מסכת יבמות דף ס״ד עמוד ב׳

חוצבתם נעשה לו זכרות:

נוקרתם נעשה לה נקבות כמו אני קרתי ושתיתי מים (ישעיהו ל״ז:כ״ה):

אין לה ולד קרא יתירא הוא דהא כתיב עקרה:

לא שנו דשוהה עשר שנים:

שלשה עיבורים כ"ז חדשים לימי הולד וחדש לכל עיבור ועיבור לימי טומאה וטהרה דאשה מתעברת סמוך לוסתה:

שלש פקידות שהקב"ה פוקד העקרות לשמוע תפלתן בר"ה וגוזר עליהן הריון:

להני כללי דקאמר כל דורות של עכשיו שתי שנים ומחצה שהייתן:

ודלמא איהי דלא זכיא ולא תטול כתובה:

ימי שנותינו בהם שבעים שנה אע"ג דהאי קרא בתפלת משה כתיב מסתמא דוד אמרו שמצינו שחי כך אבל משה מצינו שחי יותר:

בעי מיניה מרב יוסף אר"י דנראה ששאלו הלכה כרבי או כרשב"ג והשיבו דהלכה כשניהם:

דתנן מי שלקה ושנה כו' הקשה ה"ר משה דבהנשרפים (סנהדרין פא: ושם) מוקי לה אפילו כרשב"ג ועבירות מחזקות ואמר ר"י דאע"ג דאיכא תנא התם דאמר עבירות מחזקות מתוך לשון המשנה משמע ליה לרב יוסף דקסבר מלקיות מחזקות דנראה לו דוחק דלא נקט מי שלקה ושנה אלא לאשמועינן דאיירי בעבירה שיש בה מלקות ואפי' את"ל דקסבר עבירות מחזקות שמא סבר רב יוסף דכיפה צריכה התראה:

מדמתמה רבא עליה דאביי היכי סמך אסהדותיה דרב יצחק דהא איהו אמר יצחק סומקא לאו דסמכא. נראה לי דרבא נמי במילה לית ליה כרשב"ג אלא כרבי ובתרי זימני הויא חזקה, דאי למימרא דלא דמי נשואין למילה לא הוה ליה לספוקי בסהדותיה דרב יצחק. והא דאמר רבא גבי אחיות והוא דאתחזק תלתא זמני אבל תרי אקראי בעלמא הוא, התם באחיות דוקא דאחיות לא מחזקות אבל בתלתא זמני דחידוש הוא, אבל אנפשיה בתרי זימנא הויא חזקה וכן פסק רבינו אלפסי ז"ל דבמילה קיימא לן כרבי.

מאי בינייהו איכא בינייהו דארסה ומת אי נמי דנפל מדקלא ומת וקיימא לן כרב אשי דבתרא הוא דאמר מזל גורם.

נשואין ומלקיות כרבי וסתות ושור המועד כרשב"ג וטעמא דמלתא דנשואין לחומרא ומלקיות כיון דעבר ושנה בחייבי כריתות מבערין עושה רשעה מישראל. ובוסתות משום דמדרבנן נינהו אזלינן בהו להקל. ובשור המועד משום דלא מפקינן ממונא אלא בדבר ברור. ובקטלנית משום סכנה לחומרא. ומילה נמי סכנתא היא ולחומרא (עיין רמב"ן).

ודילמא איהי הוא דלא זכאי וא"ת מאי קושיא דשמא שיש לו להוצי' וכו' י"ל כדפרש"י ז"ל אמאי דקתני שיתן כתוב' כיון דאפשר דמיני' הוא מוקים ממונא אחזק' מרי':

ופרקינן איהי כיון דלא מפקדא אפריה ורביה לא מיענשא ופי' ומסתמ' בדידי' תליא שנענש עד שיהו שם סימני' דמינה היא או שהוחזק בתרי זמני' לר' או בג' כרשב"ג וא"ת והא אמרי' בסוף פרקי' ואס"ד איתת' לא מיפקדא אפריה ורביה כתובה מאי עבידתא אלמא דכל היכא דלא מפקדא גריעותא דידה הוא דלא למשקל כתוב' וי"ל דההי' בדקים לן דמיניה הוא כיון שאינו יורה כחץ או שהיה זקן או שאינו ראוי להוליד והיא תובעת להתגרש והילכך אי מיפקדא טענתה טענה לגבות כתובה ואי לא לא והא אסיקנא התם דאע"ג דלא מפקדא נמי כיון דאתו מחמת טענה:

והוא דאתחזק ג' זמנין וא"ת והא רבא אמר לקמן דהלכה כר' בנשואין וי"ל דהכא אפי' רבי מודה משום דחזקת המשפחה אין לחוש לה בפחות מתלת זמנין. א"ל אביי פירש לר' יצחק חזי מר דקא שרי איסורא וסכנתא כלומר דקדק בעדותך יפה וא"ה (נ"ל ואהא) סמך עליה אביי ואזל ונסבה. אמר רבא ועכו"מז איכא דעביד הכי עובדא בנפשיה ועוד דהא איהו דאמר אבין דסמכא וכו' ומדלא אמר לי' רבא דאפי' לר' יצחק דילמא לא דמי נשואין למילה כדפרכי' בסמוך ש"מ דלרב' מילה ונשואין בהדדי נינהו ולא עוד אלא דהא אמרי' לעיל מתני' מני ר' היא ומייתי לה מדאפלוגי גבי מלה אלמא כי הדדי נינהו ולא עוד אלא דבסמוך אשכחן דאפליגו בהדיא בנשואין גופייהו וההיא ה"ל לאתויי לעיל על מתני' דהא מסתמא ידעי לה בי מדרשא לההיא ברייתא דנשואין דמייתי בסמוך אלא דבעי בבי מדרשא למינקט אידך ברייתא דמילה לאשמועי' אגב אורחי דנשואין ומילה כי הדדי נינהו:

ה"ג וכן הוא בנסחי דוקני אימור דפליג במילה ולא גרסינן ועוד דהא לא מקשינן לה רבא דאיהו מידע ידע דנשואין ומילה הוות וכי הדדי נינהו בכלה סוגיא דלעיל אלא תלמודא הוא דקא בעי לברור' דמתני' רב היא משום פלוגתא דמילה דדילמא לא אפליג ר' שמעון בן גמליאל אלא גבי מילה שאין החזקה באותו ולד עצמו אלא דמחזקינן מולד לולד או מאחות לאחות אבל גבי קטלנית דהיא גופא הוחזקה אפילו רשב"ג מודה דבתרי זמני הויא חזקה:

מאי בינייהו דאנסו ומית א"נ דנפל מדיקלא ומית פי' דלמ"ד מזל גורם הויא חזקה ולמ"ד מעין גורם לא הוי חזקה דהלכתא כרב דבתרא הוא דאמר מזל גורם וכן פסקו כל הפוסקים ז"ל:

נשואין ומלקות כר' וסתות ושור המועד כרשב"ג וטעמא דמילתא משום דהא מילתא דספק' אי הויא חזק' בתרי זמני או לא הילכך גבי נשואין דסכנת' אזלי לחומרא וה"ה להאי טעמא למילה ועוד דהא פירכא לעיל דנשואין ומילה חד דינא אית להו ובמלקות אע"ג דבספק נפשות להקל שאני הכא דהא אוקימנא בדוכתא דהא מיירי בחייבי כריתות וכיון דחמירי טובא מחמירין ביה מפני ייסור הרשעי' לבער עושי רשעה כיון דממילא הוא דמייתי' אבל וסתות דרבנן אזלי' לקולא וגבי שור המועד שאין מוציאי' ממון מחזקתו אלא בדבר ברור ובנשואי' אע"ג דבעי למינסב איתתא קטלנית וליזוק בנפשיה לא שבקי' ליה דהא איסור הוא ובכלל שופך דם האדם באדם ומנדים אותו ב"ד עד שיגרש וכן ראיתי לרבי' הר"ם ז"ל עושה מעשה:

אמר המגיה עיין מ"ש רבינו הריטב"א עצמו ז"ל בחידושי עירובין דף צ"ז ובחידושיו לחולין דף ג' ועמד על זה בעוצם חכמתו ורוח מבינתו אדמ"ו הרב המופלא נר"ו בספרו הבהיר ברכי יוסף. ובשיורי ברכה א"ה סימן ט"ל ועמ"ש במחזיק ברכה ובי"ד סימן יו"ד וסי' פ"ד וברכי יוסף א"ה"ע עי"ש באורך:

כבר ביארנו במשנתנו שאם שהא עמה עשר שנים ולא ילדה וגירשה מותרת לינשא לשני ולשהות עמו עשר שנים ואם גירשה שני לסוף עשר שנים אסורה לינשא לשלישי מפני שהוחזקה בשנים וכן לענין קטלנית אף לענין מצות מילה אמרו שאם מלה ראשון ומת מחמת מילה ומלה את השני ומת אף הוא מחמת מילה הרי הוחזקו כל הנולדים ממנה בכך ולא תמול לשלישי ונראה לי שאין החזקה אלא ממנה הא אם הוליד הוא מאשה אחרת ימול וזהו שייחסו את הענין באשה כמו שאמר מלה לראשון כו' ולא סוף דבר שהבנים מחזיקים אלא אף אחיות מחזיקות ר"ל שאם נולד בן לראשונה ומת מחמת מילה ונולד בן לאחותה ומת אף הוא מחמת מילה לכשנולד בן לשלישית לא תמול שאף היא הולכת אחר האחיות:

כשם שבנשואין ומילה אמרו דבתרי זימני הויא חזקה כמו שביארנו כך הדין במלקיות והוא שאמרו מי שלקה בחייבי כרת ושנה הוחזק ברשע גמור ואם חזר לעבירה שבכרת בית דין כונסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורים עד שכריסו נבקעת כמו שביארנו בסנהדרין פ"א ב' ומכל מקום יש דברים שאין חזקתן אלא בשלשה והם וסתות ושור המועד וחזקת נפלים כמו שיתבאר ענינה למטה וסתות ממה שאמרו אין האשה קובעת לה וסת להיות דיה שעתה ולשאר ענינים הנזכרים במקומן עד שתקבענו שלשה פעמים ואינה מיטהרת ממנו שלא להחזיקה בטמאה לטהרות בשעת הוסת מעת לעת ומשום דאורח בזמנו בא עד שתעקרנו שלשה פעמים שור המועד לומר שאינו מועד עד שיעידו בו שלשה ימים כמו שהתבאר במקומו ב"ק כ"ג ב' וכן לענין חולי אמרו שאחיות מחזיקות וכל שהוחזקו שלש אחיות בחולי מגונה לא ישא את הרביעית שאף היא בחזקת אחיותיה שמא תאמר מה חלוק בין אלו לאלו נשואין הן לענין עקרה הן לענין קטלנית לחומרא וכן מילה מפני הסכנה ומלקות הואיל ובר כרת הוא מקילין במיתתו וסתות דרבנן לקולא ושור המועד לא מפקינן ממונא אלא בדבר הברור הרבה וחולי מילתא דלא שכיחא ואקילו בה:

זה שביארנו בקטלנית שכל שנשאת לראשון ומת ולשני ומת שלא תנשא לשלישי פירשו אחרוני הגדולים שבספרד שלא סוף דבר בשנשאת ומת אלא אף בנתארסה ומת שלא תנשא לשלישי וכן אם נפל מן הדקל ומת אע"פ שהדבר ידוע באלו שלא מחמת תשמיש היה שאין מעין של אשה גורם אלא מזל גורם ומכל מקום לדעתנו הלכה מעין גורם ואין דין קטלנית אלא מנשואין וכן הכרענוה ברביעי של כתובות מ"ג ב' בסוגית המשנה השניה:

שם א"ב דאירסה ומית עיין לקמן דף קח ע"א ובתו' שם ד"ה קטנה:

בִּימֵי דָּוִד אִימְעוּט שְׁנֵי, דִּכְתִיב (תהלים צ, י) "יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה". נראה לי בס"ד הטעם על פי מה שאמר רבינו האר"י ז"ל בשער הפסוקים בשמואל בפסוק (שמואל ב' יא, ב) וַיָּקָם דָּוִד מֵעַל מִשְׁכָּבוֹ, כי דוד המלך ע"ה היה מבחינת שלמא דנוקבא שהיא שני בחינות הנקראים לאה ורחל זו למעלה מזו ובתחילה תיקן את רחל שהיא תחתונה בשבע שנים שישב בחברון ואחר כך הלך לירושלים לתקן את לאה העליונה והיה מתכוין במלחמות שנלחם להכרית ולהשמיד את הקליפות הנאחזות בלאה ורחל כדי שיהיה יכול לתקנם. ולכן אמר לו אביגיל מִלְחֲמוֹת הֳ' אֲדֹנִי נִלְחָם (שמואל א' כה, כח) וכל תיקונם צריך להיות בשבע ושבע כאשר תמצא שעבד אבינו עליו השלום בלאה ורחל שבע שנים ושבע שנים בסוד שבע ספירות עיין שם. ולכן בזמן דוד המלך ע"ה שנתקנה המלכות שהיא בסוד שבע שכל אחת כלולה מעשר שהם שבעים אז היו החיים ניתנים לתחתונים על ידי המלכות לגמרי ולכך אמעוט שני שנעשו לרוב העולם מספר שבעים ולכך אמר יְמֵי שְׁנוֹתֵינוּ בָהֶם שִׁבְעִים שָׁנָה (תהלים צ, י) אל תקרי בָהֶם אלא בְּמָה כי המלכות היא נקראת מה בסוד מָה אָשִׁיב לַהֳ' (תהלים קטז, יב) ולזה אמר ימי שנותינו 'במה' שניתנים על ידי המלכות שנקראת מָה ולכך הם שבעים שנה. ועיין בעץ חיים (שער מעוט הירח פרק ב') מה שאמר רבינו ז"ל אז היה העולם מתנהג על ידי ז"א [זעיר אנפין] וזהו שנאמר באנשי סדום וַהֳ' הִמְטִיר עַל סְדֹם וְעַל עֲמֹרָה גָּפְרִית וָאֵשׁ מֵאֵת הֳ' מִן הַשָּׁמָיִם (בראשית יט, כד) כי עיקר ההנהגה מן השמים שהוא ז"א אמנם להיות כי גם נוקבא היתה כלולה בג' פרצופות עליונים דנה"י [נצח הוד יסוד] דז"א לכן נזכרת בכללות עמו כמו שנאמר וַהֳ' הִמְטִיר, היא ובית דינו, עד כאן לשונו עיין שם ודוק היטיב.

דְּקַיְמִי בְּנַפְשָׁאִי (קהלת ז, יב) "הַחָכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ". נראה לי בס"ד הכונה דכל הגדולים היה דרכן לישב סמוך להרב הדרשן והם לא היו צריכים לשמוע מן המתורגמן אלא שומעין מן הדרשן עצמו כי קרובים אליו ואלו מוכרח שיבואו קודם שיתחיל בדרשה כשעה אחת או שתים קודם שיתקבצו המון העם כי המון העם הם באים ויושבים סביב הדרשן שורות שורות בעיגול. ולכן אחר שיתחיל לדרוש אי אפשר לאותם היושבים קרובים אליו לצאת להשתין אם הוצרכו לכך כי אפשר שימצא אלף שורות ויותר יושבים סביבות הדרשן שהם דחוקים זה בזה וצריך שיפסע על ראשי עם קודש יותר מאלף שורות ועל ידי כך היו אותם הקרובים לדרשן באים לידי עקרות. אך רב אחא בר יעקב נזהר תמיד לבא באחרונה כדי שישב בשורה אחרונה הקרובה לחוץ שאם יתעורר לקטנים יוכל לצאת ולילך ואף על פי שבזה יפסיד שלא יהיה שומע הדרשה מפי הרב הדרשן בעצמו אלא מפי המתרגמנים המשמיעים הדרשה לכל אותם הרחוקים מן הדרשן.