מסכת גיטין דף ס״ז עמוד א׳

כיון דאמר מר לקמן בשמעתין גבי אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו כשר הגט אבל לא תעשה:

לא שכיחא הלכך לא גזרינן ושמואל לית ליה דרבי ירמיה דאמר חתם סופר שנינו אלא כתב סופר וחתם עד כדאמרינן בהמגרש (לקמן גיטין דף פו.) ולא מוקי לה כר' יוסי ולא איירי מתני' בחתימת סופר כלל ובין לרבי יוסי ובין לר' מאיר כשרה החתימה ושמואל לית ליה דרב חסדא דאמר רבי יוסי היא וכתב סופר ודברי הכל היא:

דלמא אמר להו אתם חתומו ואמרו לפלוני ויכתוב דבהא אמרי' לקמן כשר ותעשה ואי מכשרת חתימת סופר בגט אזלי הני סהדי ומחתמי לסופר משום כיסופא:

הניחא למ"ד כו' פלוגתא היא לקמן בשמעתין:

אלא ר' יוסי תרתי אמר כו' אלא ודאי רבי יוסי תרתי אמר לפסולא בין שאמר לשלשה תנו בין שאמר אמרו לפלוני ויכתוב ופלוני ופלוני ויחתמו פסול והנך אמוראי דאמרי לקמן תעשה ולא תעשה אליבא דרבי מאיר פליגי דלרבי יוסי פסול לגמרי ואיתא לדרב חסדא דהא דקתני חתם סופר כשר רבי יוסי היא דליכא למיחש שמא שליח צוה ולא בעל:

ושמואל דאמר לעיל הדבר צריך תלמוד דאי כתובו כתב ידו הא כתב הגט נעשה כאומר אמרו וכשר:

סבר לה כרבי יוסי בחדא דאמר שמואל הלכה כרבי יוסי היכא דלא אמר אמרו:

ופליג עליה באומר אמרו:

אמרו לסופר ויכתוב ולפלוני ופלוני ויחתמו לא דמי לעד מפי עד דהני מילי כששמעו מפי עדים שפלוני לוה מפלוני מנה שלא נמסרה עדות לאלו המעידים אלא בפני הראשונים אבל כאן עיקר עדות לא נמסרה אלא לאלו והראשונים הם שלוחי הבעל שמצוה לאלו לעשות לה גט:

לא שכיחא פירש בקונטרס לשמואל אית ליה בפ' בתרא (לקמן גיטין ד' פו:) דכתב סופר ועד שנינו ואתיא אפי' כרבי מאיר ומכל מקום צריך לומר נמי אליביה דלא שכיחא דמתחילה לא הקשה אלא מכח דלא מסתברא דפליג שמואל אדר' ירמיה ורב חסדא:

חכם לכשירצה יותר מר"מ ודילמא ר' מאיר חריף ומקשה ור' יהודה מתון ומסיק וכי האי גוונא אמרינן בסוף הוריות (דף יד.):

חנות מיוזנת לשון מזון ואית דגרסי מזוינת לשון זיון:

בלום בקונטרס גריס במ"ם כמו פיו בלום ורגליו מבולמות בבכורות (דף מ:) ואית דגרסי בסמ"ך כמו בבראשית רבה (פ' כ"ח) משל למלך שהיו אוצרותיו בלוסים וחתומין ומעורבין:

דיבורא אמרי מעשה לא עבדי והא דאמרינן סוף פרק ב' דיבמות (דף כה:) גבי מיאנה או שחלצה בפניו ישאנה מפני שהוא ב"ד ופריך בגמרא טעמא דב"ד הא בי תרי לא והתניא עדים החתומים על שדה מקח ועל גט אשה לא חשו חכמים כו' ומאי קושיא לישני דיבורא אמרי מעשה לא עבדי כדאמר הכא דהתם לא הוי אלא דיבורא שאומר שמיאנה או שחלצה ויש לומר כיון דהתם על ידי דיבורא נגמר הדבר שע"י כך ניסת לשוק מעשה גמור חשיב ליה אבל הכא אין נגמר על ידם ואינו אלא דיבור בעלמא:

רבי יוסי תרתי קאמר כלומר, דרבי יוסי סבר דמילי לא מימסרן לשליח ואף באומר אמרו נמי פליג ואסר ושמואל סבר לה כותיה בלא אמר אמרו ופליג עלייהו, באומר אמרו, קשיא לי, כיון דסבירא ליה לשמואל אומר אמרו כשר אם כן על כרחין אית ליה או חתם סופר ועד פסול ומתניתין כתב סופר ועד ודלא כרבי ירמיה או אפילו חתם סופר כשר וכשר ולא תעשה, דאי לא איכא למיגזר וכיון שכן אמאי אמרינן דפליג אדרבי יוסי משום דרב ירמיה אי נמי משום מאן דאמר כשר ותעשה דהא כיון דסוף סוף שמואל פליג אחד מינייהו נימא מודה רבי יוסי באומר אמרו וכתב סופר שנינו דלא כרבי ירמיה אי נמי כשר ולא תעשה, ויש לומר דאפילו לכשתמצא לומר דשמואל פליג באומר אמרו אפשר דלא פליג כלל אמאי דאמר רבי ירמיה דחתם סופר שנינו ולא אמאי דאמר רב חסדא הא מני רבי יוסי היא ולא אמאן דאמר דכל מאן דמודה באומר אמרו סבר כשר ותעשה, ואלא מיהו איהי אית ליה כרבי מאיר דבאומר אמרו כשר ולית ליה מתניתין דחתם סופר דההיא רבי יוסי היא, ואי נמי אמרינן הכי דסמכינן אברייתא דבפרק מי שאחזו (גיטין עב, א) דתניא עד שישמעו את קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ואמרינן עלה קולו לאפוקי ממאן דאמר מודה רבי יוסי באומר אמרו, וכתב הרמב"ן נ"ר: דטעמא דרבי יוסי דפליג אף באומר אמרו אף על גב דבעלמא עושה שליח שלא בפניו משום דגט שאני דכיון דבעינן לשמה ובעינן וכתב לה כלומר שיכתוב לה הבעל אין הסופר והעדים עומדין במקום בעל אלא אם ישמעו הם מפיו של בעל ממש, אבל בשאר דברים של גט אפילו לרבי יוסי עושין שליח שלא בפניו ולפיכך יכולה אשה לומר פלוני שהוא במדינת הים הריני עושה אותו שליח לקבלגיטי שם מיד בעלי, וכן כתוב בהלכות גדולות ועגונה דאתיא לבי דינא ואמרה הו עלי סהדי דפלוני דאיתיה במדינת הים שויתיה שליח לקבלה לקבל גיטא מיד בעלי וכתבין לבי דינא דבמדינת ומשוי ליה תו בעל לההוא שליח שליח לקבלה וכתיב גיטא ויהיב ליה אם דנפיל גיטא לידא דשליח אם נשרף או נקרע מיגרשה הדה עגונה, עד כאן. אבל שליח קבלה אינו עושה שליח לקבלה אלא אם כן אמרה בפירוש שימנה שליח אחר תחתיו דמילי נינהו ולא מימסרן לשליח ולא דמי לשליח הולכה דעושה שליח משום דהוי שליח הגט ממש ולא מילי נינהו, ולפי ענין זה שליח מתנה דאמר אמרו לכולי עלמא אומר לסופר וכותב לעדים וחותמין ולא אמרו מתנה הרי היא כגט אלא באומר כתבו ותנו ומשום טעמא דמילי לא מימסרן לשליח אבל באומר אמרו לכולי עלמא במתנה שרי. ולענין פסק הלכה: כתב הרב אלפאסי ז"ל: דהלכה כרבי יוסי ואפילו באמר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתומו הרי זה גט בטל ואם נשאת תצא, והביא ראיה מהא דתנן בפרק מי שאחזו (גיטין עא, ב) אמרו לו נכתוב גט לאשתך אמר להן כתבו אמרו לסופר וכתב ולעדים וחתמו אף על פי שכתבוהו וחתמוהו ונתנוהו לו וחזר ונתנו לה הרי זה הגט בטל עד שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ואסקה רב אשי כולה רבי יוסי היא ולא מיבעיא קאמר לא מיבעיא היכי דלא אמר תנו אלא אפילו אמר תנו נמי ולא מיבעיא היכי דלא אמר אמרו אלא אפילו אמר אמרו לסופר ויכתוב ולעדים ויחתומו לא, ותניא כותיה עד שישמעו קולו שיאמר לסופר כתוב ולעדים חתומו ישמעו לאפוקי ממאן דאמר מודה רבי יוסי באומר אמרו קולו לאפוקי מדרב כהנא אמר רב דאמר חרש שיכול לדבר מתוך הכתב כותבין ונותנין גט לאשתו אלמא הלכתא כותיה דרבי יוסי אפילו באומר אמרו, וכן כתב בעל ההלכות ורבנו חננאל ז"ל, וחתם סופר ועד כשר, דכיון דאומר אמרו פסול חתם סופר כשר דהא לא נפיק מיניה חורבא וכדאמר רב בפרק המגרש (עו, ב) חתם סופר ועד שנינו. וכתב הרב בעל התרומות בשם רבנו ז"ל שתמה על דברי רבנו חננאל ז"ל שהביא ראיה מדברי רב אשי, דמה ראיה יש במה שמישב רב אשי מתניתין דמי שאחזו כרבי יוסי דפוסל באומר אמרו שהרי הוא לא פסק כרבי יוסי אלא שמתרץ כולה מתניתין כרבי יוסי ואמר דלית ליה אוקמתא אלא בהכי, אלא מיהו כיון דאשכחן שמואל דפליג עליה באומר אמרו כותיה קיימא לן, אלא אם נאמר דכיון דרב אשי מתרץ מתניתין כותיה [בנדפס: אלא אפילו אמר אמרו] שמע מינה כותיה סבירא ליה כדאמרינן בשבת בפרק אלו קשרים (שבת קיב, ב) מדמתרץ רבי יוחנן למילתיה דרבי יהודה כותיה סבירא ליה, וכתב הוא ז"ל דמכל מקום אי אפשר לפסול זה בין לקולא בין לחומרא לפסול אומר אמרו ולהכשיר חתם סופר ועד אלא חוששין לדברי שניהם והילכך חוששין באומר אמרו ופסלינן ליה כרבי יוסי וכאוקמתא דרב אשי דפרק מי שאחזו וכברייתא דקתני עד שישמעו את קולו לאפוקי ממאן דאמר אמר אמרו כשר, ומיהו גט בטל לא הוי דדילמא הלכה כשמואל דבתרא הוא וככולהו אמוראי דשמעתין כרב נחמן ורב ששת דאמרי כשר ותעשה וכשר ולא תעשה דאלמא מדמכשרי ליה שמע מינה באומר אמרו [בנדפס: פליגי] בחתם [בנדפס: וחתם] סופר ועד [בנדפס: נמי] פסול [בנדפס: דאיכא למימר דכיון דמכשר שמואל באומר אמרו בחתם סופר ועד פסול] דאי לא נפיק מיניה חורבא, ואף על גב דשנינן אליבא דשמואל כיון דאמר מר כשר ולא תעשה לא שכיחא ולא גזרו בה רבנן שנויא היא ולא סמכינן עלה, ובמסקנא דאמרינן רבי יוסי תרתי אמר ושמואל פליג עליה בחדא תו לא צריכין לההוא שנויא, ועוד דדילמא סבירא לן בהא כרב חסדא דסבירא ליה דאף על גב דלא שכיחא גזרינן בה כדכתבינן לעיל, וכן מאן דאמר כשר ותעשה סבר חתם סופר ועד פסול משום חורבא, ואף על גב דרב מכשיר חתם סופר ועד בפרק המגרש והלכה כרב באיסורי, הני מילי לגבי שמואל אבל הכא דמכשרי כולהו אמוראי באומר אמרו ואם כן סברי דחתם סופר ועד פסול לא קיימא לן כותיה דרב, ואף עלגב דהני תרי פסקי סתרן אהדדי דאי אומר אמרו פסול אם כן חתם סופר כשר ואי חתם סופר פסול אם כן אומר אמרו כשר מכל מקום כיון דאינו מבורר כמאן נקטינן כותייהו לחומרא, והרמב"ם ז"ל כן כתב באומר אמרו הרי זה גט פסול ומתישבין בדבר זה הרבה מפני שהוא קרוב להיות גט בטל, אבל בחתם סופר ועד הכשיר.

גזרה שמא תשכור עדים תמיהא לי אמאי לא אמר משום גזרה דלעיל. וניחא לי, דמשום דרב חסדא אמר בהדיא דאף על גב דלא תעשה אכתי איכא למיגזר אם כן לדידיה לא תסלק הגזרה משום דלא תעשה ולא הועילו חכמים בתקנתן, וכיון דלרב חסדא לא מיתרצי בהכי אוקמא בטעמא דמתרצתא לכולהו. כך נראה לי.

גמרא מאחר דכשר אמאי לא תעשה זאת בישראל א"ל חיישינן שמא תשכור כו' ואין להקשות דלכך לא תעשה דלא תיפוק מיניה חורבא בחתם סופר ועד דס"ל דכשר כר"י די"ל דאי מש"ה לא ה"ל לתקוני הכא דלא תעשה אלא דתעשה וה"ל למיפסל חתם סופר ועד כר"מ אלא ע"כ דמטעמא אחרינא אמרינן הכא דלא תעשה ומשום שמא תשכור כו' ודו"ק:

שם רב חסדא אמר כשר ולא תעשה כו' כתב מהרש"ל יש מקשים מאחר שלא תעשה א"כ לא שכיחא כו' אמאי מוקי רב חסדא מתני' דחתם סופר כר"י וי"ל כו' אבל לפי המסקנא דמשנינן לשמואל תרתי כו' עכ"ל אין קושייתו מבוררת לן אם ר"ל אמאי מוקי לה מתני' כר"י הא כר"מ נמי מצי אתיא בחתם סופר ועד דהא לא אתי חורבה מיניה כיון דלא תעשה הא כבר תירצו בזה התוספות לעיל דאכתי לר"מ איכא למיחש לתקלה אחריתי באומר תנו לג' גם מה שתירץ אין זה מספיק דאמאי משנינן לשמואל תרתי אמר ר"י כיון דאיכא למימר אליביה נמי דלר"י לכ"ע באומר אמרו דכשר ולא תעשה ולא פליגי אלא אליבא דר' מאיר אלא דאית לן למימר דתלמודא סמך עצמו אהך ברייתא דפרק מי שאחזו דפוסל באומר אמרו ומוקמינן לה כר"י כמו שכתבו כל זה לעיל ותו לא מידי ודו"ק:

תוס' בד"ה לא שכיחא כו' דמתחלה לא הקשה אלא מכח דלא מסתבר דפליג שמואל כו' עכ"ל היינו ממה שכתבו התוספות לעיל דנהי דפליג שמואל בפי' דמתני' כו' עכ"ל ע"ש:

בא"ד וא"ת כיון דלר"מ חתם סופר ועד פסול היכי תנן אמר לשנים כו' עכ"ל. ויש לדקדק מאי קושיא דלמא הא דקאמר ר"מ יכתבו ויתנו היינו ע"י כתב סופר ועד דלשמואל כשר בסופר מובהק ועד ולשיטת רבינו חננאל שהביאו התוספות פרק המגרש דף פ"ז אפילו רב מודה דבסופר מובהק כשר וכ"כ התוס' עוד שם לאידך פירושא והתם אליבא דר"מ קיימינן כמבואר שם ואע"ג דלר"מ בעינן חתימה לשמה וכתיבה לא בעי אפ"ה לא חיישינן שמא כתב הסופר מובהק שלא לשמה וכמ"ש בזה בריש מכילתין בטוב טעם דף ג' ע"ב ע"ש וצ"ל דקושייתם כאן היינו דוקא להאי פירושא שכתבו בפ' המגרש דלרב כתב סופר ועד פסול אפי' במובהק וא"כ לרב תיקשי מילתא דר"מ כיון דע"כ לכ"ע לר"מ חתם סופר ועד נמי פסול משום האי חורב' שכתבו התוס' וא"כ מתני' דהכא במאי מוקי לה מילתא דלר"מ אלא דלפמ"ש בסמוך דלא שייך האי חודבא לר"מ אלא אי ס"ל מילי לא מימסרי וכדפרישית וא"כ לרב נמי לא קשיא מידי דהא רב אית ליה בפ' כל הגט דטעמא דמתני' משום בזיון וא"כ סובר דלכ"ע מילי מימסרן וא"כ לרב שפיר מצי סביר ר"מ חתם סופר ועד כשר וצ"ל דקושיית התוספות לר"ח דמוקי למתני' בחתם סופר דוקא משום דלא משמע ליה לאוקמי בכתב סופר מובהק ועד משום דבההיא כרב ס"ל דכתב סופר ועד פסול אבל בההיא דמוקי רב טעמא דמתני' משום בזיון ע"כ לא סבר ר"ח כוותי' דהא אמר בהדיא מתני' ר"י היא דאמר מילי לא מימסרן לשליח וא"כ מסתמא טעמא דר"מ לדידיה נמי משום מילי לא מימסרן ושייך האי חורבא שכתבו התוס' לר"מ וע"כ סובר ר"מ חתם סופר ועד פסול וא"כ מקשו שפיר דר"ח מתני' במאי מוקי לה וצ"ע ודו"ק:

בא"ד וי"ל דלר"מ כו' והרי אלו יכתבו היינו יחתמו כו' עכ"ל וקשה מאי פסיקא להו השתא דיכתבו היינו יחתמו הא בגמ' אמרי' להדיא דהיא גופא קמבעיא ליה אי יכתבו דקאמר ר"מ אכתב ידן קאי או אכתב הגט ולכאורה הי' נראה שדבריהם כאן לתירוץ הראשון שכתבו לעיל בד"ה הא כתב גט דלר"מ מצאו באשפה כשר וכפי' השני שכתבתי שם דאליבא דר"מ פשיטא דכתבו היינו וחתמו דאכתב ידן קאי והא דאמרינן תיפשוט ממתני' אליבא דר"י קאי דמשמע דמודה בהא לר"מ וכדפרישית התם. אלא דאכתי קשה סוף סוף הא מסקו התוספות כאן דלר"מ ויכתבו היינו בדיעבד למ"ד דכתיבה נמי כשר ולא תעשה וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה מאי פסקא שכתבו כאן ויכתבו היינו ויחתמו הוי מצי למימר נמי שיכתוב אחד מהם ויחתום אחד ויצרפו אחר לענין החתימה וכ"ש לפמ"ש בסמוך דעיקר קושייתם היינו אליבא דר"ח ושמעינן לר"ח דאמר לקמן בכתיבה נמי כשר ולא תעשה א"כ מאי אולמא חתימה מכתיבה. ולכאורה הי' נראה ליישב לפי שיטת ה"ה שהבאתי לעיל דכשר ולא תעשה היינו פסול וכבר כתבתי ראיה לזה ששיטת התוספות נמי הכי הוא אלא דנראה דדוקא לענין החתימה דשייך חששא דשמא תשכור ממש מש"ה אמרינן דכשר ולא תעשה היינו פסול משא"כ לענין הכתיבה אפילו למ"ד כשר ולא תעשה לית לן למימר דפסול כיון דלא שייך שמא תשכור בכתיבה אלא דגזרינן כתיבה אטו חתימה וא"כ אין להחמיר כ"כ לפסול בדיעבד מש"ה כתבו התוס' דיכתבו היינו יחתמו ויכתוב אחר. אלא דלפ"ז קשה א"כ מאי מספקא ליה לשמואל אי כתבו דקאמר הבעל היינו כתב ידן או כתב הגט פשיטא דכתב ידן הוא ויאמרו לסופר לכתוב דכשר מיהא בדיעבד משא"כ אם נאמר דאכתב הגט קאי ויצרפו אחר לחתום ה"ל כשר ולא תעשה בחתימה דפסול בדיעבד. מיהו לפי מה שאפרש בסמוך דלשמואל איכא טעמא אחרינא לפסול אומר אמרו בכתיבה כמו בחתימה ולא משום דגזרינן א"כ א"ש דלשמואל דא ודא א' היא ושפיר מספקא ליה ודו"ק. ועי"ל בכוונת התוספות לפמ"ש בסמוך דעיקר קושייתם כאן אליבא דר"ח וא"כ א"ש דלמסקנא אית ליה לר"ח דר' יוסי תרתי אמר ואם כן תו ליכא ספיקא דשמואל דתיפשוט ממתני' דיכתבו ויתנו דקאמר ר' יוסי אתרווייהו קאי דל"ל נעשה כאומר אמרו דהגט בטל נמצא דע"כ לשון יכתבו שייך נמי אחתימה כמו אכתיבה וא"כ לר"מ ודאי אחתימה קאי דעיקר כתיבת הגט לר"מ אחתימה קאי ובהכי איירי קרא וכתב ומעיקרא נמי לא הוי מספקא לן אלא משום דא"ל דבל' בני אדם לא שייך לשון כתבו אחתימה אבל למסקנא מדר' יוסי שמעינן לר"מ דיכתבו היינו יחתמו כנ"ל נכון ודוק היטב:

רש"י בד"ה לא שכיח' הלכך לא גזרינן ושמואל לית ליה דר"י כו' עד סוף הדיבור. ולכאורה הל' תמוה מאד מה כוונת' בזה ומהרש"ל ז"ל הרגיש בזה ופירושו יותר תמוה דלעיל ה"ל לרש"י ז"ל לפרושי הכי ולענ"ד דברי רש"י ז"ל בזה ברורין משום דרש"י לא נחית כלל להאי חורבא שכתבו התוס' לר"מ והיינו מהני טעמי דפרישית אי משום דלענין כשר ולא תעשה שהוא משום חששא דשמא תשכור לא משמע לרש"י ז"ל לחלק בין ג' שעשאן ב"ד או דלא הוי ב"ד וכדפרישית לעיל באריכות ולפ"ז לא שייך האי חורבא לר"מ טפי מלר' יוסי ואי משום דלשיטת רש"י ז"ל טעמא דר"מ לקושטא דמילתא נמי משום בזיון ואית ליה מילי מימסרן לשליח כמ"ש רש"י ז"ל להדיא בפרק מי שאחזו וא"כ לא שייך האי חורבא שכתבו התוס' לר"מ דכיון דמילי מימסרי כי אזלי שנים מהג' ומחתמי לסופר לית לן בה אע"כ דהא דמוקי ר"ח ההיא דחתם סופר כר"י ולא כר"מ היינו משום האי חורבא דאמרי' בגמ' דחיישינן לאומר אמרו לפלוני דההיא חששא שייך אפי' למאן דאית ליה מילי מימסרן לשליח דלאו שלוחו של הבעל הוא דליהוי כמותו אלא שיאמר לפלוני דוקא עשאו שליח ולא לזולתו להחתים אחרים. נמצא דלפ"ז עכשיו דמשני הש"ס דלא חיישינן להכי לשמואל משום דכשר ולא תעשה לא שכיח וא"כ תיקשי אמאי מוקי ר"ח לחתם סופר כר' יוסי ותיפוק ליה דכר"מ נמי מתוקמי כיון דלא שייך האי חורבא ומכאן פשיטא ליה לרש"י ז"ל דהא דמקשה הש"ס מעיקרא מדר"ח אדשמואל היינו משום דלשמואל גופא ס"ל חתם סופר ועד כשר וכדפרישית באריכות ולפ"ז הא דמשני נמי הש"ס כשר ול"ת לא שכיח היינו דווקא אליבא דשמואל דבלא"ה לית ליה דר"ח דאיהו מוקי בכתב סופר ועד אבל חתם סופר ועד כשר בין לר"מ ובין לר"י למאי דס"ד עכשיו אבל לר"ח גופא דמוקי כר"י ולא כר"מ היינו משום דאיהו סובר דכשר ותעשה שכיח ותו לא מתוקמי כר"מ מהאי חורבא גופא דקאמר הש"ס משא"כ כר' יוסי מתוקמי שפיר דלר"ח ודאי סובר ר' יוסי דאומר אמרו פסול לגמרי משום מילי לא מימסרי ופליג אדשמואל אליבא דר"י ומעיקרא נמי ע"כ לא מקשה הש"ס מדר"ח אלא לענין דשייכי הני חורבא ומקשה אדשמואל גופא דע"כ סובר חתם סופר ועד כשר וכדפרישית ודוק היטב שנלע"ד ברור כשמש בכוונת רש"י ז"ל ומכאן סיוע גמור לרוב הדברים שכתבתי בשיטת רש"י ז"ל וכן נ"ל מדקדוק ל' חידושי הרשב"א ז"ל בשיטת רש"י אלא שהוספתי נופך משלי ע"ש:

גמרא וליחוש דילמא אמר להו לבי תרי אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתומו ואזלי ומחתמי לסופר משום כיסופ' כו'. ואע"ג דשנינן כשר ולא תעשה לא שכיח ואין לחתום אא"כ שמע מפי הבעל אפ"ה חיישינן שיחתום הסופר משום כיסופא אע"ג דלא תעשה והא דאמרי' לא שכיח היינו דלא שכיח שיעשה כן הבעל להחתים הגט ע"י אומר אמרו ועי' מ"ש בזה בלשון התוס' בד"ה מתני' מני וקי"ל:

שם הניחא למ"ד כשר ולא תעשה אלא למ"ד כשר ותעשה מא"ל ולכאורה הסוגיא תמוה מאד דמאי מקשה אדשמואל למ"ד כשר ותעשה ומסיק מש"ה דפליג שמואל אדר' יוסי דשמא סבר שמואל כמ"ד כשר ולא תעשה ואף לפמ"ש התוס' בד"ה חתם סופר דלא ניחא לתלמודא דליפלגו אמוראי אליבא דר"י אי שייך ה"ט דמילי לא מימסרי באומר אמרו או לא אכתי קשה דלמא לכ"ע מודה ר"י באומר אמרו אלא דהני אמוראי דפליגי בכשר ולא תעשה פליגי נמי בחתם סופר ועד דאשכחן בה פלוגתא דאמוראי ותנאי לפי שיטת התוס' דשמואל ור"מ סברי חתם סופר ועד פסול וא"כ לפ"ז מצינן למימר דמאן דמכשיר סופר ועד ס"ל דכשר ולא תעשה ומאן דס"ל כשר ותעשה פוסל בחתם סופר ולית ליה דר"ח ומוקי מתני' בפרק המגרש בכתב סופר ועד כשמואל תו קשה כיון דסוף סוף מסקינן דשמואל פליג מאי דוחקיה למימר דפליג אדר' יוסי שהוא תנא וכי לא ניחא לן למימר טפי דפליג אהאי מ"ד כשר ותעשה או דפליג אדר"ח אליבא דר' יוסי. וביישוב קושיא הראשונה נלע"ד דע"כ מאן דס"ל כשר ותעשה צריך לאוקמי מתני' דהמגרש בחתם סופר דוקא ולא בכתב סופר דהא לקמן בשמעתין דפליגי בענין הכתיבה דאיכא מ"ד כשר ותעשה אע"ג דלענין החתימה כ"ע מודו דכשר ולא תעשה כבר פרש"י ז"ל וכל המפרשים כמותו משום דלענין הכתיבה לא שייך חששא דשמא תשכור דמאי איכפת לה בכתיבה כיון דסוף סוף לא יחתמו העדים עד שישמעו מפי הבעל אלא מאן דס"ל לא תעשה היינו דגזרינן כתיבה אטו חתימה ומאן דס"ל כשר ותעשה סבר דלא גזרינן נמצא דלפ"ז אם נאמר דכתב סופר מובהק ועד כשר כשמואל א"כ פשיטא דלענין הכתיבה נמי יש לנו לומר דאומר אמרו כשר ולא תעשה כמו בחתימה דהא שייך נמי האי חששא דשמא תשכור לענין הסופר גופא שתשכור שנים ויאמרו לסופר מובהק שהבעל צוה לו לכתוב ותחתים האשה על הגט אחד מהב' עדים ויוכשר הגט ע"י סופר מובהק ועד דנהי דמסקינן בסמוך דיבור' קאמרי מעשה לא עבדי היינו דתרי לא חשידי לחתום שקר אבל ודאי פשיטא דחד חשיד שיעיד שקר דמה"ט לא מהימן וכ"כ התוספות להדיא לעיל ריש מכילתין דף ג' ע"ב בד"ה שלשה גיטין לענין סופר ועד גופיה ע"ש. קצרו של דבר כיון דמכשרינן כתב סופר מובהק ועד אלמא דבכתיבת הסופר ה"ל כמו חתימה וא"כ פשיטא דמאן דס"ל כשר ולא תעשה בחתימה ה"ה לענין כתיבת סופר מובהק דכתיבה דידיה חתימה היא וא"כ חיישינן שמא תשכור אע"כ דמאן דס"ל כשר ותעשה לית ליה דסופר מובהק ועד כשר וע"כ מוקי למתני' דהמגרש כר"ח בחתם סופר וא"כ מקשה הש"ס שפיר דחתם סופר אמאי כשר למ"ד כשר ותעשה והאיכא למיחש לחורבא דזימנין דאמר אמרו לסופר שיכתוב ואתם חתומו ומחתמו לסופר משום כיסופא אע"כ דלר' יוסי אומר אמרו פסול לגמרי ומ"ד כשר ותעשה היינו כר"מ ומקשה הש"ס שפיר לפי שיטת התוס' דלא ניחא לן למימר דפליגי אמוראי אליבא דר"י באומר אמרו לענין מילי. העולה מדברינו דלפי זה מוכח להדיא דשמואל דמכשיר בסופר מובהק ועד ממילא ע"כ דס"ל כשר ולא תעשה בכתיבה כמו בחתימה כיון דשייך בכתיבה האי חששא דשמא תשכור כמו בחתימה וכמ"ש כמה פעמים בסוגיא זו. ולענ"ד שדבר ברור הוא וממילא נתיישבה קושיא ראשונה לשיטת התוס' אלא דקושיא השניה קשה עכשיו יותר אמאי הוצרך הש"ס לומר דשמואל פליג אדר"י דהול"ל דפליג אדר"ח וכ"ש דקשה טפי לשיטת רש"י ז"ל שכתבתי דכל השקלא וטריא דשמעתין לאו מדר"ח אדשמואל פריך אלא לשמואל גופא דאית ליה נמי ע"כ חתם סופר ועד כשר וא"כ מאי מקשה לשמואל ממאן דאמר כשר ותעשה דילמא ס"ל כשר ולא תעשה וכ"ש למאי דפרישית ע"כ ס"ל כשר ולא תעשה ויבואר בסמוך:

שם אלא ר' יוסי תרתי אמר כבר הקשיתי בזה לשאול מה הכרח לומר דשמואל פליג אדר"י דניחא הו"ל למימר דפליג אמ"ד כשר ותעשה וס"ל דר"י גופא מודה באומר אמרו וכ"ש למאי דפרישית בסמוך דע"כ ס"ל לשמואל כשר ול"ת ואף לפמ"ש התוס' לעיל בד"ה חתם סופר דלקמן פרק מי שאחזו משמע להדיא דר"י תרתי אמר וכתבתי שם בכוונתם דמה"ט מסקינן הכא דר"י תרתי אמר וכ"כ מהרש"א אלא דאכתי יש לתמוה דא"כ ה"ל לאתויי האי ברייתא דשמעתין ולאקשויי מינה מי מודה ר"י באומר אמרו וכל השקלא וטריא דחתם סופר לפ"ז הוא אך למותר. ולפי דרכינו דלעיל א"ש דודאי ממתני' וברייתא דמי שאחזו לא מצי לאקשויי אדשמואל ולמידק דלר"י אומר אמרו פסול מדקתני ה"ז בטל עד שיאמרו לסופר כתוב כו' ולא קתני עד שיאמר אמרו דאכתי איכא למימר דאומר אמרו כשר ול"ת מש"ה לא קתני הכי דתנא דמתני' וברייתא אתקנתא דהיתרא קא מהדרי ומש"ה מייתי הש"ס מעיקרא האי שקלא וטריא דחתם סופר דשמעינן מינה מיהת דמאן דס"ל חתם סופר ועד כשר ע"כ צ"ל דלא אשכחן שום אומר אמרו דליהוי כשר ותעשה דא"כ נפק מיניה חורבא וכבר כתבתי דמאי דקאמר שמואל והדבר צריך תלמוד ע"כ סבר דחתם סופר ועד כשר לשיטת רש"י ז"ל כמו שהארכתי ולפ"ז מוכח שפיר ממ"נ דשמואל גופא סבר דר"י תרתי אמר שאם נאמר דבאומר לג' לא שייך חששא דשמא תשכור כדפרישית לעיל א"כ תיקשי היאך מכשיר שמואל חתם סופר ועד האיכא למיחש לחורבא שיאמר לג' אמרו לסופר ויכתוב ואתם חתומו ומחתמי לסופר משום כיסופא אע"כ דאומר אמרו פסול לגמרי משום מילי או משום דלא חשיב לשמה ואם נאמר דלפ"ז ע"כ סובר שמואל דבג' נמי חיישינן לשמא תשכור וא"כ אומר אמרו אפילו בג' כשר ול"ת מש"ה מכשיר בחתם סופר אלא דלפ"ז תיקשי מנ"ל לשמואל דאמר הלכה כר"י דאמר מילי לא מימסרי לשליח מאי פסקא דטעמא דר"י משום מילי אי משום דקתני הכא במתני' ואפי' בב"ד הגדול יכתבו ויתנו דילמא כולי מילתא דר"י משום חששא דשמא תשכור קאמר יכתבו ויתנו שאם יאמרו לאחרים ה"ל כשר ול"ת אע"כ כדפרישית לעיל דשמואל ממתני' וברייתא דמי שאחזו פשיטא ליה דטעמא דר"י משום מילי דמשמע ליה כדמשני רב אשי לקמן דלא מיבעיא קאמר והא דקתני ה"ז בטל עד שיאמר לסופר כתוב דוקא קתני דכל שלא אמר לסופר כתוב הוא בטל בכל ענין ואפי' בג' נמי בטל מדלא קתני עד שיאמר לג' וממילא דע"כ ר' יוסי היא ומדלא קתני עד שיאמר אמרו אלמא דאומר אמרו נמי בטל נמצא דממ"נ מוכח דלשמואל ר"י תרתי אמר כן נלע"ד נכון לשיטת רש"י ז"ל ולשיטת התוס' נמי יש ליישב בזה הדרך ואין להאריך והמשכיל יבין. ועדיין יש לדקדק במאי דמסקינן דשמואל פליג עלה דר"י בחדא והיאך פליג שמואל אדר"י שהוא תנא ובשלמא לפי השיטה שכתבתי לעיל דטעמא דר"מ נמי לקושטא דמילתא הוא משום מילי לא מימסרן אלא דפליגי אדר"י בג' ובאומר אמרו א"כ א"ש דשמואל סבר כר"י בג' ובאומר אמרו סבר כר"מ אבל לשיטת רש"י ז"ל שכתב לקמן פ' מי שאחזו דטעמא דר"מ לאו משום מילי אלא משום בזיון דבעל וטעמא דר"י משום מילי ומש"ה קאמר דאפילו באומר אמרו נמי פסול וא"כ שמואל סובר דלא כמאן. אם לא שנאמר דלשיטה זו אפשר דהא דקאמר שמואל הלכה כר"י דאמר מילי לא מימסרן כולה משמיה דר' קאמר לה ונפרש ג"כ כשיטת הרמב"ן ז"ל דאומר אמרו לאו משום מילי פסול אלא משום דחשיב שלא לשמה וא"כ מדקאמר ר' הלכה כר"י דאמר מילי לא מימסרי ולא קאמר סתמא הלכה כר"י אלמא דלא סבר כר"י אלא לענין הא דמילי לא מימסרן משא"כ בהא דפוסל ר"י באומר אמרו דלאו משום מילי הוא לא ס"ל כוותיה ושמואל דאמר כר'. ואכתי פש גבן לברורי בהא דמסקינן שמואל פליג בחדא דיש להקשות מאי דוחקין לומר דשמואל פליג בהחלט וסובר דאומר אמרו כשר והא דקאמר והדבר צריך תלמוד היינו דמספקא ליה האי כתובו כתב ידן או כתב הגט הוא דהא מצינן למימר בפשיטות דהשתא דאתינן להכי פשיטא לשמואל דכתובו כתב ידן הוא וכתב הגט נעשה כאומר אמרו והא דקאמר שמואל והדבר צריך תלמוד היינו משום דמספקא ליה באומר אמרו אי הלכה כר"י או לא. ולדרך השני שכתבתי בסמוך דשמואל משמיה דר' קא"ל ודייק הכי א"ש דלישניה דר' גופא הכי דייק דהלכה כר"י במילי לחוד ולא באומר אמרו אבל לתירוץ הראשון שכתבתי בסמוך וכמו שהוכחתי לעיל באריכות דשמואל ע"כ משמיה דנפשיה מסיים הא דמילי לא מימסרן דאי משמיה דרבי קאמר היאך פליג אביי בפ' כל הגט וא"כ הדרא קושיא לדוכת'. ויש ליישב דע"כ מוכח דשמואל פליג לגמרי ומכשיר באומר אמרו דאי ס"ד דאומר אמרו מספקא ליה לשמואל ומספיקא קאמר תצא א"כ תיקשי הא דאמר שמואל לעיל בפרק כל הגט מתנה הרי הוא כגט ואמאי האיכא אומר אמרו דבגט מספיקא פסול אפילו בכתיבה דאפשר חשיב שלא לשמה ובמתנה לא שייך האי טעמא ואף למאי דפרישית לעיל בשיטת הרב המגיד דכשר ולא תעשה נמי פסול ולשמואל היינו אפילו בכתיבה דשייך נמי שמא תשכור ולפ"ז אפילו אי אומר אמרו כשר משום מילי במתנה אכתי פסול משום כשר ולא תעשה הא ליתא דהא דשייך לומר דכשר ול"ת פסול נמי בכתיבה משום שמא תשכור היינו דוקא בגט משום דלשמואל כתב סופר מובהק ועד כשר משא"כ במתנה דלא שייך הא מילתא דכתב סופר מובהק אין שום סברא לומר דאומר אמרו פסול במתנה כמו בגט אע"כ דלשמואל בגט נמי כשר אומר אמרו וליתא להאי סברא דכשר ול"ת פסול וא"כ א"ש דמתנה הרי הוא כגט לגמרי כן נלע"ד ודוק היטב:

רש"י בד"ה אלא ר' יוסי תרתי כו' והנך אמוראי דאמרי לקמן תעשה ול"ת אליבא דר"מ פליגי כו' עכ"ל הא דלא ניחא ליה לפרש דפליגי אליבא דשמואל דמכשיר באומר אמרו יבואר בסמוך:

גמרא רב חסדא אמר כשר ולא תעשה וכתב מהרש"ל ז"ל דהא דמוקי רב חסדא מתני' דחתם סופר כר' יוסי ולא כר' מאיר היינו משום דעכשיו הדר ביה הש"ס ממאי דאמרינן לעיל כשר ול"ת לא שכיח ולפ"ז לא מתוקמא כר"מ כו' והדבר ברור דמהרש"ל ז"ל הוצרך לפרש כן לשיטת רש"י ז"ל דלא נחית לסברא זו שכתבו התוספות בד"ה מתניתין מני דלר"מ איכא חורבא אחריתא וכדמשמע מלשון רש"י ז"ל בפשיטות וכדפרישית לעיל ובחנם השיג עליו מהרש"א ז"ל וכן במה שהשיגו מהרש"א ז"ל דבלא"ה הוצרך הש"ס לומר דרבי יוסי תרתי אמר מברייתא דמי שאחזו לא ידעתי מקום השגה זו דסוף סוף כיון דע"כ הוצרך הש"ס לומר דרבי יוסי תרתי אמר תו לא צרכינן להאי שנוייא דחיקא לומר דכשר ול"ת לא שכיחא וכדפרישית דמעיקרא נמי לא הוי מסיק הש"ס הכי אלא אליבא דשמואל ולא אליבא דרב חסדא כמו שהוכחתי שכן מבואר בלשון רש"י ז"ל בד"ה לא שכיחא ואדרבה לענ"ד לא הוי צריך מהרש"ל ז"ל לפרש הא מילתא כיון דמעיקרא נמי לא סלקא האי שינויא אליבא דר"ח לשיטת רש"י ז"ל וזה ברור:

תוס' ד"ה חכם כו' וכי האי גוונא אמרינן כו' ע' תשובת רלב"ח סי' צב:

רַבִּי מֵאִיר, חָכָם וְסוֹפֵר פירש הרב עיון יעקב ז"ל מה שאמר סוֹפֵר היינו זה שבחו שהיו דברי תורה מיושרין אצלו שהיה לו זכירה גדולה שיוכל לכתוב שלא מן הכתב כדאיתא במגילה (מגילה יח:) עיין שם. ונראה לי בס"ד לפי זה להכי נקיט שתי שבחים אלו בהדי הדדי מפני שהם הפכיים כפי הטבע ולא שכיחא שיהיו נמצאים ביחד אצל אדם אחד כמו שכתב הרב בינה לעתים במאמר שמואל לרב יהודה שיננא פתח פומך קרי פתח פומך תני כי היכי דתתקיים בידך (עירובין נד.), דכפי הטבע מי שהוא חכם וחריף גדול לא יהיה לו זכירה גדולה ומעולה ביותר מפני כי שתים אלו הפכיים הם זה יהיה מחמת יובש במוח וזה יהיה מחמת לחות במוח ולכן אמר לו כיון דאתה שיננא חריף קשא שיהיה לך כח הזכירה לכך תעשה דבר שיביאך לידי זכירה והוא פתח פומך וכו' עד כאן דבריו יעוין שם. ולכן רבי מאיר שהיה גדול בשתים באחד שהיה חכם גדול זך השכל וקל ההשכלה חריף ופקח והיה גם כן סופר שיש לו כח זכירה דרך פלא שלא היה נצרך לכתוב ספר תורה מתוך הכתב וזהו שבחו העצום.

רַבִּי טַרְפוֹן, גַּל שֶׁל אֱגוֹזִים נראה לי אגוז [17] גימטריא טוב [17] והתורה נקראת טוב גם כמו אגוז שצריך לשבור הקליפה כדי להוציא הפרי כן דברי תורה צריך לשבר הקליפות על ידי קושיות תחילה. וברבי ישמעאל נקיט ' חֲנוּת מְיֻזֶּנֶת ' שהיא חנות המוכרת יין והתורה נמשלה ליין וכמו שיש ביין כמה מדרגות בענין תוקף וחוזק שלו כן בדברי תורה יש כמה הדרגות. ומה שאמר ' מִשְׁנַת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב קַב וְנָקִי ' נראה לי נקיט קב שהוא ארבעה לוגין רמז לתורה שיש בה ארבעה חלקים פרד"ס [פשט רמז דרש סוד] גם בה נתקנים ק"ב חרובין שהם מלוי ע"ב ס"ג מ"ה שעולין קב [102]. ' וְרַבִּי יוֹסֵי נִמּוּקוֹ עִמּוֹ ' נראה לי בס"ד יוסי במלואו כזה יו"ד וא"ו סמ"ך יו"ד עולה המלוי מספר פז [87] לרמוז דבריו מְיֻסָּדִים עַל אַדְנֵי פָז (שיר השירים ה, טו).