    א"ר זירא א"ר מתנה הלוחות והבימות אין בהם משום קדושה אין לפ' כדפרש"י ז"ל לוחות שעל הספרים ולא העמודים שבראש הספר וסופו דהנהו תשמישי קדושה נינהו וכ"ש גליונים שבספרים דהא איכא מאן דסבר פ' כתבי הקדש שדינן כס"ת ובעי גניזה גם אין הלשון מוכיח כן כלל אבל בירוש' אמר אין בהם משום קדושת ס"ת אבל יש בהם משום קדושת ב"ה ולפי' נר' שהלוחות והבימות הם של ב"ה להשתמש בהם ש"ץ או הדורשי' וכיוצא בהם ופעמים שמניחין עליו תורה בהם דרך עראי אבל אין עשייתן לכך ולפי' אינם חשובים תשמישי קדושה אלא כדין כל ב"ה כדאמרינן בירוש' כל כלי ב"ה כב"ה ספסלי וקלטרי כב"ה כנ"ל:

    ת"ר משה תקן להם לישראל שיהו שואלין הלכות פסח בפסח הל' עצרת בעצרת שנאמר וידבר משה את מועדי ה' אל בני ישראל:

    כתיבת ידי אברהם ן' יעי"ש בן לא"א ומורי בנן של קדושים גבוה על כל גבוהים כמוהר"ר יוסף ן' עי"ש י"צו שיחיה ויאריך ימים כנפשו היקרה וכנפש אנשי ביתו יצ"ו בן להחכם השלם אשר מקבת בור ממנו נוקר עושה גדולות בחכמתו מעתיק הרים בגבורתו פרי צדיק יסוד עולם גדולים מעשיו וגדול שמו בישראל עד מאד ליש' לאב ולבית יהודה למופת ולאות הלא הוא הה"ר זקני אברהם ן' עיי"ש זצוק"ל האל למענו ולמען רחמיו יזכני לכתוב ספרים אחרים ולהגות בנועם ה' ולבקר בהיכלו אמן אמן: אז אמר שלמה אהללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה אשר שם בחיים נפשנו לסיים בכי טוב ולברך על המוג"מר ויהי נועם ה' אלהנו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו. ומעשה ידינו כוננהו ה' הוא יודע וישראל הוא ידע כי טרחנו בעשר אצבעותינו. בחברת החכם השלם הדיין המצויין כמה"רר אליעזר סעדון נר"ו לתקן שיטה הלזו בכל כחינו. הן בטעיותיה כי רבו מספר ולהפריד בין הדבקים מענין לענין וחסרות ויתרות להרים מכשול אל עין הקורא ולצי"ון יאמר ציון הדפים למען ירוץ הקורא את המגילה למצוא דברי חפץ יקרה היא מפננים תורתם של ראשונים מאור עינינו. אכן א"א לומר ונק"ה שגיאות מי יבין ואכתי איכא חסר לפנינו. בכמה מקומות חסרון הניכר וחששנו לנפשינו להגיה ולהוסיף מפני חומר שבה כידוע ועוד בה שאין הפנאי מסכים כפי הצורך להשים לפני הקורא כפי ראות ענינו. והוא יבחר ולא אנו ע"כ סמכנו על המעיין ידין בעיני שכלו כונת הרב המחבר והקדוש והקריב אליו וזכותיה דמר ניהו רבה וזכות הרבים יגן בעדינו. ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו כולנו יודעים את התורה ולומדי תורה לשמה לעשות רצון קונינו. ודרך אגב אומר כי נשמט בקדשי דוד ח"א בסוף סי' תל"א לענין מ"ש בדעת הרמב"ם דאיכא בל יראה משש שעות ולמעלה יש ראיה לסברא זו בירושלמי פרק תמיד נשחט עלה דמתני' השוחט בפיסקת ר"י דנראה ברור דמאן דס"ל דאסור דאוריתא משש שעות ולמעלה איכא לאו ועיין שם בקרבן העדה. ותפלתי קבע זו שיבה זו ביאה על אדמת הקדש לעבדו שכם אחד ובחר עוד בירושלים צבי עדיינו: אכי"ר:

    Ritva on Megillah 32a · Sefaria

    Meiri

    העולה לדוכן כדי לקרות בתורה פותח ספר תורה ורואה היכן צריך להתחיל ומברך כשהוא פתוח וקורא שאין חוששין שמא יאמרו ברכות כתובות בתורה והקורא לא יסייע למתורגמן שבזו הואיל ומצינו תרגום בכתבי הקדש יאמרו תרגום כתוב בתורה ואחר שקרא אם צריך לגלגל קודם שיברך לא הוזכרה בגמרא אלא שגדולי המחברים כתבו שצריך לגלגל קודם שיברך הואיל ואינו צריך לקרות בו שבראשונה הואיל וצריך לפתוח קודם שיברך לראות היכן הוא צריך להתחיל לא הטריחוהו לגלגל ולברך ולחזור ולפתוח אבל באחרונה ודאי צריך לגלגל ואח"כ יברך ויש אומרים שאף בזו אין צריך לגלגל אלא מברך אע"פ שהוא פתוח הואיל ומ"מ הוזכר בו טעם שאין חוששין לומר ברכות כתובות בתורה בתלמוד המערב התבאר במס' ברכות שאם היה אחד קורא ונשתתק עומד אחר תחתיו ואינו מתחיל ממקום שפסק זה אלא ממקום שהתחיל שא"ת ממקום שפסק הרי הראשוני' נתברכו לפניהם ולא לאחריהם והאחרוני' נתברכו לאחריהם ולא לפניהם וכתיב תורת יי' תמימה שתהא כולה תמימה וי"א שמאחר שצריך להתחיל במקום שהתחיל ראשון שהוא כמי שלא קרא ראשון כלל ומברך זה לפניהם ועיקר הדבר שאין זה מברך אלא לאחריהם:

    הלוחות שמניחין בהם ס"ת שלא בשעת קריאה והבימות שבעזרה אין בהם קדושה ופי' בתלמוד המערב שאין להם קדושת ארון אבל קדושת בהכ"נ יש להם וי"מ הלוחות הנסרים שעל הספרים שלנו:

    הגולל ס"ת יעמידנו על התפר שאם יהדק יותר מדאי יתבונן בהרחבת התפר קודם שיקרע הגולל ס"ת כשהוא גולל גולל מבחוץ וכשהוא מהדק מהדק מבפנים ופי' הדברים לדעתי שהוא מתחיל לגלול מבחוץ כנגד החזן וכשהוא מהדק מהדק מבפנים כנגד עצמו שאם יכרוך מצד עצמו ויהדק מצד אחורי הספר כלפי החזן יתפרדו שני צדדי הספר זה מזה והוא שכבר נהפך הספר להיות הכתיבה כנגד הגולל כדי שיכוין יותר את הגלילה ויתבונן היאך מתחברים שני צדי הספר זה בזה כך יראה לי וי"מ בה פירוש אחר לומר כשהוא גולל כמו שבארנוהו אבל ענין כשהוא מהדקה פירושו שכשהוא בא להדק כריכת קשר ראש המטפחת שיכרכנה כלפי הכתב ולא מאחוריו כדי שימצאנה החזן עליונה בשע' שיוציא את הספר פעם אחרת ולא יצטרך להפוך את הספר גדול שבכל הקוראין הוא נוטל כבוד הגלילה והגולל נוטל שכר כנגד כלם והאוחז ס"ת יאחזנה בכריכת איזו מפה עליה והאוחז אותה ערום נקבר ערום בלא אותה מצוה כלומר שאין מצות הגלילה עולה לו לכלום כשגולל אדם ס"ת גולל המטפחת עלי' כדרך שאנו עושין שאין הספר זז ממקומו אלא שכורכין את המטפחת סביב הספר לא שיגלול הספר בתוך המטפחת וכן אני אומר בכריכת תפלין לכרוך את הרצועות סביב התפלין ולא שיגלגלו התפילין בתוך הרצועות:

    אלו שמשתמשין בבת קול ועושין איזה דבר או נמנעים מעשותו על פי אותו הקול אין כאן בית מיחוש מסרך לא תנחשו והרי מצינו בו רמז בכתוב דכתיב ואזניך תשמענה דבר מאחריך לאמר ומה שנאסר מטעם זה כבר בארנוה בארוכה בז' של סנהדרין:

    שני ת"ח היושבים בעיר א' ראוי להם שיהיו נוחים זה לזה בהלכה ולא יחלקו זה עם זה מצד נצוח וקטרוג ואם עשו כן עליהם הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים:

    ומשה תקן להם לישראל שיהיו שואלין ודורשין בעניינו של יום הלכות הפסח בפסח הלכות עצרת בעצרת הלכות החג בחג ונאמר בתורה וידבר משה את מועדי יי' אל בני ישראל מצותן שיהיו קורין כל א' בזמנו וזהו שיעור מה שראינו לכללו בדיני מס' מגילה [ולאל אתן תהלה והוא ברחמיו יקבץ עמו עם סגולה לירושלים בחדוה וגילה בנויה על תלה]:

    תהלה לאל יבא אחריו מה שיראה לכללו בדיני מסכת חגיגה בעזר הצור.

    Meiri on Megillah 32a · Sefaria

    Maharsha (Chidushei Halachot)

    תוס' בד"ה גוללו מבחוץ כו' פר"ח דקאי כו' עכ"ל ועי' בב"י טור א"ח סימן קמ"ז לפירושו למה צריך הגלילה בחוץ ע"ש:

    בא"ד ולכתחלה הוא גוללו כו' שהרי לא שכיחי ע"ה כ"כ עתה כו' עכ"ל אין דבריהם מובנים דמשמע עתה דלא שכיחי ע"ה אין לחוש בדיעבד אבל בימי חכמי התלמוד יש לחוש אפילו בדיעבד ואמאי הא אמר רב מתנה הלכה פותח ורואה ומברך ואף לכתחלה שרי לעשות כן גם מ"ש עוד אבל אחר שקרא ודאי דצריך לגוללו קודם שיברך כרבי יהודה עכ"ל לא ידענא היכא יצא להם דר' יהודה אית ליה לפלוגי בין קודם שקרא לאחר שקרא ועוד דהא בקודם נמי כתבו דלכתחלה גולל קודם שיברך ומה חילוק איכא בין קודם שקרא לאחר שקרא כדמשמע מדבריהם ושוב ראיתי שגם הרמב"ם פי"ב מהלכות תפלה פסק בלאחר שקרא דגוללו קודם שיברך וכתב הכ"מ שם דאיתא הכי במ"ס ואולי מ"ש התוס' כר' יהודה דמשמע דלא כר"מ היינו למאי דאפכי ליה ור"י אית ליה דגולל קודם שקרא ולאחר שקרא והלכה כרבי יהודה לגבי ר"מ אלא דהשתא אין לחוש בדיעבד דלא שכיחי ע"ה ובזה יתיישבו קצת מהקושיות וצ"ע:

    Chidushei Halachot on Megillah 32a · Sefaria

    Gilyon HaShas

    גמ' משום דאפכי להו גיטין כח ע"א מנחות ל ע"ב:

    שם מנין שמשתמשין בבת קולי ע' תוי"ט פט"ז מ"ז דיבמות:

    Gilyon HaShas on Megillah 32a · Sefaria

    Ben Yehoyada

    תָּנוּ רַבָּנָן מֹשֶׁה תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיִּהוּ שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם הִלְכוֹת פֶּסַח בַּפֶּסַח הִלְכוֹת עֲצֶרֶת בַּעֲצֶרֶת הִלְכוֹת חַג בַּחַג. יש להבין תיבת 'לָהֶם' נראית לשון יתר. ונראה לי בס"ד על פי מה שכתב הגאון הט"ז ז"ל על מה שכתוב בשולחן ערוך סימן תכ"ט שואלין בהלכות הפסח קודם שלשים יום, דנפקא מינה לענין ממון דאיתא בפרק השואל (בבבא מציעא דף צז.) אמר לו רבנן לרבא שאיל לן מר, פירש רש"י רבינו נשאל למלאכתינו ללמוד לנו תורה שיושב ומלמד לנו תורה כל היום, ואם נשאל ממנו בהמה ומתה נפטר דהוי שאלה בבעלים, איקפד רבא אמר לו לאפקועי ממונאי קא בעיתו אדרבה אתון שאלתין לי דאלו אנא מצי לאשתמוטי ממסכתא למסכתא, פירוש כשאני חפץ להתחיל במסכתא אחרת שלא תשתכח ממני אין אתם יכולים למחות בידי אתון לא מציתו לאשתמוטי, ולא היא! איהו שאיל להו ביומי דכלה כשדורשין לפני הרגל בהלכות הרגל דלא מצי לאשתמוטי למסכתא אחרת, ואינהו שאילו ליה בשאר יומי. ואם כן יש נפקא מינה לענין אם שאלו התלמידים בהמה מהרב תוך שלשים יום קודם פסח ומתה פטורים דאותו זמן הוא משועבד להם והוי שאלה בבעלים, כן נראה לי נכון עד כאן לשונו. והנה ידוע תיבת 'לָהֶם' נדרשת כמו לך ולכם, שדרשו רז"ל 'שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים' (במדבר יג ב) לך להנאתך ולטובתך, וכן 'קַח לְךָ סַמִּים' (שמות ל, לד) להנאתך ולטובתך וכנזכר בזוהר הקדוש, וכן דרשו תיבת 'לכם' בכמה דוכתי, וגם כאן מילת 'לָהֶם' נדרשת להנאתם ולטובתם, פירוש זו התקנה שתיקן משה רבינו ע"ה שיהיו שואלין ודורשין הלכות פסח בפסח וכו' היא היתה לטובת ישראל, שאז אם יהיו ישראל שואלין מן משה רבינו ע"ה באותם הימים בהמה או שאר חפץ ואבדו יהיו פטורים מלשלם לו דהוי שאלה בבעלים כיון דעל פי תקנתו זאת הוא משועבד להם ללמדם הלכות הרגל ולא מצי לאשתמוטי להלכות אחרים, ולזה אמר תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל רוצה לומר לטובתם והנאתם, לענין ממון. ועוד נראה לי בס"ד לרמוז בתיבת 'לָהֶם' שהוא ראשי תיבות ל הביא מ לך ה משיח, כי בזכות הדרשות שעושין ברגלים שבהם נקבצים ונאספים עם רב יהיה הדרת מלך ואז יכולה זכות התורה של הדרשות האלה להביא מלך המשיח וזהו שנאמרו תִּקֵּן לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל פירוש תיקן להביא מלך המשיח לישראל שֶׁיִּהוּ שׁוֹאֲלִין וְדוֹרְשִׁין בְּעִנְיָנוֹ שֶׁל יוֹם הִלְכוֹת פֶּסַח בַּפֶּסַח וכו', ולהכי נקיט פֶּסַח ברישא כי בניסן נגאלו ובניסן עתידין ליגאל (ראש השנה יא.)! והנה לפי הטעם שהבאתי לעיל שבמועדים יהיה תיקון לעון העגל, וידוע דעון העגל לא נטהר לגמרי וכל משך הגלות הם לוקין חלק אחד בעבורו, וכמו שאמרו רז"ל (סנהדרין קב.) אין לך כל פקידה ופקידה שאין בה מעון העגל דכתיב (שמות לב, לד) 'וּבְיוֹם פָּקְדִי וּפָקַדְתִּי עֲלֵיהֶם חַטָּאתָם' אם כן יבא נכון רמז שרמזנו על ביאת מלך המשיח בעבור זכות דרשות הלכות המועדים בזמנן. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בדניאל (דניאל יב, ו) וַיֹּאמֶר לָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר עַד מָתַי קֵץ הַפְּלָאוֹת, וָאֶשְׁמַע אֶת הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה, פירוש תלה לו הגאולה במועדים שהם שלשה, ואמר לְמוֹעֵד זה חג הפסח וּמוֹעֲדִים זה חג הסוכות שמצורף עמו שמיני חג עצרת שהוא חג בפני עצמו וָחֵצִי זה חג השבועות שהוא חצי פסח מפני שהוא יום אחד בלבד ופסח יש בו שני יום טוב בראשון ובשביעי ואמר לו סגולה שנית וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד עַם קֹדֶשׁ, דהיינו שתכלה השנאה והמחלוקת שעושה פירוד ופיזור יד עם קודש, אז תִּכְלֶינָה כָל אֵלֶּה הצרות והגליות אשר אתה רואה, וגם רמז לו על עון העגל שחטאו ב'אֵלֶּה אֱלֹקֶיךָ יִשְׂרָאֵל' (שמות לב, ד) שיתוקן ויוסר הפגם הזה לגמרי. והנה נראה לי בס"ד לרמוז סופי תיבות 'פֶּסַ ח חַ ג עֲצֶרֶ ת ' שהם שלשם רגלים אלו שתיקן משה רבינו ע"ה לישראל בהם הוא חג"ת [חסד, גבורה, תפארת] שהם דרגין דאברהם יצחק ויעקב שהם בחסד וגבורה ותפארת, וידוע כי שלשה רגלים הם כנגד שלשה אבות, סוכות לאברהם אבינו ע"ה, פסח ליצחק אבינו ע"ה, עצרת ליעקב אבינו ע"ה. ובזה יובן (שמות כג, יד) שָׁלֹשׁ רְגָלִים 'תָּחֹג' לִי בַּשָּׁנָה, כי שלש רגלים הם סוד חג"ת [חסד, גבורה, תפארת], ואמר 'תָּחֹג' התחיל מן עצרת וסיים בפסח. ונראה על ידי דרשת ההלכה שדורשין בהם תשתלם הַכַּלָּה העליונה שהיא אותיות הֲלָכָה באורות חג"ת [חסד, גבורה, תפארת] ואז תקבל המוחין שהם אורות החיים.

