מסכת סנהדרין דף צ״ט עמוד א׳

ה"ג היינו דאמר ליה ההוא מינא לרבי אבהו וכו':

אקוט בדור אקח ישראל ואמלוך עליהם כמו נקטיה ארבעים שנה אקוט בדור בדור קטן של ארבעים שנה שהוא משונה מדורות שלפניו ומסתמא היינו משיח ששינוין גדולים יהיו בדורו ופשטיה דקרא מיהא גבי מתי מדבר אבל מדכתיב אקוט משמע אף להבא היה מתנבא:

מיוחד חשוב:

ה"ג רבי אומר ג' דורות שנאמר ייראוך עם שמש כלומר בהדי משיח שכתב בו (תהילים ע״ב:ה׳) לפני שמש ינון שמו ייראוך ישראל ולפני ירח לפני מלכות בית דוד שנמשל כירח כדכתיב (שם פט) כירח יכון עולם וגו' כמו כן ייראוך דור דורים דור אחד דורים ב' הרי ג':

אין להם משיח לישראל אלא הקב"ה ימלוך בעצמו ויגאלם לבדו:

שרי ליה מריה ימחול לו הקב"ה שאמר דברים אשר לא כן:

ואלו זכריה מיהא מתנבא על משיח בבית שני דכתיב בתרי עשר הנה מלכך יבא לך וגו' ולאו היינו זכריה בן יהוידע הכהן שניבא בבית ראשון אלא זכריה בן ברכיה שהיה במלכות דריוש:

רבי אומר שס"ה כמנין ימות החמה דכתיב כי יום נקם בלבי ושנת גאולי באה - [ליום נקם של מרגלים ארבעים יום מה יום נקם של מרגלים] שנה אחת בכל יום כדכתיב (במדבר י״ד:ל״ד) יום לשנה יום לשנה וגו' כך שנת גאולה באה שנה ליום שנה ליום שלכל יום ויום של שנה זו הכתובה שנת גאולי במקרא זה נותנים שנה אחת ואית דגרסי רבי אומר שס"ה אלפים שנה דכתיב שנת גאולי באה ושנה של הקב"ה הכי הוי דכתיב (תהילים צ׳:ד׳) כי אלף שנים בעיניך כיום:

לעולם יהא אדם זהיר בכבוד תלמידי חכמים ומהנה אותם בכל מה שאפשר לו דרך הערה אמרו כל הנביאים כלם לא נתנבאו אלא למשיא בתו לתלמיד חכם ולעושה פרקמטיא לתלמיד חכם ולמהנה תלמידי חכמים מנכסיו ועושה להם נחת רוח אבל תלמידי חכמים עצמן עין לא ראתה וגו':

כבר בארנו שכל חכם ראוי לו להשפיע מחכמתו לזולתו דרך הערה אמרו כי דבר י"י בזה זה הלמד תורה ואינו מלמדה ויש אומרים כל שאפשר לו לעסוק בתורה ואינו עוסק כל המזכה את חבירו לדבר מצוה ומלמדו תורה מעלה עליו הקב"ה כאלו הוא עשאו רמז לדבר ואת הנפש אשר עשו בחרן:

אָמַר לֵיהּ מֵילָט לָייְטַת לִי (ישעיה ס, ב) נראה לי בס"ד כפל הלשון, ארמון מלך מפואר מאד אף על פי שאין זר נכנס ליהנות מישיבתו בתוכו מכל מקום יש לו הנאה מן ראייתו שרואהו בהיותו עומד מרחוק וכל זה ביום שיש בו אור אבל בלילה גם הנאה זו של ראיה מרחוק אין שם ולכן כיון שאמר לו שיהיו בחושך נמצא קללו בכפל, לא מבעייא שלא יכנסו ויהנו הנאה ממשית מטוב של ישראל אלא גם בהיותם עומדים מרחוק לראותן בלבד אין להם הנאה מאחר דחפי להו חשוכא.

יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ אַרְבָּעִים שָׁנָה (תהלים צה, י) נראה ודאי איכותן הוא עצום ורב כל יום נחשב בעשרה ימים או בעשרים יום וכמו שנאמר אֹרֶךְ יָמִים אַשְׂבִּיעֵהוּ (תהלים צא, טז) ומספר ארבעים כנגד ארבעה יודי"ן דשם ע"ב [ י ו"ד ה" י ו י "ו ה" י ] שעולה חֶסֶד [72] וכנגד זכות התורה שנתנה בארבעים יום ובזכות התורה שנקראת אש יהיו ארבעים שנה אלו כי ראשי תיבות אֵשׁ 'אַרְבָּעִים שָׁנָה' וזהו שנאמר וְאֵשׁ לְהָאִיר לָיְלָה (תהלים קה, לט) דהגלות נקרא לילה. ורבי אלעזר בן עזריה אמר ' שִׁבְעִים שָׁנָה ' והיינו גם כן בזכות התורה שנדרשת בשבעים פנים. ונראה רמז לדבר וָאֶחְבְּשֵׁךְ בַּ'שֵּׁשׁ' (יחזקאל טז, י) ראשי תיבות 'שִׁבְעִים שָׁנָה' והוא כמניו יין [70] המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ובזה יובן בס"ד מה שאמר דוד המלך ע"ה אַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי (תהלים כג, ו) כי בזמן הגאולה יהיה הטוב רודף אותו ולא יצטרך לרדוף הוא אחר הטוב וזה יהיה שיעור 'כָּל יְמֵי חַיָּי' כי דוד המלך ע"ה חי שבעים שנה. והנה לעיל אמר רב עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַעֲמִיד לָהֶם דָּוִד אַחֵר כמו שנאמר וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם אֲשֶׁר אָקִים לָהֶם (ירמיה ל, ט) נמצא מלך המשיח שיבא בב"א [במהרה בימינו אמן] גם כן נקרא בשם דָּוִד ואם תמלאהו כזה ד ל "ת ו י "ו ד ל "ת [70] תמצא בראש המלוי מספר שבעים נמצא זמן שליטתו רמוז בשמו הטוב. ובזה יובן (ירמיה ל, כא) 'וְהָיָה אַדִּירוֹ מִמֶּנּוּ' כלומר ממשלתו ממנו היא נודעת כי רמוזה בשמו הטוב 'מֹשְׁלוֹ מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא' אין צריך לשפוט בעדים אלא מקרבו יצא משפטו דמורח ודאין דכתיב וַהֲרִיחוֹ בְּיִרְאַת הֳ' (ישעיה יא, ג) גם אמר 'מִקִּרְבּוֹ יֵצֵא' מִקֶּרֶב וא"ו יֵצֵא דאות וא"ו במלואו יש בתוכו אות א' שהוא דוגמת החוטם יו"ד מכאן ויו"ד מכאן והכותל עומד באמצע כן הוא מורח בחוטם ודאין. ורבי אומר ' שְׁלשָׁה דּוֹרוֹת ' נראה רמז לדבר 'לְמַעַן תִּינְקוּ וּשְׂבַעְתֶּם מִשֹּׁד תַּנְחֻמֶיהָ' (ישעיה סו, יא) שֹּׁד ראשי תיבות 'שְׁלשָׁה דּוֹרוֹת' וכל דור שבעים שנה ושלשה דורות הם ר"י שנים כמנין עשרה פעמים אהי־ה [21×10=210] שהוא בסוד הבינה שמשם החירות נאמרו שנאמר וְלִפְנֵי יָרֵחַ דּוֹר דּוֹרִים (תהלים עב, ה) רצונו לומר לפני מאן דמורח יהיה לו שליטה דור אחד דורים שתים. ומה שאמר רבי הלל אֵין מָשִׁיחַ לְיִשְׂרָאֵל כבר בארנו לעיל דקאי על משיח בן יוסף אבל מודה הוא שיבא משיח בן דוד בב"א [במהרה בימינו אמן].

לְלִבִּי גִּלִּיתִי לַאֲבָרַיי לֹא גִּלִּיתִי (ישעיה סג, ד) ביאור מאמר זה ידוע כי הספירות נקראים בשם האברים של אדם כמו שאמרו בפתיחת אליהו זכור לטוב אפיקת עשר תיקונין וקרינן לון עשר תיקונין חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא תפארת גופא נצח והוד תרין שוקין מוחא חכמה בינה לבא עיין שם. ולזה אמר כל צדיק שיש לו נשמה מן הבינה שנקראת לֵב כמו שאמרו בִּינָה לִיבָּא גִּלִּיתִי לנשמה זו, קץ הפלאות אך לַאֲבָרַיי הם נשמות מן חסד ולמטה לֹא גִּלִּיתִי. ומה שאמר לבי אברי זה ידוע שהוא על דרך אומרו יתברך וַאֲנִי נָסַכְתִּי מַלְכִּי (תהלים ב, ו) שהוא מלך שעשיתיו והמלכתיו וכמו שכתב מרן ז"ל באבקת רוכל. ומה שאמר ריש לקיש ' לְלִבִּי גִּלִּיתִי, לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת לֹא גִּלִּיתִי ' הכונה כי ישראל נשמתם מעולם הבריאה הנקראת כסא הכבוד שהיא סוד בינה הנקראת לב כמו שאמרו 'בינה לבא' (בפתחית אליהו זכור לטוב) אך למלאכי השרת שהם מסוד היצירה שהיא תחת הבריאה לא גליתי.

יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ לְיִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים שָׁנָה (ישעיה סב, ה) נראה הכונה על איכות שלכם דאפילו אם ישאר מאלף השישי שלש מאות שנה או מאתים יהיו חשובים בעיני ישראל שבעת אלפים שנה וזה דוקא לישראל אבל אומות העולם רואין אותם בקוצר ימים. ומה שאמר רב יהודה אמר שמואל ' יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ כְּמִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד עַכְשָׁיו ' פירש הרמ"ה ז"ל כונתו לאמר כמיום שנברא העולם ועד יום שיבא המשיח בו אך אמר 'עַד עַכְשָׁיו' לפרסם אמונתו שבטוח ומצפה לביאתו בכל יום וכן ביום ההוא שמדבר בו על דרך שאמר 'הַיּוֹם אִם בְּקֹלוֹ תִשְׁמָעוּ'. ומה שאמר 'אֵין בֵּין הָעוֹלָם הַזֶּה לִימוֹת הַמָּשִׁיחַ אֶלָּא שִׁעְבּוּד מַלְכִיּוֹת בִּלְבַד' פרשתי מאמר זה לעיל בברכות דף ל"ד (ברכות לד:) וכן מאמר 'כָּל הַנְּבִיאִים לֹא נִתְנַבְּאוּ אֶלָּא לְבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה'.

מָקוֹם שֶׁבַּעֲלֵי תְשׁוּבָה עוֹמְדִין שָׁם צַדִּיקִים אֵינָן עוֹמְדִין שָׁם, שֶׁנֶּאֱמַר: "שָׁלוֹם שָׁלוֹם לָרָחוֹק וְלַקָּרוֹב" בְּרֵישָׁא רָחוֹק, וַהֲדַר קָרוֹב (ישעיה נז, יט). קשא מנא ליה דרחוק גדול ודילמא שוים, וממה שהקדים לרחוק אין ראיה דכל שהם תרי מילי מוכרח להקדים חדא על חדא? ונראה לי בס"ד דהוה צריך למנקט הכי 'שָׁלוֹם לָרָחוֹק שָׁלוֹם לַקָּרוֹב' או הוה ליה למימר על דרך לא זו אף זו ולמה נקיט רָחוֹק ברישא? אלא ודאי ללמד דרחוק גדול.

מַאי "עַיִן לֹא רָאָתָה"? אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי זֶה יַיִן הַמְשׁוּמָּר בַּעֲנָבָיו מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית (ישעיה סד, ג). נראה לי בס"ד על פי מה שאמר רבינו מורנו הרב רבי חיים ויטאל ז"ל בביאור אבות במה שאמר כָּל הָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ (משנה אבות ו, א) כי כמו דבריאת אדם הראשון קודם החטא היה גופו זך וגבוה יותר ממה שהיה אחר החטא, כן גוף התורה שהושם אדם הראשון בגן עדן לעובדה ולשמרה שהוא קיום מצוות עשה ומצוות לא תעשה היה זך יותר, כלומר פשט מצותיה היה באופן אחר שהוא רוחני. וכאשר עמדו ישראל על הר סיני פסקה זוהמתן וחזרו להיות כאדם הראשון קודם שחטא ולכן רצה הקדוש ברוך הוא ליתן להם לוחות ראשונות אשר היו מעשיו יתברך שגם הגוף רוחני שישיגו התורה ומצותיה באופן שיהיה גם גוף ופשט התורה רוחני ולא כמו לוחות השניות שאמר השם יתברך למשה רבינו ע"ה פְּסָל לְךָ (שמות לד, א) שפסול האבנים כתקנם היה משה רבינו ע"ה ורק הכתיבה שעל הלוחות היה על ידי השם יתברך שזה מורה שגוף התורה היה גשמי כי הלוחות הראשונות היה גם גוף ופשט התורה רוחני. ולכן בלוחות ראשנות כתיב וַיִּתֵּן אֶל מֹשֶׁה כְּכַלֹּתוֹ לְדַבֵּר אִתּוֹ בְּהַר סִינַי שְׁנֵי לֻחֹת הָעֵדֻת לֻחֹת אֶבֶן כְּתֻבִים בְּאֶצְבַּע אֱלֹקִים (שמות לא, יח) שקראם אבן אחת אך גבי לוחות שניות כתיב פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים (שמות לד, א) והענין הוא כי לוחות הראשנות נמשכו מן חג"ת [חסד גבורה תפארת] שהם גופא והוא חלק אחד אך לוחות שניות הם מן נצח והוד שהם תרי פלגי גופא לכך קראם אבנים שהם שנים עד כאן תוכן דבריו עיין שם. ובזה פרשתי בס"ד רמז הכתוב וֶהֱבִיאֲךָ הֳ' אֱלֹקֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ (דברים ל, ה) רמז להם שעתיד ליתן להם תורה שגם גוף ופשט שלה רוחני שהיא בסוד לוחות ראשונות שהם מן חג"ת [חסד גבורה תפארת] שהם סוד האבות וזהו וְהֵיטִבְךָ בתורה שנקראת טוב, וְהִרְבְּךָ במצות שהם תולדות של הצדיק כמו שאמרו רבותינו ז"ל על פסוק אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ (בראשית ו, ט) מאבותיך, רצונו לומר בסוד חג"ת [חסד גבורה תפארת] שהם הגוף והפשט הוא רוחני ולא בסוד נצח והוד כאשר ניתן להם בלוחות שניות. ובזה יובן בס"ד טעם נכון שביום השלישי שהוא סיום חג"ת [חסד גבורה תפארת] הוכפל בו כי טוב (בראשית א, יב) שהוא רמז לתורה שניתנה בסוד חג"ת שהטוב שלה ברוחניות כפול שגם הגוף והפשט רוחני, אך ביום הרביעי ששם מתחילין נצח והוד נתלו המאורות וכתיב ביה מְאֹרֹת (בראשית א, יד) חסר כי אור תורה דלוחות שניות שניתן בסוד נצח והוד הוא חסר מפני שגוף ופשט התורה הוא גשמיי. ובזה יובן מאמר רבי יהושע בן לוי כאן באומרו יַיִן הַמְשׁוּמָּר בַּעֲנָבָיו מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית פירוש יַיִן [70] גימטריא סוֹד [70] שהוא סוד תורה שהוא רוחני 'הַמְשׁוּמָּר בַּעֲנָבָיו' הוא הגוף ופשט התורה שהוא גם כן דומה לו שהוא רוחני וזהו ענביו דומה לו ואומרו 'מִשֵּׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית' כלומר בסוד חג"ת [חסד גבורה תפארת] כי ששת ימי בראשית מתחילין מן חג"ת [חסד גבורה תפארת] גם יום שלישי שהוכפל בו כי טוב הרומז להנזכר הוא ששה במספר הקדמיי. ובזה יובן דברי זוהר הקדוש (פרשת שמיני חלק ג' דף מ.) בפסוק סַמְּכוּנִי בָּאֲשִׁישׁוֹת (שיר השירים ב, ה) אלין אינון אבהן דאינון אתמליין בקדמיתא מההוא חמר טב דמנטרא ודו"ק. ובזה יובן בס"ד מה שאמרו בגמרא דכתובות (כתובות קיא:) על פסוק וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר (דברים לב, יד) אמרו לא כעולם הזה עולם הבא, העולם הזה יש בו צער לבצור ולדרוך העולם הבא מביא ענבה אחת בקרון או בספינה ומניחה בזוית ביתו ומספק ממנה כפיטוס גדול ועליו מסקין תחת התבשיל ואין לך כל ענבה וענבה שאין בה שלושים גרבי יין שנאמר 'וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר' אל תקרי חמר אלא חומר, פירוש חומר הוא כור שהוא שלושים סאה עיין שם. ונראה לי כי טובה זו שתהיה אחר ביאת המשיח בב"א [במהרה בימינו אמן] שהיין שמור תוך הענבים צלול בלי שמרים כיין הצלול ומונח תוך החבית בלי שמרים הנה זה מורה על היין המשומר בענביו דקאמר רבי יהושע בן לוי הכא אשר ישיגו ישראל לעולם הבא אחר התחיה.

"כִּי דְבַר הֳ' בָּזָה" זֶה הַמְבַזֶּה דִּבּוּר שֶׁנֶּאֱמַר לוֹ לְמשֶׁה מִסִּינַי (במדבר טו, לא). פירוש דבור הראשון שהוא אָנֹכִי וְלֹא יִהְיֶה לְךָ (שמות כ, ב) אשר בדבור אחד נאמרו והם א' מכלל העשין וא' מכלל הלאוין.