מסכת נדה דף ס״ג עמוד ב׳

בשופעת דם טמא מתוך דם טהור רגילה לראות דם טהור תחלה ואח"כ דם טמא הוי וסת וכל שעה שתראה דם טמא אחר דם טהור אמרינן דדיה שעתה:

גוסה בלאיי"ר:

הרי אמרו לקמן בשמעתין אינה צריכה לא לשנות ולא לשלש ומפרש לה לשנות בוסתות כו':

לימים שנים וסתות דיומי משקבעתן שתי פעמים הוי וסת:

לוסתות דגופה כגון הני דמתניתין משקבעתן פעם אחת הוי וסת:

למה שלא מנו חכמים וסת שלש. וקמיבעיא ליה לשמואל למה שלא מנו חכמים מאי היא והכי קאמר שמואל אני שמעתי כן למה שלא מנו חכמים שלש אבל איני יודע מהו:

מתניתין היא דקתני וכן כיוצא בהן ופירשה רבה בר עולא לאתויי הני:

הא שמעתתא דשמואל דאמר לימים שנים לוסתות אחד:

לימים שנים היינו כרבי דאמר בתרי זימני הויא חזקה ושלא מנו חכמים ג' הואיל ואינו וסת גמור מודה רבי דבעי ג' זימני והכי קים ליה:

אכלה שום וראתה הואיל ועל ידי מעשה הם אינו וסת גמור ולא הוה בכלל דמתני' וא"ת ואמאי לא קאמר נמי קפצה וראתה דהוו נמי על ידי מעשה ויש לומר דאינה קובעת וסת לקפיצות לחודיהו כדאמר בפרק קמא (לעיל נדה יא.) דכל שתקבענה מחמת אונס אפי' כמה פעמים לא קבעה אבל אכלה שום לא חשיב אונס כמו טורח של קפיצה שאין הראייה באה על ידי טורח אלא ממילא:

זו דברי רשב"ג אבל חכמים אומרים כו' לכאורה משמע זו ולא סבירא ליה מדלא קאמר אבל רבי אומר ואפילו את"ל הכי לא תקשי לקמן גבי דילוג דמוקמינן שמואל כרשב"ג דאליבא דמתניתין פליגי רב ושמואל ולמאי דאמר מעיקרא הש"ס דפליגי בפלוגתא דרבי ורשב"ג צריך לומר זו וסבירא ליה כדמשני בפרק שור שנגח (ב"ק דף לז:):

אסורה לשמש כל שש שעות דברי רבי יהודה לר' יהודה הוה שייך למתני כל היום כולו כדמוכח בסיפא שהוא אוסר כל היום אלא משום רבי יוסי תני לה בתרתי בבי:

וחוששת בששה שעות היינו כל שעה ששית:

מן המנחה ולמעלה פירש"י סוף שש שמאז נוטי' צללי ערב ופי' רשב"ם דאף על גב דאמר בתמיד נשחט (פסחים נח.) דזמן המנחה לכל המוקדם הוי מששה שעות ומחצה ואילך היינו משום דלא קים לן שפיר בשיעור שעות היום אבל מן הדין הוא מתחילת ז' ומיהו לגבי וסת נמי אסורה עד חצי שעה שביעית דהיינו מן המנחה ולמעלה:

אמר רב יהודה אמר שמואל הרי אמרו לימים שנים לוסתות אחד למי שלא מנו חכמים שלשה, ואוקי' לקמן כחכמים ודלאו כרבן שמעון בן גמליאל דאילו לרשב"ג לעולם כל הוסתות דוקא בג' פעמים ואיכא למידק בוסתות דגופי היכי אשכחן פלוגת' והיכי הויא חזקה לר' בחד זימנא דהא לא אשכחן חזקה לרשב"ג אלא בתלתא זימני ולר' בתרי זימני והילכך כיון דבהא בעינן רשב"ג תלתא זימני אלמא בעי חזקה א"כ לר' נמי ליבעי תרי זימני. ואיכא למימר דשמואל גמרא גמיר ליה דבוסתות דגופה בחד זימנא סגי להו לרבנן ואשכחן מתניתין דקתני בוסתות דגופה כל שתבקענה ג' פעמים הרי זה וסת ואמר מתני' על כרחין כרשב"ג תרמייה דאשכחן דמקל בוסתות ובעי תלתא זימני וכיון דסיפא דמתני' דאיירי בוסת הימים בעי תלתא זימני ורשב"ג היא רישא נמי בוסתות דגופא רשב"ג היא ופלוגתא אחרינא היא דרשב"ג סבר אפילו בכי הא בעי תלתא זימני ור' סבר אפילו תרי זימני לא בעי דהכי אורחא דאע"ג דלא אפסיקה בהדיא הילכתא כרשב"ג אפ"ה קי"ל כותיה הואיל וסתם מתניתין כותיה ואע"ג דעביד לה שמואל פלוגתא לא עדיפא פלוגתיה ממחלוקת דבריתא דקי"ל כסתם מתני', ואע"ג דאמר שמואל הרי אמרו קאמ' וליה לא סבירא ליה ותדע לך דהא לקמן בסמוך בוסת הדלוג אמרינן דשמואל כרשב"ג ס"ל, דאמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר"ג בר' שאמר משום רשב"ג זו וסבירא ליה קאמר דבוסת הימים על כרחין כותיה סבירא ליה וכדאמרינן בהדיא בוסת הדלוג וכמו שכתבנו.

אמר רב יהודה אמר שמואל הרי אמרו לימים שנים לוסתות אחד למה שלא מנו חכמים. ואוקימנא לקמן כחכמים דלא כרשב״ג דאלו לרשב״ג לעולם כל הוסתות דוקא לג׳ פעמים ואיכא למידק בוסתות דגופא היכי אשכחן פלוגתא והיכי הויא חזקה לר׳ בחד זימנא דהא לא אשכחן חזקה לרשב״ג אלא בג׳ זמני ולר׳ בב׳ זימני והילכך כיון דבהא בעי רשב״ג ג׳ זמני אלמא בעי חזקה א״כ לר׳ נמי ליבעי תרי זמני ואיכא למימר דשמואל גמרא גמיר לה דבוסתות דגופה בחד זימנא סגי להו לרבנן ואשכח מתני׳ דקתני בוסתות דגופא דכל שתקבענה ג׳ פעמים הרי זה וסת ואמר מתני׳ על כרחין כרשב״ג תרמייהו דאשכחן דק״ל בוסתות ובעינן תלתא זמני וכיון דסופא דמתני׳ דאיירי בוסת הימים בעי ג׳ זמני ורשב״ג היא רישא נמי בוסתות דגופא רשב״ג היא ופלוגתא אחריני היא דרשב״ג סבר אפי׳ בכי הא בעי ג׳ זמני ור׳ סבר אפילו תרי זמני לא בעי דהא אורחא דאע״ג דלא איפסקא בהדיא הלכתא כרשב״ג אפ״ה קיי״ל כותיה וסתם מתני׳ כותי׳ ואע״ג דעביד לה שמואל פלוגתא לא עדיפא מפלוגתיה ממחלוקת דברייתא דקי״ל כסתם מתני׳ ואע״ג דאמר שמואל הרי אמרו אמרו קאמר לי׳ ולי׳ ל״ס ותדע לך דהא לקמן בוסת הדילוג אמרי׳ דשמואל כרשב״ג ס״ל ודאמ׳ רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר״ג ברבי שאמר משום רשב״ג דס״ל קאמר דבוסת הימים ע״כ כותיה ס״ל וכדאמרינן בהדיא בוסת הדלוג וכמו שכתבנו ראתה יום ט״ו בחדש זה ויום י״ו בחדש זה י״ז בחדש זה רב אמר קבעה לה וסת לדילוג וה׳ פי׳ כגון שראתה ט״ו בניסן וי״ו באייר ויום י״ז בסיון קבעה לה וסת לדילוג והרי זו אסורה ביום י״ח בתמוז וביום י״ט באב וביום כ׳ באלול וכן מדלגת לעולם יום אחד בכל חדש וחדש ור״ח ז״ל פי׳ כגון שחוזרת לראות הלילה כגון הוסת הראשון ושילשה כן כיצד הרי שראתה יום ט״ו בניסן ויום י״ו באייר ויום י״ז בסיון וחזרה וראתה יום ט״ו בתמוז ויום י״ו באב ויום י״ז באלול ועוד חזרה וראתה יום ט״ו בתשרי ויום י״ו בחשון ויום י״ז בכסלו הרי זו קבעה וסת מטבת ולהלן לדלוגין כסדר הזה ט״ו לחודש זה י״ו בחדש זה שני לו ויום י״ז לשלישי וכן לעולם חוזרת חלילה ולפי פירושו הא דאמרינן בגמ׳ קבעה לה וסת לדילוג לאו הכי בלחוד הוא דקבעה לה וסת אלא ה״ק אם תשלש כן קבעה לה וסת לדילוג ורב ושמואל לישנא קיטא נקטי ובריתא נמי דלקמן דקתני ראתה יום כ״א בחדש זה כ״ב בחדש זה ושתים בחדש זה עשרים ושלש בחדש זה קבע לה וסת לאו בהכי בלחוד קאמר אלא אם תשלש כן וקשיא לי קצת דלמאי דאוקימנא כגון דרגילה למחזי ביום עשרים ושנתה לעשרים ואחד משמע לכאורה דכל היכא דעיקרא וסת הראשון קבעה לה וסת הדילוגין אלו ואלו וסת הראשון ודאי נעקר בשדלגה ג׳ דילוגין ראשונים וא״כ אף וסת הדלוג נקבע בכך לפי׳ נ״ל הראשון עיקר.

ואפי׳ לא שלשה לחזור חלילה ג׳ פעמים קבעה לה וסת לדלוג כמו שאמרנו ובודאי אם דלגה וחזרה לראות חלילה באותן דילוגין כפי׳ של ר״ח ז״ל קבעה לה וסת דילוגין בחלילה ואיכא למודה ה״ד אי בחדשים כלן מלאים אין כאן דילוג אלא הפלגות שוות משלשי׳ ושנים לשלשים ושנים ואי בחדשים כסדרן א׳ מלא וא׳ חסר אין כאן דילוג שוה כיצד הרי שהתחילה לראות בט״ו בניסן שהוא מלא וחזרה וראתה י״ו לאייר הרי ראתה להפלגות שנים ושלשים והשניה שהיא מי״ז מאייר שהוא חסר לי״ז בסיון אינה אלא לשלשים ואחד נמצה שלא דלגה אדרבה קרבה ראייתה וכשחזרה וראתה בי״ח בתמוז חזרה להפלגה של ל״ב וכפי פי׳ הראב״ד ז״ל כשם שהאשה קובעת וסת להפלגות שוות כך היא קובעת וסת בימי החדש כיצד אם ראתה ר״ח ור״ח קבעה לה וסת לראשי חדשים ואעפ״י שאין הפלגותיה שוות שהאחד מלא והא׳ חסר והילכך זו שדלגה כיון שאין ראיותיה צד השוה לא בדילוג שוה ולא בהפלגות שונות אומרים לימי החדש היא קובעת ולא בהשואה אבל בדילוג ולדבריו אם ראתה ט״ו בחדש זה וט״ו בחדש זה קבעה לה וסת לט״ו בין במלואים בין בחסרים ורבותינו הצרפתים ז״ל מוסיפין שאף שם היום גורם וסת כדאשכחן בשור המועד שבת ושבת ושבת נעשה מועד לשבתות והיינו דאמרי׳ בפרקים קמא קפצה וראתה קפצה וראתה קבעה לה וסת לימים ואקומה רב אשי כגון שקפצה בחד בשבא וחזאי וקפצה בחד בשבא וחזאי ולחד בשבא אחרינא חזאי בלא קפיצה אלמא ימי השבוע קבעי לה וסת ונמצא לדבריהם דרבים בוסתות דימים ה״א וסת ימים ידועים וקביעות החדש וקביעות ההפלגה ולדברי הכל וסת הפלגות אינו נקבע אלא בד׳ ראיות לפי שאין הפלגות מתוך ד׳ ראיות וראיה ראשונה לאו בהפלגה חזיחיה וכן כתב הראב״ד ז״ל וכן הורו רבותינו הצרפתים ז״ל ואי קשיא לך הא דתניא בבבא קמא ראה שור נגח שור ולא נגח שור נגח שור לא נגח שור נגח שור לא נגח נעשה מועד לסירוגין לשוורים ואע״ג דקמיתא לאו בסירוגין הות אפ״ה מצטרפת לבתרייתא י״ל דשאני הכי דכיון דאין הפלגה ידועה אלא בשתי ראיות כדאמרן ג׳ הפלגות בעי דהיינו ד׳ ראיות אבל התם הא איכא ג׳ נגיחות וראיה מדקתני במתני׳ היתה למדה יום ט״ו ושנתה ליום עשרים זה וזה אסורים שנתה פעמים ליום עשרים זה וזה אסורים שנתה ג׳ פעמים ליום עשרים הותר ט״ו וקבעה לה יום עשרים אלמא אינה קובעת עד שתשלש להפלגות של עשרים וא״ת התם למודה שאני א״כ דקארי לה לפי רביה דרב מבריתא מאי קרי לה הא מתני׳ היא דלמודה דשאני ועוד מביאין ראיה מדקתני עלה לההיא מתני׳ שאין אשה קובעת וסת עד שתקבענו ג׳ פעמים אלמא אין הפרש בין קביעות של זו לקביעות של אחרת שאינה למודה ופלוגתייהו דרב ושמואל בדלגא היינו דרב סבר כיון שזו לימי החדש היא קובעת אף הראשונה מונין לה שהרי היתה ביום ידוע מן החדש וכאלו ראתה ג׳ פעמים בט״ו בחדש שהיא ודאי קבעת לג׳ פעמים ואף זו קובעת דמתחלת׳ לדילוג בעונה ושמואל סבר אם השות לימי החדש מונין לה את הראשונה אבל כיון שדלגה צריכה ג׳ דילוגין ולענין פסק הלכה בוסת הדילוג פסק ר״ח ז״ל כרב דקי״ל כרב באיסורי וכן פסק הראב״ד ז״ל אבל הרמב״ם ז״ל פסק כשמואל משום דאמרינן דיקא נמי דשבקינה ליום עשרים ושמ׳ והרמב״ן ז״ל כתב דמסתברא כותיה ויש להחמיר כדברי ר״ח והראב״ד ז״ל.

מהא דקתני שינתה לי״ז הותר לי״ו ונאסר ט״ו וי״ז ולא מיתסר נמי י״ח דנימא זו כבר דלגה וניחוש כפעם א׳ לוסתה דילוג ש״מ שאין חוששין לוסת דילוג כלל עד תקבענו לגמרי כן כתוב בתוס׳ וכן הורה הראב״ד ז״ל וכן כתב בחדושי הרמב״ן ז״ל.

מה שביארנו במשנתנו הוא דין וסת הימים ודין וסת המקרים מ"מ הזכירו בסוגיא זו דין וסת הסיבה והוא אכלה שום וראתה כסכסה פלפלין וראתה וכן בדומים לאלו כגון אכלה בצל וראתה וכן באכלה כל דבר חריף וראתה שקבעה לה וסת לדברים אלו בשלשה פעמים והוא ממין שביארנו בפרק ראשון בקפצה וראתה ואין ספק שוסת זה הוא בכלל וסת הקפיצות ואינו וסת אלא בצירוף זמן וכמו שאמרו שם כל שקבעה מחמת אונס לא קבעה וסת לא לימים לחודיהו ולא לקפיצות לחודיהו אלא לימים ולקפיצות ואין ספק שהוא הדין לאכילות ושאר הסיבות הבאות על ידי גרמות שלה וזו היא שיטתנו וכן כתבוה גדולי המפרשים ומ"מ חכמי דורותיהם חולקים עמהם לומר שאף בקפיצות ודומיהם קבעה לה וסת בלא צירוף זמן ולא נאמר עליה בפרק ראשון לקפיצות ולימים אלא בשהורכב הוסת מעיקרו בימים ובקפיצות כגון קפצה באחד בשבת שלשה פעמים וראתה אבל כל שקפצה וראתה בלא קביעות ימים אלא שכל שקופצת באיזה יום רואה קבעה לה וסת לקפיצות לחודיהו וסוגיא שבפרק ראשון הם מפרשים אותה כך אמר רב הונא קפצה וראתה קפצה וראתה קבעה לה וסת למאי אילימא לימים והא כלי יומא דלא קפצה לא חזיא ותירץ בה לקפיצות ר"ל בלא ימים אלא בכל יום שתהא קופצת נחזיקנה ברואה ומקשי עלה והתניא כל שקבעה מחמת אונס אפילו מאה פעמים אינה קובעת וסת מאי לאו אינה קובעת כלל ותירץ לה לא קבעה לימים לחודיהו ולא לקפיצות לחודיהו אלא לימים וקפיצות ופירשו הם שתירוץ זה לאו אוקימתא דשמעתא דרב הונא הוה אלא תירוצא דבריתא ומ"מ דברי רב הונא לחוד ודברי הבריתא לחוד והוא שדברי רב הונא בקפיצות שבלא צירוף זמן שקבעה לה וסת לקפיצות וכדתריץ לה אלא לקפיצות ודברי הבריתא כשקבעה לימים וקפיצות ואמר שאפילו במאה פעמים אינה קובעת והיה סבור לפרש אינה קובעת כלל אחר שאונסין מעורבין בה וכל שכן באונסין בלא ימים וקשיא לרב הונא ותירץ לו דבריתא בקובעת לימים וקפיצות ואמר שאפילו ראתה מאה פעמים בקפיצות כל שהפסיקה בין שלש שבהן בראיית יום קבוע וקפיצה לא קבעה לה וסת לקפיצות לבד אלא בימים וקפיצות שמאחר שהרכיבה תחלת קביעות ימים עם קפיצות אינה קובעת אלא בשניהם אבל כל שקובעת קפיצות בלא ימים קבעה לקפיצות והיינו דאקשי לימים לחודיהו פשיטא ולא הקשה שקפיצות לחודיהו פשיטא אלמא שקפיצות בלא ימים קובעות והוא הדין לכל הסיבות כגון אכילת שום ובצל ואף הם מביאים ראיה לדבריהם ממה שאמר רב הונא עצמו בפרק שני ט"ו ב' בענין הבאים מן הדרך שנשיהם להם בחזקת טהרה לא שנו אלא שאין לה וסת לימים ויש לה וסת לקפיצות דכיון דבמעשה תליא מילתא אימר לא קפץ ולא חזאי אלמא יש קביעות וסת לקפיצות בלא ימים ואין הדבר תלוי אלא במעשה ומכל מקום נראין הדברים כדעת ראשון וגדולי הדור מסכימים בה מפני שמאחר שהקשה למאי אילימא לימים אלמא בימים מסודרים הוא אומרה שאם לא כן היאך היה עולה בדעתנו לומר בימים לחודיהו אלא בודאי בוסת מורכב בימים וקפיצות אמרה ועוד שהרי אף לדבריהם המקשה היה סבור שדברי רב הונא ודברי הבריתא אחד הם והיה לו לתרץ בריתא בכי האי גונא ודרב הונא בכי האי גונא ועוד דהא רב אשי אוקמה לשמעתיה דרב הונא בימים וקפיצות וכדקאמר דקפצה בחד בשבא וחזאי וכו' ומה שהקשה לימים לחודיהו פשיטא ולא הקשה כן בקפיצות משום דבקפיצות לא פשיטא ליה כולי האי וראיה של שמועת פרק שני אף היא אינה כלום דהתם נמי יש לה וסת לקפיצות ולימים קאמר וכן נמצא בהדיא בקצת פירושי גדולי הרבנים במדוייקים שבהם וגדולי הדורות מכריעים ביניהם להפריש בין קפיצות ודומיהן לאכילת שום ובצל ולומר שהקפיצות אין קובעות אלא בצירוף זמן כדעת ראשון מפני שהדם בא על ידי הקפיצה לגמרי ואין זה גרמא אלא מעשה גמור ומוסיפים בה עוד שהוא מעשה הגורם לה על ידי שינוי וכמו שאמרו בתוספתא איזהו אונס חלתה או קפצה או הכה אותה בעלה או נשאה משאוי כבד זהו אונס אבל אכילת שום ובצל שאין הדם בא על ידו לגמרי אלא שהוא גורם לבא וכן שהיא עושה אותה מדעתה ולתאותה אין זה אונס וקבעה לה וסת לכל זמן אכילתם בלא הרכבת יום קבוע אלא שאם מתחלת קביעותה הורכב קביעותה לימים וקפיצות ודאי אינו וסת אלא בשניהם והדברים ברורים כדעת ראשון:

כבר ביארנו במשנתנו שכל שלמודה לראות עם הנץ החמה אם בסוף הלילה נאסרה כל הלילה ואם בתחלת היום נאסרה כל היום נסתפק לה אם סוף לילה אם תחלת יום יש אומרים שחוששת ליום ולילה וגדולי המפרשים נוטים לומר הואיל ווסתות דרבנן אינה חוששת אלא ליום שהיא נדה ודאי וכן אם ראייתה מתחלת בסוף הלילה ונמשכת בתוך תחלת היום או בהפך יש אומרים שחוששת ליום ולילה ויש נוטים לומר שאינה חוששת אלא לעונה של תחלת הוסת ויראה כדעת ראשון:

היתה רואה שלשה או ארבעה ימים רצופים יש אומרים שכל יום מהם נדון כוסת וחוששת לכולן ואפילו נעקר הראשון חוששת לשני וכן לשאר הימים עד שיעקרו כולם ומכאן כתבו שאם ראתה בחמשה עשר לחדש זה נמשכה ראייתה ארבעה ימים ובחדש שני ראתה בששה עשר ומשכה שנים או שלשה ימים ובחדש שלישי ראתה בשבעה עשר הואיל ובשלשתן ראתה בשבעה עשר קבעה וסת לשבעה עשר ואין תולין אותו בוסת הדלוג לבד עד שתדלג בדרך שלא יהא יום האחד שוה לחברו וחוששת לימים ששלשה בהם בוסת הקבוע ולשאר הימים בוסת הדלוג:

זה שביארנו בסוגיא זו שכבדות ראשה ואיבריה הוא וסת הגוף יש אומרין שהוא כשאר וסתות של גוף לענין שאין אוסרין לפניו ולאחריו אלא שעתו בלבד על הדרך שביארנו במשנה ויש חוככים להחמיר מפני שרוב נשים ראשן ואיבריהן כבדין עליהן בשעת הוסת ואם כן בטלת תורת עונה מרוב נשים אלא שנראה להם שלא נאמרה אלא בשאר וסתות של גוף שאין רגילין בשאר נשים וכן לדעתי אע"פ שביארנו במשנתנו בוסת המקרים שאם הורכב ביום קבוע לאותו מקרה אין וסתה קבוע אלא בשניהם דוקא בשאר וסתות הגוף אבל בכבדות ראשה ואיבריה קובעת וסת ליום ואינה חוששת להם הואיל ורוב וסתות דרכן בכך אבל אלו דרך חומרא נאמרו ואין שיטת הסוגייא מוכחת כן:

בד"ה מן המנחה ולמעלה כו' לכל המוקדם הוה מששה שעות ומחצה כו' עכ"ל וכצ"ל:

ד"ה זו דברי רשב"ג וכו' לכאורה משמע זו ולא ס"ל מדלא קאמר אבל רבי אומר וכו'. ר"ל מדקרי ליה לרבי בלשון חכמים ולא קאמר אבל רבי אומר משמע דס"ל הלכתא כרבי ולא כרשב"ג: