דף ביאור
מסכת יומא דף פ״ד עמוד א׳
דף זה מרכז את הביאור על יחידת המקור: פירושי המפרשים כלשונם, המקורות שהטקסט מצטט, החכמים הנזכרים בו וקישורים ישירים חזרה לטקסט.
לטקסט המלא במקורמסכת יומא דף פ״ד עמוד א׳
מסכת יומא דף פ״ד עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 11 קטעים ממוספרים, כ־439 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.
רש"י
למקטליה בדבר הנזרק למ"ד רוח רעה שורה עליו לא יקרב אצלו להרגו בידים אלא זורק בו חץ או סכין והורגו:
דחייף ביה המתחכך בו:
דנכית ליה שהכלב נושכו:
נישלח למאניה יפשיט בגדיו:
משכא דאפא הוא הצבוע ובלע"ז פוטויי"ש:
דאפא דיכרא צבוע זכר:
בגובתא דנחשא על ידי קנה של נחשת:
דילמא חזי לבבואיה דשד שקפץ מן הכלב עליו ומסתכן:
ועוד 24 קטעי פירוש על דף זה.
Rashi on Yoma 84a · Sefaria
תוספות
הכי נמי מסתברא שלשה דברים כו' ריב"א ל"ג הכי נמי מסתברא אלא הכי גריס תא שמע שלשה דברים משום דמאי אולמיה דהא מהא דאייתי כבר ונראה לי דשפיר מייתי דברייתא קמייתא לא מיתני בה מקיז דם לסרונכי ולהכי הוי דוחק הא דמוקמינן למעוטי מקיז דם לסרונכי מה שלא הוזכר בה אבל מהא מייתי שפיר מאי לאו באלו אתרתי דסיפא דסליק מינה קאי ולמעוטי מקיז דם לסרונכי דקא תני רישא ואי (שמא) משום דבכל דוכתא נשאר הכי נמי מסתברא בשביל זה אין למוחקו דבפרק קמא דקידושין (כו:) גבי מעשה במדוני אחד) יש הכי נמי [מסתברא] שאינו נשאר ובפרק הזהב (בבא מציעא דף מו:) יש [ג"כ] הכי נמי מסתברא שאינו נשאר בשמעתא דמטבע אין נעשה חליפין לפירוש רש"י:
Tosafot on Yoma 84a · Sefaria
רבנו חננאל
ועוד א"ר מתיא בן חרש החושש בפיו מטילין לו סם בשבת מפני שהוא ספק נפשות וכל ספק נפשות דוחה את השבת ר' יוחנן חש בצפדינא פי' כאב השינים עבדא ליה ההיא מטרוניתא סמא יום חמישי וע"ש. א"ל בשבת מאי אמרה לי' לא צריכת ואי איצטריכנא מאי א"ל אישתבע לי דלא מגלית אישתבע לה אלהי ישראל לא מגלינא והוה נקיט בליביה בשעת שבועתו דלעמו ישראל מגלינא ובתר דאודעה ליה. אודעה הוא דלא הות ליך שבועתי אלא דלא מגלינא לאלהי ישראל אבל מגלינא לעמו ישראל.
א"ל ר' חייא בר אבא לר' יוחנן כמאן כר' מתיא בן חרש דשרי להטיל סם בפיו בשבת. א"ל ר' יוחנן בהחושש בפיו מטילין לו סם בשבת דברי הכל היא ולא באחרת שחולקין.
נימא מסייעא ליה לר' יוחנן הא דתניא מי שאחזו ירקון מאכילין אותו בשר חמור מי שנשכו כלב מאכילין אותו מחצר כבד שלו והחושש בפיו מטילין לו סם בשבת דברי ר' מתיא בן חרש וחכ"א באלו אין בהן משום רפואה באלו לאו למעוטי סם דסם אית ביה רפואה ודחי לא למעוטי הזקת הדם לסרונכי ולא עמדה ואסיקנא אלא למעוטי סם.
Rabbeinu Chananel on Yoma 84a · Sefaria
מאירי
מי שנשבע לאחד מן האומות על דעת עצמו והוא מכוין בשבועתו לדרך אחרת אסור לעבור על שבועתו מפני חילול השם שהגוי חושב שהשבועה קיימת וחושדו עליה ומ"מ כל שמודיעו תחלה שאינו עובר על שבועתו בכך ומודיעו הסיבה עד שהוא מכיר בכך מותר:
כבר ידעת שכל חולי שיש בו סכנה מחללין את השבת וסרונכי והוא בועה גדולה או נפח שעל הבשר אף שלא על ידי בועה אף הם בכלל חולי שיש בו סכנה הם ומחללים עליהם את השבת וכן בקצת חליי השיניים והחנכים על הדרך שביארנו במשנה וכשם שמחללים עליהם את השבת כך בדברים האסורים כל שהדבר ידוע שרפואת אותו חולי בהם מתירין אותו באכילתם אבל כל שאין רפואת אותו חולי בכך אלא שנוהגים כן אסור וגדולי המחברים כתבו בפירוש המשנה שכל שאינו מרפא מצד טבעו אע"פ שמרפא מצד סגלתו אין מתירין לו מפני שכחו חלוש ואינו מצד הדעת:
Meiri on Yoma 84a · Sefaria
מהרש"א — חידושי הלכות
בפרש"י בד"ה ור"י היכי עביד הכי כו' ל"ג לה הכא כו' עכ"ל דהתם בע"ז פ"ב גרסינן לה בענין שאין מתרפאין מן הנכרי אבל לענין שבת הכא ודאי דלאו קושיא היא דלר' מתיא פשיטא ליה לתלמודא דשרי ודו"ק:
בד"ה ה"ג הנ"מ כו' באלו למעוטי מאי לאו אתרתי בתרייתא ולמעוטי דרישא לא אתרתי כו' כצ"ל והד"א:
תוס' בד"ה הנ"מ ג' כו' ואי משום דבכל דוכתא כו' יש הכי נמי מסתברא שאינו נשאר והתם נמי דפ' הזהב כו' כצ"ל:
Chidushei Halachot on Yoma 84a · Sefaria
מה תמצאו כאן
יחידת טקסט מלאה של מסכת יומא, דף פ״ד, עמוד א׳, בהיקף של כ־439 מילים ב־11 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.
המשך הרצף
מקורות מקבילים
שיעורים וכלי לימוד
מפת קטע אחר קטע של כל 11 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.
- קטע 13 מילים
נפתחת ב״לְמִקְטְלֵיהּ בְּדָבָר הַנִּזְרָק.…״
- קטע 248 מילים
נפתחת ב״תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. כְּשֶׁהוֹרְגִין אוֹתוֹ — אֵין…״
- קטע 385 מילים
נפתחת ב״דְּנָכֵית לֵיהּ מָיֵית: מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? אָמַר אַבָּיֵי:…״
- קטע 443 מילים
נפתחת ב״וְעוֹד אָמַר רַבִּי מַתְיָא: רַבִּי יוֹחָנָן חָשׁ…״
- קטע 519 מילים
נפתחת ב״וְהָא אִישְׁתְּבַע לַהּ! לֵאלָהָא דְיִשְׂרָאֵל לָא מְגַלֵּינָא.…״
- קטע 656 מילים
נפתחת ב״מַאי עֲבַדָא לֵיהּ? אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ…״
- קטע 746 מילים
נפתחת ב״מִמַּאי הֲוָה? מֵחַמִּימֵי חַמִּימֵי דְּחִיטֵּי, וּמִשִּׁיּוּרֵי כָּסָא…״
- קטע 828 מילים
נפתחת ב״אֲמַר לֵיהּ רַב חִיָּיא בַּר אַבָּא לְרַבִּי…״
- קטע 947 מילים
נפתחת ב״לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: מִי שֶׁאֲחָזוֹ יֵרָקוֹן —…״
- קטע 1042 מילים
נפתחת ב״לָא, לְמַעוֹטֵי: מַקִּיזִין דָּם לִסְרוֹנְכֵי. הָכִי נָמֵי…״
- קטע 1122 מילים
נפתחת ב״וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּאֵילּוּ אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם רְפוּאָה.…״
חכמים הנזכרים בדף
- רב הונא בריה דרב יהושע · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
הוא וחבירו רב פפא שניהם תלמידי אביי ורבא, מנעוריהם עד זיקנותם לא נפרדו.
מקור: מסכת יומא דף פ״ד עמוד א׳ · קטע 2 — “…נִישַׁלַּח מָאנֵיהּ וְנִירְהַיט. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ חַף…”
- רבי ישמעאל · דור שני לתנאים
סתם רבי ישמעאל האמור במקור התנאי הוא רבי ישמעאל בן אלישע.
מקור: מסכת יומא דף פ״ד עמוד א׳ · קטע 10 — “…שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי שֶׁשָּׁמַע מִשּׁוּם…”
- רב אחא · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
מהעיר לוד היה דיין בעירו.
מקור: מסכת יומא דף פ״ד עמוד א׳ · קטע 6 — “…עֲבַדָא לֵיהּ? אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי: מֵי…”
- אביי [הכהן] · אמוראים · דור רביעי לאמוראים
דור רביעי לאמוראים ונקרא שמו נחמני על שם סבו.
מקור: מסכת יומא דף פ״ד עמוד א׳ · קטע 3 — “…מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? אָמַר אַבָּיֵי: נֵיתֵי מַשְׁכָּא דְּאַפָּא דִּיכְרָא וְנִיכְתּוֹב…”
לשון המקור
לְמִקְטְלֵיהּ בְּדָבָר הַנִּזְרָק.
תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דִּשְׁמוּאֵל. כְּשֶׁהוֹרְגִין אוֹתוֹ — אֵין הוֹרְגִין אוֹתוֹ אֶלָּא בְּדָבָר הַנִּזְרָק. דְּחָיֵיף בֵּיהּ — מִסְתַּכַּן, דְּנָכֵית לֵיהּ — מָיֵית. דְּחָיֵיף בֵּיהּ — מִסְתַּכַּן: מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? נִישַׁלַּח מָאנֵיהּ וְנִירְהַיט. רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ חַף בֵּיהּ חַד מִינַּיְיהוּ בְּשׁוּקָא, שַׁלְּחִינְהוּ לְמָאנֵיהּ וְרָהֵיט. אֲמַר: קִיַּימְתִּי בְּעַצְמִי ״הַחׇכְמָה תְּחַיֶּה בְעָלֶיהָ״.
דְּנָכֵית לֵיהּ מָיֵית: מַאי תַּקַּנְתֵּיהּ? אָמַר אַבָּיֵי: נֵיתֵי מַשְׁכָּא דְּאַפָּא דִּיכְרָא וְנִיכְתּוֹב עֲלֵיהּ: אֲנָא פְּלָנְיָא בַּר פְּלָנִיתָא אַמַּשְׁכָּא דְּאַפָּא דִּיכְרָא כָּתֵיבְנָא עֲלָךְ: ״כַּנְתִּי כַּנְתִּי קְלֵירוֹס״. וְאָמְרִי לַהּ: ״קַנְדִּי קַנְדִּי קְלוֹרוֹס, יָהּ יָהּ ה׳ צְבָאוֹת אָמֵן אָמֵן סֶלָה״. וְנִשְׁלְחִינְהוּ לְמָאנֵיהּ וְלִקְבְּרִינְהוּ בֵּי קִבְרֵי עַד תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, וְנַפְּקִינְהוּ וְנִקְלִינְהוּ בְּתַנּוּרָא וּנְבַדְּרִינְהוּ לְקִטְמֵיהּ אַפָּרָשַׁת דְּרָכִים. וְהָנָךְ תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא, כִּי שָׁתֵי מַיָּא — לָא לִישְׁתֵּי אֶלָּא בְּגוּבְתָּא דִנְחָשָׁא, דִּילְמָא חָזֵי בָּבוּאָה דְּשֵׁידָא וְלִיסְתַּכַּן. כִּי הָא דְּאַבָּא בַּר מָרְתָא הוּא אַבָּא בַּר מִנְיוֹמֵי, עֲבַדָא לֵיהּ אִימֵּיהּ גּוּבְתָּא דְּדַהֲבָא.
וְעוֹד אָמַר רַבִּי מַתְיָא: רַבִּי יוֹחָנָן חָשׁ בְּצַפְדִּינָא. אֲזַל גַּבַּהּ דְּהַהִיא מַטְרוֹנִיתָא, עֲבַדָא לֵיהּ מִלְּתָא חַמְשָׁא וּמַעֲלֵי שַׁבְּתָא. אֲמַר לַהּ: בְּשַׁבָּת מַאי? אֲמַרָה לֵיהּ: לָא צְרִיכַתְּ. אִי מִצְטְרִיכְנָא מַאי? אֲמַרָה לֵיהּ: אִישְׁתְּבַע לִי דְּלָא מְגַלֵּית, אִישְׁתְּבַע: לֵאלָהָא דְיִשְׂרָאֵל לָא מְגַלֵּינָא. נְפַק דַּרְשַׁהּ בְּפִירְקָא.
וְהָא אִישְׁתְּבַע לַהּ! לֵאלָהָא דְיִשְׂרָאֵל לָא מְגַלֵּינָא. הָא לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל — מְגַלֵּינָא. וְהָא אִיכָּא חִלּוּל הַשֵּׁם! דִּמְגַלֵּי לַהּ מֵעִיקָּרָא.
מַאי עֲבַדָא לֵיהּ? אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אַמֵּי: מֵי שְׂאוֹר, שֶׁמֶן זַיִת, וָמֶלַח. רַב יֵימַר אֲמַר: שְׂאוֹר גּוּפֵיהּ, שֶׁמֶן זַיִת, וָמֶלַח. רַב אָשֵׁי אָמַר: מִשְׁחָא דְּגַדְפָּא דַאֲווֹזָא. אָמַר אַבָּיֵי: אֲנָא עֲבַדִי לְכוּלְּהוּ וְלָא אִיתַּסַּאי, עַד דַּאֲמַר לִי הַהוּא טַיָּיעָא: אַיְיתִי קַשְׁיָיתָא דְזֵיתָא דְּלָא מְלוֹ תִּילְתָּא, וּקְלִינְהוּ בְּנוּרָא אַמָּרָא חַדְתָּא, וְאַדְבֵּיק בְּכַכֵּי דָרֵיה. עֲבַדִי הָכִי וְאִיתַּסַּאי.
מִמַּאי הֲוָה? מֵחַמִּימֵי חַמִּימֵי דְּחִיטֵּי, וּמִשִּׁיּוּרֵי כָּסָא דְהַרְסָנָא. וּמַאי סִימָנֵיהּ — כַּד רָמֵי מִידֵּי בְּכַכֵּיהּ וְאָתֵא דְּמָא מִבֵּי דָרֵי. רַבִּי יוֹחָנָן כִּי חָשׁ בְּצַפְדִּינָא, עֲבַד הָכִי בְּשַׁבְּתָא וְאִיתַּסִּי. וְרַבִּי יוֹחָנָן הֵיכִי עָבֵיד הָכִי? אֲמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: שָׁאנֵי צַפְדִּינָא הוֹאִיל וּמַתְחִיל בַּפֶּה, וְגוֹמֵר בִּבְנֵי מֵעַיִים.
אֲמַר לֵיהּ רַב חִיָּיא בַּר אַבָּא לְרַבִּי יוֹחָנָן: כְּמַאן — כְּרַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ, דְּאָמַר: הַחוֹשֵׁשׁ בְּפִיו מְטִילִין לוֹ סַם בְּשַׁבָּת. אֲמַר לֵיהּ: שֶׁאֲנִי אוֹמֵר בְּזוֹ, וְלֹא בְּאַחֶרֶת.
לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: מִי שֶׁאֲחָזוֹ יֵרָקוֹן — מַאֲכִילִין אוֹתוֹ בְּשַׂר חֲמוֹר, מִי שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶּלֶב שׁוֹטֶה — מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלּוֹ, וְהַחוֹשֵׁשׁ בְּפִיו — מְטִילִין לוֹ סַם בְּשַׁבָּת, דִּבְרֵי רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּאֵילּוּ אֵין בָּהֶם מִשּׁוּם רְפוּאָה. ״בְּאֵלּוּ״ לְמַעוֹטֵי מַאי? מַאי לָאו, לְמַעוֹטֵי סַם?
לָא, לְמַעוֹטֵי: מַקִּיזִין דָּם לִסְרוֹנְכֵי. הָכִי נָמֵי מִסְתַּבְּרָא. דְּתַנְיָא: שְׁלֹשָׁה דְּבָרִים אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּרַבִּי יוֹסֵי שֶׁשָּׁמַע מִשּׁוּם רַבִּי מַתְיָא בֶּן חָרָשׁ: מַקִּיזִין דָּם לִסְרוֹנְכֵי בְּשַׁבָּת, וּמִי שֶׁנְּשָׁכוֹ כֶּלֶב שׁוֹטֶה — מַאֲכִילִין אוֹתוֹ מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלּוֹ, וְהַחוֹשֵׁשׁ בְּפִיו מְטִילִין לוֹ סַם בְּשַׁבָּת.
וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: בְּאֵילּוּ אֵין בָּהֶן מִשּׁוּם רְפוּאָה. ״בְּאֵילּוּ״ לְמַעוֹטֵי מַאי? מַאי לָאו, אַתַּרְתֵּי בָּתְרָיָיתָא וּלְמַעוֹטֵי דְּרֵישָׁא! לָא: אַתַּרְתֵּי דְּרֵישָׁא קַמָּיָיתָא, וּלְמַעוֹטֵי דְּסֵיפָא.