Talmud Builders
    Login
    Hebrew Bible

    Deuteronomy Chapter 8

    Use Tab and Enter to move between links. Arrow keys move inside the chapter and verse lists. Alt plus arrow keys jump to the previous or next chapter.

    Compare witnesses - word by word
    Deuteronomy Chapter 8Verse 1 / 200%

    החיפוש מתעלם מניקוד, טעמים וסימני פיסוק - אפשר להקליד גם ללא ניקוד.

    Text size
    100%
    Original size

    Deuteronomy 8 - English translation

    Translation: THE JPS TANAKH: Gender-Sensitive Edition. Verse numbers match the Hebrew text below.

    1. 1You shall faithfully observe all the Instruction that I enjoin upon you today, that you may thrive and increase and be able to possess the land that G OD promised on oath to your fathers.
    2. 2Remember the long way that the E TERNAL your God has made you travel in the wilderness these past forty years, in order to test you by hardships to learn what was in your hearts: whether you would keep the commandments or not.
    3. 3[God] subjected you to the hardship of hunger and then gave you manna to eat, which neither you nor your ancestors had ever known, in order to teach you that a human being does not live on bread alone, but that one may live on anything that G OD decrees.
    4. 4The clothes upon you did not wear out, nor did your feet swell these forty years.
    5. 5Bear in mind that the E TERNAL your God disciplines you just as a man disciplines his son.
    6. 6Therefore keep the commandments of the E TERNAL your God: walk in God’s ways and show reverence.
    7. 7For the E TERNAL your God is bringing you into a good land, a land with streams and springs and fountains issuing from plain and hill;
    8. 8a land of wheat and barley, of vines, figs, and pomegranates, a land of olive trees and honey;
    9. 9a land where you may eat food without stint, where you will lack nothing; a land whose rocks are iron and from whose hills you can mine copper.
    10. 10When you have eaten your fill, give thanks to the E TERNAL your God for the good land given to you.
    11. 11Take care lest you forget the E TERNAL your God and fail to keep the commandments, rules, and laws that I enjoin upon you today.
    12. 12When you have eaten your fill, and have built fine houses to live in,
    13. 13and your herds and flocks have multiplied, and your silver and gold have increased, and everything you own has prospered,
    14. 14beware lest; moved down from v. 12 for clarity. your heart grow haughty and you forget the E TERNAL your God—who freed you from the land of Egypt, the house of bondage;
    15. 15who led you through the great and terrible wilderness with its seraph serpents and scorpions, a parched land with no water in it, who brought forth water for you from the flinty rock;
    16. 16who fed you in the wilderness with manna, which your ancestors had never known, in order to test you by hardships only to benefit you in the end—
    17. 17and you say to yourselves, “My own power and the might of my own hand have won this wealth for me.”
    18. 18Remember that it is the E TERNAL your God who gives you the power to get wealth, in fulfillment of the covenant made on oath with your fathers, as is still the case.
    19. 19If you do forget the E TERNAL your God and follow other gods to serve them or bow down to them, I warn you this day that you shall certainly perish;
    20. 20like the nations that G OD will cause to perish before you, so shall you perish—because you did not heed the E TERNAL your God.

    License: CC-BY-NC

    1. א׳כׇּל־הַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂ֑וֹת לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּן וּרְבִיתֶ֗ם וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע יְהֹוָ֖ה לַאֲבֹתֵיכֶֽם׃
    2. ב׳וְזָכַרְתָּ֣ אֶת־כׇּל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הוֹלִֽיכְךָ֜ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ זֶ֛ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לְמַ֨עַן עַנֹּֽתְךָ֜ לְנַסֹּֽתְךָ֗ לָדַ֜עַת אֶת־אֲשֶׁ֧ר בִּֽלְבָבְךָ֛ הֲתִשְׁמֹ֥ר מִצְוֺתָ֖ו אִם־לֹֽא׃
    3. ג׳וַֽיְעַנְּךָ֮ וַיַּרְעִבֶ֒ךָ֒ וַיַּאֲכִֽלְךָ֤ אֶת־הַמָּן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדַ֔עְתָּ וְלֹ֥א יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן הוֹדִֽיעֲךָ֗ כִּ֠י לֹ֣א עַל־הַלֶּ֤חֶם לְבַדּוֹ֙ יִחְיֶ֣ה הָֽאָדָ֔ם כִּ֛י עַל־כׇּל־מוֹצָ֥א פִֽי־יְהֹוָ֖ה יִחְיֶ֥ה הָאָדָֽם׃
    4. ד׳שִׂמְלָ֨תְךָ֜ לֹ֤א בָֽלְתָה֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְרַגְלְךָ֖ לֹ֣א בָצֵ֑קָה זֶ֖ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃
    5. ה׳וְיָדַעְתָּ֖ עִם־לְבָבֶ֑ךָ כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר יְיַסֵּ֥ר אִישׁ֙ אֶת־בְּנ֔וֹ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מְיַסְּרֶֽךָּ׃
    6. ו׳וְשָׁ֣מַרְתָּ֔ אֶת־מִצְוֺ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לָלֶ֥כֶת בִּדְרָכָ֖יו וּלְיִרְאָ֥ה אֹתֽוֹ׃
    7. ז׳כִּ֚י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מְבִֽיאֲךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר׃
    8. ח׳אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ׃
    9. ט׳אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל־בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא־תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ תַּחְצֹ֥ב נְחֹֽשֶׁת׃
    10. י׳וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃
    11. י״אהִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤ר מִצְוֺתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃
    12. י״בפֶּן־תֹּאכַ֖ל וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבָתִּ֥ים טֹבִ֛ים תִּבְנֶ֖ה וְיָשָֽׁבְתָּ׃
    13. י״גוּבְקָֽרְךָ֤ וְצֹֽאנְךָ֙ יִרְבְּיֻ֔ן וְכֶ֥סֶף וְזָהָ֖ב יִרְבֶּה־לָּ֑ךְ וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־לְךָ֖ יִרְבֶּֽה׃
    14. י״דוְרָ֖ם לְבָבֶ֑ךָ וְשָֽׁכַחְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ הַמּוֹצִיאֲךָ֛ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם מִבֵּ֥ית עֲבָדִֽים׃
    15. ט״והַמּוֹלִ֨יכְךָ֜ בַּמִּדְבָּ֣ר׀ הַגָּדֹ֣ל וְהַנּוֹרָ֗א נָחָ֤שׁ׀שָׂרָף֙ וְעַקְרָ֔ב וְצִמָּא֖וֹן אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־מָ֑יִם הַמּוֹצִ֤יא לְךָ֙ מַ֔יִם מִצּ֖וּר הַֽחַלָּמִֽישׁ׃
    16. ט״זהַמַּאֲכִ֨לְךָ֥ מָן֙ בַּמִּדְבָּ֔ר אֲשֶׁ֥ר לֹא־יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן עַנֹּֽתְךָ֗ וּלְמַ֙עַן֙ נַסֹּתֶ֔ךָ לְהֵיטִֽבְךָ֖ בְּאַחֲרִיתֶֽךָ׃
    17. י״זוְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה׃
    18. י״חוְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע לַאֲבֹתֶ֖יךָ כַּיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ {פ}
    19. י״טוְהָיָ֗ה אִם־שָׁכֹ֤חַ תִּשְׁכַּח֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָֽלַכְתָּ֗ אַחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַעֲבַדְתָּ֖ם וְהִשְׁתַּחֲוִ֣יתָ לָהֶ֑ם הַעִדֹ֤תִי בָכֶם֙ הַיּ֔וֹם כִּ֥י אָבֹ֖ד תֹּאבֵדֽוּן׃
    20. כ׳כַּגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁ֤ר יְהֹוָה֙ מַאֲבִ֣יד מִפְּנֵיכֶ֔ם כֵּ֖ן תֹּאבֵד֑וּן עֵ֚קֶב לֹ֣א תִשְׁמְע֔וּן בְּק֖וֹל יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ {פ}

    Share this chapter

    Share the whole chapter, or copy its full text with verse numbers.

    Sharing is subject to the Terms of Use and the Privacy Policy.

    Rashi's commentary

    1. Verse 1

      כׇּל־הַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂ֑וֹת לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּן וּרְבִיתֶ֗ם וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע…

      כל המצוה - Explain this in its plain sense: EVERY COMMANDMENT. — And a Midrashic explanation is (taking it to mean, “the whole of the commandment … shall ye be heedful to do”): If thou hast once made a beginning with a meritorious deed, carry it out to the end, because it bears the name only of him (it is attributed only to him) who does the last part of it, as it is said, (Joshua 24:32) "And the bones of Joseph which the children of Israel brought up from Egypt they buried in Shechem”. But did not Moses alone busy himself with them to bring them up (cf. Exodus 13:19)? But because he had no opportunity to complete this (to inter them), the children of Israel completed it, it was called by their name (Midrash Tanchuma, Eikev 6).

    2. Verse 2

      וְזָכַרְתָּ֣ אֶת־כׇּל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הוֹלִֽיכְךָ֜ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ זֶ֛ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לְמַ֨עַן עַנֹּֽתְךָ֜ לְנַסֹּֽתְךָ֗ לָדַ֜עַת…

      התשמר מצותו [THAT HE MIGHT KNOW WHAT WAS IN THY HEART] WHETHER THOU WOULDST KEEP HIS COMMANDMENTS — viz., the commandment that ye should not put Him to the test, and that you should not doubt Him (i.e. His ways).

    3. Verse 4

      שִׂמְלָ֨תְךָ֜ לֹ֤א בָֽלְתָה֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְרַגְלְךָ֖ לֹ֣א בָצֵ֑קָה זֶ֖ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃

      שמלתך לא בלתה THY RAIMENT DID NOT WEAR OUT - the clouds of Divine Glory used to rub the dirt off their clothes and bleach them so that they looked like new white articles, and also, their children, as they grew, their clothes grew with them, just like the clothes (shell) of a snail which grows with it (cf. Shir HaShirim Rabbah 4:11; Yalkut Shimoni on Torah 850).

      לא בצקה This means - [AND THY FOOT] DID NOT SWELL like dough (בצק), as is usual with those who walk barefoot — that their feet become swollen.

    4. Verse 8

      אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ׃

      זית שמן (lit., the olive of oil) means, olives that produce oil (i.e. good olives, not hard fruits that give no oil).

    Edition: Pentateuch with Rashi's commentary by M. Rosenbaum and A.M. Silbermann, 1929-1934. License: Public Domain. Sefaria.

    Malbim's commentary

    1. Verse 1

      כׇּל־הַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂ֑וֹת לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּן וּרְבִיתֶ֗ם וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע…

      כל המצוה, הנה כבר חקרו חכמי לב אחרי שראינו שלאדם ולנח צוה רק ז' מצות והם היו מספיקים להשיג שלמותם למה הוסיף לישראל תרי"ג כאלו הם לא ישיגו שלמותם רק בעבודה יותר גדולה, וע"כ יאמרו מקצת החכמים שזה כדי שיהא להם בנקל יותר להשיג השלמות, כרופא שנותן רפואה אחת סם פלוני לחולה, ורופא אחר אומר קח סם פלוני או סם פלוני שזה השני הקל יותר שאם לא ימצא סם הראשון ימצא יתר הסמים, אולם אין המשל דומה לנמשל, כי לא אמר ה' עשה מצוה פלוני או פלוני רק צוה לעשותם כלם וא"כ הכביד עליהם השגת השלמות שתחלה השיגו אותה ע"י ז' מצות ב"נ ואח"כ הוסיף עליהם עבודה, אולם התשובה בזה שאינו דומה השלמות שהיו משיגים ע"י ז' מצות ב"נ שהיו רק שלמות לחיי העה"ז ולחיים הנמוסיים, משא"כ השלמות שישיגו ע"י קיום מצות התורה הוא להשיג אשר נצחי ומעלה אלהית, וגם בזה היה חלוק בין א"י ובין ח"ל, שבא"י נתחייבו במצות התלויות בארץ, שבאשר בא"י ישיגו שלמות יותר שהיא ארץ המוכנת לנבואה ולהתדבקות השכינה בם ולההנהגה הנסיית, ולהשיג מעלות אלה צריכים עבודה יותר גדולה, שכל שיעלה אדם למעלה יותר גדולה צריך לעבוד עבודה יותר גדולה, ועז"א כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות ר"ל בל תחשוב שנתתי לכם רבוי המצות כדי שתבחר לך מצוה אחת כרופא שאומר קח סם פלוני או סם פלוני, כי צריך אתה לקיים את כלם, וע"כ, אמר שם מצוה בלשון יחיד שכל המצות הם מתאחדים כאלו היו מצוה אחת כי כלם קשורים זה בזה, ולא תשאל הלא תחלה השגתם השלמות ע"י ז' מצות לבד, ע"ז משיב שהשלמות של ז' מצות הם למען תחיון בחיי העה"ז כי הם מצות נמוסיות שא"א לחיות בלעדם, אבל ע"י מצות התורה רביתם שתרבו ברבוי יתירה ומעלה גדולה שהרבוי כולל גם המעלה, וע"י מצות התלויות בארץ תוסיף עוד כי באתם וירשתם את הארץ שהיא מוכנת להשראת השכינה ועל ענין זה נשבע לאבותיכם כמ"ש ונתתי לך וגו' את ארץ מגוריך והייתי להם לאלהים (בראשית י״ז:ח׳):

    2. Verse 2

      וְזָכַרְתָּ֣ אֶת־כׇּל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הוֹלִֽיכְךָ֜ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ זֶ֛ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לְמַ֨עַן עַנֹּֽתְךָ֜ לְנַסֹּֽתְךָ֗ לָדַ֜עַת…

      וזכרת את כל הדרך, הנה אמרו ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכלם לא נתנם אלא ע"י יסורים ואלו הם תורה וא"י ועוה"ב, כי להשיג אשר הנפש צריך יסורים שיכנעו כחות החומר ותגבר הרוחני עלהגשמי, וזה הראה להם ה' במדבר, שלא הכניסן לארץ תיכף רק הניעם במדבר ארבעים שנה, שכדי שתתקיים בידם התורה שנתנה להם אז וכדי שיהיו מוכנים אל הקדושה והדבוק שישיגו בכניסתם לארץ היו צריכים להיות תחלה ימים רבים במדבר, כמ"ש פה וזכרת את כל הדרך אשר הוליכך ה' אלהיך זה ארבעים שנה במדבר שהיו בו שני ענינים [א] להכניע כח החומר ע"י יסורי המדבר שעז"א למען ענותך, [ב] להגביה כחות הנפש ע"י הנסים המתמידים שהיו במדבר שהלך ה' לפניהם בעמוד אש וענן וכבוד ה' בתוכם שעז"א ולמען נסותך מענין הרמה שיגביה מעלת נפשותיכם, ועי"כ לדעת את אשר בלבבך באשר י"ל שני לבבות שהוא היצ"ט שהוא מצד הנפש והיצה"ר שהוא מכח החומר, וצריך להשפיל כח היצה"ר לפני היצ"ט ובזה ידע התשמר מצותיו אם לא, ומבואר אצלי ההבדל בין נסיון לבחינה, שבחינה הוא אם בוחן את הזהב אם הוא זהב, והנסיון הוא שמנסה אם יש בו כח חדש שלא ידעתיו עדיין, למשל אם יש בו כח המשיכה למשוך אליו מתכותי אחר, שהנסיון הוא להעלותו למדרגה יותר גדולה, והיה ההולכה במדבר להרים כח הנפש והיצ"ט ובזה נסה התשמור מצותיו, ומזה נקח ראיה שלהשיג שלמות יותר צריך עבודה יתירה ומצות רבות, שכל ענין המצות היה להעביד כחותה חומריות בעבודת עבודה ולהרים מעלת הנפש והשכל, ע"י טעמי המצות והשכלתם ורוחניותם:

    3. Verse 3

      וַֽיְעַנְּךָ֮ וַיַּרְעִבֶ֒ךָ֒ וַיַּאֲכִֽלְךָ֤ אֶת־הַמָּן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדַ֔עְתָּ וְלֹ֥א יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן הוֹדִֽיעֲךָ֗ כִּ֠י לֹ֣א עַל־הַלֶּ֤חֶם…

      ויענך, וזה הענין עצמו היה במן שתחלה ענה והרעיב אותך כי לא ניתן להם המן תיכף וסבלו רעב להכניע החומר, ואח"כ ויאכלך את המן שהיה לחם רוחני יורד מן השמים ר"ל שגבר בו ענין הרוחני על ענין הגשמי [כמ"ש בפ' והאספסף בארך] ועז"א אשר לאידעת ולא ידעון אבותיך, וזה היה להגביר כח הרוחני, בענין שתחת שבמזון הגשמי תחיה הנפש בגויה ע"י מזון הגוף, שהזך והרוחני הנפרש מן המזון באד הדק העולה מן הלב הוא משכן אל הנפש, היה בהפך בין שעקר המזון היה ענין רוחני כמ"ש לחם אבירים לחם שמה"ש אוכלים אותו, ועיקר המזון נעשה אל הנפש הרוחני וע"י חיות הנפש ירד הגשמי שבמזון והעכור שבו להיות מזון אל הגויה, ועז"א למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' ר"ל על המזון הרוחני שנעשה בדבר ה' ע"פ נס יחיה האדם, שהנשמה קבלה החיות בעצם וראשונה וממנה השתלשל אל הגוף וע"ז כפל יחיה האדם ר"ל האדם העיקר כמ"ש בכללים שהשם הנכפל מציין שם אחר חוץ מן הראשון:

    4. Verse 4

      שִׂמְלָ֨תְךָ֜ לֹ֤א בָֽלְתָה֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְרַגְלְךָ֖ לֹ֣א בָצֵ֑קָה זֶ֖ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃

      שמלתך, הגם שביתר הצרכים לא חסר לך שום דבר, כי לא היית דומה כיתר הולכי מדבר ששלמותיהם ונעליהם בלים מעליהם כמ"ש (יהושע ט) ואלה שלמותינו ונעלינו בלו מרוב הדרך מאד, כי לכם הזמין ה' שמלות חדשים ונעלים חדשים בכל עת עד שלא לבשתם שמלות בלים ולא הלכתם יחף שיבצקו רגליכם, וכמ"ש (דברים ב) ידע לכתך במדבר וגו' לא חסרת דבר, וא"כ היה יכול לתת לכם לחם גשמי ומה שנתן לכם את המן היה להכניע את החומר ולהגביר הענין הרוחני, וזה עצמו היה הטעם שהוליך אתכם במדבר וכמ"ש חז"ל שלא נתנה תורה אלא לאוכלי מן ואמרו שלכן עכבם במדבר שאם היו נכנסים תיכף לארץ היה כ"א עוסק בכרמו ושדהו לכן עכבם עד שהיתה התורה שמורה בלבם, הרי הקדים ליסר את גופכם ביסורים להכניעו קודם שתכנסו אל הארץ שלא ניתנה להם אלא ע"י יסורים, ועז"א:

    5. Verse 5

      וְיָדַעְתָּ֖ עִם־לְבָבֶ֑ךָ כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר יְיַסֵּ֥ר אִישׁ֙ אֶת־בְּנ֔וֹ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מְיַסְּרֶֽךָּ׃

      וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו, כמו שהאב האוהב את בנו ורוצה לתת לו בית והון ונחלת שדה וכרם כשיגדל ויהיה לאיש, מקדים לחנכו בילדותו ע"י שבט מוסר וע"י יסורין כדי שיתחנך במוסר ויראת ה' ובמדות ישרים ולא יבעט בימי הטובה ללכת שובב בדרך לבו, כן ה' אלהיך מיסרך שאחר שרוצה לתת לך ארץ טובה ורחבה הקדים ליסר אותך ביסורין במה שהוליכך במדבר ויענך וירעיבך שזה היה כעין חינוך שמחנכין את הנער בתוכחת מוסר ובשבט, כמ"ש אל תמנע מנער מוסר, חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שחרו מוסר:

    6. Verse 6

      וְשָׁ֣מַרְתָּ֔ אֶת־מִצְוֺ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לָלֶ֥כֶת בִּדְרָכָ֖יו וּלְיִרְאָ֥ה אֹתֽוֹ׃

      ושמרת, ר"ל ה' אלהיך מיסרך כדי שתשמור את מצות ה' אלהיך ללכת בדרכיו וליראה אותו כמ"ש למעלה (וא"ו, א' ב') שתכלית עשית המצות הוא ליראה את ה':

    7. Verse 7

      כִּ֚י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מְבִֽיאֲךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר׃

      כי ה', ר"ל שה' אלהיך מיסרך שע"י היסורים תרגיל לשמור מצות ה' וזה היה מוכרח לעשות מפני שרוצה להביא אותך אל ארץ טובה ואם לא היה מחנך אותך במדבר ע"י מוסר ויסורים בקל תשכח את ה' ברבות הטובה וישמן ישורון ויבעט, ובאר שהארץ טובה מכל הצדדים אם במה שיש בה נחלי מים אם במה שיש בה כל הפירות בין הצריכים למאכל חטה ושעורה בין לתענוג גפן ותאנה:

    8. Verse 9

      אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל־בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא־תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ…

      ארץ, ר"ל ויש ארץ שמגדלת כל מיני פירות אבל יחסרון בה דברים אחרים כמו עצי מוקד ואבני בנין והמתכיות ויצטרכו למכור הפירות חוץ למדינה ולהביא מחירם דברים החסרים להם ועי"כ יאכלו לחם במסכנות אבל בא"י לא תחסר כל בה וגם ימצאון בה אבני בנין ומיני מתכיות וא"כ לא במסכנות תאכל בה לחם :

    9. Verse 10

      וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃

      ואכלת, ר"ל ולכן ה' אלהיך מיסרך במדבר כדי שאחר שתבא אל הארץ הטובה הזאת תכיר טובת ה' ולא תבעט בטובה כי כבר הרגלת במוסר וביסורים, ועת ואכלת ושבעת לא תשכח טובת ה' רק וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, כמו הנער שחנכו אביו ע"י שבט מוסר בנעוריו שעת יעניקהו הון ועושר והצלחה יהיה מחונך במדות טובות ויכיר תמיד חסדי אביו אשר העניקהו מטובו:

    10. Verse 11

      הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֔ פֶּן־תִּשְׁכַּ֖ח אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לְבִלְתִּ֨י שְׁמֹ֤ר מִצְוֺתָיו֙ וּמִשְׁפָּטָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּֽוֹם׃

      השמר, אחרי שהודיעם שמה שחנכם ה' במדבר ובמן בשבט מוסר היה דומה כאיש המיסר את בנו בילדותו כדי שלא יבעט בימי הטובה כשיגדל ויהיה לאיש, אומר שבכ"ז הלא יצויר שהבן הזה אחרי שיגדל ויצליח בהצלחה רבה ובנכסים רבים ישכח את ימי החנוך ואת המוסר שקבל בנעוריו, וכן יצויר שאעפ"כ תשכח את ה' אלהיך לבלתי שמור מצותיו :

    11. Verse 12

      פֶּן־תֹּאכַ֖ל וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבָתִּ֥ים טֹבִ֛ים תִּבְנֶ֖ה וְיָשָֽׁבְתָּ׃

      פן, והסבה לזה יהיה ע"י רוב הטובה וההצלחה כמ"ש פן תאכל ושבעת ועי"כ ורם לבבך ושכחת את ה' אלהיך עי"כ תשכח את העבר בין מה שהוציא אתכם מארץ מצרים:

    12. Verse 15

      הַמּוֹלִ֨יכְךָ֜ בַּמִּדְבָּ֣ר׀ הַגָּדֹ֣ל וְהַנּוֹרָ֗א נָחָ֤שׁ׀שָׂרָף֙ וְעַקְרָ֔ב וְצִמָּא֖וֹן אֲשֶׁ֣ר אֵֽין־מָ֑יִם הַמּוֹצִ֤יא לְךָ֙ מַ֔יִם מִצּ֖וּר הַֽחַלָּמִֽישׁ׃

      ובין החנוך שחנך אותך במוסר ויסורין, בין במדבר ששם היית במקום נחשים וחסר אף מים לשתות, ובין החנוך שחנך אותך ע"י המן שהיה תכליתו למען ענותך ולמען נסותך כנ"ל פסוק ג', והיה כ"ז להיטבך באחריתך בעת שתהיה בטובה כשתכנס לארץ, שתזכור אז את המוסר שייסר אותך בימי החנוך ואתה תשכח את העבר בימי נערותך:

    13. Verse 17

      וְאָמַרְתָּ֖ בִּלְבָבֶ֑ךָ כֹּחִי֙ וְעֹ֣צֶם יָדִ֔י עָ֥שָׂה לִ֖י אֶת־הַחַ֥יִל הַזֶּֽה׃

      ואמרת, וגם לא תכנע מפני ה' במה שתדע שגם עתה כל טובתך מידו הוא כי תאמר בלבבך כחי ועצם ידי עשה לי את החיל שהחיל והעושר שהשגתי עתה בא ע"י כחי ועצם ידי לא ע"י ההשגחה:

    14. Verse 18

      וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע…

      וזכרת, ע"ז משיב שהגם שתשכח את החנוך של ימי קדם, עכ"פ צריך אתה לזכור שגם החיל שאתה אוסף עתה, הגם שנעשה בעוצם ידך והשתדלותך, לא נעשה בכחך, כי הכח הפנימי שיש לך להשיג חיל בעוצם ידך הוא כח מושפע מלמעלה, שכל תנועה הנעשית למטה י"ל מניע ע"י כח עליון שהוא המשפיע ונותן בך חיות וכח שתוכל להניע ידך ואבריך לעשות חיל, והטעם שהוא נותן לך כח לעשות חיל בעוצם ידך הוא למען הקים את בריתו אשר נשבע לאבותיך, וא"כ צריך אתה לשמור מצות ה' כדי שיתמיד לך הכח הזה והברית והחסד אשר נשבע לאבותיך:

    15. Verse 19

      וְהָיָ֗ה אִם־שָׁכֹ֤חַ תִּשְׁכַּח֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ וְהָֽלַכְתָּ֗ אַחֲרֵי֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַעֲבַדְתָּ֖ם וְהִשְׁתַּחֲוִ֣יתָ לָהֶ֑ם הַעִדֹ֤תִי בָכֶם֙…

      והיה אם שכח תשכח, אמנם יצויר שתודה בזה שהכח הפנימי שיש בך להניע אתי דך לעשות חיל הוא מושפע מכחות עליונים, אבל לא תודה שהמניע העליון שמאתו יצאו כל הכחות המושפעות בעולם הוא הא"ס סבת הסבות, רק תאמר כדעת עובדי כוכבים שראשית כל תנועות המתהוות בעולם הוא תנועות הגלגל והכוכבים וכל כח המושפע בעולם בא מאת הכוכבים ששם ראשית התנועות והכחות ושרשם, ועי"ז שכח תשכח את ה' אלהיך שכל כח וכל תנועה באה מאתו ושהוא הנותן לך כח לעשות חיל והלכת אחרי אלהים אחרים ועבדתם בחשבך שהם ישפיעו בך עוז ותעצומות לעשות חיל והכל תלוי במזל ובכחות הכוכבים, ואז העידותי בכם היום כי אבד תאבדון כמו שנאבדו הגוים ע"י שעבדו ע"ז וזה יהיה מסובב בהכרח ע"י שלא תשמעון בקול ה' אלהיכם שהזהיר אותך מכ"ז:

    Edition: Mikraei Kodesh, Vilna, 1891. License: Public Domain. Sefaria.

    The Vilna Gaon - Aderet Eliyahu

    1. Verse 1

      כׇּל־הַמִּצְוָ֗ה אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֧י מְצַוְּךָ֛ הַיּ֖וֹם תִּשְׁמְר֣וּן לַעֲשׂ֑וֹת לְמַ֨עַן תִּֽחְי֜וּן וּרְבִיתֶ֗ם וּבָאתֶם֙ וִֽירִשְׁתֶּ֣ם אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע…

      כל המצוה - אמרו בספרי שיעשו כל המצות בשלימות. ולמעלה נאמר שמיעה והוא לימוד שנא' עקב תשמעון. ועתה אמר תשמרון לעשות. ושמירה היא לחזור שיהי' תלמודו בידו. ולעשות. היא עשיית המצוה בפועל. ואמר תשמרון לעשות. שיחזרו ע״מ לעשות. ואמר למען תחיון. כי עיקר קיום המצות תלוי בארץ רק עתה מחוייב כל אדם לשנות ולידע עשיית המצות אשר יצטרך לעשותם כשיבוא לארץ וא״ת מה לנו לחזור כל הימים. כאשר נבוא לא״י אז נחזור לעשות על זה אמר למען תחיון בזכות שתחזרו ותלמדו בח״ל. ורביתם. תפרו ותרבו בזכות התורה. וירשתם את הארץ. בזכותה. ולביאת הארץ צריך ג' דברים. א' הכנה לצאת מח״ל. ב' הדרך אשר ילך. ג' הביאה לא״י וכנגדן אמר למען תחיון ורביתם בשביל הכנה לצאת. ובאתם. כנגד הדרך. וירשתם. כנגד הביאה:

    2. Verse 2

      וְזָכַרְתָּ֣ אֶת־כׇּל־הַדֶּ֗רֶךְ אֲשֶׁ֨ר הוֹלִֽיכְךָ֜ יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ זֶ֛ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לְמַ֨עַן עַנֹּֽתְךָ֜ לְנַסֹּֽתְךָ֗ לָדַ֜עַת…

      וזכרת וגו' - רמז שהוליכם במטה שנכתב עליו שם המפורש ורמז על מדריגת משה שראה באספקלריא המאירה והוא שם של י״ב ואספקלרי' שאינה מאירה הוא שם כ״ו:

      למען ענתך לנסתך לדעת את אשר בלבבך - זה כנגד שלשה כתות. רשעים. בינונים. צדיקים. ואמר למען ענתך כנגד הרשעים להכניע יצרם. לנסתך כנגד הבינונים. לדעת את וגו'. כנגד הצדיקים להוציא טובם מלבם אל הפועל לפני עין כל:

      התשמר מצותיו - הוא קאי על כל הג'. על הבינונים דרך נסיון. והצדיקים להוציא אל הפועל. והרשעים להכניעם:

    3. Verse 3

      וַֽיְעַנְּךָ֮ וַיַּרְעִבֶ֒ךָ֒ וַיַּאֲכִֽלְךָ֤ אֶת־הַמָּן֙ אֲשֶׁ֣ר לֹא־יָדַ֔עְתָּ וְלֹ֥א יָדְע֖וּן אֲבֹתֶ֑יךָ לְמַ֣עַן הוֹדִֽיעֲךָ֗ כִּ֠י לֹ֣א עַל־הַלֶּ֤חֶם…

      ויענך - כנגד לענותך. וירעבך. כנגד לנסותך כי הנסיון בכל יום הילכו בתורתו אם לא:

      ויאכלך את המן וגו' - למען הודיעך וגו' כנגד לדעת את אשר בלבבך:

    4. Verse 4

      שִׂמְלָ֨תְךָ֜ לֹ֤א בָֽלְתָה֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְרַגְלְךָ֖ לֹ֣א בָצֵ֑קָה זֶ֖ה אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה׃

      שמלתך וגו' - כנגד שלשה מתנות בזכות שלשת הרועים משה ואהרן ומרים. שמלתך לא בלתה. כנגד הבאר שאמרו במדרש שהבאר היה מצחצח גופם שלא היה מעלה זיע ולא בלת' שמלתם. ורגלך לא בצקה. הוא הענן שנ' ואשא אתכם על כנפי נשרים. ויאכלך את המן. הוא המן:

    5. Verse 5

      וְיָדַעְתָּ֖ עִם־לְבָבֶ֑ךָ כִּ֗י כַּאֲשֶׁ֨ר יְיַסֵּ֥ר אִישׁ֙ אֶת־בְּנ֔וֹ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ מְיַסְּרֶֽךָּ׃

      וידעת עם וגו' כי כאשר ייסר איש את בנו - לא על צד הנקמה רק מאהבה:

    6. Verse 6

      וְשָׁ֣מַרְתָּ֔ אֶת־מִצְוֺ֖ת יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ לָלֶ֥כֶת בִּדְרָכָ֖יו וּלְיִרְאָ֥ה אֹתֽוֹ׃

      ושמרת את מצות ה' אלהיך - ואח״כ ללכת בדרכיו ודרז״ל שהיו להם ספרי ברייתות לאלפים ובירושלמי אמרו בוא בשלום רבי ותלמידי. רבי בחכמה ותלמידי ביראה שהיה לומד אצלו דרכי יראה ואח״כ וליראה אתו היא מעלה עליונה ובעבור זה תזכו לשבעה דברים:

    7. Verse 7

      כִּ֚י יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ מְבִֽיאֲךָ֖ אֶל־אֶ֣רֶץ טוֹבָ֑ה אֶ֚רֶץ נַ֣חֲלֵי מָ֔יִם עֲיָנֹת֙ וּתְהֹמֹ֔ת יֹצְאִ֥ים בַּבִּקְעָ֖ה וּבָהָֽר׃

      כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה - אוירה טוב יפה נוף אקלים מזוג משוש כל הארץ היפך מ״ש המרגלים שהוציאו דבה רעה ומה היא הרעה ארץ אכלת יושביה אוירה רעה:

      ארץ נחלי מים וגו' - הוא משובח ביסוד המים כמש״ה אתה בקעת מעין ונחל וגו' נהרות איתן וחשב כאן ג' אלו. נחלי מים. עינת. הם מעין. ותהמת. הם נהרות ההולכים מן תהום וחשב כאן חמשה דברים ארץ חטה וגו' ואח״כ שני דברים ארץ זית שמן ודבש כמו בהטבת ה' נרות ושתי נרות בפ״ע:

    8. Verse 8

      אֶ֤רֶץ חִטָּה֙ וּשְׂעֹרָ֔ה וְגֶ֥פֶן וּתְאֵנָ֖ה וְרִמּ֑וֹן אֶֽרֶץ־זֵ֥ית שֶׁ֖מֶן וּדְבָֽשׁ׃

      ארץ חטה ושערה וגו' - המה מיני מזון. ארץ זית שמן ודבש. היא מורכבת מאכילה ושתיה:

    9. Verse 9

      אֶ֗רֶץ אֲשֶׁ֨ר לֹ֤א בְמִסְכֵּנֻת֙ תֹּֽאכַל־בָּ֣הּ לֶ֔חֶם לֹֽא־תֶחְסַ֥ר כֹּ֖ל בָּ֑הּ אֶ֚רֶץ אֲשֶׁ֣ר אֲבָנֶ֣יהָ בַרְזֶ֔ל וּמֵהֲרָרֶ֖יהָ…

      ארץ אשר לא במסכנת וגו' - הם שאר דברים כולל כל מיני בעלי חיים בקר וצאן וכו'. ארץ אשר אבניה. הוא שבח הארץ ביסוד העפר וארץ טובה משובחת גם באוירה. וגם חשב כאן מעלת דחצ״מ. ארץ אשר אבניה. הוא מעלת הדומם. ארץ אשר לא במסכנת. כוונתו שיאכל פתו עם בשר בהמה ועוף והוא מעלת החי. ארץ חטה ושערה. הוא מעלת הצומח. ואכלת ושבעת וברכת. זה המדבר. כמ״ש (ישעיהו א׳:י״ט) טוב הארץ תאכלו זכה האדם אוכל את המאכל ואם לאו חרב תאכלו. המאכל אוכל אותו ומפסידו. וברכם שיאכלו טוב הארץ וישבעו:

    10. Verse 10

      וְאָכַלְתָּ֖ וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבֵֽרַכְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ עַל־הָאָ֥רֶץ הַטֹּבָ֖ה אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־לָֽךְ׃

      וברכת את ה' אלהיך - שתבלו בטוב ימיכם עד שיבלו שפתותיכם מלומר די וכל מספר ימי חייכם תברכו את ה' אלהיכם:

    11. Verse 12

      פֶּן־תֹּאכַ֖ל וְשָׂבָ֑עְתָּ וּבָתִּ֥ים טֹבִ֛ים תִּבְנֶ֖ה וְיָשָֽׁבְתָּ׃

      פן תאכל ושבעת ובתים וגו' - הוא כנגד מה שאמר הכתוב שמנת עבית כשית לפי שחלקי האדם הם ארבעה. עצמות ובשר ועור וגידין והם שבעה כי עצמות ומוח שבתוכם הם שנים. בשר ודם שבתוכו הם ג״כ שנים. גידים ורוח הדופק בם הרי ששה. ועור הרי שבעה. וכנגד זה אמר שמנת. בעצמות. כי עוצם השומן והמוח הם בעצמות. עבית בבשר וגידין עד שישימו פימה עלי כסל. כשית. בעור:

      וכן כאן תאכל ושבעת - במוח וגידין. ובתים טובים תבנה. הם העצמו' שהם בנין של אדם. ובקרך וצאנך. בקר הוא לחרישה ולאכילה. וצאן לגיזה למלבוש. ולחלב לשתיה. והוא מרבה דם ובשר עבטיט. וכסף וזהב ירבה לך. הוא מחזיק את הרוח שבגידין ובא התאוה והרצון לזה מחמת הרוח:

      וכל אשר לך ירבה - הוא כנגד העור שהוא כלל כל האדם המכסה את כלו וכנגד זה אמר וכל אשר לך ירבה וכנגד זה חשב שבעה שלימות שלהם כמ״ש בזוהר חדש מ״ט בגין דכנסת ישראל בשבעה אשתלימת ובשבעה אתפגימת בשבעה סליקת ובשבעה נחתת והם שבעה דברים. א'. המוציאך מארץ מצרים. ב'. במדבר הגדול. ג'. והנורא. ד'. נחש שרף ועקרב. ה' וצמאון. הוא מקום צמא גם אם יש שם מים אינה מקום לחה וצמאה למטר השמים. ו'. אשר אין מים. ז'. המוציא לך מים וגו'. וחשב שלשה מתנות המוליכך במדבר. על ענני כבוד. המוציא לך מים. היא הבאר. המאכלך מן. הוא המן. למען ענתך. ולמען נסתך. כנגד ויענך. וירעבך. להיטבך. באחריתך. כנגד למען הודיעך וגו':

      כחי ועצם ידי - כח היא העמל והיגיעה. ועוצם יד. הם העבודה רבה בקר וצאן וחילו:

    12. Verse 18

      וְזָֽכַרְתָּ֙ אֶת־יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֔יךָ כִּ֣י ה֗וּא הַנֹּתֵ֥ן לְךָ֛ כֹּ֖חַ לַעֲשׂ֣וֹת חָ֑יִל לְמַ֨עַן הָקִ֧ים אֶת־בְּרִית֛וֹ אֲשֶׁר־נִשְׁבַּ֥ע…

      אשר נשבע לאבותיך כיום הזה - הרב אברבנאל פי' כמו שלא תוכל לומר היום הזה שכחך ועוצם ידך עשה לך את גו' כן לא תוכל לאמר זאת לדורות ולפי פירושו הכתוב מסורס ונ״ל כי כיום הזה קאי על השבועה כמ״ש לא בצדקתך ובישר לבבך רק למען השבועה אשר נשבע לאבותיך כי אין לך זכות בעצמך והוא כיום הזה פי' כמו שאתה רואה בעצמך היום הזה.

    Edition: Aderet Eliyahu, Halberstadt, 1860. License: Public Domain. Sefaria.

    Tanakh · chapter reading guide

    Deuteronomy Chapter 8

    Deuteronomy Chapter 8 presents 20 verses in a searchable Hebrew text unit. This original reading guide identifies observable themes and a practical path through the chapter without adding an unverified interpretation.

    Open the full commentary page

    Smart source finder

    Type a reference or pick tractate, book or part and the exact unit - the finder resolves it to a page on this site and shows which sages cite it.

    Resolved to: Deuteronomy 8

    Open in the reader