Deuteronomy Chapter 10

בעת ההוא AT THAT TIME — At the end of forty days He was reconciled with me and said to me, פסל לך HEW FOR THYSELF [TWO TABLETS] and afterwards, ועשית לך ארון עץ MAKE THEE AN ARK OF WOOD. I, however, (see v. 3) made the Ark first (Midrash Tanchuma, Eikev 1), because when I came with the tablets in my hand where could I place them? Now this was not the Ark which Bezaleel made for the Tabernacle, because with the Tabernacle they did not occupy themselves until after the Day of Atonement, for only when he came down from the mountain on that day did he give them the command regarding the construction of the Tabernacle, and Bezaleel made the Tabernacle first and afterwards the Ark and the other articles (Berakhot 55a). It follows, therefore, that this was another Ark; and it was this, that went forth with them to battle, whilst that which Bezaleel made went forth to battle only once, in the days of Eli — and they were punished for this, for it was captured by the Philistines (cf. Jerusalem Talmud Shekalim 6:1).

ובני ישראל נסעו מבארת בני יעקן מוסרה AND THE CHILDREN OF ISRAEL JOURNEYED FROM BEEROTH OF THE CHILDREN OF JAAKAN TO MOSERA — What has this matter to do with what has been related here? Further: Did they indeed journey from Beeroth of the children of Jaakan to Mosera; did they not come from Mosera to Beeroth of the children of Jaakan, as it is said, (Numbers 33:31) “And they journeyed from Moseroth, [and they encamped in Bene Jaakan]”? And further: it states here, “There (at Mosera) did Aaron die”. But did he not die at Mount Hor? Go and count and you will find that there are eight stations from Mosera to Mount Hor! — But really this also is part of the reproof offered by Moses. In effect he said, “This, also, ye did: when Aaron died on Mount Hor at the end of forty years and the clouds of Divine Glory departed, ye feared war with the king of Arad and you appointed a leader that ye might return to Egypt, and ye turned backwards eight stages unto Bene Jaakan and hence to Mosera. There the sons of Levi fought with you, and they slew some of you, and you some of them, until they forced you back on the road along which you had retreated. From there (Mosera) ye returned to Gudgodah, — that is identical with Hor Hagidgod (Numbers 33:32).

ומן הגדגדה וגו׳ AND FROM GUDGODAH [TO JOTBATH etc.] — And at Mosera you made a great mourning on account of the death of Aaron which was the cause of this your retreat, and it seemed to you as though he had died there” (Yerushalmi Sotah 1:10 at end; Mekhilta; cf. Midrash Tanchuma חקת and Pirkei DeRabbi Eliezer 17; see Rashi on Numbers 21:4). — Moses placed this reproof immediately after the mention of the breaking of the tablets to indicate that the death of the righteous is as grievous before the Holy One, blessed be He, as the day on which the tablets were broken, and to tell you that is was displeasing to Him when they said, (Numbers 14:4) “Let us set up a head (another god; see Rashi on that verse) in order to part from Him, as was the day on which they made the golden calf (Leviticus Rabbah 20:12).

בעת ההוא הבדיל ה׳ וגו׳ AT THAT TIME THE LORD SEPARATED [THE TRIBE OF LEVI] — This is to be connected with the former narrative (that which speaks of the tablets of stone, ending at v. 5; vv. 6—8 which contain reference to Aaron’s death being interpolated for the reason given by Rashi);

בעת ההוא AT THAT TIME accordingly means — In the first year of the Exodus from Egypt, when ye sinned by worshipping the golden calf, but the sons of Levi did not thus sin. — at that time God separated them from you. It places this verse in juxtaposition with the retreat to Bene Jaakon to tell you that in this matter also, the sons of Levi did not sin, but stood steadfast in their faith.

לשאת את ארון TO BEAR THE ARK — [This was the function of] the Levites (such as were not כהנים).

‎ לעמד לפני ה׳ לשרתו ולברך בשמו TO STAND BEFORE THE LORD, TO MINISTER UNTO HIM AND TO BLESS IN HIS NAME — This (to bless in His Name) was the function of the priests and refers to the “raising of the hands” (a technical term for reciting the priestly benediction which is done with uplifted hands) (Arakhin 11a).

על כן לא היה ללוי חלק WHEREFORE LEVI HATH NO PORTION — because they have been singled out for the service of the altar (v. 8), and therefore were not free to plough and sow.

ה' הוא נחלתו THE LORD IS HIS INHERITANCE — he receives his daily fare ready for him from the King’s house (from the Temple; the dues from the sacrifices, etc.).

ואנכי עמדתי בהר AND I REMAINED ON THE MOUNT to receive the last (second) tablets. — Since it does not state above (v. 2) how long he remained on the mount at this last ascent, he begins again with it (with that incident).

כימים הראשנים AS THE FORMER DAYS — those of the first tablets. How was it with those? They were passed in God’s goodwill! So these, too, were passed in God’s goodwill. But the intervening forty days when I remained there to pray for you were passed in God’s anger (Seder Olam 10; cf. Rashi on Deuteronomy 9:18).

ויאמר ה' אלי וגו׳ AND THE LORD SPAKE TO ME, [ARISE, GO ON THE JOURNEY BEFORE THE PEOPLE] — Although you had turned away from Him and had sinned by worshipping the golden calf, yet He said to me, (Exodus 32:34) “Go, lead the people”.

ועתה ישראל AND NOW, O ISRAEL, [WHAT DOTH THE LORD THY GOD ASK OF THEE] — Although you did all this, yet His mercy and His love are extended over you, and in spite of all that you sinned against Him, He asks nothing of you EXCEPT TO FEAR [THE LORD YOUR GOD, etc.].

כי אם ליראה וגו׳ EXCEPT TO FEAR [THE LORD YOUR GOD, etc.] — — Our Rabbis derived from this (“and now, what does God ask from you”) that everything is in the hands of God except the fear of God (Berakhot 33b).

'לשמר את מצות ה TO KEEP THE COMMANDMENTS OF THE LORD — and this, too, not unrequited, but לטוב לך FOR THY GOOD — that you should receive a reward for doing so.

הן לה׳ אלהיך BEHOLD, UNTO THE LORD THY GOD BELONGS the whole Universe (“the heavens … and the earth and all that therein is”), and yet רק באבתיך חשק ה׳ ONLY IN THY FATHERS DID THE LORD TAKE PLEASURE.

בכם [AND HE CHOSE …] YOU, even as you see yourselves the object of His pleasure מכל העמים, כיום הזה MORE THAN ALL OTHER PEOPLES THIS DAY.

ערלת לבבכם [YE SHALL CIRCUMCISE] THE FORESKIN OF YOUR HEART — This means: ye shall remove the closure and cover that is on your hearts, [which prevent My words gaining entrance to them] (cf. Rashi on Exodus 6:12 and Leviticus 19:23).

ואדני האדנים [FOR THE LORD YOUR GOD IS …] LORD OF LORDS (i.e. He is Lord over those who are lords, kings, governors, etc.) — so that no lord is able to deliver you from His hand.

לא ישא פנים HE WILL NOT REGARD PERSONS, if you cast off His yoke,

ולא יקח שֹחד NOR WILL HE TAKE A BRIBE, that one should appease Him by money.

עשה משפט יתום ואלמנה HE EXECUTETH JUDGMENT OF THE FATHERLESS AND THE WIDOW — You have mention of His power (in the preceding verse) and together with His power you find mention of His humility here (“He executeth judgment of the fatherless and the widow”) (Megillah 31a).

ואהב גר לתת לו לחם ושמלה AND HE LOVETH THE STRANGER IN GIVING HIM BREAD AND RAIMENT — and this (bread and raiment) is a matter of importance, for the very self of (all the energies of) Jacob, our ancestor, was to pray for this, (Genesis 28:20) “Let Him give me bread to eat and raiment to put on” (Genesis Rabbah 70:5).

כי גרים הייתם [LOVE THE STRANGER] FOR YE WERE STRANGERS — Do not reproach thy fellow man for a fault which is also thine (cf. Rashi on Exodus 22:20; Bava Metzia 59b).

את ה׳ אלוהיך תירא THOU SHALT FEAR THE LORD THY GOD, and serve Him and cleave to Him; and after you possess all these qualities, then you may swear by His Name (cf. Rashi on 6:13 and Note thereon).

בעת ההוא, אחר שפי' מ"ש בפסוק י"ח ואתנפל לפני ה' כראשונה פי' מש"ש פסוק י"ט וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא שהוא מ"ש לו שיפסול שני לוחות ויעל אל ההר, וכבר פי' הדבר בפ' תשא (סי' ל"ד) שאז היה עת רצון ונתרצה לישראל לגמרי כמ"ש ילך נא ה' בקרבנו וכו' ויאמר הנה אנכי כורת ברית וכו' ובכאן ספר מ"ש שיפסול שני לוחות אבנים ועשה לך ארון עץ:

ואכתב, פי' מ"ש פסל לך שני לוחות אבנים ועלה ההרה הוא כדי שאכתוב על הלוחות את הדברים וכו', ומ"ש ועשית לך ארון עץ הוא כדי ושמתם בארון. והנה בעלותו לקבל לוחות הראשונים לא צוה לו לעשות ארון מזה הוציא משה שגם השברי לוחות ישים בארון כמ"ש בברכות (דף ט') וע"כ היה צריך להקדים עשיית הארון, וז"ש:

ואעש ארון עצי שטים וכו' ואפן וארד מן ההר ואשים את הלוחות שאז הניח לשם גם לוחות השניים, ומ"ש ויהיו שם בארתי בפ' תרומה כי זה הארון נשאר לדורות כי עשהו משה כמדה שא"ל ה' לעשות במשכן רק אח"כ תקנהו בצלאל במה שהוסיף עליו שני ארונות זהב והכפרת והכרובים עי"ש:

ובני ישראל, אחר שפי' מ"ש וישמע ה' אלי פי' מ"ש ואתפלל גם בעד אהרן ולא נאמר וישמע ה' אלי כמ"ש בספרא (פ' צו) שתפלתו בעד אהרן לא נתקבלה לגמרי, כי כבר התבאר אצלי בפ' שלח ובפ' חוקת, שמה שנגזר על משה ואהרן בחטא מי מריבה שלא יכנסו לארץ, לא היה בעבור חטא מי מריבה לבד, כי מה שמשה לא נכנס לארץ התפרש שהיה בעבור ענין המרגלים כמ"ש (דברים ה) גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר גם אתה לא תבא שם וכן הוכפל בפרשת ואתחנן ויתעבר ה' בי למענכם, וכמש"פ שם במקומו, אולם מה שלא נכנס אהרן לא"י והוא לא שלח את המרגלים, ו"כ לא היה בעבור חטא מי מריבה רק שהיה שמור לו עונש זה בעבור חטא העגל וכמ"ש הרי"א והמפ', רק מפני כבוד מצוקי ארץ הצדיקים האלה שלא יאמרו כי בחטאם מתו, תלו הדבר במי מריבה, ופה גלה הטעם האמתי מה שהזכיר מיתת אהרן אצל התוכחה שהוכיחם על העגל, כאומר הגם ששמע ה' אל תפלתי בעד ישראל לא שמע אלי במה שהתפללתי בעד אהרן, כי בעבור זה לא נכנס לארץ ובעת שנסעו ישראל מבארות בני יעקן מוסרה שם מת אהרן ויקבר שם [וכבר בארתי בפ' חוקת ליישב הכתוב דפה עם הכתוב שם שאהרן מת בהר ההר ע"ש]:

משם נסעו, ומביא ראיה שלא בעבור חטא מי מריבה מת אהרן כי עיקר הענין של מי מריבה היה רק עלילה כי הארץ ההיא עד יטבתה שהיה סמוך לקדש היה ארץ נחלי מים ולא היה צריך כלל להוציא מים מן הסלע כי היו קרובים לנחלי מים, וא"כ כל ענין הכאת הסלע היה רק עלילה כדי לתלות מיתת משה ואהרן בענין קל לכבודם, שלא לאמר שמתו בעבור חטאים קודמים:

בעת ההוא, אגב הודיע להם שכמו שחטא העגל היה שמור לאהרן קדוש ה' שלא יכנס לארץ כן לשבט לוי שעשו משפט בעובדי העגל שלם להם שכרם שמאז נבחרו להיות משרתי אלהינו, והגם שהצווי להקדיש את הלוים לא בא עד שנעשה המשכן, זה היה מפני שלא נצרך לעבודתם עד שהיה הארון לשאת אותו והמשכן לשמור משמרתו, אבל הבחירה בשבט לוי היה בעת ההיא שהיה ענין העגל שאז הבדיל ה' את שבט הלוי :

על כן, ולא תאמר שהפסידו עי"כ שאין להם חלק בארץ עז"א שעל כן לא היה ללוי חלק ונחלה עם אחיו מפני שה' הוא נחלתו, והם הובדלו להיות עובדי ה' ומקבלים פרס מבית מלכו של עולם, ואין להם לעסוק בעבודת האדמה רק בעבודת ה' ועל שלחן המלך הם אוכלים למען יחזקו בתורת ה' ובעבודתו:

ואנכי, עתה סיים את דבריו, כי אז שאמר ה' אליו שיעלה ההרה בפעם השלישית אז עמדתי בהר כימים הראשונים שהיו ימי רצון לא כימים השניים שהיו ימי כעס, וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא שאז ירד ה' בענן ויקרא לפניו הי"ג מדות של רחמים ואז בקש ילך נא ה' בקרבנו, ואז נתרצה לו שיעשו את המשכן ואז כרת עמו ברית וז"ש וישמע ה' אלי גם בפעם ההוא ועז"א לא אבה ה' השחיתך שלא אבה מציין רצון הלב שהיה לבו עליך לטוב:

ויאמר ה'אלי קום לך למסע לפני העם, שאז בטל את הגזרה שאמר ושלחתי לפניך מלאך כי לא אעלה בקרבך, שאז לא היה אפשר שמשה ילך בראשם כי משה לא רצה לקבל הנהגה ע"י מלאך כמ"ש חז"ל עמ"ש המלאך ליהושע כי אני שר צבא ה' עתה באתי אבל בימי משה רבך באתי ולא חפץ בי, ויבואו ויירשו שאז היו באים ויורשים תיכף בלי שום מלחמה שאם היה משה נכנס לארץ לא היו צריכים למלחמה כמ"ש בפ' דברים על פסוק בואו ורשו את הארץ:

ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה, הרי"א האריך בכאן, לחקור אם מדבר מיראת העונש או מיראת הרוממות, וכתב שאם כוונתו על יראת העונש ה"ז מדרגה קטנה ואם על יראת הרוממות לא יזכה לזה רק א' בדור עיין על דבריו, ולדעתי יראה זו פי' חז"ל במ"ש בעבור תהיה יראתו על פניכם זו הבושה, שמי שמאמין בהשגחה פרטית שה' עומד עליו תמיד ורואה במעשיו, יבוש מעשות דבר נגד רצונו כמו שיבוש אדם לעשות דבר נגד רצון המלך כשהמלך עומד עליו וצופה במעשיו ולא מפני יראת העונש רק מפני הבושה מרוממותו, וכמ"ש במו"נ (פנ"א משלישי) העתיקו הרמ"א בא"ח ריש סימן אל"ף, שויתי ה' לנגדי תמיד הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים ההולכים לפני האלהים, כי אינו דומה ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו כישיבתו ותנועותיו והוא לפני מלך גדול וכ"ש כשישים על לבו שממ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו, ויראה זו ישיג כ"א אם מאמין שהקב"ה מלא כל הארץ כבודו וצופה את כל מעשיו, בפרט בדורו של משה שהיתה השכינה שרויה ביניהם, וע"ז אמרו חז"ל אטו יראה מלתא זוטרתא היא אין לגבי משה מלתא זוטרתא היא, ר"ל בעת שהיה משה ביניהם שאז ראו כלם שהמלך הגדול נמצא ביניהם וצופה על כל מעשיהם היתה מלתא זוטרתא, ומן יראה זו תבא ללכת בכל דרכיו, כמי שהמלך הגדול עומד עליו תמיד לעיין על מעשיו אז ישים לבו על דרכי המלך להתנהג כמוהו באשר יודע כי בזה ימצא חן בעיניו, ואם יראה כי דרכי המלך כלם חסד ורחמים ענוה ונדיבות מושיע דלים אב ליתומים וגם הוא מתקיים על טובו וחסדו יתלהב בלבו אהבה עזה למלך, ועי"כ יתנדב לעבוד אותו בכל לבבו ובכל נפשו ולשמור מצותיו, ועז"א הן לה' אלהיך השמים וכו' ומי מלך גדול ממנו, ויחויב שתירא ותאהב אותו, אולם ממ"ש לטוב לך מבואר שר"ל מה ה' אלהיך שואל מעמך, ר"ל וכי הוא מבקש ממך דבר לצרכו, [כי לשון שאלה שנרדף עם בקשה בא בכ"מ על מי שמבקש דבר לצרכו] ר"ל כי המלך המבקש עבודה מן עבדיו לצורך המלך תקוץ נפשם בעבודתו והוא עליהם לטורח, אבל ה' אינו שואל ממך דבר לצרכו אם צדקת מה תתן לו או מה מידו יקח ומה שמבקש ממך ליראה את ה' אלהיר וכו' אינו לטובת עצמו רק לטוב לך, כאב המצוה את בנו וכרופא שמצוה את החולה שהוא לטובת מי שנצטוה וכן פי' הרמב"ן. ועז"א:

הן לה' אלהיך השמים וכו', ואיך תחשוב כי יצטרך לשאל ממך דבר החסר לו, רק באבותיך חשק ה' רק מה שמבקש לטוב לך הוא מפני שחשק באבותיך לאהבה אותם, והחשק הוא דבר שאין לו טעם רק שכן חשק, ומצד אהבת אבותיך בחר בכם מצד שאתם זרעם אחריהם ובעבור כן רצה להטיב לך ובעבור תכלית זה צוה אותך לעשות חוקיו ומצותיו לטובתך לא לצרכו אל זה:

ומלתם, הנה עד הנה היה לבבכם ערל מהשקיף אל אור האמת והאמונה וגם בעת שהבנתם האמת הייתם מקשים ערף מלשוב אל ה' ומעתה תמולו את ערלת לבבכם:

כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים, המושל בעולם המלאכים ושרי מעלה, ואדוני האדונים המושל במערכת הכוכבים והמזלות שהעכו"ם קוראים אותם אדונים, האל הגדול הוא ראשית הסבות ואחרית המסובבים בעולם הטבע, והגבור שי"ל יכולת לשדד את הטבע, והנורא שהוא המשגיח על כל פרט ופרט כמ"ש בגדר ג' שבחים אלה בכ"מ, אשר לא ישא פנים לשום נמצא מפני איזה מעלה שי"ל, ולא יקח שחד כדרך שופטי ארץ שמעותים את הדין ע"י נשיאת פנים או ע"י לקיחת שחד:

עושה, בהפך דרכי להשגיח ולהושיע דכאי ארץ לעשות משפט יתום שאין מי שיריב ריבם ולתת לחם ושמלה לגר שאין לו מכיר לתת לו צרכיו:

ואהבתם, וע"כ אני מצוה אתכם לאהוב הגר כדי שתדבקו במדותי, כי כן נהגתי עמכם בהיותכם גרים בא"מ:

את ה' אלהיך תירא, באשר צוה תחלה ליראה את ה' אלהיך ולאהבה אותו, ובכ"מ היראה והאהבה הם נפרדים ומתנגדים זל"ז לבד בעבודת השם כמ"ש חז"ל אין לך יראה במקום אהבה ואהבה במקום יראה רק אצל ה' לבד, לכן הזכיר פה שני המקורות אשר מהם יזלון מים חיים האלה, שהיראה באה אם יראו שהעצם שמתיראים ממנו עושה דין ומשפט ומעניש לעוברי רצונו וע"ז אחר שאמר כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלהים וכו' עושה משפט יתום ואלמנה ולא ישא פנים אמר שהנסבב מזה שאת ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד הוא העבודה מיראה, ובכ"ז לא יהיה כמו בעצם אחר שמתיראים ממנו שנשמרים מגשת אליו ומהזכיר שמו כי בו תדבק ובשמו תשבע :

הוא, אבל בצד אחר יחויב לך האהבה בשתזכור כי עמך נהג במדת החסד עד שהיא תהלתך שאתה מתהלל בכל הטוב שעשה לך והוא אלהיך אשר עשה אתך את הגדולות שהגדולה מציין מדת החסד כי בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ככוכבי השמים לרוב שזה מרוב טובו וחסדיו ומזה נמשך כי: