דברי הימים ב פרק י״ד

ויאמר ליהודה לדרוש — ולא כעשרה שבטים שדרשו לאלהים אחרים חדשים מקרוב באו ואת אלהי אבותם לא דרשו:

עודנו הארץ לפנינו — בעוד שהמלכות נכונה לפנינו שאם נצרכו להם יהיו לנו למנוס וכל אלה היה בעשר שנים שכתוב בימיו שקטה הארץ ולאחר אותן עשר שנים היתה מלחמה בינו ובין בעשא כל ימיהם כי בשנת שלש לאסא מלך בעשא וז' שנים היו שלום ביניהם וכן מוכח אף כאן אין עמו מלחמה בשנים האלה אבל בשנים אחרים היתה עמו מלחמה ולמטה (ט"ו) כתיב ומלחמה לא היתה עד שנת ל"ה למלכות אסא אבל יכולים אנו לפרש אותה מלחמה שהיתה לו עם הכושי' לא היתה עד שנת שלשים וחמש למלכותו אבל זה קשה לי שכתוב למטה (ט"ז) בשנת ל"ו למלכות אסא עלה בעשא וגו' עד נסכלת על זאת כי מעתה יהיו לך מלחמות משמע שקודם לכן לא היו לו מלחמות והוא לאחר כן כי אם ג' שנים ובמלכים (א ט"ו) כתיב ומלחמה היתה בין אסא ובין בעשא כל ימיהם ובסדר עולם מפרש הטיב:

כי דרשנו את ה' אלהינו דרשנו וגו' — לפי שדרשנוהו הניח לנו מסביב:

ויבנו — ערים:

ויצליחו — ודוגמא (לעיל י"ב) ובראות ה' כי נכנע וגו':

אין עמך לעזור — כלומר אע"פ שאנו מעטים והם רבים כחול הים ואין כח לנו בפניהם עמך לעזור בין רב לאין כח כלומר בידוע שיש לך כח לעזור לפיכך עזרנו ה' אלהינו כי עליך נשענו:

אל יעצר עמך אנוש — אל יהיה לאויבינו לאותו אנוש כי אנוש מושל עוצר ידי עמך נגדך לנצחנו שלא יאמר נצחנו אלהיהם, ד"א מפי הרב, אל יהי לנו אנוש שאנו אנושים עוצר יד מלנצח' דוגמא (דברים י״א:י״ז) ועצר את השמים כי עצר עצר ה' (ראשית כ') כמו אם תעצרני (שופטים י"ג):

הטוב — בדברים שבין אדם למקום

והישר — בדברים שבין אדם לחברו:

מזבחות — מקריבים עליהם רבים ובקביעות

והבמות — הם ליחידים ולפי שעה. מזבחות ובמות הם מאבנים הרבה ומקריבים עליהם, ומצבות הם מאבן אחת ואין מקריבים עליה, ונוסכים שמן על ראשה. המצבות ואילני האשרה היו מעמידים לפני המזבח, כמ"ש (דברים טז, כא - כב) לא תטע לך אשרה אצל מזבח ה' ולא תקים לך מצבה:

ויאמר — אחר זה צוה לכל השבט

לדרוש — הוא חלק העיון

ולעשות — חלק המעשה

התורה — שבכתב

והמצוה — שבעל פה, ועי"כ:

ויסר מכל ערי יהודה החמנים — צורת חמה

ותשקט — המלך בתחלת מלכותו יחרידוהו ג' ענינים, א] המתנגדים לו בדבר המלוכה, כמו רחבעם שהיה ירבעם לשטן לו, ואביה היה ירא מאחיו שהעביר המלוכה מהם, אבל אסא שקטה הממלכה לפניו, ר"ל לפני מלכו מאז, ירבעם לא עצר כח, ובית אביו הסכימו על מלכותו כי הוא הבכור:

ויבן — ב] יחרידוהו לפעמים מורדים בתוך מלכותו, ואז לא יוכל לבנות ערי מצורות ולהכביד עול על העם, עז"א שבנה ערי מצורה כי שקטה הארץ מבפנים. ג] יחרידוהו מלחמות מבחוץ, ועל זה אמר ואין עמו מלחמה, ולא היה זה מצד הזמן, שרמז במ"ש בשנים האלה, שבאמת היה אז שעת חירום כמ"ש לקמן (טו, ו) רק כי הניח ה' לו:

ויאמר — אמר להם, מי יודע מה יולד יום, כי המנוחה של עתה אינה מחויבת מצד הזמן, רק היא נסיית מצד השגחת ה', ולא בכל יומא מתרחיש ניסא, וטוב שנשתדל בעת הזאת על אמצעיים טבעיים שנחזק אח"כ גם בדרך הטבע, וז"ש נבנה בעוד עודנו הארץ לפנינו, כי המנוחה הזאת היא נסיית ע"י שדרשנו את ה' אלקינו דרשנו, ר"ל הדרישה את ה' אין לה תכלית ועבודת ה' יש בה מדרגות רבות, וכפי שהוספנו לדרוש כן הוסיף לנו מנוחה. וז"ש דרשנו, דרשנו וינח, שתוספת הדרישה גרם תוספת המנוחה:

צנה — מגין בפני חרב ורומח

ומגן — מגין בפני קשת:

אין עמך לעזר — ר"ל העזר של בשר ודם הוא כח מוגבל, ולכן יקל לו לעזור את מי שיש לו רב, שזה אינו צריך רק עזר מעט ויצטרף כח העוזר אל כח הנעזר להקימו, ויקשה לו לעזור למי שאין לו כח, כי אז יצטרך לעשות הכל בעצמו. לא כן אתה שכחך בלתי בעל תכלית ואינך צריך אל הנעזר שיסייע לך בכחו, כי אתה הוא העוזר לבדך ואין עמך לעזור, ר"ל אין מי משתתף עמך לסייע לך עד שיהיה אצלך הבדל בענין העזר בין אם הנעזר עם רב ובין אם הוא אין כח, וסומך רק על כחך, ואם כן עזרני מצד שני דברים, א] מצדנו, כי עליך נשענו. ב] מצד שמך הגדול, אחר כי בשמך באנו על ההמון הזה, וצריך אתה להראות נפלאות שיתגדל ויתקדש שמך, ולכן ה' אלהינו אתה. אתה לבדך תעשה

ואל יעצר עמך אנוש — לעשות לך איזה סיוע שישתתף כחו עם כחך. בקש שיהיה הנצחון באופן שיראו הכל כי לא ידי אדם עצרו בפני האויב, רק ה' לבדו:

ויגוף — כאשר בקש כן היה, ה' נגף את הכושים לפני אסא בלא מלחמה כלל:

ויפול — גם אחר שנסו נפלו מהם רבים

לאין להם מחיה — מצד שלא היה להם חיות ללכת, כי נטל החיות מהם יען שנשברו כבר לפני ה' ולא היה בהם מחיה וכח, ועי"כ נשאו שלל הרבה מאד, כי לא היה להם עסק להרוג את האויב שנפל מעצמו, רק לקחת השלל של המלחמה שהפיל ה' לפניהם. ויש הבדל בין בזה ובין שלל (כמ"ש ישעיה סי' ח), שהשלל הוא הנשאר מעצמו בנפול בעליו במלחמה, ומספר שלא הוצרכו לבוז כי הכל היה שלל, שנעשה מעצמו:

ויכו — רק הערים שסביבות גרר (שהיו מפלשתים) והם לא נפלו ע"י יד ה', הכום המה, כי כבר היה פחד ה' עליהם, ושם בזזו, כי לא היה לשלל מעצמו:

וגם אהלי מקנה הכו — מאת הערביים הרועים שם

וישבו — שהשבי הוא בדברים שיש בהם רוח חיים: