מסכת קידושין דף ע״ב עמוד ב׳

היום יושב בחיקו של אברהם י"א מת היום ואם כן אין זה רב אדא שבגמרא ונראה דהא יושב בחיקו של אברהם אבינו שנכנס לברית מילה וזה רב אדא בר אהבה שהאריך ימים הרבה משמת רבי עד דורות אחרונים בימי רב נחמן בר יצחק כדאמרינן בבבא בתרא (דף כב.):

צוה ה' ליעקב סביביו צריו צרים שהיו סובבים אותם בארצם דהיינו עמון ומואב שהצירו להם יותר מן הכל כדאמרינן בחלק (סנהדרין דף צו:) עמון ומואב שכיני בישי דירושלים היו אותם צוה שיהיו סובבים אותם אף בגלותם כגון הומניא דכולה דעמונאי היא כדאמרי' לעיל הושיבם סנחריב בבבל והיו מצירים לישראל שבפום נהרא:

חד אמר לטובה היה מייליל הנביא עליו:

וחד אמר לרעה שהיה רע בעיניו שמת מיתה יפה:

חד אמר לטובה היה מייליל הנביא עליו:

וחד אמר לרעה שהיה רע בעיניו שמת מיתה יפה:

דאיסתנדריא דמישן שלטון של מישן:

מי שעשה הטובה הזאת שהציל את הגולה מלהיות עבדים לעבדות:

היום יושב בחיקו של אברהם אבינו פירש בקונטרס יש אומרים מת וא"כ אין זה רב אדא בר אהבה שבגמרא ונראה לומר יושב בחיקו של אברהם שנכנס לברית מילה וזה רב אדא בר אהבה שהאריך ימים הרבה משמת רבי עד דורות אחרונים בימי רב נחמן בר יצחק כדאמרי' בב"ב (דף כב:) אך ר"י פי' דשני רב אדא בר אהבה הוו:

חמשה קהלי כתיבי פי' גבי אזהרת פסולי יוחסין אבל קהל דגבי פצוע דכא לא חשיב דלאו בפסולי יוחסין משתעי עוד אומר ר"י משום דלא שייך ביה קהל:

ממזרי ונתיני טהורים הם לעתיד לבא דברי ר' יוסי ואם תאמר וכי מצות לא יבא ממזר תבטל לעתיד. ויש לומר דהוראת שעה תהא לאותן שהיו בדורות קודם ביאת אליהו שאליהו בא ומטהרין אבל אותם שיהיו בימי המשיח אף הם יהיו פסולין, דמצות לא יבא נוהג היא לעולם אף בימיו של משיח.

המפקיר עבדו יצא לחירות ומכל מקום צריך גט שחרור להתירו בבת ישראל כמו שיתבאר במקומו:

כבר ביארנו שהכהן אסור לישא גיורת מכל מקום הגר יכול לישא כהנת שלא הוזהרו כשירות לינשא לפסולים למדת שהגר מותר בממזרת אלא שהולד ממזר ומותר בכהנת וכן הדין במשוחרר וכל שכן שהכהנת מותרת לינשא להם אלא שלא הוזהרו כשירות לנשא לפסולין ר"ל לפסולין של כהנה כגון גירי וחרורי וחללי על הדרך שביארנו:

תוספות בד"ה היום כו' אך ר"י פירש דשני רב אדא בר אהבה כו' עכ"ל ר"ל גם לפי' שנכנס לברית מילה נראה לו לומר דב' רב אדא בר אהבה הוו דלא ניחא ליה לומר שהאריך ימים כל כך וק"ל:

