דברי הימים ב פרק כ״ט

ויחזקם — לפי שאחז קצץ את כל כלי בית האלהים:

והוציאו את הנדה — עבודת כוכבים, את המת לא נאמר כאן כי אם נדה ומאוס יותר מן המת המוטל שלם דוגמא כטומאת הנדה כי דם נדה מאוס ומוסרח:

ויכבו את הנרות וקטרת לא הקטירו ועולה לא העלו בקדש לאלהי ישראל — אבל לאלהים אחרים עשו במות לכל עיר ועיר לקטר להם:

אל תשלו — לשון שגגה:

ויבאו הכהנים לפנימה — כי לא על הלוים ליכנס פנימה:

לחצר בית ה' — מקום מעמד הלוים כאומר ויקבלו הלוים וגו' ויחלו באחד לחדש:

ויקדשו את בית ה' לימים שמונה — לכך עכבו בטהרה לטהר כל כך לפי שאחז צייר כל הכתלים צלמי משכית כדכתיב (יחזקאל כ״ג:י״ד) צלמי כשדים חקוקים בששר ועכבו ח' ימים עד שהשחיתו דמות הצלמים מן הכתלים וביום י"ו לחדש כלו הכל הבית והעזרה:

הכנו והקדשנו — מפורש בעכו"ם בפרק ר' ישמעאל כלים ששמשו בבית חניו מהו כו' עד איתיביה אשר הזניח אחז הכנו והקדשנו מאי לאו הכנו דאטבלינהו הקדשנהו דאקדשינהו אמר לו ברוך אתה לשמים שהחזרת לי אבדתי הכנו שגנזום והקדשנו שהקדשנו אחרים תחתיהם:

וצפירי עזים וגו' — הוראת שעה היתה:

על מזבח ה' — ולא על אותן מזבחות שעשה אחז אביו:

לכפר על כל ישראל — שחטאו בעבודת כוכבים כן אמר המלך תהי העולה והחטאת עבור כל ישראל, בפרשת שלח לך (מדבר ט"ו) כתיב ועשו כל העדה פר וגו' וכתיב (ויקרא ד׳:י״ד) והקריבו הקהל פר בן בקר לחטאת וכאן כתיב ויביאו פרים ואילים וצפירי עזים שבעה אלא הוראת שעה היתה:

כי ביד ה' המצוה ביד נביאיו — לשורר הלוים בכלי שיר לא כתוב בתורה שיהא קרבן טעון שירה אלא מצות ה' שצוה ביד נביאיו לשורר על הקרבן ורבותינו פי' במסכת ערכין מניין שהלוים טעונין לשורר בכלי שיר דכתיב עבודת עבודה איזוהי עבודה שצריכה עבודה אחרת עמה הוי אומר זה השיר בכלי שיר, ועבודת משא (שם) נכון לפרש על השיר כדכתיב (לעיל א' ט"ו) וכנניהו שר הלוים במשא כי מבין הוא שהיה ממונה להרים קול הנגון של שיר:

והכהנים בחצצרות — ככתוב ובני אהרן הכהנים יתקעו בחצוצרות (במדבר י'):

להלל לה' בדברי דוד — זה הודו לה' קראו בשמו ככתוב למעלה (א ט"ז) ביום ההוא אז נתן דוד בראש להודות וגו':

ויביאו הקהל זבחים ותודות — דבר המותר לבעלי' באכילה:

וכל נדיב לב עולות — קצת מהם מי שהתנדב לבו הביאו עולות ולא כולם לפי שאין לבעלים היתר אכילה בהם:

והקדשים — קדשים קלים זבחי' ושלמים מה שהבעלים נהנים בהם:

רק הכהנים היו למעט — כלומר אותן שהקדישו היו עדיין למעט ויחזקום אחיהם הלוים עד כלות המלאכה ועד יתקדשו הכהנים, וא"ת היאך יתקדשו הלוים ולא יתקדשו הכהנים ומפרש לפי כי הלוים ישרי לבב להתקדש מהכהנים וישרו לבם הלוים להתקדש יותר מהכהנים והיו הכהנים והלוים וכל יראי השם מתחפשים ומתנכרים ואף מסתתרים כל ימי המלכים הרשעים וכשבא חזקיהו שהיה צדיק לא היו יכולים מיד להתקדש ולטהר שזה בשנה ראשונה היה למלכו והיו באים ומתקדשים על יד כדכתיב (משלי כ״ח:י״ב) בעלוץ צדיקים רבה תפארת ובקום רשעים יחופש אדם וכתיב (שם) בקום רשעים יסתר אדם ובאבדם ירבו צדיקים כלומר בקום רשע אחז יסתר אדם ובאבדם ירבו צדיקים חזקיה וסיעתו:

על ההכין האלהים לעם — לעבדו ולעשות רצונו דוגמא דלמטה (ל פסוק יט) כל לבבו הכין לדרוש וגו' וגם שמחו כי בפתאום היה הדבר עליהם בשנה ראשונה למלכו לשוב אל ה' ושבו מיד:

בשנה הראשונה בחדש הראשון — למ"ש חז"ל שעבר אז את השנה קוראהו חדש הראשון למלכו (כי לפי סברתו היה זה חדש אדר)

פתח דלתות — שהיו סגורים בימי אחז

ויחזקם — כי נהרסו בעת שהפכו פניהם ממקדש ה':

ויאמר להם — א] התקדשו. בעצמכם

וקדשו — מטומאת ע"ז, את הבית, מן הצורות שחקק אחז, והכלים לגנזם ולעשות אחרים, כמ"ש בפי"ט. ג] שיוציאו הנדה, שהיא ע"ז שמטמאה במשא כנדה:

כי מעלו — תחלה מעלו ועשו הרע שעברו על התורה, ואח"כ הפכו ממשכן ה' הוא עבודת הבעל והשמש שהיו משתחוים לו למזרח, כמו שכתוב אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה:

גם — ואח"כ סגרו דלתות האולם ובטלו עבודת בית ה' לגמרי, שזה היה סוף מעשה אחז ורשעתו:

ויהי קצף, והנה נפלו — חושב בענשם ג"כ ג' מדרגות, זעוה, ואח"כ שמה ושרקה, אח"כ נפלו בחרב, שכן יעד בתוכחה על חטא ע"ז:

עתה עם לבבי לכרות ברית — ובזה יחדש גם ה' בריתו הקודם, כמ"ש (דברים ד, ל) בצר לך ומצאוך וכו' ושבת וכו':

אל תשלו — מענין שגגה או שכחה

לשרתו — הם הלוים

משרתים ומקטירים — הם הכהנים:

ויבואו הכהנים לפנימה — כפי הדין בסוף עירובין שיכנסו כהנים לפנים, ולא לוים:

וביום שמונה — תחלה קדשו הכלים והיה צריך הזיית ג' וז' ונשלם בשמונה לחדש, ואח"כ הטהרו הכהנים עצמם שנגעו בטומאה ונמשך עוד שמנה ימים, ובירושלמי אומר שמצאו גולגלתו של ארונה תחת המזבח שהיו טמאי מתים שצריך הזיה ג' וז':

הכנו — שהכנו אחרים תחתיהם מפני שהשתמש בם לע"ז, והקדשנו אותם לגבוה:

ויביאו פרים — הוא כעין חטאת ועולה שמביאים על העלם דבר של ע"ז כמ"ש בפ' שלח, שמביאים פר לעולה ושעיר לחטאת, וכבר גלו ראובן וגד וחצי מנשה וזבולון ונפתלי, וחשב גלות חצי מנשה כאלו נבטל השבט ונשארו ז' שבטים, וס"ל דמה דפסקינן שגוררים אחריהם יתר השבטים הוא דוקא אם ישנם בא"י, וע"כ לא הביא רק ז' פרים, ע"כ אמר על הממלכה ועל המקדש ועל יהודה. וחשב עונם כשגגת הוראת הסנהדרין, שהיו עם אחז בעצה אחת אחר שלא מיחו בידו, והאילים והכבשים היו נדבה:

וישחטו הבקר — אף שדם חטאת קודם לדם עולה, בהעלם דבר הדין הוא דעולה קודם לחטאת, ואגב הקדים גם האילים שהיו נדבה לבד:

ויסמכו — כמ"ש (ויקרא ד, טו) וסמכו זקני העדה, ויסמך המלך וב' מן הסנהדרין. ולדעת ר' שמעון חמשה סומכין, ולמ"ש התרגום יונתן וכן בירושלמי הוריות נשיאי השבטים סומכים:

ויחטאו — כי חטאת טעון חיטוי על ד' קרנות, ולמ"ש שהיו כעין קרבן העלם דבר היה צריך חיטוי על מזבח הזהב, ועז"א לכפר על כל ישראל:

ויעמד — היה זה אצלם כעין חינוך, כי כבר היתה העבודה בטלה ימים רבים, וע"כ העמיד הכהנים בחצוצרות כמו בעת חינוך שלמה ובית שני, ועז"א מלאתם ידכם לה', שהחינוך קרוי מילוי יד:

ויחזקום הלוים — זה היה משני טעמים, א] מפני שהיה המלאכה רבה ביום ההוא, ועז"א הכהנים היו למעט וכו' עד כלות המלאכה. ב] מפני שרבים מן הכהנים לא נתקדשו, ועז"א ועד יתקדשו הכהנים. ומה שהקדימו הלוים להתקדש, כי הלוים ישרי לבב, שלענין הקידוש היו זריזים יותר שהם ישרי לבב נפרשים מן התאוות ולבם מושל ביראת אלהים ע"פ היושר הנטוע בלבם:

וגם — טעם ג', שהכהנים היו עסוקים בהעלאת האיברים והקרבתם שהיו רבים, א] שהעולות שכולם כליל, ולכל עולה צריך כמה כהנים, היו רבים ב] שהיו צריכים להעלות חלבי השלמים ונסכי העולות שזה א"א בלוים:

וישמחו על ההכין — אחר שהיה פתאום ובלי הכנה באתערותא דלתתא, הרגישו שהוא ע"י אתערותא דלעילא שהכין לבם לטהרת הקדש והכין להם ריבוי הזבחים כפי שמחת היום: