דברי הימים ב פרק ח׳

ויהי מקץ עשרים שנה — פתרון מקץ עשרים שנה שנגמר כל הבנין של בית ה' שבע שנים ואת ביתו י"ג שנים כדכתיב במלכים (שם ו):

ויבן את תדמור במדבר — (ובמלכים א ט׳:י״ח) כתיב את תמור ותדמור קרינן וזה ששנינו ביבמות אין מקבלים גרים מן התרמודים ובב"ר בפרשת עקידה מפרש שעזרו לשונאיהם של ישראל ולפי שהמירו עצמם ונתחלפו לרעה בסוף על כן נכתב במלכים תמור לשון תמורה שהיה להם לעשות לישראל חסד עשה עמהם שלמה שבנה להם כרך תדמור ומשום שלמה לא נכתב כאן תמור אלא תדמור כלומר עיר חשובה הכל לכבוד שלמה שאין כבוד שלמה לומר כאן הא בנה כרך שמרדו בו וקלקלו בו ועל כן כתב תדמור ולא תמור:

ערי מצור — לפי שהיו עומדים על התחום הוצרכו חוזק כל כך:

למלאכתו — למלאכת בניינו למה כי הגרים למלאכתו ולא אנשי ישראל לפי כי ישראל המה אנשי חיל ואנשי מלחמה ושרי רכבו ופרשיו:

חמשים ומאתי' — ובמלכים (א' ט') חמשים וחמש מאות אלא זה וזה אחד הוא שמחסר לשם ג' מאות ושנה ומנה אותם שוב שהרי שם כתוב למעלה לבד משרי הנצבים וגו' שלשת אלפים ושלש מאות הרודים וכאן כתיב לעיל שלשת אלפים ושש מאות נמצא מה שחסר בפסוק אחד הוסיף בפסוק אחר ומחלקם בשביל שהג' מאות היתרים גרים היו והיו ממונים על אותן ג' אלפים וג' מאות הרודים על ע' אלף נשא סבל ופ' אלף חצב בהר ואלו חמשים ומאתים הנאמר כאן ישראלים היו ממונים על אותם ג' מאות גרים:

העלה שלמה מעיר דוד — היא ציון שהושיבה בעיר דוד כשלקחה והיתה שם עד כלותו לבנות את ביתו:

כי קדש המה — כל העיר וכל הבתים:

אשר באה אליהם — לפי שבאה אליהם ארון ה' באה לשון נקבה דוגמא (שמואל א ד׳:ג׳) וארון ברית ה' נלקחה:

על מזבח ה' — זה מזבח הנחשת שבנה שלמה וי"מ מזבח הנחשת שעשה שלמה תחת מזבח הנחשת שבנה משה ותימה בדבר שהרי כתיב (מלכים ב' י"ז) ואת עולת כל עם וכל דם עולה וגו' יהיה לבקר כלומר מזבח הנחשת שהיה שם קודם לכן יהיה לי לבקר מכלל שהמזבח היה של נחושת:

עד היום מוסד בית — מיום הוסדו עד כלותו:

והערים — במלכים אמר ששלמה נתן לחירם עשרים עיר בארץ הגליל וחירם יצא לראות את הערים ולא ישר בעיניו, ובארתי שם שנתנן לו להוציא מהם העשרים אלף כור חטין ועשרים אלף כור שמן שנתן לו מדי שנה בשנה, ולא ישרו בעיני חירם כי א"ל שהוא ארץ כבול ולא יוציאו די תבואה כשיעור הזה, וספר עזרא שנתן חירם לשלמה את הערים בחזרה, ושלמה בנה אותם ויושב שם ב"י שהם יעבדו את אדמתם ויוציאו את העשרים אלף כורים לתת לחירם:

וילך — על מה שנאמר במלכים (שם טו - יט) הוסיף עזרא דברים שלא נזכר שם, א] שכבש חמת ובנה שם ערי מסכנות, ושם נזכר שבנה בית חורון התחתון, ועזרא ספר שאח"כ בנה אותה שנית להיות עיר מבצר, וגם בנה עמה בית חורון העליון לעיר מבצר, ולא ספר מבנין גזר שכבר נזכר במלכים באורך:

ומן בני ישראל וכו' אלה שרי הנצבים וכו' — במלכים אומר ששרי הנצבים אשר על המלאכה לשלמה היו חמשים וחמש מאות, ושם כתבתי לישב הסתירות שיש בין הכתוב שם ובין הכתוב (שם ה, למ"ד), ועל הסתירה שיש בין מספר דפה ומספר דשם פירשתי ששם מדבר על שרי הנצבים של הגרים שספר דוד (כמו שנזכר בדה"א כב), שהיו כ"ה אלף והיו עליהם חמש מאות שרי חמשים וחמשים שרי חמש מאות, ופה מדבר משרי הנצבים שהיו ממונים על ישראל שהיו תמיד בלבנון עשרת אלפים, עיי"ש. ולכן אמר מן בני ישראל אשר לא נתן שלמה לעבדים למלאכתו (הוסיף מלת אשר), ר"ל שלא היו עבדים רק היה מהם עשרת אלפים בלבנון להשגיח על עושי המלאכה, עליהם היו שרי הנצבים חמשים ומאתים הרודים בעם. ולא כתב בעם העושים במלאכה כמ"ש במלכים, כי הם לא עשו מלאכה רק השגיחו על כריתת העצים:

ואת בת פרעה העלה — במלכים כתיב אך בת פרעה עלתה, ופי' עזרא שזה היה ע"י שהעלה אותה משם מפני שהמקום קדש:

אז העלה — שם כתיב והעלה שלמה שלש פעמים בשנה, ופרשתי שם שהקרבנות של שלש רגלים העלה על הוצאותיו, וספר עזרא שאח"ז קבל על הוצאותיו כל הקרבנות בין עולת תמיד העשויים בכל יום בין מוספי שבת ור"ח ורגלים:

מחלקות הכהנים — כנ"ל (דה"א כד)

והלוים להלל — (שם כ"ה)

והשוערים — (שם כו):

ולא סרו — מלשון סורר ומורה, לא מרו מצותו:

עד היום — ר"ל המלאכה שעשה עד שהניח היסוד, שאז הכין הצריך למלאכה והמלאכה שעשה עד כלותו, ועתה שלם בית ה', שנשלם גם מלאכת העבודה, וכמ"ש מלכים (שם) ושלם את הבית:

אז הלך שלמה — הוא פי' למ"ש במלכים ואני עשה בעציון גבר, מפני שאז הלך וכבש מקומות אלה:

אניות — הוא פי' מש"ש וישלח חירם באני, רצה לומר ששלח גם אניות

ארבע מאות וחמשים — שם כתוב ועשרים, ופירש עזרא שהיו עוד שלשים שנתן לעבדיו בשכרם: