בוני התלמוד

    מסכת מעילה דף ט׳ עמוד א׳

    חזרה לאינדקס
    נוסח
    תצוגה
    מפתח מושגים:שְׁאֵלָהתְּשׁוּבָהקֻשְׁיָאתֵּרוּץרְאָיָהסְתִירָהמֵימְרָא
    גודל האות
    100%
    גודל מקורי

    רש"י

    אמרי התם כתיב והנותרת קרא יתיראדכתיב ביה והנותרת תרי זימני והנותרת ממנה והנותרת מן המנחה דשנה עליו הכתוב לעכב פרט לשחסרה דמשמע והנותרת ולא הנותרת מן הנותרת דהשיריים הן מותר הקומץ ולא שחסרו השיריים דהוו שירי שיריים אבל הכא לא כתיב אלא והנשאר לחוד דמשמע שאם נשאר מן הדם ימצה ואם לא נשאר אינו מעכב והא דכתיבי תרי מיעוטי במנחה והנותרת ומסלתה חד למצוה וחד לעכב:

    קתני מיהת ומיצה דמהאלמא דמיצוי נמי מעכב בחטאת העוף הואיל ומצי מפגל בו כמו בהזאה:

    לצדדין קתנידשמלקן משמע אתרוייהו אחטאת העוף ואעולת העוף ומיצה דמה לא קאי אלא אעולת העוף דלית ביה הזאה אלא מיצוי אבל חטאת העוף דאיכא הזאה מאחר שלא פיגל בהזאה לא מצי מפגל במיצוי דמיצוי אינו מעכב:

    שאם נשאר בדםדמשמע דשיריים לא מעכבין:

    והא תנא דבי ר' ישמעאל התםבפרק איזהו מקומן (זבחים דף נב.):

    שיריים מעכביןדפלוגתא דר' ישמעאל ורבי עקיבא היא דרבי ישמעאל אמר מעכבין ורבי עקיבא אמר אין מעכבין ואמר רב פפא התם דכולי עלמא שיריים דעלמא לא מעכבין והכא בשירי חטאת העוף דהיינו מיצוי איכא בינייהו רבי ישמעאל סבר מעכב ר"ע סבר אינו מעכב וקשיא דרבי ישמעאל אדר"י:

    תרי תנאי אליבא דר' ישמעאלוהאי תנא דהכא דתני שאם נשאר סבר אליבא דר' ישמעאל דמיצוי אינו מעכב:

    מתני' מיצה דמה חייבין עליה משום פיגולדמיצוי עולת העוף במקום זריקה דבהמה והזאה דחטאת העוף דלא כתיב אלא ונמצה דמו (ויקרא א׳:ט״ו) וההוא מיצוי קבע לה בפיגול אם חישב עליו במליקה להקטירה חוץ לזמנה דכי מיצה דמה קרבו מתיריו בפיגול וחייבין עליה כרת וה"ה דבתר מיצוי יש בו נותר וטמא:

    ומועלין בה עד שתצא לבית הדשןדכיון דכולה כליל ואין בה היתר לכהנים לעולם מועלין בה עד שתישרף כולה ותנטל מאפרה תרומת הדשן דכתיב והרים את הדשן וגו' ושוב כיון שנעשית מצותו אין מועלין בו:

    פרים הנשרפין ושעירים הנשרפיןהן קדשי קדשים ואין בהן היתר לכהנים והזאת (זריקת) דמן קובען לפיגול אם חישב עליהן בשעת שחיטה וכיון דלית בהו היתר לכהנים מועלין בהן בבית הדשן במקום שריפתן:

    עד שיותך הבשרעד שיתעכל הבשר שנעשה אפר דהיינו מצותן:

    העולהוכל הני דמתני' בקדשי קדשים מיירי:

    ואין מועלין בעורהדשל כהנים הוא דכתיב עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה (ויקרא ז׳:ח׳):

    ומועלין בבשר עד שתצא לבית הדשןדכליל הוא:

    חטאת ואשם וכו' ואין מועלין בבשרדכיון דנזרק הדם הותר הבשר לכהנים דקדשי קדשים נינהו:

    אבל מועלין באימוריןעד שיתעכלו במזבח ויצא האפר לבית הדשן דנעשית מצותו:

    שתי הלחם מועלין בהן משהוקדשובפה:

    קרמו בתנורדהיינו תחילת עשייתן וההוא קרומא חשיב להכשיר ונפסל בטבול יום וכו' כמו שחיטה דקדשי קדשים והכא ליכא בלינה משום דשתי הלחם אין נאכלין לא פחות משנים ולא יותר על שלשה:

    ולשחוט עליהן הזבחדכתיב (ויקרא כ״ג:י״ח) והקרבתם על הלחם ואמרינן (מנחות דף סב.) על בסמוך וכיון דקרמו מיקרי לחם:

    נזרק הדםשל כבשים:

    חייבין עליהןעל שתי הלחם משום פגול אם חישב בשעת שחיטה לאכול הלחם חוץ לזמנו משום דכבשים מפגלין את הלחם:

    ואין בהן מעילהדיש בהן שעת היתר לכהנים וכבר נעשית מצותן:

    לחם הפנים מועלין בהן משהוקדשובפה:

    קרמו בתנור וכו'כדאמרינן בשתי הלחם והכא נמי ליכא בלינה דהכי קיימא לן (מנחות דף ק:) לחם הפנים נאכל לשמונה לתשעה לעשרה:

    ולסדר סידרו על גבי השלחןוכל זמן שלא קרם אינו קרוי לחם:

    קרבו הבזיכיןדהיינו המתירין חייבין עליו משום פגול שאם חישב עליו בשעת הקטרת הבזיכין הריני מקטיר על מנת לאכול הלחם חוץ לזמנו הוקבע הלחם בפגול דכי היכי דזריקת דם דבהמה דהיינו מתיריה קובעת בפגול ובנותר ובטמא ה"נ קבעה הקטרת הבזיכין ללחם הפנים בכל הני:

    ואין בו מעילהשהרי יש בו שעת היתר לכהנים:

    המנחות מועלין בהן משהוקדשובפה:

    אבל מועלין בקומץעד שישרף כולו ויצא לבית הדשן כדין אימורי קדשים לפי שהקומץ כליל הוא:

    גמ' הנהנה מאפר תפוחהיינו לאחר שהרים תרומת הדשן דהכי תנינן במסכת תמיד (דף כח:) שבתחלה כשהוא רוצה לתרום תרומת הדשן היה עולה לראש המזבח ופינה את הגחלים אילך ואילך וחתה את המאוכלות הפנימיות וירד והיינו תרומת הדשן הגיע לרצפה צבר את הגחלים על גבי רצפה רחוק מן הכבש ג' טפחים היינו מקום שנותנין שם תרומת הדשן והנשאר על גבי המזבח היה צובר את האפר לצד אחד של מזבח ביחד ועושהו עגול כמין תפוח וגבוה כמין כובע ואמרינן התם פעמים שיש עליו שלש מאות כור ואחר כך היה פושט את בגדיו ולובש בגדים הפחותין מהן כדתנא דבי רבי ישמעאל (יומא דף כג:) בגדים שבישל בהן קדרה לרבו אל ימזוג בהן כוס לרבו והיה מוציא מחוץ למחנה לבית הדשן ואההוא קאמר הנהנה מאפר תפוח:

    כולי עלמא לא פליגי דמועלין בהןשהרי עדיין לא נעשית מצותו:

    רבי יוחנן סברכיון דהאי הוצאת אפר התפוח צריך בגדי כהונה דההוא ולבש בגדים אחרים היינו בגדי כהונה אלא שפחותין מן הראשונים בקדושתיה קאי ומועלין בו:

    תנן מועלין בהן עד שתצא לבית הדשןמשמע שאף על פי שנתרמה תרומת הדשן מועלין בה:

    עד שתראההיינו עד הרמת תרומת הדשן אבל אחר שתרם תרומת הדשן אותו הנשאר הוא ראוי ועומד להוצאת הדשן ושוב אין בו מעילה והיינו כרב:

    מעילה ט עמוד א

    1והתניא: (ויקרא ב, ב) מסלתה ומשמנה על כל לבונתה! פרט שחסרה סלתה וחסרה שמנה וחסרה לבונתה׃

    2אמרי: התם כתיב ״והנותרת״, קרא יתירא כתיב.

    3מתיב אבוה דשמואל (ור' אבין) לרב הונא: אחד חטאת העוף ואחד עולת העוף שמלקן ומיצה דמן חוץ למקומן פסול ואין בו כרת. חוץ לזמנן פיגול וחייבין עליו כרת. קתני מיהת מיצה דמן!

    4הוא מותיב לה והוא מפרק לה: לצדדין קתני.

    5גופא, תנא דבי רבי ישמעאל: שאם נשאר בדם.

    6והא תנא דבי רבי ישמעאל התם: שיריים מעכבין, ואמר רב פפא: מיצוי חטאת העוף איכא בינייהו! תרי תנאי, ואליבא דרבי ישמעאל.

    מתני׳ · משנה

    7עולת העוף מועלין בה משהוקדשה. נמלקה הוכשרה ליפסל בטבול יום, ובמחוסר כפורים, ובלינה. מיצה דמה חייבין עליו משום פיגול, נותר, וטמא. ומועלין בה עד שתצא לבית הדשן.

    8פרים הנשרפים, ושעירים הנשרפים מועלין בהן משהוקדשו. נשחטו הוכשרו ליפסל בטבול יום, ובמחוסר כפורים, ובלינה. הוזה דמן חייבין עליהן משום פיגול, נותר, וטמא, ומועלין בהן בבית הדשן עד שיתיך הבשר.

    9העולה מועלין בה משהוקדשה. נשחטה הוכשרה ליפסל בטבול יום, ובמחוסר כפורים, ובלינה. משנזרק דמה חייבין עליה משום פיגול, נותר, וטמא. ואין מועלין בעורות, אבל מועלין בבשר עד שתצא לבית הדשן.

    10חטאת, ואשם, וזבחי שלמי ציבור מועלין בהן משהוקדשו. נשחטו הוכשרו ליפסל בטבול יום, ובמחוסר כפורים, ובלינה. נזרק דמן חייבין עליהן משום פיגול, נותר, וטמא. אין מועלין בבשר, אבל מועלין באימוריהן עד שיצאו לבית הדשן.

    11שתי הלחם מועלין בהן משהוקדשו. קרמו בתנור הוכשרו ליפסל בטבול יום, ובמחוסר כפורים, (ובלינה), ולישחוט עליהן את הזבח. נזרק דמן של כבשים חייבין עליהן משום פיגול, נותר, וטמא, ואין בהן מעילה.

    12לחם הפנים מועלין בו משהוקדשה. קרם בתנור הוכשר ליפסל בטבול יום ובמחוסר כפורים, ולהסדר על גבי השולחן.

    13קרבו הבזיכין חייבין עליו משום פיגול, נותר, וטמא, ואין בו מעילה.

    14המנחות מועלין בהן משהוקדשו. קדשו בכלי הוכשרו ליפסל בטבול יום, ובמחוסר כפורים, ובלינה.

    15קרב הקומץ חייבין עליו משום פיגול, נותר, וטמא. ואין מועלין בשירים, אבל מועלין בקומץ עד שיצא לבית הדשן.

    גמ׳ · גמרא

    16איתמר, הנהנה מאפר תפוח שעל גבי המזבח, רב אמר: אין מועלין בו, ורבי יוחנן אמר: מועלין בו.

    17לפני תרומת הדשן כולי עלמא לא פליגי דמועלין בו. כי פליגי לאחר תרומת הדשן.

    18רב אמר: אין מועלין בו הרי נעשה מצותו. ור' יוחנן אמר: כיון דכתיב: ״(ויקרא ו״, ג) ״ולבש הכהן מדו בד וגו'״ כיון דצריך לבגדי כהונה, בקדושתיה קאי.

    19תנן: מועלין בהן עד שתצא לבית הדשן, קשיא לרב! אמר לך רב: עד שתראה לבית הדשן.

    תוספות

    והא תניא מסלתה כו'וא"ת מ"מ לישני דשאני הכא דגלי קרא מסלתה ומשמנה וי"ל דאית לן לאחשובי קרא דחטאת היא כמו מסלתה ומשמנה ועוד נראה למורי רבי כיון דחזינן דוהנותרת משמע דצריך שיהא ניתותר כמו כן אית לן למימר דוהנשאר רוצה לומר שצריך שיהא נשאר דאין לחלק ביניהן כי הלשון שוה וא"ת מאי האי דמייתי האי קרא דמסלתה ומשמנה איבעי ליה לאיתויי קרא דמן המנחה דדרשינן פרט למנחה שחסרה ובפ"ק דמנחות (דף ט:) מצריך לתרוייהו חד למנחה שחסרה קודם קמיצה וחד לשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה ומשמע התם דממן המנחה נפקא לן שיריים שחסרו וא"כ איבעי ליה לאיתויי מן המנחה דהא הכא מיירי בכי האי גוונא וי"ל דלא דק הש"ס כולי האי לאיתויי מן המנחה וחדא מתרי נקט וכמו ועוד הוא ועוד נראה למורי שיחיה דאי לא האי קרא מסלתה ומשמנה דנפקא לן מיניה מנחה שחסרה קודם קמיצה לא הוה דרשינן ממן המנחה לשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה אלא בתר דכתיב מסלתה דמשמע דבעינן בשעת קמיצה שתהא המנחה שלימה אז דרשינן מן המנחה לשיריים דמשמע מן המנחה שהיתה כבר כלומר שהיתה שלימה בשעת קמיצה ולכך מייתי קרא דמסלתה אף לשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה ומשני התם כתיב והנותר קרא יתירא הוא דהא ודאי דאיכא שיריים שהרי כתיב וקמץ מלא קומצו והקטיר (אינה כל המנחה קיימא) רק הקומץ שהוא מקטיר וא"כ דקרא יתירא הוא לית לן למימר שאם ניתותר הכא כתיב והנשאר ולא מייתר דצריך לומר שיש שיריים בדם ולא היזה מכולו ולא אתא לומר דהזיית חטאת תלוי במיצוי כלומר שיהא מיצוי מעכב:

    לצדדין קתניפירוש מלק קאי אתרוייהו אבל מיצה לא קאי אלא אעולת העוף ואם תאמר אמאי לא מייתי מרישא דהך דתנן התם בפרק חטאת העוף (זבחים דף סד:) קדשי קדשים שמלק ושמיצה דמה לשמה ושלא לשמה פסול י"ל דמההיא לא הויא קשיא כלל דאטו מי אלימא ממתני' דקתני מיצה ורב תני הוזה כמו כן נמי נימא התם דמאי מיצה הוזה אבל בהך דמייתי הכא לא מצי למימר הכי דהא קתני ואחד עולת העוף דלא שייכא בה הזאה ועל כרחך מיצה דוקא:

    ואמר רב פפא מיצוי חטאת העוףבפ' איזהו מקומן (זבחים דף נב.) גבי פלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא וקאמר דשיריים מעכבין דאחטאת העוף קאי:

    לחיצה על קטע מסמנת את דברי המפרשים שנפתחים באותן מילים.

    מפרשים נוספים

    גליון הש"ס

    גמ' כיון דכתיב ולבשלכאורה צ"ל דכתיב ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים דזה קאי על הוצאת הדשן אבל הקרא ולבש הכהן מיירי בתרומת הדשן וע' בתשו' מעיל שמואל בלקוטיו אות ס':

    תלמוד בבלי · מפת הדף

    מסכת מעילה דף ט׳ עמוד א׳

    מסכת מעילה דף ט׳ עמוד א׳. נוסח הדפוס המלא של עמוד זה — 19 קטעים ממוספרים, כ־379 מילים — יחד עם פירושי המפרשים שנדפסו על הדף.

    לדף הביאור המלא

    רש"י

    אמרי התם כתיב והנותרת קרא יתירא דכתיב ביה והנותרת תרי זימני והנותרת ממנה והנותרת מן המנחה דשנה עליו הכתוב לעכב פרט לשחסרה דמשמע והנותרת ולא הנותרת מן הנותרת דהשיריים הן מותר הקומץ ולא שחסרו השיריים דהוו שירי שיריים אבל הכא לא כתיב אלא והנשאר לחוד דמשמע שאם נשאר מן הדם ימצה ואם לא נשאר אינו מעכב והא דכתיבי תרי מיעוטי במנחה והנותרת ומסלתה חד למצוה וחד לעכב:

    קתני מיהת ומיצה דמה אלמא דמיצוי נמי מעכב בחטאת העוף הואיל ומצי מפגל בו כמו בהזאה:

    לצדדין קתני דשמלקן משמע אתרוייהו אחטאת העוף ואעולת העוף ומיצה דמה לא קאי אלא אעולת העוף דלית ביה הזאה אלא מיצוי אבל חטאת העוף דאיכא הזאה מאחר שלא פיגל בהזאה לא מצי מפגל במיצוי דמיצוי אינו מעכב:

    שאם נשאר בדם דמשמע דשיריים לא מעכבין:

    והא תנא דבי ר' ישמעאל התם בפרק איזהו מקומן (זבחים דף נב.):

    שיריים מעכבין דפלוגתא דר' ישמעאל ורבי עקיבא היא דרבי ישמעאל אמר מעכבין ורבי עקיבא אמר אין מעכבין ואמר רב פפא התם דכולי עלמא שיריים דעלמא לא מעכבין והכא בשירי חטאת העוף דהיינו מיצוי איכא בינייהו רבי ישמעאל סבר מעכב ר"ע סבר אינו מעכב וקשיא דרבי ישמעאל אדר"י:

    תרי תנאי אליבא דר' ישמעאל והאי תנא דהכא דתני שאם נשאר סבר אליבא דר' ישמעאל דמיצוי אינו מעכב:

    מתני' מיצה דמה חייבין עליה משום פיגול דמיצוי עולת העוף במקום זריקה דבהמה והזאה דחטאת העוף דלא כתיב אלא ונמצה דמו (ויקרא א׳:ט״ו) וההוא מיצוי קבע לה בפיגול אם חישב עליו במליקה להקטירה חוץ לזמנה דכי מיצה דמה קרבו מתיריו בפיגול וחייבין עליה כרת וה"ה דבתר מיצוי יש בו נותר וטמא:

    ועוד 26 קטעי פירוש על דף זה.

    Rashi on Meilah 9a · Sefaria

    תוספות

    והא תניא מסלתה כו' וא"ת מ"מ לישני דשאני הכא דגלי קרא מסלתה ומשמנה וי"ל דאית לן לאחשובי קרא דחטאת היא כמו מסלתה ומשמנה ועוד נראה למורי רבי כיון דחזינן דוהנותרת משמע דצריך שיהא ניתותר כמו כן אית לן למימר דוהנשאר רוצה לומר שצריך שיהא נשאר דאין לחלק ביניהן כי הלשון שוה וא"ת מאי האי דמייתי האי קרא דמסלתה ומשמנה איבעי ליה לאיתויי קרא דמן המנחה דדרשינן פרט למנחה שחסרה ובפ"ק דמנחות (דף ט:) מצריך לתרוייהו חד למנחה שחסרה קודם קמיצה וחד לשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה ומשמע התם דממן המנחה נפקא לן שיריים שחסרו וא"כ איבעי ליה לאיתויי מן המנחה דהא הכא מיירי בכי האי גוונא וי"ל דלא דק הש"ס כולי האי לאיתויי מן המנחה וחדא מתרי נקט וכמו ועוד הוא ועוד נראה למורי שיחיה דאי לא האי קרא מסלתה ומשמנה דנפקא לן מיניה מנחה שחסרה קודם קמיצה לא הוה דרשינן ממן המנחה לשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה אלא בתר דכתיב מסלתה דמשמע דבעינן בשעת קמיצה שתהא המנחה שלימה אז דרשינן מן המנחה לשיריים דמשמע מן המנחה שהיתה כבר כלומר שהיתה שלימה בשעת קמיצה ולכך מייתי קרא דמסלתה אף לשיריים שחסרו בין קמיצה להקטרה ומשני התם כתיב והנותר קרא יתירא הוא דהא ודאי דאיכא שיריים שהרי כתיב וקמץ מלא קומצו והקטיר (אינה כל המנחה קיימא) רק הקומץ שהוא מקטיר וא"כ דקרא יתירא הוא לית לן למימר שאם ניתותר הכא כתיב והנשאר ולא מייתר דצריך לומר שיש שיריים בדם ולא היזה מכולו ולא אתא לומר דהזיית חטאת תלוי במיצוי כלומר שיהא מיצוי מעכב:

    לצדדין קתני פירוש מלק קאי אתרוייהו אבל מיצה לא קאי אלא אעולת העוף ואם תאמר אמאי לא מייתי מרישא דהך דתנן התם בפרק חטאת העוף (זבחים דף סד:) קדשי קדשים שמלק ושמיצה דמה לשמה ושלא לשמה פסול י"ל דמההיא לא הויא קשיא כלל דאטו מי אלימא ממתני' דקתני מיצה ורב תני הוזה כמו כן נמי נימא התם דמאי מיצה הוזה אבל בהך דמייתי הכא לא מצי למימר הכי דהא קתני ואחד עולת העוף דלא שייכא בה הזאה ועל כרחך מיצה דוקא:

    ואמר רב פפא מיצוי חטאת העוף בפ' איזהו מקומן (זבחים דף נב.) גבי פלוגתא דר' ישמעאל ור' עקיבא וקאמר דשיריים מעכבין דאחטאת העוף קאי:

    Tosafot on Meilah 9a · Sefaria

    גליון הש"ס

    גמ' כיון דכתיב ולבש לכאורה צ"ל דכתיב ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים דזה קאי על הוצאת הדשן אבל הקרא ולבש הכהן מיירי בתרומת הדשן וע' בתשו' מעיל שמואל בלקוטיו אות ס':

    Gilyon HaShas on Meilah 9a · Sefaria

    מה תמצאו כאן

    יחידת טקסט מלאה של מסכת מעילה, דף ט׳, עמוד א׳, בהיקף של כ־379 מילים ב־19 קטעים. מספור הקטעים מאפשר לחזור לשורה מדויקת, והפירושים מובאים כלשונם מן המקור הנדפס.

    מפת קטע אחר קטע של כל 19 הקטעים בדף: מילות הפתיחה, המהלכים הנמצאים בטקסט עצמו וקישור חזרה לאותו קטע במקור.

    1. קטע 116 מילים

      נפתחת ב״והתניא: (ויקרא ב, ב) ״מסלתה ומשמנה על…״

    2. קטע 27 מילים

      נפתחת ב״אמרי: התם כתיב ״והנותרת״, קרא יתירא כתיב.…״

    3. קטע 332 מילים

      נפתחת ב״מתיב אבוה דשמואל (ור' אבין) לרב הונא:…״

      חכמים: רב הונא, שמואל.

    4. קטע 48 מילים

      נפתחת ב״הוא מותיב לה והוא מפרק לה: לצדדין…״

    5. קטע 58 מילים

      נפתחת ב״גופא, תנא דבי רבי ישמעאל: שאם נשאר…״

      חכמים: רבי ישמעאל.

    6. קטע 621 מילים

      נפתחת ב״והא תנא דבי רבי ישמעאל התם: שיריים…״

      חכמים: רבי ישמעאל, רב פפא.

    7. קטע 728 מילים

      נפתחת ב״מתני׳ עולת העוף מועלין בה משהוקדשה. נמלקה…״

    8. קטע 830 מילים

      נפתחת ב״פרים הנשרפים, ושעירים הנשרפים מועלין בהן משהוקדשו.…״

    9. קטע 930 מילים

      נפתחת ב״העולה מועלין בה משהוקדשה. נשחטה הוכשרה ליפסל…״

    10. קטע 1034 מילים

      נפתחת ב״חטאת, ואשם, וזבחי שלמי ציבור מועלין בהן…״

    11. קטע 1131 מילים

      נפתחת ב״שתי הלחם מועלין בהן משהוקדשו. קרמו בתנור…״

    12. קטע 1217 מילים

      נפתחת ב״לחם הפנים מועלין בו משהוקדשה. קרם בתנור…״

    13. קטע 1311 מילים

      נפתחת ב״קרבו הבזיכין חייבין עליו משום פיגול, נותר,…״

    14. קטע 1413 מילים

      נפתחת ב״המנחות מועלין בהן משהוקדשו. קדשו בכלי הוכשרו…״

    15. קטע 1518 מילים

      נפתחת ב״קרב הקומץ חייבין עליו משום פיגול, נותר,…״

      חכמים: רב הקומץ.

    16. קטע 1618 מילים

      נפתחת ב״גמ׳ איתמר, הנהנה מאפר תפוח שעל גבי…״

      חכמים: רב אמר, רבי יוחנן.

    17. קטע 1714 מילים

      נפתחת ב״לפני תרומת הדשן כולי עלמא לא פליגי…״

    18. קטע 1827 מילים

      נפתחת ב״רב אמר: אין מועלין בו הרי נעשה…״

      חכמים: רב אמר.

    19. קטע 1916 מילים

      נפתחת ב״תנן: מועלין בהן עד שתצא לבית הדשן,…״

    חכמים הנזכרים בדף

    חיפוש מקורות חכם

    אפשר להקליד הפניה או לבחור מסכת, ספר או חלק ואת היחידה המדויקת — החיפוש מוביל לדף באתר ומראה אילו חכמים מפנים אליו.

    היעד שנמצא: מעילה דף ט׳ ע״א

    פתיחה בקורא

    מקור: he.wikisource.org (Wikisource Talmud Bavli) · רישיון: CC-BY-SA

    מהדורה: Wikisource Talmud Bavli · הנוסח נבדק מול המקור בתאריך 7.9.2026