מסכת עירובין דף כ״ט עמוד ב׳

דלא אבצל זרתא שלא גדלו זרת [יש להם ארס] בבצל:

נחש שבו ארס שרף הבצל:

ופוסל את המקוה כשאר מים שאובין:

מתקיף לה רב כהנא מה בין זה למי צבע ופשיטא דפוסל:

שיכרא מיקרי וסד"א אין עליו שם מים:

תרין ריבעי שיכרא תרי לוגין דלוג רובע קב:

המוציא יין בשבת:

כדי מזיגת כוס כמו שנותנין יין חי בכוס כדי למוזגו במים:

מפני נחש שבו פ"ה ארס של שרף בצל ור"ח פי' העמוד שבתוכו שמתעגל בתוכו כמין גבעול ומתקבצין בו זרע הבצל אותו העמוד נקרא נחש של בצל:

הכא שכר איקרי ואפ"ה פוסל המקוה והא דאמר בפ"ק דמכות דיין מזוג אינו פוסל את המקוה אפילו כשיש בו ג' לוגין מים שאובין משום דחמרא מזיגא מיקרי שאני שכר דכל עיקרו אינו אלא מים ועוד דהתם מיקרי חמרא מזיגא ושם חמרא עילוי' ופירי לא פסיל המקוה:

כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית משמע דכוס של ברכה טעון מזיגה וכן בפרק ג' שאכלו (ברכות נ:) ובהמוכר פירות (ב"ב דף צז:) אמר ואין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים ותימה דבפרק שלשה שאכלו (ברכות נא.) אמרינן עשרה דברים נאמרו בכוס של ברכה וחשיב חי ותירץ רש"י דחי דקאמר היינו שיתננו חי בכוס ואחר כך ימזוג לאפוקי שלא ימזגנו בכוס זה ויתננו בכוס אחר שמברך עליו ור"ת מפרש דחי היינו מזוג ולא מזוג דאמר בפרק בן סורר ומורה (סנהדרין דף ע.) אינו חייב עד שישתה יין חי ומוקי לה במזוג ולא מזוג ונותן בו קצת מים בתחילת הברכה ובברכת הארץ מוסיף עליו מים עד שיהא מזוג כראוי כדאמר בפ' ג' שאכלו (ברכות נא.) שמוסיף בברכת הארץ והיינו מים ולא כמו שפירש שם בקונט' שמוסיף יין ובני נרבונה מפרשים דחי קאי אכוס ולאפוקי כוס שבור דכולהו עשרה דברים קאי אכוס ושייך חי בכוס כדאמר (ב"ק נד.) שבירתן זו היא מיתתן ובפרק בתרא דמכות (דף טז:) אמר ריסק ט' נמלין ואחד חי ר"ל אותו חי שלם:

ויעמוד על רביעית נראה כמו שפי' רש"י בהמוציא (שבת דף עו:) דכוס של ברכה צריך שיהא בה רובע רביעית הלוג כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית הלוג ולא כטועים שמפרשים רובע רביעית הקב דהיינו רביעית הלוג כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית הקב דהיינו לוג דהא בנזיר בפרק שלשה מינים (נזיר דף לח.) חשיב הך דשאר משקין ברביעית דמייתי הכא ומשמע הכא ובהמוציא (שבת דף עו.) דהיינו שיעור כוס יפה אחר מזיגתו והנהו דחשיב בנזיר הוי רביעית הלוג מדחשיב רביעית שמן לנזיר דיליף מקרא בהתודה דהוי חצי שיעור של תודה ותנן בפ' שתי מדות (מנחות דף פח:) חצי לוג שמן לתודה ועוד תני התם ז' מדות של לח היו במקדש רביעית הלוג מה היא משמשת רביעית מים למצורע רביעית שמן לנזיר וחשיב נמי רביעית דם מטמא באהל דהיינו רביעית הלוג כדמשמע בפרק כ"ג בנזיר (דף נג.) דאמר חצי קב עצמות וחצי לוג דם לכל רובע קב עצמות ורביעית דם לא לכל ופריך נמי התם ותו ליכא והאיכא מי רביעית נוטלין מהן לידים והיינו מי רביעית הלוג כדמוכח במס' ידים (פ"א מ"א):

כל חמרא דלא דרי על חד תלת והא דאמר בדיני ממונות (סנהדרין דף לז.) אל יחסר המזג שאם נצרך אחד מהם לצאת רואין אם יש שם כ"ג דמשמע דמזוג הוי שני חלקים מים אומר ר"י דקרא איירי ביין השרוני דהוי ב' חלקים מים דליכא לאוקמא קרא בסתם מזוג רביעית דסנהדרין למאי חזי אבל שליש חזי לדיני נפשות ליהוי סנהדרי קטנה:

אלמא תמרים עדיפי ואם תאמר כיון דעדיפן דילמא לא בעינן קב ויש לומר דמייתי ראיה דיותר מקב לא בעי:

בגדי עניים דווקא בטומאת מדרס יש חילוק בין עניים לעשירים דביחוד תליא מילתא ואין דרך עשיר לייחד פחות משלשה על שלשה טפחים ואם ייחד בטלה דעתו אבל בטומאת מת אין חילוק ואף לעשירים הוי בשלש על שלש דבפרק במה מדליקין (שבת דף כו:) תניא שלש על שלש מניין תלמוד לומר והבגד ולא מפליג בין עניים לעשירים ועוד דבמסכת כלים פרק כ"ז (משנה ב) תנן דבגד מטמא שלשה על שלשה למדרס ושלש על שלש למת ועל כרחך בעשירים מיירי דבעניים תנן פכ"ח (משנה ח) בגדי עניים אף על פי שאין בהם שלשה על שלשה טמאין מדרס כך פר"ת ודלא כפ"ה דסוף כירה (שבת דף מז.) שלש על שלש לא מטמא ביד עשיר כלל:

שכר מערבין בו ופוסל את המקוה בג' לוגין עיקר דיליה במסכ' מקוואות ר' אליעזר אומ' רביעית מים שאובין בין בתחילה בין בסוף שיעורן בג' לוגין ובמס' עדיות בפר' א' העידו מפי שמעיה ואבטליון ששלושת לוגים מים שאובין פוסלין המקוה ואיתה בגמ' דיציאות השבת:

תרין כוני היא שמה של מידה ואיתה בכתובות בפר' אלמנה ניזונת באתרא דכיילי בכנא כנא כנא בפרוטה:

א"ר זירא אמר שמואל שכר מערבין בו ופוסל את המקוה בג' לוגין ואתקיף רב כהנא עליה הא פשיטא מ"ש ממי צבע דתנן ר' יוסי אומר מי צבע פוסלין את המקוה בג' לוגין ומשני איצטריך משום דהני מיא דצבעא מיקרו והמים פוסלין שהן שאובין אבל [הכא] שיכרא מיקרי. שיעור שיכרא לעירוב בכמה ואתינן למימר תרי רבעא שיכרא שאם תמזגם יעמוד בב' לוגין על חד תמניא. בהוצאת שבת פי' בהוצאת שבת המוציא רובע רביעית [חייב] נמצא ב' רביעיות של עירוב ח' חלקים כהוצאת שבת דתנן המוציא יין כדי מזיג' כוס ואוקימנ' בכוס של ברכ' (אומרים כוס של ברכה) ואמרינן כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית כדרבא דאמר כל חמרא דלא דרי מקבל על חד תלת מיא לאו חמרא הוא וקתני סיפא ושאר המשקין ברביעית ומדהתם על חד ארבעה הכא נמי על חד ארבעה דאינון תמניא רביעיות (בב') [דאינון ב'] לוגין ולא היא התם בציר מהכא מרובע רביעית לא חשיב אבל הכא גבי עירוב עבידי אינשי דשתו כסא דשכרא בצפרא דהוא רביעית מזוג וכסא דשכרא בפנייא וסמכי עלווייהו.

