מסכת סנהדרין דף י״ד עמוד א׳פרק 1 דיני ממונות

בָּטְלוּ דִּינֵי קְנָסוֹת מִיִּשְׂרָאֵל, שֶׁפַּעַם אַחַת גָּזְרָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה שְׁמָד עַל יִשְׂרָאֵל – שֶׁכׇּל הַסּוֹמֵךְ יֵהָרֵג, וְכׇל הַנִּסְמָךְ יֵהָרֵג, וְעִיר שֶׁסּוֹמְכִין בָּהּ תֵּיחָרֵב, וּתְחוּמִין שֶׁסּוֹמְכִין בָּהֶן יֵעָקְרוּ.

מָה עָשָׂה יְהוּדָה בֶּן בָּבָא? הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ בֵּין שְׁנֵי הָרִים גְּדוֹלִים, וּבֵין שְׁתֵּי עֲיָירוֹת גְּדוֹלוֹת, וּבֵין שְׁנֵי תְּחוּמֵי שַׁבָּת, בֵּין אוּשָׁא לִשְׁפַרְעָם, וְסָמַךְ שָׁם חֲמִשָּׁה זְקֵנִים. וְאֵלּוּ הֵן: רַבִּי מֵאִיר, וְרַבִּי יְהוּדָה, וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, וְרַבִּי יוֹסֵי, וְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן שַׁמּוּעַ. רַב אַוְיָא מוֹסִיף: אַף רַבִּי נְחֶמְיָה.

כֵּיוָן שֶׁהִכִּירוּ אוֹיְבֵיהֶם בָּהֶן, אָמַר לָהֶן: בָּנַיי, רוּצוּ! אָמְרוּ לוֹ: רַבִּי, מָה תְּהֵא עָלֶיךָ? אָמַר לָהֶן: הֲרֵינִי מוּטָל לִפְנֵיהֶם כְּאֶבֶן שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִים. אָמְרוּ: לֹא זָזוּ מִשָּׁם עַד שֶׁנָּעֲצוּ בּוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת לוּנְכִיאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וַעֲשָׂאוּהוּ כִּכְבָרָה.

רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אַחֲרִינֵי הֲווֹ בַּהֲדֵיהּ, וְהַאי דְּלָא חָשֵׁיב לְהוּ – מִשּׁוּם כְּבוֹדוֹ דְרַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא. וְרַבִּי מֵאִיר, רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא סַמְכֵיהּ? וְהָא אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כׇּל הָאוֹמֵר רַבִּי מֵאִיר לֹא סְמָכוֹ רַבִּי עֲקִיבָא אֵינוֹ אֶלָּא טוֹעֶה! סַמְכֵיהּ רַבִּי עֲקִיבָא וְלֹא קַיבְּלוּהּ, סְמָכֶיהָ רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא וְקַיבְּלוּהּ.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אֵין סְמִיכָה בְּחוּצָה לָאָרֶץ. מַאי ״אֵין סְמִיכָה״? אִילֵּימָא דְּלָא דָּיְינִי דִּינֵי קְנָסוֹת כְּלָל בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְהָא תְּנַן: סַנְהֶדְרִין נוֹהֶגֶת בֵּין בָּאָרֶץ וּבֵין בְּחוּצָה לָאָרֶץ! אֶלָּא, דְּלָא סָמְכִינַן בְּחוּצָה לָאָרֶץ.

פְּשִׁיטָא: סוֹמְכִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ וְנִסְמָכִין בָּאָרֶץ, הָא אָמְרִינַן דְּלָא. אֶלָּא, סוֹמְכִין בָּאָרֶץ וְנִסְמָכִין בְּחוּצָה לָאָרֶץ – מַאי?

תָּא שְׁמַע: דְּרַבִּי יוֹחָנָן הֲוָה מִצְטַעֵר עֲלֵיהּ דְּרַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא, דְּלָא הֲוָה גַּבַּיְיהוּ דְּלִיסְמְכֵיהּ. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן זֵירוּד וְחַד דְּעִימֵּיהּ, וּמַנּוּ? רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן עַכְמַאי. וְאָמְרִי לַהּ: רַבִּי יוֹנָתָן בֶּן עַכְמַאי וְחַד דְּעִימֵּיהּ, וּמַנּוּ? רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן זֵירוּד. חַד דַּהֲוָה גַּבַּיְיהוּ – סַמְכוּהּו, וְחַד דְּלָא הֲוָה גַּבַּיְיהוּ – לָא סַמְכוּהּו.

רַבִּי חֲנִינָא וְרַבִּי הוֹשַׁעְיָא הֲוָה קָא מִשְׁתְּקִיד רַבִּי יוֹחָנָן לְמִיסְמְכִינְהוּ. לָא הֲוָה מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתָא, הֲוָה קָא מִצְטַעַר טוּבָא. אֲמַרוּ לֵיהּ: לָא נִצְטַעַר מָר, דַּאֲנַן מִדְּבֵית עֵלִי קָאָתֵינַן.

דְּאָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן: מִנַּיִין שֶׁאֵין נִסְמָכִין לְבֵית עֵלִי? שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יִהְיֶה זָקֵן בְּבֵיתְךָ כׇּל הַיָּמִים״. מַאי זָקֵן? אִילֵּימָא זָקֵן מַמָּשׁ, וְהָכְתִיב: ״כׇּל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים״! אֶלָּא סְמִיכָה.

רַבִּי זֵירָא הֲוָה מִיטַּמַּר מִלְּמִיסְמְכֵיהּ, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: לְעוֹלָם הֱוֵה קָבֵל וְקַיָּים. כֵּיוָן דְּשַׁמְעַהּ לְהָא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אֵין אָדָם עוֹלֶה לִגְדוּלָּה אֶלָּא אִם כֵּן מוֹחֲלִין לוֹ עַל כׇּל עֲוֹנוֹתָיו, אַמְצִי נַפְשֵׁיהּ.

כִּי סַמְכוּהּ לְרַבִּי זֵירָא, שָׁרוּ לֵיהּ הָכִי: ״לֹא כַּחַל וְלֹא שָׂרָק וְלֹא פִּירְכּוּס, וְיַעֲלַת חֵן״. כִּי סַמְכוּהּ לְרַבִּי אַמֵּי וּלְרַבִּי אַסִּי, שָׁרוּ לְהוּ הָכִי: ״כֹּל מִן דֵּין, כֹּל מִן דֵּין, סְמוּכוּ לַנָא. לָא תִּסְמְכוּ לַנָא לָא מִסַּרְמִיטִין וְלָא מִסַּרְמִיסִין״. וְאָמְרִי לַהּ: ״לָא מֵחֲמִיסִין וְלָא מִטּוּרְמִיסִין״.

רַבִּי אֲבָהוּ, כִּי הֲוָה אָתֵי מִמְּתִיבְתָּא לְבֵי קֵיסָר, נָפְקִי מַטְרוֹנְיָתָא דְּבֵי קֵיסָר וּמְשַׁרְיָין לֵיהּ: ״רַבָּה דְּעַמֵּיהּ, מְדַבְּרָנָא דְּאוּמְּתֵיהּ, בּוּצִינָא דִּנְהוֹרָא, בְּרִיךְ מֵתְיָיךְ לִשְׁלָם״.

עֲרִיפַת עֶגְלָה בִּשְׁלֹשָׁה. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְיָצְאוּ זְקֵנֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ״. ״זְקֵנֶיךָ״ – שְׁנַיִם, ״שֹׁפְטֶיךָ״ – שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶן עוֹד אֶחָד, הֲרֵי כָּאן חֲמִשָּׁה. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״זְקֵנֶיךָ״ – שְׁנַיִם, וְאֵין בֵּית דִּין שָׁקוּל מוֹסִיפִין עֲלֵיהֶם עוֹד אֶחָד, הֲרֵי כָּאן שְׁלֹשָׁה.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, הַאי ״שֹׁפְטֶיךָ״ מַאי עָבֵיד לֵיהּ? הַהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לִמְיוּחָדִין שֶׁבְּשׁוֹפְטֶיךָ. וְרַבִּי יְהוּדָה? מִ״זִּקְנֵי״ ״זְקֵנֶיךָ״ נָפְקָא.

וְרַבִּי שִׁמְעוֹן: אִי מִ״זִּקְנֵי״ הֲוָה אָמֵינָא זִקְנֵי הַשּׁוּק, כְּתַב רַחֲמָנָא ״זְקֵנֶיךָ״. וְאִי כְּתִיב ״זְקֵנֶיךָ״ – הֲוָה אָמֵינָא סַנְהֶדְרִי קְטַנָּה, כְּתַב רַחֲמָנָא ״וְשֹׁפְטֶיךָ״ – מִמְּיוּחָדִין שֶׁבְּשׁוֹפְטֶיךָ. וְרַבִּי יְהוּדָה גָּמַר ״זִקְנֵי״ ״זִקְנֵי״ מִ״וְסָמְכוּ זִקְנֵי הָעֵדָה אֶת יְדֵיהֶם״ – מָה לְהַלָּן מְיוּחָדִין שֶׁבָּעֵדָה, אַף כָּאן מְיוּחָדִין שֶׁבִּזְקֵנֶיךָ.

אִי יָלֵיף – לֵילַף כּוּלַּהּ מֵהָתָם! ״זְקֵנֶיךָ״ ״וְשֹׁפְטֶיךָ״ לְמָה לִי? אֶלָּא, וָיו ״וְשֹׁפְטֶיךָ״ לְמִנְיָינָא. וְרַבִּי שִׁמְעוֹן – וָיו לָא דָּרֵישׁ.

אֶלָּא מֵעַתָּה, ״וְיָצְאוּ״ – שְׁנַיִם, ״וּמָדְדוּ״ – שְׁנַיִם, לְרַבִּי יְהוּדָה הֲרֵי תִּשְׁעָה, לְרַבִּי שִׁמְעוֹן שִׁבְעָה? הָהוּא מִיבְּעֵי לֵיהּ לְכִדְתַנְיָא: ״וְיָצְאוּ״ – הֵן וְלֹא שְׁלוּחָן, ״וּמָדְדוּ״ – שֶׁאֲפִילּוּ נִמְצָא