    Ben Yehoyada on Megillah 32a · Sefaria

    What this page contains

    A full text unit for Megillah, daf 32, Amud Aleph, about 371 words in 18 segments. Segment numbers make it easier to return to an exact line; the commentaries below are quoted from their printed sources.

    A unit-by-unit map of all 18 segments on this page: opening words, the moves the text actually makes and a link back to that exact segment.

    1. Segment 13 words

      Opens “משום דאפכי להו.…”

    2. Segment 218 words

      Opens “ת"ר פותח ורואה, גולל ומברך, וחוזר ופותח…”

      Named: רבי מאיר, רבי יהודה.

    3. Segment 329 words

      Opens “מאי טעמא דרבי מאיר? כדעולא. דאמר עולא:…”

      Named: רבי מאיר, עולא.

    4. Segment 48 words

      Opens “ורבי יהודה: תרגום איכא למיטעי, ברכות ליכא…”

      Named: רבי יהודה.

    5. Segment 518 words

      Opens “אמר רבי זירא אמר רב מתנה: הלכה,…”

      Named: רבי זירא, רב מתנה.

    6. Segment 612 words

      Opens “אמר ר' זירא אמר רב מתנה: הלוחות…”

      Named: רב מתנה.

    7. Segment 713 words

      Opens “אמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן: הגולל…”

    8. Segment 813 words

      Opens “ואמר ר' שפטיה א"ר יוחנן: הגולל ספר…”

    9. Segment 97 words

      Opens “וכשהוא מהדקו מהדקו מבפנים, ואינו מהדקו מבחוץ.…”

    10. Segment 1041 words

      Opens “ואמר ר' שפטיה א"ר יוחנן: עשרה שקראו…”

    11. Segment 1136 words

      Opens “ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן: מנין…”

    12. Segment 1227 words

      Opens “ואמר ר' שפטיה אמר ר' יוחנן: כל…”

    13. Segment 1347 words

      Opens “מתקיף לה אביי: משום דלא ידע לבסומי…”

      Named: רב משרשיא, אביי.

    14. Segment 1422 words

      Opens “אמר רבי פרנך אמר רבי יוחנן: כל…”

      Named: רבי פרנך, רבי יוחנן.

    15. Segment 1512 words

      Opens “בלא מצות סלקא דעתך?! אלא אמר אביי:…”

      Named: אביי.

    16. Segment 1618 words

      Opens “אמר רבי ינאי בריה דרבי ינאי סבא…”

      Named: רבי ינאי, רבה.

    17. Segment 1739 words

      Opens “(ויקרא כג, מד) ״וידבר משה את מועדי…”

    18. Segment 188 words

      Opens “הדרן עלך בני העיר וסליקא לה מסכת…”

    Sages named on this page

    • Rabbi Yochanan · Others · End of Tannaim and beginning of Amoraim.

      Rabbi Yochanan was a pivotal sage, bridging the eras of the Tannaim and Amoraim, known for his profound scholarship and dedication to…

      Source: Megillah 32a · Segment 7 — “…ר' שפטיה אמר ר' יוחנן: הגולל ספר תורה צריך…

    • Rabbi Yannai · Fourth Generation of Tannaim

      Rabbi Yannai, a fourth-generation Tanna and a prominent teacher of Rabbi Yochanan, was known for his humility and deep understanding of Jewish…

      Source: Megillah 32a · Segment 16 — “אמר רבי ינאי בריה דרבי ינאי סבא משמיה דרבי…

    • Abaye [HaKohen] · Amoraim · Fourth Generation of Amoraim

      Abaye, whose original name was Nachmani, was a leading fourth-generation Amora known for his vast Torah knowledge and ethical conduct.

      Source: Megillah 32a · Segment 13 — “מתקיף לה אביי: משום דלא ידע לבסומי קלא (יחזקאל…

    • Ulla · Amoraim · Second Generation Amora'im

      Ulla, also known as Ulla Rabbah, was a prominent second-generation Amora in Babylonia and Eretz Yisrael, a student of Rabbi Yochanan and…

      Source: Megillah 32a · Segment 3 — “…מאיר? כדעולא. דאמר עולא: מפני מה אמרו הקורא בתורה…

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit — the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Megillah 32a

    Open in the reader

    Source: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · License: CC-BY-SA

    Edition: Wikisource Talmud Bavli · Wording checked against the source on 07/09/2026