בד"ה חמשה קהלי כו' עוד אמר ר"י משום דלא שייך ביה קהל עכ"ל צ"ע בכוונתו היאך קאמר דלא שייך ביה קהל הא כתיב בו בקהל כמו באינך דמייתי ויש לפרש דבריהם דר"ל דבכל הנך דמייתי בין קהל הפסולים כגון ממזר ושתוקי וגרים בין קהל הכשרים כגון כהנים לוים וישראלים שייך בכל כת וכת לומר בהו קהל באנפי נפשיה דהיינו דיש בהו זכרים ונקבות אבל פצוע דכא לא שייך למקרי קהל כיון דלא שייך בנקבות ובקהל דכתיב גביה מוסב אקהל ישראל ולכך לא ניתן למדרשיה ככל הנך קהלי דשייך בגופייהו קהל בין בכשרים בין בפסולים ודו"ק:

וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר "וְזָרַקְתִּי עֲלֵיכֶם מַיִם טְהוֹרִים וּטְהַרְתֶּם" (יחזקאל לו, כה). פירוש בעל כרחו צריכין אנו לפרש על טהרת ממזרים דאם טהרה דטומאת מת וכיוצא אין זה בידי שמים אלא בידי אדם על ידי אפר פרה. ומה שאמר כְּשֶׁהוּא אוֹמֵר 'אֲטַהֵר אֶתְכֶם' הֱוֵי אוֹמֵר אַף מִן הַמַּמְזֵרוּת קשא מהיכא משמע זה? ונראה לי בדרך פשוט דדריש יתורא דקרא דכתב 'אֶתְכֶם'. ועוד נראה לי בס"ד דידוע המביא ממזר לעולם פוגם באות א' דיו"ד ראשנה רומזת על מ"ד [מיין דוכרין] דאיש ויוד תחתונה רומזת על מ"ן [מיין נוקבין] דאשה והוא"ו שבנתים רומז לולד הנעשה משניהם והפגם הוא מכה נמצא פגם הזנות הוא מכת אלף וזה רמוז בתיבת ' אֶתְכֶם ' שהוא מכת א '.

בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי מֵאִיר, הַיְנוּ דִּכְתִיב "וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדּוֹד" (זכריה ט, ו). נראה לי בפסוק זה נרמז סוד טעם הממזר והוא דאיתא בשער המצות לרבינו האר"י ז"ל (בפרשת כי תצא) דנשמות הממזרים הם מן המלכים הנקראים כלים מבחינה שעדיין לא נבררה ונתקנה אלא עודנה מעורבת בסיגים רעים של קליפות ולכך אסורים לבא בקהל שהם נשמות הבאים מן המלכים אחר הבירור והתיקון שלהם עיין שם. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב בירמיה (ירמיה כד, א) הִרְאַנִי הֳ' וְהִנֵּה שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים מוּעָדִים לִפְנֵי הֵיכַל הֳ' וכו' הַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים טֹבוֹת מְאֹד כִּתְאֵנֵי הַבַּכֻּרוֹת וְהַדּוּד אֶחָד תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ. והיינו כי המלכים הנזכרים הם נקראים כלים כידוע והדוד הוא קדרה שהיא כלי אך דוד שבו ' תְּאֵנִים טֹבוֹת מְאֹד ' הוא רמז על כלים אשר הובררו ונתקנו שמהם באים נשמות ישראל שעליהם אמר רשב"י כל ישראל בני מלכים הם (בבא מציעא קיג:) והדוד האחד אשר בו ' תְּאֵנִים רָעוֹת מְאֹד אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ ' הוא רמז על כלים שנשארו בלי תקון ובירור שמהם באים נשמות הממזרים שנאחזים בהם סיגים רעים של קליפה ולכך פסולין לבא בקהל ולזה אמר 'אֲשֶׁר לֹא תֵאָכַלְנָה מֵרֹעַ' ולכן אשת פוטיפר שרצתה שיבא עליה יוסף הצדיק ע"ה ביאה אסורה רצתה למשוך באותה ביאה נשמה פסולה של ממזרים מאותו הדוד שבו תאנים רעים והוא לֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּב עִמָּהּ (בראשית לט, י) ולכן כתיב ביה כַּפָּיו מִדּוּד תַּעֲבֹרְנָה (תהלים פא, ז). והנה יש דוד עומד על האש בזה מוכרח להיות שחרורית מכח האש ויש דוד נקי ובר שאינו עומד על האש כדי שישחיר מעשן האש ולכן דוד שהוא מקום מוצא נשמות ישראל ידמה לדוד שאינו עומד על האש ואין בו שחרורית אך דוד שהוא מקום מוצא נשמות הממזרים ידמה לדוד אשר על האש שיש בו שחרורית הרבה. וזהו שנאמר וְיָשַׁב מַמְזֵר בְּאַשְׁדּוֹד (זכריה ט, ו) חלק תיבת בְּאַשְׁדּוֹד לשתים וקרי בה 'אֵשׁ דּוּד' רצונו לומר דוד ששולט בו האש שהוא מלוכלך בשחרורית הרבה דכן הוא מקום מוצא נשמות הממזרים שהוא מן כלים שמעורבים בסיגים רעים שהם דינים קשים מאד. גם נראה לי דנרמז ב'אַשְׁדּוֹד' [315] שהוא מספר שט"ו כמנין ז' פעמים אדם [45×7=315] שהם ז' מלכים שכל אחד נקרא אדם וזה החלק השאר בלי תיקון שממנו הממזרים הוא כלול מכל ז' פעמים אדם שהם שט"ו כמנין 'אַשְׁדּוֹד'.

הַיּוֹם יוֹשֵׁב בְּחֵיקוֹ שֶׁל אַבְרָהָם נראה עיקר כמאן דמפרש הַיּוֹם נִמּוֹל ולא כמאן דמפרש הַיּוֹם נִפְטָר דאם כן הוה ליה להזכירו בתואר רב אדא ולא היה קוראו בשמו בלבד.

הַיּוֹם נוֹלַד רַב יְהוּדָה בְּבָבֶל קשא למה הזכירו בשם רב ואף על גב דעדיין לא הוה רב ולרב אדא בר אהבה לא הזכירו בשם רב? ועוד קשא למה ברב אדא הזכיר שם אביו וברב יהודה לא הזכיר שם אביו שהיה שמו יחזקאל? ודוחק לתרץ דרב אדא היו כל העולם מזכירין אותו כך רב אדא בר אהבה ולכן הזכירו בשם אביו כמנהג העולם אך לרב יהודה היו קוראין אותו בסתם ואין אומרים בר יחזקאל, דזה אינו דהא אתמר לעיל דף ע' דאותם טבחייא היו מזכירין אותו רב יהודה בר יחזקאל דאמרי 'עַד דְּשָׁקִיל שַׁמְעֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה בַּר יְחֶזְקֵאל'. ונראה לי בס"ד דרב יהודה נולד בבבל תמורת רבינו הקדוש שהיה שמו יהודה ולכן שהוא נולד תמורתו הזכירו בשם רב וגם לא הזכיר שם אביו ולכן עשה גבי רב יהודה עוד שינוי אחר מהא דרב אדא בר אהבה והוא כי גבי רב יהודה לא הזכיר שם העיר שהיתה פומבדיתא וגבי רב אדא בר אהבה הזכיר שם המקום שהוא אַקְרָא דְּאַגְמָא ורמז להם בזה שהודיעם דתמורתו נולד באקרא דאגמא דאינו בארץ ישראל דהשתא יאות להם לעשות מספד גדול דאף על גב דנולד צדיק אחר הנה ארץ ישראל עצמה חסרה גברא רבא ולכן לבני ארץ ישראל שמגיע להם החסרון יותר יאות להם למבכי ולמספד ולכן הכתוב (קהלת א, ה) דימה לצדיק הנולד תמורת צדיק לשמש שאין זריחתו ושקיעתו במקום אחד אלא זורח במזרח ושוקע במערב.