דברי הימים ב פרק ד׳

עשר באמה משפתו אל שפתו — י' על י' באמצעיתו עגול סביב:

וקו שלשים באמה יסב אותו — כל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש ברחבו טפח:

וחמש באמה קומתו — עומקו:

ודמות בקרים תחת לו — צורת דמות בקרים יצק ממנו לעמוד עליו ואדוקים בו כדאמר בסוף הפסוק הבקר יצוקים במצקתו:

סביב סובבים אותו עשר באמה מקיפים את הים — אין מפורש כאן מה הדבר שסובבן אלא במלכים (א' ז') כתיב לפקעים מתחת לשפתו סביב וגו' פקעים כגון שעושין לכוסות פימילי"ש עגולים משום נוי ומתחת לשפתו וסביב היו עומדים בשלש אמות התחתונות מרובעות ושתים עליונות עגולות ואי אפשר להכיל אלפים בת יכיל שהם מאה וחמשים מקוה טהרה אלא בענין זה כמו שמפורש בעירובין והעליונות מרובועת ותחתונות עגולות א"א לומר דכי כתיב עגול סביב סביב משפתו כתיב ומה שאמר בפקעים הללו עשר אמה לכל רוח אבל במקום עגולו אי אפשר לומר עשר באמה סביב:

שנים טורים — היו הפקעים:

יצוקים במצקתו — הכל יצוקים יחד לא שחבר לו את הפקעים אחר יציקתו על ידי מסמרות או על ידי דבק שקורין שולדור"א בלע"ז:

וכל אחוריהם ביתה — אחוריהם של בקרים הללו היו פונים ביתה אל תחתיהם שבצפון פונים אחוריהם כנגד אותן שבדרום ושל מזרח כנגד שבמערב:

ועביו טפח — שוליו ודפנותיו אלא שאצל פיו הי' דק מרוקע ומרודד:

כמעשה שפת כוס — ששותין בו ומצויר פרח שושן:

מחזיק בתים שלשת אלפים יכיל — אף זה מחזיק ובמלכים (שם) כתיב אלפים בת יכיל גודשא תלתא שהבת ג' סאין שנאמר האיפה והבת תוכן אחד להם הרי לך ששת אלפים סאין נמצאו מאה וחמשים מקוה טהרה לארבעים מאות סאין מאה מקואות נמצא גם לעשרים מאות סאין הנותרים חמשים מקואות ואף לכשתחלוק הכלי לפי המדה ששערו חכמים אמה על אמה בגובה שלש אמות למקוה תמצא וכן לשלש אמות מרובעות קומה ועשר על עשר משפתו אל שפתו מרובעות מאה מקואות ולשתים אמות עגולות קומה עשר על עשר משפתו אל שפתו עגולות חמשי' מקואות שמרובע יותר על העגול רביע:

ויעש כיורים עשרה — לבד אותן של משה:

ויתן חמשה מימין — לכיור של משה:

וחמשה משמאל — לרחצה בהם קדוש ידים ורגלים:

את מעשה העולה ידיחו בם — מן מימי הכיור ידיחו קרבי העולה ודוקא עולה אבל שלמים לא שהוא נאכל לבעלים בכל העיר, הכיורים היו לקדוש טבילה:

ויעש את מנרות הזהב עשר כמשפטם — למה נאמר במנורות כמשפטם לפי שמודיענו למה עשה עשרה מנורות והכל דרש מן התורה פרחים כפתורים גביעים משוקדים נאמרו בפ' שבעים הרי לכל עשרה מנורות שבעה נרות, (כן פי' אחי אמי דודי ר' קלונימוס ב"ר יהודה ומדרש הוא) ושבעה נרותיה כנגד ז' כוכבים חנכ"ל שצ"ם:

ויתן בהיכל חמש מימין — למנורה של משה:

וחמש משמאל — וכולם בדרום:

משמאל — של שלחן בצפון:

ויעש מזרקי זהב מאה — שזורקין בו הדם על המזבח:

ויעש חצר הכהנים — עזרת הכהנים:

והעזרה הגדולה — זו עזרת ישראל:

מכתף הימנית קדמה ממול נגבה — ריחק אותו מן המזרח מן כנגד הפתח לדרומה של עזרה לפי שאין כבוד ונאה שיהו מטבילין כנגד פתח האולם:

ויעש חורם את הסירות — סירות נחושת שעשויים לחתות הדשן לתת לתוך הסירות:

והגלות והכתרות על ראש העמודים שתים — לשתי העמודים:

והשבכות שתים — אלו השרשרות שנאמרו למעלה ותדע שכן הוא שהרי לא בכאן ולא במלכים מזכיר בפרשה זו בשום מקום שרשרות:

לכסות את שתי גלות הכתרות — לכסות חלל הכותרת בשבכות ואותן ענפים כענפי חריות כמו שפירשתי:

ואת הרמונים ארבע מאות — למעלה הוא אומר ויעש רמוני מאה הא כיצד אלא כך יש לנו לפרש ודאי ד' מאות רמונים עשה כאשר נאמר כאן ומה שאמר מאה הרי מאה לכל טור וטור וד' טורים הם כדאמר ב' טורים לשבכה אחת וכן שני טורי' רמוני' לשבכה אחת הרי ד' טורי' והרמוני' היו מחוזרי' בתוך השבכות המשובצי' ותקועי' לכסות בה היטיב את שתי גולות הכתרות:

ואת המכונות עשה — ובמלכי' כתיב ויעש את המכונות עשר מכונות הם כני הכיור ושם מפורש מלאכתם:

ואת הסירות ואת היעים ואת המזלגות — אע"פ שאמרנוהו כבר למעלה בא וחזר ושנה ועוד להודיענו כי נחשת היו וגם מודיענו מזלגות שלא הוזכר למעלה:

מרוק — דוגמת מרקו הרמחים (ירמיהו מ״ו:ד׳) ומורק ושוטף במים (ויקרא ו׳:כ״א) ובמלכים (א' ז') כתיב ממורט כמו כי ימרט ראשו (ויקרא י״ג:מ׳) ותרגומו נחשת טב:

בעבי האדמה — תרגומא גרגושתא בארדי"לא בלע"ז:

בין סכות ובין צרדתה — ובמלכים כתוב צרתן צרדתה הוא מקומו של ירבעם וירבעם בן נבט אפרתי מן הצרדה ושם אמו צרועה אשה אלמנה (מלכים א י״א:כ״ו) לפי שמת מטמא באהל וגם מצורע כמו כן וכן עבודת כוכבים כמו ששנינו בפרק ג' דעבודת כוכבים בסופו אלמנה שאלמן ישראל מאלהיו מן צרדתה נראה שהצר התורה ולא הרחיבה הצר דת אלהינו כן פירש לי דודי ז"ל:

ואת המנרות ונרותיהם — להוציא מלבן של מפרשין נרות היו עושין מגופה של מנורה ואדוקין בה שהרי כתיב ואת המנורה ונרותיהם מה שהזכיר את הנרות בפני עצמן ולא שאר מעשה המנורה בפני עצמן גביעים כפתורי' ופרחים מכלל שלא היו הנרות אדוקין והואיל ואין אדוקין בה נראה כמעשה אחר וצריך להזכיר נרותיהם אבל שאר מלאכות שהיו אדוקין בה אינו מזכירם שנקראים על שם המנורה ומה שעשה עשר מנורות ועשר שלחנות ועשר כיורים והכרובים וכל אשר עשה מפורש בברייתא דר' פנחס בן יאיר:

והפרח — פירשו רבותינו הוא כנגד אותו פרח שהוסיף משה בפרשה בהעלותך עד ירכה עד פרחה וגו' שלא נאמר בתרומה:

והמלקחים זהב — שמגביהים הפתילה מן הנר שיש בו השמן:

הוא מכלות זהב — מזוקק וצרוף פיי"ן בלע"ז ובמנחות מפורש מכל זהב שהיה לו לשלמה מרוב הזהב שנכנס במנורה לזוקקה ולקיים מנורת זהב טהור:

והמזמרות — כלי זמר:

והמזרקות — לזרוק בהם דם על המזבח:

והכפות — לבזיכי לבונה:

והמחתות — לחתות בהם תרומת הדשן להרים מעל המזבח ולקח מלא המחת' וגומר:

ויעש — זה לא נזכר במלכים, ולדעת ר' יוסי בזבחים (נט א) לא עשה את מזבח הנחושת עד בעת החינוך שמזבח הנחושת של משה היה קטן מהכיל, ומפשטות דברי הכתוב נראה שלמדנו עזרא כדעת ר' יהודה בזבחים (שם), שמ"ש במלכים (ח, סד) ביום ההוא קדש המלך תוך החצר, דברים ככתבן, ומזבח של שלמה כבר היה מתחלה, וכן מורה לשון הכתוב (ז, ז), ולר' יוסי צריך לדחוק בפי' הכתובים כמ"ש בפי' מלכים שם. ומ"ש שעשה מזבח נחושת, היינו מזבח אבנים תחת מזבח נחשת של משה. ומ"ש כ' אמה ארכו, היינו מקום המערכה היה עשרים על עשרים:

ויעש הים — זה העתיק כמו שהוא בס' מלכים (ז, כג - כו), רק תחת שנאמר שם פקעים כתוב פה בקרים, תחת אלפים בת כתוב פה ג' אלפים בת, ושם כתבתי להשוות הכתובים עיי"ש:

ויעש את מנורות עשר ויעש שלחנות עשרה — בא לפרש שמ"ש במלכים (ז, מח - מט) ואת השולחן וכו' ואת המנורות חמש מימין וחמש משמאל, מוסב גם על השולחן, שגם הוא היה חמש מימין, ופי' מימין לשולחן ומנורה של משה ומשמאל לה, והיו השולחנות בצפון והמנורות בדרום כמשפטם. ויש פלוגתא בירושלמי דשקלים (פ"ו ה"ד) אם בער על כל המנורות וערך על כולם או לא, וכן בגמ' מנחות צ"ט (ע"א):

חצר הכהנים — עזרת כהנים

והעזרה גדולה — עזרת ישראל:

ואת הים נתן — כמ"ש בתורת כהנים ויקרא (פרשתא דנדבה ד משנה יד) ובזבחים (נט ב):

את הסירות — הוא פי' כירות (מלכים שם פסוק מ"ם) כמש"ש, ועמש"ש שמ"ש ויעש חירום הוא חירם הראשון, ומ"ש ויכל חירם הוא חירם השני שהוא עשה גם העמודים:

והגולות והכותרות — הוא פי' למש"ש הגולות הכותרות כמ"ש בפי' שם, ויתר הדברים התבאר במלכים שם פסוק מ"א מ"ב:

ואת המכונות עשה — ושם המכונות עשר, ועזרא מודיענו שכל זה עשה חירם השני, אבל:

ואת הסירות וכו' עשה חירם אביו — היינו חירם הראשון, כי הם היו מנחושת ממורט, ומלאכה זו לא ידע חירם השני:

בככר — עמ"ש מלכים שם פסוק מ"ו, ושם בין סוכות ובין צרתן, ובימי עזרא נשתנה השם:

ויעש — ושם וינח, עמש"ש:

ואת השלחנות — ובמלכים לא הזכיר רק שלחן א', ומ"ש ועליהם לחם הפנים למ"ד שלא סדרו רק על של משה פי' שהיו ראוים להניח עליהם, וכן מ"ש לבערם למ"ד שלא היו מדליקין רק את של משה פי' לבער את הנרות:

הוא מכלות זהב — שהיה מזהב מזוקק כמו זהב המנורה, ועמש"ש (פ' מט):

והמזמרות — כלי זמר

ופתח — הוא פי' למש"ש ופותות, שהם המפתחות, ופי' מפתחות הבית לדלתותיו הפנימים ולדלתי הבית היו זהב: