דף ביאור

מסכת קידושין דף ע״א עמוד ב׳

דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.

לטקסט המלא במקור

תלמוד בבלי · מפת הדף

מסכת קידושין דף ע״א עמוד ב׳

מסכת קידושין דף ע״א עמוד ב׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 16 קטעים ממוספרים, כ־500 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

רש"י

להשיאו אשה סתמא בעי בדיקה:

להוציא ממנו אשה שנשא כבר מסתמא לא מפקינן:

כל שסיחתו בבבל שמספר בלשון אנשי בבל משיאין לו אשה דמחזקינן ליה מבבל:

דאיכא רמאי שמלמדים שיחת בבל להחזיקו במיוחסים:

דהוה אמר ליה רבי יוחנן:

נסיב ברתאי ולא היה חפץ בה מפני שהיא מארץ ישראל והוא היה מבבל:

אורייתין כשירה ברתין לא כשירה תלמידי אתה ותורתי כשירה לך ובתי אינך חפץ:

מאי דעתך שאתה מחזיק בבבל במיוחסים דתנן (לעיל קידושין דף סט.) עשרה יוחסין כו' וסבור אתה שעלו כל הפסולין:

ועוד 26 קטעי פירוש על דף זה.

Rashi on Kiddushin 71b · Sefaria

תוספות

כאן להשיאו אשה פי' מיוחסת מד' אמהות דאי משום ישראלית לא צריך להיות בחזקת כשר דבלאו הכי מותר בישראלית כדאמר בעלמא (יבמות דף מה.) גבי עובד כוכבים הנולד מעובד כוכבים הבא על בת ישראל דאמרי' ליה זיל גלי או נסיב בת מינך אלמא משמע דבמקום שאין מכירין אותו נותנין לו ישראלית ומותר לישאנה:

עד היכן היא בבל פי' בקונטרס דלפי הענין נראה שבבל היתה בין שני נהרות גדולים הללו חדקל ופרת זה מן המזרח וזה מן המערב ובאין ומושכין מן הדרום לצפון וסופו של פרת שופך בחדקל כל זה יש ללמוד מכאן ארץ ישראל בדרומה של בבל כדכתיב מצפון תפתח הרעה אלמא דבבל מצפון ופרת יורד מארץ ישראל לבבל כדאמר בעלמא (שבת דף סה:) מיטרא במערבא סהדא רבא פרת שמימיו היו רבין ומלאים על שפתיו וקא בעי גמרא מה שבין שתי הנהרות פשיטא לן דבבל הוא אבל משפת חדקל ומבחוץ עד היכן מתפשט רוחבה של בבל אמר רב עד נהר עזק ור"ת פי' שנהר פרת היה בא ומושך מן הצפון לדרום שהרי נהר פרת בא מקדמת עדן וגן עדן הוא מצפון של עולם וארץ ישראל לדרום ופרת בא מעדן והיה מושך מצפון לדרום והא דאמר מיטרא במערבא סהדא רבא פרת דמשמע דמושך מדרום לצפון י"ל דה"ק שהמים של פרת רבים כל כך שיחזרו המים למקום שבאו דהיינו מדרום לצפון:

Tosafot on Kiddushin 71b · Sefaria

ריטב"א

ת"ר גר נושא ממזרת כו' מ"ט דר' יוסי ה' קהלי כתיב. פירש"י ז"ל תרי בממזר ותרי בעמוני ומואבי וחד דמצרי ואדומי אבל דפצוע דכא לא חשיב דההוא פסול הגוף הוא ולא פסול היוחסין. והראב"ד ז"ל פי' תרי דלממזר ותרי דעמוט ומואבי כדאמרן וחד דפצוע דכא אבל דמצרי ואדומי לא חשיב דההוא בהיתרא כתיב יבא להם בקהל ה' וזה יותר נכון בעיני:

לא הוזהרו כשרות לינשא לפסולין פי' לפסולי כהונה אבל לפסולי קהל הוזהרו וא' נשים וא' אנשים בכלל לא יבא דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשין שבתורה אבל פסול כהונה לא נאמר אלא לבני אהרן וזה פשוט:

Ritva on Kiddushin 71b · Sefaria

מהרש"א — חידושי הלכות

בפרש"י בד"ה עד נהר יואני לפי הענין נראה שבבל כו' עכ"ל זהו ציורו הא לך ציורו X למאי דלייט אדרב וכ"ש אדשמואל אבל אדרבי יוחנן לא ה"ל למילט דאינו משוך כל כך לעיל אבל מהרש"ל כתב לצייר כפי שמצא בספר ישן דמעברתא דגזמא היא לעיל מאקרא דתולבקנא וכתב לתרץ הא דלא תקשי אמאי לא לייט נמי אדר"י משום דאביי היה מבבל כו' לאפוקי ר"י שהיה מא"י כו' ואין זה מספיק דמכל מקום אביי כמאן ס"ל כיון דלייט אדרב כ"ש אדשמואל ואדר"י ועוד דבכ"מ הלכתא כר"י לגבי רב ושמואל גם מה שבא לתרץ דאפשר דאביי לא הוה שמיע ליה הא דר"י זה אינו דהא אביי גופיה קאמר לקמן אהך דר"י רצועה יוצאה גם מהרש"ל היפך בציורו אפמיא עלאה ואפמיא תתאה וזה אינו ודו"ק:

תוס' בד"ה כאן להשיאו כו' מיוחסת מד' אמהות דאי משום ישראלית כו' עכ"ל פי' מיוחסת מארבע אמהות שיהיה בתה ממנו כשירה לכהונה דאי משום להחזיקו בישראל ליתן לו ישראלית לא צריך כו' כדאמר בעלמא בפרק החולץ ועיין ברא"ש בזה וק"ל:

בד"ה עד היכן כו' וגן עדן הוא מצפון של עולם וא"י כו' עכ"ל לא נמצא כן בשום מקום אבל בתוס' בפרק הספינה כתבו דגן עדן במזרח של עולם וכתבו ליישב הא דמשמע בדוכתא אחריתא דגן עדן במערב הוא ויש לישב דבריהם דהכא דר"ל צפונית מזרחית וכ"כ התוספות בפרק ב' דבכורות דבבל צפונית מזרחית דא"י הוא עיין שם וצפון עולם שכתבו הכא היינו צפונית מזרחית ודו"ק:

בא"ד והא דאמר מטרא במערבא כו' דמשמע דמושך מדרום כו' שהמים של פרת רבים כ"כ כו' עכ"ל בפרק מומין אלו דחו סברא זו גם מתוך שמעתין יש להקשות לפי סברא זו אמאי לא בעי לתחום לפרת עד היכא דלא שייך למימר לפירושו שהפרת נופל בחדקל בסוף בבל כמו שפרש"י ותוספות לקמן דהא מתחילת יציאתה מג"ע מצפונית מזרחית לפי' ר"ת נפרדים ד' נהרות לארבעה ראשים ופרת הוא העיקר כדאמרי' פ"ב דבכורות הוא פרת דמעיקרא ודוחק לומר דמתחילת יציאתו הוא פרת דמעיקרא ואח"כ במזרח בבל הוא נופל לחדקל ואח"כ שוב הוא מתפרד מן החדקל ויוצא למערב בבל ודו"ק:

Chidushei Halachot on Kiddushin 71b · Sefaria

פני יהושע

עולא איקלע לפומבדיתא חזיא לרבי יצחק בר"י כו' א"ל מי ידענא מהיכא אינסיב. אף על גב דרב יהודה בפומבדיתא הוה בבבל אפ"ה נראה דהיה מחמיר ומהדר להשיא מיוחסת גמורה לפי שהוא היה מחזיק עצמו מיוחס ידוע אפ"ה מהדר ליה עולא אטו אנן ידעינן מהיכא אתינן וא"כ ה"ל דבר שא"א לעמוד בה ותדע דלחומרא בעלמא איירי דהא רב יהודה גופא קאמר לקמן משמיה דשמואל דברי רבי מאיר אבל חכמים אומרים כל הארצות בחזקת כשרות עומדות וקאמר בדף ע"ו משמיה דרב כל המשפחות בחזקת כשרות עומדות אע"כ דלחומרא בעלמא היה רוצה ליזהר ולחזור אחר מיוחסת ועיין מה שאפרש עוד לקמן במימרא דרב יהודה אמר רב:

Penei Yehoshua on Kiddushin 71b · Sefaria

גליון הש"ס

גמ' וכ"ת עובד כוכבים ועבד כו' לעיל סח ע"ב לקמן עה ע"ב יבמות מה ע"א סח ע"ב:

שם ודילמא מהנך עיין מהרש"א בח"א יבמות דף כג ע"א:

Gilyon HaShas on Kiddushin 71b · Sefaria

בן יהוידע

אָמַר לֵיהּ אוֹרַיְתִין כָּשְׁרָן, בְּנַתִּין לָא כָּשְׁרָן. קשא מה שייכות הא בהא והלא אמרו רז"ל (יבמות סג.) 'נחית דרגא ונסיב איתתא' על כן דילמא לא היה רוצה לישא בת גדולים כי רבי יוחנן היה ראש ישיבה בארץ ישראל ושני לנשיא? ונראה לי בס"ד דאמרו רז"ל (סנהדרין יט:) כל 'המלמד את בן חבירו תורה כאלו ילדו' ולזה אמר אוֹרַיְתִין כָּשְׁרָן דעל ידה אתה נחשב בן שלי ואמאי בְּנַתִּין לָא כָּשְׁרָן לך? הלא אתה בן שלי והיא בת שלי! והא דאמר לו דברים אלו בעת שהרכיבו על כתפו להעבירו בנהר ולא אמר לו כן בעת שהיה לומד ממנו תורה? נראה לי בס"ד על פי מה שכתב הרב עיון יעקב ז"ל דשמוש גדול כזה של גנאי שהוא להרכיבו על כתפו להעבירו הנהר אם לא היה לרבי יוחנן דין רבו מובהק הוה אסור לזעירי לזלזל בכבוד תורתו כל כך עיין שם. וידוע דאמרו רז"ל תורה נקראת אשה לתלמיד חכם ונמצא כיון שנשאו על כתפו הורה שיש לרבי יוחנן עליו דין רבו מובהק וכיון דהוא רבו מובהק נמצא נחשב זעירי חתנו של רבי יוחנן באשה הרוחנית ולכן ראוי שיהיה חתנו גם באשה הגשמית ולכן בא עליו בטענה זו בעת שהיה משמשו תשמיש בזוי דבזה נמצא זעירי מודה דרבי יוחנן הוא רבו מובהק וכיון דהוא רבו מובהק נמצא חותנו באשה הרוחנית וראוי שכן יעשה באשה הגשמית להיות חתנו של רבי יוחנן.

אִם רָאִיתָ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁמִּתְגָּרִים זֶה בָּזֶה, שֶׁמֶץ פִּסּוּל יֵשׁ בְּאֶחָד מֵהֶם. יש לדקדק הוה ליה למימר בקיצור 'אִם רָאִיתָ שְׁנַיִם מִּתְגָּרִים זֶה בָּזֶה' וידענא דעל בני אדם קאי ולא על בהמות? ונראה לי בס"ד דקא משמע לן בזה דלא איירי בשנים שהם רחוקים בטבעם ודעתם כגון שזה חכם וזה טפש זת גדול המעלה וזה פחות אלא איירי בשנים שהם שוים במעלה בטבעם ודעתם וחשיבותם דשניהם נקראים בני אדם שוים אשר לפי מנהגו של עולם ראוי שיהיו אוהבים זה בזה ונוחים זה לזה וכמו שאמרו (בבא קמא צב:) בשם בן סירא 'כל עוף למינו ישכון ובן אדם לדומה לו' עיין שם. ומאחר דראוי להם שיהיו אוהבים זה בזה ומתערבים זה בזה ואתה רואה אותם שהם מתנגדים זה בזה לכן יש לחשוב ולתלות שיש פיסול באחד מהם ואין מניחים אותם לדבק אחד בחברו ולזה אמר שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם רצונו לומר שוין במעלה וחשיבות ובדעת ובטבע. מיהו גם בזה לא דברו רז"ל אלא על פי הרוב ואפשר שיזדמן גם בכהאי גונא דהם מתגרים זה בזה ואין פיסול באחד מהם אלא יש סיבה אחרת ובעונותינו הרבים דשכיחה שנאה מחמת קנאה בטלה הוכחה זו.

Ben Yehoyada on Kiddushin 71b · Sefaria

לשון המקור

קטע 1

כָּאן – לְהַשִּׂיאוֹ אִשָּׁה, כָּאן – לְהוֹצִיא אִשָּׁה מִיָּדוֹ.

קטע 2

אָמַר רַב יוֹסֵף: כֹּל שֶׁסִּיחָתוֹ בְּבָבֶל, מַשִּׂיאִין לוֹ אִשָּׁה. וְהָאִידָּנָא דְּאִיכָּא רַמָּאֵי, חָיְישִׁינַן.

קטע 3

זְעֵירִי הֲוָה קָא מִישְׁתְּמִיט מִינֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דַּהֲוָה אָמַר לֵיהּ: נְסֵיב בְּרַתִּי. יוֹמָא חַד הֲווֹ קָאָזְלִי בְּאוֹרְחָא, מְטוֹ לְעוּרְקְמָא דְמַיָּא, אַרְכְּבֵיהּ לְרַבִּי יוֹחָנָן אַכַּתְפֵּיהּ וְקָא מְעַבַּר לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: אוֹרָיְיתַן כְּשֵׁרָה, בְּנָתִין לָא כְּשֵׁרָן? מַאי דַּעְתָּיךְ,

קטע 4

אִילֵּימָא מִדִּתְנַן: עֲשָׂרָה יוּחֲסִין עָלוּ מִבָּבֶל כָּהֲנֵי לְוִיֵּי – אַטּוּ כָּהֲנֵי לְוִיֵּי וְיִשְׂרְאֵלֵי כּוּלְּהוּ סְלִיקוּ? כִּי הֵיכִי דְּאִישְׁתְּיוּר מֵהָנֵי אִישְׁתְּיוּר נָמֵי מֵהָנֵי! אִישְׁתְּמִיטְתֵּיהּ הָא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לֹא עָלָה עֶזְרָא מִבָּבֶל עַד שֶׁעֲשָׂאָהּ כְּסוֹלֶת נְקִיָּיה וְעָלָה.

קטע 5

עוּלָּא אִיקְּלַע לְפוּמְבְּדִיתָא לְבֵי רַב יְהוּדָה, חַזְיֵיהּ לְרַב יִצְחָק בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוּדָה דְּגָדֵל וְלָא נָסֵיב. אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא קָא מַנְסֵיב לֵיהּ מָר אִיתְּתָא לִבְרֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: מִי יָדַעְנָא מֵהֵיכָא אֶנְסְבַיהּ? אֲמַר לֵיהּ: אַטּוּ אֲנַן מִי יָדְעִינַן מֵהֵיכָא קָאָתֵינַן? דִּילְמָא מֵהָנָךְ דִּכְתִיב: ״נָשִׁים בְּצִיּוֹן עִנּוּ בְּתֻלֹת בְּעָרֵי יְהוּדָה״.

קטע 6

וְכִי תֵּימָא נׇכְרִי וְעֶבֶד הַבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל הַוָּלָד כָּשֵׁר, וְדִילְמָא מֵהָנָךְ דִּכְתִיב בְּהוּ: ״הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם״. וְאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם הַמַּשְׁתִּינִים מַיִם בִּפְנֵי מִטּוֹתֵיהֶם עֲרוּמִּים.

קטע 7

וּמְגַדֵּף בַּהּ רַבִּי אֲבָהוּ: אִי הָכִי הַיְינוּ דִּכְתִיב: ״לָכֵן עַתָּה יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גֹּלִים״ – מִשּׁוּם דְּמַשְׁתִּינִים מַיִם בִּפְנֵי מִטּוֹתֵיהֶם עֲרוּמִּים, ״יִגְלוּ בְּרֹאשׁ גּוֹלִים״.

קטע 8

אֶלָּא אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: אֵלּוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁאוֹכְלִין וְשׁוֹתִין זֶה עִם זֶה, וּמַדְבִּיקִין מִטּוֹתֵיהֶם זוֹ בָּזוֹ, וּמַחֲלִיפִין נְשׁוֹתֵיהֶם זֶה לָזֶה, וּמַסְרִיחִים עַרְסוֹתָם בְּשִׁכְבַת זֶרַע שֶׁאֵינָהּ שֶׁלָּהֶם.

קטע 9

אֲמַר לֵיהּ: הֵיכִי נַעֲבֵיד? אֲמַר לֵיהּ: זִיל בָּתַר שְׁתִיקוּתָא, כִּי הַאי דְּבָדְקִי בְּנֵי מַעְרְבָא: כִּי מִינְּצוּ בֵּי תְרֵי בַּהֲדֵי הֲדָדֵי חָזוּ הֵי מִנַּיְיהוּ דְּקָדֵים וְשָׁתֵיק – אָמְרִי: הַאי מְיוּחָס טְפֵי.

קטע 10

אָמַר רַב: שְׁתִיקוּתֵיהּ דְּבָבֶל – הַיְינוּ יִחוּסָא. אִינִי? וְהָא אִיקְּלַע רַב לְבֵי בַּר שָׁפֵי חַלָּא וּבְדַק בְּהוּ, מַאי לָאו בְּיַחֲסוּתָא? לָא, בִּשְׁתִיקוּתָא. הָכִי קָאָמַר לְהוּ: בְּדוּקוּ אִי שָׁתְקִי אִי לָא שָׁתְקִי.

קטע 11

אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: אִם רָאִיתָ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁמִּתְגָּרִים זֶה בָּזֶה – שֶׁמֶץ פְּסוּל יֵשׁ בְּאֶחָד מֵהֶן, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ לִידַּבֵּק אֶחָד בַּחֲבֵירוֹ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אִם רָאִיתָ שְׁתֵּי מִשְׁפָּחוֹת הַמִּתְגָּרוֹת זוֹ בָּזוֹ – שֶׁמֶץ פְּסוּל יֵשׁ בְּאַחַת מֵהֶן, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתָהּ לִידַּבֵּק בַּחֲבֶרְתָּהּ.

קטע 12

אָמַר רַב פָּפָּא סָבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: בָּבֶל – בְּרִיאָה. מֵישׁוֹן – מֵיתָה. מָדַי – חוֹלָה. עֵילָם – גּוֹסֶסֶת. וּמָה בֵּין חוֹלִין לְגוֹסְסִין? רוֹב חוֹלִין לְחַיִּים, רוֹב גּוֹסְסִים לְמִיתָה.

קטע 13

עַד הֵיכָן הִיא בָּבֶל? רַב אָמַר: עַד נָהָר עֲזָק, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עַד נְהַר יוּאָנִי. לְעֵיל בְּדִיגְלַת עַד הֵיכָא? רַב אָמַר: עַד בַּגְדָּא וְאַוְונָא. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עַד מוּשְׁכְּנֵי. וְלֹא מוּשְׁכְּנֵי בַּכְּלָל? וְהָאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: מוּשְׁכְּנֵי הֲרֵי הִיא כַּגּוֹלָה לְיוּחֲסִין! אֶלָּא: עַד מוּשְׁכְּנֵי, וּמוּשְׁכְּנֵי בַּכְּלָל.

קטע 14

לְתַחְתִּית בְּדִיגְלַת עַד הֵיכָא? אָמַר רַב שְׁמוּאֵל: עַד אַפַּמֵיָיא תַּתָּאָה. תַּרְתֵּי אַפַּמֵיָיא הָוְיָין: חֲדָא עִילִּיתָא וַחֲדָא תַּתַּיְיתָא, חֲדָא כְּשֵׁירָה וַחֲדָא פְּסוּלָה, וּבֵין חֲדָא לַחֲדָא פַּרְסָה, וְקָא קָפְדִי אַהֲדָדֵי וַאֲפִילּוּ נוּרָא לָא מוֹשְׁלִי אַהֲדָדֵי. וְסִימָנָיךְ דִּפְסוּלְתָּא הָא דְּמִישְׁתַּעֲיָא מֵישָׁנִית.

קטע 15

לְעֵיל בִּפְרָת עַד הֵיכָא? רַב אָמַר: עַד אַקְרָא דְתוּלְבַּקְנֵי. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: עַד גִּישְׁרָא דְּבֵי פְרָת. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: עַד מַעַבַּרְתָּ[א] דְגִיזְמָא. לָיֵיט אַבָּיֵי וְאִיתֵּימָא רַב יוֹסֵף אַדְּרַב.

קטע 16

אַדְּרַב לָיֵיט, אַדִּשְׁמוּאֵל לָא לָיֵיט? אֶלָּא לָיֵיט אַדְּרַב, וְכׇל שֶׁכֵּן אַדִּשְׁמוּאֵל. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: לְעוֹלָם אַדְּרַב לָיֵיט, אַדִּשְׁמוּאֵל לָא לָיֵיט, וְגִישְׁרָא דְּבֵי פְרָת לְתַתַּאיה הֲוָה קָאֵי.

מסכת קידושין דף ע״א עמוד ב׳

מסכת קידושין דף ע״א עמוד ב׳

רש"י

תוספות

ריטב"א

מהרש"א — חידושי הלכות

פני יהושע

גליון הש"ס

בן יהוידע

מה תמצאו כאן

המשך הרצף

מקורות מקבילים

שיעורים וכלי לימוד

חכמים הנזכרים בדף

לשון המקור