תמרים בכמה אמר רב יוסף קב דייק רב חסדא מהא דתניא אין פוחתין לעני בגורן מקב גרוגרות ואמר רב וכן לעירוב וסבר תמרי דעדיפי הן לא כל שכן ומנא אמינא לה דתניא אכל גרוגרות ושלם תמרין תבא עליו ברכה ונדחת זו הראייה שלו: פי' שתיתא אסוויק. תרין שרגושי הן מדות קטנות אינן ידועות עכשיו כיסאני תרי כוני כוני נמי מדות הן כדגרסינן בכתובות פרק כונא בפרוטה ואינון מיני תרגימא כדתניא בתוספתא בברכות הביאו לפניו מיני תרגימא מברך עליהן בורא מיני. כסנין פ' (עובדא) [בשרא] דאטמא אבר הירך חמרא מרקא השוקט על שמריו כדכתיב ושוקט הוא על שמריו ולא הורק מכלי אל כלי אמר רב יהודה אמר שמואל כל דבר שהוא לפתן לאחר כדי לאכול בו ב' סעודות וכל הנאכל כמות שהוא כדי לאכול הימנו ב' סעודות בשר חי כדי לאכול הימנו ב' סעודות בשר צלי רבה אמר כדי לאכול בו רב יוסף אמר כדי לאכול הימנו דהא פרסאי [אכלי] טבהקי פי' בשר צלי בלא נהמא ואקשיה עליה אביי ופרסאי הוו רובא דעלמא כלומר מפני שהפרסיים אוכלין בשר צלי בלא פת נעשה כל העולם כולו כמותם ועלתה לרב יוסף בקשיא מהא דתניא ר' שמעון בן אלעזר אומר מערבין לחולה ולזקן כדי מזונו ולרעבתן כדי סעודה בינונית של כל אדם.

לא יאכל אדם בצל מפני נחש שבו פרש״י כי השרף של בצל נקרא נחש מפני שהוא קשה לגוף כארס של נחש: והקשה ר״ת ז״ל דאם כן מאי האי דאמרינן ברבי חנינא שאכל חצי בצל ואכל עמו חצי נחש שבו פשיטא כי האוכל חצי בצל אוכל הוא חצי השרף שבו. ופירש כי העמוד שבתוך הבצל שמתעגל בו כמין גבעול והוא מסוכן כולו בתוכו כנחש ומתקבץ בו זרע הבצל אותו העמוד נקרא נחש של בצל וכן פירש ר״ח זי״ל. וכן הגיה ר״ת בפירוש רש״י ז״ל הכתובין מכתב ידו. ויש שפירשו כי נחש של בצל הוא תולע׳ שנעשה בו שהוא סכנה כארס של נחש וכדרך שאמרו קפא תאיני וקפא דחסא. ובקשו עליו חביריו רחמים פי׳ בשלשה ואף על פי שכדאי היה לחוב בעצמו שעבר על דברי חכמים:

אמר רבי זירא שכר מערבין בו ופוסל את המקוה בשלשת לוגין פירוש כדין ג׳ לוגין מים שאובין שפוסלין מקוה שלא היה שלם ואין דינוי כמשקין דעלמא שאינן פוסלין לעולם אלא בשינוי מראה ובשינוי מראה פוסלין אפילו מקוה שהיה שלם: וקשה לי היכי דמי. אי בתמד שלא החמיץ היאך מערבין בו דהא לא חזי למשתייה כלל. ועוד מאי קמשמע לן מתני׳ היא בפרק קמא דחולין התמד עד שלא החמיץ פוסל את המקוה ואדפרכי׳ ליה מיהא דאיצבע נפרוך ליה ממתניתין דהתם ואף על גב דהתם משמע דההוא מתני׳ בתמד של תמרי׳ כדפרי׳ התם וזו היא בתמד של חרצנים לעניין פסולו של מקוה אין הפרש בדבר זה לפסול את המקוה כל זמן שלא החמיץ: ואי הא דשמואל מיירי בתמד שהחמיץ היאך אומר שפוסל את המקוה. ובפי׳ שנינו שם התמד שהחמיץ אינו פוסל את המקוה ואדפרכינן ליה פשיטא נפרוך ליה מההיא מתני׳ שאינם פוסלין: ומתוך הדחק יש לי לומר דלעולם בשהחמיץ והא דקתני שאינו פוסל את המקוה היינו לצורך שיהא פסול התמד היין והמים שבו ביחד בג׳ לוגין כשם שאינו אומר בתמד שלא החמיץ שכולו חשוב כמים ופסול בג׳ לוגין אבל תמד שיש בו לוגין מים אפי׳ כשהחמיץ פוסל את המקוה במים שבו והיינו חדושא דאשמעינן שמואל ואנן פרכי׳ פשיטא שפוסלין ג״כ בשלשת לוגין דלא גרעי מאיצבע שפוסלין גם כן בשלשת לוגין על ידי המים שבו. ופרקינן דמהתם לא הוה שמעי׳ לה דשאני התם דמיא דצבעא מיקרי ועדיין שם מים עליה׳ תה שאין כן בזה דשכרא איקרי והוא ס״ד שלעולם אינו פוסל אלא בשינוי מראה. וא״ת ומאי שנא תמד שהחמיץ מיין מזוג שאינו פוסל אלא בשינוי מראה ואפי׳ יש בו לובן מים שאינו פוסל אלא בשינוי מראה ואפי׳ יש בו ג׳ לוגין מים או יותר כדאמרינן התם דחמרא מזיגה קרו ליה: י״ל דהתם איכא תרתי למעליות׳ כי היה עיקרו יין והשתא נמי מיקרי חמרא מזיגה מה שאין כן בשכר דאע״ג דמיקרי שכרא אין עיקרו אלא מים. תרין רבעי שכרא. פיר׳ תרין רבעי דקבא שהם שני לוגין כי הקב ד׳ לוגין וכדפרש״י ז״ל:

כוס של ברכה צריך שיהא בו רובע רביעית כדי שימזגנו ויעמוד על רביעית. פירש רש״י ז״ל דהא רביעית היינו לוג שהוא רביעית הקב והכי קאמר צריך שיהא בו רביעית הלוג של יין כי כשימזגנו כמזגא דרבא יעמוד על לוג וקתני סיפא ושאר כל המשקין ברביעית רביעית הקב דהיינו לוג אלמא לעניין הוצאת שבת היין הוא ברביעית הלוג ושאר כל המשקין ברביעית רביעית הקב דהיינו לוג אלמא לעניין הוצאת שבת היין הוא ברביעית הלוג ושאר כל משקין בלוג והוה יין חד מארבע דשאר משקין. הכא נמי לענין עירוב כיון ששיערו ביין שתי רביעית של לוג כדאיתא לעיל צריך בשאר משקין שני לוגין של מים. ואין פירוש זה נכון דהא ודאי שיעור כוס של ברכת המזון בין חי בין מזוג אינו אלא רביעית הלוג דהיינו ביצה ומחצה כדמוכח מד׳ כוסות של פסח שהאחד מהם הוי כוס של ברכת המזון ושיעורו אצבעים על אצבעים והוא ביצה ומחצה ועוד דהא דתנן ושאר כל המשקין ברביעית היינו רביעית הלוג כדמוכח במסכת נזיר דמני ליה בעשר רביעית ואותם רביעיות הם רביעית הלוג דהא מני התם רביעית דם המטמא באהל והוא ביצה ומחצה שאם יקרש יעמוד בכזית הלכך הכי קאמר צריך שיהא בו רובע של רביעית הלוג כי כשימזגנו יעמוד על רביעית הלוג ושאר כל המשקין ברביעית הלוג ואנן לדוגמא בעלמא מייתינן ראיה כי היכי דלענין הוצאת שבת היין הוא אחד מארבע בשאר משקין דהוא הדין לעניין עירוב וכיון דיין הוא לעירוב שני רביעית של לוג צריך לשאר משקין שני לוגין וזה ברור. דאכיל מיניה מידי דלא קפיץ עליה זבינא כו׳ פי׳ דאע״ג דגרוגרו׳ עדיפא טפי טפי קפצי זביני לתמרי דלא שכיחי כולי האי:

בשר חי יש שפירשו בשר חי ממש וכגון שהוא מלוח שאינו נאכל מחמת מלחו דאי לא אין דרך לסעוד בו. וכן פירשו בירושלמי. ובשר צלי היינו צלי ולא צלי והיינו טבהקי. דאלו צלי ממש דכולי עלמא כדי לאכול בו. ויש שפירשו בשר חי צלי ולא צלי כדאמרינן התם גבי בן סורר ומורה בשר חי בשיל ולא בשיל וצלי צלי גמור. ופירוש טבהקי חתיכות של צלי:

ופרסאי הוו רובא לעלמא פירוש שנשען עליהם לכל העולם והתניא בגדי עניים לעניים ובגדי עשירים לעשירים פירוש דבגדי עניים מטמאין משלש על שלש ושל עשירים בשלשה על שלשה אבל בגדי עשירים לעניים פירוש שאפילו יש ברשות עניים סמרטוטי בגדי עשירים אין משערין להם אלא בבגדי עניים בשלש והוא הדין לבגדי עניים ברשות עשירים שיעורים טפח ונקטי׳ הכא אבל בגדי עניים לעשירים לא מפני שני דברים. הא׳ כי אנו שיערנו לרב יוסף בפרסאי ושיעורן יותר גדול משל שאר בני אדם שלופתין בו סבירא לן שאין לנו לתפוס שיעור גדול דפרסאי לעלמא כי היכי דלא הדרי׳ לעניין טומאה שיעור גדול של עשירים לגבי עניים אלא כל חד וחד בשיעוריה דיינינן ליה. ועוד דהתם העשירים הם מרובין כדבעינן למימר ואפ״ה אין העניי׳ המועטין נגררין אחריהן והיאך נגרור כל העולם אחרי הפרסיים שהן מועטין:

יש מעלין את המקוה ולא פוסלין מפני שהם כמים גמורים כגון השלג והברד ודומיהם כמו שיתבאר במקומו. ויש פוסלין ולא מעלין והם מים שאובין ומי כבשים ומי שלקות והתמד עד שלא החמיץ והשכר. ויש שלא מעלין ולא פוסלין והם היין והחלב ושאר המשקין ר״ל שאם לא היו שם ארבעים סאה והושלם באחד מאלו לא העלוהו וכן לא פסלוהו אף בשלשת לוגין אלא הרי הוא כמות שהיה כמו שיתבאר במקומו:

המוציא יין בשבת שיעורו ברובע רביעית עד שאם ימזגוהו יעמוד על רביעית ושאר המשקים ברביעית וכבר בארנוה במקומה:

מערבין בשכר ושיעורו חצי לוג כשיעור היין ומה שאמרו כאן תרי רביעי ופירושן שני לוגין שהם שני רבעי קב כבר נדחה והחזירוהו לשיעור היין שהוא חצי לוג:

זר שאכל תרומה בשוגג משלם קרן וחומש לפי הערך שהיה שוה בשעת האכילה ואם אין לו מעות נותן פירות כפי שומא אכל גרוגרות ושלם תמרים באותו שווי אעפ״י שהגרוגרות שוות יותר מן התמרי׳ יצא הואיל ונתן לו בכדי שוויו שאף התמרי׳ יש להם יתרון שהלוקחים קופצים עליהם יותר מבגרוגרות:

שתיתא והוא מאכל שעושין מקמח קלי שנתיבש בתנור מערבין בו ושיעורו כמלא חפנים והוא ענין תרי שדגושי וכן ניסני ר״ל קליות מערבין בהם ושיעורן כמזון שתי סעודות והיו להם מדות ידועות ביניהם שעליהן אמרו תרי כווני דפומבדיתא:

בשר חי מערבין בו ושיעורו במזון שתי סעודות ויראה לגדולי הדור דוקא (במלח) [בנמלח] שאם בחי הגמור היאך מערבין בו והרי אינו ראוי וכן היא שנויה בירושלמי שאמרו דג מליח ובשר מליח מערבין בהן בשר חי הבבליים אוכלין אותו מפני שדעתן יפה אלמא אין דרך בכך אלא בבבל ובשר צלי שיעורו כדי ללפת בו (שלש) [שתי] סעודות. ויש מפרשי׳ בבשר חי בשיל ולא בשיל כדכתי׳ אל תאכלו ממנו נא ומתרגמינן כד חי וכן בבן סורר ומורה שפירשו יין חי מזיג ולא מזיג. הביצים מערבין בהם אפי׳ חיים שאכילתם אף בחיים היא ושיעורו בשתים כמו שהתבאר:

שיעור שתי סעודות שהזכרנו פירושו להקל ר״ל שאפי׳ לרעבתן שברעבתנים שיעורן בסעודה בינונית. ומכל מקום לזקן ולחולה דיין בשיעור סעודה הראויה להם ומזנו לחול ולא לשבת שמזון שבת רווחא לבסומי שכיחא ושיעור סעודה בינונית שלשה ביצים כמו שיתבאר בפרק כיצד משתתפין:

שיעור הבגד ליטמא שלש אצבעות כמו שביארנו במסכת שבת במה דברי׳ אמורי׳ בשאר הטומאות אבל למדרס בשלשה טפחים ואין בשיעורין אלו חלוק בין בגדי עניים לבגדי עשירי׳. ומכל מקום טלית של עניים שבלה אם שפתותיו קיימות אעפ״י שאין בה שלש על שלש מבגד חזק ובריא מיטמא מה שאין כן בשל עשירים. ולמדת שאין הלכה כדברי האומר בגדי עניים לעניים ופירוש בגדי עניים שהבגד הראוי להם אעפ״י שהוא גס אם הוא שלהם מיטמא ואם הוא לעשיר אינו מיטמא שאינו בגד אצלו ואין הלכה כן:

תוס' בד"ה כדי שימזגנו כו' ור"ת מפרש דחי היינו מזוג כו' ובברכת הארץ מוסיף כו' עכ"ל מה שיש לדקדק בזה ע' בחדושינו פרק המוציא יין:

בד"ה בגדי עניים כו' אע"פ שאין בהן שלשה על שלשה טמאין מדרס כו' עכ"ל כצ"ל וע' בחדושינו פ' כירה:

בתוס' ד"ה הכא שכר איקרי וכו' דכל עיקרו אינו אלא מים וכו' דבשביל התמרים אין מתוסף שום משקה אלא שהתמרים עושין המראה והטעם ואם כן עיקרו אינו אלא מים מה שאין כן ביין אפילו הוא מזוג מ"מ יש בו ממשקה היין:

בא"ד ושם חמרא עלויה פירוש וחמרא הוי שם פירא אבל שכר לא הוי שם פירא:

ד"ה ויעמוד על רביעית וכו' וחשיב נמי רביעית דם וכו' אדלעיל קאי ופי' וחשיב נמי בנדר וכן הא דקאמר ופריך נמי התם קאי נמי אנזיר:

ד"ה בגדי עניים וכו' שלש על שלש הוי פי' ג' אצבעות וכך צ"ל ועוד דבמסכת כלים פ' כ"ז תנן דבגד מטמא שלשה על שלשה למדרס שלש על שלש למת כו':

גמ' דלא אבציל זירתא עיין תי"ט פ"ז מ"ד דשבת:

שם אבציל בתוס' חולין נט ע"ב ד"ה והרי היה להם הגירסא כאן אפציל וכתבו דהוי כמו אבציל:

וּמַעֲשֶׂה בְּרַבִּי חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא שֶׁאָכַל חֲצִי בָּצָל וַחֲצִי נָחָשׁ שֶׁבּוֹ, וְחָלָה, וְנָטָה לָמוּת. כתב הריטב"א ז"ל יש שפירשו נחש של בצל הוא תולעת שנעשה בו שהוא סכנה כארס של נחש, וכדרך שאמרו קפא דתאני וקפא דחסא עד כאן לשונו. וקשה על פירושם והלא תולעת זו מתהוה במחובר ואיך נכשל רבי חנינא בן דוסא בזה, דהא אין הקב"ה מביא תקלה על ידי צדיקים במידי דאכילה, וכל תולע דמתליע במחובר אף על גב דהתוספות והרא"ש סבירא להו כל זמן שלא ריחש מותר, הנה רבינו יחיאל והרשב"א והר"ן סבירא להו אף על גב דלא ריחש קרינן ביה שֹּׁרֵץ עַל הָאָרֶץ (ויקרא יא, מא) ואסור, וכן היא סברת הרמב"ם והרב המגיד וכנזכר בבית יוסף סימן פ"ד. והן אמת שהיה חצי תולע, עם כל זה איסורא איכא ואין הקב"ה מביא תקלה על ידי צדיקים במידי דאכילה אפילו באיסור בַּל תְּשַׁקְּצוּ? על כן נראה דאין לפרש כן, אלא או כפירוש רש"י או כפירוש רבינו תם ז"ל, ודע דאפילו לפירוש רש"י ורבינו תם לאו בבצלים העומדים לאכילה איירי, אלא כמו שכתב הערוך ז"ל דאיירי בבצל שמשיירין בארץ להוציא ממנו זרע שדרך לצאת ממנו קנה, ויש לאותו קנה ראש כמו ראשו של נחש, וחם הוא מאד כי כל זרע הוא חם ולכך לא יאכלו אותו, וגם הבצל ההוא לא יאכלו שיצא מתורת מאכל, אבל שאר בצלים ליכא סכנתא עד כאן דבריו יעויין שם.

וּבִקְּשׁוּ עָלָיו חֲבֵרָיו רַחֲמִים וְחָיָה, מִפְּנֵי שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לוֹ קשה וכי אם אין השעה צריכה לו אינו כדאי לבקש עליו רחמים? והלא חכם גדול וחסיד גדול היה! ונראה לי בס"ד הכונה בעת שבקשו עליו רחמים באו בתפילתם בטענה זו שהשעה צריכה לו, ועל ידי כך תזכר צדקתו וזכות מעשיו הטובים, שאם לא היה צדיק גדול ביותר לא היתה השעה צריכה לו. אי נמי כך אמרו בתפילתם, אפילו אם השלים חיים הקצובים לו, ראוי שיתן לו הקב"ה חיים מחדש מפני שהשעה צריכה לו. והא דאמר לשון זה שֶׁהַשָּׁעָה צְרִיכָה לוֹ ולא אמר 'שֶׁהַדּוֹר צָרִיךְ לוֹ' רמז בזה על מזל הפרנסה שנקרא 'שָּׁעָה' וכמו שאמר הקב"ה לרבי אלעזר בן פדת ואולי נפלת בשעתא דמזוני (תענית דף כה.), וכן אמרו (משנה אבות ד, ג) 'אֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה' וכן אומרים (תענית כא.) 'שעתא קיימא ליה' וכיוצא בזה. וידוע דבת קול מכרזת כל העולם נזון בשביל חנינא בני (תענית דף כד:), נמצא הפרנסה וההצלחה של בני אדם תלוי בו וצריכה לו. אי נמי נקיט שהשעה צריכה לו כי היה מסוגל להתפלל, וידוע דהתפילה נקראת חיי שעה והתורה חיי עולם וכנזכר בגמרא (שבת י.).